דובים לארוחת הערב

הזמן: ארוחת הערב וחנוכת קדרת הברזל המהממת שרכשנו לאחרונה.
המקום: Home Sweet Home
השותים: שוכני הבית
הנשתים:הדוקטור והמכה הראשונה, מבשלת הדובים

הערב, המבצע הסיזיפי הידוע בשם ריקון מדף הבירות במקרר התמזג עם פרוייקט השלמת הפערים. אני סתם משתמשת במילים גדולות כדי לתאר קניית בירות שנמצאות בשוק הרבה זמן ועדיין לא יצא לנו לשתות ואת המאמץ להשתלט על אלו.

שתינו שתי בירות של הדובים שקנינו לאחרונה. הראשונה, ההוצאה האחרונה של המבשלה במסגרת המשימה הדובית השאפתנית להוציא אחת לחודש בירה חדשה במהדורה מוגבלת. האחרונה, אחת הבירות הראשונות, אם לא הראשונה, שהוציאו הדובים, שמבוססת על הבירה הראשונה שהם אי פעם בישלו בחצר הבית ברעננה.

אחרי האראקיס, IPA שכל בירגיק ברשת ומחוצה לה גמר עליה את ההלל, מגיע הדוקטור, בירה בסגנון APA, אמריקן פייל אייל, שמתאפיינת בכשות אמריקאית ובאחוזי אלכוהול סולידיים יותר מאחותה ההודית, במקרה של הדוקטור, 4.8%, שזה בדיוק 1.6% פחות מהאראקיס. צבעה ענברי ועכור ראש הקצף לבן והניחוחות – מנגו טרי, מעט אורן וגם ליצ'י. טעמה מריר מאוד וטיפה סבוני ובסיומת מציצה מעט לתת, ביחד עם המרירות הכשותית. גוף בינוני ותחושה כללית מרעננת. שווה, אבל האראקיס היתה טובה יותר. מחכה לטעום את ההוצאה של החודש הבא.
הבירה השניה שלגמנו זאת המכה הראשונה, שלמרבה המבוכה טרם יצא לנו לטעום: מדובר  באייל אדמוני מעושן, והלא אין ניחוח שיותר אהוב עלי בבירה מזה המזכיר קומזיץ/ צמיגים שרופים. זאת בירה בצבע אדום כהה-חום שהעלתה ראש קצף בז' נאה ויציב במזיגה מהבקבוק. הרחנו אלכוהול, עשן ודובדבנים וטעמנו בירה מתקתקה מלתת ומעושנת, עם גוף בינוני וסיומת מעושנת. בירה טובה ומגניבה. חדי העין ישימו לב שעל התוית בתמונה שגנבתי ללא בושה מדף הפייסבוק של הדובים (לייקקו, נו, ובדרך, אם טרם לייקקתם את דף הפייסבוק של קוראים ושותים, זה לגמרי הזמן) מודפס בירה אדומה בסגנון סקוטי. מצילום התדמית ועד האצווה שבה בושלה הבירה ששתינו משהו השתנה במיתוג. אולי גם בבישול, אבל בכך אני לא בטוחה. מה שכן, אני חושבת שזאת הבירה האהובה עלי מבית היוצר של המבשלה.

זינוק בעליה

הזמן: אתמול אחרי הפילאטיס
המקום: בבית
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Chimay Red (עמ' 300)

מתחתית החבית בה התפלשנו שלשום אפשר רק לעלות, אבל החשאי ואני החלטנו שמגיע לנו ערב איגרא רמה, אז שתינו שימאיי אדום. לא שעומדות בפנינו הרבה אפשרויות בשלב הזה, כן?

בירה אדמדמה-נחושתית ועכורה, עם ראש קצף קטן ובצבע קרמי. יש לה ריח של שזיפים וביסקוויט ומרירות נעימה. גופה מלא, גיזוזה קליל, סיומתה ארוכה ומענגת. כל הבירה הזאת אומרת איזון.

היא תלך מעולה עם גבינה של שימאיי, שזה הדבר הלא-טבעוני האחרון שאכלתי לפני שחזרתי לטבעונות. אתמול בערב היא ליוותה צפיה בפרק הראשון של העונה הרביעית בThe Wire ובינשופים בערוץ 8 עם טל פרידמן. אחי התארח בספיישל פרנק זאפה והביא בסול כמו גיטריסט אמיתי מגוש דן.

כך סגרתי את תשע"א

 

הזמן: אתמול בלילה אחרי גיחה לסופר/ היום בצהריים לפני השנ"צ
המקום: הדירה ברמת גן של אחי המצוין/ נינקאסי ביפו בואכה תל אביב
השותים: החשאי, אחי הקטן ואני/ הגברת עמה אני חולקת את רשימת החברים המשותפים המפתיעה ביותר, האדון מבירה ועוד, אשתו, בנם, החשאי ואני.
הנשתה: Floreffe Double עמ' 268), Grolsch (עמ' 114)

לא יודעת למה אני טורחת לתכנן תכניות; בטח 80 אחוז מהרשומות כאן מתחילות ב"היינו אמורים לעשות X אבל אז קרה Y ועשינו Z" והנה עוד רשומה ברוח הזאת. תכננתי ללכת לפילאטיס, איחרתי, עשיתי את רוטינת האימון שלי במקום (עם אולסטאר. במידה ותהיתם, לא כיף להתאמן על הליכון עם אולסטאר). אחרי האימון תכננתי לרבוץ על הספה ולצפות בדיוידי של The Wire עד שארדם, אבל בדרך למכון אחי הקטן התקשר, וגרם לי למכור את תכניותי בעבור נזיד עדשים, פשוטו כמשמעו.

בגלל שאחי לא מצטיין בגזרת הבירה – גולדסטאר שנשאר ממסיבת הפרידה של אשתו לא נחשב – הבאנו מהבית בקבוקים. הובגובלין (שכתבתי עליו כאן) ופלורף דאבל, שקניתי ביום ראשון בחנות האלכוהול השכונתית שלי, דרך היין בקניון האלפיון, כמובן, במקום לפתור עוד שאלה על עקומת תמורה.

פלורף נמצאת על המדפים כאן די הרבה זמן, אבל אני לא זוכרת ששתיתי אותה לפני כן. היא חביבה מאוד והרגישה לי קלילה יחסית למקשוף ששתיתי ערב קודם לכן. נו, זה מובן מאליו – לפלורף יש 6% אלכוהול, למקשוף 8. אני חושבת שאלמלא אחי הקטן והמצוין, שהיה הערני והסקרן מבין המסובים, היינו מפספסים את הארומה של זרעי הכוסברה וקליפות התפוז שהחושים שלו קלטו לראשונה. כשנחזור לשתות לפי הדחפים ולא לפי רשימה בהחלט אחזור אליה.

פאסט פורווארד להיום בצהריים. תכננו לנסוע לדרום העיר כדי לפדות סירים בתמורה לקופונים. משפחת רק בירה שמה פעמיה לנינקאסי אז החלטנו להצטרף לפטי ד'ז'ור של בירה ובורשט. תפריט הבירה הדי-גדול של הנינקאסי סגר עלי. אם נתעלם לרגע מבירות הבוטיק הישראליות, נותרו בתפריט 6 בירות שלא נסקרו כאן בבלוג, שלחמש מתוכן מתוכננות טעימות ספציפיות. בצר לי הזמנתי גרולש, בירה קלילה עם בקבוק מגניב ובלי יותר מדי יתרונות נוספים. לא, בעצם יש, למי שדופק ברז מחגי ישראל וחוגג את חגי עכו"ם. הנה יתרון אחד והנה עוד אחד, שמדגים שלבירות מעפנות יש מקום בעולמנו.

אתן לכם לבלוע את הגפילטע ואשים פעמי לסלון, לצפות בThe Wire. אולי גם אשתה בירה. עד לפעם הבאה, תהיו לראש קצף עשיר ויציב ולא לזנב, אוקיי?

החברה הגיאוגרפית

או: שלוש בירות, שלוש ערים ושלושה אזורי חיוג ב24 שעות.



הזמן: שישי בערב, שבת אחה"צ, מוצ"ש

המקום: נס ציונה, בהאב החדש של אבא שלי, שטרן 1 בפלורנטין ובדאנק בחיפה

השותים: החשאי ואני, עם אבא בשישי ועם הברמן הכי טוב בארץ במוצ"ש

הנשתים: St. Bernardus Prior 8  (עמ' 218), Kasteel Cuvee Du Chateau (עמ' 290), Pilsner Urquell (עמ'

1. סן ברנרדוס. התלבטתי אם בכלל לכתוב עליה, כי היא היתה לי חמוצה-מרירה. זאת לא הבירה, זאת אני. הברנרדוס משובחת ואהובה עלי מאוד. אני מעדיפה את האבט ואת הכריסטמס אבל לעולם לא אתנגד לכוס פריור. אבא אפילו הגיש בכוסות מתאימות, גביעים עם מיתוג של לף שלפני הרבה שנים קנינו לו ליום ההולדת. את הפריור, ביחד עם עוד כמה בקבוקים בלגיים, הבאנו ליום הולדתו האחרון. אבא שלי לימד אותי לשתות בירה, כשהייתי בת שנה ואכלתי בצל בנגיסות משמע הוא היה תפוח. אני לימדתי את אבא שלי לשתות "בירות בטעם פירות", ככה הוא קורא לאיילים בלגיים. את הסן ברנרדוס האדומה שתינו לראשונה ביום העצמאות לפני שנתיים או שלוש. החשאי עבד, מאיר פיצ'חדזה היה עדיין בחיים וההורים שלי אספו אותי והלכנו ליפו לתערוכה שלו. אחר כך קפצנו לצהריים בביסטרו תמרה והצעתי לאבא שלי שנקנה בקבוק גדול של ברנרדוס. השאר היסטוריה שבעיקר התבטאה בגיהוץ כרטיס האשראי בחינאווי. ארוחת הצהריים הזאת התקיימה בגלגול הקודם, לפני שמה שהיה אפשר לקרוא לו המשפחה שלי קרס במהירות שיא ובאלימות מדהימה.

אני עושה עוול לסן ברנרדוס. מגיע לה (נו, לי) יותר מלגימה שתכליתה איננה אלא דרך להעסיק את עצמי בסביבה זרה ומוזרה. אני חושבת שמעולם לא ריחרחתי בירה כמו שריחרחתי אותה, בלי לזכור כמובן כלום מהריח.

2. שבת בצהריים, במכנסיים קצרים ובכפכפים, בשטרן, לראשונה מזה חודש ושבוע. כריס, הברמנית הכי יפה בארץ, מתחילה משמרת, המשמרת האחרונה שלה. היא התפטרה ונוסעת לבקר את אמא שלה באנגליה. איזה מזל שהגענו ושנפרדנו ממנה. השולחנות בחוץ עמוסים, הבר אפלולי וריק. הזמנתי קסטיל כי עוד לא שתיתי אותה. זאת בירה חזקה, בת 11%. בירה של חורף. מיושנת בחבית עץ אלון.מרגישים את העץ ויש לה טעם של יין. לא השתגעתי מכלום חוץ מהגביע, ששפתו מוזהבת ורגלו מעוצבת בדמות הטירה. תראו:

איכות המשקאות זה פרמטר חשוב בבחירת בר, אבל אפשר לשתות גם בבית. המוזיקה בבית טובה יותר והמטבח לא מפלה צמחונים. צוות ברמנים מוצלח זה אולי המרכיב המשמעותי ביותר בבר וחנן, הבעלים של השטרן, יודע לבחור את האנשים הטובים ביותר לתפקיד. אני מקווה שייצא לי לפגוש את כריס בעתיד. אם לא מאחורי הבר אז על הכיסא לידי.

3. אחרי כשעה החלטנו לצאת מהשטרן. הייתי צריכה שינוי אוירה. אחרי פרידה, שהיתה גם פגישה ראשונה עם חגית זוגתו של חנן ועם בנם הקטן, נכנסנו לאוטו וכעבור שעה קלה עלינו בפרויד, עם הגב לים ולמת"ם ועם הפנים למרכז הכרמל. חיפה נוסכת בי שלווה. אכלנו בסנדוויץ' בר כרמל ואז ירדנו לדאנק. לא לקחנו בחשבון את העניין הזה של משחק הכדורגל ששודר אתמול בטלויזיה, אבל למזלנו היה שולחן פנוי רחוק מהמסך – עד כמה שאפשר להתרחק בדאנק. הברמן הכי טוב בארץ הצטרף אלינו לבירה ולרקימת תכניות לערבי קוקטיילים עתידיים. הזמנתי פילזנר. תכלס, בירה בלגית כבדה לא באמת הלכה טוב עם הגרדרובה, שמצידה לא ממש הלכה עם מזג האויר החיפאי הצונן; צ'כית קלילה ולא מזיקה התאימה לי יותר. כמה דקות אחרי ההזמנה קיבלתי את התוצאה של המזיגה האיטית שמקפידים עליה בדאנק: ראש קצף עבה ומאסיבי. אם לא היתה בי טיפת בושה, הייתי מבקשת כפית – זה היה יותר קצפת מקצף! לפני שעברתי ללגום אכלתי את הקצף בעזרת השיניים והלשון. ככה נהגתי לעשות עם המכבי או הגולדסטאר שאבא שלי היה חולק איתי כשהייתי בת שנה-שנתיים.