סוף עונת הבירות

זו רק אני או שגם אתם שמתם לב שבישראל קיימת מעין חפיפה בין עונת הרחצה ל"עונת הבירות"? השוק מתעורר לקראת יום העצמאות, כתבות היח"צ עולות לפורטלים, החברות הגדולות מפיקות אירועים ומפרסמות יותר ורוב הפסטיבלים, קטנים כגדולים מתקיימים בתקופה הזאת (להוציא את BEERS ואת חג הגינס, הלא הוא סט. פטריק'ס דיי, שחל במרץ, ללא כל התחשבות במזג האויר המזרח תיכוני).

נדמה שמחוץ לחוג המצומצם יחסית של חובבי הבירות, המשקה הזה עדיין נתפס כמרענן, כמשקה קל שהולך טוב עם רביצה בחוף או בפיקניקים. אפילו אם נתעלם מבלגיה ומהאיילים הכבדים ורוויי האלכוהול שיוצאים משטחה, במדינות כגרמניה, אוסטריה, צ'כיה ושווייץ צורכים לאגרים קלילים לאורך כל השנה. לא יודעת למה במקום בירות עונתיות יש בישראל עונת בירה. לא יודעת. בטח לאורן אבראשי יש תשובה מפורטת ומבוססת, אולי כזאת שבכלל סותרת את ההנחה שלי.

בכל מקרה, אם אתם נמצאים או מגיעים היום לתל אביב, תוכלו לחגוג את סוף העונה בשני אירועים שונים. הראשון, האוקטוברפסט של פאולנר במתחם התחנה. בכתבה פרסומית שהופיעה השבוע בעכבר העיר מופיעה רשימה של פאבים שמציינים את האוקטוברפסט. המאנקי'ס באילת מוזגים ויינשטפן וקפה דליה בתל אביב, שמתהדר בגינת בירה שמספרים שהיא חביבה ביותר, מוזגים לכבוד האוקטוברפסט ווסטונ'ס סופר פרמיום. מבשלת ויינשטפן אמנם קרובה למינכן אבל איננה נמצאת בשטח השיפוט שלה ולכן הבירות הנהדרות שמבושלות בה לא נמזגות באוקטוברפסט האמיתי. אם היטלר היה מתאמץ קצת יותר אולי הוא היה כובש את בריטניה ובכך הופך את ווסטונ'ס לדוייטשה סיידר. זה לא קרה ולכן הבחירה לחגוג אוקטוברפסט בשתייתה קצת תמוהה לעניות דעתי.

בכל מקרה, פאולנר היא בירה מינכנאית אמיתית, עם בירה מיוחדת שמבושלת לכבוד האוקטוברפסט ונמזגת הערב במתחם התחנה, יחד עם בירת החיטה המוכרת ועם פאולנר סלבטור, דופלבוק כהה וחזק. ביקרתי באירוע אתמול בערב וחזרתי לדווח. שתיתי בירה טריה, בניגוד לפעם הקודמת בה שתיתי פאולנר אוקטוברפסט, שתפסה כיוון שונה מהרצוי, הבירה שנמזגה אתמול היתה טריה, עם ריחות לתת וחציר מרעננים ומרירות מאוזנת. חצאי ליטר נמזגים לכוסות בירת חיטה ממותגת מפלסטיק קשיח שנראות כמו הדבר האמיתי ובדוכן הבירצ'נדייז אפשר לקנות גם ספלי חרס מסורתיים.

אני די סולדת מאירועים המוניים, אבל היה נחמד אתמול בערב. היו הרכבים שניגנו מוזיקה שלא מעניינת אותי אבל לא הפריעו לנהל שיחה עם בת הדודה מאמריקה ואוירה נעימה ומשפחתית למדי. בשעות הערב המוקדמות נצפו במקום משפחות עם ילדים, שזה תמיד יותר נחמד מקבוצות בני נוער שטופי זימה וזוהמה, שמנסים לשדל אותך לקנות עבורם טובורג או מרצדס (ע"ע טעם העיר). ככל שמנגישים יותר את הבירה לקהל הרחב ומנטרלים את המימד הבלייני והאלכוהולי מהסיפור ייטב לכולנו – חובבי בירה, הורים וילדים. טוב עשתה עיריית תל אביב שאפשרה כניסה חופשית (עם הגבלת מכירה לבני 18 ומעלה כמובן), שלא כמו עיריית הרצליה שסגרה אירוע הלונגשוט למבוגרים מעל גיל 18. בקיצור, תגיעו. אין סיבה שלא יהיה כיף.

עוד היום בדרום העיר, פסטיבל סיום הקיץ של בירדי בנינקאסי. יש דף אירוע בפייסבוק, בו פרטים על האיוונט שיתחיל ב-18:00. המתכונת זהה לזו של האירועים בבירדי/ נינקאסי: 30 ש"ח כניסה, תשלום נפרד על טעימות, אוכל מטוגן. המשתתפים? נורמן פרמיום, היבואנים של סופר-בוק הפורטוגלית, השחקנים הקבועים מגזרת הביתיות שמשתתפים באירועים של בירדי (ללה, הבשורה, לאפינג בודהה, טאקוונביר…). יימזג צ'ייסר בכניסה, אגב מימד בלייני ואלכוהולי. האוירה באירועים של בירדי תמיד מצויינת – משפחתית לקבועים, מסבירת פנים לחדשים ובגזרת הביתיות יש לרוב הפתעות מעניינות. האם נגיע? הנטיה כרגע לא ללכת, כי כניסה בתשלום שאיננה כוללת תלושי טעימה, קונספט שנהוג ברוב האירועים בארץ מייקרת מאוד את הבילוי ותכלס, די מבאסת. אבל שמועה שהגיעה ממקור אמין גורסת שבמקום תימזג בירת האוקטוברפסט של לוונבראו, אולי המבשלה המינכנאית שהכי אהבתי בטיול הבירה שלנו בשנה שעברה. אז אולי. הבירה לא תהיה טריה כמו בלוונבראו, אבל הכניסה תעלה פחות מכרטיס טיסה.

וגם הבירה די זולה

לוונבראו ברוהאוס – הכניסה חופשית

ואם אתם בדרום תל אביב, קפצו לנמל יפו ושתו איזו שפירא או ג'אפה אייל מהברז של הביר מרקט, רגע לפני שסוגרים את הים.

לקראת פסטיבל הבירה בזמן אמיתי – מייבירוביץ' בערב

הזמן: שני בערב, אחרי המקלחת ולפני השינה
המקום: פינת האוכל המוארת באור יקרות
השותים: החשאי ואני
הנשתה:MaiBEERovicz Doppelbock

פסטיבל הבירה שמתקיים ביום שישי הקרוב הוא תירוץ לפתוח בקבוקים של המציגים שהצטברו במקרר. במוצ"ש טעמנו בירה של הלאפינג בודהה הותיקים, ואתמול דגמנו את הדופלבוק של מייבירוביץ', שמבושלת במבשלת העם. יתכן ובפסטיבל הם יציגו בירות ביתיות, שעל כמה מהן כתבנו באופן חריג בסביבות חופשת פסח (גילוי נאות? כן, גילוי נאות – הבירה המסוקרת לעיל נקנתה במו כספנו).

הדופלבוק של מייבירוביץ' נמזג חום כהה ועכור עם מעט קצף בצבע בז'. יש לו מנעד ריחות רחב, שכולל צימוקים, יין, אדמה, מעט אלכוהול/ תסיסת פירות ושוקולד מריר, וטעם אלכוהולי, מתוק וייני. הגוף כבד, הגיזוז רך והסיומת מתוקה. יש הרבה משקעים, שאני אוהבת אישית (שמרים זה בריאות). סך הכל טעים למדי ובטח יתחבב על מבקרי הפסטיבל שתרים אחר בירות חזקות – כאן 7.5% – ומתוקות.

 

עידן הבזלת

הזמן: שבת לפנות ערב
המקום: מבשלת הגולן, קצרין
השותים: החשאי ואני
הנשתים: בזלת פילזנר (עמ' 53), בזלת חיטה (עמ' 54), בזלת דאבל בוק (עמ' 56), עוג (חדשה, לא בספר)

החשאי החליט שאת בירות הגולן נשתה ברמת הגולן. לא משנה שמאז שמבשלת הגולן נקנתה על ידי היקב השכן הבירות שלהן נמכרות בכל חנויות היין בסביבה וחלקן אף נמזגות בפאבים שיוצא לנו לפקוד, הוא רצה לשתות on location. הילדה השוודית המתה הוסיפה ואמרה שבמבשלה הבירה טעימה יותר, מה שעקרונית נכון לגבי כל בירה ששתיתי עד היום, אני נכנעתי ואתמול, שבת קרה ויפהפיה שמנו פעמינו הגולנה.

בניגוד לביקורי מבשלה אחרים שתועדו בבלוג, לא באמת שינה לי איפה אשתה את הבירות. מאז שמבשלת הגולן נפתחה, ב2005, ביקרנו שם פעמים רבות: נסענו במיוחד רק שנינו, העברנו את הBFF של החשאי מסלול טעימות במסגרת טיול יום הולדת, עצרנו שם בדרכנו לצימר, חגגנו שם עם ההורים שלו, ישבנו שם עם ההורים שלי וגמענו כמות נכבדה של בירת העמק, בירת הגליל, בירת הגולן ובירת בזלת. מבשלת הגולן – המבשלה-מסעדה והבירות היוו עבורנו מוקד משיכה בימים שלא ממש ידענו איפה אפשר להשיג בירות בוטיק ישראליות, אם בכלל היו כאלו.

בינתיים, כאמור, המבשלה נרכשה על ידי היקב, שמות הבירות שונו, הלוגו הנאיבי בדמותו של קאובוי מהגולן/ שחקן מתמרות עשן/ האח הגדול והאחראי של החקלאי שמככב על התויות של מבשלת אסיף הוחלף בהליך מיתוג שכלל גם את שינויים של שמות הבירות והברומאסטר הבווארי שליווה את המבשלה מיום הקמתה חזר הביתה ואת מקומו תפס נייטיב.

יצאנו בצהריים, עצרנו לקטנה באל-באבור ביוקנעם והגענו למבשלת קצת לפני השקיעה וליקוי הלבנה. זאת עדיין מבשלה? המיכלים שם, אבל הם נראים קטנים מדי ביחס להיקף ההפצה. וגם – המקום לא ממש סגור על עצמו מבחינת המיתוג ומדי פעם הקאובוי הישן מבצבץ.

את השלט החיצוני מיתגו מחדש

אבל את השלט הזה לא.

התיישבנו על הבר, אני חושבת שבפעם הראשונה. בפעמים הקודמות התיישבנו ליד שולחן, קרוב לחלון ולכביש. לא היו הרבה אנשים במקום ואלה שכן היו התרכזו אף הם סביב הבר. נדמה שכולם שם הכירו את כולם וזה מצא חן בעיני, שתפיסתי את המקום היתה כשל אטרקציה תיירותית.

רצינו להתחיל עם חוויית הגולן, טעימות של ארבעת הבירות שפעם הכרנו בתור גליל, גולן, העמק ובזלת אך היום משווקות כבזלת חיטה, בזלת אמבר אייל, בזלת פילסנר ובזלת דופלבוק לא בהכרח בהתאמה, אבל הודיעו לנו שהחיטה אזלה ושבמקום האמבר אייל מוזגים את העוג, הבירה העונתית (או כזאת שמשווקת ככזאת; ניתן לה את הספק ונבוז אם היא עדיין תהיה בסביבה בפברואר). כשהבחנתי בנוזל חיטתי בכוס של הבחור שישב מימיני הבירה נמזגה לי מבקבוק.

את הפילזנר כבר שתינו במסגרת הבלוג אבל טריה מהברז היא נחמדה הרבה יותר: בועות אקטיביות ונמרצות, ריחות של לתת ולימון שמגיחים אחרי ניעור קל של כוס הטעימה, לתת עדין בפה וסיומת חלקה. בירה קלילה ומגניבה למדי. עוד 10 מעלות בחוץ והיא היתה מושלמת.

העוג היתה ההפתעה הנעימה של הביקור: היא אדמונית, דבשית וצלולה, וטעם של לתת-לחם שמתחלף במכת כשות קצרה וחדה. הריח שלה לא הורגש בטעימות אבל בסיבוב שני הזמנו שליש ואחרי ניעור הרחנו לתת ועוגיות. הגוף שלה בינוני והסיומת קצרה ולתתית במורד הלשון.

שתי הבירות האחרות איכזבו. הברמן האדיב (ינון, שלומד בתל חי ומבשל בירות, כולל בירה מעושנת, עסוק כרגע בלימודים ובבישול. אין לו דף פייסבוק, אין לו כרטיס ביקור ואין לו תויות. זה שינוי מרענן לעומת מבשלים שדואגים ראשית כל למתג ואז מתחילים לנסות לעשות בירה נורמלית) אמר שהבירה לא מייצגת, ואני תוהה איך היא בכלל בוקבקה אם היא לא בסדר: ראש הקצף שלה, אחד הדברים החשובים בבירות חיטה, היה קטן למדי, הריחות היו אופייניים לז'אנר אבל הטעם אנמי, מריר ולא מאוזן בכלל.

על הדופלבוק של אפשר להגיד הרבה דברים, אבל דופלבוק זה לא הדבר הראשון שהייתי אומרת בהתייחס לבירה הזאת. למען הסדר הטוב אכתוב שהחשאי הוא דופלבוקיסט מושבע ושיש לנו קילומטראז' נחמד בז'אנר הזה: כובד, צימוקים, שזיפים ומתיקות הם מאפיינים ששגורים בפינו ובכוסותינו. ריחות של אספרסו זה סבבה באספרסו או בסטאוט, מרירות זה גם יופי בהרבה סוגים של בירות וגם סיומת חמצמצה, אבל לא בדופלבוק של בזלת.

שתינו שליש פילס ושליש עוג, אכלנו צ'יפס, צפינו בליקוי הלבנה וחזרנו למרכז כשחידוני הזקנים של רשת א' מתנגנים מעל גלי האתר. השבוע נקנה אמבר אייל ליד הבית.

דו-קרבות בפורטר אנד סאנס

הזמן: אתמול בערב, אחרי קפה וקרואסון שקדים במאפיית לחמים
המקום: פורטר אנד סאנס ברחוב הארבעה
השותים: החשאי ואני, מאוכזבים שנקלנו בדלתות נעולות בדאנסינג קאמל ונכונים לשתות הרבה כי הגענו בתחבורה ציבורית
הנשתים: Sir Alex (לא בספר), Bitburger (לא בספר), Barbar Winter Bock (עמ' 84), Spaten Optimator (עמ' 305), Gordon Finest Scotch (עמ' 103), Bernard Dark (עמ' 90)

פורטר אנד סאנס הוא אטרקציית בירה אמיתית, עם כחמישים ברזים שבצינורותיהם זורמים להיטים כניוקאסל וסן מיגל לצד מותגים לא שגרתיים כסמיקלאוס ואורבוק 23. שתינו שם בקיץ האחרון אחרי מס' נסיונות כניסה כושלים – המקום תמיד מלא – ובגלל שזכרנו לרעה את האופציות הצמחוניות העלובות בתפריט לא ביקרנו שם שוב. אחרי שהגענו לדאנסינג קאמל הסגור החלטתי להתייחס להמלצה של הילדה השוודית המתה, שבחלופת מיילים שהתנהלה לאורך היום כתבה שהאוכל דווקא בסדר. היא טבעונית, אז אם היא הסתדרה שם לחלוטין מגיעה לפורטר הזדמנות נוספת, מה גם שעצרנו קודם לפתיח פחמימתי בלחמים השכנה.

לאחר עיון בתפריט החביות החלטנו להתחיל בבירות קלילות ולטפס בהדרגה. בחרנו שתי בירות שלא זכרנו מהדפדופים הלעתים-יומיומיים בחוברת המותגים (אני לא זוכרת את מספרי העמודים בעל פה, אוקיי?): אני הזמנתי שליש של סיר אלכס הצ'כית והחשאי הזמין כוס של ביטבורגר הגרמנית.

הביטבורגר, שהיתה טעימה יותר מהשתיים, היא פילסנר בעלת מרירות מעודנת וריח שהזכיר לי ביסקוויטים. הסיומת שלה ארוכה וטעימה. סיר אלכס מרעננת, עם אף של סוכריות ורתר'ס אורגינל ופה מריר. הסיומת שלה קצרה ונשכחת והגיזוז שלה בינוני. ניסיתי לחפש פרטים על הבירה הזאת, אבל לא מצאתי עליה כלום – לא בגוגל, לא בביר אדבוקייט ולא ברייט ביר. אני חוששת שטעיתי בכתיבת השם. מישהו יכול לעזור? (עדכון – זאת בכלל בירה גרמנית בשם Alex Rolinck. תודה רבה לDSG)

אחרי הפתיח עברנו לבירות מהספר ובלי היסוס הזמנו את האופטימייטור, הדופלבוק של שפאטן, שלפני מס' שבועות נאמר לנו שהסטוק אוזל ושתיכף לא נוכל להשיגה. אהבתי אותה. בריח שלה אפשר למצוא סילאן, צימוקים, תפוחים מבושלים ושזיפים מיובשים והטעם הקצת חרוך תואם: מאוד "מבושל", כמו לפתן מרוכז. ביקשנו מהברמן טעימה מהדופלבוק של בישוף כנקודת התייחסות. הבישוף היא יותר בירה מתירוש, והטעמים שלה הרבה פחות מרוכזים משל השפאטן. שנינו מעדיפים את הבישוף.

במקביל אליה שתינו את הווינטר בוק של ברבר. על הברבר הרגילה אני לא משתגעת  וגם זאת נעשתה קשה לשתיה אחרי זמן קצר. הריח שלה פרחוני, כמו צוף, והטעם פרחוני-דבשי. המרירות שלה בקושי מורגשת והסיומת תרופתית.

כמו ב1940, גם בסיבוב הזה גרמניה ניצחה.

בנקודה הזאת חיזקנו את עצמנו בניוקי סולת צמחוני ומצוין ולאחריו הזמנו את הסיבוב האחרון לערב, שכלל את הפיינסט סקוטש של גורדון הסקוטית והברנרד הכהה מצ'כיה. הגורדון חזקה, 8% אלכוהול, ומוגשת בכוס thistle ייחודית ומהנה לאחיזה. הריח שלה דובדבני במקצת וטעמה מתוק-מריר ומשלב מרירות עם דובדבן וקצת עץ, בעיקר בסיומת. קשה לי עם הבירות של גורדון. הן תקיפות מדי עבורי.

לברנרד הכהה יש קצת סילאן בטעם כמו בדופלבוק, אבל זאת לאגר מרירה ומוגזת. גם הריח שלה דופלבוקי אבל מריר. נהניתי ממנה. החשאי גם. כן, כן, סוף סוף נמצאה הבירה הצ'כית שהתחבבה על החשאי. תיכף המשיח דופק בדלת.

בסיבוב הזה הברנרד ניצחה ובנקודה הזאת החלטנו לפרוש, לטובת חשבון הבנק והבריאות.

בלגית, אמריקאית ואירית על הדרך

הזמן: יום שישי
המקום: בירדי בצהריים, פאב השופטים בלילה
השותים: החשאי ואני
הנשתים: O'Hara's Irish Pale Ale (שוד ושבר! לא בחוברת!), Samuel Adams Double Bock (עמ' 241), Bel Pils (עמ' 62)

לו רק היתה לי סיבה כלשהי לצאת מהדירה בצפון הישן, רחוב שלבים ביפו היה מועמד ראוי לרילוקיישן. חרף העובדה המצערת שככל הידע לי אין ברחוב הזה חללי מגורים, לו הייתי גרה שם בטח היו עוברים שבועות רבים בלי שהייתי יוצאת מהרחוב, שמרכז את כל מה שאני צריכה למחייתי: פלאפל ג'ינה, בייגלה רומני, חנויות עודפים ובירדי. כן, חנות המשקאות הקבועה שלי והחנות הסמי-קבועה גם שוכנות בשלבים, אבל בירדי – איזה כיף בבירדי! יש שם מקרר עם בירות לשתיה במקום, מדף עם בירות לקנות הביתה, בייגלה וסוכריות חופשי, Crew קבוע של בירגיקים ומבשלים (או בירגיקים מבשלים) ולפעמים גם ריח של בירה בהתהוות שמגיע מהשכנים לקומה, מבשלת Laughing Buddha.על הקירות מדפי עץ עם קטלוג הבירה האישי של גדי דבירי: מאות בקבוקי בירה מכל העולם.

הגענו בצהריים, לחוצים בזמן ולחוצים על בירה. כשנכנסנו היינו צריכים כמה שניות להתגבר על הדיסאוריינטציה; במקום להגיש בירה גדי וגלית העבירו את חול המועד בשיפוץ החלל. התחלנו בטעימות של בירה מבוקבקת מהברוהאוס ברוטשילד. זאת בירת הבוטיק הישראלית הראשונה שנחשפתי אליה: גררתי לשם את המשפחה כשהמקום רק נפתח (סוף שנות ה-90?) וגם התלהבתי מאוד. בביקורים חוזרים ההתלהבות הצטננה וקפאה לגמרי בספטמבר האחרון. לא התלהבנו מהדגימות.

מהמקרר הוצאתי את הפייל אייל של או'הארה'ס, שרציתי לנסות כבר די הרבה זמן, והחשאי שלף את הדופלבוק דאבל בוק של סם אדמס. האייריש פייל אייל: ריחה הדרי, צבעה ענברי, היא נעימה לשתיה ובעלת מרירות נמוכה. טעימה ומרעננת, אבל לא מרגשת כמו שIPA צריכה להיות. אולי ככה זה באירלנד. הייתי בטוחה שהיא מופיעה בספר אבל היא לא. שוב השחתתי תאי כבד לריק. טוב, לא לריק. רציתי לשתות אותה בכל מקרה וגם לא התאכזבתי.

הבירה של החשאי: סם אדאמס דופלבוק. אחד הסגנונות האהובים עליו ואחת המבשלות האהובות עליו. הדופלבוק של סם אדמס כבדה, 9.5% אלכוהול, מתקתקה בהתאם לז'אנר, עם טעם אופייני של סילאן. אהבתי אותה למרות שהיא היתה קצת כבדה בשביל היום, השעה והזמן הדוחק.

Flash Forward

(פלאפל/ סביח בג'ינה, פספסתי אוטובוס, החלטתי להשאר בעיר, החשאי הלך לעבוד, הברזתי מפילאטיס לטובת שנ"צ, קידוש אצל סבתא, "גטו" בקאמרי)

אחרי ההצגה החלטנו לסיים את הערב בבירה בפאב השופטים, מקום שנבחר בזכות הקרבה לקאמרי. נחמד בשופטים – בר עץ ישן, לקוחות נטולי פוזה, שירות ידידותי וטוסטים של פעם – אבל הבר והברזים לא מספיק מגוונים עבורנו כדי שנטריח את עצמנו לשם בשגרה. החשאי לא התלהב בכלל מההיצע והזמין מרדסו טריפל (כתבתי עליו לפני חודש, חפשו בתוויות אם זה מעניין אתכם) ואני שמחתי על ההזדמנות לנסות את הבל פילס, ייבוא חדש של נורמן, בלגית שמתחפשת לגרמניה/ צ'כית, בהירה עם ריחות טיפה לימוניים, לא ממש מרירה ודי נחמדה. "מוצלחת לאוהבי הז'אנר" אומר החשאי. אני נהניתי ממנה. חצות, היה יום עמוס. היא באה לי בטוב.

בחזרה לטיילת בת-ים

הזמן: מוצ"ש (מעולם לא הבטחתי לכם לינאריות)
המקום: בת ים, KEG רסטו-בר
השותים: אני והחשאי
הנשתים: Bernard Pivo (עמ' 89), Tucher Bajuvator (עמ' 148)

כשיצאנו מבית הדודים של הקנדית לאחר פגישת פרידה חטופה והבטחות להתראות בשנתיים הקרובות, חצינו את האיילון ושמנו פעמינו לטיילת בת ים, לפאב הקג, שאותו גילינו באותו ערב כושל בו שתינו אורנג'בום. ההבטחה שנגלתה במבט החטוף פנימה אכן גם קיימה, לפחות עבורנו, אם לא עבור השולחן היחיד שהיה תפוס כשהגענו, בסביבות חצות אם לא אחרי כן.

התיישבנו על הבר וכאישה במשימה שוב לא נתתי לרגש שנוטה לכיוון המרדסו והסן ברנרדוס להשתלט ובחרתי בברנרד פיבו הבהירה מהחבית, שגם מופיעה בספר וגם נושאת שם מצחיק, שכמובן גרם לי לענות שוב על השאלון של מרסל פרוסט, או ליתר דיוק על האדפטציה של ג'יימס ליפטון מסטודיו למשחק. אני חוסכת מכם את התשובות. הן לא נוסבות על בירה. אז חוץ משם מצחיק אין על הברנרד יותר מדי. פילסנר לא מפוסטרת שלא הרשימה מדי.

הדופלבוק של טוכר, שלגמתי מבקבוק עקב השמועות שאוטוטו גם אותו לא ניתן יהיה להשיג בארץ, זה סיפור אחר: עשירה מאוד, עם טעמי סילאן, צימוקים וקומפוט של דודות, ותווית מגניבה ביותר, תסתכלו למעלה. מפוקסלת כמו הגיהנום אבל זה מה שמצאתי.

היה כייף בקג. אכלנו צ'יפס ביתי שמטוגן בקליפתו ודיברנו עם הברמן, הבעלים והחברה של הבעלים שבעברה עבדה בקרלסברג. דיברנו על הרגלי שתיה של רוסים מול ישראלים, על פאב באשדוד בשם גמברינוס ועל וודקות. הוא כיבד אותנו בצ'ייסרים של וודקה מתובלת בחזרת שהיתה חריפה וממסטלת. יצאנו לקראת שתיים בהבטחה שנחזור. מגניב שם.

שלשום תמול

הזמן: שלשום, בסביבות 11 בלילה
המקום: שטרן1, פלורנטין
השותים: החשאי, הקנדית ואני
הנשתים: Newcastle Brown Ale (עמ' 208), Bischoff Doppelbock (עמ' 60).

"קחו אותי למקום שאתם מבלים בו", ביקשה תמר, כמעט 15 שנים מאז הפעם האחרונה (והראשונה) שהתראינו, כשהתארחתי אצלה בבית אמה בויניפג, קנדה. אחרי שייקים, שניצל סייטן ובורגר סויה בבודהה בורגר, וסקירה היסטורית של תסרוקות ושל בנים הזמנו את החשאי להצטרף אלינו ושמנו פעמינו אל השטרן. היה עמוס. חמישי בערב. אנחנו לא רגילים להיות בשטרן בזמן הזה והשטרן לא רגיל אלינו בזמן הזה. יצאנו לשוטט בחוץ, חשבנו לוותר ולהכנס לנורמה ג'ין במקום (אנחנו מבלים בנורמה ג'ין פעם בשנתיים בממוצע – זה נחשב?) אבל גם שם היה עמוס. חזרנו לשטרן ובדוחק נמצא לנו מקום.

אנחנו אוהבים להביא לשטרן אורחים, במיוחד אורחים מחו"ל וכאלה היו לנו לא מעט בזמן האחרון. גם נחמד שם וגם כולם מוצאים מה לשתות, חוץ מתמר, שבירה עושה לה לא טוב. בדוחק היא מצאה סיידר והתמקמה עליו. החשאי התחיל לאחרונה לפתח חיבה מיוחדת לדופלבוק. באירועי בירה הוא מתרוצץ ומחפש את הצדיק שימזוג לו את הבירה הכמעט-בוצית הזאת אך בינתיים לשווא. בישוף היא אחת הגרמניות היותר חביבות עלינו (יש מצב שמשפט ברוח הזאת כבר מופיע בבלוג ברשומות שמזכירות את פאולנר ו/או ארדינגר). בחוברת המותגים מופיעות שלוש בירות מהמבשלה הזאת, שתיים כבר נשתו במסגרת הפרוייקט ובשלישית טרם נתקלנו למיטב זכרוני.

אני הזמנתי ניוקאסל בראון אייל, שנמזגת בשטרן עם גז חנקן. היא יותר עדינה, פחות מוגזת ממה שנמזג מחביות בפאבים אחרים בעיר ולמרות שהמשורר והמבשלה התכוונו שכך נשתה את הניוקאסל, אני מעדיפה אותה קצת תוקפנית. אולי כי ככה התרגלתי. פעם ביליתי לילה בניוקאסל, בהופעה. אני לא זוכרת כלום מהעיר הזאת חוץ מאת הגשר הענק, ושהלכתי למכולת לקנות חטיפים ובירה, אבל בטח זאת לא היתה ניוקאסל, אלא משהו יותר רעיל ויותר זול.

אתמול בצהריים הלכנו לחדר הכושר כדי לשרוף קלוריות ואחר כך אכלנו מרקים בגבאי החדש בצפון דיזנגוף וגלידה (הוא) וקרפ (אני) בוניליה ירמיהו כדי לרפד את הבטן. אחרי ההכנה הזאת נסענו לזמן אמיתי לפסטיבל בירות ישראליות שאורגן על ידי בירמאסטר. הגענו בסביבות השעה 18:00, שעתיים לפני הסיום, ובשעתיים האלו הצלחנו לטעום בירות מרוב הדוכנים.

שלוש מבשלות שמופיעות בספר הציגו בפסטיבל: אביר, בזלת ואלכסנדר. לא התכוונו לבקר אותן. את אביר נשתה ב"אביר" (או בברז) והשתיים האחרות נפוצות למדי. למרות שתכננו לשתות בפסטיבל מהבירות שלא יוצא לנו להתקל בהן בשגרה, את הקופון האחרון שנשאר לנו נתנו לאלכסנדר, שבתמורה מזג לנו מהבירה הכהה, שאותה טרם יצא לי לשתות. אני אפילו לא מתכוונת לפתוח את הספר כדי לבדוק מה שמה של הבירה הזאת. האף והפה שלי סבלו משיתוק בשלב הזה; לא סופרת את ההתנסות הזאת כחלק מהפרוייקט.

מה כן נשתה? אנסה להזכר:

הSpicey Monster של גל'ס – בירה קלילה שמתאימה לקיץ הישראלי. טיפה יותר מדי אניס לטעמנו, אבל היא כיפית. שתינו את הבירות של גל במספר הזדמנויות ומרגישים את השיפור מטעימה לטעימה.

ליבירה ביטר – אחת הישראליות האהובות עלי ביותר, מרה-מרה עם סיומת גרעינית, כמו לחם כפרי ומשובח.

גולדה – IPA וRoyal Oak. הIPA טובה יותר.

Gopher's – רציתי את המעושנת אבל כבר נגמר, אז שתיתי שוב את הSunny Friday, בהירה והולמת את היום, למרות שהיא נלגמה אחרי השקיעה. קניתי גם פותחן – הלוגו שלהם חמוד.

הIPA החדשה של מבשלת רונן – עוד בירה קיצית, והפעם מרירה ואשכוליתית. זאת הפעם השניה ששתיתי אותה. בפעם הראשונה לפני שלושה שבועות היא נטעמה לי כמעט כקוקטייל, עם רמזים לליצ'י ביחד עם האשכולית. הפעם היא נדגמה אחרי אי-אלו בירות אחרות אז הטעמים התערבבו לי. זאת בסה"כ הבירה השלישית שרונן מוציאים. זה מגניב. הניסויים נשארים במשפחה והקהל נהנה ממוצרים מוגמרים ומדוייקים. אני מקווה שהייצור וההפצה שלהם יגדלו ושבחוברת המותגים הבאה הם יופיעו, בין הקרלסברג לשימאיי.

מבשלת החלוץ – זכרתי במעומעם ודי לטובה את בירת המתנדבת ששתיתי במעברות. את המאדפה, בירה עם הל גם שתינו במעברות. פחות מדי מגוזזת לטעמי אבל חוץ מזה חביבה. טעמתי גם אקספרימנטים, בירה עם סלק שלא היתה לי טעימה ובירה שמתובלת בשום – בדיוק הדבר שאמור לקנות אותי, אבל היא לא ריגשה.

מבשלת גבעתיים – English Royal עם מייפל שנהניתי ממנה. מייפל, איזה כיף! לגמנו גם עונתית אחת, אבל אני לא זוכרת אותה.

לאפינג בודהה – לא זוכרת איזו. אחת שיושנה במקרה כ-10 חודשים במבשלה וזה מה שיצא. יצא טוב. נו, לאפינג בודהה.

אביר האלה – האיש והאגדה והגבינות המיטגנות שריחן המעלף מילא את הזמן אמיתי. לקחתי בירות הביתה, ליישון, שתיתי סיידר ולקחתי שני בקבוקים בשביל תמר. אנחנו מתכננים טיול בחול המועד פסח ואני חושבת שהיא תיהנה מהן. רק שלא נשכח לקחת פותחן שעם.

תודה לאדון צילום משכר  🙂

לילה טוב עם פאולנר סלבטור

הזמן: לפני כמה דקות, אחרי שיעור פילאטיס מרומם רוח
המקום: פינת האוכל
השותים: החשאי ואני
הנשתים:

Paulaner Salvator (עמ' 259)

בחוברת מומלץ ללוות את הבירה בצלי בקר ו/או כבש וגבינות עשירות. תבשיל קדרת עדשים עם נתחי סויה בטעם בשר שאחי בישל וחתיכת פטה כבשים שהיתה אמורה להכנס לסלט פסטה נטול גלוטן ולקטוז אבל נשכחה במקרר זה נחשב? זאת, היתה ארוחת הערב שלנו ביחד עם לזניה ללא גלוטן. הכי כיף לאכול שאריות וכיף גם לשתות פאולנר, בחירה מועדפת בברים שמחזיקים ברזים של טמפו, בבית.

אכלתי בנחת לשם שינוי. ארוחה מבושלת בבית לראשונה מזה אין לי מושג כמה זמן. לגמתי לאט, הבירה התחממה קצת והטעמים נפתחו. מתוקה, דבשיות עדינה, ריח של שרף. האוכל והבירה סתמו אותי השביעו אותי, אז למרות שהחשאי רצה להמשיך לבקבוק נוסף, לא המשכנו.

שמתם לב לתוית? הנזיר והאציל נראים כאילו הם יצאו מחגיגה בטירת זילינג. חיים טובים.