24 שעות בפריז

הזמן: ספטמבר 2014
המקום: פריז, צרפת
השותות: אני, בעיקר אני. וגם קולגות מהארץ ומשם.
הנשתים: קוקטיילים ובירות, הרבה בירות.

הטלפון צלצל אחרי שבע בערב, עת שהחניתי את רכב החברה במגרש החניה שליד הבית.

"הצרפתים לא יגיעו בשבוע הבא. חברת הביטוח שלהם מסרבת לבטח אותם בגלל המלחמה. אנחנו טסים אליהם. אני לא מחכה עם זה לבוקר ומודיעה לכן עכשיו, כדי שתתחילו לסדר את מה שצריך עם הילדים והחתולים."

זאת היתה הבוסית שלי, שבתרגום לשפה חוץ-ארגונית אמרה שנטוס לפריז. פריז בתחילת ספטמבר, כשהימים עדיין קצת ארוכים ומזג האויר נעים. אכן, לפגישות עבודה אינטנסיביות, אבל במקום שהן ייערכו באולם כנסים מיושן במלון ברחוב הירקון – כל אחד ממלונות רחוב הירקון – הן ייערכו בפריז. ואני התבאסתי. לא התאים לי לעזוב בספונטניות את החשאי ואת החתולים, את יוסי שעבר טיפולי כימותרפיה דו-שבועיים עד שהלימפומה נגררה לליבו והוא התעייף – באמת עבר המון זמן מאז הפעם האחרונה שעדכנתי את הבלוג – ואת מיזה, ששגרת הטיפולים של יויו הוציאה אותה קצת מאיזון. לא התאים לי באמצע הקיץ התלאביבי לזנוח את מכנסי הכותנה ואת הסניקרס של בנסימון ולעלות על מדי ביזנס. התכנסתי בבאסה של עצמי כל אותו ערב ובפריכית עם הטחינה והסילאן של הבוקר, כשהעובדות היבשות היכו בי: Tiki Pop, תערוכת הטיקי שאצר סוון קירסטן במוזיאון האהוב עלי בעולם, הקה ברנלי, ננעלת רק בסוף ספטמבר. ויש בפריז מלא ברי קוקטיילים לוהטים. ויש שם בירה שלא שתיתי. סעמק ארס, מה אני בוכה?!?!? מטיסים אותי לפריז, אקח יום חופש  וחדר במלון בסיום הפגישות והחיים שלי יפים! כשסיפרתי על תוכנית החומש לקולגות, גברת בזלת קפצה והודיעה שהיא איתי במלון. נהדר.

את השבת שלפני הנסיעה ביליתי במיפוי גוגל: שפכתי למפה את כל מה שצריך – ברי קוקטיילים מהרשימה של Drinks International / מסעדות טבעוניות מHappy Cow – איך הרשימה התארכה והתגוונה מאז השבוע בו ביליתי בעיר ב-2010!/ חנות הרום האהובה עלי, ששוכנת מאחורי גני לוקסמבורג וחוץ ממאות בקבוקי רום שמסווגים לפי קולוניות עבר, מוכרת גם שוקולד ורטבים חריפים ומסתבר שגם לאגרים מעפנים מכל מיני איים/ המוזיאון המדובר, שיש המכנים אותו הלובר של האתנוגרפיה/ חנויות של אופנת יוקרה יד שניה, למקרה שאמצא זמן לכך/ ובירה: ברים של בירות ארטיזנליות וחנויות, עם מעט עזרה מרייטביר ומהרשומה על פריז בבלוג בירה ועוד. מיפיתי וסימנתי בנקודות אדומות עד שהשבלול הקרטוגרפי התחיל להידמות לפנים של נער מתבגר. ביום ראשון גברת בזלת ביקשה שאוסיף את חנות הדגל של בנסימון ואז הזמנו חדר לא יקר (יחסית), במרחק הליכה (יחסי) מהמארה ומגני לוקסמבורג והתכוננו לחלק העסקי של הנסיעה.

ביום שני בערב הובאנו אחר כבוד לשאטו מונט רויאל שבשנטילי, מחוץ לפריז, קבוצה ישראלית גדולה שהתנהגה יפה ואחרי פריקת המזוודות השתלטה בטוב על חדר ההסבה ספון העץ, עם האח (המבוערת? לא זוכרת…) למשקה לפני השינה. הזמנתי קרוננברג לא-אלכוהולית, בירה מזעזעת, אבל לא שתיתי אותה לפני כן. בשלישי בבוקר הצטרפו אלינו הצרפתים בהרכב מלא++ לסדנאות עבודה אינטנסיביות ומפרות, שנמשכו עד יום רביעי בשעות אחר הצהריים. כשסיפרנו לקולגות שלנו שגברת בזלת ואני נשארות בעיר האורות ללילה ויום, מ' ו-נ' (להלן מן ונופת), הזמינו את עצמן להצטרף אלינו לסיבוב הקוקטיילים שתוכנן לרביעי בלילה. דה מור דה מריאר, אז למה לא? קבענו להפגש בThe Little Red Door ולהמשיך משם.

(אזהרת מסע – הפסקאות הבאות מתעדות ברי קוקטיילים והתפייטויות. מי שכאן רק בשביל הבירה שידלג הלאה).

Too much to do, too little time, זה המוטיב החוזר בכל הנסיעות שלי בעת האחרונה, שהורגש בפריז ביתר שאת. זה היה הביקור הרביעי שלי בעיר האורות. בפעם הראשונה זאת היתה התחנה האחרונה בטיול בת המצווה שלי ואחרי אוברדוז של צלובים ומדונות באיטליה, בעיקר התלהבתי מהמקדונלד'ס. אכלתי שם צ'יפס וקציצת דג, כי כקרניסטית קטנה, לא אהבתי בשר טחון. בפעם השניה, בשנות התשעים, שנאתי אותה. הגעתי לשם כדי לחצות בקלות את הגבול לאנגליה באמצעות היורוסטאר, שרק עשירים השתמשו בו אז והיה קל יותר לחציה מנקודות ביקורת הגבול בנמלי התעופה. לא הבנתי את השפה, לא הצלחתי לנווט את דרכי מהמטרו למלון ואחרי שעתיים של בכי, זוג ישראלי שמע אותי מקללת בעברית, ולמרות העוינות ששידרתי במבטי ובשפת הגוף הם כיוונו אותי למחוז חפצי, מלונית פצפונית ודחוסה ללילה אחד אחרון בלי החבר שלי מאז, עמו עמדתי להתאחד באנגליה, מרחק מטר הליכה מאיפה שעמדנו. כמעט לא ידעתי כלום על פריז ולא טרחתי ללמוד, וחוץ משוטטות בגני לוקסמבורג שזכרתי מטיול בת המצווה והליכה בבולוואר סן מישל שזכרתי ממילות השיר Where Do You Go To My Lovely הגעתי לכניסה לקטקומבות, וחיכיתי הרבה אחרי שעת הפתיחה המצויינת על הלוח. לא ידעתי לקרוא את ימי השבוע ורק אחרי שעה ומשהו הבנתי שזהו היום בו האתר סגור למבקרים ובטח קיללתי עוד קצת ובכיתי. איכשהו הגעתי לתחנת הרכבת הנכונה וחזרתי לזרועות החבר אבל הטינה לפריז נשארה עד שקיבלתי אותה במתנה מא' בנובמבר 2010 והתאהבתי בה חזק.

א' חזרה לארץ והשאירה את דירתה במונפרנס ריקה, ואיינשטורצנדה נויבאוטן הודיעו על סיבוב הופעות לרגל 30 שנות קיום, 2 ערבי הופעות עם שני סטים שונים בכל עיר. מיפיתי את מה שחשוב – את הבית של א', הסיט דה לה מוזיק, הקה ברנלי ומעט המסעדות הצמחוניות ואת שלושת הברים שסימנו את תחילת סצינת הקוקטיילים הלוהטת של העיר. זה מספר שנים שהחשאי ואני היינו עמוק בענייני השקשוקים והערבובים וב2010 עדיין נאלצנו לקנות כרטיסי טיסה כדי ללגום משהו מעניין מחוץ לגבולות חדר האורחים שלנו. אז עוד לא כל כך התעניינו במה שהוא לא טיקי – משקאות על בסיס רום ואווירה אעלק פולינזית. אותם שלושה ברים, The Experimental Cocktail Club (שמאז פתחו סניף בלונדון), Curio Parlor וה-Prescription אינם ברי טיקי כלל וכלל, אבל כמו כמעט כל בר מודרני שמכבד את עצמו, בתפריטים שלהם ניתן למצוא את הפרשנות שלהם לקוקטיילי טיקי, שכמו ברוב המקרים כיום, הם איכותיים ומאוזנים יותר מאלה שמוגשים בברי הטיקי הקלאסיים. כמעט שבוע שוטטתי בפריז לבדי. אכלתי מאפים ושתיתי שוקו בימים, בערבים הגעתי מוקדם וישבתי על הבר, כדי ללכוד את תשומת ליבו של הברמן, לתקשר בצורה המיטבית את רצונותיי ולצפות באומן בעבודתו. בשני הערבים האחרונים נסעתי לפאתי העיר לצפות באהוביי – והנה אני מצטמררת עכשיו, בעודי מגגלת עבורכם דוגמיות מהערב הראשון – Youme&Meyou בביצוע מרטיט, וואו, הצינורות הללו!  ומהשני – לא מצאתי את הסשן הפריזאי של Beating The Drum אז הנה דוגמא מבריסל משנה אחרי ואוסיף שזאת אחת הההתנסויות המהנות שחוויתי, שעה של תיפוף עם מאות זרים, שהשאירה לי יבלת קטנה למזכרת אותה אני נוצרת בגאון. ביקרתי במוזיאונים ובכנסיות ובבתי קברות והתחרפנתי כשהרכבת חזרה לשארל דה גול עצרה בתחנת דארנסי והייתי לבד אבל מוקפת באנשים יפים ונחמדים ונכונים לעזור, כי כשאת נחמדה ומחייכת ושואלת אקסקוזה מואה, פרלה וו אנגלז כל הסטריאוטיפים נמחקים בשניה.

הייתי אז שבוע, וג'יגלתי באותם שלושה ברי קוקטיילים. בארבע השנים שחלפו מאותו שבוע, סצינת הקוקטיילים בעיר גדלה ונקודות רבות בה עושות גלים בכלי התקשורת הרלוונטיים. ולי, לי היה ערב אחד בעיר, שבו גם רציתי לשתות בירה, אבל ידעתי שלא משנה מה, אני מתיישבת לשתות בThe Little Red Door . בר קטן, ברחוב צדדי במארה, עם דלת שלא מעלה חשד ושם שיצא למרחקים. גברת בזלת ואני התיישבנו על הבר, הזמנו סיבוב וחיכינו למן ונופת. העסקתי את עצמי בהזלת ריר על הביטרים וההשריות תוצרת בית ודיברנו עם הברמן על התעשייה והסצינה. כשמן ונופת הגיעו, עברנו לשולחן לעוד סיבוב או שניים ולהפסקות סיגריה. חשבתי ללכת אחר כך לקנדלריה, בר המתמחה בטקילה ומזקל, שנכנס לרשימת 50 הברים הטובים בעולם לשנת 2014, אבל מן ונופת הציעו שנקפוץ לLe Mary Celecte במקום; זה בר חדש יותר של אותה קבוצה אליה משתייך הקנדלריה, נמצא במרחק דקה הליכה מהליטל רד דור ובעל היצע מגוון יותר. סבבה. אם להודות על האמת, טקילה ומזקל לעולם לא יהיו המשקאות הראשונים שאשתה. הזמנו נשנושים – טבענתי מנה מהתפריט – וקוקטיילים. לקחתי את הHeartbeat, וריאציה עשירה על נגרוני, עם ביפאיטר, קמפארי, צינאר, ליקר עגבניות ועוד דברים טובים וכשהחברות יצאו להפסקת סיגריות ניצלתי את ההזדמנות לנסות בירה פריזאית. אה, הנה, חיכיתם עד עכשיו, עוד שניה מגיעים לעיקר, אבל קודם כל, קבלו קצת תמונות:

 השעה כבר כמעט חצות. גברת בזלת עומדת להתמוטט ומן, שהספיקה לעבור בחדר הכושר אחרי הסדנה ולפני היציאה, רוצה אף היא לחתום את היום. אני לא מתכוונת להכנס למיטה לפני ביקור בLa Fine Mousse, בר הבירה הטוב בפריז, לפי רייטביר. הגיע זמן פרידה ופיצול ונופת מצטרפת אלי. הבר, שממוקם קרוב לפר לשז, לא רחוק מביתה. אז מה זה בר הבירה הטוב בXXX – פריז, או כל מקום אחר? הנוסחה, בגדול, גלובלית: אווירה פמיליארית, עיצוב נקי, צוות ידידותי – לא בהכרח שירותי, אבל מכיר את המבחר ואת עולם הבירה והרבה ברזים – הרבה זה עניין יחסי, כמובן. 20 ברזים לא ירשימו את הרייטביראי הדני הממוצע, אבל בפריז זה עובד – שמתוחזקים לעילא ומציעים מבחר מתחלף של בירות בוטיק בתמהיל הכולל מבשלות מקומיות, מעט ייבוא מאירופה ומעט ייבוא מארה"ב, בתמהיל הכולל בירות קלות, כסשן IPA או פילזנר ממבשלה ארטיזנלית, איזה ברלינר וייצן, והולך ומתחזק לIPA כשותיות מאוד, למביקים, בירות בלגיות חזקות ולקינוח סטאוטים אימפריאליים. אוכל זה עניין אופציונלי ואני לא זוכרת אם מגישים משהו בפין מוס. באתי בגלל הבירה ואכלתי עוד לפני. שתינו שני סבבים, הראשון, סבב בקבוקים, כלל את ה-Sorachi Ace Bitter, סשן IPA מצויין ומרענן בן 2.5% אלכוהול של מבשלת Mont Saleve הצרפתית המצויינת, ואת האמריקן פייל אייל הנהדר של My Beer Company הפריזאים, בשם La Levalloise. בגזרה הצרפתית שתינו אמריקן נוסף בשם Tasty של מבשלת Outland ודגמנו ביר דה גארד בשם Volcelest Blonde של מבשלת La Vallée de Chevreuse, שהברמן מזג לנו לטעימה ללא תשלום, כי בדיוק עברה שעת המזיגה האחרונה. שתינו גם אייל חמוצה של מבשלת דה מולן ההולנדית ואימפריאל IPA של דוקאטו האיטלקיים ונהנינו מהשיחה ומהאוירה – כל כך נהנינו שלא ממש טרחתי לצלם.

FineMousse

בירות פריזאיות קלילות לסיפתח של הלילה

נופת ואני נפרדנו לשלום אחרי 2 ואחרי שינה חפוזה גברת בזלת ואני התעוררנו למול נוף אורבני שובה לב. אחרי ארוחת הבוקר התפצלנו. היא לקניית בנסימונים למשפחה ולרביצה רגועה בגינות, אני להספקים שלי. הקוסמוס דאג לי ולא רק שתערוכת הטיקי המופלאה עדיין הציגה בקה ברנלי, לצידה הוצגה תערוכה היסטרית של ההיסטוריה של הקעקועים! לא תכננתי לבלות את הבוקר החמים במוזיאון, אבל כשהקוסמוס מפנק, זורמים איתו.

QUAI

תערוכת הקעקועים ננעלת באוקטובר 2015, אז אם אתם בסביבה, שווה יותר מהמונה ליזה.

בצהרי היום הרגליים שלי שידרו אותות מצוקה: יומיים של סדנא+שתיה+מחסור בשעות שינה+הליכה איטית של מוזיאון הראו את אותותיהם, אבל עד שלא אקנה נוזלים מותססים בבקבוקי זכוכית, לא קניתי את הזכות לנוח. בשביל מנוחה יש את הדרך לשדה התעופה. קצת מטרו, קצת התבחבשות בניווט, ארוחת צהריים קלילה בEast Side Burgers – ג'אנק פוד טבעוני לנשמה עם פייל לאגר מקומי ולא טוב, עוגיה טבעונית ועוד קצת בירה ב-Hank ויאללה למארה, לחנות הבירה הטובה בעיר, La Cave à Bulles, ששוכנת במדרחוב, מטר ממרכז פומפידו. החנות מוקדשת לבירות ארטיזנליות מצרפת ושאר היבשת, עם חיזוק של בירות מהאי הבריטי וקצת מהעולם החדש. אני כמובן הגעתי עם הרשימה שלי מהספר ומהבלוג באנגלית. מהבירות הבלגיות – הם חזקים שם בחמוצות – התעלמתי, שכן חודשיים לאחר הביקור בפריז הייתי צפויה לטייל בבלגיה. בירות מקומיות שחסרו לי מהספר לא מצאתי, אבל הצטיידתי בסטאוט אנגלי שחסר לי ובבקבוקים נוספים שהמוכר הצרפתי המליץ לי למשמע הבריף, שכלל שלוש מילים: צרפתיות, עשן, וכשות.

20140911_161945

לשולחן האבירים שבמרכז החנות ישב מנהל שיווק ממבשלת ברודוג הסקוטית, שהתארחה באחד מהברים בעיר באותו ערב, ומזג מחבית חד פעמית כוסות של הDead Pony.נכנסנו לשיחה חצי-גיקית על שיווק אלכוהול ועל תוכניות לעתיד של המבשלה ולמדתי מהמוכר שהם מחליפים בירות – בירות בוטיק, כן? אם אתם בעניין, צרו איתם קשר לפני ואל תגיעו לשם עם שישיות של טובורג רד או מכבי, כן?

יצאתי מ-La Cave a Bulles כשבאמתחתי 5 בירות חדשות. בירה נוספת, שכלולה בספר, מצאתי בסופר. עוד שתי בירות קיבלתי במתנה מנופת הנהדרת שמכירה את השריטה ושתיים נוספות קניתי בחנות הקריבית, ביחד עם בקבוקוני רטבים חריפים, שוקולדים ורום אגריקול מיושן ומשובח. הצלחתי לדחוס ביקור וטעימות בחנות הקריבית, לרוץ עם מטען הזכוכית למלון, לארגן מחדש את המזוודה, להפקידה אצל גברת בזלת שהיתה שרועה מעולפת בלובי, ואז לקפוץ לבר העלק-אירי ליד המלון לבקבוק של לאגר מעפנה מחוזקת בטקילת כזבים כלשהי לפני שהמונית הגיעה.

20140912_054612

משקל עודף זה בגוף, לא במזוודה.

לא הספקתי לקנות תיק ונעליים. התערוכה הנוספת קצת חירבה לי את התוכניות, אבל בהתחשב בזמנים ובעובדה שתקשרתי עם סביבתי ועם חברותיי, הספקתי יפה בגזרת הקוקטיילים והבירה.

לילות מדריד

לפני שבועיים נשלחתי על ידי העבודה לאיים הקנאריים. אל תפתחו עיניים ואל תאמינו לכל מה שהתקשורת מאכילה אתכם: זאת היתה עבודה. קשה, מתישה, אבל וואלה, מתגמלת. באף מקום בסביבת העבודה הרגילה שלי, בין המשרד לחדר הישיבות לחדר האוכל, לא יוצא לי להתקל במראות כאלה: Nh Hesperia Lanzarote בגלל שאין טיסות ישירות מתל אביב ללנזרוטה ובגלל שנתבקשתי להגיע לאי יום לפני תחילת הפעילות, הוזמנה עבורי טיסה למדריד ליום רביעי לפנות ערב וטיסת המשך לחמישי בשעות הבוקר. לילה חופשי, לבד בעיר אירופאית גדולה. פולניות, כידוע, נחות בקבר ולכן, על אף הימים האינטנסיביים ונטולי השינה שקדמו לטיסה, תכננתי סיבוב ברים עצמי ועצמאי בבירת ספרד. בנוהל הרגיל, נכנסתי לרייטביר, חרשתי על דירוגים של מקומות והתייעצתי עם טובי המומחים בפורומים, שסימנו עבורי מספר ברים, בראשם הAnimal Bar, והבטיחו לי שהמדרידאים מבלים עד השעות המאוחרות ושאין לי מה לדאוג – אספיק לבלות ולשתות. אז זהו, שלא. נחיתה-הסעה למלון שסמוך לשדה-צ'ק אין-שטיפת פנים/ קרם לחות (הכרחי אחרי טיסה)-בירור בלובי בענייני תחבורה ציבורית-ריצה לאוטובוס-החלפה למטרו והנה אני בפלאזה בילבאו, בדקה לחצות. הכל מסביבי שומם למדי, אבל חדורת אמונה שמדריד, כעירו של צ'יץ', גם היא עיר בלי הפסקה, שמתי פעמי לאנימל בר. פתחתי את הדלת ועוד לפני שהספקתי לצעוד פנימה שמעתי את מילות האימה: sorry, we're closed. אף אחד לא שעה לתחינותי ולהסברים, שיש לי בערך שעה במדריד לשתות בירה טובה. גם בקבוק הם לא הסכימו למכור לי. לכי לאולדנבורג, ישר ושמאלה. שם פתוח. הלכתי. גם שם לא עברתי סלקציה – גם שם סגור. מסעדות הטאקו שבניתי שיסגרו לי את הפינה של קרקורי הבטן – בשלבי סגירה אף הן. ככה לבד, במדריד, עם רגליים דואבות ובטן מקרקרת, הבנתי שהעיר לא ממש מחכה לי ושעדיף שאחטוף תנומה לקראת הטיסה והעבודה למחרת. אבל אם אני כבר כאן, חשבתי לעצמי, אולי אעשה איזה סיבוב בבלוק, כי מי יודע מתי ואם אשוב למדריד? אז הסתובבתי, ואז מצאתי את עצמי כאן:

La Casa De La Cerveza

La Casa De La Cerveza

שלטים מוארים של גינס וביטבורגר לא ממש מלהיבים בירגיקס, אבל לוח הגיר של פילזנר אורקוול רמז שהבר פעיל וכשאין ברירה אז אין ברירה אז נכנסתי. איזה כיף שנכנסתי! La Casa De La Cerveza לא מאכזב את שמו: חוץ מ-7 ברזים המקררים שלו מאפסנים עשרות בקבוקים של מבשלות אירופאיות ואמריקאיות, מבירות טראפיסטיות מבלגיה ועד לFlying Dog ממרילנד. הם מגישים גם אוכל, פתוחים עד 3 לפנות בוקר, מדברים אנגלית והברמן החביב עשה מערוף וקימבן לי כריך טבעוני.

רציתי להתחיל עם בירה מקומית והברמן המליץ לי על VG Noster Copper Ale, אייל ענברי מחבל הבאסקים שלא הופיע בתפריט. למרות השאיפות לעצמאות של החבל הבירה הזאת ממשיכה את הקו המוכר כל כך של בירות קראפט ספרדיות – לא פוגעת ומתוקה מדי. אחריה דפדפתי לפרק הבלגי בתפריט כדי להשלים פערים ודירוגים והזמנתי שתי בירות שכבר שתיתי בעבר. גאודן קרולוס קלאסיק נמכרה בעבר בארץ ואפילו כתבתי עליה כאן בבלוג, ממש לפני שנתיים. אז היא היתה אחת הבירות האהובות עלי.  מאז לגמתי מאות בירות והטעם שלי השתנה. המתיקות הפירותית והטופי שפעם אהבתי כל כך עמוסים מדי עבורי היום. ל-Duchesee de Bourgogne יש תווית מרהיבה, אבל בקבוק שלם של בירה חמוצה היה קצת יותר מדי עבורי. חוץ משלושת אלה הצטיידתי בבקבוק של Achel Bruin, בירה טראפיסטית, לשימוש בעת חירום במהלך הפעילות בלנזרוטה*, תפסתי מונית למלון והצלחתי לראות עוד קצת מדריד – שער ניצחון כלשהו וסניף גדול של זארה.

מה שקורה בקנאריים נשאר בקנאריים, ובכלל זה הלאגרים הדלוחים שיצא לי ללגום שם. מעניינו של הבלוג הוא היום האחרון, בו עשינו את דרכנו חזרה לנמל התעופה בן גוריון. בין הטיסה מלנזרוטה למדריד וטיסת ההמשך ארצה חצצו כארבע שעות, אותן יכולנו להעביר בשיטוט בטל בדיוטי פרי  ובשתיית סן מיגל בלי אלכוהול (או עם) באחת הקפיטריות, או לנצל את הזמן ביעילות, לעלות על רכבת תחתית לעיר, לשתות סן מיגל במרכז, להצטלם ולחזור לבידוק בטחוני ולטיסה. זה מה שרוב המשלחת, בת ה-100+ משתתפים בחרה לעשות. אני, איך שהמטוס נחת מיהרתי לתחתית, מוכוונת מטרה. בבוקר לפני הצ'ק אאוט ערכתי רשימת ברים לפי שעות פתיחה ותחנות תחתית קרובות. ה-Bar Animal שוב חזר לתודעה והפעם, כשהדרך מוכרת, לא היה סיכוי שאפספס אותו. עליה למפלס הרחוב בתחנת בילבאו, הצטיידות בשקית ערמונים קלויים, כי אי אפשר לבקר באירופה בסתיו ולוותר על התענוג הזה, וריצה קלה לעבר הבר, שהפעם היה פתוח והסביר פנים.

אחרי חמישה ימים בגן עדן...

אחרי חמישה ימים בגן עדן…

הגעתי לגן עדן

הגעתי לגן עדן

הו כן! כ-10 ברזים מתחלפים + עשרות בקבוקים במקרר. בתפריט – כל השמות שגורמים לבירגיקס לתגובות פיזיולוגיות שאין זה ראוי לתיאור בבלוג. וכדי לעורר את החושים של אותם יודעי ח"ן – אם תמונת המדבקות שעל המקרר לא מספיקה לכם – קבלו רשימת הספק: Mikkeller Santa's Little Helper 2013, To Øl Ridiculously Close To Sanity ו- De Molen Hel & Verdoemenis Wild Turkey Barrel, שלושתן מהחבית, האחרונה באדיבות שני בירקיגס מדרום ספרד שישבו על הבר. בבקבוקים: Rogue Shakespeare Oatmeal Stout מארה"ב ומנורבגיה Haandbryggeriet Dark Force, שני סטאוטים אימפריאליים מעושנים, כבדים ומשובבי נפש, שחלקתי עם אותם שותפים אקראיים לשתיה, שהמליצו לי לנסות בירות של מבשלת Naparbier, שממוקמת באזור פמפלונה. הזמנתי את הAPA, וכשאחד מהבחורים יצא לרגע, השני סיפר לי שאותו בחור אייר לנפרביר את אחת התוויות – סיבה טובה להצטייד בבקבוק לשדה התעופה. חוץ מתוויות מרהיבות גם הבירה לא רעה, בהשוואה לבירות ספרדיות אחרות.

האנימל הוא בר נישתי, כזה שיכול להתקיים במקום עם זרימה מתמדת של תיירים וקהל קבוע. יש שם יין וקצת טאפאס לא ממש טבעוניים וההיצע משתנה בהתאם לסחורה שמגיעה לשם; התחתית עליה הונחו הבירות שהזמנתי הגיעה ממבשלת Bad Attitude השווייצרית, אבל באותו יום לא היו בירות שלהם במלאי, ובירת הכריסטמס של מיקלר בוודאי ובוודאי לא נמזגת שם לאורך כל השנה. מומלץ להסתכל במקרר ולא לסמוך רק על התפריט וכמובן – להתייעץ בברמן, שיודע לכוון. שעות הפתיחה של המקום מוזרות קצת, אז כדאי להתעדכן בדף הפייסבוק, שם גם עולים עדכונים לגבי המלאי.

בשדה התעופה, רגע לפני הבידוק, פגשתי שניים מחברי המשלחת, איתם חלקתי את בקבוק הIPA של נפארביר. גם אחרי חמישה ימים נטולי שינה ואי-אלו בירות עם אחוזי אלכוהול נדיבים, אני עדיין מסורה למטרה – הנה, תועדתי!

airport

אפשר לומר שהמשימה הושלמה בהצלחה.

*בסופו של דבר הבקבוק נארז בתוך זוג גרביים והוכנס למזוודה; בירה בלגית זה הדבר האחרון שהכבד שלי נזקק לו באי.

רפסודיה רומנית חלק II: שותים טוב בבוקרשט

על הבר בבוקרשט

על הבר בבוקרשט

בחופשת פסח החשאי ואני הצטרפנו לשאר בני משפחתו לטיול אינטנסיבי ובלתי נשכח ברומניה. בין טירה לארמון, בין בית כנסת לבית קברות ובין זארה לסופרמרקט שתינו הרבה. ברשומה הראשונה על בירה ברומניה כתבנו על לאגרים מקומיים ולמדנו ש-98.4% מצריכת הבירה ברומניה מבוססת על ייצור מקומי, בעיקר של תאגידי הבירה הגדולים (קרלסברג, סאב-מילר, היינקן וכו'). עם זאת, ה-1.6 אחוזים הנותרים אינם קוטלים קנים, בלשון המעטה. כשיודעים איפה לחפש, מגלים שרומניה היא יעד לא רע בכלל לקראפט ביר.

לא מדויק. לכתוב ש"רומניה היא יעד לא רע בכלל לקראפט ביר" זה כמו לומר "ישראל זאת מדינה סובלנית ללהט"בים", אבל כמו שבתל אביב בדרך כלל לא יעשו עניין מזוג חדמיני שמסתובב ברחוב, כך בבוקרשט, בירת רומניה, אפשר למצוא מבחר בירות נפלא, שמתחיל בקלאסיקות גרמניות מוכרות מגזרת פאולנר ונגמר ב – וואו, יש כל כך הרבה אפשרויות לסיים את המשפט הזה! בואו נלך על – בקבוקים נדירים של הוצאות מוגבלות של Brewdog.

כמו שההכללה על הסובלנות התלאביבית בעצם מתמקדת באזורי חניה 1 ו-2 של העיר, כך גם ההכללה על בוקרשט תופסת לגבי רדיוס מצומצם בעיר העתיקה.ישבנו לשתות בשלושה מקומות: Beer O'clock, Beer O'clock 2 ו-La 100 de Beri.
טיפ #1: אם אתם רוצים ליהנות מהארומה של הבירה שתזמינו, תגיעו מוקדם. ממש מוקדם. בשעות הפתיחה. 4 אחר הצהריים בBeer O'clock, מוקדם יותר בLa 100 de Beri. מדיניות העישון הליברלית הופכת כל קריק לשלנקרלה.

טיפ #2: אויר הלילה הקר של בוקרשט באביב עוזר להיפטר מניחוחות העשן שסופגים הבגדים. עם הגיעכם לחדר המלון, פתחו את החלון לרווחה והניחו את הבגדים על אדנו עד הבוקר.

IPA מעושנת פאסיבית

IPA מעושנת פאסיבית

אמנם בשנה שעברה נפתחה חנות בירות הבוטיק הראשונה בעיר, The Real Beer Shop, אבל היא טיפה מרוחקת מהמרכז, ולנו היה לוח זמנים עמוס למדי. עם זאת, מהפייסבוק של החנות למדנו שהמבחר די זהה לתפריטים של אותם ברים.

לBeer O'clock יש שני סניפים, שממוקמים באותו רובע תיירותי-בלייני, מרחק של כ-4 דקות הליכה. זה הסניף הראשון, הגדול יותר. השירות בו פחות טוב. בסניף השני נהנינו יותר, אולי כי היינו חכמים והגענו אליו בפתיחה, לפני שהוא הפך להיות מעבדת ניסוי אונקולוגית. אתר האינטרנט והתפריט מתהדרים בלמעלה מ-160 בירות, שלמעט ברזים בודדים כולן מוגשות בבקבוקים. הכמות לא באה על חשבון האיכות וביר אוקלוק מחזיקה את מיטב תוצרת גרמניה, בלגיה, צ'כיה, סקוטלנד ואנגליה, וגם נציגות של מבשלות הקראפט הידועות של ארצות הברית. מיטיבי הלכת ימצאו שם בקבוקים מיושנים של איילים בלגיים ומהדורות מיוחדות של ברודוג ועוד ועוד תופינים. המחיר? כדי להשוות ניקח בירה מוכרת, שנמכרת גם בישראל. שימאי טריפל. 16 ליי, שבעברית זה 2 אגורות פחות מ17.5 ש"ח. בקבוק 330 מ"ל. בבר. באזור הכי תיירותי של בוקרשט. באתר של ביתה המשקאות של נפתלי אותה בירה נמכרת ב19 ש"ח, בחנות היא עולה 22 ש"ח ובפורטר אנד סאנס היא עולה 36 ש"ח. היא עולה פי 2-3 מבירה מסחרית בכל מקום אחר במדינה, אבל ישראלים חובבי בירה שיגיעו לשם ירגישו שהם הקישו את המערכת.

פריג'ידר מלא בבירות אנגליות בביר אוקלוק.

פריג'ידר מלא בבירות אנגליות בביר אוקלוק.

הפאב הנוסף בו ביקרנו שוכן במרחק יריקה מהביר אוקלוק הראשון. La 100 de Beri מתהדר בתפריט בן 100 בירות, שפחות או יותר זהות להיצע של הביר אוקלוק. פחות או יותר, כי בין התפריט הבלוי להיצע במקרר קיים פער. בירות רבות בהן חשקנו פשוט לא היו בנמצא, אך כשהלכנו לבחור בעצמנו גילינו מציאות, בעיקר מהגיזרה הגרמנית. האוירה ב- 100 de Beri יותר ידידותית, העיצוב פחות אלגנטי, עם ואזות מלאות בפקקים ושלטי פח ממותגים שתלויים אקלקטית על הקירות. מהברזים נמזגות מספר בירות אנגליות כמו מארסטונ'ס אויסטר סטאוט בשאיבה ידנית, וכן נציגות לצ'כיה ולגרמניה, אבל גם כאן האטרקציה התיירותית למבקרים מישראל היא אוסף הבקבוקים. המלצרים חברותיים ובעלי ידע ומאחור יש אולם שתיה נוסף עם ספסלים, קצת יותר מאוורר מהכניסה המעושנת.

IMG_3931

בשני המקומות הצטיידנו בבקבוקים לטעימה במהלך הטיול ולהטסה הביתה. המחירים כל כך נמוכים שחבל לחזור לארץ עם גרביים מלוכלכות מגולגלות בשקית כביסה – עטפו בעזרתן בקבוקים של למביקים ושל איילים סקוטיים משובחים. סקירה של הבירות ששתינו וקנינו בפאבים בבוקרשט תופיע בבלוג השני שלנו, The Beer Gatherer.

רפסודיה רומנית חלק I – לאגרים חיוורים כערפדים

בחופשת הפסח האחרונה הצטופפנו החשאי ואני ביחד עם כל בני משפחת חשאי במיניבוס שחרש את רומניה לאורכה ולרוחבה. 12 ימים, התחברות לשורשים החשאיים, נופים, כפרים וערים שאת רובם נשאיר בתיקיות במחשב. מאז שהוסר הצורך באשרת כניסה למדינה, איפשהו באיזור שנת 2006, ובזכות הקירבה היחסית (שעתיים וחצי טיסה) ומחירי הלינה והמזון הנמוכים, רומניה הפכה ליעד תיירותי פופולארי בקרב ישראלים. אפשר למצוא הרבה חומר על רומניה בעברית, אבל חיפושי העלו רק כתבה אחת על בירה ברומניה, רשומה מ-2008 של ידידי אדי סער באתר בירדי. אני מקווה שהרשומה הזאת והבאות בסדרה יועילו במשהו למטיילים.

קצת סטטיסטיקה: לפי ויקיפדיה, בשנת 2010 רומניה ניצבה במקום ה-15 ברשימת צריכת הבירה לפי מדינות, עם 77 ליטרים לתושב לשנה. איפה ישראל? לא בויקיפדיה, אבל עם כ-14 ליטרים לשנה אנחנו משתרכים הרחק מאחור. אתר איגוד יצרני הבירה ברומניה מדווח על 89 ליטרים שנצרכו במדינה בשנת 2011, על גידול של 4% במחצית הראשונה של 2012 ועל נתח שוק היסטרי בן 98.4% לתוצרת המקומית. ומה שותים במדינה עם איגוד יצרנים, ספקים מקומיים של חומרי גלם ופופולאריות גדולה למשקה? אכן, לאגרים בהירים, מסחריים ומשמימים במקרה הטוב. אורן אבראשי, מקור לא אכזב למידע על שוק הבירה בעולם, אמר שפורמט המכירה הפופולארי ביותר במולדתו של ננסי ברנדס הוא הקנקל ובירות בבקבוקי פלסטיק ענקיים, של מותגים מוכרים ושל מותגי החנות כאחד תופסים שטחי מדף נכבדים ברשתות השיווק שם.

יש גם 2.5 ליטר למי שלא שותה הרבה.

יש גם 2.5 ליטר למי שלא שותה הרבה.

איפה שלא תהיו, במסעדות, בתי קפה, תחנות דלק ואתרי תיירות, תוכלו למצוא את התוצרת המקומית, ששני הדברים הטובים שאפשר להגיד עליה הן שהיא מרווה וזולה. ממש זולה: Ciuc, Silva, Bergenbier, Timisoreana ו-Ursus, לרוב בבקבוקים או בפחיות של חצי ליטר. איזו בירה מומלצת? אף אחת באופן מיוחד.

לא הייתי טורחת להכנס לממשק של הבלוג כדי לכתוב על המעפניות של הבירות הרומניות. אם אתם רוצים לשלב בירה רומנית בטיול, ולא סתם לשתות על הדרך, קבלו שתי המלצות.

קלוז' (Cluj, Cluj-Napoca) היא העיר השניה בגודלה ברומניה, בירת טרנסילבניה ומקום הולדתה של Ursus, המבשלה הידועה ביותר ברומניה שכיום שייכת לתאגיד סאב-מילר המבשלה המקורית נסגרה ונהרסה לאחרונה ומרכז הפעילות של אורסוס עבר לברשוב, אבל בל ניתן לעובדות ולרגרסיה שעוברת תעשיית הבירה הרומנית לבלבל אותנו. יופי, הצריכה גדלה, אבל איפה  המבשלות הקטנות בתמונה? המבשלות הגדולות העצמאיות? בכל מקרה, בשנת 2011 נפתחה סמוך לכיכר הראשית של העיר Berăria   Ursus בבניין משופץ מהמאה ה-17 שבוצעו בו עבודות שחזור רבות. המקום כנראה שימש במרוצת השנים כבית בירה וכיום הוא משמש כמסעדה וכברופאב של אורסוס.

מבט מהפנים לחוץ

מבט מהפנים לחוץ

החלל גדול, עם תקרות גבוהות, ציורי קיר, צילומים ישנים ואוירה שמזכירה במשהו פאבים של מבשלות בגרמניה. תפריט המזון גדול ומגוון, המלצרים יודעים אנגלית אבל השירות עצל ודי גרוע ובברזים נמזגות הבירות של אורסוס: אורסוס פרמיום – הלאגר הבהירה – אורסוס לא מסוננת – אותו דבר רק לא מסונן – ובירת הדגל של המבשלה, אורסוס בלאק, שווארצביר שגם כלולה בספר 1001 Beers You Must Try Before You Die, אחריו אנחנו מתחקים בבלוג השני. יש שם גם אורסוס פילזנר מבקבוק ובירות "אורחות" בברזים: פילזנר אורקוול וגרולש, אם לרגע בא לכם לגוון. הלא מסוננת היתה המוצלחת ביותר מארבעת הרומניות שהזמנו, עם ניחוחות נעימים של בננה ולחם וטיפה לחמיות גם בטעם המריר בבסיסו.

פרמיום!!!!11

פרמיום!!!!11

הבלאק היתה מזעזעת, עם טעמי חמאה שהצביעו על קלקול איפשהו בדרך – בשמירה על החבית? במערכת המזיגה? זה היה דוחה להכעיס והחשאי החליט שאסור לנו להתרשם מהבירה שהוגשה לנו בבר הבית. חשבנו לקנות פחית בדרך לשדה התעופה, אבל ביומנו האחרון בבוקרשט החלטנו בכל זאת להכנס למקום שאותו נמנענו מלפקוד בגלל מסחריות יתר ושם שתינו אורסוס בלאק כהלכתה.

Caru Cu Bere הוא אטרקציה תיירותית. שילוב של מיקום מרכזי, פרסום בכל מדריך תיירים זניח, היסטוריה מרשימה ועיצוב מרשים אף יותר  הופך את בית הבירה הותיק (נ' 1879) לחומר מצגות פאואר פוינט שמועברות במייל ולמקום שהשפה העברית נשמעת תדיר בין כתליו. הוא הרוויח את הסטטוס והפופולאריות בצדק: המקום מרשים, מצועצע ומפואר, עם תקרות גבוהות, קירות מצוייצים, ויטראז'ים צבעוניים, מרפסות עץ, גרמי מדרגות מרשימים, ציורי קיר, שנדליירות והרבה זהב.

הו, הסקיילייט...

הו, הסקיילייט…

המסחריות באה לידי ביטוי בחנות המזכרות, במלצרים דוברי אנגלית, בתפריט הרחב והדו-לשוני, בסימון של המנות הצמחוניות (על צמחונות וטבעונות ברומניה ברשומה עתידית) ובמחירים הגבוהים יחסית. יחסית לרומניה, כן? אנחנו מדברים על שטרודל תפוחים עם גלידת וניל ב-14 ליי, שהן, נכון לרגע כתיבת הרשומה, 15.18 ש"ח טבין ותקילין. איפה מסעדות התיירים של בוקרשט ואיפה יטבתה בעיר? בכל מקרה, המארחת עם מיקרופון המדונה הקצתה לנו שולחן לשעתיים. אנחנו יצאנו תוך פחות משעה כי תוכנן לנו בילוי ערב עם המשפחה וכי רק רצינו בירה. גם הקארו קו ברה שייך כנראה לסאב-מילר, ותפריט הבירה שם זהה לזה של ברריה אורסוס, בתוספת בירת הבית, שאליבא דאתר אינטרנט מבושלת לפי מתכון סודי. בירת הבית קלה, מרירה ומרעננת, עם ניחוחות של אבקת כביסה, מינרלים וגיר. בטעם מרגישים את הלתת וגם טיפה עשבוניות. הברזים מתוחזקים כמו שצריך והאורסוס בלאק היתה שוקולדית וקרמלית עם טעמים וניחוחות של קליה – הבנו למה היא נחשבת לבירת הדגל ברומניה.

באנו לעבוד

באנו לעבוד

וחוץ מזה, מריו הנהג לימד אותנו להוסיף מלח לבירה. זה מפחית את התסיסה ומאפשר לגמוע כמויות גדולות יותר, קנקל של 3 ליטרים, למשל. כשזה מגיע ללאגרים בהירים מצאתי שמעט מלח אפילו משפר את הטעם שלהם. לא שאנסה את זה בבית, כי בבית נמנעים מבירות גרועות.

בפרק הבא: זמן לבירות? זמן ל-100 בירות!

ברריה אורסוס: Piata Unirii, nr. 20, 400113 Cluj-Napoca

קארו קו ברה: http://www.carucubere.ro/en/homepage

בירה בשווייץ חלק ד': פרידה מציריך

בבוקר שאחרי ההופעה המדהימה של היאנג גודס התעוררתי בתחושה שאפשר לסגור את הבאסטה. זהו, נגמרו החלומות. זכיתי לראות על הבמה את כל הלהקות המכוננות שעדיין מופיעות ואני יכולה למות בשקט. השלג שירד על העיר דחה את התכניות לבקר במשרדים של דיגניטאס, אז עלינו על גרביונים וגטקעס ויצאנו לטייל בעיר בלי מטרה מוגדרת, מלבד ביקור בקברט וולטייר. בדרך לשם עברנו בגרוסמונסטר ובפראומונסטר, שיחקנו בשלג ועצרנו לבירה ואוכל בZeughauskeller. זוהי מסעדה גדולה ותיירותית, עם מלצרים דוברי אנגלית ותפריט בשלל שפות. יש שם מבחר של כ-10 בירות מחבית, לאגרים שווייצריים של מבשלות מסחריות ובירת הבית שמיוצרת על ידי מבשלה מקומית ומספר בירות מבקבוקים. לא משהו מדהים. מבחר המנות מבוסס על המטבח השוויצרי ואיננו ידידותי במיוחד לטבעונים. הזמנו צלחת של ירקות מאודים ורושטי והתחרענו על לחם הבית, שלו קרום קשה ומתפצח ותוכו לבן ורך כל כך. התפאורה על הקירות משקפת את השימוש הקודם שנעשה במבנה שהוקם בסוף המאה ה-15: מחסן נשק. קשתות, חרבות, רובי ציד ושאר פרפרנליה צבאית-שווייצית.

הקשת של וילהלם טל. בערך.

הקשת של וילהלם טל. בערך.

חלקנו בינינו 4-5 בירות ומתחנו את השהייה שלנו במסעדה ככל האפשר כי היה שם חמים ונעים, אבל בגלל העומס נאלצנו לחלוק את השולחן עם סועדים נוספים ובאיזשהו שלב היה לנו לא נעים אז יצאנו, חצינו את הנהר והמשכנו להתבטל בקומת בית הקפה של קברט וולטייר עם בירת מנזרים שוויצית זניחה ויין חם, תחת תמונה של הוגו באל.

Let's do it a dada

היה קר ומושלג והגיחה לפראומונסטר, הקתדרלה המפורסמת עם חלונות שאגאל, היתה רק תירוץ להפשרת הגוף הקפוא ומנוחה קצרה לפני תחנת הבירה הבאה. בכל עיר שמכבדת את עצמה וגם בערים שלא (ע"ע נתניה?), אפשר למצוא את המוטציה הידועה כפאב אירי. ריהוט עץ וויטראז'ים גנריים, מנת יתר של בירצ'נדייז של מרפי'ז או גינס – תלוי עם איזה תאגיד היזמים חתמו על חוזה – ומוזיקה שנעה בין רוק מיינסטרים לפולק אירי  יבבני (ואף פעם, אבל אף פעם לא Thin Lizzy!). בניגוד לכך, פאבים סקוטיים אינם מחזה שכיח. כשקראתי על הBonnie Prince, שממוקם בקרבת העיר העתיקה, ידעתי שנגיע לשם, ולו בגלל שיש להם בסטוק את אחת הבירות ממשימת ה-1001 שלי. חלל צר וחשוך, עם בר ומדפים עשויים עץ וטפט בצבע בורדו. המקום הזכיר לי פאבים שישבתי בהם בסקוטלנד לפני אלפיים שנה בערך, אבל זכרון זה דבר מתעתע. הגיע הזמן לנסוע שוב ולברר האם הצניחה בB12 לא השפיעה עליו. בכל מקרה, אני זוכרת ששקיות Walkers לא עלו בסקוטלנד 4 פרנקים שוויצריים. למרות המחיר השערורייתי ולמרות שאני לא מחובבי התפוצ'יפס על נגזרותיו השונות הנוסטלגיה השתלטה עלי וקנינו שקית. בחזרה לבירה – מבחר צנוע של 9-10 בקבוקים איכותיים, את מקצתם כבר שתינו ואולי גם אתם זכיתם להכיר. בנוסף נמזגים שם סינגל מאלטים איכותיים (אבל ללא כאלה שאי אפשר להשיג בנורמה ג'ין) ומוגשים בירות מסחריות מגזרת היינקן ונגזרותיה המקומיות. יקר, אבל חוץ מהבירות האיטלקיות המשובחות ששתינו בערב הקודם, כנראה שהפאב הסקוטי הוא המקום עם הבירות המעניינות ביותר בעיר.

IMG_2862

בדרך חזרה לחדר עצרנו ליד האשוח המזמר. IMG_2871ולפני שעלינו לרכבת בחזרה לבזל וללילה לבן בשדה התעופה עצרנו בDrinks of the World בתחנת הרכבת. חנות ענקית עם מבחר היסטרי של בירות – הרבה שוויציות והרבה בוטיק שוויצי, אם כי לצערנו נכון לדצמבר 2012 עדיין אין שם בירות מהקנטונים האיטלקיים. כתבנו על הסניף של החנות ברשומה על בירות בבאזל. בציריך המבחר גדול יותר ושם התחמשנו בבירות שוויציות, גרמניות וצרפתיות לטובת משימת ה-1001, וגם בבירות ממרוקו, קובה ומונגוליה כדי לסמן עוד מדינות בפנקס וברייטביר.

טעימות בשדה התעופה. מימין, ברודוג חדשה. משמאל - אלטביר מגרמניה.

טעימות בשדה התעופה. מימין, ברודוג חדשה. משמאל – אלטביר מגרמניה.

סיכום? סיכום. שווייץ זה לא יעד לטיול בירה. לאגרים טריים ומסורתיים אפשר למצוא מעבר לגבול, בגרמניה ובאוסטריה. איילים יצירתיים ומסקרנים אפשר למצוא מעבר לגבול באיטליה. מאידך, לא נסענו בגלל הבירה, שהיתה רק תוספת, מילוי זמן וחלק ממשימה גדולה יותר, לפני ואחרי אחת ההופעות הטובות בהן נכחתי אי פעם.

לאן הלאה? עוד חודשיים רומניה. הסיבה? טיול משפחתי (של הצד המתפקד במשפחה, כן?). בקרוב נתחיל לבדוק את מצב הבירה המקומית והמיובאת שם. אם יש למישהו המלצות, נשמח לקבל.

בירה בשווייץ חלק ג': צריך לשתות בציריך (פרק I)

אחרי נסיעת בת שעה ו-14 דקות*, בה חיסלנו בקבוק שניידר וייסה שקנינו בDrinks of the World בבזל, הגענו לארץ המובטחת, הלא היא ציריך, בה שוכן ה-Rote Fabrik, בית המקדש לאותו סופשבוע, בו הופיעו הכוהנים הגדולים, אהובי משכבר הימים, ה-Young Gods. יצאנו לבאנהוףשטראסה, הרחוב הראשי של העיר שיוצא מתחנת הרכבת ושמנו פעמינו לחדר המקסים והמרווח אותו מצאנו בAirBnB, שנמצא במרחק שבע דקות הליכה מתחנת הרכבת. הנחנו את המזוודה, לבשתי חולצה נוספת וחזרנו לתחנת הרכבת. הרחוב היה מלא בקונים וכך גם התחנה, שמארחת שוק חג מולד סואן וגדול מאלה שביקרנו בהם בבזל. נעצרנו ליד דוכן שמכר פאסט פוד הודי צמחוני וטבעוני במחיר של מנה בשרית מחוץ לעסקית באינדירה בתל אביב, ריפדנו את הבטן ונכנסנו לBrasserie Federal, מסעדה גדולה וצפופה עם תקרה גבוהה של תחנת רכבת באירופה ולמעלה מ-100 סוגים שונים של בירות שוויציות, ברובן מבקבוקים. כחובבי בירה שקונים ושותים עם רשימה ביבליוגרפית, לוקח לנו זמן להתבשל על הזמנה, דבר שהמלצרים לא ראו בעין יפה במיוחד. האוירה לא נעמה לנו ואחרי סיבוב אחד יצאנו.

שימו לב לתקרת הזכוכית המהממת

שימו לב לתקרת הזכוכית המהממת

את בוקר שבת התחלתי בספירה לאחור: ההופעה ב20:30, ועם כל הכבוד לבירה ולאוירת הכריסטמס, הגענו לציריך בשביל להגשים חלום. בכל זאת, מדובר בThe Young Gods, לא ביו-2. אין טעם להגיע לאזור ההופעה על הבוקר, ולכן שוב הלכנו לכיוון תחנת הרכבת, חצינו את הפסים והגענו למבנה תעשייתי בו שוכנת Amboss 5, מבשלה שהבירות שלה מיוצרות במיקור חוץ. לא מצאנו עליה הרבה פרטים, אבל החלטנו ששווה לנסות. ובכן, הכתובת שמצאנו היא של מרכז לוגיסטי ולא של ברופאב. במקרה היו שם שני עובדים, שהפנו אותנו לקפה נואר במורד הרחוב, שמופעל בבעלות משותפת. התרווחנו על ספסל, הזמנו את שתי הבירות מהחבית ואישית, די התבאסתי שלא בחרתי לשתות את הקפה שנקלה במקום. הריח היה מעולה. שתינו את הבירה הבהירה ואת הבירה הכהה. הכהה היתה טובה יותר, בעיקר בזכות ניחוחות הקליה, לבהירה היה טעם שהזכיר יותר מכל בירה בהירה מסחרית וזולה מהסופר. אפשר למצוא בקבוקים וברזים של הבירה הזאת ברחבי העיר, אבל בהחלט אפשר לוותר.

שקוף שזה משעמם

שקוף שזה משעמם

היעד הבא לאותו יום נפתח רק לקראת שעות הצהריים, אז העברנו את הזמן בשוטטות בחנויות עיצוב, ביניהן חנות הדגל של מותג התיקים Freitag. גם אם אתם לא מתכוונים לקנות שם כלום (אני דווקא התכוונתי, אבל בסוף החלטתי לנקוט במדיניות חסכון), כדאי להגיע לשם. החנות בנויה מקונטיינרים ומגגה יש תצפית נהדרת על העיר. עוד הליכה קצרה והגענו לSteinfels, ברופאב מפונפן, סמוך לסושיה טרנדית ולמועדון לילה. חיכינו בסבלנות לפתיחה, התיישבנו על הבר והזמנו כוס של בירת חיטה וכוס של סייזון, אייל בלגי פירותי. בירת החיטה היתה הטובה יותר מבין השתיים, עם ניחוחות של קליפת תפוז, ציפורן ובננה וטעמי מסטיק, חמצמצות וטיפה ביסקוויט. גם הסייזון ערבה לאפנו, עם ריחות מפתיעים של תה, קינמון, ציפורן ויסמין וטעמים מרירים בעיקר וקצת מתוקים.

IMG_2783

הגענו לצהריים עם שני סיבובי שתיה על בטן פחות או יותר ריקה, כי ארוחת בוקר קונטיננטלית (ובטבעונית: לחמניה עם ריבה ותפוז אחד) לא יכולה לתחזק את החשאי ואותי, שני נהגי משאיות בפוטנציה. הגיע הזמן לאחורה-פנה ולעליה לרגל לHiltl, המסעדה הצמחונית הראשונה באירופה, לפי הפרסומים. לא יודעת בעניין האמת בפרסום, אבל אם 1889 זה מספיק ותק בשבילי. החשאי, כאמור, לא מחובבי המזנון, אז עלינו לקומה השניה והזמנו מתפריט האה-לה קארט, עם שינויים מתבקשים להפיכת המנות לטבעוניות. היה טעים, אבל נשארנו קצת רעבים כי לא התחשק לנו קינוח. כשירדנו למטה קנינו כריכונים משובחים, האחד עם חיקוי טונה והשני עם BLT טבעוני, שסגרו לנו את הרעב למשך מספר שעות.

ג'מבאלייה לאדון

ג'מבאלייה לאדון

ומנה ציריכאית לגברת: רושטי, פטריות וסייטן ברוטב יין לבן.

ומנה ציריכאית לגברת: רושטי, פטריות וסייטן ברוטב יין לבן.

שלאף שטונדה, קימה עצלה והתארגנות שבאה בסתירה לכל עקרונות ההתארגנות להופעה שפיתחתי ב-23 השנים האחרונות: כשהטמפרטורות לא מגיעות לברכיים של האפס, אי אפשר להסתפק בטי-שירט וקפוצ'ון. אבל רגע לפני ה-Rote Fabrik ואחת ההופעות הטובות והמרגשות שאי-פעם נכחתי בהם, עוד בירה. "עוד בירה" זה קצת אנדרסטייטמנט למקום עם היצע הבירה הכי מעניין בו נתקלנו בסוף השבוע. אם אתם בירגיקס ומוצאים את עצמכם בציריך מכל סיבה שהיא וצריכים לשים את הפרנקים שלכם רק במקום אחד, Fork and Bottle זה המקום. בשכונת מגורים בקרבת הכביש המהיר ותחנת טראם, בבית שמוקף גינה שמשמשת כבירגארדן בעונות הקפואות-פחות, שוכן ביסטרו שמתתמחה בבירות ארטיזנליות (וביינות בוטיק, אבל יינות מעניינים אותי רק כשהם חמים ומתובלים או מוגשים בכוס של קידוש). הבעלים, זוג אמריקאי, נוסעים מספר פעמים בשנה לצפון איטליה ובוחרים שם בירות ייחודיות להגשה במסעדה. חוץ מהאיטלקיות גם שם מוגשות בירות של Bad Attitude הזכורים לטובה מבזל וחוץ משתיה מוגש שם גם אוכל. אפילו מצאנו שתי מנות טבעוניות! ווג'י בורגר משעועית שחורה ומרק עגבניות שומי וטעים להפליא. חוץ מזה, נאמר לנו שאם מתקשרים מראש, הם דואגים למנות טבעוניות נוספות; כמה מהלקוחות הקבועים של המקום הם טבעונים. איזה כיף! יש בתפריט, שמחולק לפי סגנונות ומפורט לפי טעמים וריחות, כ-30 בירות שונות. הזמנתי את Punks Do it Bitter של מבשלת Elav  (איך יכולתי לא להזמין בירה עם פאנק בשם?) לפאנקס ריחות כשותיים של פירות טרופיים ומרירות חזקה, אבל היא מאוזנת ומסתדרת.החשאי בחר ב-Sticher של מבשלת Grado Plato, בירה בסגנון אלטביר, עם ניחוחות עץ, פולי קקאו וקליה ומרירותנעימה עם רמיזות של קקאו. איכשהו לא נראה לי שזה מה שנקבל כשנזמין בירה בדיסלדורף ביום מן הימים, אבל שנינו נהנינו ממנה מאוד.

Up the PunX!

Up the PunX!

ביקשנו מהבעלים לבחור לנו את הבירה לסיבוב השני וקיבלנו את  Grunge IPA – גם היא של מבשלת Elav. ריחות פרחוניים ואשכוליתיים, מרירות וממש טיפה אלכוהוליות וגוף קליל. טעימה, אבל בבירה כמו במוזיקה, הפאנק מכסח את הגראנג'. הבירה האחרונה ששתינו שם היתה Imperial Hop ממבשלת Strada Regina, בירה כהה עם ניחוחות של עץ, ירקות מבושלים ואורן ומרירות עזה ויבשה. גם היא היתה טעימה. היינו נשארים לסיבוב נוסף, אבל הסיבה לסופ"ש הזה הלכה וקרבה. שילמנו, רצנו לאוטובוס ושנת 2012 הגיעה לשיאה עם ההופעה המופתית של היאנג גודס.

על היום שאחרי – בפעם אחרת.

*את כרטיסי הנסיעה ברכבת הזמנו דרך אתר האינטרנט של חברת הרכבות. יש שם אפשרות להזמין כרטיסים מוזלים בתנאים מסויימים ודי נוחים. חסכנו כ-60% ממחיר הכרטיס. נדרשנו לוותר קצת על ספונטניות, אבל זה השתלם ובסופו של דבר כלל לא פגע בזרימה של הטיול.

בירה בשווייץ חלק ב' – בבזל, בלי כסף לפלאפל.

הדבר הראשון שתפס את העיניים שלי כשירדנו מהאוטובוס שהובילנו משדה התעופה לתחנת הרכבת[i] היה שלט מאיר עיניים: Drinks of the World. ברור שידעתי על קיומו של הסניף הבזלאי של הרשת, מובן שגם ידעתי שהוא נמצא בתחנה המרכזית, אבל לא שיערתי שזה יהיה הדבר הראשון בו אחזה. תכננו לקנות את הבקבוקים בשלב מאוחר יותר של הטיול, אבל לא התאפקתי ונכנסנו לבדוק את המדפים. פסחנו על הdrinks והתמקדנו בבירה, שהof the world שיחקה בה תפקיד מרכזי. הבירות השווייצריות, הגרמניות והבלגיות שלטו במדפים, אבל חוץ מהן נחו עינינו על בירות ממבשלות בוטיק גדולות יחסית כדוגמת ברו דוג, סיירה נוואדה, קונה מהוואי, בירות אנגליות למיניהן ועשרות רבות של לאגרים ממדינות שלא ידועות כיצואניות של בירות איכותיות: החל ממרוקו, דרך בוליביה ועד לטהיטי. ויש שם גם הרבה ג'אנק.

שמרנו את הקניות לסוף הטיול כדי לא להסחב עם המשקל ואחרי צ'ק אין במלון הסמוך לתחנת הרכבת שמנו פעמינו לברופאב של Unser Bier. יעד הבירה הראשון שלנו שכן במרחק 7 דקות הליכה מהמלון, במבנה תעשייתי באמצע שכונת מגורים שקטה. המבשלה נפתחה ב1998 על ידי קבוצת מבשלים ביתיים וכיום זוהי מבשלת המיקרו הגדולה ביותר באזור. בשנת 2011 600,000 ליטרים של בירה בושלו בה. הברופאב פתוח רק בימי חמישי ושישי והתמזל מזלנו והצלחנו להכניס את הביקור ללו"ז, אבל הבירות של אונזר ביר נמכרות ממש בכל פינה בעיר. מחוץ לבזל קשה למצוא אותה ומחוץ לשווייץ – בלתי אפשרי, בגלל עלויות היצור הגבוהות והמיסוי.

IMG_2681

התיישבנו בברופאב המואר והמקושט לקראת חג המולד הזמנו את ארבעת הבירות שנמזגו מהברזים (בלונד/ פילס, אמבר אייל, שווארצביר ובירת כריסטמס עונתית) וכן בקבוק של IPA. כמצופה מבירות שמוגשות במבשלה, כל הבירות היו טריות מאוד. למעט בירת הכריסטמס שלא היתה מספיק כבדה ועשירה כמצופה, כולן מאוד התאימו לז'אנר, כולן שתיות מאוד. כולן מסוננות. אף אחת מהבירות לא גרועה אבל אף אחת מהן גם לא מלהיבה. נקודת האור – הריח המאלטי שבקע מדלתות המבשלה הפתוחות, בה נערך סיור (בגרמנית) כשהגענו.  הבירות נמזגות לכוס בגודל אחיד, כמעט חצי ליטר.

IMG_2688משם תפסנו טראם למרכז העיר, חצינו את הגשר שמעל הריין, שהואר בתאורת חג מרהיבה ושמנו פעמינו אל Fischerstube שבעיר העתיקה, פאב ששייך למבשלת פישר, שמתגאה בהיותה המבשלה הקטנה ביותר בעיר. המסעדה הומה אדם ורועשת, עם תמונות על הקירות, אהילי ויטראז' ומיני מזונות שווייצים לא טבעוניים בעליל בתפריט (הלכנו על שני סיבובים של פרעצלס). לבירות של פישר קוראים Ueli ואף הן גרמניות באופיין ומדוייקות. הזמנו את כל הבירות שנמזגו מהחבית ולשמחתנו יכולנו לבחור גדלים שונים, החל משניט ועד ל-3 ליטר. הלס, לאגר לא מסונן, וייצן מצויין ודונקל, כמו גם בוק חורפי מהבקבוק. האוירה העולצת, שהזכירה לנו את בוואריה, הוסיפה להנאתנו הכללית מהבירה.IMG_2690

 מאחר שעברו כמה שעות טובות מאז שהכנסנו אוכל נורמלי לפינו[ii] יצאנו מפישרסטובה והלכנו למרכז אנרכיסטי ששוכן מעבר לפינה, במטרה למצוא אוכל צמחו-טבעוני. המטבח כבר היה סגור כשהגענו, אז הזמנו שתי בירות של מבשלת אפנצלר מהפינה הצפון-מזרחית של שווייץ ונשלחנו לסולטן סאראי, מסעדה טורקית שנמצאת במרחק 5 דקות הליכה מהמרכז האנרכיסטי. החשאי הזמין פלאפל לא טבעוני – קציצת חומוס שמטוגנת עם ביצה ואני סגרתי את היום המתיש והקר הזה עם מרק עדשים מהביל ומשביע.

את בוקר יום שישי פתחנו עם משקה חם ומאפה בHolzofenbäckerei Bio Andreas. עטתי על מאפה שמרים מלא בשקדים מסוכרים, צימוקים ושאר טובין ועל קערת תה, כי ביקשתי בגרמג'יבריש איינס גרוסס תה ביטה. גרוססט אס וואז.

IMG_2708

ומאפה טבעוני מדהים עם שקדים מסוכרים, צימוקים, שומשום ושאר מטעמים

באר התה

באר התה

אחר כך עטנו על ה- Weihnachtsmärkte, שווקי חג המולד, כדי לספק את התשוקה ליין חם ומתובל שקיננה בי מהרגע שקלטנו שנהיה בשווייץ בזמן הזה של השנה. מצאנו בדוכנים נוגט טבעוני ושוקולד מריר בדוכן של Coco Loco, שלהם גם חנות במרכז העיר, ולאחר מכן שמנו פעמינו לAll Bar One, כדי להתרענן בבירות קצת יותר, נו, חדשניות. הAll Bar One הוא מקום חדש ונוצץ במרכז העיר, שמיועד לקהל מתוחכם ומגיש מיני משקאות, החל ממשקאות חמים איכותיים, עבור ביין, דרך סינגל מאלטים וכלה בקוקטיילים. זהו סניף של רשת ברים בריטית שממתגת את עצמה כידידותית לנשים (אבל באמת, לא כמו ברים תלאביביים שמתהדרים בפימייל פריינדליות ובפוסטרים של בחורה שמצווה לבלוע [צ'ייסר. ע"ח הבית. אנחנו אוהבים את הלקוחות שלנו!] אבל אני נסחפת. בואו נחזור לאוירופה). אנחנו הגענו בשביל הבירה, כמובן. חמישה ברזים של בירות שווייציות (כולל אונזר מהערב הקודם, אם זכרוני אינו מטעני) והיצע של כ-20 בירות "ארוזות" מעניינות יותר: שמות של מבשלות קראפט גדולות כסיירה נוואדה, ברודוג ופולר'ס ושמות פחות ידועים של מבשלות מהקנטונים האיטלקיים של שווייץ, שבזכותן איתרנו את המקום. לשמחתנו, כמו שבבזל ובציריך יש לבירות השפעות מובחנות של הסגנונות הגרמניים, כך בקנטונים הדרומיים מורגשת ההשפעה של תעשיית הבירות האיטלקית, שעליה אפשר לקרוא הרבה בבלוג של דרור טרבס.

שוק חג המולד בבזל

שוק חג המולד בבזל

הגענו לבר אחרי ששאלנו את מבשלת Bad Attitude, שהכרנו דרך דרור, איפה אפשר להשיג את הבירות שלהם בבזל. הזמנו פחית של The Dude, דאבל IPA, ובהמלצתה של הברמנית בחרנו בבירה ממבשלה שווייצית נוספת, אייל ענברי בשם La Rossa של מבשלת San Martino, אף היא מהחלק האיטלקי. שתיהן היו טובות מאוד והיוו שינוי מרענן מהבירות של ליל אמש.

IMG_2732

למרות המאפים של הבוקר הבטן התחילה לקרקר ולבשר שהגיע הזמן להמשיך לבדוק את היצע המזון הצמחו-טבעוני בעיר. Tibits, רשת מזנוני בריאות צמחוניים עם היצע רחב של מנות טבעוניות, נמצאת מעבר לפינה. העיקרון פשוט ודומה לקלאבים בטורקיה, למי שזוכר את הימים היפים ההם: לוקחים צלחת וממלאים בכל טוב. רק מאחר ומדובר במזנון צמחוני האפשרויות רבות ומגוונות יותר, ומאחר ומדובר במזנון בשווייץ, המזון טרי יותר ומאחר ולא מדובר בהכל כלול, בסוף שוקלים את הצלחת ומשלמים. מאחר וכאמור מדובר בשווייץ, ברגע התשלום פושטים רגל. 451 גרם מזון עבורי (זה לא הרבה) ו-636 ג' עבור החשאי (זה לא השביע אותו) = 45.6 פרנקים שווייצריים. 187 ₪ לפי שער יציג לארוחת צהריים קלה. אלה המחירים שם. אתם לא רוצים לדעת כמה עלתה הפחית של בד אטיטיוד. הארוחה הזאת סידרה לי את הצורך בירקות ותבשילים. החשאי היה הרבה פחות נלהב ועל הסניף שלהם בבזל פסחנו.IMG_2738

בדרך חזרה למלון קפצנו לשזוף את עינינו בהיצע הרום, הסינגל מאלט והבירה בPaul Ullrich, אבל נאמנים להחלטתנו לרכז את הקניות בציריך, לא נגענו בדבר, למרות המבחר הנהדר של הרום, שכלל גם מזקקות קטנות וחדשות, שלא שמענו עליהן לפני כן. ביקרנו גם בקתדרלת בזל, הצטלמנו ליד מלון שלושת המלכים ולפני הרכבת לציריך הספקנו להכנס לDrinks of the World ולהצטייד בשני בקבוקים לדרך (עליהם יסופר בblog מתישהו).

ועוד עץ מקושט, סתם כי זה יפה.

ועוד עץ מקושט, סתם כי זה יפה.


[i] לנים במלון בבזל? באכסניה? התחבורה הציבורית על חשבון הברון. בעלותכם לאוטובוס משדה התעופה הכינו מבעוד מועד את הואוצ'ר למקרה שהמבקר יחליט לבקר. בקבלת המפתח לחדר, בקשו את כרטיס הנסיעה. זוהי בערך ההטבה החינמית היחידה בשווייץ.

[ii] כנהוג בטיסות לואו-קוסט, גם באיזיג'ט משלמים אקסטרה על ארוחה. הפעם לא היה לנו זמן להכין משהו לבד, אז לפני היציאה לשדה התעופה קנינו שני כריכים בלחם ארז בשכונה. מעיון בעלון המידע במטוס למדנו שהרווחנו, קולינרית וכלכלית כאחד.

בירה בשווייץ, חלק א': הקדמה

שווייץ אינה המדינה עליה חושבים כשמתכננים טיול בירה. ואכן, החשאי ואני לא תכננו טיול בירה בשווייץ. בסוף השבוע האחרון של חודש נובמבר טסנו בטיסת איזי ג'ט זולה ומטונפת לסופ"ש בבזל ובציריך, ששיאו ומטרתו היתה הופעתם של The Young Gods לרגל 25 שנים לאלבום הראשון שלהם.

ההופעה נערכה בערב אחד, לוח הזמנים של איזי ג'ט הכתיב חופשה בת ארבעה ימים וכך, בשלושת החודשים שעברו מהזמנת כרטיסי הטיסה והכרטיסים להופעה, חקרנו את אפשרויות השתייה בשתי הערים. באופן טבעי המחקר התחיל ברייטביר, שעל אפליקציית המיקום של האתר אורן אבראשי גמר את ההלל לפני מספר שבועות. התוצאות לא היו מרשימות, בלשון המעטה: מעט פאבים וברופאבס, מעט חנויות. מכיוון שגם לרייטביר יש את הכשלים שלו, כפי שנכחנו אחרי הטיול לגרמניה, לא אמרנו נואש ושמנו פעמינו לעבר גוגל, שם מצאנו את הרשימה של BOV, בירגיק שווייצי, ועוד מספר הפניות לבירות קראפט שניתן להשיג בשתי הערים אליהן נסענו.

ציריך ובזל שוכנות בקנטונים דוברי גרמנית. בזל גובלת בגרמניה (ובצרפת), ולכן ציפינו להשפעה גרמנית על תרבות הבירה המקומית: בירה זולה, טריה, טעימה בטירוף שנגמעת מכוסות שכל אחת מהן מכילה בערך 50% מצריכת הבירה השנתית לאדם בישראל. ההנחה בעניין הטריות התבררה כנכונה. זהו.

בירה טריה בציריך

בירה טריה בציריך

למי שלא יודע נחזור ונספר שבשנה האחרונה, עת סיימנו לקרוא ולשתות את ספר מותגי הבירה הישראלי שאשם בהיווסדו של הבלוג הזה, אני – ולדאבונו הרב גם החשאי – התחלנו משימה חדשה ושאפתנית: לשתות את כל הבירות בספר 1001 Beers You Must Try Before You Die ולתעד את המסע בבלוג הבת, The Beer Gatherer.  תריסר בירות שווייציות מופיעות בספר ובמשימה כמו במשימה – היינו מאוד מוכווני מטרה בסוף השבוע.

בירה בציריך

מי צריך את שייקספיר אנד קו כשיש את ביר אנד קו? חנות ספרים בציריך.

ברשומות הבאות בשני הבלוגים נחלוק רשמי בירה משווייץ. תהיה חפיפה כלשהי בתכנים, אבל מהיכרותי עם החומר האנושי הקלוקל שעומד מאחורי הפרוייקטים, הblog בטח יכיל יותר רשמי טעימה וחוויות מפוקפקות. לא מפוקפקות ממש – מדובר בשווייץ, כן? אבל אם אתם חננות שמתלהבים מתיאורים של ניחוחות וסיומות, בקרו אותנו גם שם.

בירה בחוץ: ברוז'

בן זוגה של חברתי הטובה ע' עבר בספטמבר האחרון להתגורר בברוז' בבלגיה למשך כחצי שנה. מבחינתם, עזיבת הבית על שלושת הילדים והחתול, היא אמצעי להשגת מטרה גדולה ומשתלמת בטווח הלא-מיידי. מבחינתי מטרת העל של הרילוקיישן שלו היא הביקור שע' תערוך שם בשבוע הבא, שהוא בעצמו אמצעי לרכישת בירות בלגיות למען המטרה הנעלה של צליחת ספר הבירות הגדול, אותו אני מתעדת בבלוג בירה השני שלי. בחמישי בערב סיפרתי לחשאי על נסיעתה הקרבה של ע' והוא הזכיר לי שלא ממש כתבתי על טיול הבירה שערכנו באוקטובר שעבר. בשנה שעברה הבלוג היה מפוקס כולו על שתיה בעקבות ספר מותגי הבירה ואתנחתא לטובת העלאת זכרונות לא ממש היתה במקום גביה בסדר העדיפויות, ובכל זאת היו בבלוג אזכורים לטיול:פעם אחת כתבתי על בירה בקלן; ברשמי הטעימה של שלנקרלה סיפרתי על הערב הראשון בבמברג,בו גם שתינו טוכר שבאותו זמן לא נמכרה בארץ; על מינכן לילרתי החודש וגם בשנה שעברה, כששתינו בבית לוונבראו מפחית, חודש אחרי ששתינו בברוהאוס. ואפילו כתבתי על ארוחת צהריים בברוז', בה שתינו את ההוגרדן גרנד קרו, שנמצא בספר המותגים אך בין ההורדה לדפוס לפתיחת הבלוג ירדה מהמדפים.

לא מבטיחה כלום, אבל בהשראת ע' ובעלה ולטובת הנוסעים והמגגלים, שמגיעים לבלוג בתקווה למצוא מידע על בירות בחו"ל, אנסה בשבועות הקרובים לכתוב על יעדי הבירה אותם כבשנו בטיול. באופן טבעי להקשר, אתחיל In medias res, .בברוז'. נחתנו בליאז' ומיד נסענו לגרמניה, שם בילינו שבוע, שלאחריו חזרנו לשבוע נוסף בבלגיה. המסלול נראה לנו טבעי, שכן מה יותר טבעי מלהתחיל את החלק הבלגי של הטיול בפלישה לחבל הארדנים? בכל מקרה, בברוז' נשארנו לילה אחד, בין הסופ"ש בבריסל לבין אנטוורפן. שתי הערים הגדולות שוכנות במרכז המדינה וברוז' במערבה, שעה וקצת נסיעה מכל אחת מהן. מכיוון שזהו בלוג בירה וברוז' היא אחת מהערים המתויירות ביותר באירופה, אפסח על תיאורי הקתדרלות והתעלות ועל המלצות לחנויות תחרה. אנחנו הגענו לשם בגלל הבירה ואתם כאן כדי לקרוא על בירה*.

אבל עברנו ליד, בדרך לצ'יפס.

מבשלת De Halve Maan היא בטח אטרקציית הבירה הראשית של העיר. זאת מבשלה משפחתית בת למעלה מ-150 שנה, שנמצאת במרכז העיר ומייצרת פנינים כדוגמת ברוגסה זוט וסטראפה הנדריק שהבליחו לרגע בארצנו. היא מציעה סיורים מודרכים בתשלום, שמסתיימים בתצפית פנורמית על העיר. אומרים ששווה לבקר שם, אבל החשאי ואני היינו מוכווני פאבים. בגלל שכבר שתינו את הבירות של המבשלה לא נכנסנו, לא ביקרנו, אז אני לא יכולה להמליץ.

הגענו לברוז' בשעות אחר הצהריים ותכננו לנסוע לאנטוורפן כעבור 24 שעות פחות או יותר. בגלל שחוץ מבירה רצינו לראות את העיר וגם בגלל שהבנו שכדאי שנוריד הילוך אחרי כמויות האלכוהול שצרכנו בבריסל, החלטנו להתמקד במקומות שנראו לנו מעניינים. מחוץ לשעות העבודה החשאי ואני קצת זקנים ומפגרים טכנולוגית ונעזרים במדריכי טיולים, כגיבוי לתחקיר האינטרנטי ולסיוע של ידעני וידועני בירה. חוץ ממישלן הצטיידנו גם בGood Beer Guide to Belgium, שעזר לנו לבחור את יעדי הרביצה. קוראים ושותים, כן?

הדה סטרוזי הראשון שלנו

יעד הבירה הראשון שלנו בברוז', מרחק 3 דקות הליכה מהבד אנד ברקפסט המקסים בו שהינו היה הBierboom: שילוב של חנות, פאב וסלון אפלולי המתמחה בבירה ואבסינת'. נראה כי הבעלים מתגוררים מאחורי החנות ובזמן שהיינו שם בחורה צעירה, כנראה הבת, באה והלכה. שלפנו מהמקרר בירות אקראיות עם תווית יפה וכך שתינו לראשונה בירה של מבשלת דה סטרוזי, אחת מהמבשלות המעניינות והחדשניות ביותר שפועלות כיום בבלגיה. החברים מעליית הגג ביקרו השנה במבשלה עצמה וחזרו עם חוויות ועם בקבוקים שלשמחתנו זכינו לשתות מהן. בימים שקדמו לביקור בברוז' כבר הבנו שמקומות רבים בבלגיה אימצו את קונספט כל המרבה הרי זה משובח: פאב שמחזיק מאות סוגים שונים של בירה בלגית איננו מחזה נדיר במדינה ולכן המבחר הדי מצומצם בבירבום – אין שם ברזים – הוא קצת חריג, אבל במבט רטרואקטיבי על אתר האינטרנט ועל עדכונים מהשטח, האיכות משחקת כאן תפקיד מרכזי, עם בירות למביק קשות להשגה ובירות ממבשלות בוטיק פחות ידועות, אך איכותיות. במקררים יש אפליה מתקנת לבירות פלמיות, אבל לא נכנס לסכסוכים אתניים עכשיו. כמו בכל מקום בבלגיה, גם כאן מקפידים על מזיגה נאותה, כזאת שמשאירה ראש קצף ענק ומגונן, אך בניגוד למקומות אחרים, לא מדקדקים בקטנות כתחתיות תואמות וכוסות ממותגות (אולי בגלל שדה סטרוזי ובראסרי דו בוק פשוט לא מתעסקים בזוטות שיווקיות?). האפלולית של המקום נעמה לנו, המוזרות מצאה חן בעינינו ונשארנו לשני סיבובים שלאחריהם הצטיידנו במספר בקבוקים לקחת הביתה.

קמברינוס, ברוז'

מהבירבום השקט שמנו פעמינו לBierbrasserie Cambrinus, מסעדה הומה וצפופה שכמו הגמברינוס באשדוד ועוד מיליון ברים אחרים ברחבי העולם קרויה על שם מלך פלנדריה ופטרונם של מבשלי הבירה. המקום מפורסם הן בזכות מבחר הבירות הנמזגות בו, מבקבוקים ומחבית והן בזכות התפריט המתמחה במנות מבושלות בבירה. צמחונים שאנחנו, התמקמנו על הבר, ליד זוג ניו זילנדים שהגיע מתחרות בירה במינכן, שם הם שימשו כשופטים. עשרות לוחות פח על הקירות, 8 ברזים מאחורי הדלפק וכ-400 בקבוקים במקרר יש בגמברינוס. 400 בקבוקים, שמתוכם דלינו כמעט את הגביע הקדוש של עולם הבירות:הבלונדינית וה-8 של המבשלה הטראפיסטית Westvleteren. בניגוד לשימאיי וללה טראפ, שנמצאות בכל חור בעולם, המודל השיווקי של הנזירים השתקנים שמאיישים את המבשלה מבוסס על ביקוש-יתר. עקרונית, הבירה נמכרת רק קמעונאית, רק בארגזים, רק במנזר ורק בתיאום מראש עם הגבלת מספר הארגזים לאדם/ מבקר/ מכונית. ליד המנזר, שנמצא בווסטוולטרן, יש בר שמחזיק באופן קבוע את כל ארבעת הבירות של המבשלה. קחו אספקה לא סדירה, שלבו עם כללי מכירה נוקשים, ביקורות נלהבות פרי עטם של יודעי ח"ן וקבלו הייפ. בעוד שהמחיר הקטלוגי עומד נכון להיום על 30-39 אירו לארגז של 24 בקבוקים (כמה עולה ארגז גולדסטאר?), המחיר לבקבוק בודד בחנויות ובפאבים שמתעלמים מההתחייבות לא למכור את הבירה מגיע ל-10-12 אירו. אז זה מה שהזמנו בקמברינוס: ווסטוולטרן בלונד ו-ווסטוולטרן 8, שתיהן עשירות ומהנות וגם בקבוק של Hop Ruiter בהמלצת השופט הניו זילנדי, בירה בלגית חזקה וכשותית בצורה מפתיעה.

דיוקן עצמי עם ווסטוולטרן

קצת יותר מ-3 שעות עברו מהרגע בו נכנסנו לבירבום ועד שהתיישבנו ביעד השלישי, האחרון והנחשק ביותר מבחינתנו בברוז': 't Brugs Beertje. ברחוב צדדי בקרבת מרכז העיר, מאחורי דלת לא מרשימה בעליל שוכן אחד מבתי הבירה המרשימים ביותר בבלגיה ויש האומרים בעולם כולו. הדובון מברוז', משחק מילים פלמי, נפתח בשנת 1983, עם סטוק של 120 בקבוקים. כיום התפריט כולל כ-400 סוגים שונים של בירות בלגיות: טראפיסטיות ובירות מנזרים אחרות, סייזון, למביק, קוואדרופל ושאר טובין מהארץ השטוחה.

סוגרים את הערב בברוז'

על הבירטייה והפארטיה מנצחת כבר כמעט 30 שנים דייזי, שמשרה על המבקרים אוירה ביתית ומסבירת פנים. הכניסה לבר קטנה וצפופה אולם החדר האחורי מרווח יותר. נרות על השולחנות, בירצ'נדייז על הקיר ותמונות שלה עם צייד הבירה, מייקל ג'קסון זצ"ל. עבר זמן רב מאז הטיול ואני לא זוכרת מי בחר את הבירות שהזמנו. יש סיכוי שזכינו להמלצת הצוות, כי Prearis Quadrupel המצויינת, הכמעט-פורטרית, ראתה אור ב2011; שום סיכוי ששמענו עליה לפני כן. גם בירת ההאלווין, Smisje Speciaal היתה בטח המלצה. הרשמים ביומן מעידים שרבצנו בבירטייה כמעט שעתיים. שני סבבי בירה, נישנוש תפוצ'יפס וגבינות (ביקרנו שם 3 שבועות לפני שחזרתי לטבעונות), רביצה בכורסאות הנוחות וספיגה איטית של האוירה ושל האלכוהול. אם יש לכם זמן לבר אחד בברוז', זה המקום.

בית העסק המובחר. לגמרי.

ביום המחרת, לפני שנסענו לאנטוורפן ואחרי שהחלמנו מההנג אובר בעזרת ארוחת הבוקר העשירה בHobo Bed and Breakfast, טיילנו בעיר, רגלית וסירתית (אכן, שיט תעלות. תהרגו אותי), ועשינו שופינג בBier Temple המקומי. קטן יותר מהסניף בבריסל, זה עדיין דיסנילנד לאוהבי הבירה הבלגית: כוסות, חולצות, אפילו בובות פרוותיות של הפיל הורוד של דליריום ובקבוקים. המון. מארזי מתנה, בקבוקי מגנום, תויות מוכרות כהוגרדן ודובל ובקבוקים אלמוניים, גם, במחיר משולש ואף מרובע מכל בירה אחרת בחנות, וסטוולטרן 12. המחירים גבוהים כצפוי ממיקום החנות והביקורות מצביעות על חנויות איכותיות יותר כבכחוס קורנליוס שמרוחק ממרכז העיר, אבל את רוב קנייות הבירה שלנו ערכנו בביר טמפל. בטיול הבא נהיה חכמים יותר.

*ובכל זאת: שוקולדים משובחים בDumon Chocolatier, צ'יפס טריים ומהממים בשה וינסנט, תיקי מעצבים יד שניה – ויטון להמוניות, דלוו לאנינות בSecondo

בירת בוקר

הזמן: לילה אחד באמצע השבוע/ היום בשעת הכנת ארוחת הצהריים.
המקום: Home Sweet Home
השותים: החשאי, בן הדוד המטאליסט ואני/ החשאי ואני
הנשתים: Worthington's Creamflow Draught Bitter/  Caffrey's Smooth Irish Ale

יש בירות שפשוט נוצרו כדי לפתוח איתן את היום. קולש (Kölsch, הוגים את הו' עם משהו בין חולם לצירה), לדוגמא. בירה זהובה, צלולה, קלה ועדינה שמבושלת בקלן ומותססת בתסיסה עילית. זאת הבירה הראשונה ששתינו בטיול הבירה לאירופה באוקטובר האחרון. מליאז' החשוכה והגשומה שבה נחתנו נסענו לקלן שבגרמניה, החנינו את הרכב בסמוך לקתדרלה הגדולה ובהמלצת גדי דבירי מבירדי (ופאב נינקאסי) שמנו פעמינו ל Cölner Hofbräu Früh, בית הבירה הראשון בטיול, והיחיד שלא צילמנו בתוכו.

אבל צילמתי בחוץ

הגענו  ב-8:30 ונאלצנו לחכות חצי שעה עד להזמנת הבירה. גרמניה זה מקום מתורבת – מהפרחח ששותה בירה לפני 9 בבוקר? אכלנו Frühstück גרמנית צמחונית (לחם, ריבה, ביצה רכה ותה) ועם צלצול הפעמון, הזמנו את המשקה העירוני, שמגיע בכוסות צרות וארוכות בנות 200 מ"ל ומשונע באמצעות מגש פח עם פתחים עגולים לכוסות. כנסו לויקי, יש תמונות. הנה רשמי הטעימה שלי מאותו בוקר: ראש קצף יפה, ריח פרחוני/ יסמין. אפטרטייסט ארוך. צבע ענברי ושקוף, טרי, באפטר מרגישים את הלתת. הכי בירה לפתוח איתה את הבוקר".  בירת בוקר צריכה להיות קלילה ועדינה, כזאת שמשאירה טעם טוב ולא סותמת את החושים. אה, וכמו כל בירה, כדאי שהיא תהיה טעימה.

בשבוע האחרון יצא לנו לשתות פחיות חנקן של שתי בירות אנגליות, שהמוכר הגדיר כ-Breakfast Beer: בעלות אחוז אלכוהול נמוך – 3.8 – קלות גוף ועדינות בטעם. כדי לסבר את האוזן נזכיר שפחיות חנקן אינן מרשם להתאבדות, אלא כאלו שבעת פתיחתן משתחרר חנקן שמעניק לבירה ראש קרמי ומרקם של בירה מהחבית. גם לא ממש שתינו אותן בארוחת בוקר. בימי חול ומחלה אני פותחת את היום עם תה לבן ללא סוכר. בירה בבוקר זה רק בחופשה.

את Worthington's Cream Flow Draught Bitter שתינו עם בן הדוד המטאליסט באחד מלילות השבוע, בהן עמלו הוא, גיס קטן והחשאי על הוידאו קליפ של להקתו של בן הדוד (Dark Serpent, הופעת השקה לדיסק בסאבליים ב-17.5, יש איוונט בפייסבוק). מאחורי השם הארוך מסתתרת בירה יפה, עם ראש קרמי וגוף נחושתי צלול, למי שאוהב בירה, אין ממש סיבה לשתות. ריח של קאפקייק, טעם של מים. ממש ככה. מעולם לא שתיתי בירה כל כך נטולת טעם כמו זאת. לOriginal Caffry's Smooth Irish Ale יש קצת יותר ריח (מתוק, לתת, מים של קופסת שימורים של תירס), וקצת טעם, שמזכיר ביטר מדולל. זה ביטר, אבל עדין מדי, גם לבוקר.

אם אתם חייבים,הבירות הללו מגיעות בפחיות בנפח פיינט. חפשו אותן בחנויות המשקאות ולא בסופרים או במכולות.