שלוש בעשר: בוואריה, בוואריה

שבוע בירה מוצלח למדי עבר עלינו: שתי טעימות מעניינות שהניבו דירוגים חיוביים, גולדסטאר טריה מהחבית ביפו בצהרי היום, השתתפות בפורום בירה מזוקקת, התחלקות בבקבוקים נהדרים בבית ובירה טריה בביר מרקט בשישי בין ערביים. אבל עזבו, על חלק מהבירות של השבוע כתבנו בעבר, על אחרות נכתב וייכתב במלקטת הבירה. אנחנו בעולם השלוש בעשר, או אולי נכון לכתוב "בעולם הבדיוני של שלוש בעשר"; אתמול ביפו ראיתי באחת המכולות פחיות של ונוס, בירה טורקית מהז'אנר המדובר, שנמכרות ב-18 שקלים השלישיה. אלה זמנים קשים לאדם העובד ששמו לא מתחיל בטל ונגמר בזילברשטיין.

השבוע טעמנו והטעמנו שתי פחיות שהגיעו הישר מהולנד ונקנו בשבת אחת בסופר באשדוד, ההוא שליד הגמברינוס. שמן כשם המבשלה: בוואריה. בוואריה 8.6, אם נדייק. למה בוואריה מהולנד? אי אפשר שלא לחשוב על פסטיש, כמו מסעדת תל אביב בירושלים או אופנת ניו יורק בלוינסקי, בתל אביב. השם אמור ליצור הילה מסביב למה שהמוצר איננו ולעולם לא יהיה. במקרה שלנו, לאגר איכותית, טריה עם הילה של לדרהוזן והתהוללות משובבת. בכל מקרה, למבשלה יש מותגים רבים, שיש להניח שרובם מותגי מדבקות, כלומר, אותה בירה, תווית וברקוד שונים. היא מבשלת גם לרשתות סופרים ושאר קו הייצור שלה מתהדר במוצרים ששמם משדר איכות וטעם טוב: פרוסט, פרמיום, הולנדיה, קלאב אינטרנשיונל וכדומה.חפשו אותם בביקור הבא באמסטרדם.

Bavaria 8.6 Red היא בירה בהירה, אדמונית כשמה, וחזקה: 7.9% אלכוהול ותמורה נהדרת לכסף של האלכוהוליסט העני, כי חוץ מחוזק, הרבה אין בה. ריחה טיפה אלכוהולי ומדיצינלי, טעמה מתקתק ומאלטי קמעה, הגוף שלה בינוני עם מרקם קצת תרופתי-סירופי. לא מדהימה בלשון המעטה.

???????????????????????????????יומיים לאחר מכן טעמנו את הBavaria 8.6 Gold, קלילה יותר, רק עם 6.5% אלכוהול. בירה צלולה וזהובה שמריחה מתקתקה ומלאכותית ונטעמת בהתאם. הגוף בינוני, הסיומת ארוכה ומתוקה.  לא צילמתי תמונה, אבל היא נראית אותו דבר כמו הרד, רק עם פחית זהובה.

שתי הבירות לא רעות ביחס לז'אנר. אישית, הייתי משקיעה עוד שני שקלים וכבר קונה גולדסטאר, אם הייתי שותה גולדסטאר בבקבוק, אבל למי שמחפש משהו יותר קליל ויותר רווי אלכוהול הבוואריה תענה על הצרכים.

 

סופר בוק – כי לאגר בהיר ומשעמם זה בדיוק מה שחסר לצרכני הבירה המקומיים

פוסטר חמוד. לקמפיין בארץ היבואן/ פורטלי הבירה המקומיים השתמשו בחומרים פרסומיים סקסיסטיים וסרי טעם. מפתיע, אה?

שניה לפני שאני הולכת לישון ולצבור אנרגיה לקראת המבחן של מחר, שבתקווה יסתיים טוב יותר מהמבחן הקודם בו נכשלתי, נסיונצ'יק להשלמת פערים.  אני עסוקה מדי בלימודים ובעבודה ודברים שאיתרע מזלם ואינם תלויים בדדליין נוטים להתמסמס. הבלוג הזה, לדוגמא.

אבל הסיבות לשתיקה ולהיעדרות לא מעניינים אף אחד. תכלס, גם סופר בוק לא אמורה לעניין אף אחד. לפחות לא הבירה. הסדרה ששודרה בלבנון באייטיז זה סיפור אחר לגמרי.

כן, עוד לאגר מלאכותית ומשעממת הגיעה לחנויות המשקאות, והפעם מפורטוגל. אחוז האלכוהול הגבוה של Super Bock Classic – מדובר ב5.8%, גבוה עבור לאגר – בטח יקנה כל מיני שתיינים. האלכוהול בולט בטעם ובריח, וגם סינתטיות. רשימת הרכיבים כוללת קרמל ותירס. לא כיף, אבל אולי מסביר את תחושת השיעמום הכללי שהבירה נסכה בנו.

יחד עם הקלאסיק נחתה גם אחותה הכהה, ה-Super Bock Stout. חובבי הגינס, אתם מוזמנים להפסיק לקרוא; אינני בעלת בשורה, או בעלת דעה על סטאוט פורטוגזי, לצורך העניין. למרות השם, סופר בוק סטאוט היא סתם לאגר כהה מועשרת בצבעי מאכל. יש לה ריח של קפה ממותק ומעט קליה שכמעט ואיננה מורגשת. בפה היא מרירה, אבל שוב, מלאכותית.

אפשר לעבור הלאה. משעמם אותי אפילו לכתוב על הבירה הזאת.

בלילות הקיץ החמים

הזמן: הערבים האחרונים של חודש יוני
המקום: קרוב למזגן
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Königsbacher Pilsener,  Henninger Premium Lager

החום כבר בלתי נסבל, יולי בפתח ותיכף יתחילו אירועי חוף ובירה שמטרתם לקבע במוחותינו המיוזעים את קיומן של גולדסטאר/ סמואל אדמס/ פאולנר/ קרלסברג/ טובורג/ מחק את המיותר באמצעות הקישור חום-זיעה-בירה.

זאת העונה בה בירות המנזרים אמורות, לפי אנשי השיווק, להשאר בחושך, בפינת המקרר, ולפנות מקום תחת השמש ללאגרים קלילים שמתאימים לים.

אנחנו שונאים את הים, החשאי ואני. בעיקר בתל אביב. אין מצב לsuspension of disbelief – לא יכולה שלא לחשוב ששחיה בחוף פרישמן/ הילטון/ מציצים (שני האחרונים זה לא אותו דבר?) משמעותה שחיה עם בני מעי שנפלטו הימה בחסות השפד"ן. שונאים את הים, אבל במצבים מסוימים, זורמים עם בירות קלילות. בשבוע שעבר נכנסנו לאחת מחנויות האלכוהול של רחוב העליה במטרה לגלות דברים חדשים ולהתעדכן במצאי בשוק וגילינו שידידתנו לילך עובדת שם. היא כיוונה אותנו למדפי הלאגרים והצביעה על שני בקבוקים זולים, 6-7 ש"ח כל אחד מהם. שניהם בעלי שמות גרמניים, אבל האחד מבוקבק ברשיון בירדן. לפני שאתם מרימים גבה, תזכורת: בירה דנית שמבוקבקת באשקלון. מטר מעזה. אפשר להמשיך.

Königsbacher Pilsener היא הראשונה שפתחנו. בירה גרמנית שמקורה בקובלנץ במערב גרמניה, שנודעת לשמצה בשל היותה עיר תאומה של פתח תקוה. בירה בהירה, זהובה וצלולה עם ראש קצף לבן ויפה עם ניחוחות קלושים של לימון וגרעינים. הטעם מריר ואנמי למדי והגוף קליל. שום דבר לכתוב עליו הביתה, אבל לגמרי בירה שאפשר לקחת לחוף.

מקורה של Henninger אף הוא בגרמניה, אך כאמור, היא מבושלת ברשיון בממלכתו של עבדאללה החתיך ההורס. המראה שלה פחות מרשים, היות והראש ירד במהירות. ריחות סטנדרטיים של לתת, דהויים קמעה, טעם מריר, מעט מתכתי אבל לא רע. גוף קל, סיומת מרירה. אהבנו אותה יותר.

אי אפשר לחפור יותר מדי על הבירות האלו. הן לא מחדשות כלום לא מבחינת הטעם, לא מבחינת הריח, אבל כבירות קלות, זולות ומבוקבקות הן מספקות את הסחורה שנדרשת לים, לפיקניק או לכל מקום אחר.

להתראות בהפגנות הערב!

 

דרומית לגבול – בירות מקרן אפריקה

הזמן: סוף השבוע שעבר
המקום: תל אביב – בר אריתראי בפסאז' בנווה שאנן, סביב שולחן טעימות במפגש המדרגים, בביתנו הממוזג בצפון הישן
השותים: אני וגם: הילדה השוודית המתה, החשאי, הע.אקטואר, צמד החיפאים והגמל הגדול
הנשתים:Bedele Special Beer, Asmara Lager, Meta Beer

האמת, לא הפתיע אותי למצוא בירות מאתיופיה ומאריתריאה באנדרבלי של תל אביב. גלי הגירה יוצרים שוק למוצרים מארצות האם, וכך, בריכוזים של מהגרים מרוסיה וחבר המדינות תמצאו בקבוקי פלסטיק ליטר וחצי של בירות אוקראיניות ובניו יורק תוכלו לשתות לא רק בירות בוטיק מהממות ומיוחדות, אלא גם מכבי. זה הולך מעולה עם מהדורת שישי של "ידיעות אמריקה".

שתי בירות אתיופיות נטעמו בסופ"ש האחרון. Bedele ו-Meta נמצאות בשוק כבר די הרבה זמן, אבל לא נקלטו ברדאר שלי, שכן הן נמכרות, אני מניחה, במה שנקרא חנויות נישה, כלומר בחנויות שפונות לקהילה האתיופית. גיגול בירה אתיופית הניב אזכור של בדלה בבלוג מ2007. השלישית, Asmara, החולקת שם עם בירת אריתריאה, הגיעה לכאן לאחרונה.

שלושתן בירות מסוג לאגר בהיר, Pale Lager, הסוג הנמוך והמעפן ביותר בשרשרת המזון הביראית, אבל אחד הפופולאריים שבה. הן קלות לשתיה וזולות.

הראשונה ששתיתי היתה Bedele, בארוחת ערב מוקדמת בבר אריתריאי באיזו כניסה פנימית בנווה שאנן. אני בקרייבינג מטורף לאינג'ירה זה מספר חודשים, אחרי שבמסגרת פרוייקט בעבודה קיבלתי מתכונים לאוכל אתיופי. לפני כחודשיים יצאתי עם הילדה השוודית המתה ועם איש הבירה לאינג'ירה בחבש, המסעדה האתיופית שנפתחה לפני כחמש שנים באלנבי ומאז העתיקה את מקומה לפאתי התחנה המרכזית. היה טעים אבל יקר ובגלל הכשרות לא הוגשו במקום בירות אתיופיות. בינתיים ידידי אוטואירן סיפק מידע על בר אריתריאי בו מוגשת מנת אינג'ירה זולה ומשביעה (וטבעונית). הילדה השוודית המתה בדקה את המקום, אישרה את המידע ובשבוע שעבר הלכנו לשם ביחד. 25 ש"ח לפיתה חמצמצה, שני תבשילי עדשים וסלט עגבניות-חסה. זול בטירוף, משביע להפליא ויכול להיות חריף יותר. תמורת 10 ש"ח נוספים קיבלתי בקבוק של בדלה, לאגר בהיר עם ריח סינתטי, מרירות לימונית מעט וסיומת עם אזכורים קלושים ללתת.

אחרי ארוחת הערב הילדה השוודית המתה ואני שמנו פעמינו לטעימת רייטביר (אל תשאלו מה זה. קראו אצל אורן או בבלוג של דרור). בתפריט: בירות אמריקאיות שהחשאי, הע. אקטואר והגמל הגדול הביאו, שלל בירות שאחד מצמד החיפאים קנה בכרתים, ברודוג חדשה ובירה דנית מהאוסף של הילדה השוודית המתה וגם בקבוק של Asmara שהיא קנתה במכולת בנווה שאנן. אנחנו משתדלים לטעום ולהטעים בירות שלא ניתן להשיג בארץ, אבל בגלל שהרבה מהפאנל התעניינו באסמרה הוא הביא אותה.

בדומה לבדלה, זאת עוד בירה בהירה, מעט עכורה עם ראש לבן. ריחה מתוק מתירס ומולסה וטעמה גנרי, מריר ומלאכותי מעט. גוף קל, גיזוז די רך.

הבירה האפריקאית האחרונה שטעמנו היא Meta Beer האתיופית, שמופיעה בספר 1001 Beers You Must Try Before You Die, שאחריו אני עוקבת בבלוג The Beer Gatherer. קיבלתי את הבקבוק מהילדה וחיכיתי להזדמנות טובה לשתות אותה, שהגיעה בשישי בערב. אפשר למות בשקט בלי לשתות אותה. באמת. זהובה, ריחות של תירס ושל לפתן פירות מקופסת שימורים, מרקם חלק של סירופ ומרירות לא מדהימה.

אם אתם לא מהגרים טריים מקרן אפריקה שמתגעגעים לטעם של בית ואם לא נתקפתם נוסטלגיה לבירה אתיופית שלגמתם בטיול אחרי צבא לאפריקה או לבירה אריתראית שגמעתם בזמן חתימה על עסקת נשק מפוקפקת עם אנשי שלומו של איסאייס אפוורקי, אתם יכולים לפסוח על שלושתן. אם אתם עושים לביתכם באמצעות עסקאות נשק עם רודנים – מאחלת לכם שתשתו הרבה בירות כאלה ושתמותו ביסורים ובעינויים.

הולה, שוב אני כאן

הזמן: ממש עכשיו, ראשון בין ערביים
המקום: מול המחשב, בתל אביב
השותים:החשאי ואני
הנשתה:Estrella Galicia

אחרי שבוע סוער של אירועים שניתן להגדירם בקונסטלציה כלשהי כסקס, סמים ורוק'נ'רול, אני שוב בבית, עם הלפטופ, החתולים, החשאי, הסטרימינג של Gossip Girl ועשרות בירות שנרכשו והתקבלו לאחרונה שרק מצטברות במקרר ובארגזים.

אחר צהריים שמשי ויפה בחוץ, אני אחרי אי-אלו ימי התנזרות. לאגר בהירה זו בחירה טובה לחזרה לשגרה ו-Estrella Galicia, בירה ספרדית מהארסנל של שקד/ דרך היין שבשנה האחרונה הצטרפו ליבואניות הבירה. בירה מחבל גליסיה שבספרד, שאין לה קשר לא לאסטריה דאם הקטלונית ולא לגליציה המזרח אירופאית, תודה לאל על האחרון.

זאת בירה זהובה, צלולה, בהירה וקלילה, בעלת 4.7% אלכוהול, ניחוחות סטנדרטיים של לתת ומרירות סטנדרטית של לאגר בהיר, שכמוהו שתינו לעייפה, הן במסגרת פרוייקט ספר המותגים והן במסגרת היותנו אנשים ששותים בירה. אין לגליסיה יתרון בולט מול בירות אחרות בז'אנר. אולי במזיגה מהחבית, אולי טריה מאוד. אולי בלגימה על חוף הים, אבל אני לא סגורה על זה. לא אוהבת את הים.

עוד לאגר סטנדרטי.

הזמן: רביעי בערב
המקום: בבית
השותים: החשאי ואני 
הנשתה: Tsingtao (עמ' 276)

שיט, אוטוטו מגיעים אורחים, שזה איך שאנשים בני 30+ אמורים לקרוא לאנשים אחרים שבאים להתארח  בצל קורתם בשישי בערב. אורחים ואירוח מתקשרים אצלי לקישים, מטבלי גבינה, פיצוחים וצחוקים בקול רם שמפריעים לי לישון – סוג של טראומת ילדות. החשאי ואני לא מארחים באמת, לא בצורה הזאת. פעם ברבעון מתארגן אצלנו ערב קוקטיילים שעליו המסובים עמלים במשך חודשיים בממוצע ובזמן האחרון אנחנו פותחים את דלת הדירה ודלת המקרר לטעימות בירה ספונטניות יותר או פחות.

היום בצהריים החלטנו להתכנס לטעימת בירה ואני קלטתי שטרם כתבתי על הצינגטאו, בירה סינית שהחשאי ואני לגמנו ביום רביעי.

(איך באמת הוגים את שם הבירה הזאת? יש סינולוגיות בקהל?)

לא הזדמן לי לכתוב עליה עד עכשיו, על חשבון השלאף שטונדה, כי לא היה לי זמן ולא היה בטעימה הזאת שומדבר ששווה להקדיש לו זמן, לא לטוב ולא לרע. סתם לאגר בהירה מסחרית וסטנדרטית שיש עוד אלף כמוה. החשאי ציין שהיא טעימה יותר מהצ'אנג והסינגה ששתינו לא מזמן, אבל באמת, לא צריך לטרוח. כדאי לקנות אותה אם נתקלים בה ומתברר שהיא זולה יותר מקרלסברג/ קורונה ושות'.

זהו. הערב יהיה מעניין יותר.

(שבוע אחרון למשימה! האם אצליח לעמוד בה?)

הי, תראו את זה!

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי

אל תתבאסו – שתו אביסו

הזמן: שלישי בערב
המקום: סינג לונג, רח' סלמה
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Yebisu (עמ' 23)

בעקבות SMS שהגיע מאנשי שלומנו בדרום, שמנו פעמינו לצ'יינה טאון, הלא היא רחוב סלמה, לארוחת ערב בסינג לונג שלוותה בשתיית אביסו. רק פעם אחת נתקלתי בבירה הזאת, הראשונה בספר (ואחת האחרונות שנשתות), בפיצה בוטיק שליד המנזר באלנבי. איך היא הגיעה לשם? נפלה ממשאית, אנא עארף? מאז לא ראיתי אותה עד אתמול ובטח גם לא אראה אותה. יש לי הרגשה, אולי היא מוטעה, שהבירות האסיאתיות לא ממש תפסו כאן. לפחות אותי הן לא תפסו. לאגרים תעשייתיים, יבשים ובהירים. אם בא לי משהו מהז'אנר הזה, למה שלא אשתה משהו מהיבשת הישנה?

בכל מקרה, מכל אלו ששתיתי עד כה (כולל הקוברה שלא נכללת בספר, שניסיתי לפני שנים אבל לא כולל צינגטאו שאשתה בימים הקרובים) האביסו יוצאת כשידה על העליונה. היא סטנדרטית. לא מרגשת או מיוחדת בפרופיל הריחות או הטעמים אבל לגמרי drinkable. אם להסתמך על  מוזיקה ואופנה, אני בטוחה שאפשר למצוא ביפן מבשלות יצירתיות וקיצוניות; את המיינסטרים היפני אני לא ממש צריכה.

האוכל בסינג לונג מעולה, המסעדה ידידותית לצמחונים וחשוב מכל – מכירה בעליונות המערב. סידרו לנו שולחן עם סכו"ם ולא עם מקלות ואפילו רק בגלל זה אחזור לשם.

כמו מים לפילים

הזמן: שני בלילה מול The Wire
המקום: בסלון עם הקטנטנים
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Chang (עמ' 275)

מה הסיפור של בירה ופילים? הפילים הורודים של דליריום, שבגלל הפסקה זמנית בייבואם ארצה לא מופיעים בספר אבל מככבים בגביעי הבירה של החשאי ושלי מתי שרק אפשר; הפיל העצל והחמוד של קרלסברג, שמופיע בספר אבל כבר לא משווק כאן, ועכשיו הפילים של צ'אנג התאילנדית.
הלוגו שעל התוית היה מוכר לי. לקח קצת זמן להזכר איפה ראיתי את צמד הפילים והמזרקה, עד שנזכרתי בחולצות טי מיוזעות. זה סוג של סוביניר תיירותי מתאילנד, מקום שידוע יותר בזכות השייקים שלו מאשר בזכות הבירה, אבל מי אני, שאיפשהו בערמות הזבל שלה מתחבאת כפית מזכרת מMoose Jaw, ססקצ'ואן, שאומר משהו על מזכרות מפוקפקות?


קטונתי. קטונתי גם מלהעביר ביקורת על מי שנושא על חזהו לוגו של לאגר גנרית ולא טעימה, עם ריחות של לתת, סופגניה וגיר, ותחושה מימית. אולי החולצה מזכירה לו את הבירה שאיזו מארחת שיודעת לעשות כבוד לגבר, לא כמו הישראליות שתופסות מעצמן, מכרה לו.

כוס בירה כוס בריאות?

 הזמן: רביעי בערב מאוחר
המקום: פינת האוכל, בין המיטה לחדר העבודה
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Singha (עמ' 229)

היום קיבלתי תזכורת מהיקום למה, עם כל הכבוד לצעיפים ובירות כריסטמס, חורף זה גרוע. מאז הבוקר הגרון שלי צורב ויבש, ואילו האף שלי צורב ורטוב. אני לבושה במיטב מחלצות הפוטר שמצאתי בארון, לומדת מקרוכלכלה וטוחנת אקמול צינון וקלגרונים שנכון לעכשיו לא ממש עוזרים, לא לאפגרון ולא לעקומת הצריכה המצרפית. בצר לי הוצאתי בירה מהמקרר. עוד חודש לסיום המשימה ושפעת פוטנציאלית לא תסיח את דעתי, הו לא.

המקרר מלא מכל טוב, אבל את האיילים המפונפנים עדיף לשתות אחרי שועד הבית של הגוף יגיע להסכם עם האיברים הסוררים שמשביתים את חושי הטעם והריח, אז פתחתי בקבוק של סינגה, לאגר תאילנדי שנראה לא מזיק אבל גם לא מדהים. בספר כתוב שאחוז האלכוהול בבירה הוא 6%, אבל על התוית בעברית מודפסת הספרה 5. אני מחוקה מדי בשביל לבדוק את העניין. הבירה זהובה-בהירה, עם מעט בועות וטיפ-טיפת קצף. אפי האדום והנפוח זיהה לתת, תירס, קצת חומץ והרבה לימון; שני הריחות האחרונים התבטאו גם בטעם. הבירה מחליקה בגרון, הגוף שלה, באופן מפתיע, לא ממש דליל (אבל אולי אלו נוזלי הגוף שלי שהתערבבו עם הבירה?).

בתשובה לשאלה שבכותרת הרשומה, לא נראה לי שהבירה הזאת שיפרה את מצבי. מצד שני, היא גם לא הרעה אותו. מצד שלישי, איזה מזל שלא בזבזתי בירה טובה הערב.

לא דובים, טובורג.

הזמן: שלישי בערב
המקום: רחוב חנקין ברחובות, מחוץ לקמפוס הפקולטה לחקלאות
השותים: אני והחשאי, הצופה – פרנק זעתר.
הנשתה:  Tuborg Green (עמ' 144)

אתמול החשאי אסף את פרנק זעתר מדרך נמיר ואז שניהם פגשו אותי באבן גבירול פינת לסקוב ונסענו לדרום הרחוק להופעה של לא דובים במועדון הסטודנטים של הפקולטה לחקלאות. כן, רחובות זה הדרום הרחוק. בגוגל מפס הפנימי שלי ערד ודימונה קרובות ונגישות יותר מעיר המדע והגת. כיוון שנסענו רחוק הצטיידתי בשתיה, טובורג גרין מהפיצוציה. עוד לא הספקתי לשחרר את פקק הנצרה וכבר מצאנו את עצמנו בשערי הקמפוס. כולה 20 דקות נסיעה. די מפתיע. די מפתיע שהופתעתי, בהתחשב בעובדה שזאת לא הפעם הראשונה שלי באזור.

עמדנו להכנס לקמפוס והשומר בשער הסתכל עלינו במבט קצת מפוקפק – אנחנו, שלושה חננות שלא היו שורדים במשחק ידידות בין הפועל מרמורק למכבי שעריים, העדפנו לא להכנס בשערי מוסד חינוכי עם בקבוק בירה באמתחתנו. כן, זאת רחובות, אבל סדרות קולג' אמריקאיות קרובות אלי יותר מהשנה שאותה העברתי במעונות של האוניברסיטה העברית, אז הורדנו את הבקבוק בבחוץ, דקה ורבע בערך. החשאי היה במצב רוח נדיב ודאג שאשתה את רוב הבקבוק.  לאגר סטנדרטי שנלגם ישר מהבקבוק, וכותבת הבלוג איננה קהל היעד שלה וזה בסדר גמור.

ההופעה, אגב, היתה מגניבה לגמרי. אם אתם לא נמצאים ברגע זה ממש במועדון ההוא ליד המנזר בתל אביב, אז פספסתם את סיבוב ההופעות, אבל אתם לגמרי יכולים להאזין לשירים, להוריד את המוזיקה ואף לרכוש את הדיסק בבנדקאמפ של לא דובים.

היי, מישהו מאנשי השיווק של טובורג קורא אותי? אני מחפשת בנרות בקבוק של טובורג 6. תוכלו לעזור?