פרוייקט הגולדסטאר – בירה מעוננת ליום בהיר

גולדסטאר unfiltered

הזמן: חמישי בערב, אחרי העבודה
המקום: מסעדת Deca, השכנים של הדאנסינג קאמל
השותים: החשאי, אנוכי ועוד אנשים
הנשתה: Goldstar Unfiltered בהופעת בכורה

פרוייקט הגולדסטאר קיבל תפנית חדה ומעניינת. כידוע לקוראים הקבועים של בלוג, בין טעימת בירות אמריקאיות כשותיות, סקוטיות מעושנות ובירות גרועות מאל סלבדור בחללים סגורים, במנות קטנות כדי שהבקבוק יספיק לכל הטועמים, אנחנו נוהגים ונהנים לשתות  גולדסטאר בפאבים נידחים ובחמארות עם שולחנות מוכתמים בטבעות בירה דביקות, בקרבת שתיינים קבועים שלמרות רושם ראשוני עוין מפנים מקום לזרים. אנחנו נהנים שהבירה נמזגת טריה-טריה, לאט-לאט, צלולה וריחנית, לעזוב לרגע את מחברת הטעימות ואת הסטטיסטיקות שכרוכות בניהול הבלוג המקביל ופשוט ליהנות מבירה מוכרת. ולמי שלא מכיר: הקלידו גולדסטאר בחלונית החיפוש שבצד שמאל של המסך.

כשהוזמנו למסיבת עיתונאים/ אירוע יח"צ להשקת "גולדסטאר חדשה", דברים התחברו: בקבוקים מסומנים שאורן ביקש שנדרג את תכולתם רגע לפני טעימת ה-Vertical Epic (כנסו כנסו לדוגמא מאלפת של שיווק בירה) והופעה רגעית ותמוהה בתפריט של בר תל אביבי, שתועדה במצלמתו של דרור. אכן, הגולדסטאר הלא-מסוננת, אותה תכננו לשתות ביום הולדתי הקודם (אך במקומה נהנינו מהייניקן לא מפוסטרת) יוצאת מגבולות פס הייצור והמרתף של מרכז המבקרים ועומדת להגיע לנקודות מזיגה ולחנויות מובחרות ממש בימים הקרובים תחת השם גולדסטאר Unfiltered. נחום, מנהל ההדרכה של טמפו, טועם גולדסטאר לא מסוננת על בסיס יומיומי וקיווה שהבירה בגירסתה הגולמית-יותר, תשווק באופן מסחרי. בשנים האחרונות השוק הבשיל ונפתח לטעמי בירה מורכבים יותר מאלו של הלאגרים הבהירים, הן בזכות מבשלות הבוטיק המקומיות והן בזכות עבודה של היבואנים. מבחני טעימה עיוורת שמכון סקרים ערך בקרב קבוצת גברים בגילאי 25-35* הראו כי הלא-מסוננת היתה המועדפת על ידי הנסיינים.

Good Head

Good Head

אז מה היה לנו? קודם כל בירה יפהפיה שנמזגה מחבית: מעורפלת, בצבע ענבר-זהוב עמום, עם ראש קצף לבן ועבה שירד לאט והשאיר "תחרה" לבנה ומקסימה על דפנות הכוס. לא מסוגלת לזכור מתי בפעם האחרונה נמזגה לנו בירה כל כך יפה. הרחנו לתת, קרמל ומעט בננה – ברחרוח עיוור אפשר אולי לטעות ולחשוב שמדובר בבירת חיטה. הטעם? מריר ושמרי ואז מופיעה מעין מתיקות ביסקוויטית, נעימה, כמו פתי-בר. הגוף, כצפוי, מלא יותר מזה של הגולדסטאר הרגילה, הגיזוז רך יותר. בטעימה שהזכרנו לעיל היה קונצנזוס בין השותים – כל אחד מהם עם קילומטראז' טעימות מכובד ביותר – שגולדסטאר הרגילה טעימה יותר. הבירה שהוטעמה בהשקה כבר היתה מוצלחת יותר מהגולדסטאר המסוננת, כמו שצריך.

לשולחן הוגשו גם בקבוקים. פתחנו בקבוק, מזגנו והשווינו לחבית. המראה דומה רק פחות יפה, בלי ראש הקצף המושי-מושלם והטעם עדין יותר. הבקבוקים נחמדים מאוד והתווית יפה ומעוצבת כמו שמבשלות גדולות שמשחקות בסדרות מיוחדות מעצבות תוויות, אבל עד כמה שהבקבוקים נחמדים גולדסטאר זה משקה של חוץ – של פאבים ומוזגים שיודעים את מלאכתם, מתחזקים את הברזים ולא "מיישנים" חביות מותחלות בשמש הקופחת.

יפה להם!

יפה להם!

אחסוך לכם את הצורך בכתיבת תגובות ואומר שאין לי מושג איפה הולכים למזוג או למכור את הבירה. בקומוניקט כתוב ש"גולדסטאר Unfiltered תושק תחילה במהדורה מיוחדת בחנויות האלכוהול הנבחרות, ובחבית מזיגה בברים ובפאבים נבחרים בהם מבלה הקהל הנאמן של גולדסטאר, ובהמשך תושק ברשתות השיווק לצד גולדסטאר המקורית." אתם מוזמנים לעדכן כשאתם רואים אותה. המחיר המומלץ לצרכן (לבקבוק) הוא 7.99 ש"ח, מעט יותר מגולדסטאר 330 מ"ל רגילה, כך אמרו במסיבת העיתונאים,

(*יום האישה שמח, בננות! מרימה לכבודנו איזו בירת פטל ורדרדה בת 3%, בלאט)

פרוייקט הגולדסטאר בטברנה של אלירן

Σ 'αγαπώ, גולדסטאר

הזמן: שישי בצהריים, ב"חופשת הסמסטר" (AKA הסופ"ש בין המבחן האחרון של הקיץ לקורס הראשון בסתיו)
המקום: מיזם הנדל"ן הידוע בתור שוק הפשפשים, יפו
השותים: החשאי ואני
הנשתים: חצי לאדון ושליש לגברת

רעב, צמא ותיעוב כללי הובילו אותנו לתפוס כיסא פנוי בטברנה של אלירן, מטר מפועה, שאפה, וחנויות שגורמות לי להרגיש זקנה וממורמרת ולהתעלם מהעובדה שכבר עברו 20 שנים מהימים בהם נהגתי להבריז מבית הספר ולקנות בשוק טבעות גולגולת, שרוואלים וקריסטלים. Prog-ress, היו ממלמלים בבוז מהול בפחד תושבי העיירה סטיי-מור שבחבל האוזרק שבארקנסו. טוב שאפשר לפלס את הדרך בין כל ציידות הוינטאג' ב(100) שקל מהפרברים שצובאות על השוק וליפול על כסאות מתקפלים בטברנה של אלירן.

נדמה שהטברנה, שמתהדרת בסככה עליה מודפס המשפט המחייב "בירה מהחבית מס' 1 בארץ", נמצאת שם מימים ימימה, אבל אני בטוחה שהיא לא עד כדי כך עתיקה. למה בטוחה? ככה. לא ברור. פשוט נדמה שהטברנה שם, ביקום כמעט מקביל ל"התחדשות העירונית", עם הכסאות המתקפלים המתנדנדים והמזה – חומוס מתובל וחמים, זיתים ירוקים עסיסיים ועלי גפן טריים ורכים, שמרקמם הזכיר לחשאי את אלו שסבתא שלו הכינה – שממלאים את הבטן ומלווים בהצלחה את המנה העיקרית, הגולדסטאר. אולי לא הטובה ביותר בארץ, אבל מהטריות שבהן. תוסיפו מוזיקה יוונית שבוקעת מהרמקולים וחודרת לבטן כי היא כל כך יפה ועצובה גם בלי להבין ולו מילה והרי לכם דרך להעביר צהריים בדרך ל- או מהביר מרקט בנמל יפו.

הטרילוגיה החיפאית חלק א' או: פרוייקט הגולדסטאר מעפיל להדר

(חם מדי לרשומות ארוכות, אז החלטתי לפצל את ביקור סוף השבוע בחיפה לשלוש רשומות נפרדות ולקחת את הזמן שלי על מספר רשומות רחבות יותר)

ממש מעל שוק תלפיות , יש בהרצל כיכר , מקום שם שכתוב על המגן שמש שלו בירה מחבית… יוסי זה הבעלים , בחור כבן 60 , נחמד והזוי , כמו שאני אוהב… תגידו שאלכס מהדאנק שלח אותכם…

                                                                   (אלכס מהדאנק, בתשובה לשאלה איפה עוד אפשר לשתות בחיפה)

נקודות הציון הנ"ל לא ממש עזרו לשני התלאביבים המיוזעים שפקדו את חיפה בצהרי שישי. התדיינות עם חיפאי הווה ועבר בפייסבוק הובילה אותנו לבית הקרנות, בצד השני של רחוב הרצל. הרמתי טלפון לממליץ שהורה לנו לעשות פרסה וללכת לכיוון ארלוזרוב. הלכנו. הגענו לחנות הפרוות של האחים קינרייך שעדיין עומדת שם. הפגנות אנונימוס שבשנות ה-90 יצאו מהאוזן השלישית במדרחוב נורדאו לא הצליחו לסגור אותה. איזו חיפאית חושבת על פרוות כשחם כל כך?

בכל מקרה, לא עולים בארלוזרוב. ממש מתחת, בהרצל, יש פניה לרחוב-מדרגות ואם מסתכלים טוב רואים בצד שמאל את הצלון.

יש גולדסטאר, יש גם הייניקן. באנו בשביל הגולדסטאר. הנוזלים בכוסותיהם של שאר המסובים – בחוץ, חבורת גברתנים מקועקעים, אחד עם חולצת בלאק סבאת', שאולי והלוואי קשורים לסטודיו לקעקועים שממול, בפנים יוצאי חבר העמים ויוצאי קרן אפריקה בשולחנות נפרדים – נחלקו בערך 50/50 בין שתי הנציגות של טמפו.

התיישבנו קרוב למזגן ועישנו פאסיבית. לא תמיד אוכפים בחיפה את חוק איסור העישון במקומות ציבוריים. זה רע, אבל החמארה הצדדית הזאת איננה המקום להתחיל בו את הקמפיין.

אנחנו הגענו בשביל הגולדסטאר, אז הזמנו גולדסטאר יפה, ריחנית וטעימה. רצינו גם לאכול, אבל היה רק מזה שהגיע לצד הבירה: זיתים גדולים, מלפפונים כבושים ומשוחררים מומלחים, בוטנים ובייגלה.החום והנסיעה התישו אותנו ובגלל שרצינו לאכול לא נשארנו לסיבוב שני. שילמנו 36 ש"ח, השארנו טיפ ויצאנו עם עוד מקום לאוסף בתי המרזח האהובים עלינו, ש-42 שנה מוזגת את הבירה הכי טובה בחיפה, לדברי יוסי הבעלים.

כן, 18 ש"ח לחצי גולדסטאר, אחרי מס השטייניץ. עד לפני מספר שבועות חצי גולדסטאר עלתה שם 15.

צ'כיאדה בנורמה ג'ין

הזמן: חמישי, שבוע שעבר
המקום: נורמה ג'ין, יפו
השותים: הילד השוודי החי, הילדה השוודית המתה, החשאי ואני
הנשתים: Primátor Polotmavý 13°, Primátor Premium Lager 12° ו- Primátor Weizenbier

נורמן פרמיום התחילו לייבא בירה צ'כית. כן, כן, אל הפורטפוליו, העמוס בעיקר מבירות בלגיות ום קצת מבריטיות ומאחת, מבשלת ברוקלין, התווספו לאחרונה נוזלים מרכז אירופאיים, מארץ הזאץ וקריסטלי הסווארובסקי. שלוש בירות של מבשלת פרימאטור, מתוכן אחת או שתיים שמשווקת בבקבוקים, אבל שלושתן נמזגות מהחבית בנורמה ג'ין שביפו על גבול תל אביב.

הילדה השוודית המתה והע. אקטואר נדברו להפגש, לטעום ולדרג את הבירות. אני נדחפתי, נקבע תאריך,  החשאי והילד השוודי החי הצטרפו, הע. אקטואר הבריז, וכך, בחמישי בערב, שניה לפני שעת העומס בנורמה ג'ין, התדפקנו על דלתות המקום. החשאי הזמין פורטר אלון אמבר אייל של מבשלת הנגב. הוא בטח רצה פרנציסקאאאנר, אבל בעקבות החביות החדשות בירת החיטה האהובה אזלה מהברזים. הילד, הילדה ואני הזמנו כל אחד כוס של חצי של כל אחת משלושת הפיבובארים. הילדה התעקשה לקבל את החצי שלה בכוס ולא במגף.

These boots are made for drinking

שלושה פרימאטורים נמזגים מהברזים בנורמה ג'ין: חיטה בסגנון גרמני, פילזנר ולאגר וינאי, שזה גם הסגנון של גולדסטאר.

הפילזנר צלולה ויפה, זהובה עם קצף לבן. ריחה מתקתק ומעקצץ, עם רמזים ללימון ולסוכריה. המרירות שלה עדינה וניתן למצוא מעט חמאה בטעם. הגוף שלה קל, אבל גם בו יש משהו חמאתי. אם נתעלם מהחמאה נקבל פילזנר קיצי מגניב, אבל היא שם.

הוינאית (פרימאטור פולוטמאבי/ פרימטור כהה) נראית בערך כמו גולדסטאר, צלולה, צבע ענברי עמוק וראש קצף מכובד. כאן מסתיים הדמיון. יש לה ריחות מתקתקים של כשות צ'כית שאיכשהו עוברים, אבל הטעם… מתוק וחמאתי, כמעט כמו פופקו. זוכרים פופקו? של אסם. תירס תפוח בחמאה ודבש. עדיין מוכרים את הזוועה הדנטלית הזאת. בניגוד לפופקו, או למה שאני זוכרת מפופקו, לפולוטמאבי יש גם חמיצות בסוף, כתוספת לקקפוניה. יש חמאה גם בסיומת, כמובן. לא ניתן להתחמק ממנה.

בירת החיטה שדרגה את הטעימה. היא טובה. טובה ברמה שהייתי מזמינה אותה שוב. מעורפלת, ניחוחות של ציפורן ובננה, מתובלת חמצמצה עם מעט מתיקות. קלה מאוד לשתיה ועם סיומת בננית מתוקה.

על הוינאית אפשר לוותר, לפילזנר יש חלופות טובות יותר אבל החיטה אחלה. שתיים מהן אפשר למצוא בבקבוקים. אילו? לא זוכרת. לא יודעת גם על נקודות מזיגה. אין לי אלא להמליץ למעוניינים לתור אחר הודעות יח"צ.

 

 

1906 היתה שנה משעממת

הזמן: שני בערב, כשחושך בחוץ

המקום: בבית

השותים: החשאי ואני

הנשתה: Hijos de Rivera 1906 Extra

1906:

האדמה רעדה בסן פרנציסקו והחריבה את העיר.

הרוסים דיכאו התקוממות בגאורגיה (חדשות ברמה של אדם נשך כלב, בערך).

נולדו עמנואל לוינס (ועוד בתאריך יום ההולדת שלי, לא פחות), ברז'נייב ואסתי לאודר.

הנריק איבסן נפטר.

תיאודור רוזוולט זכה בפרס נובל לשלום.

לא ממש מעניין. בכל מקרה, שום דבר בויקיפדיה לא כיוון אותי להקשר שיסביר את מהות שמה של הבירה Hijos de Rivera 1906 Extra. אם אחפש ב"אינטרנט" בטח אמצא איזה חינטרוש יחצ"ני, אבל חבל על זמן החיפוש שלי וחבל על זמן הקריאה שלכם. החשאי קנה בקבוק באחד הסיבובים שלו כשעוד היינו במרוץ להשלמת חוברת המותגים, אבל עד היום לא מצאנו זמן לפתוח אותו. כשחזרתי הערב מהעבודה, הישר לניחוחות של פסטה ברוטב שמן זית-פטריות-כרישה, עוד לפני שבירכתי את הנמצאים הודעתי שהערב נשתה את ה-1906. אז שתינו.

איזה כיף. זה אומר שלא נצטרך לשתות אותה בעתיד.

הבירה הזאת נמכרת כלאגר וינאי, כמו גולדסטאר. ניתן לומר שזאת חצי אמת בפרסום – לאגר איט איז, אבל וינאי?

זה מתחיל טוב: נוזל נחושתי בהיר ובועתי עם ראש קצף לבן ויפה, אבל הטוב נגמר בדיוק כאן. באף הרגשנו לתת וריחות של סוכריה, לא מדהים אבל גם לא מזעזע. הג'יפה התבטאה בפה: נוזל מתוק יתר על המידה ופירותי, מרקם שמנוני, גיזוז מוגזם וסיומת אלכוהולית מעצבנת. הגוף הבינוני התקשה לשאת את אחוזי האלכוהול הגבוהים יחסית (6.5%), והתוצאה לא מאוזנת.

עדיף גולדסטאר ואם מתעקשים על בירה ספרדית האסטרייה דאם אינדיט מעניינת וטעימה יותר.

מעיין הגולדסטאר

את התכניות ליום הולדתי ה34 שחל אתמול הגיתי לפני חודשים רבים: לשתות גולדסטאר. אבל לא סתם גולדסטאר, אלא גולדסטאר בחנות המפעל, קרי במבשלת טמפו עצמה, ואז להצפין ולשתות עוד גולדסטאר. לא סתם גולדסטאר, אלא גולדסטאר שנמזגת מברז הנחושת של מעיין הבירה בחיפה.

לטמפו יש מרכז מבקרים שמארח, בתיאום מראש, כל אחד מעל גיל 16. הנסיבות וחוקי מרפי (או חוקי מרפי'ס?) הובילו לכך שלא הצלחתי לתאם סיור בעצמי. לתפקיד הדאוס אקס מכינה נכנס ידידי אורן מטמפו ומהבלוג בירה ועוד, שביום רביעי הודיע  שהחשאי ואני מסופחים לסיור של עובדי פאב הטמפטיישן התלאביבי למחרת ב-10 בבוקר.

ארבע שעות בילינו עם נחום בסיור ושתינו כל מילה שיש לו להגיד. עם פז"ם של 30 שנה בטמפו, הבנאדם ראה הכל וחווה הכל. במרתף בו נערכת ההדרכה יש ויטרינה בה הוא מציג את אוסף טמפו שלו: בקבוקים של מהדורות מיוחדות של הבירות, ספלים ופריטי אספנים הקשורים בטמפו שהגיעו אליו בדרך לא-דרך, כמו בקבוקי זכוכית משפחתיים של משקאות קלים, שנטו להתפוצץ בידי הצרכנים עקב התסיסה.

תמונה נדירה של בקבוק גדול שנמצא במפעל טמפו שנסגר בחולון, הבקבוק הקטן והקלאסי ושני ברמנים במצב ערות בשעה 10 בבוקר.

אביר המקוריתתתת!!!!1 ואבירצ'נדייז

כאמור, הסתפחנו לחבורה של ברמנים, ולכן ההדרכה היתה מוכוונת בר. למדנו כלמיני דברים על אורך חיי מדף, לדוגמא: חבית גולדסטאר או מכבי ששוכבת במחסן (חשוך וקריר, כמובן), מתה אחרי חודשיים. אחרי החיבור לברז, חבית הגולדסטאר/ מכבי מתה אחרי 3-4 ימים. מ.ש.ל: לשתות גולדסטאר רק במקומות שעפים על הבירה הזאת. לא בבתי קפה, לדוגמא, כן אצל מתי המקלל.

נחום גם מזג דוגמאות של בירה מקולקלת, כדי שנלמד לזהות קלקול רק מהמראה, לפחות כשמדובר בלאגר:

הדבולוציה של הלאגר

חוץ מזה, קיבלנו טעימה של האבולוציה של גולדסטאר. בירה בשלבי התפתחות שונים נמזגה מקנקלים: הגולדסטאר שבושלה ב11.1, יום לפני הביקור, היתה למעשה תירוש: עכורה, כמעט לא מגוזזת, מתוקה להחריד עם דומיננטיות של הלתת. הגולדסטאר מה4.1 הסריחה קצת. נחום הרגיע ואמר שזה חלק מהתהליך. היא התבהרה קצת למרות שבגדול העכירות ניכרה בה, אבל לפחות היא עוברת כבירה: יש מרירות. הדגימה האחרונה שקיבלנו היא בירה מדצמבר, בת כחודש. בירה "ירוקה" – ריחה מתקרב לריח הלאגר המוכר והרגשנו גם כשות וגם לתת. כמעט לא מגוזזת, לא מסוננת ומרירה.

גולת הכותרת מבחינתי היתה אמורה להיות טעימה של גולדסטאר הישר מפס הייצור. לדאבוני, פרוייקט השתלטותי על העולם עדיין בשלבי פיתוח. זאת הסיבה (היחידה!) לכך שטמפו לא עובדים עדיין לפי התיעדוף שלי ולכן נלקחנו לסיור בפס הייצור של הייניקן, שמבושלת בהולנד ומותססת חלקית בתהליך השינוע בדרכה לנתניה. רעש, קור, ופס ייצור רובוטי ומופלא לשכמותנו, שמוקסמים מפוטוריזם ותיעוש, ובקבוקי הייניקן היישר מהמכונה, לפני הכניסה לתהליך הפיסטור.

24,000 בקבוקים בשעה. מי שותה את כל זה?!?!

ליומולדת הבא - משקפי פראדה חתוליות.

וואו, זה היה טעים. כל כך לא קשור להייניקן שקונים בבקבוקים מהסופר. טרי-טרי, עם נוכחות של שמרים ודגנים בפה. לבקש כוס זכוכית כדי להתחיל לרחרח ולשתות כראוי היה קצת מוגזם, לצערי, אז תצטרכו להאמין או לתאם הגעה למפעל ולקוות ליפול על יום הייניקן, למרות שביקבוקים של גולדסטאר ומכבי חייבים להיות שוס גדול לא פחות. (פרטים בדף של מרכז המבקרים של טמפו)

תודה רבה לנחום על הנתינה, השיתוף ועל כל ההעשרה. תודה גם לאורן על העזרה ולצוות של הTEMPTATION. נבוא לבקר ולשתות גם אצלכם גולדסטאר.

אם שותים לא נוהגים ומטמפו לקחנו רכבת למה שהחיפאים קוראים "העיר", הדאונטאון היחיד בישראל – התחתית – ונפגשנו לארוחת צהריים עם יאמה, חברה, תופרת בחסד עליון, חובבת בירה ונכדה לשוטר תנועה שכל יום ישב במעיין הבירה לארוחת צהריים. יאמה הזמינה את "הבירה העכורה הטעימה הזאת" וכדי שהיא תזכור את השם נתנו לה את בקבוק הפאולנר של אקסין, בובת הבליית' החדשה שלי שהתלוותה אלינו לסיור (ובטמפו  הושארה בתיק – מספיק הסתכלו עלינו בעין עקומה כשסיפרנו שהיתה תקופה שהיינו נוסעים לבלות בפאב המוזה בערד).

בירצ'נדייז לבובות, אכן כן.

בחישוב גס, לא התראינו עם יאמה למעלה משנתיים וחצי. התרכזנו בהשלמת פערים ובדיבור צפוף על בובות עד שהמקום נסגר. הפנקס לא הוצא ולכן אין רשמי טעימה. אין ברירה – "נאלץ" לבקר שוב במעיין הבירה.  אבל הביטו איזה יופי – כל כך צלולות וקצופות:

זוכרים את התמונה של הקלקולים מלמעלה? אז זהו, שלא.

אחרי מעיין הבירה דשדשנו  בבוץ לסשן קוקטיילים במפ"ל של ידידינו אורון מהבלוג חלומות רטובים ואז לשליש הכרחי של ליבירה ביטר, שעליה כבר כתבנו בעבר ובטח נכתוב גם בעתיד.

לא דובים, גולדסטאר.

הזמן: שלישי בלילה, בשעה שכבר צריך לישון
המקום: האוזן בר בתל אביב, שסו"ס אוכפים את חוקי העישון
השותים:  החשאי ואני. לידנו גיסצעיר, מולנו על הבמה אחי הקטן והמצוין, משיק ביחד עם חבריו, הלא הם לא דובים, את אלבומם הראשון, בעזרת הנשים.
הנשתה: גולדסטאר (עמ' 94)

קיוויתי שבאוזן בר מחזיקים חביות מגזרת הגינס-ויינשטפן-סטלה. זה היה מעלה את הסיכוי לטובורג ירוק בבקבוק ולמחיקת בירה נוספת מהרשימה. הסיכוי די גבוה, בהתחשב בעובדה שמבשלות בירה ישראל חולשות על נתח נכבד מהשוק (כך זה נראה בעיני הבלתי מזוינות), אבל כשראיתי את קולקציית הברזים של טמפו, החשאי ראה רשומה נוספת בפרוייקט הגולדסטאר. הכוונה המקורית היתה לשתות גולדסטאר בברזים "מיתולוגיים", כמו מעיין הבירה בחיפה, המוזה בערד או אצל מתי המקלל, אבל רשומה על הגולדסטאר באוזן בר תוביל גם להשתפכות על לא דובים, הלהקה שבה אחי הקטן והמצוין מנגן, ועל כמה שהם טובים וכמה שכדאי לכם לנסוע לראות אותם ביום חמישי בחיפה או בשלישי הבא ברחובות (הנה דף איוונט בפייסבוק עם פרטים)

שתיתי שתי כוסות, האחת זכוכית, השניה פלסטיק כי ההופעה עמדה להתחיל כשהזמנתי. החבית חדשה והבירה טריה, אבל טמפרטורת ההגשה באוזן בר נמוכה מדי ומשתקת את בלוטות הטעם.

ועד שאחזור לשתות גולדסטאר במקומות מרגשים, או לחילופין, עד שיזדמן לי לשתות את כל מבחר הבירות של מבשלת הדובים, הנה יוטיוב של האנגלים באים:

יום טמפו


הזמן: שישי בצהריים
המקום: רח' מטלון תל אביב – בנג'מין בר ואז מתי
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Heineken (עמ' 132), גולדסטאר (עמ' 94)

אחרי תחרות הברמנים של אנגסטורה שהתקיימה במועדון הזמן אמיתי היינו חייבים לשתות ולאכול משהו. שוק לוינסקי היה קרוב מספיק ובשעה שהגענו מרוקן מספיק וחצי סגור כדי שנוכל להתמודד איתו בשיש בצהריים. הסנדויצ'יה שרציתי לפקוד כבר היתה סגורה, אז נכנסנו לבנג'מין בר, נחלת בנימין פינת מטלון,  שמעוצב כבר תל אביבי עם תקרה גבוהה ולאונג' בחדר פנימי, אבל עם וייב של חמארה במוזיקה (מרגול מהאייטיז! ציון גולן!!) ובאוכלוסיה. הזמנו סלט וחציל בטחינה. בגזרת הבירה הברזים הציעו מרפי'ז, גולדסטאר והייניקן. החשאי הזמין גולדסטאר ואני בחרתי בהייניקן,עוד משוכה בדרך ליעד הנכסף של סיום הספר עד סוף השנה. בספר כתוב שהיא מתאימה ללוות, בין השאר, אוכל אסייאתי. אם הייתי מחובבי המונוסודיום גלוטומט המוקפץ בהרבה יותר מדי שמן, אולי הייתי קונה את הקטע. זאת בירה קלה מאוד, מרירה, אבל בלי שום מאפיין בולט מלבד הקלילות. הייניקן קרה + אוכל כבד יכולים אולי ללכת ביחד, אבל זהו. נראה לי שחוץ מאטרקציית תיירים באמסטרדם אין לבירה הזאת יותר מדי מה להציע.

שבעים היינו מוכנים לחזור הביתה וברגע אחד החלטנו שאנחנו מוכנים להכיל את המיתוס ואת קיתונות העוינות שאיימו שנקבל עת נבוא בפתחה של הטרה אינקוגניטה והתחנה ההכרחית במסגרת פרוייקט הגולדסטאר שנזנח אך לא נשכח: החמארה של מתי המקלל. מתי לא היה שם. נכחו במקום הדור השני והשלישי, נראה לי, שגם ביקר מס' דקות לפני כן בבנג'מין – אולי המקומות קשורים – ופרלמנט שישי שפינה מקום לי ולחשאי באחד השולחנות וצחק עלינו כשסירבנו בנימוס להצעה לא חוקית. דיברו שם על חיים גורי (AKA החתיך, לפי המרצה במבוא לשירה עברית בת זמננו), יבי ועמוס קינן, שרו בצוותא את שיר הרעות – ההמנון הרצוי למדינת ישראל לפי המסובים. הצטרפתי. אין מצב שישנו את ההמנון לשיר הרעות. קל יותר להתכוונן על הפלגיאט לסמטנה  – הגננות, שגדעון סער מתעקש להפוך לקלגסיות, יתקשו למשטר את מיתרי הקול של ילדי הגן עם הסולמות של סשה ארגוב.

לגולדסטאר לקח זמן להגיע לשולחן. היא נמזגה לאט – בשני הסיבובים. היא היתה לי טעימה. מאוד. לא יודעת אם זאת אכן הגולדסטאר הטובה ביקום ולא איכפת לי מהסיפורים על הברזים האגדיים. טוב, זה בולשיט. אם לא היה איכפת לי מהסיפורים, הייתי פשוט שותה גולדסטאר פעם אחת וממשיכה הלאה.

וינה מקסיקו

הזמן: שבת בצהריים
המקום: בפינת האוכל עם סלט טחינה ועגבניות
השותים: הוא ואני
הנשתה: Negra Modelo (עמ' 206)

אני חסידה שוטה של אוכל מקסיקני ושל פולק-קיטש מקסיקני. אני אוכלת אבטיח עם טבסקו ומלח, יש לי אוסף קטן של מילגרוס, מזכרות של הבתולה מגוואדלופה, גולגלות של יום המתים וקופסה של לוטריה. אבל כשזה מגיע לבירה מקסיקנית אני לוקחת צעד אחד אחורה. קורונה? סול? פחיות הבירה המפוקפקות שנמכרו במחיר מופקע במזקל בפלורנטין? לא תודה, או לפחות לא סוליקו, בלי מיצ'לדה (שזה בגדול, בלאדי מרי עם בירה).

הבטיחו לי שנגרה מודלו היא אחרת. לאגר כהה ועשיר. הבטיחו וקיימו. כשמזגתי לסניפטר הרחתי ניחוח עמוק של לתת וניחוח קל של צימוקים. הטעם עדין. היא נחמדה, אבל לא מתעלה על חברותיה לקטגוריית הלאגר הוינאי (סם אדמס בוסטון לאגר, ברוקלין לאגר וגולדסטאר) ומבחינת עלות-תועלת שלושת האחרות זולות יותר.

מחכים לצאת השבת

הזמן: היום, שבת
המקום: בבית
השותים:  החשאי ואני
הנשתים:Samuel Adams Boston Lager (עמ' 232), Samuel Adams Honey Porter (עמ' 239)

אחרי ארוחת צהריים בפת קואה (כן, כן, הסינית של אהרוני מהאייטיז עדיין חיה ובועטת!) חזרנו הביתה להתחרדן במזגן עד לפתיחת שערי הקניון. אירועים שצפויים להתחולל החודש מאלצים אותנו לצבוא על פתחי רשתות הקונפקציה. בינתיים שלפנו את הבירות מחזית המקרר – סמואל אדאמס, שנרכשו סופ"ש האחרון בדרך היין בקניון G מתחת לפנטהאוז שלנו.

זה מוזר שעדיין לא שתיתי את הבוסטון לאגר; זאת לא הבירה הנפוצה ביותר של המבשלה? זאת שגם אפשר למצוא בברזים? בכל מקרה, בבית שותים מבקבוק והנוזל שנמזג מהבקבוק היום לפנות ערב היה ענברי ושקוף למדי, עם ריח מעקצץ של לתת. זאת לאגר מאוזנת, מרירה ונעימה ומתאימה לקיץ. pubable – משהו שהייתי מזמינה בפאב.

כעבור שעתיים שתינו את ההאני פורטר, שלה צבע של קולה וריחות של שוקולד וצימוקים ואחרי שתי דקות בערך גם דבש. הבירה טעימה. למרות שהיא מכילה רק 5.45% אלכוהול לפי התוית באנגלית ו5.5% לפי התוית בעברית, היא היתה קצת כבדה. הדבש לא ממש מורגש. הבירה מתקתקה אבל המתיקול לא בוטה (כמו בברבר למשל). היה לי טעים, אבל ההאני פורטר איננה בירה שהייתי יכולה לשתות ממנה הרבה.