סופר בוק – כי לאגר בהיר ומשעמם זה בדיוק מה שחסר לצרכני הבירה המקומיים

פוסטר חמוד. לקמפיין בארץ היבואן/ פורטלי הבירה המקומיים השתמשו בחומרים פרסומיים סקסיסטיים וסרי טעם. מפתיע, אה?

שניה לפני שאני הולכת לישון ולצבור אנרגיה לקראת המבחן של מחר, שבתקווה יסתיים טוב יותר מהמבחן הקודם בו נכשלתי, נסיונצ'יק להשלמת פערים.  אני עסוקה מדי בלימודים ובעבודה ודברים שאיתרע מזלם ואינם תלויים בדדליין נוטים להתמסמס. הבלוג הזה, לדוגמא.

אבל הסיבות לשתיקה ולהיעדרות לא מעניינים אף אחד. תכלס, גם סופר בוק לא אמורה לעניין אף אחד. לפחות לא הבירה. הסדרה ששודרה בלבנון באייטיז זה סיפור אחר לגמרי.

כן, עוד לאגר מלאכותית ומשעממת הגיעה לחנויות המשקאות, והפעם מפורטוגל. אחוז האלכוהול הגבוה של Super Bock Classic – מדובר ב5.8%, גבוה עבור לאגר – בטח יקנה כל מיני שתיינים. האלכוהול בולט בטעם ובריח, וגם סינתטיות. רשימת הרכיבים כוללת קרמל ותירס. לא כיף, אבל אולי מסביר את תחושת השיעמום הכללי שהבירה נסכה בנו.

יחד עם הקלאסיק נחתה גם אחותה הכהה, ה-Super Bock Stout. חובבי הגינס, אתם מוזמנים להפסיק לקרוא; אינני בעלת בשורה, או בעלת דעה על סטאוט פורטוגזי, לצורך העניין. למרות השם, סופר בוק סטאוט היא סתם לאגר כהה מועשרת בצבעי מאכל. יש לה ריח של קפה ממותק ומעט קליה שכמעט ואיננה מורגשת. בפה היא מרירה, אבל שוב, מלאכותית.

אפשר לעבור הלאה. משעמם אותי אפילו לכתוב על הבירה הזאת.

סופ"ש במדבר #1

הזמן: שישי בצהריים לפני כמעט שבועיים
המקום: YELLOW, צומת בית קמה
השותים: החשאי ואני
הנשתה:San Miguel Selecta XV

בירה זה בערך הדבר האחרון שחשבנו עליו באותם צהרי יום שישי, עת החלטנו לצאת מהבבילון ולקבל את פני שבת קודש במדבר. ארזנו תחתונים להחלפה ומברשת שיניים בתיק שנזרק למושב האחורי, למקרה שנחליט להשאר בלילה בדרום ונסענו. תחילה לחומוס חליל ואז פשוט במורד כביש 40.

בצומת בית קמה עצרנו. קפה קר (על חלב סויה) בארומה. החשאי נכנס לחנות הנוחות, המחליף הממותג של הגזלן,כדי לקנות שתיה צוננת. בעודו מחפש את בקבוק הקולה הקר ביותר על המדף,קלטתי בזוית העין את מדפי הבירה.לגולדסטאר/ קרלסברג/ הייניקן הדיפולטיביים התווספו מה שהסיטונאים אוהבים לקרוא "בירות פרמיום", שאלה למעשה כל הבירות שלא עונות לשם גולדסטאר/ קרלסברג/ הייניקן.

על המדף בילו צומת בית קמה, בואך נתיבות ורהט, ניצבו באותו יום שישי לפני שבועיים בקבוקים של בירה מלכה ופאולנר, לף כלשהו ובירות נוספות שאפשר למצוא במקומות קצת יותר הגיוניים לשתיה. וגם סן מיגל סלקטה. לא שתיתי אותה בעבר. במקרים כאלה, לא הלוקיישן, לא החומוס שאכלתי שעה לפני כן ולא הקפה הקר שגמעתי דקות ספורות לפני הכניסה לחנות הנוחות האפלולית והלא נוחה, שלעולם לא תספק ולו את האסוציאציה המינורית ביותר לחנויות דרכים במקומות מתוקנים עם מערכות כבישים מסועפות ואפשרות אמיתית לבריחה, לא יעצרו אותי. חיש שלפתי יומן ועט, שילמתי על בקבוק (ועל קולה בשביל החשאי), לקחתי כוסות פלסטיק והתיישבתי על יד שולחן שמנוני מפירורי קרואסון. אין, אין כמו בירה קרה ביום קיץ חם, במיוחד בירת פרמיום.

הסלקטה נראית טוב. צלולה, כהה ועם ראש קצף לבן, גדול ועשיר. עד כאן המחמאות. באף – לחם קלוי ולתת, שזה בסדר, אגוזיות מבורכת אבל גם גבינה יבשה וחומץ. מאיפה הם הגיעו? הנפילה המשיכה בפה: מרירות אלכוהולית מאוד לא נעימה ומוגזמת על אף אחוז האלכוהול הגבוה (6.2%) וטעם של לתת ישנה. הגוף קל והגיזוז רך מדי. למרות שהתאריך האחרון לשיווק שמסומן על הבקבוק הוא איפשהו בתחילת אוגוסט, משהו השתבש בדרך לדרום. פקק לא אטום מספיק? חשיפה לשמש? לא מומחית אז לא אנסה אפילו לנתח, אבל תכלס, מי שקונה ושותה בירה בילו – ראוי לסחלה.

אבל בסוף היום ובסוף הדרך קיבלנו פיצוי. על כך ברשומה הבאה.

 

 

it ain't over til it's over

הזמן: שלישי בערב, במקום פילאטיס, לפני דגירה על עקומת הביקוש המצרפי
המקום: שולחן האוכל, ליד הפסטה
השותים: החשאי ורעייתו
הנשתה: Beck's Dark (עמ' 79)

אנחנו כבר בפברואר 2012 והבלוג חי ובועט גם בלי ביבליוגרפיה, שהופנתה לאח הקטן כותב האנגלית בעל השם היומרני The Beer Gatherer. טוב לנו. כמעט ולא יוצא לנו לשתות בירות גרועות או בירות שאנחנו לא רוצים לשתות אבל הדבקות במשימה מחייבת. גם הכתיבה פחות אינטנסיבית ואנחנו לא טורחים לתעד כל שלוק של מים-לתת-כשות-שמרים. ובכל זאת, משהו מנקר בי. עד שלא אמחק מהמערכת את כל הבירות מחוברת המותגים לא אגיע לנירוואנה ביראית.

אחרי שנרמז לי שהסיכוי למצוא סרח עודף של בק'ס דארק במרתפי י.ד עסקים שואף לאפס, גייסתי את הלוביסטית שלי, הלא היא יישותי הפייסבוקית, למסע שתדלנות אצל תמיר, חבר לשכבה בחטיבת הביניים וחבר לרשת החברתית בהווה שנסע לביקור בנירנברג או בהמבורג או באיזה מקום אחר עם בירות ממש טובות שאפשר להשיג בו גם בק'ס דארק. הבטחתי לו על הוול שהסיכוי שבקבוק שעטוף בגרב ובשקית ניילון יהרוס לו את תכולת המזוודה הוא אפסי ושמתי פעמיי לסשן טעימה עיוורת של פורטרים וסטאוטים שהועברו ע"י שחר מBeer and Beyond בקומה השניה של שר המשקאות בבורסה, שם חיכה לי בקבוק משפחתי של בק'ס דארק, שתושבי וואלהאלה יודעים מתי פג תוקפו, כי התאריך הוסר מהתוית. זה לא באמת איכפת לי. אדרבא, אני שמחה להמשיך במסורת המפוארת של שתיית בירות פגות תוקף. טוב, לא ממש שמחה, אבל מילא. תודה (שוב) לשחר ולי.ד. עסקים על הסיוע.

אקסין מרוצה מהשלל.

כשחזרנו הביתה מהטעימה הברקתי לתמיר שהשגתי את הבק'ס ושאני מתנצלת על ההלחצה ואתמול בערב פתחנו את הבקבוק כליווי לפוסילי ברוטב שמן זית, פטריות וכרישה (חורף 2012 ייזכר בבית משפחת מ.ק כחורף של הכרישה). הבירה חומה כהה מאוד וצלולה ולמרות שגילה ניכר עליה, עדיין יצא קצת קצף, אבל ממש קצת. הרחנו מעט מאוד קליה, ובעיקר שילוב של קומפוט ואלכוהול. פונץ' פירות חורפי? סנגריה? מה שזה לא יהיה, נראה לי שזאת סיבה טובה עבור התרנגול, החתול, הכלב והחמור, נגני העיר ברמן, שמשם הגיעה בק'ס,  לפצוח בנהמה קקפונית.

למרירות היבשושית של הטעם יש נגיעה אלכוהולית שמזכירה יין פטישים ומדגישה את פגות התוקף. הגוף מימי, הסיומת – הפתעה! – אלכוהולית. אולי פעם היא היתה טובה, אבל אתמול לא. וזה בכלל לא משנה. נשארו רק עוד 3 בירות ויש לי הרגשה שגם אותן אסמן במהרה בימינו.

לשתות (שוב) לאגר "מיושנת"

הזמן: ראשון בערב, היה קר
המקום: ביתנו החם
השותים: החשאי, הילדה השוודית המתה ואני. משקיפה ומפקחת – היפה והאמיצה בביקור מולדת
הנשתה: Staropraman Dark (עמ' 226)

תקציר הפרקים הקודמים: חשבנו ותכננו לסגור את המשימה עד ה-31.12.2011, ואז אוריאל מצא בקבוק של טובורג 6.

אמרנו שנסיים רשמית בתערוכת Beers, ואז שלום שלו, היבואן של בישוף, הודיע ששני בקבוקים של בישוף קלר עושים את דרכם למעוני.

החלטנו שנמשיך הלאה, אבל אז שחר הביא לנו בקבוק של סטארופראמן כהה שנזנחה במחסני היבואן הקודם, י.ד. עסקים.

סטארו כהה, לאגר צ'כי שכמו כל לאגר סטנדרטי מומלץ לצרוך כמה שיותר טרי והבקבוק שקיבלנו נחשב לטרי עד יום אחד אחרי יום נישואינו ה-5. באוגוסט הקרוב נחגוג עשור ליום ההזוי שבילינו בבית עיריה קיקיונית בקפריסין; אתם מוזמנים לחשב לבד מתי הבירה הזאת הפסיקה רשמית להיות ראויה לשתיה. לא שזה מרתיע אותנו או משהו –  שתינו כל כך הרבה בירות מקולקלות בזמן האחרון ש4.5 שנות תפוגה לא יעצרו בעדנו לשתות כל בירה שהיא, וזאת עוד מבלי להתייחס לתנאי אחסון עלומים.

אתמול ביקרו אותנו הילדה השוודית המתה והיפה והאמיצה לסשן טעימות קצר שהתרחב, ושבעיצומו נשלף בקבוק הסטארופרמן מהמקרר. שלא במפתיע הנוזל החום הכהה והאטום נחת לכוסות הטעימה נטול ראש קצף. הרחנו קרטון, מתיקות ולתת וטעמנו משהו שמזכיר יותר נשר מאלט מבירה אלכוהולית. גם מהשטיחות ומהמחסור בגזים לא הופתענו.

הייתי שמחה לנסות לשתות אותה טריה, אבל טמפו, היבואנית הנוכחית של הבירה, החליטה להתרכז רק בבהירה, הנמכרת יותר. נו, אין ברירה אלא לטוס לצ'כיה.

**אנחנו לא עומדים בדדליין שהצבנו לעצמנו. לנו זה לא מזיז, אז חסכו מאיתנו תגובות מתקטננות.

הבאדווייזר הנכונה

הזמן: שבת אחרי הצהריים, לפני חדכ"ש ואחרי בילוי בפארק עם בת הדודה וילדיה
המקום: בבית, בקטנה
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Budweiser Budvar Dark (עמ' 48)

באדוויזר/ באאד-ווייזר/ הבירה הנמכרת ביותר בעולם…

זו רק אני או שיש כאן עוד קוראים שזוכרים את הג'ינגל הזה מהאייטיז, שקימפיין את הפחיות הלבנות עם הכיתוב הכחול-אדום של הבירה החדשה והחדשנית שכבשה את מכולות ארצנו בסערה – באדווייזר?

פעם ראיתי פחית אצל אבא של חברה שלי שירי מכניסה ב'. בזכרוני הדהוי והמתעתע לעתים קרובות אני מוקסמת: הבירה מהפרסומת ברדיו! אצלנו בבית שתו מכבי וגולדסטאר. אחרי כמה שנים הבירה לא נראתה יותר, לא בבית של שירי ולא במרכול ותכלס, טוב שכך. כמו רוב הבירות האמריקאיות המסחריות, גם זאת מתקשרת אצלי לדושבאגס במקום ללתת ולכשות. מספיק לראות את קבוצת הפייסבוק שקוראת לייבא אותה (שוב) לארץ כדי להבין.

אבל מי צריך את הפלגיאט האמריקאי, שסתם היה תופס מקום יקר על המדפים, כשיש את בדוואר הצ'כית, הדבר האמיתי, שכמו גבינת פרמז'ן ושמפניה מסומנת ככינוי מקור מוגן, ושניתנת לרכישה בחנויות האלכוהול וסניפי טיב טעם הקרובים למקום מגוריכם.

אז היום שתינו את הכהה, 4.7% משובחים במיוחד של אלכוהול. קצת הופתעתי כשהחשאי מזג אותה. לא יודעת למה ציפיתי לצבע של גולדסטאר. הבאדוור היא חומה וכהה. ראש הקצף שלה נאה והגוף שלה יציב ומורגש. לא כבד אבל גם לא דליל ומימי. באף הרגשנו את הקליה, שגלשה גם לפה. בטעם מצאתי, חוץ מקליה, קפה, שומשום קלוי ודובדבנים. היא מרירה ומענגת. מהמוצלחות שלגמתי בשבועות האחרונים.

 

הרחק מהמון מתהולל

הזמן: שני בערב, אחרי שיעור במיקרוכלכלה
המקום: נינקאסי פאבליק האוס, תל אביב-יפו
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Kozel Cerny (עמ' 279)

אחרי יום עבודה ארוך ומתיש פיזית ותרגול שמנוון את המוח החשאי אסף אותי ושמנו פעמינו אל הסינמה סיטי, במטרה לצפות בסרט שמוקרן כבר בערך חודשיים. נשארו כרטיסים רק לשורה הראשונה. ויתרנו וברחנו משם לנינקאסי. היינו יכולים להשאר באזור ולשתות בטמפל בר, אבל הפקקים בחוץ, הדחיפות בתור והרעש הסטטי הבלתי נסבל של מתחם סגור בחופש הגדול הוביל לפנית פרסה ולנסיעה לקצה השני והשקט של העיר. רציתי לאכול משהו לא מטוגן ולשתות בשקט.

בנינקאסי יש עכשיו מבצע על הבירות הצ'כיות והגרמניות מהחבית – חצי ב20 ש"ח, מחיר שבעולם השפוי נחשב לנורמלי וכאן בישראל למחיר בתחתונים. החשאי הזמין מקשוף אבל אני החלטתי לנצל את המבצע כדי לשתות את הקוזל הכהה. היא הרבה יותר סולידית מהבהירה, ששתיתי ביום חמישי (או אולי זאת אני הסולידית אחרי היום הארוך הזה). קצת מימית, שזה מינוס, עם טעמים של לתת קלויה וקצת קרמל שזה לגמרי פלוס. אכלתי תפוד מהתנור שהיה טעים ומנחם (ולא מטוגן! אוכל ברים לא מטוגן רולז!), שילמנו את החשבון וחזרנו הביתה.

רגוע, לא מסעיר ובעיקר שקט. אני חושבת שכדאי שנדחה את הסרט לספטמבר, כשהנוער יחזור למכלאות.

במגמת עליה

הזמן: שלישי בצהריים
המקום: פאב הג'מס, פתח תקווה
השותים: אני, בפגישה עסקית
הנשתה: Jems Dark Lager  (עמ' 111)

פגישה עסקית שהיתה יכולה להתקרא ביזנס לאנץ' לו לא הייתי מגיעה אליה בבטן מלאה מקרואסון שקדים שמנמן וחמדמד שבלסתי בבוקר לוותה בשליש של הלאגר הכהה של ג'מס. שתינו אותו לפני מס' שבועות באירוע הבירה בקניון האלפיון וממש, ממש התלהבנו. החשאי שאל את צמד הברומאסטרים שנכחו במקום אם זאת בירה חדשה. כלקוחות שמזדמנים למקום מעת לעת כבר שתינו אותה בעבר אבל היא היתה כל כך טעימה ולא הזכירה את הפעמים הקודמות ששתינו אותה. לתת עם טעמי קליה קלים שבקלים, גיזוז ממש כיפי וארומה חמימה של דגנים וקרמל.

לא יודעת מה עוללו שם למתכון, אבל הדארק לאגר ממש השתפרה. אם אתם באזור קרית מטלון היפהפיה מומלץ לבקר ולשתות.

 

בית העסק המובחר

אמרו לי שאי אפשר לקנות בקבוקים בודדים וזה די מעפן

הזמן: הערב, שלישי, הפעם אחרי הפילאטיס
המקום: ביתנו הקט והממוזג
השותים: שנינו
הנשתה: גולדסטאר בלאק רוסט (עמ' 95)

בשבועות האחרונים העיר מלאה במודעות של גולדסטאר בלק רוסט, שמציינות שהבירה נבחרה כמוצר השנה לשנת 2011. המהלך הפרסומי הזה תמוה בעיני. לא שהקמפיין הנוכחי של גולדסטאר עושה לי את זה (אני מסוגלת להריח את הפטרת ברגליים של הדמויות הגבריות בפרסומות), אבל מוצר השנה? מה זה? יש בלשכת המנכ"ל של טמפו תמונה של אותו מנכ"ל לוחץ את ידו של נח מוזס? כל הקמפיין הזה זורק אותי למספרה של יהודית בהוד השרון ולתעודת בית העסק המובחר שהיתה תלויה שם כשכיליתי את מעותיהם של הורי על קארה ודירוגים. בגלל שכבר שתיתי את הבלאק רוסט בקיץ שעבר באביר, האנטגוניזם שלי הפעם נובע מהקמפיין ולא מהבירה.

זאת בירה לגמרי בסדר. כן, בסדר, לא מדהימה. כזאת שתשמחו למצוא במקרר של ההורים או של החבר שלא מבין כלום בבירה אבל משתדל בכל זאת לפנק. צבע אדום עמוק מאוד שנושק לשחור, ריחות של שוקולד, קליה וחמצמצות וטעם של לתת עם קליה קלה, קלה מדי עבורי. הבירה מרירה, אבל הכשות כמעט ולא מורגשת. סה"כ גולדסטאר בלאק רוסט זאת אחת האפשרויות היותר חביבות שנמצאות היום על מדפי הסופר.

(הודעה מנהלתית – אני מחתנת את אחי השבוע. מפלס ההתרגשות עולה ובמקביל כמות הבירה יורדת. נחזור בשבוע הבא לפעילות סדירה)

הכי טוב בבית

הזמן: אתמול אחרי העבודה
המקום: ביתנו הקט
השותים:  החשאי ואני
הנשתים: Samuel Adams Black Lager (עמ' 238)

אחרי החוויות הלא נעימות, שהובילו לרשומות מרירות ולא מכשות, מגיעה לכם, קוראים יקרים, ולנו, שותים זולים, דיווח על משקה סולידי מהמקרר הביתי. הסמואל אדמס שקיבלנו כתמריץ למקדימים לפסטיבל מעברות חיכה לנו בקדמת המדף.

הבלאק לאגר היא בת הדודה האמריקאית של הקרומבאכר הכהה. צבעה – כמה מפתיע – שחור כמעט ואטום. היא מריחה מקרמל, חרובים, לתת קלויה (איזה כיף! קלוי זה שני רק לעשן בדירוג הריחות שלי) ומעט קפה. טעמה מריר-מתוק, טיפה שוקולד וגם קפה. חביבה ביותר, להוציא את הסיומת הקצרה מאוד.

יש הרבה הפתעות במקרר שלנו: כמה אוף-לייבלים שאני כבר מתה לנסות, שוקולד סטאוטים לאתגר ראש-בראש, יין שעורה וסמיקלאוסים שממתינים בסבלנות לתורם בסוף השנה. אילו בירות יש לכם במקרר הביתי?

דו-קרבות בפורטר אנד סאנס

הזמן: אתמול בערב, אחרי קפה וקרואסון שקדים במאפיית לחמים
המקום: פורטר אנד סאנס ברחוב הארבעה
השותים: החשאי ואני, מאוכזבים שנקלנו בדלתות נעולות בדאנסינג קאמל ונכונים לשתות הרבה כי הגענו בתחבורה ציבורית
הנשתים: Sir Alex (לא בספר), Bitburger (לא בספר), Barbar Winter Bock (עמ' 84), Spaten Optimator (עמ' 305), Gordon Finest Scotch (עמ' 103), Bernard Dark (עמ' 90)

פורטר אנד סאנס הוא אטרקציית בירה אמיתית, עם כחמישים ברזים שבצינורותיהם זורמים להיטים כניוקאסל וסן מיגל לצד מותגים לא שגרתיים כסמיקלאוס ואורבוק 23. שתינו שם בקיץ האחרון אחרי מס' נסיונות כניסה כושלים – המקום תמיד מלא – ובגלל שזכרנו לרעה את האופציות הצמחוניות העלובות בתפריט לא ביקרנו שם שוב. אחרי שהגענו לדאנסינג קאמל הסגור החלטתי להתייחס להמלצה של הילדה השוודית המתה, שבחלופת מיילים שהתנהלה לאורך היום כתבה שהאוכל דווקא בסדר. היא טבעונית, אז אם היא הסתדרה שם לחלוטין מגיעה לפורטר הזדמנות נוספת, מה גם שעצרנו קודם לפתיח פחמימתי בלחמים השכנה.

לאחר עיון בתפריט החביות החלטנו להתחיל בבירות קלילות ולטפס בהדרגה. בחרנו שתי בירות שלא זכרנו מהדפדופים הלעתים-יומיומיים בחוברת המותגים (אני לא זוכרת את מספרי העמודים בעל פה, אוקיי?): אני הזמנתי שליש של סיר אלכס הצ'כית והחשאי הזמין כוס של ביטבורגר הגרמנית.

הביטבורגר, שהיתה טעימה יותר מהשתיים, היא פילסנר בעלת מרירות מעודנת וריח שהזכיר לי ביסקוויטים. הסיומת שלה ארוכה וטעימה. סיר אלכס מרעננת, עם אף של סוכריות ורתר'ס אורגינל ופה מריר. הסיומת שלה קצרה ונשכחת והגיזוז שלה בינוני. ניסיתי לחפש פרטים על הבירה הזאת, אבל לא מצאתי עליה כלום – לא בגוגל, לא בביר אדבוקייט ולא ברייט ביר. אני חוששת שטעיתי בכתיבת השם. מישהו יכול לעזור? (עדכון – זאת בכלל בירה גרמנית בשם Alex Rolinck. תודה רבה לDSG)

אחרי הפתיח עברנו לבירות מהספר ובלי היסוס הזמנו את האופטימייטור, הדופלבוק של שפאטן, שלפני מס' שבועות נאמר לנו שהסטוק אוזל ושתיכף לא נוכל להשיגה. אהבתי אותה. בריח שלה אפשר למצוא סילאן, צימוקים, תפוחים מבושלים ושזיפים מיובשים והטעם הקצת חרוך תואם: מאוד "מבושל", כמו לפתן מרוכז. ביקשנו מהברמן טעימה מהדופלבוק של בישוף כנקודת התייחסות. הבישוף היא יותר בירה מתירוש, והטעמים שלה הרבה פחות מרוכזים משל השפאטן. שנינו מעדיפים את הבישוף.

במקביל אליה שתינו את הווינטר בוק של ברבר. על הברבר הרגילה אני לא משתגעת  וגם זאת נעשתה קשה לשתיה אחרי זמן קצר. הריח שלה פרחוני, כמו צוף, והטעם פרחוני-דבשי. המרירות שלה בקושי מורגשת והסיומת תרופתית.

כמו ב1940, גם בסיבוב הזה גרמניה ניצחה.

בנקודה הזאת חיזקנו את עצמנו בניוקי סולת צמחוני ומצוין ולאחריו הזמנו את הסיבוב האחרון לערב, שכלל את הפיינסט סקוטש של גורדון הסקוטית והברנרד הכהה מצ'כיה. הגורדון חזקה, 8% אלכוהול, ומוגשת בכוס thistle ייחודית ומהנה לאחיזה. הריח שלה דובדבני במקצת וטעמה מתוק-מריר ומשלב מרירות עם דובדבן וקצת עץ, בעיקר בסיומת. קשה לי עם הבירות של גורדון. הן תקיפות מדי עבורי.

לברנרד הכהה יש קצת סילאן בטעם כמו בדופלבוק, אבל זאת לאגר מרירה ומוגזת. גם הריח שלה דופלבוקי אבל מריר. נהניתי ממנה. החשאי גם. כן, כן, סוף סוף נמצאה הבירה הצ'כית שהתחבבה על החשאי. תיכף המשיח דופק בדלת.

בסיבוב הזה הברנרד ניצחה ובנקודה הזאת החלטנו לפרוש, לטובת חשבון הבנק והבריאות.