הכל נשפך כמו דבש

מבלוטות הזיעה הרבות מדי. שונאת את תל אביב בקיץ.

הזמן: שישי בערב
המקום: קרוב למזגן
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Fuller's Organic Honey Dew (עמ' 260)

ברשותכם, נחזור לפורמט הרגיל.

בין החזרה מהעבודה ליציאה לפילאטיס הייתי בבית בדיוק שעה, בה הספקתי להחליף בגדים, לאכול סלט עגבניות בטחינה שהחשאי הכין, לקבל בשורות טראגיות מגיא פינס בנוגע למצב נישואיו של נירו לוי (שבחוג משפחתנו מתייחסים אליו כאל הנצר האימבציל של משפחת גפן) ולשתות בירה אחת עם האוכל. המון זמן לא שתיתי בירה עם ארוחת ערב קלה וביתית. לפי הבלוג, הפעם האחרונה היתה בשבת שעברה, גם כן בליווי סלט עגבניות בטחינה. בעולם שלי שבוע ויומיים בלי בירה בבית זה יובלות.

אז שלפתי מהמקרר את בירת הדבש של פולר'ס. קניתי אותה לפני שבועיים בערך, עם כמה בקבוקים נוספים שנורמן פרמיום מייבאים (EAPA וסאמר אייל של ברוקלין), שנמכרים עכשיו ב10 ש"ח לבקבוק.

טעם הדבש אכן מורגש בבירה אבל הוא לא מכביד בכלל ומשתלב עם הטעמים העדינים של הלתת. שתינו אותה בעבר ולא ממש התלהבנו, אבל היה טעים למדי. כשלקחתי את חוברת המותגים ליד לצורך כתיבת הרשומה קראתי שהיצרן ממליץ לשתות אותה עם קרח ופלח ליים כדי ליהנות ממנה כמשקה קיצי שמעצים את טעמי הבירה. חבל שלא קראנו את זה לפני ששתינו. יש לנו ליים בבית, עכשיו העונה. הליים זה גם אחד הסיבות לשקט היחסי ששרר בבלוג בשבועות האחרונים – הראש והפה היו עסוקים בקוקטיילים יותר מאשר בבירה.

חצר המלכה



הזמן: שישי בצהריים
המקום: המרפסת של מבשלת מלכה, קיבוץ יחיעם
השותים: שירה בירה, ההייטקיסט שאיתה, אני והחשאי שאיתי
הנשתים: מלכה אדמונית (עמ' 191), מלכה בהירה (עמ' 192), מלכה כהה (עמ' 193)

חוץ משתיה החשאי ואני מנצלים כל הזדמנות לטיולים ברכב. כביש 66, האוטובאן, כביש 10 על הגבול המצרי, דרכי נוף בצפון או נסיעה לדרום הארץ על כביש 40 ומשחק בנדמה לי שצומת גדרה זה בעצם אמרילו, טקסס והנאון של אולמי חצר המלכה מסמן שיש שם בעצם מלון דרכים – הכל הולך. בערך מהפוסט השלישי בבלוג ידעתי שאת הבירות המקומיות ננסה לשתות סמוך למקום ייצורן – עוד תירוץ לroad trip.

שירה בירה רצתה להצטרף לאחת המשימות, אז ביום שישי האחרון נסענו ביחד לקיבוץ יחיעם בגליל המערבי כדי לבקר את בירה מלכה. שעה וחצי בדרכים + כמה דקות בכבישים צרים בינות לגד"ש אחרי צומת כברי ונחתנו במרכז המבקרים של המבשלה, שזה פאב פתוח שמשקיף על החורש ועל האופק, עד למפרץ חיפה. שירה בירה ביקשה לסייר במבשלה עצמה, שלא פעלה אתמול. למדנו שלאחרונה הוגדלו נפחי הבישול אבל הבחור החביב שערך לנו את הסיור לא ידע להגיד בכמה.

אחר כך קיבלנו טעימות, התיישבנו על הבר והזמנו. אחרי הסיבוב הראשון עברנו למרפסת ולשולחן. יפה במלכה – רהיטים ישנים ואבזור לא צפוי.

קריסטלים ושייקר של כרמל מזרחי

בובות בקבוק. בא לי!

החשאי ואני התחלנו בשלישים של האדמונית והכהה, ואז עברנו לבהירה. הכהה היא סטאוט עשירה עם טעמי קלייה. לא תואמת גינס בעליל ומבחינתי זה בכלל לא חיסרון; אני מעדיפה את הסטאוט שלי קצת יותר קיצוני וקצת פחות קרמי. האדמונית מעולה וזה לא חדש. למעשה,  עד שהתחלתי לכתוב את הבלוג, נהגתי להזמין את המלכה האדמונית מהחבית בכל הזדמנות כמעט שישבתי בשטרן. זאת בירה מעולה: פייל אייל עם טעמי דגנים וגרעינים כמו שאני אוהבת, שתמיד כיכבה בתשובות לשאלות על הבירות הישראליות האהובות עלי או בהמלצות לבירות בוטיק ישראליות. הטעימות האחרונות, במבשלה עצמה ובפסטיבל בקניון G בשבוע שעבר הובילו לשינוי רדיקלי בהעדפותי:  הבהירה פשוט מדהימה. מתובלת, חזקה ופירותית. בשבוע שעבר בG מנהל השיווק של מלכה אמר שכלמיני גברים אומרים שהסייזון זו בירה בהירה שהם לא מתביישים לשתות. אה כן, כי בירה זאת אכן אינדיקציה לגבריות. כשהוא אמר את זה איחלתי בליבי לכל גברברי בלייזר הוואנביז האלה שייחנקו עם ג'וני ווקר וגולדסטאר (ובירת "מרצדס", AKA מרדסו טריפל, סמן גבריות חדש, כך נאמר לי); יותר מאי-תאי ופינה קולדה עם שמשיות נייר בשבילי 🙂

הזמנתי חצי מהבהירה ואז עוד שליש של האדמונית לקינוח. הכל על בטן ריקה, כי חמוצים לא ממלאים את הבטן וכי חוץ מנקניקי יחיעם אין מה לאכול במרכז המבקרים. בילינו שם כשעתיים, ובמהלך הביקור המרפסת התמלאה במקומיים, חלקם אחרי יום העבודה, שפתחו שולחן וקיבלו את השבת מול הנוף.

אחר כך ירדנו למסעדת הארזים בשלומי, אכלנו חצילים וחומוס ונפרדנו משירה בירה ומההייטקיסט שנסעו לחיפה עם שישיית מלכות לאבא של ש"ב. אנחנו המשכנו לראש הנקרה לבקר קרובים ולהסתכל על שפני סלעים ונסענו על הכביש שצמוד לחוף עד לאכזיב. סוג של Highway No.1 עם לבנון בסוף במקום קנדה.

 

 

אל תהיה מבואס – שתה אייל של באס

הזמן: לפני שעתיים
המקום: שאפה בר ביפו
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Bass (עמ' 77)

שישי בערב אחרי יום מפרך וקילומטרים של תל אביב שנחרשו באול-סטאר. החזרנו את הקנדית לחולון לארוחת שישי וחזרנו ליפו כדי להזין את החשאי. התפריט של השאפה בר נראה סביר וידידותי לצמחונים ועם קצת מאמץ אפילו לטבעונים ובברזים זורמים שם פילזנר ובס. מחירים סבירים לת"א (26 ש"ח לחצי), Happy Hour ידידותי (שעתיים, 1+1 על כל תפריט האלכוהול, אפשר להתחלק), ההמונים שמילאו את הסמטאות בצהריים התפזרו לארוחות ערב ומזג האויר היה נעים. אנחנו בדרך כלל מאלה שיושבים בשולחנות בפנים, בפינה, אבל חייבים ליהנות מעשר הדקות הללו שבהם מזג האויר בעיר נסבל.

אין הרבה מה לומר על הבאס. אייל אנגלי ישר ולעניין. אני מזמינה אותו כשאין משהו מעניין יותר או כשמתחשק לי משהו קליל. כשהבחירה היא בין הבאס לבין פילסנר, או בירות מבקבוק, אלך על הבאס.

המזטים שהתלוו לבירה היו טעימים, במיוחד סלט המוצרלה והשרי שהיה מוצלח במיוחד. השירות – אחד המזעזעים. עזבו, לא נכנס לזה. חבל, שישי.

Off Label – בנוהל הרגיל, אם אני שותה משהו מעניין שלא נכנס לספר אני כותבת גם עליו. והפעם: SPA מרענן של גל'ס, שהתארח ביריד ההדפס בבעלי מלאכה ברח' י.ל פרץ (ולא במרכז בעלי מלאכה). גל ציין בפני שאני תמיד מצליחה להגיע אליו כשכבר לא נשאר לו כלום. בפעם הבאה אנסה להשכים קום.