טיפול בהזעות יתר

כל מיני בלוגי אופנה מבוססי השקות ושוחד מחרטטים בימים האחרונים על בואו של הסתיו. בולשיט. אולי חנויות הבגדים חידשו את חלונות הראווה, אבל כולנו יודעים שהקיץ עדיין פה ושיקח הרבה זמן עד שהעונה השניה, הידועה בשם "לא חורף", תגיע. אנחנו מזיעים כמו חזירים והמזגן עדיין פועל בלילה, לפחות בגדה הדרומית של הירקון, וגם צריכת הבירה שלנו עדיין מוכוונת קיץ. בחוץ – חיטה (בעיקר החשאי) ופילזנר צ'כי (בעיקר, אם לא רק אני). בפנים – בקבוקים גדולים של בירות גרמניות, משופשפים מחיכוך ומיחזור ומגלגולים בסופרמרקטים גרמניים שם הם נמכרים באירו אחד במקרה הרע. כאן אפשר למצאם ב-10-12 ש"ח במקרה הטוב, ובמצבנו אנו, עם המיסוי הביזיוני ועם מה שנדמה כהתנהגות בזויה של בעלי חנויות ויבואנים שתופסים טרמפ ומעלים מחירים באופן לא ריאלי לחלוטין, 10-12 ש"ח לחצי ליטר בירה זה מקרה לא רע בכלל.

שלוש בירות קייציות ממבשלת Kulmbacher שתינו לאחרונה: פילזנר, אקספורט והלס. הפילז והאקספורט סבירות. הפילז גרעינית ולימונית בריח ומרירה בטעם, האקספורט מריחה מעט פירותית ונטעמת מרירה אך אנמית. ההלס (Kulmbacher Lager Hell) היא בירת קיץ מוצלחת ביותר: ניחוחות נעימים של קש, לימון וגרעינים/ לתת, מרירות עדינה עם לתת מודגש, מגוזזת היטב, מאוזנת עד מאוד ובעלת גוף קל. אחת מהקניות הטובות.

מבשלת טוכר מנירנברג, העיר והמשפטים, מספקת אף היא אופציות זולות ודי טעימות לקיץ. כבר שתינו בירות של טוכר במסגרת פרוייקט ספר מותגי הבירה (ר' 110, 111). באיזשהו שלב הן נעלמו ממדפי ארצנו אבל לאחרונה נתקלנו בהם שוב. למרות הגוף המלא,  Tucher Dunkles Hefe Weizen היא בירה קלה לשתיה. יש לה מתיקות מאלטית וניחוחות נעימים של טופי, מעט דבש ובננה. הHefe Weizen Leicht, בירת החיטה הקלה של המבשלה, רחוקה מלהיות מדהימה. היא רכה, מימית וטיפה חמצמצה. הרחתי בננה, בוץ ומעט זיתים שכעבור זמן מה התפוגגו. כמו בירות נטולות אלכוהול, גם בירות לייט סבירות קשה להכין (מישהו זוכר את הגולדסטאר לייט? היא דווקא היתה לא רעה יחסית לז'אנר). ה-Helles Hefe Weizen היא הילדה המוצלחת של המשפחה. מעוננת עם ניחוחות של סוכריית חמאה, מסטיק וקצת ציפורן, מתוקה עם רמזים של חמיצות וסיומת מאלטית.

חוץ מאלו שאני אפילו לא זוכרת איפה קנינו אותן, שתינו טוכר גם בחוץ, ב-Drafts & More  55, בר מתועש וחסר נשמה על ה"טיילת על המים" ביס פלאנט המפלצתי שבמערב ראשון לציון שמתאים לגישת ה"גדול יותר" שמאפיינת את העיר שכולה פסטיש (שלא תטעו: לא מדובר בטיילת על החוף; מתחם הבילויים גובל במתחם השפד"ן. אם אתם מתגעגעים לארוחת הצהריים של אתמול אתם מוזמנים לקפוץ מדק העץ למים). במסעדה שמתהדרת ב55 ברזים טעמנו את הTucher Urfränkisch, שהיתה פחות או יותר הברז היחיד המעניין במקום. זאת בירה בצבע ענבר כהה וצלול עם ריחות של דובדבן, מאלט וסירופ תירס, שזה משהו שאף פעם לא כיף להריח. היא מתוקה, קלה לשתיה ומאלטית מאוד. אם מעניין אתכם לקרוא על ה-55, שחר הרץ כתב ביקורת על המקום באתר Beers. תמיד נחמד להתנסות בבירה חדשה, אבל בהחלט לא נפלנו ממנה.

אם אני צריכה לבחור שתיים מבין הבירות שהוזכרו כאן, שתי ההלס הן הבחירה הבטוחה והמוצלחת.

תיכף הסתיו יגיע ונחזור לשתות קצת בירות בלגיות.

בלילות הקיץ החמים

הזמן: הערבים האחרונים של חודש יוני
המקום: קרוב למזגן
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Königsbacher Pilsener,  Henninger Premium Lager

החום כבר בלתי נסבל, יולי בפתח ותיכף יתחילו אירועי חוף ובירה שמטרתם לקבע במוחותינו המיוזעים את קיומן של גולדסטאר/ סמואל אדמס/ פאולנר/ קרלסברג/ טובורג/ מחק את המיותר באמצעות הקישור חום-זיעה-בירה.

זאת העונה בה בירות המנזרים אמורות, לפי אנשי השיווק, להשאר בחושך, בפינת המקרר, ולפנות מקום תחת השמש ללאגרים קלילים שמתאימים לים.

אנחנו שונאים את הים, החשאי ואני. בעיקר בתל אביב. אין מצב לsuspension of disbelief – לא יכולה שלא לחשוב ששחיה בחוף פרישמן/ הילטון/ מציצים (שני האחרונים זה לא אותו דבר?) משמעותה שחיה עם בני מעי שנפלטו הימה בחסות השפד"ן. שונאים את הים, אבל במצבים מסוימים, זורמים עם בירות קלילות. בשבוע שעבר נכנסנו לאחת מחנויות האלכוהול של רחוב העליה במטרה לגלות דברים חדשים ולהתעדכן במצאי בשוק וגילינו שידידתנו לילך עובדת שם. היא כיוונה אותנו למדפי הלאגרים והצביעה על שני בקבוקים זולים, 6-7 ש"ח כל אחד מהם. שניהם בעלי שמות גרמניים, אבל האחד מבוקבק ברשיון בירדן. לפני שאתם מרימים גבה, תזכורת: בירה דנית שמבוקבקת באשקלון. מטר מעזה. אפשר להמשיך.

Königsbacher Pilsener היא הראשונה שפתחנו. בירה גרמנית שמקורה בקובלנץ במערב גרמניה, שנודעת לשמצה בשל היותה עיר תאומה של פתח תקוה. בירה בהירה, זהובה וצלולה עם ראש קצף לבן ויפה עם ניחוחות קלושים של לימון וגרעינים. הטעם מריר ואנמי למדי והגוף קליל. שום דבר לכתוב עליו הביתה, אבל לגמרי בירה שאפשר לקחת לחוף.

מקורה של Henninger אף הוא בגרמניה, אך כאמור, היא מבושלת ברשיון בממלכתו של עבדאללה החתיך ההורס. המראה שלה פחות מרשים, היות והראש ירד במהירות. ריחות סטנדרטיים של לתת, דהויים קמעה, טעם מריר, מעט מתכתי אבל לא רע. גוף קל, סיומת מרירה. אהבנו אותה יותר.

אי אפשר לחפור יותר מדי על הבירות האלו. הן לא מחדשות כלום לא מבחינת הטעם, לא מבחינת הריח, אבל כבירות קלות, זולות ומבוקבקות הן מספקות את הסחורה שנדרשת לים, לפיקניק או לכל מקום אחר.

להתראות בהפגנות הערב!

 

עידן הבזלת

הזמן: שבת לפנות ערב
המקום: מבשלת הגולן, קצרין
השותים: החשאי ואני
הנשתים: בזלת פילזנר (עמ' 53), בזלת חיטה (עמ' 54), בזלת דאבל בוק (עמ' 56), עוג (חדשה, לא בספר)

החשאי החליט שאת בירות הגולן נשתה ברמת הגולן. לא משנה שמאז שמבשלת הגולן נקנתה על ידי היקב השכן הבירות שלהן נמכרות בכל חנויות היין בסביבה וחלקן אף נמזגות בפאבים שיוצא לנו לפקוד, הוא רצה לשתות on location. הילדה השוודית המתה הוסיפה ואמרה שבמבשלה הבירה טעימה יותר, מה שעקרונית נכון לגבי כל בירה ששתיתי עד היום, אני נכנעתי ואתמול, שבת קרה ויפהפיה שמנו פעמינו הגולנה.

בניגוד לביקורי מבשלה אחרים שתועדו בבלוג, לא באמת שינה לי איפה אשתה את הבירות. מאז שמבשלת הגולן נפתחה, ב2005, ביקרנו שם פעמים רבות: נסענו במיוחד רק שנינו, העברנו את הBFF של החשאי מסלול טעימות במסגרת טיול יום הולדת, עצרנו שם בדרכנו לצימר, חגגנו שם עם ההורים שלו, ישבנו שם עם ההורים שלי וגמענו כמות נכבדה של בירת העמק, בירת הגליל, בירת הגולן ובירת בזלת. מבשלת הגולן – המבשלה-מסעדה והבירות היוו עבורנו מוקד משיכה בימים שלא ממש ידענו איפה אפשר להשיג בירות בוטיק ישראליות, אם בכלל היו כאלו.

בינתיים, כאמור, המבשלה נרכשה על ידי היקב, שמות הבירות שונו, הלוגו הנאיבי בדמותו של קאובוי מהגולן/ שחקן מתמרות עשן/ האח הגדול והאחראי של החקלאי שמככב על התויות של מבשלת אסיף הוחלף בהליך מיתוג שכלל גם את שינויים של שמות הבירות והברומאסטר הבווארי שליווה את המבשלה מיום הקמתה חזר הביתה ואת מקומו תפס נייטיב.

יצאנו בצהריים, עצרנו לקטנה באל-באבור ביוקנעם והגענו למבשלת קצת לפני השקיעה וליקוי הלבנה. זאת עדיין מבשלה? המיכלים שם, אבל הם נראים קטנים מדי ביחס להיקף ההפצה. וגם – המקום לא ממש סגור על עצמו מבחינת המיתוג ומדי פעם הקאובוי הישן מבצבץ.

את השלט החיצוני מיתגו מחדש

אבל את השלט הזה לא.

התיישבנו על הבר, אני חושבת שבפעם הראשונה. בפעמים הקודמות התיישבנו ליד שולחן, קרוב לחלון ולכביש. לא היו הרבה אנשים במקום ואלה שכן היו התרכזו אף הם סביב הבר. נדמה שכולם שם הכירו את כולם וזה מצא חן בעיני, שתפיסתי את המקום היתה כשל אטרקציה תיירותית.

רצינו להתחיל עם חוויית הגולן, טעימות של ארבעת הבירות שפעם הכרנו בתור גליל, גולן, העמק ובזלת אך היום משווקות כבזלת חיטה, בזלת אמבר אייל, בזלת פילסנר ובזלת דופלבוק לא בהכרח בהתאמה, אבל הודיעו לנו שהחיטה אזלה ושבמקום האמבר אייל מוזגים את העוג, הבירה העונתית (או כזאת שמשווקת ככזאת; ניתן לה את הספק ונבוז אם היא עדיין תהיה בסביבה בפברואר). כשהבחנתי בנוזל חיטתי בכוס של הבחור שישב מימיני הבירה נמזגה לי מבקבוק.

את הפילזנר כבר שתינו במסגרת הבלוג אבל טריה מהברז היא נחמדה הרבה יותר: בועות אקטיביות ונמרצות, ריחות של לתת ולימון שמגיחים אחרי ניעור קל של כוס הטעימה, לתת עדין בפה וסיומת חלקה. בירה קלילה ומגניבה למדי. עוד 10 מעלות בחוץ והיא היתה מושלמת.

העוג היתה ההפתעה הנעימה של הביקור: היא אדמונית, דבשית וצלולה, וטעם של לתת-לחם שמתחלף במכת כשות קצרה וחדה. הריח שלה לא הורגש בטעימות אבל בסיבוב שני הזמנו שליש ואחרי ניעור הרחנו לתת ועוגיות. הגוף שלה בינוני והסיומת קצרה ולתתית במורד הלשון.

שתי הבירות האחרות איכזבו. הברמן האדיב (ינון, שלומד בתל חי ומבשל בירות, כולל בירה מעושנת, עסוק כרגע בלימודים ובבישול. אין לו דף פייסבוק, אין לו כרטיס ביקור ואין לו תויות. זה שינוי מרענן לעומת מבשלים שדואגים ראשית כל למתג ואז מתחילים לנסות לעשות בירה נורמלית) אמר שהבירה לא מייצגת, ואני תוהה איך היא בכלל בוקבקה אם היא לא בסדר: ראש הקצף שלה, אחד הדברים החשובים בבירות חיטה, היה קטן למדי, הריחות היו אופייניים לז'אנר אבל הטעם אנמי, מריר ולא מאוזן בכלל.

על הדופלבוק של אפשר להגיד הרבה דברים, אבל דופלבוק זה לא הדבר הראשון שהייתי אומרת בהתייחס לבירה הזאת. למען הסדר הטוב אכתוב שהחשאי הוא דופלבוקיסט מושבע ושיש לנו קילומטראז' נחמד בז'אנר הזה: כובד, צימוקים, שזיפים ומתיקות הם מאפיינים ששגורים בפינו ובכוסותינו. ריחות של אספרסו זה סבבה באספרסו או בסטאוט, מרירות זה גם יופי בהרבה סוגים של בירות וגם סיומת חמצמצה, אבל לא בדופלבוק של בזלת.

שתינו שליש פילס ושליש עוג, אכלנו צ'יפס, צפינו בליקוי הלבנה וחזרנו למרכז כשחידוני הזקנים של רשת א' מתנגנים מעל גלי האתר. השבוע נקנה אמבר אייל ליד הבית.

יש לי בירה הכי טובה

הזמן: ראש השנה
המקום: הפאב של ליבירה בעיר התחתית בחיפה
השותים: שנינו
הנשתים: ליבירה ביטר (עמ' 166), ליבירה פורטר (עמ' 167), ליבירה חיטה (עמ' 168), ליבירה דאבל פילס (עמ' 169)

אז סוף סוף שוב הגענו לשתות ליבירה בפאב של המבשלה, אחרי שבגיחות הקודמות שלנו לחיפה זה התפספס, בין אם בגלל היום ובין אם בגלל הקשר הביקור. לא כל כך היינו במצב רוח לבילויים ולכן לא הקפצנו את הפמליה שמצטרפת אלינו לשולחן בביקורים בעיר הכי לא ישראלית בישראל. אחרי המתנה בת 40 דקות לפתיחת דלתות הפאב, וסיבובים בעיר התחתית עם עצירות מול חלונות ראווה שהקפיאו את שנות השמונים, התיישבנו על הבר.

אני לא זוכרת מתי טעמתי את ליבירה בפעם הראשונה, אבל אני זוכרת את הפעם הראשונה ששתיתי את הביטר שלהם, בערב אחד בשטרן 1, שפלת רוח. הביטר הזאת, עם הטעם הגרעיני הבוטה שלה, עודדה אותי. מאז אני שומרת למבשלה חסד נעורים ועד שהתחלתי עם הבלוג הזמנתי את הביטר בכל הזדמנות. בפאב עצמו יצא לנו לבקר קצת אחרי הפתיחה, אבל בחצי שנה האחרונה זה התפספס, כאמור. טוב שצצה לנו הזדמנות, גם אם הנסיבות לנסיעה לצפון מצערות ועצובות. עצובות מדי.

בליבירה, נכון לעכשיו, יש 7 ברזים. שני ברזים אורחים (IPA של דאנסינג קאמל וסטאוט מעושן של סלארה), ארבעת הקבועות  של ליבירה וברז נוסף, עונתי/ נסיוני. פסחנו על סלארה ועל הדאנסינג והתחלנו בWeiss, בירת החיטה, ובדאבל פילס. לשתיהן יש קטע מעניין שקצת חורג מההגדרות והקטלוג.  החיטה זהובה ועכורה, עם טעם של גלידה מסטיק וטיפה חמצמצות, ריח של בננה, ואיזון, למרות הפאנקיות. היא לא חיטה חיטה בלגית אבל היא גם מתוקה מדי מכדי להיות גרמנית. הדאבל פילס מתקתקה, טעם של ביסקוויט קרמל ולתת מאוד מורגש. זאת בירה קלילה למרות ה-6% שהיא מכילה.

לסיבוב השני הזמנו את הפורטר ואת הביטר וייס, מהברז המתחלף. לפורטר יש צבע של קולה וריח של קליה שרופה. מרירות בפה, גוף קל, אפטרטייסט קצת לימוני. הביטר וייס אדמונית ועכורה, עם ראש קצף יפה. יש לה ריח טיפה חמצמץ , טעם של סוכריות חמאה והיא מחליקה בפה. בכל זאת, משהו בה מתפספס ולא התלהבנו ממנה. איזה כיף שאת הביטר שמרנו לסיבוב האחרון.

אז כן, הביטר, גולת הכותרת של הביקור. אם הייתי מרכיבה נבחרת כדורסל של בירה ישראלית, הביטר היתה נמנית על החמישיה הפותחת. צבע אדום יפה, ראש קצף, ריח של גרעיני עפולה  וטעם חמוץ-מריר וגרעיני. מגניב שגם אחרי כל הזמן שעבר, בו הבירה הפכה מחוויה מוחשית לזכרון, לא התאכזבתי.

הארד דיסק חיצוני

הזמן: שישי לפנות ערב
המקום: נינקאסי, לפני הסגירה
השותים: החשאי ופקעת העצבים AKA אני
הנשתה: Krombacher Pils (עמ' 291)

בשתי הזדמנויות שונות היום, שתיהן בהקשר של בירה, התייחסתי לחשאי בתור תאי הזיכרון הנוספים שלי או ההארד דיסק החיצוני. באמת, אני נעשית יותר סנילית מיום ליום, לא זוכרת מה קראתי ומה שתיתי, מותגים מתערבבים לי בראש ולא הריטלין, לא הB-12 ולא החומצה הפולית לא עוזרים לי. מזל שיש לי את החשאי, שלפעמים עושה קצת סדר בדברים. הוא זכר שאת המרדסו בלונד שתיתי במעברות בספטמבר, לדוגמא. בספטמבר! כדי להזכר במה ששתיתי בשבוע שעבר אני צריכה להכנס לבלוג. או הקרובמאכר פילז שהתלבטתי לגביו היום לפנות ערב בנינקאסי, לשם הגענו קצת לפני הסגירה וסיום שבוע ההרצה, כדי להתנחם בקרפלעך ובירה אחרי שקצת יצאתי משלוות הנפש ומסשן הלימודים: הוא אמר שהוא חושב שכבר שתיתי את זה, אבל בטוח לא כתבתי. אני לא זוכרת אם שתיתי בעבר קרומבאכר פילז, אבל כך או כך, לא כתבתי עליה.

בזמן שהחשאי נהנה מבירת חיטה בננתית מכוס ממותגת, אני לגמתי את הפילזנר שלי, שהתאים למזג האויר, למצב הרוח ולאוכל, מתוך לא אחרת מאשר כוס של אבאים (כוס הזכוכית עם המשושים שממנה אבא שלכם שתה מכבי/ נשר/ באדווייזר/ אמסטל בשנות ה-70 וה-80. להמחשה, ר' אודות הבלוג). הרגשתי כמו הכוכבת של הפאב. הקרומבאכר מגוזזת, עם ראש קצף יפה, טעם לימוני ולתתי אופייני.

אין אפס

הזמן: מסיבת החתונה של אחי וגיסתי, חמישי בערב, לפני הטקס ועל רחבת הריקודים
המקום: חגיגה בכפר, כפר הס
השותים: אני ועוד 400 אורחים
הנשתה:Efes Pilsener (עמ' 43)

אחי התחתן באירוע מרגש ומקסים יותר ממה שיכולתי לתאר, שק של סחלה ציניקני ומריר שכמוני. מרוב שהתעסקתי בחיבוקים, ריקודים ודיונים מעמיקים האם Jaws זה סרט טראומתי או לא עם שני בני הדודים שלי מאמריקה, בקושי טעמתי מהאוכל הממש מעולה והסובלני ברובו לצמחונים (כפרה עליך אחשלי על ההתחשבות, מניסיון עם משפחתנו הקטנה והלא מתפקדת, זה בכלל לא מובן מאליו) וכמעט ולא שתיתי.

הייתי בטוחה בבוקר שאחרי החתונה אתעורר עם איפור מרוח וכאב ראש, אבל להוציא קצת גלנפידיך 12 ושני בקבוקי אפס ששתיתי במודע למען הרשומה הזאת, שתיתי בעיקר מים. זאת בטח החתונה הראשונה שנכחתי בה מאז החתונה שלי שלא גמעתי בה ליטרים של רום אשכוליות וקמפרי תפוזים שמפיגים את השיעמום ומאפשרים התעסקות בזמן שהדי ג'יי מביא בלטינוס ובשרית חדד. אצל ארז ושירה היה Foreign Affair וSecret Chiefs III* ושמחה גדולה ואמיתית. אני אפילו קצת מתפלאת על עצמי, שאשכרה הקפדתי לשתות את הבירת ייבוא שכיכבה בתפריט האלכוהול של המקום ובדליי הקרח על הבר. היא היתה צוננת ומרעננת, בדיוק מה שצריך בשעה שתיים אחר חצות כליווי להד-בנגינג על הרחבה. אין רשמי טעימה. מצד שני, שלשום בערב הייתי מסוגלת ליהנות גם מבלטיקה 9. אולי. טוב, בעצם לא.

*Secret Chiefs III בתל אביב מארחים את החתן על הבוזוקי. כבוד!

Untitled from Dovi on Vimeo.

תודה רבה לדובי על הצילום ועל ההעלאה לוימאו.

דו-קרבות בפורטר אנד סאנס

הזמן: אתמול בערב, אחרי קפה וקרואסון שקדים במאפיית לחמים
המקום: פורטר אנד סאנס ברחוב הארבעה
השותים: החשאי ואני, מאוכזבים שנקלנו בדלתות נעולות בדאנסינג קאמל ונכונים לשתות הרבה כי הגענו בתחבורה ציבורית
הנשתים: Sir Alex (לא בספר), Bitburger (לא בספר), Barbar Winter Bock (עמ' 84), Spaten Optimator (עמ' 305), Gordon Finest Scotch (עמ' 103), Bernard Dark (עמ' 90)

פורטר אנד סאנס הוא אטרקציית בירה אמיתית, עם כחמישים ברזים שבצינורותיהם זורמים להיטים כניוקאסל וסן מיגל לצד מותגים לא שגרתיים כסמיקלאוס ואורבוק 23. שתינו שם בקיץ האחרון אחרי מס' נסיונות כניסה כושלים – המקום תמיד מלא – ובגלל שזכרנו לרעה את האופציות הצמחוניות העלובות בתפריט לא ביקרנו שם שוב. אחרי שהגענו לדאנסינג קאמל הסגור החלטתי להתייחס להמלצה של הילדה השוודית המתה, שבחלופת מיילים שהתנהלה לאורך היום כתבה שהאוכל דווקא בסדר. היא טבעונית, אז אם היא הסתדרה שם לחלוטין מגיעה לפורטר הזדמנות נוספת, מה גם שעצרנו קודם לפתיח פחמימתי בלחמים השכנה.

לאחר עיון בתפריט החביות החלטנו להתחיל בבירות קלילות ולטפס בהדרגה. בחרנו שתי בירות שלא זכרנו מהדפדופים הלעתים-יומיומיים בחוברת המותגים (אני לא זוכרת את מספרי העמודים בעל פה, אוקיי?): אני הזמנתי שליש של סיר אלכס הצ'כית והחשאי הזמין כוס של ביטבורגר הגרמנית.

הביטבורגר, שהיתה טעימה יותר מהשתיים, היא פילסנר בעלת מרירות מעודנת וריח שהזכיר לי ביסקוויטים. הסיומת שלה ארוכה וטעימה. סיר אלכס מרעננת, עם אף של סוכריות ורתר'ס אורגינל ופה מריר. הסיומת שלה קצרה ונשכחת והגיזוז שלה בינוני. ניסיתי לחפש פרטים על הבירה הזאת, אבל לא מצאתי עליה כלום – לא בגוגל, לא בביר אדבוקייט ולא ברייט ביר. אני חוששת שטעיתי בכתיבת השם. מישהו יכול לעזור? (עדכון – זאת בכלל בירה גרמנית בשם Alex Rolinck. תודה רבה לDSG)

אחרי הפתיח עברנו לבירות מהספר ובלי היסוס הזמנו את האופטימייטור, הדופלבוק של שפאטן, שלפני מס' שבועות נאמר לנו שהסטוק אוזל ושתיכף לא נוכל להשיגה. אהבתי אותה. בריח שלה אפשר למצוא סילאן, צימוקים, תפוחים מבושלים ושזיפים מיובשים והטעם הקצת חרוך תואם: מאוד "מבושל", כמו לפתן מרוכז. ביקשנו מהברמן טעימה מהדופלבוק של בישוף כנקודת התייחסות. הבישוף היא יותר בירה מתירוש, והטעמים שלה הרבה פחות מרוכזים משל השפאטן. שנינו מעדיפים את הבישוף.

במקביל אליה שתינו את הווינטר בוק של ברבר. על הברבר הרגילה אני לא משתגעת  וגם זאת נעשתה קשה לשתיה אחרי זמן קצר. הריח שלה פרחוני, כמו צוף, והטעם פרחוני-דבשי. המרירות שלה בקושי מורגשת והסיומת תרופתית.

כמו ב1940, גם בסיבוב הזה גרמניה ניצחה.

בנקודה הזאת חיזקנו את עצמנו בניוקי סולת צמחוני ומצוין ולאחריו הזמנו את הסיבוב האחרון לערב, שכלל את הפיינסט סקוטש של גורדון הסקוטית והברנרד הכהה מצ'כיה. הגורדון חזקה, 8% אלכוהול, ומוגשת בכוס thistle ייחודית ומהנה לאחיזה. הריח שלה דובדבני במקצת וטעמה מתוק-מריר ומשלב מרירות עם דובדבן וקצת עץ, בעיקר בסיומת. קשה לי עם הבירות של גורדון. הן תקיפות מדי עבורי.

לברנרד הכהה יש קצת סילאן בטעם כמו בדופלבוק, אבל זאת לאגר מרירה ומוגזת. גם הריח שלה דופלבוקי אבל מריר. נהניתי ממנה. החשאי גם. כן, כן, סוף סוף נמצאה הבירה הצ'כית שהתחבבה על החשאי. תיכף המשיח דופק בדלת.

בסיבוב הזה הברנרד ניצחה ובנקודה הזאת החלטנו לפרוש, לטובת חשבון הבנק והבריאות.

בלגית, אמריקאית ואירית על הדרך

הזמן: יום שישי
המקום: בירדי בצהריים, פאב השופטים בלילה
השותים: החשאי ואני
הנשתים: O'Hara's Irish Pale Ale (שוד ושבר! לא בחוברת!), Samuel Adams Double Bock (עמ' 241), Bel Pils (עמ' 62)

לו רק היתה לי סיבה כלשהי לצאת מהדירה בצפון הישן, רחוב שלבים ביפו היה מועמד ראוי לרילוקיישן. חרף העובדה המצערת שככל הידע לי אין ברחוב הזה חללי מגורים, לו הייתי גרה שם בטח היו עוברים שבועות רבים בלי שהייתי יוצאת מהרחוב, שמרכז את כל מה שאני צריכה למחייתי: פלאפל ג'ינה, בייגלה רומני, חנויות עודפים ובירדי. כן, חנות המשקאות הקבועה שלי והחנות הסמי-קבועה גם שוכנות בשלבים, אבל בירדי – איזה כיף בבירדי! יש שם מקרר עם בירות לשתיה במקום, מדף עם בירות לקנות הביתה, בייגלה וסוכריות חופשי, Crew קבוע של בירגיקים ומבשלים (או בירגיקים מבשלים) ולפעמים גם ריח של בירה בהתהוות שמגיע מהשכנים לקומה, מבשלת Laughing Buddha.על הקירות מדפי עץ עם קטלוג הבירה האישי של גדי דבירי: מאות בקבוקי בירה מכל העולם.

הגענו בצהריים, לחוצים בזמן ולחוצים על בירה. כשנכנסנו היינו צריכים כמה שניות להתגבר על הדיסאוריינטציה; במקום להגיש בירה גדי וגלית העבירו את חול המועד בשיפוץ החלל. התחלנו בטעימות של בירה מבוקבקת מהברוהאוס ברוטשילד. זאת בירת הבוטיק הישראלית הראשונה שנחשפתי אליה: גררתי לשם את המשפחה כשהמקום רק נפתח (סוף שנות ה-90?) וגם התלהבתי מאוד. בביקורים חוזרים ההתלהבות הצטננה וקפאה לגמרי בספטמבר האחרון. לא התלהבנו מהדגימות.

מהמקרר הוצאתי את הפייל אייל של או'הארה'ס, שרציתי לנסות כבר די הרבה זמן, והחשאי שלף את הדופלבוק דאבל בוק של סם אדמס. האייריש פייל אייל: ריחה הדרי, צבעה ענברי, היא נעימה לשתיה ובעלת מרירות נמוכה. טעימה ומרעננת, אבל לא מרגשת כמו שIPA צריכה להיות. אולי ככה זה באירלנד. הייתי בטוחה שהיא מופיעה בספר אבל היא לא. שוב השחתתי תאי כבד לריק. טוב, לא לריק. רציתי לשתות אותה בכל מקרה וגם לא התאכזבתי.

הבירה של החשאי: סם אדאמס דופלבוק. אחד הסגנונות האהובים עליו ואחת המבשלות האהובות עליו. הדופלבוק של סם אדמס כבדה, 9.5% אלכוהול, מתקתקה בהתאם לז'אנר, עם טעם אופייני של סילאן. אהבתי אותה למרות שהיא היתה קצת כבדה בשביל היום, השעה והזמן הדוחק.

Flash Forward

(פלאפל/ סביח בג'ינה, פספסתי אוטובוס, החלטתי להשאר בעיר, החשאי הלך לעבוד, הברזתי מפילאטיס לטובת שנ"צ, קידוש אצל סבתא, "גטו" בקאמרי)

אחרי ההצגה החלטנו לסיים את הערב בבירה בפאב השופטים, מקום שנבחר בזכות הקרבה לקאמרי. נחמד בשופטים – בר עץ ישן, לקוחות נטולי פוזה, שירות ידידותי וטוסטים של פעם – אבל הבר והברזים לא מספיק מגוונים עבורנו כדי שנטריח את עצמנו לשם בשגרה. החשאי לא התלהב בכלל מההיצע והזמין מרדסו טריפל (כתבתי עליו לפני חודש, חפשו בתוויות אם זה מעניין אתכם) ואני שמחתי על ההזדמנות לנסות את הבל פילס, ייבוא חדש של נורמן, בלגית שמתחפשת לגרמניה/ צ'כית, בהירה עם ריחות טיפה לימוניים, לא ממש מרירה ודי נחמדה. "מוצלחת לאוהבי הז'אנר" אומר החשאי. אני נהניתי ממנה. חצות, היה יום עמוס. היא באה לי בטוב.