בירס 2017 – הזמן הזה בשנה

בימי שלישי, רביעי וחמישי בשבוע הקרוב ייערך שוב פסטיבל בירס. אנחנו מלווים את הפסטיבל הזה מתחילתו, ב-2011 כשניהלנו חשבון טוויטר מקרטע ולאחר מכן עם הבלוג, לעתים בלעדיו ופעם אחת בלעדיי, כשהחשאי הסתובב לבד בעודי שותה בפריז. לפעמים השתתפנו בטעימות העיתונאים, כשהיה צורך לא חסכנו בביקורת. ב-2012, לקראת השנה השניה של התערוכה, פרסמנו מדריך שלמרות השינויים שעברו על הענף ועל התערוכה, עדיין רלוונטי למדי, בעיקר החלק של לא להיות דושים (כתוב שם דושבאגס, אבל בינתיים המילה נכנסה לשיח והתאקלמה מורפולוגית בשפה העברית). חוץ מנושא הדושיות, תתייחסו ממש ברצינות לעניין של שתיית מים, כי אין דין פסטיבל בירה בינואר במקום סגור לפסטיבל תחת שמש אוגוסט הקופחת.

הרבה השתנה בענף הבירה מאז 2011. לא בצריכה – הממוצע שלנו עדיין עומד על כלום עם שום דבר – וגם לא ביציאות הסקסיסטיות פינת המיזוגניות של מותגים וברים אחת לרבעון. יש יותר מותגים, יותר מגוון ויותר מלחמה על ליבנו, כיסנו וכוסנו. חם לי ואין לי כוח לקרוא את פסק דין חטיב, אז באקט אלטרואיסטי, הנה רשימה של בירות ששווה לכם לבדוק, ובונוס בסוף – בירות שטרם שתיתי ולכן אלו יהיו הראשונות שאטעם ביום שלישי.

Lindemans Gueuze Lambic:

lindemans-gueuzeגוז זאת תערובת של למביק צעיר ומיושן, שמבוקבק לתסיסה שניה בבקבוק. למביק זאת בירה בלגית שמיוצרת באזור בריסל ומותססת ספונטנית, עם שמרים שנמצאים באוויר. אלה היו שני משפטים על שניים מהסגנונות האהובים ביותר על בירגיקס, ובהחלט מהסגנונות המרתקים ביותר. למביקים בתוספת פירות, טובים יותר או פחות, אפשר להשיג בארץ הרבה שנים. למיטב ידיעתי, זהו הגוז הראשון שנמכר בארץ.

למה לצפות? לחמוץ. טיפה אסידיות, רמיזות לתפוחים, גיזוז מרענן וגוף קל. בירות חמוצות הן טעם נרכש, אז שתו לאט ותשתמשו בחוש הריח שלכם. יש בירות טובות יותר בז'אנר, אבל בהחלט טבילת רגליים ולשון ראויה.

איפה למצוא? בדוכן של נורמן פרמיום/ הכרם. לא בבירס! התרשלתי בעבודת התחקיר והסתמכתי על קטגוריית בירות חדשות באתר של בירס. סליחה. באוזנייה נמסר לי שהכרם מגיעים עם דוכן על טהרת הIPA ועם דוכן של שוף. שוף הובלון, IPA בלגית חביבה, תהיה בדוכן של שוף. קנו לינדמנס גז בחנות המשקאות הקרובה לביתכם אם כך.

 

אלכסנדר חיטה ישראלית

alexander-hita.pngחיבתנו למבשלת אלכסנדר, לאנשיה ולמוצריה, פרושה לאורכו ולרוחבו של הבלוג ובצדק: בירות טעימות, קומוניקטיביות שמבושלות ללא פשרה על איכות. לקח להם איזה עשור, אבל הקיץ הם התחילו להפיץ בירת חיטה, אחד הסגנונות האהובים בארץ. החיטה של אלכסנדר היא בסגנון גרמני (כמו ויינשטפן, נניח), עם מרכיבי הבסיס בלבד: מים, דגנים, כשות ושמרים.

למה לצפות? כשטעמתי אותה הרגשתי דומיננטיות של ניחוחות תיבול וטעיתי לחשוב שזאת בירת חיטה בלגית (כמו הוגארדן, נניח), עם תוספות של זרעים והדרים. הרחתי גם משמש, תפוז בשל וציפורן, וטעמתי לחם בננה, שקדים וציפורן. בירה טעימה. כמה טעימה? שלחתי בקבוקים לחו"ל.

איפה למצוא? אצל אלכסנדר, נו.

אבל לא בבירס, כי מסתבר שגם הם לא משתתפים השנה. מה יהיה?

Petrus

PETRUS

בירות בלגיות חמוצות, בלנדים של בירות חדשות עם כאלו שעברו יישון בחביות משומשות לתקופה של שנתיים-שלוש. לא למביק כי הן לא מיוצרות באזור בריסל אלא באחד מהמחוזות הפלמיים של בלגיה. למרות אחוז האלכוהול הגבוה יחסית קלות לשתיה בגלל החמיצות. יש שלוש במגוון. תשוו אותן לגוז של לינדמנס, זה מעניין!

איפה למצוא? בפרוטרי

 

Hitachino Nest XH

HITACHINO XH

אייל בלגי חזק – הסגנון האהוב על הישראלים כי יש בו הרבה אלכוהול והוא מתוק אז אפשר להשתכר איתו די מהר ולדפוק את המערכת – אבל ממבשלה יפנית. הוא מיושן בחביות סאקה ומקבל פיניש בחביות סוג'ו. שתיתי לאחרונה לפני 4 שנים מבקבוק שאחי הקטן והמצויין הביא באחת מגיחותיו לארץ ודי נהניתי. אין לי הרבה סבלנות היום לבירות בלגיות חזקות וכהות, בטח שלא באוגוסט, אבל חובבי הז'אנר בוודאי יהנו מההתנסות. 8%.

איפה? בדוכן של פרוטרי.

 מוסקו מעושנת

MOSCO

מוסקו איננה נמנית על המבשלות החביבות עלי, בלשון המעטה, אבל הבירה המעושנת שלהם זאת יציאה טובה. שתיתי אותה לראשונה בטעימה עיוורת והיא היתה מוצלחת ובפעם השניה מבקבוק מזוהה וטיפה פחות אהבתי. "מעושנת" זה לא ממש סגנון בירה, אלא טעמים וניחוחות שמקורם בלתת ולעתים בתוספות ותבלינים. שלנקרלה (בדוכן של פרוטרי) היא האורים והתומים של הז'אנר, ומפיקה לאגר בהיר, קליל ונהדר, דופלבוק עשיר ומארצן קלאסית מלתתים מעושנים.

למה לצפות? הבירה המעושנת של מוסקו ניחנה בהרבה ניחוחות של פנול (בנזין/ פלסטיק שרוף/ כבול) עם טיפה שוקולד ולחם קלוי. אם אתם מכירים ואוהבים את הסגנון, תבדקו אותה. אם טרם התנסיתם, שלנקרלה בהירה זאת יופי של התחלה.

איפה? אצל מוסקו

 Buster's Pils

Buster's Pils

המלצתי על יותר מדי בירות כבדות וחמות, אז הנה המלצה על הפילזנר של באסטר'ס – הסיידריה מבית שמש של דני ומאט נילסן שלפני שהם סחטו תפוחים הם הכינו IPA ביתית נהדרת תחת המותג Isra-Ale. הפילס של באסטר'ס נוטה לפירותיות ומתיקות, היא קלילה ואין יותר מדי מה לכתוב עליה, כי ואללה, פילזנר זאת בירה ששותים.

איפה? בדוכן של באסטר'ס. כדאי לנסות את הלימונדה האלכוהולית שלהם אם היא תמזג באירוע, כי קיץ.

ומה אני הולכת לטעום? לצערי ההפקה לא עדכנה באתר את רשימת המותגים והמציגים, ומעמוד הפייסבוק קשה לקבל תמונה מלאה. בכל זאת הצלחתי לקלוט שתי בירות שעוד לא טעמתי ועל כן מסקרנות אותי. הראשונה היא של בירה  של מבשלה שנמצאת בחדרה, לא ברור אם ביתית, מסחרית או בדרך לקבלת רישיון בשם BlinderWeiss, שמבשלת בירת חיטה. טעמנו משהו שלהם בדאנק בחיפה ביום הסגירה ואני שמחה על ההזדמנות לנסותה שוב. **עדכון – דרור מוסר שהיא מבושלת במוסקו. תודה על המידע דרור!**

השניה ממש מרגשת אותי, כי היא שיתוף פעולה בין דאנסינג קאמל התל אביבית לבין שפירא: בירה בשם נענע, מבוססת על הפייל אייל של שפירא, עם הקסם שדיויד כהן יודע להפיק מהתבלין אחרי קיצים רבים של בישול הגורדון ביץ' בלונד. היא מרגשת כי הרבה זמן לא נראו כאן שיתופי פעולה בין מבשלות מקומיות, וכששתיים מהמבשלות האהובות עלי יוצרות משהו ביחד, הפוטנציאל גבוה.

נתראה בשלישי!

shapiro_dancingcamel

 

שלוש בעשר

בימים הרחוקים ההם שלפני הגזרות והמיסים והצרות, אדם צמא שפרוטה אינה מצויה בכיסו, אישה מפרנסת שפעם קראה במגזין בתור לרופא שיש נזירים שמכינים בירה אבל אף פעם לא ראתה בקבוק של לה טראפ בחיים האמיתיים וכל החברים שפילוסופיית השתייה שלהם הסתכמה בקר, מר על שפת הים, יכלו לשים פעמיהם לתחנה המרכזית או לרשתות השיווק שיש להן בשם או את המילה חינם או את השם של הבעלים המולטי-מיליונר ולקנות 3, לפעמים 4 פחיות בירה מיובאת, בדרך כלל מגרמניה ובלגיה, בעשרה שקלים טבין ותקילין לפני הפיקדון.

הרבה זמן לא ראיתי בירות שנמכרות במחירים ההגיוניים האלה. לא בישראל, לפחות. בגרמניה – כן. ברומניה – בסופרים היקרים במרכז העיר. כאן – לא. לחובתי אתוודה שבשנה האחרונה כמעט ולא יצא לי להסתובב בחוץ ואת הקניות אנחנו עורכים באינטרנט.

במשך שתי שנות קיומו של הבלוג הבירות הזולות לא זכו ליותר מדי תשומת לב. בהתחלה, כששתינו עם ספר המותגים, התוודענו לקשת הטעמים של בלטיקה, למרטנס פילס בבקבוק פלסטיק ובטעות אפילו חזרנו למקורות עם פחית אורנג'בום, אבל מהר מאוד בירות זולות הפכו לאטקרציה במפגשי טעימה, משהו שצריך לטעום כדי לדרג אותו ברייטביר, אבל לא שווה התייחסות מעבר לכך. זה קצת חבל, כי מדי פעם הילדה השוודית המתה, שתרה אחר מציאות באזור נווה שאנן, ודרור מרק בירה, שיש לו משפחה בבת ים וסופר גדול ליד הבית, מגלים בירות סבירות לגמרי.

הגזרות הכלכליות הבזיוניות והקיץ שתיכף מגיע הם סיבות טובות לבדוק בירות כאלה, שעולות פחות. גם שירות לציבור וגם שירות לעצמי, כי אחרי כל הסטאוטים האימפריאליים, הIPA-ים הכשותיים להחריד וכל הבירות שמתובלות עם צ'ילי, כוס פילזנר צוננת היא באמת אחת הנחמות היחידות בלחות התלאביבית. אז כן, מעכשיו נתחיל להתכופף ולבדוק את המדפים התחתונים אצל הסיטונאים, נפעיל מודיעין בערי השדה ונדווח מהשטח.

בתמונה: פחית צוננת, ויטרינה ואיקאה

בתמונה: פחית צוננת, ויטרינה ואיקאה

הראשונה בסידרה הגיעה למקומותינו מהחצי השני והיותר נחשל של צ'כוסלובקיה, קרי סלובקיה, ולמקררינו היא יובאה הישר מסופרמרקט רוסי שנמצא בבלוק של פאב הגמברינוס. היא נצפתה גם ברחוב העליה. Zlatý Bažant, המכונה בביתנו זלאטי בזנ"ט (שמכונה, מסתבר, קיפוד צ'כי – הכל בסופו של דבר מתכנס), מיתרגמת לאיכר המוזהב ונושאת משפט רומנטי וקצת מסורבל בראש הפחית: A Golden Pheasant in a field of ripened barley has always been a sign of a rich and bountiful harvest. לרגע אפשר לחשוב שמדובר בבירה שמבושלת כבר 600 שנים, אבל אפילו השריפה בבית צים זאת היסטוריה עתיקה ביחס לשנת היווסדה של המבשלה.

אבל בסך הכל מדובר בפילזנר זהוב, צלול עם ראש קצף לבן ועמיד שמריח ממינרלים, מעט דבש ותרכיז תפוחים שמשתלט על המינרליות. הבירה מרירה עם נגיעות קלות של מתיקות וקרמל וגוף מפתיע: לא לגמרי קל. עם זאת, הבירה מגוזזת מאוד, מרעננת והסיומת המאלטית נחמדה ביותר. המתיקות בריח ובטעם קצת הפריעה לחשאי ולי, אבל חוץ ממנה מדובר בלאגר קיצי סבבה לגמרי.

עד שתמצא התרופה לצליאק – בירה ללא גלוטן

הזמן: שבת, לפני הפגנת הסחים
המקום: בכלל לא מצוין – לב רמת גן!
השותים: החשאי, אמא שלי ואני
הנשתה:Mongozo Premium Pilsener

החדשות הרעות בקשר לג' הגיעו אלינו לפני מספר שבועות. מה יכול להיות גרוע יותר מ-3 ילדים ובית במודיעין, אתם שואלים? ובכן, צליאק. אותה רגישות ארורה לגלוטן, שמנטרלת את המסד עליו מושתת כל קיומי: אוכל בפיתה ובירה. אסור להשוות, כמובן. את מודיעין ואת התרומה למאזן הדמוגרפי ג' הביא על עצמו. בטעמו המפוקפק-משהו בקולנוע אי אפשר להאשים אחרים ורבאק, לא ראיתי את הבנאדם מחוץ לפייסבוק איזה 5 שנים בטח (בן כמה האמצעי עכשיו? נפגשנו קצת אחרי שהוא נולד), והסיכוי שהבירות שהוא אוהב הן גולדסטאר ולף סביר ביותר, אבל לאף אחד לא מגיעה התנזרות בכפיה מהנוזל המצוין הזה וגם לא מוויסקי ומפיצה. לכן, כשלקחתי מאיש הבירה בקבוק של מונגוזו נטול גלוטן, חשבתי על ג'. עקב הנסיון העגום שלנו עם בירות ללא גלוטן לא ציפיתי ליותר מדי, והאמת, לא רק בגלל היעדר הגלוטן מונגוזו היא מבשלה שמייצרת בירות קלות עם פירות, בטעמים מלאכותיים ומזעזעים למדי. חוץ מאישור הסחר ההוגן שעל התוית באמת שלא היו לה נתוני פתיחה מרשימים.

הדגנים שבבירה הם אורז ושעורה, שהוציאו ממנה את הגלוטן – יש טכניקה כזאת. זה כבר יותר מבטיח מדוחן/ דורה/ מה שבירת ניו גריסט שנמכרת ממש ביוקר בחנויות טבע מכילה. פתחנו את הבקבוק בארוחת שבת אצל אמא שלי, בעצמה לא חובבת גדולה של בירה מחד ונמנעת מגלוטן מאידך, כאמור עם נכונות לשתיית בירה מבאסת, שתגרום לי להתבאס עוד יותר ממצבו הבריאותי של ג'. ובכן, אני שמחה לבשר שהופתענו. לטובה, ברור שלטובה. מה יכול להיות גרוע יותר מבירה נטולת גלוטן?

הבירה צלולה, בהירה-חיוורת מאוד, בצבע קש ונמזגה עם שכבת קצף לבנה ודקיקה. באף חשנו מתיקות קלושה, מעט דבש ומעט עשב. אמא שלי אהבה את הריח. הטעם מריר, יבש קמעה ומאוד מרענן, הגוף קל, הגיזוז פעלתני והסיומת מרירה. מונגוזו פרמיום פילזנר רחוקה מלהיות הבירה הטובה ביותר שטעמנו, אפילו במשך הסופ"ש, אבל בגבולות הז'אנר היא מוצלחת. יש לה טעם של בירה, אפילו של בירת פילזנר, הסגנון אליו היא מבקשת להשתייך. היא גם זולה יותר מניו גריסט (באתר של בית המשקאות של נפתלי: 13 ש"ח ט.ל.ח) – אופציה ביראית ראויה בהחלט לנמנעים מגלוטן מכל סיבה שהיא. עכשיו שייצרו עבור הצליאקים לחמים עם טעם נורמלי.

רק בריאות. אל תעברו למודיעין.

בירכיאולוגיה

בירכיאולוגיה (שם-עצם, נקבה)
חפירה במעמקי המקרר ומציאת בירות נשכחות.

הזמן: הערב, לפני ואחרי צפיה בפרק מהעונה הרביעית של The Wire
המקום: חדר המגורים
השותים: החשאי ואנוכי, שתומת העין
הנשתים: Brewdog 77 Lager,  Brooklyn East India Pale Ale

אנשים שמבקרים בדירתנו כשרק החשאי בבית מתקשים להאמין שה2.5 הצפון תלאביביים משכנים זוג נשוי ולא רווקים מטונפים. ערימות הספרים והתקליטים, רהיטי האיקאה, קישוטי קיר בדמות תחתיות לבירה והיעדרם של תינוקות מקשים על החשאי להוכיח שכאן באמת גרים בכיף הוא ואני. טוב שדלתות המקרר אטומות ושקלישאת הרווקות והגבריות לא מוחצנת. כן כן, אנחנו מאלה שמסדרים את המקרר אינטואיטיבית, כלומר מה שנכנס אחרון נמצא בהישג יד. כך בירות שנרכשו בימים האחרונים למטרות יישון נמצאות ממש בהישג יד, בעוד שאחרות נשארות מאחור בחושך בזמן שהתאריך האחרון לשיווקן חולף ביעף.

שתינו בבית הערב, רק שנינו, לראשונה זה זמן רב, והחלטנו לחפור במקרר ולהוציא מציאות. החשאי התחיל ושלף את ה-Lager 77 של מבשלת Brewdog הסקוטית, שעומדת ומחכה לתורה מאז האביב. ספר מותגי הבירה מלא בפרסומות לבירות של ברודוג. היו תוכניות לשווקן בארץ, אבל, גורסים מקורות יודעי דבר, המבשלה לא עמדה בעומס והתכניות נגנזו. הגיע לכאן איזה רבע משלוח ולפני חודשים רבים הצלחנו להשיג 5 או 6 בירות שונות, עליהן שמרנו מכל משמר, עד ששמענו מאחרים ששמו את הידיים על בירות מאותו משלוח שכדאי לשתות אותן ולא לחכות לבר מצווה של הבן שאין לנו. בינתיים הזדמן לנו לשתות בירות של ברודוג מהמקרר שלנו ועוד אחת נוספת בערב טעימות .

המבשלה הזאת אלופה בשיווק  ואורן אבראשי מהבלוג בירה ועוד מרחיב על כך. הערב שתינו את אחת מהבירות הסטנדרטיות של המבשלה, הלאגר 77 שהתחבב עלי אוטומטית בזכות שמו; שנה נהדרת למוזיקה. זוהי בירת פילסנר בת 4.9% אלכוהול – סטנדרטי במונחי העולם הרחב, מטרנה במונחי ברודוג, שהביאו לנו את קץ ההיסטוריה בבקבוק עטוף בפוחלץ, שמכיל בירה בת 55% אלכוהול.  ב-77 אין גימיקים. זאת בירה זהובה-ענברית מעורפלת קמעה (כנראה בגלל שתוקפה פג לפני חודש) ומאוד בועתית, עם ריחות בולטים של לתת, מעט מיץ של חמוצים, ממתקים וכשותיות ומרירות בולטת, אבל לא תוקפנית ומאוד עשירה ורעננה. הבירה מחליקה בגרון ומשאירה אחריה טעמים של לתת, הרגשה של איזון ורצון לעוד – רצון שבזמן ובמקום האלה לא ממש ניתן לסיפוק. נו, אולי בכל זאת יביאו אותה?

כשהפרק נגמר ניגשתי אני למקרר וחפרתי עד לפנים המדף, שם מצאתי בקבוק של East India IPA ממבשלת ברוקלין, בירה שנורמן פרמיום ייבאה באופן סדיר במהלך הקיץ. שתינו דגימה במסגרת טעימות IPA שנערכו במבשלת העם באוגוסט, קנינו בקבוק, מן הסתם במטרה לשתות אותו סוליקו ולכתוב עליו, אבל אותו בקבוק נקבר ותחת תילי בירות במקרר ומחוצה לו ונשכח עד הערב. הופתעתי לגלות שתאריך התפוגה שלו עדיין לא הגיע, אבל לא אופתע לגלות שהבירה כרגע לא משווקת כאן. כשלון שלנו ואני מקווה שרשמי הטעימה הבאים ישמשו אתכם בקיץ הבא, בתקווה שנורמן שוב יביאו אותה. כן, אני ממש מקווה שנורמן שוב יביאו אותה, כי היא כיפית ממש!  יש לEIPA ריח מתקתק של ממתק, שעשה לי אסוציאציות לדוכנים של לונה פארק (של קוני איילנד, אם לדייק; ברוקלין, אחרי הכל), וטעם כשותי וממש מריר, אבל עם רמיזות מתקתקות – מתקתקות כמו סוכריות הדבש האלו שלעסתי אצל סבתא-רבא שלי בשנות ה-80. הגוף של הבירה בינוני, היא מגוזזת מאוד והסיומת קלילה.

בעולם המקביל בו היינו מנהלים משק בית נורמטיבי, עם פרחים לשבת, חנוכיה בשלוף, עוגיות לאורחים וראנר לשולחן שנקנה בהום-סנטר עם התלושים לחג, היינו שותים את שתי הבירות האלו בעונתן, אבל לא נורא. בישראל אף פעם אין באמת חורף ואפשר לדמיין שאנחנו בקיץ של לפלנד או משהו.

שידור חוזר

הזמן: אתמול בערב בארוחת הערב
המקום: בבית
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Staropramen Lager (עמ' 225)

החשאי מכין את הצ'ילי הצמחוני הכי טעים בעולם ואני גאה לספר שהתלמיד התעלה על מורתו. כשהתחלנו לצאת הכנתי לנו צ'ילי. היה קיץ, היה מנגו בשל בסביבה, אז קילפתי, חתכתי וזרקתי אותו פנימה לקראת סוף הבישול. נסו את זה בבית, זה ישנה לכם את החיים. לא חובה דווקא מנגו. אננס גם הולך טוב. כל הרעיון הוא הוספת רכיב מתוק לנזיד שמורכב משעועית, פלפלים וכל רוטב ותבלין חריף שיש בסביבה.

אחר הצהריים הוא התקשר אלי לעבודה. הוא רצה להכין צ'ילי ולא היו פירות בסביבה, אז הוא החליט להמתיק עם סירופ אגבה וחשב להתנסות ולהוסיף בירה מבקבוק הסטארופרמן. הזדעזעתי. מאז שחזרנו החשאי ואני מדברים על בישול עם בירה וחושבים על מתכונים נטולי חיות מתות, אבל רבאק, בניתי על הבקבוק הזה. החשאי, שבין החתונה שלנו לתיק המופרך והוינטאג'י של Delveux שהוא קנה לי לפני שבועיים, לא נתפס באקט לא רציונלי, הרגיע ואמר שיש במקרר עוד הרבה בקבוקים ושמתישהו נקנה עוד בקבוק של סטארו.

בסוף הוא ויתר על הבירה בצ'ילי, אבל אם כבר הסטארו עלתה בשיחה, למה לא ללוות את הצ'ילי בבירה הזאת? כל שאר הבקבוקים שיש כרגע במקרר משתייכים לאומת האיילים הבלגיים הכבדים, שלא ממש מתאימים לתבשיל כבד ומתובל בזכות עצמו.

אחרי האכזבה שחווינו עם הסטארוברנו, הסטארופרמן היתה הפתעה נעימה, עם המרירות האופיינית לבירות צ'כיות (זאץ', סאאז, איך שתרצו), שמעקצצת בפה ולא מכבידה על הבטן. אפילו החשאי, שכשזה מגיע לחבל הסודטים הוא תומך נלהב בסיפוח שטחים, נהנה.

 

(אופס, שוב סניליות. כבר שתינו את הסטארו הבהירה.)

הארד דיסק חיצוני

הזמן: שישי לפנות ערב
המקום: נינקאסי, לפני הסגירה
השותים: החשאי ופקעת העצבים AKA אני
הנשתה: Krombacher Pils (עמ' 291)

בשתי הזדמנויות שונות היום, שתיהן בהקשר של בירה, התייחסתי לחשאי בתור תאי הזיכרון הנוספים שלי או ההארד דיסק החיצוני. באמת, אני נעשית יותר סנילית מיום ליום, לא זוכרת מה קראתי ומה שתיתי, מותגים מתערבבים לי בראש ולא הריטלין, לא הB-12 ולא החומצה הפולית לא עוזרים לי. מזל שיש לי את החשאי, שלפעמים עושה קצת סדר בדברים. הוא זכר שאת המרדסו בלונד שתיתי במעברות בספטמבר, לדוגמא. בספטמבר! כדי להזכר במה ששתיתי בשבוע שעבר אני צריכה להכנס לבלוג. או הקרובמאכר פילז שהתלבטתי לגביו היום לפנות ערב בנינקאסי, לשם הגענו קצת לפני הסגירה וסיום שבוע ההרצה, כדי להתנחם בקרפלעך ובירה אחרי שקצת יצאתי משלוות הנפש ומסשן הלימודים: הוא אמר שהוא חושב שכבר שתיתי את זה, אבל בטוח לא כתבתי. אני לא זוכרת אם שתיתי בעבר קרומבאכר פילז, אבל כך או כך, לא כתבתי עליה.

בזמן שהחשאי נהנה מבירת חיטה בננתית מכוס ממותגת, אני לגמתי את הפילזנר שלי, שהתאים למזג האויר, למצב הרוח ולאוכל, מתוך לא אחרת מאשר כוס של אבאים (כוס הזכוכית עם המשושים שממנה אבא שלכם שתה מכבי/ נשר/ באדווייזר/ אמסטל בשנות ה-70 וה-80. להמחשה, ר' אודות הבלוג). הרגשתי כמו הכוכבת של הפאב. הקרומבאכר מגוזזת, עם ראש קצף יפה, טעם לימוני ולתתי אופייני.

לסגור פינה

הזמן: שני בצהריים, פגישת עבודה
המקום: ג'מס, קרית מטלון
השותים: אני וקולגה
הנשתה: Jems Pils (עמ' 108)

פגישת עבודה זימנה אותי לשבת על הבר בג'מס גם השבוע. עם כל הכבוד לדוכני השניצלים וחביתות הירק של הex-cons שנמצאים בכל חלקה טובה בקרית מטלון, הג'מס מהווה את היתרון הבולט במיקום של מקום עבודתי הנוכחית (הג'מס וקו אוטובוס ישיר מהבית, שאמנם חוצה את הסחי שקרוי ציר ז'בוטינסקי, אבל יצא בזול מהרפורמה המוזרה).

אמנם התמבסטתי לגמרי מהדארק לאגר בפעמים האחרונות שלגמתי אותו, אבל המשימה מכתיבה לי משמעת סיעתית, אז הזמנתי את הבירה האחרונה של הג'מס שלא שתיתי במסגרת הבלוג, הג'מס פילז, במחשבה שבפגישה העסקית הבאה אוכל שוב לערסל בין כפות ידי שליש של דארק לאגר באמצע היום. כבר יצאתי כאן לא פעם ולא פעמיים בהצהרות די שליליות על פילזנר, ולא פעם ולא פעמיים ההצהרות שלי לא עמדו במבחן הטעימה וכך גם הפעם. אם להודות על האמת, הגעתי עם ציפיות גבוהות אחרי ההצלחה של הדארק לאגר ואני שמחה לכתוב שלא התאכזבתי. נוזל בצבע זהב צהוב – איזו הגדרה ג'קסונית מצדי – טעמי לתת וקלילות שמתאימה לצהרי יום קיץ בעבודה.

חזרה לשגרה

הזמן: שבת אחר הצהריים
המקום: פראג הקטנה, אלנבי
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Krusovice Imperial(עמ' 296)

חוזרים לשגרה. רביעי: חתונה עם הרב. חמישי: חתונה. שישי: מסיבת רווקות ואז הופעה של פורטיס בבארבי. שבת: כביסה, רביצה על הספה בסלון, מיילים, טקסט שקריאתו נמרחת כבר חודש. אין בבית אוכל. בקושי יש בירה.בסביבות 4 הקמנו את עצמנו, נכנסנו לאוטו ונסענו לפראג הקטנה באלנבי כדי להשקיט את הרעב ולהכשיר את השטח למתמחים בקרדיולוגיה.

החשאי הזמין כוס של פרנציסקאנר אהובתו ואני הזמנתי קרושוביצה בהירה, גם בגלל שהיה חם כל כך שהאפשרות לשתות בירה בת יותר מ-5% אלכוהול היתה מעבר לכוחותי וגם בגלל שפעם אחת ניסיתי לשתות את הבירה הזאת אבל התפריט בילבל אותי. אני חושבת שהיום, בביקורי השלישי בפראג הקטנה, סוף סוף הבנתי את הקטע של הבירות הצ'כיות. הזמנתי שפצלה, בצקניות ששחו בשמנת, פטריות ואמנטל שהגיעו בצלחת ענקית, והחשאי הזמין מנה של משולשי גבינה עבים מאוד, מטוגנים ובציפוי פירורי לחם. הנוזלים היחידים שיכולים ללוות כאלו מנות הם רק מים או בירה מרירה וקלה. לא הצלחתי לגמור את המנה שלי ובקושי הצלחנו להתגלגל מהספה שעליה רבצנו. לא שזה רע, כן? הידיעה שכשנצא החוצה נאלץ להפעיל את השרירים, דבר שבהכרח דורש הזרמת דם לעורקים לא הלהיבה אותנו, בלשון המעטה.

His and Hers

בירות? לא בספרנו

הזמן: אתמול בערב
המקום: טיילת בת ים הקרירה והחצי ריקה
השותים: המדען המטורף, הלא הוא נמרוד מעליית הגג, החשאי ואני
הנשתים:בישוף פילס, קרושוביצה כלשהי

חמש דקות לפני שיצאנו לסינמה סיטי, לסרט ולבירה בטמפל בר נמרוד התקשר. גמרתי את הקפה, שטפנו פנים ועלינו לצד השני של נתיבי איילון. הסרט יחכה וגם הקילקני. על החיבה שלי לטיילת בת ים ולמקומות הבילוי שבה כבר כתבתי כאן וגם כאן, אבל על אף ניסיונותי לקדם את האזור כהרחבה של תל אביב – הי, קו 25 מגיע לשם! – קשה לגרום למקומיים לדלג על קו הרוחב של השטרן. איזה כיף שמצאנו פרטנר לבת ים!

בגלל שרצינו להכיר לנמרוד את פאב הקג שזכור לנו לטובה מפסח, שוב פסחנו על תחנה סופית. הוא הזמין לונדון פורטר של פולר'ס, החשאי שוב הזמין דופלבוק של בישוף ואני הזמנתי פילס של בישוף, שהחשאי אישר שטרם שתיתי. כשקראנו את התפריט נמרוד שאל אם אני לא לוקחת איתי את ספר מותגי הבירה כשאני יוצאת. השבתי בשלילה. אני ממילא לא מסמנת בספר מה נשתה ואני נסמכת על תאי הזיכרון של החשאי. לפעמים במקרה הספר איתי, אבל בדרך כלל זה עוד משהו להכניס לתיק שעמוס בג'אנק ממילא.

הפילס של בישוף איננה משהו לכתוב עליו הביתה. מים מוגזים בצבע של שמן קנולה צלול. בלי טעם או ריח מובחנים במיוחד. הזמנתי גם צ'ייסר של וודקה ביתית. לא היה במלאי את וודקת החזרת הקיצונית שטעמנו בביקור הקודם, אז בחרתי בוודקה שמתובלת באגוזי מקדמיה.

כיף בקג – הצוות נחמד, האוירה טובה, יש מבחר בירות (זאת לא אשמתם שבחרתי לשתות בירה מעפנה) ואוכל טוב: על השולחן שלנו כיכבו לחם גרוזיני פריך ושמנוני, צלחת מלפפונים ועגבניות שרי כבושים וצ'יפס גדולים המטוגנים בקליפתם. עם זאת, שיאו של הביקור לא קשור למקום, אלא למיני-פלאסק שנמרוד שלף מהכיס, ובו דגימה מהרום שהאחים רוזנבלט זיקקו ב2008. תכולת הפלאסק נמזגה לגביע בירה נקי שביקשתי מהברמן. תשמעו (או בעצם, תקראו), זה היה מרגש. זכינו לטעום את הרום הזה בשלבים שונים  ובכל פעם הוא עולה מדף במזווה הרום הוירטואלי שלנו. הגוף שלו חלק ומאסיבי יותר, יש הרגשה של עץ, ריח של ענבים וטעם מאוד פירותי. למדענים המטורפים מעליית הגג יש מגע זהב. בין אם הם רוקחים ליקרים או מבשלים בירה (את היין שלהם לא טעמתי) זה תמיד יוצא מצוין, אבל הרום הוא ליגה אחרת. כמי שבסיס האם שלה הוא בכלל קוקטיילים וטיקי, זאת זכות גדולה בשבילי ללוות את ההתיישנות וההתפתחות של הזיקוקים של הרום הישראלי השני (מה זה הראשון? קפטן רום מהמדף התחתון בסופר, כמובן!)

אחרי הקג שמנו פעמינו לבית חצ'פורי שכבר היה סגור, אז נכנסנו במקום לסניף הבת ימי של פראג הקטנה. נמרוד הסתפק בקפה, החשאי הלך על אדלווייס כהה ואני הזמנתי קרושוביצה בהירה וגם לביבות תפודים. הזמנתי בהירה, אבל אני לא בטוחה מה קיבלתי, כי הצבע שלה היה ענברי ודי עמוק, אז יכול להיות שזאת היתה הכהה. פילזנר היא לא היתה, היא חסרה את המרירות האופיינית.

בתפריט של פראג הקטנה יש שני סוגים של קרושוביצה, בהירה וכהה, שניהם עם תכולת אלכוהול של 3.8%. והנה מלכוד: בספר המותגים מופיעות שתי קרושוביצות, האחת כהה בת 3.8% והשניה בהירה, פילזנר, עם 5% סטנדרטי. באתר היבואן רדקס מצויינים שני הסוגים שבספר. חיפוש בRATEBEER העלה בירה נוספת עם 3.8%, אבל ייצורה הופסק ב2010 והיא הוחלפה בבירה אחרת, עם 4.2% אלכוהול.

WTF?!?!?

הניחוש שלי – פראג הקטנה לא עדכנה את התפריט מאז ההחלפה.

מסקנה א': מכיוון שאני לא יודעת מה שתיתי, לא אחווה דעה ואחכה להזדמנות אחרת שתגיע בבקבוק או בתפריט והגשה קוהרנטיים יותר.

מסקנה ב': כדאי להסתובב עם הספר

לפעמים הבירה היא רק תירוץ

הזמן: אתמול בערב, כשישבתם מול הטלויזיה וצפיתם במשחק הכדורסל
המקום: פראג הקטנה באלנבי
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Staropramen Lager (עמ' 225)

שוב יצאנו לדרכנו במטרה לעשות משהו אחד ומצאנו את עצמנו עושים משהו אחר לגמרי. יצאנו מהבית של סבתא בזמן משחק הכדורסל כדי לאכול גלידה וכשהגענו לכיכר מגן דויד הקרייבינג ללנגוש, שאני סוחבת איתי מאז הביקור הקודם בפראג הקטנה, השתלט עלי. במקום להמשיך ישר במורד נחלת בנימין פנינו ימינה ונכנסנו לפראג הקטנה, שלמרות המשחק היתה מלאה למדי; אולי בזכות העובדה שאם הקהל הקבוע אוהד מישהו חוץ מג'ודאס פריסט זה את צסק"א מוסקבה.

הייתי חייבת לסתום את העורקים, חייבת. הפעם הבירה רק סייעה ללחם המטוגן להחליק בגרון והבחירה בצ'כית בהירה אך התבקשה. פילזנר צ'כית טיפוסית עם ריח תפוזי ועם טעם נסבל שלא השתלט על העניין העיקרי (שאליו הצטרפו גניבות מהבמבוראק של החשאי: קציצות תפוחי אדמה עם אמנטל ובצל מעל, ולגימות מהאדלווייס, שעליה כבר כתבתי לפני חודש). שתיתי חצי ליטר לראשונה מזה שבוע, כשברקע פסקול שמורכב ממטאליקה ומוטורהד. מה רע?