הטוב והרע והיקר

הזמן: שני בלילה
המקום: בר השוף ביהודה המכבי ואז בבית
השותים: החשאי ואני ואז גם אחי הקטן והמצוין
הנשתים:La Chouffe (עמ' 162), Deus (עמ' 115)

אחי הקטן והמצוין נוסע מחר לארץ שזהב מתגלגל ברחובותיה ובירות בוטיק ממלאות את מקררי סופריה. קבענו פגישה אחרונה של שריצה בסלון והטרדות מצד החתולים ביום שני אחרי חדר הכושר. הוא בושש להגיע, יש לו הרבה ממי להפרד, אז במקום לעלות הביתה אחרי האימון בחדר הכושר התיישבנו בשוף-ברחוב לבלגית צוננת מהחבית.

אנחנו אוהבים שוף, פחות אוהבים את הבר של השוף, כי כמו כל דבר ביהודה מכבי משהו בו מתפספס. זה פחות המסך שמקרין שידורי ספורט והמאפרות על השולחנות ויותר היצע הבירות, שחוץ מברזים של בירה בלגית חמודה כולל גם בקבוקים של גולדסטאר וטובורג (והנה תרומתי הצנועה לרשימת "אנשים שצריך להרוג" מבית בלייזר: כאלה שמזמינים טובורג וגולדסטאר בברים מתמחים באשר הם).

אז לה שוף. איזה כיף של בירה! יש לה צבע צהוב עכור וכשהיא מחבית חדשה ונמזגת כראוי ראשה ראש קצף זקוף וגאה. האף פגש בשמחה תפוז, מעט לתת, מסטיק וקצת שקדים-רוזטה (לכבוד ערב הקוקטיילים שיתקיים בנינקאסי בשבת הקרובה?). הפה נהנה ממתקתקות עשירה, מעט מרירות, תחושה רעננה וסיומת עגולה וארוכה עם רמיזות לקליפת תפוז. איזה כיף שתיכף נגמרת השנה – המפגש הבא שלי עם לה שוף יתקיים במהרה בימינו.

ואז חזרנו הביתה ואז אחי הקטן והמצוין הגיע ואז לכבודו, לא חובב גדול של בירה אבל זורם ומתנסה בכל מקרה, פתחנו בקבוק של דאוס, בירת שמפניה שמבושלת בבלגיה ומיושנת במחוז שמפיין.90 ש"ח היא עלתה לחשאי וזה נחשב למחיר טוב; בעבר ראיתי אותה עם תג מחיר בן שלוש ספרות.

בירת האוליגרכים נמזגה לשני סניפטרים, עבור אחי ועבורי. החשאי ניצל את ההזדמנות כדי לחנוך את ספל הבירה שאחי ורעייתו קנו לו לכבוד יום ההולדת ואחרי שתי לגימות הבנו משהו חשוב: נמצאה הבירה בעלת היחס ההפוך הקיצוני ביותר בין מחיר לתמורה. המראה שלה דווקא מבטיח: צלול ובועתי מאוד כמו שמפניה. הבועות הרעישו וזה דווקא מגניב. הבעיה התחילה בריח: תפוחים חמוצים שלא בישרו טוב. את הטעם כבר התקשנו לתאר בצורה קוהרנטית יותר מWTF. תקשיבו, זאת אחת הבירות הדוחות, אם לא ה-. הצלחתי לבודד סבון ואדמה ואז פשוט ויתרתי. הגוף שלה קל והסיומת, בהתאם, ג'יפה.

חסכו ממני בבקשה השערות על פוטנציאל ההתיישנות של הבירה. אני מאמינה שבירה שמתחילה לא טוב לא באמת יכולה להתפתח למשהו טוב.

ואילו בירות אתם הייתם קונים ב-90 ש"ח?

ותיקי הבריגנדה

הזמן: חמישי בלילה
המקום: מרפי'ס, יכין סנטר נתניה
השותים: החשאי שלי ואני
הנשתה: Brigand  (עמ' 87)

בדיוק שניה לפני שכיביתי את המחשב ויצאתי לדרך לאירוע המבשלים הביתיים של בת חפר, הגיע מייל מאורן, שכותב את הבלוג בירה ועוד, ובו מידע יקר ערך: במרפי'ס בנתניה מוזגים בריגנד מהחבית. בריגנד זו עוד אחת מהבירות שבזמן האחרון אנחנו לא מוצאים על המדפים באזור והתזמון של המידע היה לא פחות ממושלם.

אז נסענו לעמק חפר, אספנו את חברי היקר לעבודה שעבר לאזור לפני חודש ושמנו פעמינו לפסטיבל המבשלות המשפחתיות של בת חפר שנערך בפאב הרוב רוי ביכון. אל תחפשו את יכון בויקיפדיה, אין ערך שנכתב על המקום. גם על המפה קשה עד בלתי אפשרי לצוא את המקום. החשאי ואני תמיד מעדיפים דרכים צדדיות ומשובשות, בארץ ומחוצה לה. למה לנסוע בכביש חד-מספרי כשבמקביל/ אלכסון אליו "סלולה" דרך ארבע-מספרית? אבל בהשוואה לכביש שמוביל ליכון, סוג של צומת שבה נמצאת בריכת השחיה האזורית, תחנת כיבוי אש ואיזושהי פניית עפר שמובילה לפאב, דרך 8967 על גבול לבנון היא כביש בינעירוני מרווח וסלול היטב. הגענו לרוב רוי אחרי שני סיבובי פרסה. הפאב היה עמוס ולהוציא שני אנשים בדיוק, לא הכרנו אף אחד וזה נחמד – במקום עוד אירוע בירה היה במקום אוירה של פאב מקומי, מפגש חברתי וחשיפה של אנשים שפחות קשורים לבירות ביתיות ולפעילות שמתקיימת בקהילה.

היו במקום 4 מבשלות ביתיות. מבשלת MaiBEERovicz הותיקה מכולם, שלאחרונה החלה לבשל גם באופן מסחרי, היתה, מבחינתי, מסמר הערב, עם מבחר גדול יותר של בירות ועם נסיון שמתבטא בתוצרים: בירות מאוזנות יותר, עם טעם  מובחן.  שלושה מארבעת המציגים הגישו IPA אשכוליתיות-אמריקאיות מהסוג שאני אוהבת. בפאב עצמו מגישים בירות של נורמן פרמיום מבקבוקים ובירות של טמפו מהחבית, כולל אביר. ד"ר בלוז ניגן קלאסיקות אמריקאיות, כולל Mamas don't let your babies grow up to be cowboys: אוירת Bluez, Brewz and Booze של יישוב ספר, איזה כיף שבאנו.

החזרנו את חברי היקר לעבודה הביתה ובדרך לציוויליזציה עצרנו במתחם יכין בנתניה כדי לשתות את הבריגנד. בתפריט של המרפי'ס רשום "קסטיל בריגנד", אבל לאחר תחקור של המלצרית ("אז הקסטיל בריגנד מוגשת בגביע עם תמונה של ארמון?") ועבודת בילוש מתוחכמת (ללכת לבר ולהסתכל על הברזים) הבנו שמדובר בבריגנד-בריגנד. שום קסטיל, שום ארמון, רק התוית התמוהה בעולם, עם צילום של מישהו שמחופש, מסתבר, ללוחם פלמי, חמוש בזקן מטונף, קשת וחץ שמכוון לקונה התמים שהחליט לסטות מגזרת הגולדסטאר ולהסתכן בשתיית בירה בלגית.

החשאי הזמין בוסטון לאגר של סמואל אדמס ואני קיבלתי את הבירה שלי בכוס ממותגת וגבוהה, שאיפשרה ליצור ראש קצף יפה ובועות פעילות. הרחתי דבש, קרם ידיים וטיפה דובדבנים ובפה התפשטה מרירות עדינה. הגוף של הבירה קל, היא מגוזזת במידה והאפטר שלה קצר, תפוחי ולא מרשים. בהחלט פחות קטסטרופלית מה-Brigand IPA, אבל אפשר לוותר גם על זאת.

הבירה של נפוליאון ושל נלסון

הזמן: אתמול, לפני חדר הכושר
המקום: בבית
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Waterloo Double 8 Dark (עמ' 134), Waterloo Tripel 7 Blond (עמ' 135)

כשהתחלנו לתכנן את הטיול לבלגיה נתתי לחשאי להתמקד בבירות והנחיתי אותו לכלול במסלול את אנטוורפן, את וואליבי וורלד – פארק שעשועים שפעם השתייך לSix Flags ועכשיו כבר לא – ואתרי קרבות. אנדרטאות של הפלישה לארדנים, איפר וכמובן ווטרלו. לא משנה למה. בכל מקרה, מההנחיות שלי נשארה אנטוורפן. איפר לא היתה במסלול שלנו ואמנם נכנסנו לבלגיה כמנצחים דרך הארדנים אבל לא ראינו שום אנדרטה. לווטרלו ולוואליבי וורלד תכננו לצאת מבריסל, אבל היה לנו כל כך נחמד בעיר שהחלטנו להשאר, לשוטט ולשרוץ בכמה שיותר בתי קפה.

אבל אם מוחמד לא מגיע לווטרלו, ווטרלו מגיע למוחמד, ולכבוד עיד אל-אדחא פתחנו אתמול את ווטרלו 7 ואת ווטרלו 8, שקנינו ביפו ושבושלו במבשלת du Bocq, שממוקמת במרחק שעת נסיעה מהאנדרטה המפורסמת. התחלנו עם ה-8, שלה ריח פרחוני-צימוקי, גוף מלא, טעם מתוק, פרחוני ועשיר, גוף מלא וסיומת סבירה ביותר, לא ארוכה וכבדה מדי. יש משהו כמעט פורטרי בבירה הזאת ושנינו נהנינו ממנה. ה-7 היא טריפל זהובה ועכורה , ריח הדרי שהפתיע אותי (לטובה, רק לטובה – לשם שינוי זאת רשומה חיובית), טעם של סוכריות תפוז ולדר, הממתק הזה שעשוי ממשמש מיובש וסיומת קצרה. היא מאוד מאוזנת ומאוד מהנה לשתיה, אבל את ה-8 אהבנו יותר.

לסיכום, בירה בלגית כייפית עד מאוד, שמיטיבה עם האסוציאציות שהמילה ווטרלו מעלה. הבלונד עדיפה על אגנתה, הברון לוקחת את אנני-פריד בסיבוב. בטוחתני שבריטים רבים היו מוותרים על הפסל של נלסון בכיכר טרפלגר כדי שהשיר האדיוטי של הרביעיה השוודית לא היה נכתב.

בעזרת הCRU

הזמן: יום שני שעבר
המקום: De Brun, ברוז'
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Hoegaarden Grand Cru (עמ' 130)

שתיית ההוגרדן גרנד קרו הדירה שינה מעיני. בין הורדת ספר מותגי הבירה לדפוס ובין פתיחת הבלוג ייבוא הבירה לישראל הופסק. התחלתי לרחרח ולנסות לאתר בקבוק אבל אחרי שקניתי את כרטיסי הטיסה חברים בגרנד קרו שלי הבטיחו שאוכל למצוא בקבוקים של הבירה הזאת בכל קרן רחוב בבלגיה. מן הסתם, הקרו צדק ובכל מכולת ובית קפה ניתן להשיג את הבירה הזאת. אי לכך, רציתי לשתות אותה בקרן רחוב או לפחות במלון, בערב, אחרי סבבי הפאבים, כי למה לבזבז את זמן הפאבים שלנו על בירה נפוצה כל כך? החשאי לא כל כך התלהב מהרעיון והדאוס אקס מכינה, שמנע גם ויכוח, גם התכלבות, גם בזבוז זמן פאבים על הוגארדן וגם פוטנציאל לפספוס עקב המשא ומתן, התגלה בדמותה של מסעדה צמחונית בעלת סקיילייט מקסים בשם De Brun, מטר ממרכז העיר ברוז'.

סוף סוף משהו שהוא לא צ'יפס או פרעצל!

המסעדה, שפתוחה רק בשעות הצהריים, מגישה מנה אחת משביעה שכוללת את כל אבות המזון ומגיעה בגדלים שונים, אשר משתנה מדי יום. אפשר להוסיף קינוחים ושתיה, מיצים סחוטים, בירות אורגניות וגם את הגרנד קרו המיינסטרימי, שהפתיע לטובה. הגוף קל, בעיקר ביחס לאחוז האלכוהול הגבוה, אבל הבירה נחמדה. לא כתבתי יותר מזה. הבירה שהחשאי הזמין, Moinette Biologique, איכזבה אותנו. אלכוהול מורגש מדי וגוף מפוספס. האכזבה גברה כשהבנו שהיא מיוצרת על ידי Dupont, שבאמתחתם גם סייזון שהתחבב עלינו עד מאוד בטיול.

לוגמת בשופי ונרגעת מטורניר הסייף שהותיר בי את סימניו

לא מלקקת דבש

הזמן: שני בערב, אחרי השיעור האחרון במיקרו/ חמישי בערב, לפני הסיוט שנקרא רמי לוי בחמישי בערב
המקום: פורטר אנד סאנס על הבר/ כיסא הפלסטיק בבית
השותים: היפה והאמיצה ושפחתכם הנרצעת/ החשאי וכלתה הסוררת של אמו
הנשתים: Barbar (עמ' 83),Fuller's Golden Pride (עמ' 264)

לקחתי הפסקה קלה מהסקירה לטובת ההגרלה (עוד לא נרשמתם? למה אתם מחכים?), טיפול במשברים ובעיטה בחביות של הדאנסינג קאמל ביום שלישי. הימים הבאים הולכים להתיש אותי. עוד מעט המבחן במיקרוכלכלה ולאט לאט אני מתחילה להפנים את משמעות הדבר ואת העובדה שעשרת הימים הקרובים יוקדשו לעקומות תמורה. לא שלא אשתה, אבל גם לא אבלה עד 1-2 אחרי חצות. לא, באמת שלא. נכנסתי לבונקר חמושה בריטלין ומודיפיניל לשעת חירום, ובמלאי הבירות שבמקרר (שגדל עד מאוד בקניות ברמי לוי אתמול ובקפיצה לשר המשקאות לצורך קניות לעבודה הבוקר), עם זכרונות מתוקים מימים יפים יותר, בהם שילמתי מחיר מופקע על פיתה עם כרובית במזנון והתענגתי על כל ביס ועל כל דקת זמן איכות עם היפה והאמיצה, רגע לפני שהיא ובן זוגה, היפה והאמיץ, עולים על המטוס בחזרה לארץ שבה הזהב מתגלגל ברחובות ולבירת החיטה מוסיפים משמשים.

בעודנו משוחחות על בשמים ובגדים ובנים כמטרוניתות הנשואות שאנחנו, התקשר החשאי ואמר שהוא צריך להסתובב קצת עד שהשפעת הבירה שהוא שתה מוקדם יותר תתפוגג ושאל איפה אנחנו. קבענו להפגש איתו בנקודת האמצע, שבמקרה נפלה על הפורטר אנד סאנס. התיישבנו על הבר, היפה והאמיצה הזמינה את הכהה המרושעת של רונן, החשאי, בחור אחראי, הזמין קולה ואוכל ואני, בלי יותר מדי ברירות ואפשרות בחירה, הזמנתי ברבר. קיץ, חם, ג'יפה ואני לא ממש מתה על הדבשיות של הבירה הזאת ממילא, אבל ברוב המקרים אני מעדיפה לשתות מהחבית אם יש לי הזדמנות. וגם: אני סוגרת את הפרוייקט הזה של שתיית המותגים שבספר עד ה31 לדצמבר. מישהו מבטיח לי שבזמן שנותר יהיו ימי חורף סוערים בהם מה שאבכר יהיה דווקא ברבר? מזג אויר חורפי מסתדר לי טוב יותר עם סן ברנרדוס ועוד יותר טוב עם קוקטיילים חמים דוגמת רום בחמאה או טום וג'רי.

flash forward לאתמול בערב. יצאתי מאוחר מהעבודה. שמתם לב שהימים הולכים ומתקצרים? הגעתי הביתה בחושך והחשאי דרבן אותי לצאת לקניות גדולות, דבר שלא יצא לנו לעשות כבר יותר מחודשיים. בגלל שכל מדריכי הצרכנות הנבונה מתריעים שאסור לצאת לסופר על בטן ריקה, ניגשתי למקרר שלנו, שחוץ מהמדף התחתון שמאחסן את בקבוקי הבירה הוא די ריק ועלוב, ושלפתי בקבוק של פולר'ס גולדן פרייד. חיפשתי את הבירה הזאת די הרבה זמן ובשבוע שעבר נודע לי שנורמן פרמיום הפסיקו לייבא אותה. אם אתם מוצאים בקבוקים והיא מסקרנת אתכם – קנו, אבל שימו לב שהבירה פגת תוקף, אם זה משנה לכם. הטעם, כמובן, משתנה. הספר הכין אותי לטעם מודגש של לתת, גוף מלא ומרירות מאוזנת. במציאות שתינו בירה מרירה אבל דבשית, חזקה ושטוחה יחסית. כמעט בארלי וויין, אם תרצו. מה ששתינו לא היתה כוונת המשורר, או הברו-מאסטר, אבל זה מה שיש. אם נורמן יחליטו לייבא אותה שוב, אשמח לנסות את הגרסה הטריה.

התאפסות

הזמן: סוף השבוע וגם הערב.
המקום: בMASH בדיזינגוף אבל בעיקר בבית
השותים: אני והחשאי
הנשתים: Murphy's Irish Stout (עמ' 201), Marston's Pedigree (עמ' 185), Duvel Tripel Hop (עמ' 118), Zipfer (עמ' 143)

עם כל זה שבירה היתה בערך הדבר האחרון שהעסיק אותי בסוף השבוע, בין ג'יינז אדיקשן להפגנה בכיכר המדינה, בין סט חדש של תרגילים בחדכ"ש לשמלות חדשות וכמובן צריכת יתר של מיקרוכלכלה, עדיין אפשר לומר שהסופ"ש היה פורה מבחינת צריכת האלכוהול. אחרי האימון והגלידה בשישי אחר הצהריים החשאי ואני התגלגלנו לM.A.S.H, בר הכדורגל והמבוגרים בסוף דיזנגוף, מהמקומות האלה שאפשר לכלול תחת ההגדרה המילונית ל"ספון עץ". החשאי זרם לכיוון הבוסטון לאגר של סם אדמס אבל אני הייתי מוכוונת מטרה: מרפי'ס מהחבית, או הגינס של הפאבים שמוזגים גולדסטאר. סטאוט אירי כהה, קרמי, קלוי וחמצמץ שהיה לי די טעים, החליק במורד הגרון ופילס את הדרך לארבעת הקוקטיילים שחלקתי עם החשאי ב223.

הגענו הביתה שתויים קמעה וטובי לב, הישר לספה ולDVD של הנערה שבעטה בקן הצרעות המשמים והמרדים. פתחנו בקבוק של פדיגרי, בירה טובה עם שם של אוכל לכלבים ועם טעם מודגש של הלתת. לפני שנכנסתי את עצמי לברוך של הבלוג הזה שתיתי אותה מהחבית אבל הנסיון הזה לא זכור לי כחוויה חיובית מדי. נחמד לגלות שהזכרון מתעתע או שזכיתי לחוויה מתקנת.

(במהלך החיפוש אחר הלוגו, נתקלתי בקישור הבא: מרמייט עם מארסטון!)

שבת הרגישה כמו ערב חג. אחר הצהריים אחי הקטן והמצויין אסף אותנו לביקור אצל סבתא במרכז העיר. חזרנו הביתה בכוחות עצמנו ובסיוע של מונית, כי הדרכים, כולל המסלול של מונית השירות של קו 5,  נחסמו לקראת ההפגנה. קבוצות עם שלטים DIY יצאו לרחובות עוד בשעות האור. תורידו את המשטרות ותקבלו אווירת יום כיפור קלאסית. בבית המתנתי לטלפון של העלמה שחצתה את הירקון ורקמתי תכניות להתמקמות, למקרה (שלא קרה) שאירוע היום-עצמאות שיק יקבל תפנית מעניינת למהומות ולביזה. התלבטתי האם לנצל את ההזדמנות ההיפותטית של חלון מנותץ בZadig and Voltaire או באמור. העלמה, אשה צנועה, העדיפה את Furla. הדוקטור שעמה, שבהרבה שנים האחרונות מקיף את הכיכר בדרכו לבית החולים העירוני, לא הכיר אף אחד מהשמות.

בכל מקרה, עד שהם הגיעו, החשאי ואני שתינו. ומאחר והתעתדתי להפגין במגרש הביתי והאהוב, הלא הוא כיכר המדינה, החלטתי שהחגיגיות שבאויר והמיקום דורשים את הבירה הכי מפונפנת במקרר, הTripel Hop של דובל, הכשותית המהממת והיקרה מדי, שנמזגה לטוליפ ונלגמה בהנאה השמורה לבירות יקרות מדי. כשאעלה עשירון אולי אפילו יהיה לי טוליפ של דובל, לכו תדעו.

כיכר המדינה לא עלתה בלהבות ואני התנדפתי משם די מהר, רק כדי לצפות בגוש הצדקנות הקרוי אושרת קוטלר מצקצקת בסיפוק, כי המספרים מהשטח לא באו לה בטוב. אמן שיוציאו אותה לוויקאנד על חשבון הערוץ בקלאב הוטל טבריה עם ז'וז'ו אבוטבול. עזבו אתכם מה300 אלף בתל אביב; 16,000 איש בכפר יהושע! 10K בראש פינה!! 4000 באילת! מתי בפעם האחרונה התקיימה הפגנה המונית בראש פינה, דאמיט? ההתרגשות למראה המספרים גימדה את הזכרון מהטריפל הופ.

לא הספקתי לסכם את הסופ"ש והנה הגיע יום ראשון, ואיתו ארוחת ערב שלוותה בבקבוק של Zipfer, לאגר בהיר עם 5.4% אלכוהול בדף שמוקדש לה בחוברת ו3.5% לפי הכתוב על תוית הייבואן. כך או כך זו בירה קלילה ונעימה ששופעם אטרקציות: צורת בקבוק לא שגרתית, 660 מ"ל תכולה, שזה שני שלישים בבקבוק אחד ופקק מתברג שלא דורש פותחן.

טוב, זהו. קשה לסקר 4 בירות שנשתו על פני שלושה ימים גדושים כל כך. אני חוזרת למיקרוכלכלה.

פרידה

הזמן: ראשון בערב
המקום: פינת האוכל בבית הוריו של החשאי
השותים: החשאי, אחיו, גיסתו, אביו ואשתו
הנשתה: Duvel (עמ' 149)

רגע לפני שגיס, גיסה ואחיינונה נלקחו אחר כבוד ואחרי שבועיים עמוסים לעייפה ומהנים במיוחד לשדה התעופה, החשאי פתח בקבוק דובל גדול עם פקק שמפניה פטרייתי. הסבתא נתנה לאחיינונה את הפקק והקטנה רחרחה וקבעה: רום. היא הועמדה על טעותה במהרה, אבל תראו לי עוד בת חמש שרום זה חלק מעולם האסוציאציות שלה. לא, בעצם תראו לי חובבי אלכוהול שרום זה חלק מעולם האסוציאציות שלהם, באמת אסתפק בכך.

הבירה, זהובה כצמתה של איכרה אוקראינית, נמזגה לכוסות רבועות שבהם אנשים מבוגרים בטח שותים שיבאס כשבאים אורחים. הכוסות הושקו, המשפחה הושקתה. גיס לא אוהבת בלגיות בהירות. גיסה, חשאי ואביו אהבו. אני עדיין לא בטוחה מה דעתי על דובל. אם תשאלו, אוטומטית אשיב שאני נמנית על מחנה שימאיי, אבל אני לא בטוחה בכלל שההצהרה הזאת תחזיק גם בטעימה השוואתית או בטעימה עיוורת. חם לי מאוד ואני מחפשת בירות קלות יותר מדובל. פילזנרים.

אחר כך נסענו לשדה התעופה ושתינו מיצים מארקפה במחירים מופקעים עד שהענף הקליפורני עבר לבדיקת הדרכונים.

תיקון ליל שבועות

הזמן: אתמול בלילה אחרי ארוחת החג
המקום: שופלנד – ברחוב, יהודה המכבי
השותים:  החשאי ואני
הנשתה: Houblon Chouffe (עמ' 128)

אחרי ארוחת חג מוזרה. הבטון מתפוצצת, העייפות משתלטת. בכל זאת, כדי שהיום לא יסתכם בעבודה-אוכל-שינה, יצאנו לבירה בבר ליד הבית.

שני דברים טובים יש ביהודה המכבי: הטמבוריה הכי חמודה בעולם והבר של השוף. כן, שלושה סוגי שוף שנמזגים מהחבית. לא שתושבי השכונה מעריכים את זה; בערבים בהם משדרים ב"בר" (לשעבר בית קפה, לשעבר חומוסיה, תמיד עם שולחנות על המדרכה בלי חציצה מהרחוב, בלי טיפה של פרטיות) משחקי כדור כאלה או אחרים, על השולחנות תמיד רואים יותר בקבוקי גולדסטאר מאשר כוסות של שוף. זאת רק סיבה אחת לאנטגוניזם שלי כלפי האנשים שתופסים לי את המרחב הציבורי ב-6 השנים האחרונות. אני מקווה שכשהאיראנים יכבשו את תל אביב הם יתחילו ביהודה המכבי.

הגענו מאוחר. היה ריק, חוץ משני שולחנות. המלצרית כבר החלה לערום את הכיסאות ואמרה שהמטבח סגור, אבל שהברזים פתוחים. כל הדושבאגס של השכונה הלכו כנראה לתיקון ליל שבועות – בטיים אאוט בטח כתבו שצריך.

מבין שלוש הבירות מהחבית בחרתי בהובלון. אני בתקופה מרירה בחיי (בבירה, בבירה. בחיים האמיתיים הכל מייפל) אז דילגתי על הלה שוף והמקשוף ובחרתי באופציה הכשותית. הבירה בשופלנד מוגשת על תחתית ממותגת, בכוסות טוליפ עם הגמד החמוד. אלו כוסות של 330, עם שפה גבוהה בשביל הקצף, אבל כנראה שמיומנות המזיגה איננה הצד החזק של המלצרית וקיבלנו כוס מלאה בבירה כמעט עד גדותיה, כמעט בלי קצף. יש שיגדירו זאת כבוננזה, אבל אני אוהבת להתחיל לשתות עם שכבת ההגנה הלבנה.

הרחתי אשכוליות, תפוזי דם וגם פרחי היביסקוס, טעמתי מרירות, אשכולית, אוטוטו קמפארי. סיומת ארוכה. מרענן.

חתולת רחוב שיצרתי איתה קשר עין התמקמה בחיקי וגירגרה. ברקע התנגן רגאיי גרוע, שיר אהבה לישראל במבטא צרפתי או ג'מייקני, מאיפה לי לדעת? חלון הראווה של חנות הכותנות ובגדי התינוקות שבמספר 40 התרוקנה. היא מצטרפת ל"פינת הילד", עם הצלופן בחלון שלא הצליח להגן על הצעצועים מפני שמש הצהריים, שאת מקומה תפסה חנות הפרחים. עוד מעט תפתח שם מספרה או חנות משקפיים.

יש לי בר של שוף ליד הבית אבל כדי שאהנה ממנו הרחוב צריך להתרוקן מאנשים.