קרוב-רחוק

עוד נגיע לביירות
עוד נגיע לביירות
בשביל החומוס בירה שלך שווה למות
לבנון, בוקר טוב

(נוודי האוכף)

הילדה השוודית המתה נסעה לדנמרק והביאה משם את הLebanese Pale Ale של מבשלת 961, שממוקמת במרחק של כשתי שעות נסיעה צפונה ממבשלת מלכה. איזה מזל שהוא נסע לשם והביא, כי התחלתי לפתח אובססיה לא בריאה לבירות שלהם ולגבש אסטרטגיה שכללה הידוק קשרים רופפים, העברת מעות רבות בפייפאל ולקיחת סיכונים דוגמת בקבוקים שיחכו לי שנתיים באיזה חור באנגליה ויפתחו כשהם במצב לא שתי,העברה של בקבוקים שעלולים היו להארז ביד לא מיומנת ולהתנפץ בדרך, או פשיטה של לוחמי קומנדו שמטפחים את המלנומות שלהם כבר מגיל 19 על אבוב שיישלח לחופי אכזיב.

המבשלה הוקמה ב2006, בימי המצור הישראלי על ביירות. באתר האינטרנט של 961 כתוב שבעת הקמתה 961 היתה  מבשלת הבוטיק היחידה במזרח התיכון ושזהו עדיין המצב. היסטוריוגרפיה, פנים רבות לה. מבשלת טייבה הפלסטינית נפתחה ב-1995. תל אביב ברוהאוס ב-1998. יקירי הבלוג דאנסינג קאמל מבשלים משנת 2006. יש עוד מבשלים ומבשלות שטוענים לכתר הותק, אבל הנתונים המובאים לעיל הם מהידע והזכרון האישי שלי.נו, שוין.

כאמור, 961 מייצאים לדנמרק. הילדה השוודית טעמה מספר בירות שלהם בזמן הביקור, לא התלהבה, אבל קנתה את הבירה הראשונה מסדרת הברומאסטר של המבשלה. מדובר בפייל אייל הלבנוני, שמבוסס על IPA אנגלי עם המון תיבול מקומי כטימין, זעתר, סומאק, אניס, מרווה ותבלינים נוספים; תיאור שכולו פוטנציאל להרס מחד, ופספוס מאידך. היה מצחיק יותר אם הם היו מבססים את הבירה על ביר דה גארד, כמחווה להסכם סייקס-פיקו או לפריז של המזרח התיכון.

לשמחתנו, הבירה הפתיעה לטובה. מאוד לטובה, בעיקר בהתחשב בעובדה שהבקבוק התחיל לדלוף בדרכו ארצה. בירה צלולה בצבע זהוב עמוק עם מעט גיזוז ששרד את הדליפה. כפי שניתן להבין מהפסקה למעלה, זאת בירה מתובלת מאוד. הרחתי זעתר, בבונג, מרווה ומנטה. הע.אקטואר שנכח אף הוא בטעימה, הביע את רצונו לרדת למטה לנגב לבנה.

הבירה מרירה והתיבול ניכר גם בטעם. בםה הרגשתי בעיקר מרווה וטימין ונזכרתי בתה צמחים. הגוף קל, בסיומת יש סומאק עדין. שוב, זה מתכון לאסון. טעמתי לא בירה אחת ולא שתיים שהשתמשו בנדיבות בתבלינים, שהשתלטו על כל חלקה טובה של הבירה או במקרים הפחות טובים לא הצליחו להסתיר בירה חלשה ומקולקלת. זה לא המצב כאן. הטעמים החזקים לא מסתירים שומדבר ואיכשהו הבירה הזאת עובדת. והכל מסתדר בה טוב. אני מקווה שיזדמן לי לשתות בירות נוספות של 961. כרגע נראה שאצטרך לטוס לסקנדינביה  או לחכות ריאנקטמנט מדמם למילותיהם של נוודי האוכף:

לבנון, בוקר טוב
תני לי רולקס בירה
קחי טורטית
את ידינו נוטפת דם נושיט
לבנון, בוקר טוב

אסור להרים ידיים

הזמן: הערב מאוחר, אחרי העבודה
המקום: דירתנו המהממת
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Spitfire Kentish Ale (עמ' 247)

אחרי הרשומה הסקפטית והכמעט-מסכמת של אתמול, עידו מהבלוג התוסס סיפק מידע: את בירת ספיטפייר ייבא יקב בשם קלו דה גת שבמצפה הראל. התקשרתי למס' הטלפון שמופיע באתר האינטרנט של היקב ודיברתי עם צביקה. צביקה לא ממש הבין מאיפה נחתתי עליו, אבל הוא הזמין אותי לבוא לקחת בקבוקים. לא בשבת. בשבת סגור. דקה אחרי שסגרתי את הטלפון התקשרתי לחשאי, שתוך חמש דקות כבר היה באוטו, בדרך מהצפון הישן לאזור עמק אילון. תוך כחצי שעה צביקה קיבל את פניו, משתאה על התיזוז ועל התשוקה הגדולה לספיטפייר, מתוך כל הבירות שבעולם. החשאי נלקח אחר כבוד לסיור ביקב, צביקה סירב לקבל תשלום על הבקבוקים ושוב, תוך כחצי שעה החשאי נחת מהפסטורליה של מצפה הראל לזוהמה של קרית מטלון ללאנץ' חומוס עם אשתו.

הערב פתחנו בקבוק של הבירה, שבושלה במיוחד לציון גבורתה של אנגליה בזמן מלחמת העולם השניה ונחשבת למוצר מוגן, Kentish Ale (כמו גבינת פטה וקוניאק), עקב השימוש בשלושה זני כשות שמקורם בקנט שבדרום אנגליה. אהרוס את המתח כבר עכשיו: זאת לא בירה ממש כשותית, לפחות לא הבקבוק שאנחנו פתחנו. עם זאת, פרופיל הטעמים שאליו הכיתוב שעל התוית כיוון אותנו לא ממש הלם את מה ששתינו. כנראה הבקבוקים האלה ישנו במחסנים שם ביקב הרבה זמן. אולי בגלל זה הרחתי קצת יין? 🙂

הבירה אדמדמה, הנוזל שקוף ובמזיגה נוצר ראש קצף קטנטן ולבן. כאמור, הרחתי קצת יין,  אוכמניות, ביסקוויט ורמיזות של קליפת תפוז שהגיעו או מהכשות או מתבשיל הטופו שהחשאי הכין הערב וחתך לתוכו קוביות של תפוז סיני. המרירות של הבירה בינונית ויש בה מעט מתיקות – כן, היא התיישנה קצת. היא שטוחה, מחליקה בגרון והסיומת מתקתקה.

תודה לעידו על הטיפ, תודה לחשאי על שהוא הוא ותודה לצביקה מיקב קלו דה גת.

האתר של ספיטפייר מגניב – הfun stuff קנה אותי!

יאללה – גם אתם יכולים להתגייס לעזור להשלים את הבירות החסרות.

עקומה כתמורה

הזמן: הערב, ארוחת ערב חפוזה.
המקום: רחוק מדי מחומרי הלימוד
השותים: החשאי ואני
הנשתה:Brakspear Bitter (עמ' 82)

למה בחרתי לשתות דווקא את זאת היום? מהסיבה שאחוזי האלכוהול של הפייל אייל האנגלי הזה נמוכים למדי. 3.4%. אני מחושלת ונדרש יותר מקוקטייל זומבי כדי להפיל אותי, אבל התקנות לשעת חרום מורות על צריכת אלכוהול מתונה ככל האפשר, בטח בעת עבודת הבית האחרונה לקורס.

הסבתי לשולחן האוכל, שיחקתי בקארי טופו מאתמול וחשבתי על אוקספורדשייר ועל סטודנטים באוקספורד שעסוקים בלבישת סוודרים ובתחרות החתירה השנתית מול האויבת המושבעת קיימברידג' במקום בדברים החשובים באמת כמו מונופולים והתערבות ממשלה ע"י סובסידיות או מיסוי ולא ממש התרכזתי בבירה. לא כזה נורא, אני מניחה. אין יותר מדי במה להתרכז. טעמנו קצת דגנים, צימוקים ודבלים אבל זה לא משהו לכתוב עליו או להתאמץ להשיג.

אני הולכת לישון. עוד שבוע וקצת זה נגמר ואם העולם לא יתמוטט אחזור לשגרת רשומות עולצות ולבלוג בירה שעוסק בבירה ולא בגורל האכזר שסידרתי לעצמי.

התאפסות

הזמן: סוף השבוע וגם הערב.
המקום: בMASH בדיזינגוף אבל בעיקר בבית
השותים: אני והחשאי
הנשתים: Murphy's Irish Stout (עמ' 201), Marston's Pedigree (עמ' 185), Duvel Tripel Hop (עמ' 118), Zipfer (עמ' 143)

עם כל זה שבירה היתה בערך הדבר האחרון שהעסיק אותי בסוף השבוע, בין ג'יינז אדיקשן להפגנה בכיכר המדינה, בין סט חדש של תרגילים בחדכ"ש לשמלות חדשות וכמובן צריכת יתר של מיקרוכלכלה, עדיין אפשר לומר שהסופ"ש היה פורה מבחינת צריכת האלכוהול. אחרי האימון והגלידה בשישי אחר הצהריים החשאי ואני התגלגלנו לM.A.S.H, בר הכדורגל והמבוגרים בסוף דיזנגוף, מהמקומות האלה שאפשר לכלול תחת ההגדרה המילונית ל"ספון עץ". החשאי זרם לכיוון הבוסטון לאגר של סם אדמס אבל אני הייתי מוכוונת מטרה: מרפי'ס מהחבית, או הגינס של הפאבים שמוזגים גולדסטאר. סטאוט אירי כהה, קרמי, קלוי וחמצמץ שהיה לי די טעים, החליק במורד הגרון ופילס את הדרך לארבעת הקוקטיילים שחלקתי עם החשאי ב223.

הגענו הביתה שתויים קמעה וטובי לב, הישר לספה ולDVD של הנערה שבעטה בקן הצרעות המשמים והמרדים. פתחנו בקבוק של פדיגרי, בירה טובה עם שם של אוכל לכלבים ועם טעם מודגש של הלתת. לפני שנכנסתי את עצמי לברוך של הבלוג הזה שתיתי אותה מהחבית אבל הנסיון הזה לא זכור לי כחוויה חיובית מדי. נחמד לגלות שהזכרון מתעתע או שזכיתי לחוויה מתקנת.

(במהלך החיפוש אחר הלוגו, נתקלתי בקישור הבא: מרמייט עם מארסטון!)

שבת הרגישה כמו ערב חג. אחר הצהריים אחי הקטן והמצויין אסף אותנו לביקור אצל סבתא במרכז העיר. חזרנו הביתה בכוחות עצמנו ובסיוע של מונית, כי הדרכים, כולל המסלול של מונית השירות של קו 5,  נחסמו לקראת ההפגנה. קבוצות עם שלטים DIY יצאו לרחובות עוד בשעות האור. תורידו את המשטרות ותקבלו אווירת יום כיפור קלאסית. בבית המתנתי לטלפון של העלמה שחצתה את הירקון ורקמתי תכניות להתמקמות, למקרה (שלא קרה) שאירוע היום-עצמאות שיק יקבל תפנית מעניינת למהומות ולביזה. התלבטתי האם לנצל את ההזדמנות ההיפותטית של חלון מנותץ בZadig and Voltaire או באמור. העלמה, אשה צנועה, העדיפה את Furla. הדוקטור שעמה, שבהרבה שנים האחרונות מקיף את הכיכר בדרכו לבית החולים העירוני, לא הכיר אף אחד מהשמות.

בכל מקרה, עד שהם הגיעו, החשאי ואני שתינו. ומאחר והתעתדתי להפגין במגרש הביתי והאהוב, הלא הוא כיכר המדינה, החלטתי שהחגיגיות שבאויר והמיקום דורשים את הבירה הכי מפונפנת במקרר, הTripel Hop של דובל, הכשותית המהממת והיקרה מדי, שנמזגה לטוליפ ונלגמה בהנאה השמורה לבירות יקרות מדי. כשאעלה עשירון אולי אפילו יהיה לי טוליפ של דובל, לכו תדעו.

כיכר המדינה לא עלתה בלהבות ואני התנדפתי משם די מהר, רק כדי לצפות בגוש הצדקנות הקרוי אושרת קוטלר מצקצקת בסיפוק, כי המספרים מהשטח לא באו לה בטוב. אמן שיוציאו אותה לוויקאנד על חשבון הערוץ בקלאב הוטל טבריה עם ז'וז'ו אבוטבול. עזבו אתכם מה300 אלף בתל אביב; 16,000 איש בכפר יהושע! 10K בראש פינה!! 4000 באילת! מתי בפעם האחרונה התקיימה הפגנה המונית בראש פינה, דאמיט? ההתרגשות למראה המספרים גימדה את הזכרון מהטריפל הופ.

לא הספקתי לסכם את הסופ"ש והנה הגיע יום ראשון, ואיתו ארוחת ערב שלוותה בבקבוק של Zipfer, לאגר בהיר עם 5.4% אלכוהול בדף שמוקדש לה בחוברת ו3.5% לפי הכתוב על תוית הייבואן. כך או כך זו בירה קלילה ונעימה ששופעם אטרקציות: צורת בקבוק לא שגרתית, 660 מ"ל תכולה, שזה שני שלישים בבקבוק אחד ופקק מתברג שלא דורש פותחן.

טוב, זהו. קשה לסקר 4 בירות שנשתו על פני שלושה ימים גדושים כל כך. אני חוזרת למיקרוכלכלה.

הכל נשפך כמו דבש

מבלוטות הזיעה הרבות מדי. שונאת את תל אביב בקיץ.

הזמן: שישי בערב
המקום: קרוב למזגן
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Fuller's Organic Honey Dew (עמ' 260)

ברשותכם, נחזור לפורמט הרגיל.

בין החזרה מהעבודה ליציאה לפילאטיס הייתי בבית בדיוק שעה, בה הספקתי להחליף בגדים, לאכול סלט עגבניות בטחינה שהחשאי הכין, לקבל בשורות טראגיות מגיא פינס בנוגע למצב נישואיו של נירו לוי (שבחוג משפחתנו מתייחסים אליו כאל הנצר האימבציל של משפחת גפן) ולשתות בירה אחת עם האוכל. המון זמן לא שתיתי בירה עם ארוחת ערב קלה וביתית. לפי הבלוג, הפעם האחרונה היתה בשבת שעברה, גם כן בליווי סלט עגבניות בטחינה. בעולם שלי שבוע ויומיים בלי בירה בבית זה יובלות.

אז שלפתי מהמקרר את בירת הדבש של פולר'ס. קניתי אותה לפני שבועיים בערך, עם כמה בקבוקים נוספים שנורמן פרמיום מייבאים (EAPA וסאמר אייל של ברוקלין), שנמכרים עכשיו ב10 ש"ח לבקבוק.

טעם הדבש אכן מורגש בבירה אבל הוא לא מכביד בכלל ומשתלב עם הטעמים העדינים של הלתת. שתינו אותה בעבר ולא ממש התלהבנו, אבל היה טעים למדי. כשלקחתי את חוברת המותגים ליד לצורך כתיבת הרשומה קראתי שהיצרן ממליץ לשתות אותה עם קרח ופלח ליים כדי ליהנות ממנה כמשקה קיצי שמעצים את טעמי הבירה. חבל שלא קראנו את זה לפני ששתינו. יש לנו ליים בבית, עכשיו העונה. הליים זה גם אחד הסיבות לשקט היחסי ששרר בבלוג בשבועות האחרונים – הראש והפה היו עסוקים בקוקטיילים יותר מאשר בבירה.

Off Label לכבוד הקיץ

הרבה מהבירות שמחכות לנו כרגע במקרר הביתי הן מאלה שמקוטלגות כאן כOff Label. בז'רגון הפרמצבטי פירוש המונח הוא "מחוץ להתוויה" ובהקשר הבלוג הכוונה היא לבירות שלא מופיעות בחוברת מותגי הבירה, שאחריה אני עוקבת, אבל ששתייתן מתועדת בבלוג זה בכל זאת. אחת מהן זאת הברוקלין סאמר אייל ששבתה את עיני בשר המשקאות לפני מספר שבועות בזכות התוית המגניבה. החשאי אמר שאני אוהבת אותה בגלל הצבעוניות האייטיזית, אבל לי היא פשוט הזכירה את קוני איילנד (שם ביקרנו בדיוק לפני 4 שנים, אבל מי סופר?)

הסאמר אייל היא בירה קייצית, שמופצת בין אפריל ליולי. היא קלילה ומרעננת, יש לה צבע של קש, ריח של לתת וטעם של טוסט. אם לא היו לי עוד 200+ בירות לשתות עד סוף השנה, ברוקלין סאמר אייל היתה הופכת אצלי למרענן הרשמי של הקיץ.

 

השקט שאחרי הסערה

הזמן: שישי בלילה, אחרי שגמרנו לצפות בLeaving Las Vegas קורע הלב
המקום: הסלון
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Fuller's London Pride (עמ' 261)

אחרי טעימת ההתאבדות של ליל חמישי, אנשים שמונעים על ידי רציונל כלשהו היו נמנעים משתיית בירה לתקופה שאורכה בין שבוע לחיים שלמים. אני מונעת על ידי משימה, לא על ידי רציונל, ובערב שבת המשימה דרשה חוויה מתקנת: משהו מוכר ויציב. טעים ומהנה מחד, לא הרפתקני מאידך. גם הפעם האומה הבריטית התגייסה לעזרת החלשים ובקבוק הLondon Pride פשוט קפץ מהמקרר.

אייל בריטי עם איזון בין הכשות ללתת, בין הטעם לריח, בין הטינופת שהשארנו מאחור להרפתקאות הבירה העתידות לבוא. שתינו מהר, נהנינו מכל לגימה. איזה כיף זה לונדון פרייד!

מהר, מהר, לפני שיגמר

הזמן: הערב אחרי חדר כושר
המקום: שטרן 1
השותים: צמד הפרעונים
הנשתים: King Goblin (עמ' 285), Goliath (עמ' 96)

אם הייתי קצת יותר כלבה הייתי משתלחת בבירות של מבשלת Wychwood ועושה מהן מינימום בירות אוקראיניות ממעדני מניה. אולי זה היה גורם לקוראים לא להתעניין ולפסוח על הבירות האלו במידה והם נתקלים בהן. מה היה יוצא לי מזה? היה נשאר לי יותר. השמועות, שבמהירות מפחידה מתחוורות כנכונות, גורסות שהפסיקו לייבא את וויצ'ווד לארץ. החשאי ואני נכנסנו לפאניקה קלה, שכן מלבד תוויות קסומות במיוחד, הבירות של וויצ'ווד אהובות עלינו מאוד. בשבוע שעבר קנינו את הScarecrow האחרונה בחנות הקבועה שלנו ומאז אנחנו במצב בירה של מכ"ם, שרק מנסה לאתר בקבוקים נוספים. לכן כשהגענו היום לשטרן (כרגיל, חצי שעה אחרי הHappy Hour) לא בחנו את הברזים ומיד שאלנו אם עדיין יש וויצ'וודים. נשארו הקינג גובלין והגוליית' שהוגשו על תחתיות של מותג אחר – כנראה שגם התחתיות של הובוגובלין אזלו. טוב שפעם לקחתי אחד.

הגוליית' נעימה וקלילה. טעם אופייני לז'אנר, כשותית ואחרי כמה דקות בכוס עולים באף ריחות של אפרסק.

הקינג גובלין כפרה עליו מיוצר רק בלילות של ירח מלא. אייל כהה, מריר ועשיר עם ריח מתוק שמזכיר לי סילאן ותווית שכיף לשקוע בה.

אני מקווה לייבוא סדיר מחודש של וויצ'ווד ועל הדרך גם של דליריום, אם אפשר. בינתיים – פתחו עיניים ודלו מהחנויות את הבקבוקים שנשארו.

הבירה האחרונה

הזמן: ארוחת הערב, מול החדשות
המקום: על הספה בסלון, עם פיצה מבזילי.קום
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Samuel Adams Boston Ale (עמ' 233)

זאת היתה הבירה הרלוונטית האחרונה במקרר. אין דרמה, הכל בסדר, אנחנו מצויידים בבקבוקים של אביר האלה ושל מבשלת רונן אז אין שום סיבה להתלונן, נהפוך הוא. אבל זה לא יואיל אם ארצה מחר גם לשתות בבית וגם לרוץ לכתוב על זה.טוב, דיה לצרה בשעתה ולמי בכלל איכפת ממחר, כשמחרתיים מבשלת פיסטה מתארחת בברז?

ובינתיים היום – סמואל אדמס בוסטון אייל. אני לא יודעת בקשר למבשלה הזאת. אני חושבת ששתיתי די הרבה ממנה אבל כל הטעמים והסוגים מתערבבים לי. הוינטר לאגר ששתינו בשטרן בתחילת הפרוייקט זכורה לטוב וכל השאר לא זכור לי. בגלל שהבקבוק נקנה ביחד עם החשאי, שזוכר כל משקה ומשקה שאי-פעם ניגר לגרונותינו, אני מאמינה שלא שתינו את הבוסטון אייל בעבר.

היה סתמי. כמו שכתוב בספר היא באמת מזכירה קצת אייל אנגלי, אבל לא משהו מיוחד. אני צריכה לעבוד הערב, להקליד טקסט שחייב לצאת מעולה ומשכנע, אז ויתרתי על פיצוי של ישראלית.