הזמן: שבת סוערת ושקטה
המקום: מתחת לפוך הסינתטי, עם העמודים האחרונים של A Clash of Kings
השותה: אני. צמודים אלי – החתולים
הנשתה: Estrella Damm Daura
לא ממש היה לי פרטנר לשתיה בשבת בצהריים, אז מזגתי לעצמי את הבירה הכי פחות אטרקטיבית שמצאתי במקרר: בירה נטולת גלוטן של המבשלה הספרדית שאת תוצריה, רגילים ומפונפנים, לגמנו בעבר. הבירה, שמאושרת לצריכה לחולי צליאק, זכתה בשנת 2011 בתואר הבירה נטולת הגלוטן הטובה בעולם. סקירות על בירות ללא גלוטן הופיעו בעבר בבלוג וכללו הצהרות ברוח האני-מעדיפה-למות-ולא-להפסיק-לטחון-פיתות. למרות שכיסי חיטה חמימים ואכילים משובבים את נפשי ומשמחים אותי עד מאוד, לאחרונה הבנתי שאני יכולה לחיות די בסדר גם בלי לחם: אורז וממליגה זה סבבה לגמרי, תכלס. בירה זה עניין אחר לגמרי. אסטרייה דאם דאורה זאת בירה בסדר – קלה, מרירה, מרווה ומתאימה ליום של 30 מעלות בצל יותר מאשר ליום של 30 מעלות מתחת לשמיכה – אבל למה, למה לשתות בירה בסדר? בבועת הבירגיקס בירה צריכה להיות מעניינת, חדשנית. בבועה של משפחת MK בירה לא חייבת להיות מעניינת או חדשנית. מספיק שהיא תהיה ממש, אבל ממש טעימה, טריה ומהנה. הדאורה לא עונה על קריטריון הממש ולא על קריטריון המהנה.
אומרים שBeggars can't be choosers, אבל לשמחת כולם יש את אלה שמתעלמים מהמשפט הזה. כמו האנשים שמאחורי מבשלת מידן, למשל. זאת מבשלה ביתית קטנה שמכינה בירות מכוסמת ומקינואה בהלתתה עצמית, אשר שהציגה בBeers האחרון את התוצרים שמבושלים במבשלת העם. דגן ממבשלת העם כתב על תהליך העבודה איתם. בגלל ענייני תקינה לא ניתן לשווק או להגדיר את הבירה כנטולת גלוטן, אבל למעשה, יש בה פחות מ-10PPM (חלקיקים למיליון, מה שזה לא אומר). כדי לקבל הכשר צליאקי על אזור הייצור בכללותו להיות נטול גלוטן, אם אינני טועה. את הדוגלים בדיאטת אברמסון ואת רוב הרגישים לגלוטן הבירה הזאת ככל הנראה לא תהרוג. בניגוד לרוב נטולות הגלוטן שקיימות בשוק שהן בירות לאגר, מידן מבשלים אייל. האייל שלהם ענברית ועכורה והיא מדיפה ניחוחות של כשות. זאת הפעם הראשונה שהרחתי כשות (ועוד הדרית!) בבירה ללא גלוטן. חוץ מזה הרגשתי קצת ניחוחות של מי זיתים מקופסת שימורים. הבירה מרירה ומרעננת ומאוד לא שגרתית. יש מעט טעמי לוואי זיתיים שאפשר אולי לייחס ללתת. הגוף בינוני, הגיזוז נעים וכך גם הסיומת. לא ציפיתי לחבב את הבירה הזאת, אבל זאת בהחלט בירת הspeciality grain (שם יפה ל"ללא גלוטן") המוצלחת ביותר ששתיתי מעודי.
אפשרות נוספת לחובבי בירה שנמנעים מגלוטן באה בדמות התמד, Mead, שיכר מותסס על בסיס דבש. המשקה נפוץ במזרח אירופה ואילו כאן יש מבשלים ביתיים שמתנסים בהכנתו. זכור לי תמד שהכין ארם דקל, הלא הוא אביר האלה ובתערוכת Beers טעמנו תמד של אלכס פוקס/ טאקוונביר, שזוגתו רגישה לגלוטן. התמד שלו היה יבש יותר מאלו ששתינו בעבר, אבל מעניין ופחות מכביד על הלשון. גם זאת אופציה.
למרות האפשרויות הלא רעות בכלל שצוינו כאן, לו נגזר היה עלי להמנע מגלוטן, הייתי פורשת מענייני הבירה ועוברת לשחק במגרש של הגדולים. בירה מזוקקת, קרי וויסקי, מתאימה לצליאקים, כך נאמר לי.