דיכאון יום שבת

הזמן: שבת סוערת ושקטה
המקום: מתחת לפוך הסינתטי, עם העמודים האחרונים של A Clash of Kings
השותה: אני. צמודים אלי – החתולים
הנשתה: Estrella Damm Daura

לא ממש היה לי פרטנר לשתיה בשבת בצהריים, אז מזגתי לעצמי את הבירה הכי פחות אטרקטיבית שמצאתי במקרר: בירה נטולת גלוטן של המבשלה הספרדית שאת תוצריה, רגילים ומפונפנים, לגמנו בעבר. הבירה, שמאושרת לצריכה לחולי צליאק, זכתה בשנת 2011 בתואר הבירה נטולת הגלוטן הטובה בעולם. סקירות על בירות ללא גלוטן הופיעו בעבר בבלוג וכללו הצהרות ברוח האני-מעדיפה-למות-ולא-להפסיק-לטחון-פיתות. למרות שכיסי חיטה חמימים ואכילים משובבים את נפשי ומשמחים אותי עד מאוד, לאחרונה הבנתי שאני יכולה לחיות די בסדר גם בלי לחם: אורז וממליגה זה סבבה לגמרי, תכלס. בירה זה עניין אחר לגמרי. אסטרייה דאם דאורה זאת בירה בסדר – קלה, מרירה, מרווה ומתאימה ליום של 30 מעלות בצל יותר מאשר ליום של 30 מעלות מתחת לשמיכה – אבל למה, למה לשתות בירה בסדר? בבועת הבירגיקס בירה צריכה להיות מעניינת, חדשנית. בבועה של משפחת MK בירה לא חייבת להיות מעניינת או חדשנית. מספיק שהיא תהיה ממש, אבל ממש טעימה, טריה ומהנה. הדאורה לא עונה על קריטריון הממש ולא על קריטריון המהנה.

daura

אפילו הבקבוק בדיכאון מהבירה.

אומרים שBeggars can't be choosers, אבל לשמחת כולם יש את אלה שמתעלמים מהמשפט הזה. כמו האנשים שמאחורי מבשלת מידן, למשל. זאת מבשלה ביתית קטנה שמכינה בירות מכוסמת ומקינואה בהלתתה עצמית, אשר שהציגה בBeers האחרון את התוצרים שמבושלים במבשלת העם. דגן ממבשלת העם כתב על תהליך העבודה איתם. בגלל ענייני תקינה לא ניתן לשווק או להגדיר את הבירה כנטולת גלוטן, אבל למעשה, יש בה פחות מ-10PPM (חלקיקים למיליון, מה שזה לא אומר). כדי לקבל הכשר צליאקי על אזור הייצור בכללותו להיות נטול גלוטן, אם אינני טועה. את הדוגלים בדיאטת אברמסון ואת רוב הרגישים לגלוטן הבירה הזאת ככל הנראה לא תהרוג. בניגוד לרוב נטולות הגלוטן שקיימות בשוק שהן בירות לאגר, מידן מבשלים אייל. האייל שלהם ענברית ועכורה והיא מדיפה ניחוחות של כשות. זאת הפעם הראשונה שהרחתי כשות (ועוד הדרית!) בבירה ללא גלוטן. חוץ מזה הרגשתי קצת ניחוחות של מי זיתים מקופסת שימורים. הבירה מרירה ומרעננת ומאוד לא שגרתית. יש מעט טעמי לוואי זיתיים שאפשר אולי לייחס ללתת. הגוף בינוני, הגיזוז נעים וכך גם הסיומת. לא ציפיתי לחבב את הבירה הזאת, אבל זאת בהחלט בירת הspeciality grain (שם יפה ל"ללא גלוטן") המוצלחת ביותר ששתיתי מעודי.

meedan

אפשרות נוספת לחובבי בירה שנמנעים מגלוטן באה בדמות התמד, Mead, שיכר מותסס על בסיס דבש. המשקה נפוץ במזרח אירופה ואילו כאן יש מבשלים ביתיים שמתנסים בהכנתו. זכור לי תמד שהכין ארם דקל, הלא הוא אביר האלה ובתערוכת Beers טעמנו תמד של אלכס פוקס/ טאקוונביר, שזוגתו רגישה לגלוטן. התמד שלו היה יבש יותר מאלו ששתינו בעבר, אבל מעניין ופחות מכביד על הלשון. גם זאת אופציה.

למרות האפשרויות הלא רעות בכלל שצוינו כאן, לו נגזר היה עלי להמנע מגלוטן, הייתי פורשת מענייני הבירה ועוברת לשחק במגרש של הגדולים. בירה מזוקקת, קרי וויסקי, מתאימה לצליאקים, כך נאמר לי.

Recap

או סגירת פערים, רגע לפני שחוזרים לשגרת הקריאה-שתיה.

1. על המרפסת של אביר האלה, 30.7.11

העוקבים אחרי דף הפייסבוק של הבלוג (לייקקו לעדכונים ולדיווחים ביזאריים מאחורי הקלעים) אולי כבר נתקלו בתמונות מהביקור במבשלת אביר האלה שנערך בשבת הקודמת. זאת היתה השבת האחרונה והמאוד חמה של ביקורם של גיס וגיסה בארץ והמשפוחה שמה פעמיה למושב צפרירים בדרך עוקפת מלאת אנדרטאות לביקור אצל ארם ובת שבע דקל, שמבשלים בירה, מכינים ליקרים מהפירות המקומיים ומגבנים גבינות. בנובמבר האחרון עצרנו בצפרירים עם אבא ואמא של החשאי במסגרת טיול יומולדת משפחתי. הם התלהבו מהאיש והאגדה וסיפרו על הטיול לגיס, שביקש להגיע לשם במהלך החופשה בישראל.

ירדנו למבשלה שממוקמת במרתף שארם בנה מחוץ לבית, להסבר על יצירת הבירות והליקרים. לאחר מכן משפחת דקל פתחה לנו שולחן טעימות על דק העץ החדש. שתינו את הDeep Soul, עם טעמים עמוקים ומודגשים של סילאן וגם כוסברה, וגם את הTouching Blade. הבירות של האביר עזות בטעמם, כבדות ולא מתחנפות לשותה. החשאי קורא להם ארם בבקבוק, ואני בטוחה שמי שמכיר את האיש ואת הבירה יבין בדיוק למה הכוונה.

בנוסף טעמנו את הBarley Wine, בירת יין שעורה. יצא לי לשתות את סוג הבירה הזה בזמן האחרון ולא התלהבתי במיוחד. לארם יש שני סוגים, האחת מבוססת אאל"ט על בירת החיטה (האם זה עדיין יין שעורה?) שמותססת עם שמרי יין והשניה על הDeep Soul האהובה. אחת מהן, לא זוכרת איזו, היתה קלילה מאוד, צלולה ונעימה לשתיה – מאוד לא טיפוסי.

כאנשי קוקטיילים, לא יכולנו שלא לטעום ולקנות ליקרים, במיוחד אחרי הרכישות הקודמות והמוצלחות של ליקרי תאנים, רימונים, שסק וליקר רוזמרין אחד שמטופטף לכוסיות ג'ין. ליקר הג'ינג'ר חזק, חריף ויתאים מאוד לתיבול של אלכוהול לבן. גיס ממליץ לנסות לשלב גם ליקר אגסים בסיפור. עם זאת, רוב הליקרים של אביר האלה שתיים מאוד לכשלעצמם, עם כ-15% אלכוהול. ליקר בננה נארז ונשלח לקליפורניה, הג'ינג'ר נלקח לתל אביב. לא זוכרת מה מצא את דרכו להרצליה; אבדוק בארוחה המשפחתית הבאה. בת שבע פתחה את המיכל בו תוססים תותי העץ והגישה לנו טעימות של הפרי בכוס – כיף גדול.

(להלן תוכן פרסומי שאני לא מקבלת עליו ולו שנקל: ב26-27 לאוגוסט, שזה שישישבת, יתקיים בגבעת ישעיהו הפנינג של מבשלות הבירה של מטה יהודה. יש דפייסבוק לאירוע)

2. יום הIPA במבשלת הדובים, 4.8.11

יש לי יום-יום חג זה בטוח שיר שנכתב על ארצות הברית, המקום שהנחיל לנו את הHallmark Holidays, שני ימי זכרון לאלביס, International Tiki Day (בשבת הקרובה – חגגו עם מאי תאי ראוי, בבקשה. מותר להחליף את הקלמנט בסיינט ג'יימס) ויום היו-יו הבינלאומי. אז את יום היו-יו פספסתי השנה, אבל שמחתי על ההזדמנות לחגוג את האהבה לבירות בוטיק ולסגנון המריר הזה, שכל כך מתאים לי לקיץ. החשאי, אני, הילדה השוודית המתה ודרור מרק בירה שמנו פעמינו לאבן יהודה, לחצר של מבשלת העם (ששוכנת ליד מפעל של ארטיקים!), לערב של כרטיסיית ניקובים וטעימות ב-5 ש"ח, סורבה כשות וקיבוץ גלויות של בירגיקס – מבשלים ושתיינים – לצד אנשים שבאותו ערב שמעו לראשונה על IPA ואני מקווה שלא בפעם האחרונה. באירוע נמזגו כל סוגי הIPA שמיובאות לארץ (סמואל אדמס, פולר'ס, ברוקלין וברו דוג) וכן בירות של מבשלות מקומיות. תראו:

החשאי ואני קנינו שתי כרטיסיות והחלטנו להתמקד בבירות הפחות-נפוצות ולכן ויתרנו על אינדירה, שנמזגת בתל אביב, ועל הדאנסינג קאמל. פספסנו גם את בנימינה ששתינו לראשונה בלונגשוט והיתה לנו טעימה מאוד, כי היא אזלה כשהגיע תורה. חוץ מזה, שתינו את כל הבירות שעל הלוח. חוץ מהבירות שעל הלוח שתינו גם את הIPA של Danny the Winemaker ממבשרת ציון ואת האמרילו של MaiBEERovicz. שתי ההפתעות הגדולות של הערב מבחינתי היו הגולדן של הרצל והסיטרה של מיבירוביץ, שהיתה אשכוליתית, ארומטית וקיצית, כמו שצריך. בחוץ היה דוכן נקניקיות. תמיד באירועי בירה יש דוכני נקניקיות או קבבים ותמיד החשאי ואני חוטפים קריזה, כי אין לנו מה לאכול. אותו סיפור חוזר על עצמו גם בברים שונים (אהממ… נורמה ג'ין, שטרן1…), בהם אנחנו נאלצים להסתפק בצ'יפס או לצאת באמצע הבילוי כדי לאכול במקום אחר. לתשומת ליבם של בעלי הברים ומארגני הפסטיבלים: זה לא כיף לנו בכלל. לא לחשאי, לא לי ולא לצמחונים-טבעונים אחרים שאמנם עושים מאמץ עילאי לחיות על כשות ולתת, אבל גופם בוגד בהם ודורש גם אוכל מוצק מפעם לפעם.

התמונות מיום הIPA באדיבות צילום משכר-אירועי אלכוהול

גברת בזלת

הזמן: מקודם
המקום: בבית
השותים: החשאי ואני
הנשתים: בזלת פילזנר (עמ' 53)

הבזלת פילזנר היתה אמורה להילגם במבשלת הגולן במרכז המבקרים המיליטריסטי בקצרין, בשורה אחת עם שאר הבירות מהמבשלה, אבל בשבוע שעבר, כשנרשמתי למועדון הברמנים של זמן אמיתי קיבלתי במתנה זוג בקבוקים עם כוס טוליפ חמודה. ניסינו לשנות את רוע הגזרה ולקבל את הדופלבוק במקום, אבל האנשים שאיישו את הדוכן של בזלת היו קצת ערלי לב, או עייפים, או שסתם לא היה להם כוח לטרוח. נו, עדיף לתקתק קודם כל את הבירות המעפנות בכל מקרה ולשמור את האהובות למועדים שמחים או מיוחדים יותר מסתם ארוחת צהריים של שבת, עם כל הכבוד לפסטת העגבניות-אפונה-שום טרי שבישלנו היום.

קלילה, פרחונית-כשותית. לא רעה אבל לא מרגשת. לעומתה, ליקר התאנים שרקח ארם ממבשלת אביר האלה היתה בדיוק מה שאפשר לצפות מתוצר של המבשלה הזאת: סמיך, מתוק, טעמים חזקים מאוד עם רמזים של צ'ילי וקינמון. הלך מצויין עם השוקולדים של פושון שהתמוססו לנו בפה.

שלשום תמול

הזמן: שלשום, בסביבות 11 בלילה
המקום: שטרן1, פלורנטין
השותים: החשאי, הקנדית ואני
הנשתים: Newcastle Brown Ale (עמ' 208), Bischoff Doppelbock (עמ' 60).

"קחו אותי למקום שאתם מבלים בו", ביקשה תמר, כמעט 15 שנים מאז הפעם האחרונה (והראשונה) שהתראינו, כשהתארחתי אצלה בבית אמה בויניפג, קנדה. אחרי שייקים, שניצל סייטן ובורגר סויה בבודהה בורגר, וסקירה היסטורית של תסרוקות ושל בנים הזמנו את החשאי להצטרף אלינו ושמנו פעמינו אל השטרן. היה עמוס. חמישי בערב. אנחנו לא רגילים להיות בשטרן בזמן הזה והשטרן לא רגיל אלינו בזמן הזה. יצאנו לשוטט בחוץ, חשבנו לוותר ולהכנס לנורמה ג'ין במקום (אנחנו מבלים בנורמה ג'ין פעם בשנתיים בממוצע – זה נחשב?) אבל גם שם היה עמוס. חזרנו לשטרן ובדוחק נמצא לנו מקום.

אנחנו אוהבים להביא לשטרן אורחים, במיוחד אורחים מחו"ל וכאלה היו לנו לא מעט בזמן האחרון. גם נחמד שם וגם כולם מוצאים מה לשתות, חוץ מתמר, שבירה עושה לה לא טוב. בדוחק היא מצאה סיידר והתמקמה עליו. החשאי התחיל לאחרונה לפתח חיבה מיוחדת לדופלבוק. באירועי בירה הוא מתרוצץ ומחפש את הצדיק שימזוג לו את הבירה הכמעט-בוצית הזאת אך בינתיים לשווא. בישוף היא אחת הגרמניות היותר חביבות עלינו (יש מצב שמשפט ברוח הזאת כבר מופיע בבלוג ברשומות שמזכירות את פאולנר ו/או ארדינגר). בחוברת המותגים מופיעות שלוש בירות מהמבשלה הזאת, שתיים כבר נשתו במסגרת הפרוייקט ובשלישית טרם נתקלנו למיטב זכרוני.

אני הזמנתי ניוקאסל בראון אייל, שנמזגת בשטרן עם גז חנקן. היא יותר עדינה, פחות מוגזת ממה שנמזג מחביות בפאבים אחרים בעיר ולמרות שהמשורר והמבשלה התכוונו שכך נשתה את הניוקאסל, אני מעדיפה אותה קצת תוקפנית. אולי כי ככה התרגלתי. פעם ביליתי לילה בניוקאסל, בהופעה. אני לא זוכרת כלום מהעיר הזאת חוץ מאת הגשר הענק, ושהלכתי למכולת לקנות חטיפים ובירה, אבל בטח זאת לא היתה ניוקאסל, אלא משהו יותר רעיל ויותר זול.

אתמול בצהריים הלכנו לחדר הכושר כדי לשרוף קלוריות ואחר כך אכלנו מרקים בגבאי החדש בצפון דיזנגוף וגלידה (הוא) וקרפ (אני) בוניליה ירמיהו כדי לרפד את הבטן. אחרי ההכנה הזאת נסענו לזמן אמיתי לפסטיבל בירות ישראליות שאורגן על ידי בירמאסטר. הגענו בסביבות השעה 18:00, שעתיים לפני הסיום, ובשעתיים האלו הצלחנו לטעום בירות מרוב הדוכנים.

שלוש מבשלות שמופיעות בספר הציגו בפסטיבל: אביר, בזלת ואלכסנדר. לא התכוונו לבקר אותן. את אביר נשתה ב"אביר" (או בברז) והשתיים האחרות נפוצות למדי. למרות שתכננו לשתות בפסטיבל מהבירות שלא יוצא לנו להתקל בהן בשגרה, את הקופון האחרון שנשאר לנו נתנו לאלכסנדר, שבתמורה מזג לנו מהבירה הכהה, שאותה טרם יצא לי לשתות. אני אפילו לא מתכוונת לפתוח את הספר כדי לבדוק מה שמה של הבירה הזאת. האף והפה שלי סבלו משיתוק בשלב הזה; לא סופרת את ההתנסות הזאת כחלק מהפרוייקט.

מה כן נשתה? אנסה להזכר:

הSpicey Monster של גל'ס – בירה קלילה שמתאימה לקיץ הישראלי. טיפה יותר מדי אניס לטעמנו, אבל היא כיפית. שתינו את הבירות של גל במספר הזדמנויות ומרגישים את השיפור מטעימה לטעימה.

ליבירה ביטר – אחת הישראליות האהובות עלי ביותר, מרה-מרה עם סיומת גרעינית, כמו לחם כפרי ומשובח.

גולדה – IPA וRoyal Oak. הIPA טובה יותר.

Gopher's – רציתי את המעושנת אבל כבר נגמר, אז שתיתי שוב את הSunny Friday, בהירה והולמת את היום, למרות שהיא נלגמה אחרי השקיעה. קניתי גם פותחן – הלוגו שלהם חמוד.

הIPA החדשה של מבשלת רונן – עוד בירה קיצית, והפעם מרירה ואשכוליתית. זאת הפעם השניה ששתיתי אותה. בפעם הראשונה לפני שלושה שבועות היא נטעמה לי כמעט כקוקטייל, עם רמזים לליצ'י ביחד עם האשכולית. הפעם היא נדגמה אחרי אי-אלו בירות אחרות אז הטעמים התערבבו לי. זאת בסה"כ הבירה השלישית שרונן מוציאים. זה מגניב. הניסויים נשארים במשפחה והקהל נהנה ממוצרים מוגמרים ומדוייקים. אני מקווה שהייצור וההפצה שלהם יגדלו ושבחוברת המותגים הבאה הם יופיעו, בין הקרלסברג לשימאיי.

מבשלת החלוץ – זכרתי במעומעם ודי לטובה את בירת המתנדבת ששתיתי במעברות. את המאדפה, בירה עם הל גם שתינו במעברות. פחות מדי מגוזזת לטעמי אבל חוץ מזה חביבה. טעמתי גם אקספרימנטים, בירה עם סלק שלא היתה לי טעימה ובירה שמתובלת בשום – בדיוק הדבר שאמור לקנות אותי, אבל היא לא ריגשה.

מבשלת גבעתיים – English Royal עם מייפל שנהניתי ממנה. מייפל, איזה כיף! לגמנו גם עונתית אחת, אבל אני לא זוכרת אותה.

לאפינג בודהה – לא זוכרת איזו. אחת שיושנה במקרה כ-10 חודשים במבשלה וזה מה שיצא. יצא טוב. נו, לאפינג בודהה.

אביר האלה – האיש והאגדה והגבינות המיטגנות שריחן המעלף מילא את הזמן אמיתי. לקחתי בירות הביתה, ליישון, שתיתי סיידר ולקחתי שני בקבוקים בשביל תמר. אנחנו מתכננים טיול בחול המועד פסח ואני חושבת שהיא תיהנה מהן. רק שלא נשכח לקחת פותחן שעם.

תודה לאדון צילום משכר  🙂