בירה מהמדבר

 

הזמן: צהרי יום שבת שמשי// שני מאוחר ומעונן
המקום: בית הוריו של החשאי// קומת הגלריה של שר המשקאות בבורסה
השותים: אבא חשאי, החשאי ואני// חבורת הבירגיקס שטעמה על עיוור 15 פורטרים וסטאוטים
הנשתים: Isis Desert Ale, Isis Amber // וגם Isis Black Ale

סקירת הבירות של מבשלת אייסיס ממושב דקל היתה אמורה להתבצע לפני חצי שנה, במסגרת road trip לדרום הארץ, שכלל גם פופאי בפונדק ורדה, שווארמה צמחונית בבאר שבע ולינה בצימר בעזוז, שאמור להיות המקום הכי רחוק מתל אביב, אבל נמסיס אלת הנקמה סידרה לנו את אייל שני, שחר סגל, כמה קצינים ושיחות על בירה ועל צליחת התעלה בבקתה הסמוכה. ברם, את החופשה קבענו לסופ"ש ההזוי ההוא עם הפיגוע באוטובוס באילת, מתקפת הבזק על עזה וריקושטי הגראדים על באר שבע. כביש 10 המעלף נסגר לתנועת אזרחים ומושב דקל שקונביניינטלי לוקייטד במשולש הגבולות ישראל-עזה-מצרים לא היווה יעד אטרקטיבי במיוחד לעצבינו התלאביביים המרוטים באותו סופ"ש.

מאז לא יצא לנו להגיע לדרום, אבל אייסיס הגיעה למרכז הארץ. דגמנו בירות שלהם בתערוכת Beers בחודש הקודם, והחלטנו להתעמק בשני הבקבוקים שקנינו לא מזמן בבליץ-לאנץ' בהפוגה מהלימודים אצל אמא ואבא חשאי. תחילה מזגנו את האייל הענברי, נוזל ענברי (DUH!) ומעורפל עם ראש קצף לבן וענקי שנרגע כעבור דקות ארוכות. הרחנו לתת, תפוז ופירותיות שניתן לייחסה לכשות. טעמה של האמבר אייל מריר ועדין ויש לה גם סיומת פרחונית. בירה לא רעה ולא כבדה – התאימה למזג האויר הכמעט-אביבי של השבת האחרונה. האייל המדברי, הIPA של המבשלה, היא בעלת צבע דומה, אך הקצף שלה אוורירי יותר ופחות מאסיבי. יש לה ריחות עשבוניים ואשכוליתיים מהסוג שמצפים למצוא בבירות בסגנון, אבל הם לא חדים ומרגשים כמו שריחות של IPA יכולים להיות. בפה טעמנו מרירות שלא הלהיבה אותנו. הרגשנו גם חמאתיות שעשויה להצביע על פגם בבירה. הגיזוז היה קליל מאוד, הגוף קל והסיומת ארוכה. לא נפלנו.

Fast Forward לליל אמש – שמונה בירגיקס סביב שולחן, טועמים 15 פורטרים וסטאוטים. שבעה, ואנחנו בתוכם, עוצמים עיניים כשהבירות נמזגות. ככה, בכוסות טעימה, ללא קונטקסט ועם נסיון לשמור על פני פוקר כדי לא להסגיר את ההתרשמות ולא להשפיע על הדירוגים. אייסיס בלאק היא הבירה הרביעית שנמזגה. שחורה כסטאוט, אך נטולת קצף. הרחתי שוקולד מודגש מאוד וגם יין והבירה היתה מתקתקה מאוד. מרקמה חלק, גיזוז לא היה, אכזבה קלה דווקא כן.

כשאני מסתכלת על דירוגים קודמים של בירות של אייסיס – לא כאן בבלוג, אל תחפשו – אני למדה שההתרשמות שלי היתה טובה יותר. יכול להיות שהשינוע (לתל אביב) והאחסון (במקרר) למשך חודשיים – כחודשיים לפני התאריך האחרון לשיווק שמוטבע על התוית – לא עשה עם הבירות חסד. הבעיות (ריח חמאה, גיזוז אפסי) מצביעות כנראה על פגמים שאני מקווה שיתוקנו.

סיבוב נוסף על אייסיס יגיע – בתקווה שהפעם בדקל.

נגב מעבר לאיילון

 

הזמן: שישי בערב
המקום: בית משותף בגבעתיים
השותים: הבת דודה מאמריקה, החשאי ואני
הנשתים: נגב אמבר אייל (עמ' 203), נגב פורטר אלון (עמ' 204), נגב פסיפלורה (עמ' 205)
הסופ"ש האחרון עמד בסימן של בירות בוטיק ישראליות. ביום חמישי חגגנו באיחור מה יום הולדת לגאון הכללי בדאנסינג קאמל, עם APA, IPA, לצ'ה דל דיאבלו ותרוג וויט שהעברנו אחד לשני לשלישית. אתמול בצהריים, כשהסתיים היום הראשון ללימודים והפעימה הראשונה בדרך להחרבת חיי הנישואים שלי (מה לעזאזל חשבתי כשסגרתי את היום הכי טוב בשבוע עם 6 שעות באוניברסיטה הפתוחה?!?! השכבה מוקדמת בחמישי, השכמה מוקדמת בשישי. חסל סדר טיולים והסתובבויות) ושניה אחרי שהעליתי את הפוסט על לאפינג בודהה נסענו לנינקאסי בדרום תל אביב, לאירוע צהריים עם מבשלות בוטיק: ללה, לאפינג, גופר'ס והבירות של גלית וגדי דבירי שאף הן קרויות נינקאסי. חוץ מבירת החיטה של ללה התמקדנו בבירות מעושנות: הקלובסקה של גופר'ס והחיטה המעושנת והבמברגית של נינקאסי. כשחזרנו הביתה צפינו בשני פרקים של The Wire וב-8 בערב חצינו את האיילון לביקור אצל בת הדודה מאמריקה שמאז מפגש הבירה האחרון שלנו באפריל עשתה רילוקיישן לגבעתיים. שמעתי על דברים ביזאריים יותר. אחרי שריפדנו את הבטן במרק, נודלס וברוסקטה עברנו למשימה שלשמה התכנסנו, טעימה של שלושת הבירות של מבשלת הנגב, שגלשה לדיונים ביזאריים על הדושבאגס והפרברטס שעולם הדייטים הישראלי מלא בהם. שיט, אם החשאי ואני סוגרים את הבסטה אני מעדיפה לפרוש למנזר – רק לא להתקרב לסחי הזה.

רק רצוי שהמנזר יהיה בברוז', כן?

הבת דודה בחרה לפתוח באמבר אייל, שלו ריח מתוק והדרי (אני מצאתי קצת יסמין), וטעם מתוק, תפוזי ונעים. לפני השינה בני הדודים הקטנים ביקשו לטעום והבירה זכתה גם לאישור שלהם. משם המשכנו לפסיפלורה, פרי שלדעת שלושתנו ראוי מאוד לשימוש בקוקטיילים, אבל בבירה פשוט לא מסתדר. על הפורטר אלון, הבירה המוצלחת ביותר של המבשלה, הבת דודה ויתרה, כי היא לא אוהבת בירות כהות, מה שאומר שנשאר יותר בשבילי. בירה שמעקצצת על הלשון, עם עץ שמורגש וטעמים מורגשים ועשירים.

סיימנו את הערב עם בירה נוספת של לאפינג בודהה, שקנינו מהם בצהריים, הDubbel Pleasure שצבעה חום-אדמדם. היא בעלת ריח מתוק, טיפה שוקולדי וטיפה חמוץ – אולי כמו תמר. בטעם מרגישים תמר (לא סילאן, פשוט תמר יבש) וקצת שוקולד – בירה מוצלחת.