קיצי, לא עקבי.

הזמן: שישי, לפני הצפיה בפרק הראשון של משחקי הכס.
המקום: סלוננו הממוזג
השותים: החשאי ואני
הנשתה: עוג קיצי של מבשלת הגולן

אל תאמינו לתמונות יחסי הציבור. אל תאמינו גם לתמה שמלווה את הרשומה הזאת. כדי להתרשם מהתווית של העוג הקיצי, העונתית של מבשלת הגולן צריך לראותה בחיים האמיתיים וגם לגעת בה. איזו צבעוניות מקסימה, איזה דפוס משובח, איזו טקסטורה! השקיעו שם, במחוז הבחירה של אביגדור קהלני, אם לא בעיצוב עצמו אז לפחות בסטודיו לעיצוב.

ואיך הבירה? זאת ששתינו אתמול טובה. מריחה מקליפות הדר, עשב ומעט לתת. מרירה. בהתחלה בעדינות, עם דומיננטיות של הלתת. הכשות תופסת מקום בהמשך, אבל עדיין, הבירה לא תוקפנית ולא "מוזרה" ומתאימה לקיץ ולטעם הישראליים. למרות שהיא מכילה רק 4.5% אלכוהול, יש לה גוף. הסיומת גם מרירה ונעימה.

הבירה ששתינו אתמול מומלצת בכל פה. האם אנחנו ממליצים על עוג קיצי? שאלה טובה. זאת הפעם השניה שטעמנו את הבירה הזאת. הפעם הראשונה היתה ביום הIPA בפורטר אנד סאנס לפני כשבועיים ומהבקבוק שהתהדר בתווית המרהיבה נמזגה בירה שונה: מעט עכורה, עם ארומה פירותית קלושה שהזכירה שימורי פירות בסירופ וטעם גרעיני מאוד, כמעט ללא זכר לכשות. הילדה השוודית המתה לגמה מהכוס שלנו ופסקה שאנחנו חייבים לקנות בקבוק נוסף, כי מה ששתינו לא מייצג את הבירה. ובכן, נראה ששתי הבירות ששתינו מייצגים יפה את מבשלות הגולן. מעטות המבשלות המסחריות שפועלות כאן, שניחנות בכזאת חוסר עקביות כמו הגולן. למה שעוד אפשר להבין בבישול ביתי, לקבל, אולי, בברו-פאבס, אין מקום בבישול מסחרי. זה לא הוגן כלפי הצרכנים. לפעמים ממש בא לי שיחילו GMP ו-ISO על מבשלות.

עוד משהו לא הוגן קשור במחיר ששילמתי עליה. החשאי ואני לא נוהגים להתמרמר על מחירים, לא של בירות בוטיק ישראליות, שעלות הייצור שלהן גבוהה משמעותית מעלות הייבוא של כמעט כל הבירות שמופצות כאן. סיבה נוספת שאנחנו לא מתלוננים היא, כפי שכתבתי השבוע למנהל בר מסוים ששאל לדעתי על העלאת מחירי הבירה, שאנחנו לא צרכני הבירה הטיפוסיים. אין לנו נאמנות מותגית, אנחנו כמעט לא יוצאים לפאבים ובירה עבורנו היא תחביב רציני שאנחנו מוכנים ויכולים להשקיע בו.

עם זאת, השבוע הגענו לגבול העליון. קניתי את בקבוק העוג ביחד עם עוד כמה בירות בשר המשקאות סניף הבורסה. 18 ש"ח לבקבוק 330 מ"ל. לפני פיקדון, כן? בדיקה קצרה באינטרנט מעלה כי המחיר הקטלוגי (כמה סטימצקי מצדכם!) של העוג בבית המשקאות של נפתלי עומד על 20 ש"ח. אני לא מבינה למה מישהו שהוא לא אנחנו, קרי חנון בירה שחייבלטעום הכל ולדרג הכל יקנה בירה ישראלית בתפוצה רחבה במחיר הזה.

עידן הבזלת

הזמן: שבת לפנות ערב
המקום: מבשלת הגולן, קצרין
השותים: החשאי ואני
הנשתים: בזלת פילזנר (עמ' 53), בזלת חיטה (עמ' 54), בזלת דאבל בוק (עמ' 56), עוג (חדשה, לא בספר)

החשאי החליט שאת בירות הגולן נשתה ברמת הגולן. לא משנה שמאז שמבשלת הגולן נקנתה על ידי היקב השכן הבירות שלהן נמכרות בכל חנויות היין בסביבה וחלקן אף נמזגות בפאבים שיוצא לנו לפקוד, הוא רצה לשתות on location. הילדה השוודית המתה הוסיפה ואמרה שבמבשלה הבירה טעימה יותר, מה שעקרונית נכון לגבי כל בירה ששתיתי עד היום, אני נכנעתי ואתמול, שבת קרה ויפהפיה שמנו פעמינו הגולנה.

בניגוד לביקורי מבשלה אחרים שתועדו בבלוג, לא באמת שינה לי איפה אשתה את הבירות. מאז שמבשלת הגולן נפתחה, ב2005, ביקרנו שם פעמים רבות: נסענו במיוחד רק שנינו, העברנו את הBFF של החשאי מסלול טעימות במסגרת טיול יום הולדת, עצרנו שם בדרכנו לצימר, חגגנו שם עם ההורים שלו, ישבנו שם עם ההורים שלי וגמענו כמות נכבדה של בירת העמק, בירת הגליל, בירת הגולן ובירת בזלת. מבשלת הגולן – המבשלה-מסעדה והבירות היוו עבורנו מוקד משיכה בימים שלא ממש ידענו איפה אפשר להשיג בירות בוטיק ישראליות, אם בכלל היו כאלו.

בינתיים, כאמור, המבשלה נרכשה על ידי היקב, שמות הבירות שונו, הלוגו הנאיבי בדמותו של קאובוי מהגולן/ שחקן מתמרות עשן/ האח הגדול והאחראי של החקלאי שמככב על התויות של מבשלת אסיף הוחלף בהליך מיתוג שכלל גם את שינויים של שמות הבירות והברומאסטר הבווארי שליווה את המבשלה מיום הקמתה חזר הביתה ואת מקומו תפס נייטיב.

יצאנו בצהריים, עצרנו לקטנה באל-באבור ביוקנעם והגענו למבשלת קצת לפני השקיעה וליקוי הלבנה. זאת עדיין מבשלה? המיכלים שם, אבל הם נראים קטנים מדי ביחס להיקף ההפצה. וגם – המקום לא ממש סגור על עצמו מבחינת המיתוג ומדי פעם הקאובוי הישן מבצבץ.

את השלט החיצוני מיתגו מחדש

אבל את השלט הזה לא.

התיישבנו על הבר, אני חושבת שבפעם הראשונה. בפעמים הקודמות התיישבנו ליד שולחן, קרוב לחלון ולכביש. לא היו הרבה אנשים במקום ואלה שכן היו התרכזו אף הם סביב הבר. נדמה שכולם שם הכירו את כולם וזה מצא חן בעיני, שתפיסתי את המקום היתה כשל אטרקציה תיירותית.

רצינו להתחיל עם חוויית הגולן, טעימות של ארבעת הבירות שפעם הכרנו בתור גליל, גולן, העמק ובזלת אך היום משווקות כבזלת חיטה, בזלת אמבר אייל, בזלת פילסנר ובזלת דופלבוק לא בהכרח בהתאמה, אבל הודיעו לנו שהחיטה אזלה ושבמקום האמבר אייל מוזגים את העוג, הבירה העונתית (או כזאת שמשווקת ככזאת; ניתן לה את הספק ונבוז אם היא עדיין תהיה בסביבה בפברואר). כשהבחנתי בנוזל חיטתי בכוס של הבחור שישב מימיני הבירה נמזגה לי מבקבוק.

את הפילזנר כבר שתינו במסגרת הבלוג אבל טריה מהברז היא נחמדה הרבה יותר: בועות אקטיביות ונמרצות, ריחות של לתת ולימון שמגיחים אחרי ניעור קל של כוס הטעימה, לתת עדין בפה וסיומת חלקה. בירה קלילה ומגניבה למדי. עוד 10 מעלות בחוץ והיא היתה מושלמת.

העוג היתה ההפתעה הנעימה של הביקור: היא אדמונית, דבשית וצלולה, וטעם של לתת-לחם שמתחלף במכת כשות קצרה וחדה. הריח שלה לא הורגש בטעימות אבל בסיבוב שני הזמנו שליש ואחרי ניעור הרחנו לתת ועוגיות. הגוף שלה בינוני והסיומת קצרה ולתתית במורד הלשון.

שתי הבירות האחרות איכזבו. הברמן האדיב (ינון, שלומד בתל חי ומבשל בירות, כולל בירה מעושנת, עסוק כרגע בלימודים ובבישול. אין לו דף פייסבוק, אין לו כרטיס ביקור ואין לו תויות. זה שינוי מרענן לעומת מבשלים שדואגים ראשית כל למתג ואז מתחילים לנסות לעשות בירה נורמלית) אמר שהבירה לא מייצגת, ואני תוהה איך היא בכלל בוקבקה אם היא לא בסדר: ראש הקצף שלה, אחד הדברים החשובים בבירות חיטה, היה קטן למדי, הריחות היו אופייניים לז'אנר אבל הטעם אנמי, מריר ולא מאוזן בכלל.

על הדופלבוק של אפשר להגיד הרבה דברים, אבל דופלבוק זה לא הדבר הראשון שהייתי אומרת בהתייחס לבירה הזאת. למען הסדר הטוב אכתוב שהחשאי הוא דופלבוקיסט מושבע ושיש לנו קילומטראז' נחמד בז'אנר הזה: כובד, צימוקים, שזיפים ומתיקות הם מאפיינים ששגורים בפינו ובכוסותינו. ריחות של אספרסו זה סבבה באספרסו או בסטאוט, מרירות זה גם יופי בהרבה סוגים של בירות וגם סיומת חמצמצה, אבל לא בדופלבוק של בזלת.

שתינו שליש פילס ושליש עוג, אכלנו צ'יפס, צפינו בליקוי הלבנה וחזרנו למרכז כשחידוני הזקנים של רשת א' מתנגנים מעל גלי האתר. השבוע נקנה אמבר אייל ליד הבית.