בירה בשווייץ חלק ד': פרידה מציריך

בבוקר שאחרי ההופעה המדהימה של היאנג גודס התעוררתי בתחושה שאפשר לסגור את הבאסטה. זהו, נגמרו החלומות. זכיתי לראות על הבמה את כל הלהקות המכוננות שעדיין מופיעות ואני יכולה למות בשקט. השלג שירד על העיר דחה את התכניות לבקר במשרדים של דיגניטאס, אז עלינו על גרביונים וגטקעס ויצאנו לטייל בעיר בלי מטרה מוגדרת, מלבד ביקור בקברט וולטייר. בדרך לשם עברנו בגרוסמונסטר ובפראומונסטר, שיחקנו בשלג ועצרנו לבירה ואוכל בZeughauskeller. זוהי מסעדה גדולה ותיירותית, עם מלצרים דוברי אנגלית ותפריט בשלל שפות. יש שם מבחר של כ-10 בירות מחבית, לאגרים שווייצריים של מבשלות מסחריות ובירת הבית שמיוצרת על ידי מבשלה מקומית ומספר בירות מבקבוקים. לא משהו מדהים. מבחר המנות מבוסס על המטבח השוויצרי ואיננו ידידותי במיוחד לטבעונים. הזמנו צלחת של ירקות מאודים ורושטי והתחרענו על לחם הבית, שלו קרום קשה ומתפצח ותוכו לבן ורך כל כך. התפאורה על הקירות משקפת את השימוש הקודם שנעשה במבנה שהוקם בסוף המאה ה-15: מחסן נשק. קשתות, חרבות, רובי ציד ושאר פרפרנליה צבאית-שווייצית.

הקשת של וילהלם טל. בערך.

הקשת של וילהלם טל. בערך.

חלקנו בינינו 4-5 בירות ומתחנו את השהייה שלנו במסעדה ככל האפשר כי היה שם חמים ונעים, אבל בגלל העומס נאלצנו לחלוק את השולחן עם סועדים נוספים ובאיזשהו שלב היה לנו לא נעים אז יצאנו, חצינו את הנהר והמשכנו להתבטל בקומת בית הקפה של קברט וולטייר עם בירת מנזרים שוויצית זניחה ויין חם, תחת תמונה של הוגו באל.

Let's do it a dada

היה קר ומושלג והגיחה לפראומונסטר, הקתדרלה המפורסמת עם חלונות שאגאל, היתה רק תירוץ להפשרת הגוף הקפוא ומנוחה קצרה לפני תחנת הבירה הבאה. בכל עיר שמכבדת את עצמה וגם בערים שלא (ע"ע נתניה?), אפשר למצוא את המוטציה הידועה כפאב אירי. ריהוט עץ וויטראז'ים גנריים, מנת יתר של בירצ'נדייז של מרפי'ז או גינס – תלוי עם איזה תאגיד היזמים חתמו על חוזה – ומוזיקה שנעה בין רוק מיינסטרים לפולק אירי  יבבני (ואף פעם, אבל אף פעם לא Thin Lizzy!). בניגוד לכך, פאבים סקוטיים אינם מחזה שכיח. כשקראתי על הBonnie Prince, שממוקם בקרבת העיר העתיקה, ידעתי שנגיע לשם, ולו בגלל שיש להם בסטוק את אחת הבירות ממשימת ה-1001 שלי. חלל צר וחשוך, עם בר ומדפים עשויים עץ וטפט בצבע בורדו. המקום הזכיר לי פאבים שישבתי בהם בסקוטלנד לפני אלפיים שנה בערך, אבל זכרון זה דבר מתעתע. הגיע הזמן לנסוע שוב ולברר האם הצניחה בB12 לא השפיעה עליו. בכל מקרה, אני זוכרת ששקיות Walkers לא עלו בסקוטלנד 4 פרנקים שוויצריים. למרות המחיר השערורייתי ולמרות שאני לא מחובבי התפוצ'יפס על נגזרותיו השונות הנוסטלגיה השתלטה עלי וקנינו שקית. בחזרה לבירה – מבחר צנוע של 9-10 בקבוקים איכותיים, את מקצתם כבר שתינו ואולי גם אתם זכיתם להכיר. בנוסף נמזגים שם סינגל מאלטים איכותיים (אבל ללא כאלה שאי אפשר להשיג בנורמה ג'ין) ומוגשים בירות מסחריות מגזרת היינקן ונגזרותיה המקומיות. יקר, אבל חוץ מהבירות האיטלקיות המשובחות ששתינו בערב הקודם, כנראה שהפאב הסקוטי הוא המקום עם הבירות המעניינות ביותר בעיר.

IMG_2862

בדרך חזרה לחדר עצרנו ליד האשוח המזמר. IMG_2871ולפני שעלינו לרכבת בחזרה לבזל וללילה לבן בשדה התעופה עצרנו בDrinks of the World בתחנת הרכבת. חנות ענקית עם מבחר היסטרי של בירות – הרבה שוויציות והרבה בוטיק שוויצי, אם כי לצערנו נכון לדצמבר 2012 עדיין אין שם בירות מהקנטונים האיטלקיים. כתבנו על הסניף של החנות ברשומה על בירות בבאזל. בציריך המבחר גדול יותר ושם התחמשנו בבירות שוויציות, גרמניות וצרפתיות לטובת משימת ה-1001, וגם בבירות ממרוקו, קובה ומונגוליה כדי לסמן עוד מדינות בפנקס וברייטביר.

טעימות בשדה התעופה. מימין, ברודוג חדשה. משמאל - אלטביר מגרמניה.

טעימות בשדה התעופה. מימין, ברודוג חדשה. משמאל – אלטביר מגרמניה.

סיכום? סיכום. שווייץ זה לא יעד לטיול בירה. לאגרים טריים ומסורתיים אפשר למצוא מעבר לגבול, בגרמניה ובאוסטריה. איילים יצירתיים ומסקרנים אפשר למצוא מעבר לגבול באיטליה. מאידך, לא נסענו בגלל הבירה, שהיתה רק תוספת, מילוי זמן וחלק ממשימה גדולה יותר, לפני ואחרי אחת ההופעות הטובות בהן נכחתי אי פעם.

לאן הלאה? עוד חודשיים רומניה. הסיבה? טיול משפחתי (של הצד המתפקד במשפחה, כן?). בקרוב נתחיל לבדוק את מצב הבירה המקומית והמיובאת שם. אם יש למישהו המלצות, נשמח לקבל.

בירה בשווייץ חלק ג': צריך לשתות בציריך (פרק I)

אחרי נסיעת בת שעה ו-14 דקות*, בה חיסלנו בקבוק שניידר וייסה שקנינו בDrinks of the World בבזל, הגענו לארץ המובטחת, הלא היא ציריך, בה שוכן ה-Rote Fabrik, בית המקדש לאותו סופשבוע, בו הופיעו הכוהנים הגדולים, אהובי משכבר הימים, ה-Young Gods. יצאנו לבאנהוףשטראסה, הרחוב הראשי של העיר שיוצא מתחנת הרכבת ושמנו פעמינו לחדר המקסים והמרווח אותו מצאנו בAirBnB, שנמצא במרחק שבע דקות הליכה מתחנת הרכבת. הנחנו את המזוודה, לבשתי חולצה נוספת וחזרנו לתחנת הרכבת. הרחוב היה מלא בקונים וכך גם התחנה, שמארחת שוק חג מולד סואן וגדול מאלה שביקרנו בהם בבזל. נעצרנו ליד דוכן שמכר פאסט פוד הודי צמחוני וטבעוני במחיר של מנה בשרית מחוץ לעסקית באינדירה בתל אביב, ריפדנו את הבטן ונכנסנו לBrasserie Federal, מסעדה גדולה וצפופה עם תקרה גבוהה של תחנת רכבת באירופה ולמעלה מ-100 סוגים שונים של בירות שוויציות, ברובן מבקבוקים. כחובבי בירה שקונים ושותים עם רשימה ביבליוגרפית, לוקח לנו זמן להתבשל על הזמנה, דבר שהמלצרים לא ראו בעין יפה במיוחד. האוירה לא נעמה לנו ואחרי סיבוב אחד יצאנו.

שימו לב לתקרת הזכוכית המהממת

שימו לב לתקרת הזכוכית המהממת

את בוקר שבת התחלתי בספירה לאחור: ההופעה ב20:30, ועם כל הכבוד לבירה ולאוירת הכריסטמס, הגענו לציריך בשביל להגשים חלום. בכל זאת, מדובר בThe Young Gods, לא ביו-2. אין טעם להגיע לאזור ההופעה על הבוקר, ולכן שוב הלכנו לכיוון תחנת הרכבת, חצינו את הפסים והגענו למבנה תעשייתי בו שוכנת Amboss 5, מבשלה שהבירות שלה מיוצרות במיקור חוץ. לא מצאנו עליה הרבה פרטים, אבל החלטנו ששווה לנסות. ובכן, הכתובת שמצאנו היא של מרכז לוגיסטי ולא של ברופאב. במקרה היו שם שני עובדים, שהפנו אותנו לקפה נואר במורד הרחוב, שמופעל בבעלות משותפת. התרווחנו על ספסל, הזמנו את שתי הבירות מהחבית ואישית, די התבאסתי שלא בחרתי לשתות את הקפה שנקלה במקום. הריח היה מעולה. שתינו את הבירה הבהירה ואת הבירה הכהה. הכהה היתה טובה יותר, בעיקר בזכות ניחוחות הקליה, לבהירה היה טעם שהזכיר יותר מכל בירה בהירה מסחרית וזולה מהסופר. אפשר למצוא בקבוקים וברזים של הבירה הזאת ברחבי העיר, אבל בהחלט אפשר לוותר.

שקוף שזה משעמם

שקוף שזה משעמם

היעד הבא לאותו יום נפתח רק לקראת שעות הצהריים, אז העברנו את הזמן בשוטטות בחנויות עיצוב, ביניהן חנות הדגל של מותג התיקים Freitag. גם אם אתם לא מתכוונים לקנות שם כלום (אני דווקא התכוונתי, אבל בסוף החלטתי לנקוט במדיניות חסכון), כדאי להגיע לשם. החנות בנויה מקונטיינרים ומגגה יש תצפית נהדרת על העיר. עוד הליכה קצרה והגענו לSteinfels, ברופאב מפונפן, סמוך לסושיה טרנדית ולמועדון לילה. חיכינו בסבלנות לפתיחה, התיישבנו על הבר והזמנו כוס של בירת חיטה וכוס של סייזון, אייל בלגי פירותי. בירת החיטה היתה הטובה יותר מבין השתיים, עם ניחוחות של קליפת תפוז, ציפורן ובננה וטעמי מסטיק, חמצמצות וטיפה ביסקוויט. גם הסייזון ערבה לאפנו, עם ריחות מפתיעים של תה, קינמון, ציפורן ויסמין וטעמים מרירים בעיקר וקצת מתוקים.

IMG_2783

הגענו לצהריים עם שני סיבובי שתיה על בטן פחות או יותר ריקה, כי ארוחת בוקר קונטיננטלית (ובטבעונית: לחמניה עם ריבה ותפוז אחד) לא יכולה לתחזק את החשאי ואותי, שני נהגי משאיות בפוטנציה. הגיע הזמן לאחורה-פנה ולעליה לרגל לHiltl, המסעדה הצמחונית הראשונה באירופה, לפי הפרסומים. לא יודעת בעניין האמת בפרסום, אבל אם 1889 זה מספיק ותק בשבילי. החשאי, כאמור, לא מחובבי המזנון, אז עלינו לקומה השניה והזמנו מתפריט האה-לה קארט, עם שינויים מתבקשים להפיכת המנות לטבעוניות. היה טעים, אבל נשארנו קצת רעבים כי לא התחשק לנו קינוח. כשירדנו למטה קנינו כריכונים משובחים, האחד עם חיקוי טונה והשני עם BLT טבעוני, שסגרו לנו את הרעב למשך מספר שעות.

ג'מבאלייה לאדון

ג'מבאלייה לאדון

ומנה ציריכאית לגברת: רושטי, פטריות וסייטן ברוטב יין לבן.

ומנה ציריכאית לגברת: רושטי, פטריות וסייטן ברוטב יין לבן.

שלאף שטונדה, קימה עצלה והתארגנות שבאה בסתירה לכל עקרונות ההתארגנות להופעה שפיתחתי ב-23 השנים האחרונות: כשהטמפרטורות לא מגיעות לברכיים של האפס, אי אפשר להסתפק בטי-שירט וקפוצ'ון. אבל רגע לפני ה-Rote Fabrik ואחת ההופעות הטובות והמרגשות שאי-פעם נכחתי בהם, עוד בירה. "עוד בירה" זה קצת אנדרסטייטמנט למקום עם היצע הבירה הכי מעניין בו נתקלנו בסוף השבוע. אם אתם בירגיקס ומוצאים את עצמכם בציריך מכל סיבה שהיא וצריכים לשים את הפרנקים שלכם רק במקום אחד, Fork and Bottle זה המקום. בשכונת מגורים בקרבת הכביש המהיר ותחנת טראם, בבית שמוקף גינה שמשמשת כבירגארדן בעונות הקפואות-פחות, שוכן ביסטרו שמתתמחה בבירות ארטיזנליות (וביינות בוטיק, אבל יינות מעניינים אותי רק כשהם חמים ומתובלים או מוגשים בכוס של קידוש). הבעלים, זוג אמריקאי, נוסעים מספר פעמים בשנה לצפון איטליה ובוחרים שם בירות ייחודיות להגשה במסעדה. חוץ מהאיטלקיות גם שם מוגשות בירות של Bad Attitude הזכורים לטובה מבזל וחוץ משתיה מוגש שם גם אוכל. אפילו מצאנו שתי מנות טבעוניות! ווג'י בורגר משעועית שחורה ומרק עגבניות שומי וטעים להפליא. חוץ מזה, נאמר לנו שאם מתקשרים מראש, הם דואגים למנות טבעוניות נוספות; כמה מהלקוחות הקבועים של המקום הם טבעונים. איזה כיף! יש בתפריט, שמחולק לפי סגנונות ומפורט לפי טעמים וריחות, כ-30 בירות שונות. הזמנתי את Punks Do it Bitter של מבשלת Elav  (איך יכולתי לא להזמין בירה עם פאנק בשם?) לפאנקס ריחות כשותיים של פירות טרופיים ומרירות חזקה, אבל היא מאוזנת ומסתדרת.החשאי בחר ב-Sticher של מבשלת Grado Plato, בירה בסגנון אלטביר, עם ניחוחות עץ, פולי קקאו וקליה ומרירותנעימה עם רמיזות של קקאו. איכשהו לא נראה לי שזה מה שנקבל כשנזמין בירה בדיסלדורף ביום מן הימים, אבל שנינו נהנינו ממנה מאוד.

Up the PunX!

Up the PunX!

ביקשנו מהבעלים לבחור לנו את הבירה לסיבוב השני וקיבלנו את  Grunge IPA – גם היא של מבשלת Elav. ריחות פרחוניים ואשכוליתיים, מרירות וממש טיפה אלכוהוליות וגוף קליל. טעימה, אבל בבירה כמו במוזיקה, הפאנק מכסח את הגראנג'. הבירה האחרונה ששתינו שם היתה Imperial Hop ממבשלת Strada Regina, בירה כהה עם ניחוחות של עץ, ירקות מבושלים ואורן ומרירות עזה ויבשה. גם היא היתה טעימה. היינו נשארים לסיבוב נוסף, אבל הסיבה לסופ"ש הזה הלכה וקרבה. שילמנו, רצנו לאוטובוס ושנת 2012 הגיעה לשיאה עם ההופעה המופתית של היאנג גודס.

על היום שאחרי – בפעם אחרת.

*את כרטיסי הנסיעה ברכבת הזמנו דרך אתר האינטרנט של חברת הרכבות. יש שם אפשרות להזמין כרטיסים מוזלים בתנאים מסויימים ודי נוחים. חסכנו כ-60% ממחיר הכרטיס. נדרשנו לוותר קצת על ספונטניות, אבל זה השתלם ובסופו של דבר כלל לא פגע בזרימה של הטיול.

בירה בשווייץ חלק ב' – בבזל, בלי כסף לפלאפל.

הדבר הראשון שתפס את העיניים שלי כשירדנו מהאוטובוס שהובילנו משדה התעופה לתחנת הרכבת[i] היה שלט מאיר עיניים: Drinks of the World. ברור שידעתי על קיומו של הסניף הבזלאי של הרשת, מובן שגם ידעתי שהוא נמצא בתחנה המרכזית, אבל לא שיערתי שזה יהיה הדבר הראשון בו אחזה. תכננו לקנות את הבקבוקים בשלב מאוחר יותר של הטיול, אבל לא התאפקתי ונכנסנו לבדוק את המדפים. פסחנו על הdrinks והתמקדנו בבירה, שהof the world שיחקה בה תפקיד מרכזי. הבירות השווייצריות, הגרמניות והבלגיות שלטו במדפים, אבל חוץ מהן נחו עינינו על בירות ממבשלות בוטיק גדולות יחסית כדוגמת ברו דוג, סיירה נוואדה, קונה מהוואי, בירות אנגליות למיניהן ועשרות רבות של לאגרים ממדינות שלא ידועות כיצואניות של בירות איכותיות: החל ממרוקו, דרך בוליביה ועד לטהיטי. ויש שם גם הרבה ג'אנק.

שמרנו את הקניות לסוף הטיול כדי לא להסחב עם המשקל ואחרי צ'ק אין במלון הסמוך לתחנת הרכבת שמנו פעמינו לברופאב של Unser Bier. יעד הבירה הראשון שלנו שכן במרחק 7 דקות הליכה מהמלון, במבנה תעשייתי באמצע שכונת מגורים שקטה. המבשלה נפתחה ב1998 על ידי קבוצת מבשלים ביתיים וכיום זוהי מבשלת המיקרו הגדולה ביותר באזור. בשנת 2011 600,000 ליטרים של בירה בושלו בה. הברופאב פתוח רק בימי חמישי ושישי והתמזל מזלנו והצלחנו להכניס את הביקור ללו"ז, אבל הבירות של אונזר ביר נמכרות ממש בכל פינה בעיר. מחוץ לבזל קשה למצוא אותה ומחוץ לשווייץ – בלתי אפשרי, בגלל עלויות היצור הגבוהות והמיסוי.

IMG_2681

התיישבנו בברופאב המואר והמקושט לקראת חג המולד הזמנו את ארבעת הבירות שנמזגו מהברזים (בלונד/ פילס, אמבר אייל, שווארצביר ובירת כריסטמס עונתית) וכן בקבוק של IPA. כמצופה מבירות שמוגשות במבשלה, כל הבירות היו טריות מאוד. למעט בירת הכריסטמס שלא היתה מספיק כבדה ועשירה כמצופה, כולן מאוד התאימו לז'אנר, כולן שתיות מאוד. כולן מסוננות. אף אחת מהבירות לא גרועה אבל אף אחת מהן גם לא מלהיבה. נקודת האור – הריח המאלטי שבקע מדלתות המבשלה הפתוחות, בה נערך סיור (בגרמנית) כשהגענו.  הבירות נמזגות לכוס בגודל אחיד, כמעט חצי ליטר.

IMG_2688משם תפסנו טראם למרכז העיר, חצינו את הגשר שמעל הריין, שהואר בתאורת חג מרהיבה ושמנו פעמינו אל Fischerstube שבעיר העתיקה, פאב ששייך למבשלת פישר, שמתגאה בהיותה המבשלה הקטנה ביותר בעיר. המסעדה הומה אדם ורועשת, עם תמונות על הקירות, אהילי ויטראז' ומיני מזונות שווייצים לא טבעוניים בעליל בתפריט (הלכנו על שני סיבובים של פרעצלס). לבירות של פישר קוראים Ueli ואף הן גרמניות באופיין ומדוייקות. הזמנו את כל הבירות שנמזגו מהחבית ולשמחתנו יכולנו לבחור גדלים שונים, החל משניט ועד ל-3 ליטר. הלס, לאגר לא מסונן, וייצן מצויין ודונקל, כמו גם בוק חורפי מהבקבוק. האוירה העולצת, שהזכירה לנו את בוואריה, הוסיפה להנאתנו הכללית מהבירה.IMG_2690

 מאחר שעברו כמה שעות טובות מאז שהכנסנו אוכל נורמלי לפינו[ii] יצאנו מפישרסטובה והלכנו למרכז אנרכיסטי ששוכן מעבר לפינה, במטרה למצוא אוכל צמחו-טבעוני. המטבח כבר היה סגור כשהגענו, אז הזמנו שתי בירות של מבשלת אפנצלר מהפינה הצפון-מזרחית של שווייץ ונשלחנו לסולטן סאראי, מסעדה טורקית שנמצאת במרחק 5 דקות הליכה מהמרכז האנרכיסטי. החשאי הזמין פלאפל לא טבעוני – קציצת חומוס שמטוגנת עם ביצה ואני סגרתי את היום המתיש והקר הזה עם מרק עדשים מהביל ומשביע.

את בוקר יום שישי פתחנו עם משקה חם ומאפה בHolzofenbäckerei Bio Andreas. עטתי על מאפה שמרים מלא בשקדים מסוכרים, צימוקים ושאר טובין ועל קערת תה, כי ביקשתי בגרמג'יבריש איינס גרוסס תה ביטה. גרוססט אס וואז.

IMG_2708

ומאפה טבעוני מדהים עם שקדים מסוכרים, צימוקים, שומשום ושאר מטעמים

באר התה

באר התה

אחר כך עטנו על ה- Weihnachtsmärkte, שווקי חג המולד, כדי לספק את התשוקה ליין חם ומתובל שקיננה בי מהרגע שקלטנו שנהיה בשווייץ בזמן הזה של השנה. מצאנו בדוכנים נוגט טבעוני ושוקולד מריר בדוכן של Coco Loco, שלהם גם חנות במרכז העיר, ולאחר מכן שמנו פעמינו לAll Bar One, כדי להתרענן בבירות קצת יותר, נו, חדשניות. הAll Bar One הוא מקום חדש ונוצץ במרכז העיר, שמיועד לקהל מתוחכם ומגיש מיני משקאות, החל ממשקאות חמים איכותיים, עבור ביין, דרך סינגל מאלטים וכלה בקוקטיילים. זהו סניף של רשת ברים בריטית שממתגת את עצמה כידידותית לנשים (אבל באמת, לא כמו ברים תלאביביים שמתהדרים בפימייל פריינדליות ובפוסטרים של בחורה שמצווה לבלוע [צ'ייסר. ע"ח הבית. אנחנו אוהבים את הלקוחות שלנו!] אבל אני נסחפת. בואו נחזור לאוירופה). אנחנו הגענו בשביל הבירה, כמובן. חמישה ברזים של בירות שווייציות (כולל אונזר מהערב הקודם, אם זכרוני אינו מטעני) והיצע של כ-20 בירות "ארוזות" מעניינות יותר: שמות של מבשלות קראפט גדולות כסיירה נוואדה, ברודוג ופולר'ס ושמות פחות ידועים של מבשלות מהקנטונים האיטלקיים של שווייץ, שבזכותן איתרנו את המקום. לשמחתנו, כמו שבבזל ובציריך יש לבירות השפעות מובחנות של הסגנונות הגרמניים, כך בקנטונים הדרומיים מורגשת ההשפעה של תעשיית הבירות האיטלקית, שעליה אפשר לקרוא הרבה בבלוג של דרור טרבס.

שוק חג המולד בבזל

שוק חג המולד בבזל

הגענו לבר אחרי ששאלנו את מבשלת Bad Attitude, שהכרנו דרך דרור, איפה אפשר להשיג את הבירות שלהם בבזל. הזמנו פחית של The Dude, דאבל IPA, ובהמלצתה של הברמנית בחרנו בבירה ממבשלה שווייצית נוספת, אייל ענברי בשם La Rossa של מבשלת San Martino, אף היא מהחלק האיטלקי. שתיהן היו טובות מאוד והיוו שינוי מרענן מהבירות של ליל אמש.

IMG_2732

למרות המאפים של הבוקר הבטן התחילה לקרקר ולבשר שהגיע הזמן להמשיך לבדוק את היצע המזון הצמחו-טבעוני בעיר. Tibits, רשת מזנוני בריאות צמחוניים עם היצע רחב של מנות טבעוניות, נמצאת מעבר לפינה. העיקרון פשוט ודומה לקלאבים בטורקיה, למי שזוכר את הימים היפים ההם: לוקחים צלחת וממלאים בכל טוב. רק מאחר ומדובר במזנון צמחוני האפשרויות רבות ומגוונות יותר, ומאחר ומדובר במזנון בשווייץ, המזון טרי יותר ומאחר ולא מדובר בהכל כלול, בסוף שוקלים את הצלחת ומשלמים. מאחר וכאמור מדובר בשווייץ, ברגע התשלום פושטים רגל. 451 גרם מזון עבורי (זה לא הרבה) ו-636 ג' עבור החשאי (זה לא השביע אותו) = 45.6 פרנקים שווייצריים. 187 ₪ לפי שער יציג לארוחת צהריים קלה. אלה המחירים שם. אתם לא רוצים לדעת כמה עלתה הפחית של בד אטיטיוד. הארוחה הזאת סידרה לי את הצורך בירקות ותבשילים. החשאי היה הרבה פחות נלהב ועל הסניף שלהם בבזל פסחנו.IMG_2738

בדרך חזרה למלון קפצנו לשזוף את עינינו בהיצע הרום, הסינגל מאלט והבירה בPaul Ullrich, אבל נאמנים להחלטתנו לרכז את הקניות בציריך, לא נגענו בדבר, למרות המבחר הנהדר של הרום, שכלל גם מזקקות קטנות וחדשות, שלא שמענו עליהן לפני כן. ביקרנו גם בקתדרלת בזל, הצטלמנו ליד מלון שלושת המלכים ולפני הרכבת לציריך הספקנו להכנס לDrinks of the World ולהצטייד בשני בקבוקים לדרך (עליהם יסופר בblog מתישהו).

ועוד עץ מקושט, סתם כי זה יפה.

ועוד עץ מקושט, סתם כי זה יפה.


[i] לנים במלון בבזל? באכסניה? התחבורה הציבורית על חשבון הברון. בעלותכם לאוטובוס משדה התעופה הכינו מבעוד מועד את הואוצ'ר למקרה שהמבקר יחליט לבקר. בקבלת המפתח לחדר, בקשו את כרטיס הנסיעה. זוהי בערך ההטבה החינמית היחידה בשווייץ.

[ii] כנהוג בטיסות לואו-קוסט, גם באיזיג'ט משלמים אקסטרה על ארוחה. הפעם לא היה לנו זמן להכין משהו לבד, אז לפני היציאה לשדה התעופה קנינו שני כריכים בלחם ארז בשכונה. מעיון בעלון המידע במטוס למדנו שהרווחנו, קולינרית וכלכלית כאחד.

בירה בשווייץ, חלק א': הקדמה

שווייץ אינה המדינה עליה חושבים כשמתכננים טיול בירה. ואכן, החשאי ואני לא תכננו טיול בירה בשווייץ. בסוף השבוע האחרון של חודש נובמבר טסנו בטיסת איזי ג'ט זולה ומטונפת לסופ"ש בבזל ובציריך, ששיאו ומטרתו היתה הופעתם של The Young Gods לרגל 25 שנים לאלבום הראשון שלהם.

ההופעה נערכה בערב אחד, לוח הזמנים של איזי ג'ט הכתיב חופשה בת ארבעה ימים וכך, בשלושת החודשים שעברו מהזמנת כרטיסי הטיסה והכרטיסים להופעה, חקרנו את אפשרויות השתייה בשתי הערים. באופן טבעי המחקר התחיל ברייטביר, שעל אפליקציית המיקום של האתר אורן אבראשי גמר את ההלל לפני מספר שבועות. התוצאות לא היו מרשימות, בלשון המעטה: מעט פאבים וברופאבס, מעט חנויות. מכיוון שגם לרייטביר יש את הכשלים שלו, כפי שנכחנו אחרי הטיול לגרמניה, לא אמרנו נואש ושמנו פעמינו לעבר גוגל, שם מצאנו את הרשימה של BOV, בירגיק שווייצי, ועוד מספר הפניות לבירות קראפט שניתן להשיג בשתי הערים אליהן נסענו.

ציריך ובזל שוכנות בקנטונים דוברי גרמנית. בזל גובלת בגרמניה (ובצרפת), ולכן ציפינו להשפעה גרמנית על תרבות הבירה המקומית: בירה זולה, טריה, טעימה בטירוף שנגמעת מכוסות שכל אחת מהן מכילה בערך 50% מצריכת הבירה השנתית לאדם בישראל. ההנחה בעניין הטריות התבררה כנכונה. זהו.

בירה טריה בציריך

בירה טריה בציריך

למי שלא יודע נחזור ונספר שבשנה האחרונה, עת סיימנו לקרוא ולשתות את ספר מותגי הבירה הישראלי שאשם בהיווסדו של הבלוג הזה, אני – ולדאבונו הרב גם החשאי – התחלנו משימה חדשה ושאפתנית: לשתות את כל הבירות בספר 1001 Beers You Must Try Before You Die ולתעד את המסע בבלוג הבת, The Beer Gatherer.  תריסר בירות שווייציות מופיעות בספר ובמשימה כמו במשימה – היינו מאוד מוכווני מטרה בסוף השבוע.

בירה בציריך

מי צריך את שייקספיר אנד קו כשיש את ביר אנד קו? חנות ספרים בציריך.

ברשומות הבאות בשני הבלוגים נחלוק רשמי בירה משווייץ. תהיה חפיפה כלשהי בתכנים, אבל מהיכרותי עם החומר האנושי הקלוקל שעומד מאחורי הפרוייקטים, הblog בטח יכיל יותר רשמי טעימה וחוויות מפוקפקות. לא מפוקפקות ממש – מדובר בשווייץ, כן? אבל אם אתם חננות שמתלהבים מתיאורים של ניחוחות וסיומות, בקרו אותנו גם שם.