בירות של חורף

 

הזמן: שישי שמשי בצהריים, בעת הפסקת מתודית מהלימודים לקראת המבחנים
המקום: על הבר בנינקאסי
השותים: החשאי ואני
הנשתים: La Trappe Isid’or, McChouffe

בשניה שהרגשתי שתאי המוח שלי מתחילים להתפלג בינומית, יצאנו החשאי ואני לארוחת צהריים מהירה בסינג לונג. במקום לברר אם מנת הבננה המטוגנת מתפריט הקינוחים במקום היא טבעונית, החלטנו לקנות שוקולד מריר כמו נשמתה של מי שנפלה על המתרגל הכי מזעזע בתולדות האוניברסיטה הפתוחה שילווה אותה בטרה אינקוגניטה הידועה גם כמקרוכלכלה וללכת לשתות בירה בנינקאסי.

אחרי ששילמנו את החשבון המחשבה על חיפוש שוקולד נורמלי באזור הזה של תל אביב שמבשלת אחוזת בית חייבת לקרוא בירה על שמו, כבר לא קסמה לנו יותר אז ויתרנו על מוצקי הקקאו ונסענו לנינקאסי, שם באותה עת התקיים אירוע של החלפת ספרים. הכיוון הקהילתי של הנינקאסי מוצא חן בעיני מאוד: אירועים כמו ערבי הקוקטיילים של המפ"ל ועליית הגג, פסטיבלים של מבשלים ביתיים, כמו זה שהתקיים שם בשבוע שעבר בנושא בירות חורף וערבי ריקודים לטיניים הופכים את הנינקאסי למקום שמגיעים אליו כי נעים, ביתי ומעניין שם ולא כדי לדפוק ראש. ובנוסף לכל אלה יש שם אוכל מעולה, ידידותי לצמחונים ומסביר פנים לטבעונים, וכמובן בירה.

התיישבנו על הבר ולמרות השמש והפעם הראשונה זה שבועות רבים שיצאתי מהבית בלי מעיל, הזמנו בירות חורפיות. החשאי לקח מקשוף, שעליה כבר כתבנו במסגרת משימת ספר המותגים ואני ניצלתי את ההזדמנות להתעמק באיזידור, בירה של המבשלה הטראפיסטית ההולנדית לה טראפ שנחתה כאן בדצמבר, ושקרויה על שמו של הברומאסטר הראשון של המבשלה.  זאת בירה אידיאלית לחורף. עם 7.5% אלכוהול היא פחות כבדה מהקוואדרופל הפופולארית של המבשלה. צבעה נחושת אדמדמה, ויש לה ריחות פירותיים שהזכירו לי תפוח עץ וקינמון – טארט טאטן אולי? זאת בירה מרירה ועשירה בטעמים, עם סיומת מרירה וארוכה וגוף מלא, מהסוג שלא ממש מומלץ לשתות אם אתם מתכננים להעביר את השעות שלאחר השתיה עם עקומת הצריכה הפרטית.

המקשוף של החשאי היתה אף היא עשירה, כהה ומתובלת, כאן הורגשו גם ציפורן ופלפל, בנוסף לקינמון, ולמרירות התווספו רמיזות מתוקות שנחשפו במהלך השתיה. היא פחות מגוזזת מהאיזידור וככזאת חורפית יותר בעיני,

מי משתיהן יפה יותר? וואלה, שתיהן, שתיהן יפות יותר ובצהרי חורף שמשי, את שתיהן, שתיהן אוהב יותר, גם את זו וגם את זו.

שימאיי שישי שמח

הזמן: שישי בצהריים אחרי הלימודים

המקום: בניין מגורים בצפון מזרח העיר

השותים: הדוקטור, העלמה, החשאי, אני ורינת

הנשתה: Chimay Blue (עמ' 302)

תכננתי כבר הרבה זמן להטעים את הדוקטור ואת עלמה מבלוג היצירה המצוין והותיק נייר ועוד. בקבוק גדול של שימאיי כחול, קבלתו של הדוקטור לתת התמחות בברוז' אשר בבלגיה ורצון לשחק עם רינת ולשתפה בבלוג הוביל אותנו להתארח אחר הצהריים אצל השותים המתארחים ושלושת ילדיהם, שתמיד כיף לפגוש.

את השימאיי הכחולה שמרתי לסוף השנה, גם כי זאת אחת הבירות האהובות עלי בכל הזמנים וגם כי משהו צריך לפצות על כל הטנפת שהשפרצנו על הכבד שלנו בחודש האחרון. למרות שעד שהתחילה שנת הבירה שלנו שתיתי אותה יחסית הרבה, הייתי סקרנית לגביה. מספר פעמים במהלך השנה תהינו, החשאי ואני, אם אחרי מאות הבירות ששתינו ב2011: מהספר, בבלגיה, בגרמניה, מהזמנות מחו"ל ובירות ביתיות, עדיין נישא את שימאיי הכחולה על ראש שמחתנו.

החשאי סיפר לדוקטור על בלגיה והעלמה ואני הלבשנו את רינת, שהביעה עניין בבקבוק השימאיי:

מזגנו את הבירה לארבע כוסות ולא הופתעתי. הטעם המוכר והאהוב חזר אלי: נוזל כהה ואטום עם ראש קצף גדול ושזוף שהדיף ניחוחות פירותיים כבדים ואגוזים. המתיקות דומיננטית, אם כי יש בטראפיסטית המדהימה הזאת גם מרירות והסיומת ארוכה ומענגת.

האם זאת עדיין הבירה האהובה עלי? שאלה טובה. בשנה האחרונה הטעם שלי נדד לכיוון לאגרים גרמניים טריים מאוד וIPA אמריקאי ואשכוליתי. עם זאת, אני מכירה את עצמי: ההעדפות שלי בבירה משתנות חדשות לבקרים. אז בתשובה לשאלה, אני חושבת שכן, השימאיי עדיין בראש הרשימה, ואם לא ממש בראש אז לפחות בחמישיה הפותחת, למרות שבשנה הבאה (זה מחר), כשנוכל להוריד הילוך, אני לא צופה שהיא תהיה תושבת קבע במקרר. עם זאת, מקומה של השימאיי בלו כבירה לשתיה באירועים מיוחדים או במפגשים שמור.

צילמה יעל ענבר

רינת התבאסה שלא כיבדנו אותה וישבה לה בצד בשקט וקראה את חוברת המותגים. נראה שהיא כבר מתכננת לבקר את הדוקטור בברוז'.

זינוק בעליה

הזמן: אתמול אחרי הפילאטיס
המקום: בבית
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Chimay Red (עמ' 300)

מתחתית החבית בה התפלשנו שלשום אפשר רק לעלות, אבל החשאי ואני החלטנו שמגיע לנו ערב איגרא רמה, אז שתינו שימאיי אדום. לא שעומדות בפנינו הרבה אפשרויות בשלב הזה, כן?

בירה אדמדמה-נחושתית ועכורה, עם ראש קצף קטן ובצבע קרמי. יש לה ריח של שזיפים וביסקוויט ומרירות נעימה. גופה מלא, גיזוזה קליל, סיומתה ארוכה ומענגת. כל הבירה הזאת אומרת איזון.

היא תלך מעולה עם גבינה של שימאיי, שזה הדבר הלא-טבעוני האחרון שאכלתי לפני שחזרתי לטבעונות. אתמול בערב היא ליוותה צפיה בפרק הראשון של העונה הרביעית בThe Wire ובינשופים בערוץ 8 עם טל פרידמן. אחי התארח בספיישל פרנק זאפה והביא בסול כמו גיטריסט אמיתי מגוש דן.

חזרתי מחופשה

הזמן: שישי בערב
המקום: כאן בבית
השותים: החשאי ואני
הנשתה: La Trappe Dubbel (עמ' 159)

אתמול בערב פירגנתי לעצמי Blog Holiday, בהשאלה מהמונח הרפואי Drug Holiday. היינו בדאנסינג קאמל ואז בפורטר אנד סאנס ובמקום לחפור בתפריטים כדי למצוא דברים שלא שתינו ולשתות  אותם עם מחברת פתוחה ועט שלוף,  הזמנתי בירות אהובות וזנוחות: מלכה אדמונית וסמואל אדמס ווינטר לאגר בפורטר, בראון אייל ומידנייט סטאוט בדאנסינג. בשבוע הבא נשבור שם שוב את שגרת הבלוג עם הצ'רי ונילה שמבושלת לכבוד חנוכה.

הערב, אחרי שנת צהריים שהתארכה מאוד ותכניות קולינריות בדרום העיר שהתבטלו, אכלנו סלט ובייגלה רומני ופתחנו בקבוק של לה טראפ דובל, שמתאימה ללגימה במזג האויר הנוכחי, למרות שהיא לא מופיעה בכתבה היחצ"נית על בירות חורף שפורסמה היום בטמקא; כנראה שי.ד עסקים הזניחו את גזרת הקומוניקטים.

זאת אחת מתוך ארבע בירות של המבשלה שמופיעות בספר המותגים (בירה חמישית של המבשלה, לה טראפ איזידור, החלה להמזג השבוע בנינקאסי. דיווח בשנה הבאה.) והמוצלחת ביותר מביניהן. היא מריחה מעולה משזיפים ופירות יער ונטעמת לא פחות מעולה: פירותית, מתוקה ומאוזנת. היא כבדה מאוד, חלקה, בעלת גוף בינוני-מלא וסיומת שמהדהדת בפה זמן רב אחרי הלגימה.

אנשים שמרוויחים את לחמם מהלחם הנוזלי אומרים שישראלים אוהבים להזמין בירות כמו לה טראפ קוואדרופל, מרדסו טריפל וקסטיל רוז' בגלל אחוז האלכוהול הגבוה שמסייע בידם לדפוק את המערכת – לשתות פחות, להשתכר יותר. במקרה של לה טראפ (ומרדסו; את קסטיל אי אפשר להציל), הגרסאות המבוקבקות והפחות אלכוהוליות מוצלחות הרבה יותר ובשביל אומת הקרלסברג-גולדסטאר גם 7 אחוזי אלכוהול זה הרדקור.

באים, הולכים, שותים מהברזים.

הזמן: מוצ"ש ואז ראשון
המקום: נינקאסי, פורטר אנד סאנס ושוב פורטר אנד סאנס
השותים: החשאי, אני ובסוף עוד איש בירה חשוב ששתה מים
הנשתים: Foster's (עמ' 266), Erdinger Weissbier Dunkel (עמ' 45), Chimay White (עמ' 301)

לא ממש נשמתי בימים האחרונים, בין חדר כושר להפגנה לבדיקות רפואיות לאזכרה. לא ממש היה לי זמן לכתוב, אבל לעומת זאת יצא לי לשתות מספר בירות. לא משהו מעניין מדי, אבל עצם העובדה שמצאתי אותן בחביות מספיקה לי; ככל שאני מתקדמת כך המבחר החביתי שעומד לרשותי הולך ומצטמטם.

במוצ"ש נסענו לנינקאסי לסגור חוב. כשחזרנו הביתה בשישי החשאי ואני קלטנו שיצאנו משם בלי לשלם; כל אחד חשב שהשניה סגר/ה את החשבון. התיישבנו על הבר והזמנו – אם כבר הגענו לשם ואם כבר היה לנו חשבון פתוח, אי אפשר שלא להמשיך ולהתפיח אותו. להפתעתי לא הייתי צריכה לחפור בתפריט הבקבוקים. לברזייה של נינקאסי הצטרף ברז חדש ונוצץ של פוסטר'ס (שממלא מקום עד שתגיע בירה חדשה ואיכותית, כך נאמר לי). איך היה? אצטט עוד מישהו שהיה נוכח בבר,  שכינה את הבירה האוסטרלית הזאת "אחלה מים".

ביום ראשון היינו פעמיים בפורטר אנד סאנס. בפעם הראשונה אחרי קופת חולים במרכז העיר ולפני הרופא שבצפון העיר ובפעם השניה אחרי הרופא ולפני עניין נוסף בדרום העיר. בעיצומו של הקרוס קאנטרי העריתי לגרוני חצי ארגינגר ווייסביר דונקל, שהוגשה בכוס הנכונה אבל לא הלהיבה אותי ועוד כוס של שימאיי לבן (טריפל) מהחבית ששיעממה אותי.

אני חושבת שהשיעמום נובע גם כתוצאה מסוף השבוע המגוון בירתית וגם מהזכרונות מהטיול שעדיין מסרבים להרפות. טוב, וגם בגלל שאלו לא ממש בירות מהממות.

נשארו עוד חודשיים לסיום המשימה. אני עומדת בה. אין מצב שלא. עדיין לא בטוחה לגמרי מה יהיה ב2012. לא בא לי לעזוב את הבלוג.