אל תתבאסו – שתו אביסו

הזמן: שלישי בערב
המקום: סינג לונג, רח' סלמה
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Yebisu (עמ' 23)

בעקבות SMS שהגיע מאנשי שלומנו בדרום, שמנו פעמינו לצ'יינה טאון, הלא היא רחוב סלמה, לארוחת ערב בסינג לונג שלוותה בשתיית אביסו. רק פעם אחת נתקלתי בבירה הזאת, הראשונה בספר (ואחת האחרונות שנשתות), בפיצה בוטיק שליד המנזר באלנבי. איך היא הגיעה לשם? נפלה ממשאית, אנא עארף? מאז לא ראיתי אותה עד אתמול ובטח גם לא אראה אותה. יש לי הרגשה, אולי היא מוטעה, שהבירות האסיאתיות לא ממש תפסו כאן. לפחות אותי הן לא תפסו. לאגרים תעשייתיים, יבשים ובהירים. אם בא לי משהו מהז'אנר הזה, למה שלא אשתה משהו מהיבשת הישנה?

בכל מקרה, מכל אלו ששתיתי עד כה (כולל הקוברה שלא נכללת בספר, שניסיתי לפני שנים אבל לא כולל צינגטאו שאשתה בימים הקרובים) האביסו יוצאת כשידה על העליונה. היא סטנדרטית. לא מרגשת או מיוחדת בפרופיל הריחות או הטעמים אבל לגמרי drinkable. אם להסתמך על  מוזיקה ואופנה, אני בטוחה שאפשר למצוא ביפן מבשלות יצירתיות וקיצוניות; את המיינסטרים היפני אני לא ממש צריכה.

האוכל בסינג לונג מעולה, המסעדה ידידותית לצמחונים וחשוב מכל – מכירה בעליונות המערב. סידרו לנו שולחן עם סכו"ם ולא עם מקלות ואפילו רק בגלל זה אחזור לשם.

זמנה עבר

הזמן: רביעי בערב לפני השינה
המקום: בסלון ובפיג'מה
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Sapporo (עמ' 212)

החשאי היה מעוך ביותר כשחזרתי הביתה, אחרי פגישה שהתקצרה עקב כאבי בטן של ידידתי ושיחה בקרן הרחוב עם אחד מהותיקים החדשים של סצינת הפאנק שמתגורר אצלנו בשכונה. הוא היה כל כך מותש שנסיונותי לעודדו בעזרת בקבוק של בירה טראפיסטית נחלו כשלון. הוא, החשאי ולא אחר, ביקש שאמזוג את אחד מהלאגרים האסייאתיים. הסאפורו ניצבה בחזית המדף אז לקחתי אותה.

הפעם הראשונה בה נתקלתי בפחית של סאפורו, אם לא במשקה עצמו, היתה בביתו של חבר שלי לשעבר, שחוץ מאוסף תקליטים שגורם לי עד היום לרייר, לא היה לו הרבה רכוש. עיצוב הפנים בדירתו כלל בעיקר פוסטרים של הופעות שלו היתה ברשותי מכונת זמן הייתי עפה אליהן עוד אתמול וכמה סובינירים אלכוהוליים, כולל פחית של סאפורו שהוא השתמש בה כמחזיק עטים. היא גדולה מאוד (600 מ"ל), עשויה מאלומיניום כבד בצבע מאט עם לוגו הכוכב שמודפס בחזית. משום מה קשה להשיג את הבירה הזאת עכשיו, אבל החשאי דג פחית באחד הסיבובים האחרונים שלו בשר המשקאות. היא בטח ישבה בצד בחושך הרבה זמן, כי תוקפה פג איפשהו ב2010. יש כאלה שבירות מיושנות מדליקות אותם. אותנו לא, אבל גם אם כן, סאפורו איננה בירה אידיאלית ליישון.

בכל מקרה, היה מעניין לשתות אותה. המפגש בין הלשונות שלנו לבין הנוזל לא ממש עלה בקנה אחד עם סקאלת הטעמים שמתוארת בספר המותגים. הבירה יפה. את זה אי אפשר לקחת ממנה. ראש קצף סמיף, נוזל זהוב כהה ובועות עצלות שהתמקמו על דפנות הכוס מצאו חן בעיני מאוד. ציפינו לבירה "פריכה ונקייה, בעלת ארומה כשותית עדינה". ובכן, הריחות שעלו ממנה היו חמאתיים, עם תפוחים ואגס-אפרסק של קופסת שימורים, ריחות שמתקשרים לבירת חיטה ולא ללאגרים יבשים. הטעם מוזר וקשה להגדרה. מצאתי ממש מעט מרירות ומעט לתת בסיומת. היא גם היתה שטוחה למדי בפה.

חייבת לציין שזה היה מעניין – לאגר מקולקלת עם רמזים לבירת חיטה. חושבת שמהגירסה המקורית לא הייתי משתגעת.

בכל מקרה, אם עוד לא ראיתם את הפרסומת המדהימה לסאפורו, פנו לעצמכם שתי דקות ותיהנו: