סיפורים מן הפרובינציה – אוקטוברפסטינג בראשון

הזמן: חמישי שעבר, בהפוגה בלימודים
המקום: פאב הפיראט, אזה"ת ראשון לציון
השותים: החשאי, אני, הילדה השוודית המתה ואלוף העולם במיקסולוגיה
הנשתים: Löwenbräu Oktoberfestbier, Tucher Bergkirchweih Festbier, Bischoff Kellerbier

למרות שהרשומה האחרונה התמקדה בהמלצות לבילויי בירה, לא ממש תכננתי לתשמש אותן ולצאת. ככה זה כשהדדליין דוחק: טיפוח דלקות מפרקים בחסות האגודה להתעלמות מוחלטת מכללי הארגונומיה והחלפת סוכריות טיקטק ברטלין נדמים כדבר הנכון לעשותו. זה לא מה שהעסיק את החשאי או את הילדה השוודית המתה. הם התעסקו באיסוף מודיעין אינטרנטי, שהניב מידע על הימצאותם של חביות טוכר ולוונבראו חגיגיות בראשון.

בינתיים אלוף העולם במיקסולוגיה התקשר ואמר שהוא בדרך לתל אביב. שמרתי את הקובץ המותחל-בקושי ובמבצע תיאום מופלא עלינו ארבעתנו על קו 274, משלוש תחנות שונות. כבר ביקרנו ב"פיראט", ביקור שלא תועד בבלוג אבל קיבל סיקור כאן. למתעצלים להקליק, מדובר בפאב ע-נ-ק, בחלל שפעם שימש כאולם חתונות והיום מאכלס תאים ספוני עץ ו-50 ברזי בירה, מחירים זולים, אוכל טעים, רוסי בבסיסו, נדיב בכמויותיו ומאתגר לצמחו-טבעונים, ושירות אסטרונאוטי אבל מקסים ומשתדל. זה הרושם שנוצר בביקור הראשון, ובביקור השני הוא לא השתנה.

למטה – ספון עץ כמו בטנה של ספינת פיראטים. למעלה, מצופה קטיפה ומרובה קרניזים כמו אולם חתונות בראשון לציון.

מוכווני מטרה כהרגלנו, התבייתנו על חצאים של הבירות הנ"ל, ששלושתן שווקו כבירות אוקטוברפסט, למרות ש(א) מבשלות טוכר ובישוף אינן מבשלות מינכנאיות וש(ב) בישוף איננה בירת מארצן/ אוקטוברפסט לא רק גיאוגרפית, אלא גם סגנונית. מילא. את האחרונה כבר שתינו, מבקבוק, במרץ האחרון. זאת הבירה שנעלה את המסע בעקבות ספר מותגי הבירה 2011, אבל ככלל, בירות גרמניות כיף יותר לשתות מחבית והקלר לא יוצאת מהכלל.

נראה כי אחרי היעדרות קלה שהורגשה בזמן שרדפנו אחרי מותגי הספר טוכר חוזרת למדפים ולברזים בגדול. לא מזמן סקרנו כאן בירות שונות של טוכר ששתינו בקיץ והנה עוד אחת, סתוית ויש להניח מוגבלת בכמויות ובתפוצה (ובנוהל הרגיל, אם קלטתם חבית, טקבקו ואפשרו לציבור לחסלה בעודה טריה). למרות שלא מדובר בבירת אוקטוברפסט לפי החוקים,  הברגקירשווי פסטביר קלילה וזהובה חיוורת כמו בירת אוקטוברפסט. יש לה ניחוחות חציר אופייניים, אבל קלטתי גם משהו מטריד באף, שלא ידעתי להגדירו. הטעם שלה מתקתק עם קצת מרירות עשבונית וכמו בירות אחרות של טוכר, היא חביבה אבל לא מפילה.

50 ברזים, ווי שיט יו נוט.

גולת הכותרת של הערב היתה, ללא ספק, לוונבראו אוקטוברפסט, מהממת שכמותה. את טיול הבירה לגרמניה ובלגיה שערכנו בשנה שעברה התחלנו ב-6.10, 3 ימים אחרי סיום החגיגות במינכן. לפני שהגענו למינכן העברנו סופ"ש בקלן-במברג-מנזרים, כדי לאפשר לעיר להתנקות לגמרי מכל הזימה והזוהמה שליוותה את הפסטיבל, אולם לצערנו, יחד עם מתקני הלונה פארק שפורקו והלדרהוזן שאופסנו בארון עד לחגיגה הלוקאל-פטריוטית הבאה, גם בירות האוקטוברפסט נטשו את העיר. לגרמנים חוקים משלהם ובגלל זה אנחנו אוהבים אותם – בירה עונתית לא תצא מהברזים בתום העונה. קצת התבאסנו שפספסנו את ההזדמנות, אבל הרחובות הריקים יחסית ואולמות הבירה המרווחים פיצו על כך. כמו שכתבתי ברשומה האחרונה, אהבנו את לוונבראו במינכן וההזדמנות לשתות אותה כאן שימחה אותנו עד דלא ידע (הי, עכשיו גיליתי שהקדשנו רשומה לביקור בלוונבראו!). אני שמחה לכתוב שההשקעה בכרטוס הרב-קו השתלמה ובגדול. כל כך נהניתי שחרגתי ממנהגי והזמנתי אותה גם בסיבוב השני. היא נמזגה טריה, גרעינית ומאלטית כמו שאני אוהבת, מרירות עשבונית שאופיינית לכשות מסוג הלרטאו וגוף קל שמאפשר לגמוע עוד ועוד. רק ראש הקצף הקטנטן קצת קלקל את השלמות, אבל ביצ'ינג על מזיגה זה נושא לרשומה נפרדת.

אהובתי!

על השולחן נצפו בירות נוספות ולא קשורות לחגיגה, כמו הESB המהממת של פולר'ס והפורטר אלון של נגב שהיתה קצת שטוחה ועייפה וגם שליש של גמברינוס, הצ'כית הקלילה והלא ממש מרשימה, שגם היא, כמו הפורטר אלון וכמו סילבסטר סטאלון, היתה מעבר לשיאה, אבל נדרשה לטובת הפרוייקט השני שלי, שהוא אחת הסיבות לירידה בתדירות הפרסומים כאן: שתיית 1001 בירות ותיעודן בבלוג  The Beer Gatherer.

15.10.12 ספוטד: לוונבראו וקלרביר מהחבית בפורטר אנד סאנס. לכו.

סוף עונת הבירות

זו רק אני או שגם אתם שמתם לב שבישראל קיימת מעין חפיפה בין עונת הרחצה ל"עונת הבירות"? השוק מתעורר לקראת יום העצמאות, כתבות היח"צ עולות לפורטלים, החברות הגדולות מפיקות אירועים ומפרסמות יותר ורוב הפסטיבלים, קטנים כגדולים מתקיימים בתקופה הזאת (להוציא את BEERS ואת חג הגינס, הלא הוא סט. פטריק'ס דיי, שחל במרץ, ללא כל התחשבות במזג האויר המזרח תיכוני).

נדמה שמחוץ לחוג המצומצם יחסית של חובבי הבירות, המשקה הזה עדיין נתפס כמרענן, כמשקה קל שהולך טוב עם רביצה בחוף או בפיקניקים. אפילו אם נתעלם מבלגיה ומהאיילים הכבדים ורוויי האלכוהול שיוצאים משטחה, במדינות כגרמניה, אוסטריה, צ'כיה ושווייץ צורכים לאגרים קלילים לאורך כל השנה. לא יודעת למה במקום בירות עונתיות יש בישראל עונת בירה. לא יודעת. בטח לאורן אבראשי יש תשובה מפורטת ומבוססת, אולי כזאת שבכלל סותרת את ההנחה שלי.

בכל מקרה, אם אתם נמצאים או מגיעים היום לתל אביב, תוכלו לחגוג את סוף העונה בשני אירועים שונים. הראשון, האוקטוברפסט של פאולנר במתחם התחנה. בכתבה פרסומית שהופיעה השבוע בעכבר העיר מופיעה רשימה של פאבים שמציינים את האוקטוברפסט. המאנקי'ס באילת מוזגים ויינשטפן וקפה דליה בתל אביב, שמתהדר בגינת בירה שמספרים שהיא חביבה ביותר, מוזגים לכבוד האוקטוברפסט ווסטונ'ס סופר פרמיום. מבשלת ויינשטפן אמנם קרובה למינכן אבל איננה נמצאת בשטח השיפוט שלה ולכן הבירות הנהדרות שמבושלות בה לא נמזגות באוקטוברפסט האמיתי. אם היטלר היה מתאמץ קצת יותר אולי הוא היה כובש את בריטניה ובכך הופך את ווסטונ'ס לדוייטשה סיידר. זה לא קרה ולכן הבחירה לחגוג אוקטוברפסט בשתייתה קצת תמוהה לעניות דעתי.

בכל מקרה, פאולנר היא בירה מינכנאית אמיתית, עם בירה מיוחדת שמבושלת לכבוד האוקטוברפסט ונמזגת הערב במתחם התחנה, יחד עם בירת החיטה המוכרת ועם פאולנר סלבטור, דופלבוק כהה וחזק. ביקרתי באירוע אתמול בערב וחזרתי לדווח. שתיתי בירה טריה, בניגוד לפעם הקודמת בה שתיתי פאולנר אוקטוברפסט, שתפסה כיוון שונה מהרצוי, הבירה שנמזגה אתמול היתה טריה, עם ריחות לתת וחציר מרעננים ומרירות מאוזנת. חצאי ליטר נמזגים לכוסות בירת חיטה ממותגת מפלסטיק קשיח שנראות כמו הדבר האמיתי ובדוכן הבירצ'נדייז אפשר לקנות גם ספלי חרס מסורתיים.

אני די סולדת מאירועים המוניים, אבל היה נחמד אתמול בערב. היו הרכבים שניגנו מוזיקה שלא מעניינת אותי אבל לא הפריעו לנהל שיחה עם בת הדודה מאמריקה ואוירה נעימה ומשפחתית למדי. בשעות הערב המוקדמות נצפו במקום משפחות עם ילדים, שזה תמיד יותר נחמד מקבוצות בני נוער שטופי זימה וזוהמה, שמנסים לשדל אותך לקנות עבורם טובורג או מרצדס (ע"ע טעם העיר). ככל שמנגישים יותר את הבירה לקהל הרחב ומנטרלים את המימד הבלייני והאלכוהולי מהסיפור ייטב לכולנו – חובבי בירה, הורים וילדים. טוב עשתה עיריית תל אביב שאפשרה כניסה חופשית (עם הגבלת מכירה לבני 18 ומעלה כמובן), שלא כמו עיריית הרצליה שסגרה אירוע הלונגשוט למבוגרים מעל גיל 18. בקיצור, תגיעו. אין סיבה שלא יהיה כיף.

עוד היום בדרום העיר, פסטיבל סיום הקיץ של בירדי בנינקאסי. יש דף אירוע בפייסבוק, בו פרטים על האיוונט שיתחיל ב-18:00. המתכונת זהה לזו של האירועים בבירדי/ נינקאסי: 30 ש"ח כניסה, תשלום נפרד על טעימות, אוכל מטוגן. המשתתפים? נורמן פרמיום, היבואנים של סופר-בוק הפורטוגלית, השחקנים הקבועים מגזרת הביתיות שמשתתפים באירועים של בירדי (ללה, הבשורה, לאפינג בודהה, טאקוונביר…). יימזג צ'ייסר בכניסה, אגב מימד בלייני ואלכוהולי. האוירה באירועים של בירדי תמיד מצויינת – משפחתית לקבועים, מסבירת פנים לחדשים ובגזרת הביתיות יש לרוב הפתעות מעניינות. האם נגיע? הנטיה כרגע לא ללכת, כי כניסה בתשלום שאיננה כוללת תלושי טעימה, קונספט שנהוג ברוב האירועים בארץ מייקרת מאוד את הבילוי ותכלס, די מבאסת. אבל שמועה שהגיעה ממקור אמין גורסת שבמקום תימזג בירת האוקטוברפסט של לוונבראו, אולי המבשלה המינכנאית שהכי אהבתי בטיול הבירה שלנו בשנה שעברה. אז אולי. הבירה לא תהיה טריה כמו בלוונבראו, אבל הכניסה תעלה פחות מכרטיס טיסה.

וגם הבירה די זולה

לוונבראו ברוהאוס – הכניסה חופשית

ואם אתם בדרום תל אביב, קפצו לנמל יפו ושתו איזו שפירא או ג'אפה אייל מהברז של הביר מרקט, רגע לפני שסוגרים את הים.

Oktoberfest in May!

הזמן: הערב
המקום: הבית
השותים: אנחנו – החשאי ורעייתו
הנשתים: Paulaner Oktoberfest (עמ' 258), Samuel Adams Octoberfest (עמ' 236)

אחרי חיפושים בני שבוע כמעט החשאי סוף סוף מצא פחית של פאולנר אוקטוברפסט ב-K בבית המשקאות של נפתלי ברח' שלבים. ביום שישי הוא קנה בקבוק של בירת האוקטוברפסט ב-C של סמואל אדמס והחליט שאנחנו צריכים לבצע טעימה השוואתית בינה לבין הפאולנר. אחרי שראינו את הפחית בת הליטר עם כוס המאס המאסיבית בכל חור, כשהחלטנו לקנותה היא נעלמה מהמדפים.

בגלל המחיר (52 ש"ח לפחית עם כוס), החשאי רכש אחת ומדווח שנשארו עוד כמה בחנות.

מזגנו למאס והעברנו אותה בינינו בזמן ארוחת הערב. הפאולנר בהירה ועכורה והיופי שלה נמצא בטעם ובריח, שמשתנים במהלך השתיה בצורה מפתיעה: היא מתחילה עם ארומה פרחונית-כשותית ועם טעם מאוזן בין הלתת לכשות; ממשיכה בריחות פירותיים-תפוחיים והמרירות מוחלפת במתקתקות. בסוף הריח נעשה דבשי. הבירה, באופן טבעי, נעשית קצת יותר שטוחה והטעם – רגע לפני דופלבוק. זה מסע טעמים וריחות שמתאפשר הודות לכמות האדירה של הנוזלים בכוס.

אחרי הפאולנר פתחנו ביסקוויטים של לוטוס ואת בקבוק הסם אדמס. הילדה השוודית המתה הזהירה אותנו שהקשר בין הבירה של פאולנר לזאת האמריקאית רופף כמעט כמו הקשר בין בוואריה לליבנוורת', וושינגטון (לא במילים האלו, אבל ברוח הזאת), ואכן כך הדבר. צבע הנוזל דבש כהה ומתאים לארומה ההתחלתית שהיתה דבשית ומתוקה מאוד, למרות שבטעם יש מרירות. המרירות, בעיקר באף, מתגברת עם השתיה, אבל הטעמים לא משתנים בצורה קיצונית כמו בפאולנר.

אהבנו את הפאולנר יותר. הסם אדמס פחות מעניינת.

לילה טוב.