וורדפרס, תמות

הזמן: ראשון בלילה
המקום: חדר העבודה
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Lindemans Framboise (עמ' 172)

רשומה שלמה כתבתי ובה הצלחתי לשמור על נימה חיובית ואופטימית למרות שעבר עלי אחר צהריים מהגיהנום (ויש שיאמרו אחר צהריים מהגיהנום) ולמרות ששתיתי למביק פטל – שילוב של פרי ממש נחמד בסוג בירה ממש לא נחמד (ריח מתוק, טעם חמוץ – הבנו? נקסט).
ואז וורדפרס העיף את הכל לחור השחור של האינטרנט. אין לי כוח לשחזר את הרשומה ודי בא לי למחוק את היום הזה מהמערכת.
מחר יהיה טוב יותר, נכון?

Peaches en Regalia

 

הזמן: שבת בצהריים
המקום: ביתם של אבא חשאי ואמא חשאי
השותים: אבא חשאי, אמא חשאי, גיס קטן, אחי הקטן והמצוין, החשאי והכלה הסוררת
הנשתים: St. Louis Premium Peche (עמ' 214), Timmermans Peche (עמ' 152)

רשומה שלישית ברציפות עם רפרנס לפרנק זאפה, שכל היכרותי עמו מבוססת על הופעות המחווה של גיליאם (תראו, מישהו ערך וידאו בן 20 דקות מההופעה! כנסו כנסו, זה היתולי בטירוף! לאן נכנסים? לכאן, כמובן). הפעם ההקשר מצוי בכותרת הרשומה ובצמד בירות הלמביק שחלקנו בארוחת שבת בצהריים, עם שניים שמתנסים, אחת שנרתעת ואחד שאוהב את הז'אנר.

הלמביק זו בירה בלגית שמותססת ספונטנית משמרים שקיימים באויר. בניגוד לתהליך ההכנה הסטנדרטי, בו השמרים מוספים לנוזל לאחר הבישול באופן מבוקר. התוצר הסופי  של למביק, שנקרא Geuze, חמוץ כמו הגיהנום. יש כאלה ששותים את זה נקי וזה לגיטימי. הכל לגיטימי כל עוד לא פוגעים בזולת. גם קטטרופיליה. אך כדי שהאדם הסביר יוכל לשתות למביק  מוסיפים לבירות האלו פירות לאחר התסיסה.

התחלנו עם סט. לואיס פרמיום פיץ', שלה צבע ענברי כהה וראש קצף קטן, ניחוחות חמוצים וtartiness לא מוסווה בכלל של למביק, מעין חמיצות אגרסיבות. הטעם התחיל נחמד, מתקתק, אפרסקי ורך, אבל המשיך חמוץ. זאת בירה חלקה ונעימה לשתיה, אבל לא נפלתי.

המשכנו עם טימרמן פיץ', מגוזזת בעדינות, ללא ראש קצף במזיגה ועם צבע זהוב כהה. הרחתי נקטר אפרסקים סוכרי וסמיך וקרם גוף וטעמתי סיידר לא מגוזז מספיק ועם טעם מתוק ומלאכותי.

בזיכרון התחושתי של החשאי ושלי עדיין מהדהד טעמה העדין והמשכר של למביק האפרסק ששתינו בקפה Le Mort Subite, מוסד מקומי רועש ושמח בליבה של בריסל. לפני שנסענו גלית דבירי מבירדי המליצה לחשאי לשתות אותה ואנחנו שמחים שהקשבנו לעצתה. במשך כמה ימים ניסינו למצוא בקבוק של הבירה לקחת הביתה ומשלא מצאנו קנינו בקבוק של קריק, בירת דובדבנים מאותה מבשלה, שאותה פתחנו אחרי שסיימנו לשתות את בירות האפרסק. אני חושבת שזאת הלמביק המוצלחת ביותר ששתיתי עד היום: החמצמצות שלה עדינה, הדובדבנים לא מריחים כמו שרי גרוע והסיומת שלה חלקה. אם היא היתה מיובאת לארץ הייתי קונה בקבוק ושומרת אותו להזדמנויות בהם שותי בירה שלא ממש אוהבים בירה קופצים לביקור.

לילה טוב.

הזמן: מוצאי שבת
המקום: הסלון
השותים: אחי הקטן והמצוין ואני
הנשתה: Timmermans Kriek (עמ' 153)

העליתי רשומה, שטפתי כלים, סיימתי את שיעורי הבית בסטטיסטיקה, התחלתי להעתיק את הטיוטה על נייר יפה, הבנתי שלא באמת קלטתי את הקטע של סטיית תקן, התחרפנתי ואז אחי הקטן והמצוין קפץ לבקר ולאכול מהנזיד. וואו. הנזיד הזה. אם הוא לא היה שלי, הייתי נותנת את בכורתי תמורתו. תכל'ס, אני מוכנה לתת את בכורתי בחינם למי שמוכן לשלם על ההובלה.

הוא אכל נזיד, אני פתחתי בקבוק של טימרמנס קריק. בהתחלה חשבתי לקחת למביק אפרסקים, אבל דובדבנים מתאימים יותר ליום החורפי-מדי הזה. הזמנתי את אחי הקטן והמצוין לשלוק והוא זיהה ישר את הדובדבנים. היה לו נחמד. היה לי סביר. אני חושבת שהיא היתה מעודנת יותר וחמוצה פחות מהסנט לואיס ששתינו בשבת שעברה.

הולך להיות שבוע עמוס שבסופו מחכה פסטיבל בירה של מבשלי בת חפר בפאב רוב רוי, שזה איפשהו בעמק חפר.  יש איוונט בפייסבוק. בואו. לא מכירה את שאר המבשלים, אבל מייבירוביץ' יהיו שם ואם יימזגו הIPA והדופלבוק שלהם יהיה לי כיף.

Now you go through Saint Louie

הזמן: שבת לפנות ערב והיום בזמן ארוחת הערב
המקום: אצלנו בסלון
השותים:  אתמול הבת דודה מאמריקה ואני, הערב החשאי ואני
הנשתים: St. Louis Premium Frambois (עמ' 213), St. Louis Premium Kriek (עמ' 215)

בשעה שהחשאי קיפל מטוסי לופטוואפה לבני הדודים הקטנים ניצלתי את ההזדמנות ופתחתי בקבוק של סט. לואיס פרמיום פטל ומזגתי לבת דודה ולי. לא היה משקה מתאים מזה לסיטואציה: הקטן רצה לצייר אז הוצאתי לו קופסאות סיגרים קובנים שבתוכן פסטלים של פאבר קסטל וסט עפרונות של קארן ד'אש; הגדול פשט על ספריית הDVD ובדק עם אמא שלו מה מותר לו לראות. את איש הפיל היא פסלה וכך גם את "הנפילה", אבל הוא יצא עם עותק ישן שצריך להפוך באמצע של  The Neverending Story.

הפטל לגמרי השתלב באוירת מסיבת הגן ששררה כאן אתמול בערב ואני חושבת שזה אומר הרבה, בעיקר על הבירה ופחות על האורחים.

הערב פתחנו את הקריק, שיש לו טעם וריח שמשלב סוכריית דובדבנים (איכס) ושכבות של geuze, חמיצות לא נעימה בזכות עצמה. אם בקיץ נהניתי מדי פעם מלמביקים, עכשיו אין לי סבלנות אליהם ובא לי לתקתק אותם עמה שיותר מהר.

לסט. לואיס האלו לא אחזור, אבל לסט. לואיס, מיזורי, אחזור גם אחזור. היינו שם רק כמה שעות, בימים הראשונים של הקרוס קאנטרי שלנו ב2007. מיהרנו לחזור לדרך 66 ולא חרגנו מאזור המיסיסיפי/ דאונטאון. בפעם הבאה לא אפסח על העפלה לפסגת הArch  ואולי גם אצטרף לסיור בבאדווייזר

שתיים בשני

הזמן: הערב
המקום: כרגיל
השותים: צמד רעים
הנשתים: Budweiser Budvar (עמ' 47), Lindemans Casis (לא בספר)

אז שתי בירות דגמתי הערב. האחת עם האוכל, לפני שהתיישבתי ללמוד, השניה בהפסקה. מצד אחד ההתכנסות בבית לא ממש מעודדת רשומות יצירתיות מדי, אבל מצד שני המקרר שלי כל הזמן מפתיע אותי מחדש; יש בו היצע בירות שלא יבייש את רוב הברים בתל אביב – מגינס ועד ברו-דוג. הערב נשלפו, כאמור, הבאדוויזר הבהירה, שלמעשה עליה חשבו החברים באנהייזר בוש כשהם הגו את הבירה הנמכרת ביותר בעולם. אין מה להשוות עם הכהה ששתיתי בשבוע שעבר, אבל כפילזנר היא אחלה. זהובה, חמצמצה-מרירה וקלה לשתיה, לתשומת לב הקוראת שגם נפלה בסופר.

בהפסקה פתחתי בקבוק של לינדמנס קסיס, למביק בתוספת של ענבי שועל (סוג של פרי יער, blackcurrants באנגלית). קנינו אותו בהנחה שנמצא אותו בספר. כשהגענו הביתה גילינו שהתווסף לנו עוד בקבוק לאוסף האוף-לייבלים המכובד שלנו. הקסיס התאים בדיוק לרגע. בקבוק קטן, אחוז נמוך של אלכוהול. הצבע – אדום כהה – הרתיע אותי והזכיר לי דובדבנים וחמיצות. הבירה עצמה חמצמצה והקסיס מאזנת וכמעט מכסה אותה עם מתיקות עדינה. לא משהו שהייתי שותה ברגיל, אבל תזמון השתיה שיחק לטובתה.

כי תשארי בבית, מול עקומות היצע וביקוש

הזמן: סוף השבוע, פרשת כי-תבוא
המקום: בבית, בפינה, בחושך
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Wells Banana Bread (עמ' 139), Liefmans Cuvee Brut (עמ' 177), Spaten Munchen  (עמ' 304), Leffe Blond (עמ' 178)

ברוכים הבאים לבונקר. יש כאן חלון ובריזת סתיו נעימה ויש גם שעון שסופר לאחור עד ליום שני הבא ולמבחן הראשון, נראה לי, שאני ממש מתוחה ממנו. בתיכון תמיד ידעתי שאכשל. בתואר הראשון כמעט תמיד ידעתי שאצליח. עכשיו אני בפרוגטוריום שמחרפן לי את השכל. נראה לי שבימים הקרובים אפצח בדיאטה של Cognitive Enhancers (אם אתם לא יודעים מה זה, גגלו או קראו את 7 ימים של השבוע) שמשולבת בתפילות למפלצת הספגטי המעופפת ולאלות הסטטיסטיקה וההסתברות. לא שאפסיק לשתות בירה, אבל נראה לי שבשבוע הקרוב צפויות רשומות קצת ביזאריות.

אתמול בצהריים שתינו את בירת לחם הבננות, לה ציפיתי זמן רב. אני מתה על בננות, מתה על לחם בננות ומתה על בירה, מה יכול להיות רע? (מה? זה, לדוגמא). אני באמת טעמתי והרחתי עוגת בננה בסניפטר שאליו המשקה נמזג. החשאי, יישות קצת יותר מפותחת ממני, הריח את הבננה מגלידת פונץ' בננה של סנוקרסט או ויטמן. יש משהו קינוחי בטעם של הבירה הזאת וידידותי למשתמש הפחות-סובלני לבירה (נניח, אחיו הקטן של החשאי, אם הוא היה אוהב בננות).

אגב בננה, נתקלתי היום באתר הוינטאג'י הזה: http://www.beckymartz.com/index.html: גברת טקסנית שאוספת את מדבקות הזיהוי שמדביקים על בננות ומתעדת את האוסף להנאת כולנו, כולל תמונות מכנסים של אספנים. מסתבר שיש סצינה שלמה של אספני מדבקות בננה. אז בפעם הבאה שמישהו תמה על אוסף הפקקים/ תויות/ בקבוקים שלכם, הרי לכם תשובה ניצחת.

היום בצהריים החשאי בישל לי את הקארי התאילנדי המהמם שלו ואני פתחתי את הקווה ברוט, שטעימה ממנו דגמתי באירוע של נורמן פרמיום לפני מספר חודשים. הייתי אמורה לשתות אותו על המרפסת של הבלונדינית, אבל בעל הבית הנוכל ותאב הבצע שלה העלה לה את השכירות ב20% רק שלושה חודשים מכניסתה לדירה, אז היא התפנתה לשאטו המשפחתי באשקלון. איזה מזל שלא חלקתי את הבירה הזאת איתה. האמת? עדיף כבר קאווה. בעולם הלמביק ובירות הפירות, דובדבנים זאת התוספת הכי פחות חביבה עלי. בקווה ברוט יש ריכוז מטורף של דובדבנים והיא מזכירה לי יין קידוש מדולל ומגוזז.

ערב. החשאי חזר מביקור אצל הוריו עם מקלות גריסיני וספל בירה מאיטליה. נטשתי את המחשב ואת שיעורי החזרה המוקלטים בעזוז והוצאתי מהמקרר פחית של שפאטן, שתלווה את ארוחת הערב הקלה שכללה את הגריסיני וממרחי פלפל וארטישוק. השפאטן זה כמו פילזנר רק מעודן יותר, ואחרי הדובדבניות של הצהריים היא התאימה לי. אל תחפשו סימבוליות וקשר לאוקטוברפסט שהתחיל הסופ"ש, כי אין קשר.

התחשק לנו עוד בירה ואחרי תהליך אלימינציה קצר (את A+B+C נשתה בשבוע הבא עם חברים, בין D ל-E נשווה מחר, כבד מדי בשביל F כרגע, על G אנחנו מתקמצנים, H עדיין לא קר, I וJ בהמשך השבוע… נו, הבנתם), החשאי בחר בלף בלונד מבקבוק שקנינו ברמי לוי ביום חמישי. שנים שלא שתיתי לף בלונד. אני זוכרת את הפעם הראשונה ששתיתי לף, בקיץ 98 בחיפה. מכרו בקבוקים במכולת בנווה צדק וידיד שלי רשם את הבקבוקים היקרים על החשבון של אבא של ידיד אחר. זאת היתה בירה חזקה! מבלגיה! כמובן שהבלונד התחוורה מול הברון והלף האדומה, בעלת אחוזי האלכוהול הגבוהים מהסטנדרטי, אבל לפני 13 שנה כולן היו בנותי. היום אני לא אמא של אף אחד, בטח שלא של בירה בלגית די סטנדרטית ומאוד פנולית. האלכוהול מורגש בה מדי והיא לא ממש מהווה תחרות לבלגיות האחרות שאפשר למצוא בשוק (לעומת הברון, שהפתיעה אותי לטובה לא מזמן).

שבוע טוב לכולם, הצטרפו להגרלה!

something for the ladies

הזמן: שני בערב
המקום: אגנס, אבן גבירול
השותים: אני והחשאי בדאבל דייט עם היפים והאמיצים, ההוכחה הניצחת שהסבלנות מנצחת
הנשתה: Lindemans Peach (עמ' 173)

חיי הלילה התל אביביים סוגרים עלי ומאלצים אותי להתבאס על בירות מבקבוקים שהייתי יכולה לשתות בחצי מחיר בבית שלי עם מוזיקה טובה בווליום שמאפשר שיחה ברקע. באגנס יש 10-12 סוגי בירה מהחבית ושתיתי כבר את כולם, חוץ מאת האלכסנדר שאשתה עוד חודש-חודשיים במבשלה.

כשהזמנתי את הלינדנמנס פיץ', למביק פירות עם פחות אחוזי אלכוהול מתמצית רסקיו של פרחי באך, לא ידעתי שהיפה והאמיצה, שנכנסה לפאב עם בח"לה כשתי דקות לפני שהגענו (היה נעים מאוד להכיר ולהיווכח שהבחור הזה שלטענתה יצא איתה 10 שנים ונשא אותה לאישה בשנה שעברה כלל איננו בדיוני), הזמינה אף היא למביק. כך ישבנו לנו גבר מול גבר, אשה עם בירה שמשווקת לנשים מול אישה עם בירה שמשווקת לנשים וניסינו להתגבר על האקוסטיקה. אחרי סיבוב אחד (ושני לבח"ל, הוא השותה המהיר במערב!) יצאנו. היה רועש וקסנופובי לצמחונים; הם לא הסכימו להגיש צ'יפס בלי דג. WTF?!?!

זה כבר לא צריך להפתיע אותי בכלל, אבל שוב הופתעתי שנהניתי מהטעם ומהתחושה של בירת פירות קלילה. מצד שני, המחסור בשעות השינה והעומס של הזמן האחרון חצי גולדסטאר היה מפיל אותי כמו כלום. מצד שלישי, אחרי האגנס הלכנו לדלי והחשאי ואני התנסינו בשלושת הקוקטיילים ע"ב וודקה KETEL תפוזים שיושקו במקום בקרוב (נסו את הקוקטייל עם מחית הפסיפלורה – המוצלח מהשלושה).

בכל מקרה, התוית של הלמביק יפהפיה.

מוז היא הבננה, תופאח הוא התפוח

הזמן: מוצאי שבת
המקום: ארוחת ערב אצל ההורים של החשאי
השותים: החשאי, אמא שלו, אבא שלו, אחיו הקטן ואני
הנשתים:Lindemans Apple (עמ' 175), Mongozo Banana (לא בספר)

ארוחת ערב אצל ההורים של החשאי. אמא-חשאי לא אוהבת בירה. גיס קטן שותה בירות עם פירות. אבא-חשאי זורם ואצלי השעון הביולוגי מתקתק: ארבעה וחצי חודשים לסוף השנה ו-114 בירות לסקר. תורידו שבועיים של טיול בירות בגרמניה ובלגיה, שבהם אני ממש לא מתכוונת לשתות לף ולוונבראו ועוד מלאאא בירות שממש לא קשורות לספר שאיכשהו מגיעות למקרר ולבית הבליעה שלי. לכן ייצוא בירות לארוחות משפחתיות הוא צעד הכרחי בעיתות חירום ופאניקה.

מזגנו את הלינדנמנס לגביעי קריסטל מבוקרשט והרמנו לחיים לפני הארוחה. עקב היותה מיץ פירות מוגז וקליל היא זכתה לאהדתם של החמות ושל הגיס ולקבלת פנים צוננת מצד השתיינים. בסוף הארוחה מזגתי את המונגוזו בננה. זאת בירה בלגית שלפי האתר שלה מיוצרת בהשראת מתכונים אפריקאים. whatever. על התווית מופיע סימון של סחר הוגן, אמור לקנות יפי נפש כמוני, אני מניחה, אבל מה שאותי קנה זה הכוסות הממותגות, שמעוצבות כאגוזי קוקוס חצויים. אני אוהבת בננות מאוד מאוד ותמיד שמחה לגלות אותן בבירות חיטה בוואריות, אבל את המונגוזו לא ממש הצלחתי להבין –  אבא של החשאי הגדיר את הבירה כשני משקאות שונים בכוס (אוי, ההגדרה הזאת מזכירה לי את הליקר השחור-לבן שמשום מה אנשים מתעקשים להביא מהדיוטי): בירה קלילה ומגוזזת ומיץ בננה.  יש בסדרה גם בירת קוקוס שמיובאת לארץ וגם בירת תמרים ובירת קינואה שמסקרנות אותי, אבל אוכל לדעתי לחיות גם בלי לשתות אותן.

נשארו עוד 135 ימים עד לסיום השנה ו-113 בירות.