רשומה מאגמתית.

בין 80-ומשהו הבירות שבקבוקיהן מוצגים לראווה וקורצים לעוברים והשבים שחולפים על פני הביר מרקט, יש הרבה בירות שמבושלות במבשלת העם, ששייכת לאותו תאגיד ענק שמפעיל גם את הביר מרקט. מבשלת העם מוכרת בקרב קהל המבשלים והבירגיקס, אבל לקהל הרחב השם לא אומר משהו.

בקצרה, מבשלת העם היא מבשלה ברישיון, עם תעודת כשרות, שמציעה שירותי בישול חוזי למבשלים ביתיים שרוצים למכור בחנויות או במסעדות/ ברים, אבל לא רוצים לקפוץ למים העמוקים של הקמת מבשלה ברשיון, לבתי עסק שמעוניינים בבירת בית או לכל מי שחפץ בבירה כגימיק. הלקוח נותן מתכון, או מפתח אחד בשיתוף עם דגן, המבשל הראשי, העם מבשלים, מתווים, מברקדים אם יש ברקוד והרי לכם בירה שמוכנה, לפחות אדמיניסטרטיבית, לפרוץ את גבולות הגיזרה של הביתיות.

בשנה האחרונה כתבנו על מספר בירות שמבושלות במבשלת העם: בירה הרצל, מייבירוביץ, בירת 48 והפרייבט לייבל של הדובים, שכמו כל הבירות של מבשלת הדובים, שאף היא שייכת לתאגיד הענק, מבושלת שם. בביקורנו הראשון בביר מרקט איתרנו 7 בקבוקים של בירות שעוד לא שתינו, כולן של מבשלים ביתיים שעברו לבשל באבן יהודה. מבשלות מסחריות, גם בוטיקיות, נוטות לא לקחת סיכונים וממעטות להרחיב את הקו ולהציע בירות חדשות. הדוגמא הקיצונית היא מבשלת הנגב, שבמהלך כל שנות קיומה מבשלת את אותן שלוש בירות. כשהבירה, שמופצת בשוק הישראלי הקטן, אמורה לפרנס משפחות, בישול אצוות גדולות של בירות חדשניות הוא קצת פחות אטרקטיבי.

מאגמה אדמונית ומאגמה זהובה הן שתיים מהבירות שהעמסנו בביקור. במקור הן מבושלות במבשלת הצפון, ששוכנת בדרום רמת הגולן. עבורנו אנשי המרכז הצפון זה כל מה ששוכן צפונית לצומת קיסריה, אבל זה די שקוף שמי שקורא לבירה שלו מאגמה לא מתגורר בנהריה*. המאגמה הזהובה היא הראשונה שפתחנו, אי-אז בסוף ספטמבר. אייל בסגנון בלגי, בצבע ארד עמוק ומעונן ועם ריחות של קליפת תפוז, זרעי כוסברה וסוכריה. החשאי הריח גם אגס ביין. ההרגשה הראשונית בפה מימית ואנמית, אולם טעמים מרירים ופרחוניים משתלטים על הפלטה די במיידי. הגוף קל עד בינוני, אבל גיזוז אגרסיבי מכבייד ומאט את השתיה ובסיומת הקצרה חשים במרירות כשותית וגם במתיקות. למרות שהבירה מבושלת במבשלה מסחרית, עדיין מרגישים את הבוסריות, ה"ביתיות" אם תרצו.

המאגמה האדמונית נטעמה על ידינו לפני שבוע-שבועיים. אחרי הזהובה, שלא הפילה אותנו בלשון המעטה, הציפיות שלנו לא היו גבוהות. נעים לכתוב שהופתענו לטובה. האדמונית היא אמריקן פייל אייל, שכשמה כן היא, אדמונית, טיפה חומה, כמעט צלולה, שנמזגת עם ראש קצף לבן ויפה. הכשות מעניקה לבירה ניחוחות נעימים של פירות, מעט אשכולית וגרגירי יער בשלים (תחשבו על קטיף פירות יער בחופשה בצימר בגולן. מכניסים לסלסלה, משאירים את הסלסלה באוטו כשנכנסים לצהריים במפגש השלום של אבו נידאל במסעדה, חוזרים לאוטו. הריח הזה). הטעם, כראוי לז'אנר, מריר, טיפה יבש. גם הבירה הזאת ניחנה בגיזוז רב, אבל כאן זה פחות הפריע והשתלט והסיומת מפתיעה עם גרעיניות/ מאלטיות מרעננת. נהנינו מאוד מהאדמונית ואשמח לשתות אותה שוב.

*ואני תוהה אילו שמות גבריים וקשוחים תקבלנה הבירות הבאות שיבושלו בגולן, אחרי שמאגמה ובזלת נחמסו?בירה קהלני? יהודה הראל פייל אייל?. אה, חרמון. איזה מזל שיש את החרמון.

 

סוף עונת הבירות

זו רק אני או שגם אתם שמתם לב שבישראל קיימת מעין חפיפה בין עונת הרחצה ל"עונת הבירות"? השוק מתעורר לקראת יום העצמאות, כתבות היח"צ עולות לפורטלים, החברות הגדולות מפיקות אירועים ומפרסמות יותר ורוב הפסטיבלים, קטנים כגדולים מתקיימים בתקופה הזאת (להוציא את BEERS ואת חג הגינס, הלא הוא סט. פטריק'ס דיי, שחל במרץ, ללא כל התחשבות במזג האויר המזרח תיכוני).

נדמה שמחוץ לחוג המצומצם יחסית של חובבי הבירות, המשקה הזה עדיין נתפס כמרענן, כמשקה קל שהולך טוב עם רביצה בחוף או בפיקניקים. אפילו אם נתעלם מבלגיה ומהאיילים הכבדים ורוויי האלכוהול שיוצאים משטחה, במדינות כגרמניה, אוסטריה, צ'כיה ושווייץ צורכים לאגרים קלילים לאורך כל השנה. לא יודעת למה במקום בירות עונתיות יש בישראל עונת בירה. לא יודעת. בטח לאורן אבראשי יש תשובה מפורטת ומבוססת, אולי כזאת שבכלל סותרת את ההנחה שלי.

בכל מקרה, אם אתם נמצאים או מגיעים היום לתל אביב, תוכלו לחגוג את סוף העונה בשני אירועים שונים. הראשון, האוקטוברפסט של פאולנר במתחם התחנה. בכתבה פרסומית שהופיעה השבוע בעכבר העיר מופיעה רשימה של פאבים שמציינים את האוקטוברפסט. המאנקי'ס באילת מוזגים ויינשטפן וקפה דליה בתל אביב, שמתהדר בגינת בירה שמספרים שהיא חביבה ביותר, מוזגים לכבוד האוקטוברפסט ווסטונ'ס סופר פרמיום. מבשלת ויינשטפן אמנם קרובה למינכן אבל איננה נמצאת בשטח השיפוט שלה ולכן הבירות הנהדרות שמבושלות בה לא נמזגות באוקטוברפסט האמיתי. אם היטלר היה מתאמץ קצת יותר אולי הוא היה כובש את בריטניה ובכך הופך את ווסטונ'ס לדוייטשה סיידר. זה לא קרה ולכן הבחירה לחגוג אוקטוברפסט בשתייתה קצת תמוהה לעניות דעתי.

בכל מקרה, פאולנר היא בירה מינכנאית אמיתית, עם בירה מיוחדת שמבושלת לכבוד האוקטוברפסט ונמזגת הערב במתחם התחנה, יחד עם בירת החיטה המוכרת ועם פאולנר סלבטור, דופלבוק כהה וחזק. ביקרתי באירוע אתמול בערב וחזרתי לדווח. שתיתי בירה טריה, בניגוד לפעם הקודמת בה שתיתי פאולנר אוקטוברפסט, שתפסה כיוון שונה מהרצוי, הבירה שנמזגה אתמול היתה טריה, עם ריחות לתת וחציר מרעננים ומרירות מאוזנת. חצאי ליטר נמזגים לכוסות בירת חיטה ממותגת מפלסטיק קשיח שנראות כמו הדבר האמיתי ובדוכן הבירצ'נדייז אפשר לקנות גם ספלי חרס מסורתיים.

אני די סולדת מאירועים המוניים, אבל היה נחמד אתמול בערב. היו הרכבים שניגנו מוזיקה שלא מעניינת אותי אבל לא הפריעו לנהל שיחה עם בת הדודה מאמריקה ואוירה נעימה ומשפחתית למדי. בשעות הערב המוקדמות נצפו במקום משפחות עם ילדים, שזה תמיד יותר נחמד מקבוצות בני נוער שטופי זימה וזוהמה, שמנסים לשדל אותך לקנות עבורם טובורג או מרצדס (ע"ע טעם העיר). ככל שמנגישים יותר את הבירה לקהל הרחב ומנטרלים את המימד הבלייני והאלכוהולי מהסיפור ייטב לכולנו – חובבי בירה, הורים וילדים. טוב עשתה עיריית תל אביב שאפשרה כניסה חופשית (עם הגבלת מכירה לבני 18 ומעלה כמובן), שלא כמו עיריית הרצליה שסגרה אירוע הלונגשוט למבוגרים מעל גיל 18. בקיצור, תגיעו. אין סיבה שלא יהיה כיף.

עוד היום בדרום העיר, פסטיבל סיום הקיץ של בירדי בנינקאסי. יש דף אירוע בפייסבוק, בו פרטים על האיוונט שיתחיל ב-18:00. המתכונת זהה לזו של האירועים בבירדי/ נינקאסי: 30 ש"ח כניסה, תשלום נפרד על טעימות, אוכל מטוגן. המשתתפים? נורמן פרמיום, היבואנים של סופר-בוק הפורטוגלית, השחקנים הקבועים מגזרת הביתיות שמשתתפים באירועים של בירדי (ללה, הבשורה, לאפינג בודהה, טאקוונביר…). יימזג צ'ייסר בכניסה, אגב מימד בלייני ואלכוהולי. האוירה באירועים של בירדי תמיד מצויינת – משפחתית לקבועים, מסבירת פנים לחדשים ובגזרת הביתיות יש לרוב הפתעות מעניינות. האם נגיע? הנטיה כרגע לא ללכת, כי כניסה בתשלום שאיננה כוללת תלושי טעימה, קונספט שנהוג ברוב האירועים בארץ מייקרת מאוד את הבילוי ותכלס, די מבאסת. אבל שמועה שהגיעה ממקור אמין גורסת שבמקום תימזג בירת האוקטוברפסט של לוונבראו, אולי המבשלה המינכנאית שהכי אהבתי בטיול הבירה שלנו בשנה שעברה. אז אולי. הבירה לא תהיה טריה כמו בלוונבראו, אבל הכניסה תעלה פחות מכרטיס טיסה.

וגם הבירה די זולה

לוונבראו ברוהאוס – הכניסה חופשית

ואם אתם בדרום תל אביב, קפצו לנמל יפו ושתו איזו שפירא או ג'אפה אייל מהברז של הביר מרקט, רגע לפני שסוגרים את הים.

יש בסטה של בירה בנמל יפו!

הזמן: רביעי בערב, בפתיחה השקטה של הביר מרקט בנמל יפו
המקום: הביר מרקט בנמל יפו
השותים: החשאי, אני, עוברים ושבים.
הנשתים: מה שבברזים

לפני חודשיים אורן אבראשי העלה בבלוגו רשומה שכותרתה כמה חבל שאין ברלי ווין בארץ שמסקרת את ברלי ווין, חנות משפחתית קטנה בקופנהגן, שמתמחה בבירות קראפט. את הפסקה הראשונה בסיקור חותם המשפט "[…] בתקווה שבמהרה בימינו תהיה חנות במתכונת שכזו גם בלבנט."

רק בריאות, אבראשי. רק בריאות.

(אפשר להזמין אצלך משאלה לטיקי בר?)

בזמן ששורות אלו נכתבות, הביר מרקט, בסטת הבירה הראשונה בלבנט, כבר חי ובועט. פינה קטנה בשוק הנמל ביפו מול הים ומול החומוסיה, 80 סוגי בירה בבקבוק מכ-20 מבשלות בוטיק שפועלות כאן, בלבנט, שני ברזים – אחד מתחלף (אתמול בערב כיכבה מלכה אדמונית) ואחד קבוע, Jaffa Ale שמיוצר עבור המקום ע"י מבשלת העם, שעומדת, ביחד עם ליאור וייס ממבשלת חיפא גם מאחורי הביר מרקט. החשאי ואני הקדמנו והגענו לבדוק את המקום אתמול בערב, לפני הפתיחה הרשמית.

עגלת הבירה בכניסה למתחם. כנסו כנסו, הבקבוקים בפנים!

לביר מרקט יש נוכחות כבר בכניסה לשוק הנמל: עגלה ובה נמזגת הבירה לעוברים ולשבים, במחיר 24 ש"ח לכוס שליש מפלסטיק. הברזים זהים לאלה שבתוך המתחם. על מלכה אדמונית כבר כתבנו בעבר. הג'אפה אייל חומה, מעורפלת עם ריחות כשותיים עדינים של אשכולית ואורן ומרירות עדינה, מעט פירותית ונגיעות של מתיקות. גוף קל, גיזוז רך: לא בירה מהפכנית, אבל מספקת את הסחורה ומרווה את צמאונם של הבאים בשערי השוק. המהפכה בפנים וגם שם מוזגים בירה מהחבית, אבל השוס האמיתי נמצא מאחורי הבר.

אין בית ספר. מת. מותר ליהנות מהקונספט של לוח וגיר.

מדפי עץ מינימליסטיים ובהם, לפי סוגים, מסודרות שורות על גבי שורות של בירות ישראליות. מלאגרים ופילזנר קלילים, עבור באיילים בהירים, IPA ושות', דרך בירות חיטה ובירות בסגנון בלגי וכלה בפורטרים ובסטאוטים. עשרות בקבוקי שליש, ממבשלות מוכרות וותיקות כדוגמת אלכסנדר ובזלת, דרך מבשלות חדשות ומבטיחות כמו מבשלת שריגים ועד מבשלות ביתיות שמבשלות במבשלת העם בישול חוזי שמאפשר הפצה ומכירה מסודרת, כמו בירת 48 וכמו מבשלת הצבי, שזו הפעם הראשונה שנתקלנו בבירות שלהם. עוד על המדפים: הבירות של מבשלת הגליל, שלמיטב ידיעתי לא מופצות במרכז ובקרוב גם אייסיס ממושב דקל בדרום, שאף הן קשות להשגה כאן.

אז מה קונים מכל השפע הזה? שישיות מיקס-אנד-מאץ'. לוקחים מארז, ממלאים במה שרוצים, משלמים 85 ש"ח – מחיר סביר לכל הדעות. מחירו של בקבוק בודד במקום – 17 ש"ח. מחירו של בקבוק בירה ישראלית בחנויות נע בין 15-18 ש"ח. השישיה משתלמת.

בחזית – שפחתכם החרופה כותבת רשמי טעימה.
בעורף – המון בירה.

המבחר גדול, מרהיב ביופיו – כל התויות הססגוניות הללו שובות את העין – ולרשות המבולבלים והתועים עומד צוות שאוהב בירה, מבין בירה וטעם כל אחת ואחת מהבירות שבחנות. האינטרס שמניע אותם (ושהביא לפחות אחד מהם להתפטר מעבודתו כדי למכור בירה בשוק) הוא אהבת המשקה, לא אחוזי מכירה, לא תמריצים מחברות וממונופולים בענף (איזה מונופולים? פאבו? ג'מס?) – פשוט אהבה גדולה לבירה ואמונה בתעשיה המקומית. הם יעזרו לכם וימליצו לכם אם תרצו ותצטרכו.

החשאי ואני באנו מוכווני מטרה, על שביעיית בירות שמעולם לא שתינו ושאפשר להשיג בלעדית בביר מרקט. על הרכישות שלנו אולי נכתוב בהמשך. אנחנו אמנם רכשנו, אבל כדי לפתוח את השנה בטוב, הבלוג קיבל מהביר מרקט שוברים לשתי שישיות בהרכבה להגרלה בין הקוראים. כן, כן. אתם לא צריכים לעשות הרבה, רק לעשות לייק לדף הפייסבוק של הבלוג, לדף הפייסבוק של הביר מרקט ולהשאיר תגובה לרשומה (עם כתובת מייל אמיתי, כדי שאם תזכו, נוכל לשלוח לכם את השובר). תכתבו שנה טובה או משהו כזה. אם אתם מאוהדי הבלוג ו/או הביר מרקט, ציינו זאת בתגובה.
ההגרלה תערך בשעה 16:00 ביום ראשון, ערב החג, אז יש לכם סופ"ש שלם ללייקק.

יאללה בואו, מגניב שם.