סיפורים מן הפרובינציה – אוקטוברפסטינג בראשון

הזמן: חמישי שעבר, בהפוגה בלימודים
המקום: פאב הפיראט, אזה"ת ראשון לציון
השותים: החשאי, אני, הילדה השוודית המתה ואלוף העולם במיקסולוגיה
הנשתים: Löwenbräu Oktoberfestbier, Tucher Bergkirchweih Festbier, Bischoff Kellerbier

למרות שהרשומה האחרונה התמקדה בהמלצות לבילויי בירה, לא ממש תכננתי לתשמש אותן ולצאת. ככה זה כשהדדליין דוחק: טיפוח דלקות מפרקים בחסות האגודה להתעלמות מוחלטת מכללי הארגונומיה והחלפת סוכריות טיקטק ברטלין נדמים כדבר הנכון לעשותו. זה לא מה שהעסיק את החשאי או את הילדה השוודית המתה. הם התעסקו באיסוף מודיעין אינטרנטי, שהניב מידע על הימצאותם של חביות טוכר ולוונבראו חגיגיות בראשון.

בינתיים אלוף העולם במיקסולוגיה התקשר ואמר שהוא בדרך לתל אביב. שמרתי את הקובץ המותחל-בקושי ובמבצע תיאום מופלא עלינו ארבעתנו על קו 274, משלוש תחנות שונות. כבר ביקרנו ב"פיראט", ביקור שלא תועד בבלוג אבל קיבל סיקור כאן. למתעצלים להקליק, מדובר בפאב ע-נ-ק, בחלל שפעם שימש כאולם חתונות והיום מאכלס תאים ספוני עץ ו-50 ברזי בירה, מחירים זולים, אוכל טעים, רוסי בבסיסו, נדיב בכמויותיו ומאתגר לצמחו-טבעונים, ושירות אסטרונאוטי אבל מקסים ומשתדל. זה הרושם שנוצר בביקור הראשון, ובביקור השני הוא לא השתנה.

למטה – ספון עץ כמו בטנה של ספינת פיראטים. למעלה, מצופה קטיפה ומרובה קרניזים כמו אולם חתונות בראשון לציון.

מוכווני מטרה כהרגלנו, התבייתנו על חצאים של הבירות הנ"ל, ששלושתן שווקו כבירות אוקטוברפסט, למרות ש(א) מבשלות טוכר ובישוף אינן מבשלות מינכנאיות וש(ב) בישוף איננה בירת מארצן/ אוקטוברפסט לא רק גיאוגרפית, אלא גם סגנונית. מילא. את האחרונה כבר שתינו, מבקבוק, במרץ האחרון. זאת הבירה שנעלה את המסע בעקבות ספר מותגי הבירה 2011, אבל ככלל, בירות גרמניות כיף יותר לשתות מחבית והקלר לא יוצאת מהכלל.

נראה כי אחרי היעדרות קלה שהורגשה בזמן שרדפנו אחרי מותגי הספר טוכר חוזרת למדפים ולברזים בגדול. לא מזמן סקרנו כאן בירות שונות של טוכר ששתינו בקיץ והנה עוד אחת, סתוית ויש להניח מוגבלת בכמויות ובתפוצה (ובנוהל הרגיל, אם קלטתם חבית, טקבקו ואפשרו לציבור לחסלה בעודה טריה). למרות שלא מדובר בבירת אוקטוברפסט לפי החוקים,  הברגקירשווי פסטביר קלילה וזהובה חיוורת כמו בירת אוקטוברפסט. יש לה ניחוחות חציר אופייניים, אבל קלטתי גם משהו מטריד באף, שלא ידעתי להגדירו. הטעם שלה מתקתק עם קצת מרירות עשבונית וכמו בירות אחרות של טוכר, היא חביבה אבל לא מפילה.

50 ברזים, ווי שיט יו נוט.

גולת הכותרת של הערב היתה, ללא ספק, לוונבראו אוקטוברפסט, מהממת שכמותה. את טיול הבירה לגרמניה ובלגיה שערכנו בשנה שעברה התחלנו ב-6.10, 3 ימים אחרי סיום החגיגות במינכן. לפני שהגענו למינכן העברנו סופ"ש בקלן-במברג-מנזרים, כדי לאפשר לעיר להתנקות לגמרי מכל הזימה והזוהמה שליוותה את הפסטיבל, אולם לצערנו, יחד עם מתקני הלונה פארק שפורקו והלדרהוזן שאופסנו בארון עד לחגיגה הלוקאל-פטריוטית הבאה, גם בירות האוקטוברפסט נטשו את העיר. לגרמנים חוקים משלהם ובגלל זה אנחנו אוהבים אותם – בירה עונתית לא תצא מהברזים בתום העונה. קצת התבאסנו שפספסנו את ההזדמנות, אבל הרחובות הריקים יחסית ואולמות הבירה המרווחים פיצו על כך. כמו שכתבתי ברשומה האחרונה, אהבנו את לוונבראו במינכן וההזדמנות לשתות אותה כאן שימחה אותנו עד דלא ידע (הי, עכשיו גיליתי שהקדשנו רשומה לביקור בלוונבראו!). אני שמחה לכתוב שההשקעה בכרטוס הרב-קו השתלמה ובגדול. כל כך נהניתי שחרגתי ממנהגי והזמנתי אותה גם בסיבוב השני. היא נמזגה טריה, גרעינית ומאלטית כמו שאני אוהבת, מרירות עשבונית שאופיינית לכשות מסוג הלרטאו וגוף קל שמאפשר לגמוע עוד ועוד. רק ראש הקצף הקטנטן קצת קלקל את השלמות, אבל ביצ'ינג על מזיגה זה נושא לרשומה נפרדת.

אהובתי!

על השולחן נצפו בירות נוספות ולא קשורות לחגיגה, כמו הESB המהממת של פולר'ס והפורטר אלון של נגב שהיתה קצת שטוחה ועייפה וגם שליש של גמברינוס, הצ'כית הקלילה והלא ממש מרשימה, שגם היא, כמו הפורטר אלון וכמו סילבסטר סטאלון, היתה מעבר לשיאה, אבל נדרשה לטובת הפרוייקט השני שלי, שהוא אחת הסיבות לירידה בתדירות הפרסומים כאן: שתיית 1001 בירות ותיעודן בבלוג  The Beer Gatherer.

15.10.12 ספוטד: לוונבראו וקלרביר מהחבית בפורטר אנד סאנס. לכו.

שנה אחת, 200 רשומות

 

הקדמה א':

כששלום שלו, היבואן של בירות בלהייבן ובישוף שמע שהיעדרה של בישוף קלרביר מחביות וממדפי ארצנו מדיר שינה מעיני, הוא התקשר ואמר לי לא לדאוג, שבקבוק של הקלרביר עושה את דרכו מהמבשלה אלי. זה היה בתחילת ינואר. הבקבוק החליט לקחת את הscenic route, וכעבור כמעט חודשיים עגן אצל שלום למנוחה קצרה ובמהרה הועמס על רכב ממותג של בישוף והגיע אלי למשרד בצהרי היום.

הקדמה ב':

את שחר הרץ מBeer and Beyond פגשנו לפני שנה בדיוק, בפסטיבל הבירה הכפרית הראשון של מטה יהודה. היה לו דוכן ליד הדוכן של ידידינו ארם דקל מאביר האלה, שהכיר בינינו. הוא מכר שם את הספר שלו, אנחנו קנינו עותק וכמה ימים לאחר מכן, אחרי שחתכנו מוקדם ממסיבת הפורים של העבודה ושתינו Fuller's, פתחנו את הבלוג הזה. בשנה הזאת שחר הפך לספק, ל-beer buddy ולחבר. איזה חבר? כזה שחוזר מבלגיה עם בקבוק של לף רוסה. כן, כזה שמוותר על מקום במזוודה שהיה יכול ללכת על למביק חמוץ וקיצוני או על IPA מר כחזרת, לטובת בקבוק של לף, ככה, וולונטרית.

הזמן: מוצאי שבת, פוסט-פורים
המקום: קרוב לפארק הירקון
השותים: החשאי, איש הבירה, הילד השוודי החי, הילדה השוודית המתה ואני
הנשתים:Bischoff Kellerbier (עמ' 61) Leffe Rossa (עמ' 183)

החלטנו לפתוח את הרוסה והקלרביר ביחד. הזמנו לטעימה את שחר והלף רוסה, את הילדה השוודית המתה שהיתה איתנו באחד מרגעי השפל הגדולים של הבלוג ואת הילד השוודי החי, שיחד עם הילדה, נכח ברגע שיא של הבלוג וברגע השפל הגדול של הכותבת. כולנו שלפנו בקבוקים נוספים שעל חלקם ידווח בBeer Gatherer, הבלוג שלנו באנגלית, אפיתי עוגיות ופכסמים טבעוניים למהדרין ובלי ג'ימבורי ומתקנים מתנפחים חגגנו שנה לבלוג.

הקלרביר, לאגר לא מסונן, היה הסיפתח. הנוזל שבבקבוק היה שקוף עם משקעים. הילדה השוודית, שכמה שהיא מתה ככה היא רבת תושייה, ניערה קלות את הבקבוק כדי להחזיר אותו למצב הצבירה הרצוי. זו בירה עכורה, בהירה וחיוורת, שנמזגה עם ראש קצף קטן. הריח לחמי מאוד, הלתת מורגש, וניכרת גם מעט חמיצות. הבירה עצמה קלילה, מרירה ומרעננת, עם סיומת דגנית, כמו שאני אוהבת.

בדרך ללף טעמנו כמה בירות צ'כיות שגם לא ניתן להשיג בארץ וגם אי אפשר להוציא לכם, הקוראים, את העיניים בשתייתן, אז נפסח עליהן כאן. טעמנו גם בירה חדשה של לף, Leffe Ruby, בירת פירות אדמדמה עם ראש קצף ורדרד וריח של מי ורדים ואבטיח, שיש לה טעם של תה היביסקוס. מקווה שעיניכם לא יצאו מחוריהן, לא בתדהמה ולא מקנאה, כי היא היתה סתמית לחלוטין. נראה לי שזאת עוד אחת מהבירות האלו שמנסות לכוון לקהל "נשי", מה שזה לא אומר.

את הלף רוסה שתינו אולי חודש לפני שהתחלנו לכתוב את הבלוג, בבר הקרוב למקום מגורינו, הלא הוא הבריו 66 הזכור לטובה. בינתיים מב"י החליפו את הברזים המתחלפים וכמו אי-אלו בירות אחרות בספר, גם זאת נעלמה. הרוסה, שבינתיים מותגה מחדש ע"י לף ומשווקת תחת השם Lentebier / Bière de Printemps, אולי כחיזוק הזהות המנזרית של המותג? זו בירה כהה וצלולה, עם ניחוחות מתוקים וביסקוויטיים ומרירות שממנה מציצה מפעם לפעם חריפות. יש לה גוף בינוני, סיומת מרירה וארוכה וסה"כ היא לא רעה. לא מפילה, לא משהו ששווה לבזבז עליו גרב ומקום במזוודה כדי ליהנות מהשתיה, אבל בסדר.

מי נוסע לאוסטריה וסוגר לנו את הפינה של קייזר?