הטרילוגיה החיפאית חלק ב' או: הפאב מעבר לפינה

(24 שעות בחיפה, 3 פאבים, 3 רשומות)

הזמנתי לנו חדר במלון קולוני במושבה הגרמנית, מרחק הליכה מתחנת הרכבת, מואדי ניסנאס ומהעיר התחתית, מרחק יריקה מהרייך השלישי של חיפה, הלא הוא פאב הדאנק. ישבנו שם פעמיים, פעם אחת בשישי בערב, אחרי ארוחת סלטים קלה ומשביעה באלדיאר, פעם שניה בשבת בצהריים, אחרי גיחה לפיתה בזעתר ובצל במאמא פיתה. יש אוכל בדאנק, אבל האופציות הצמחוניות בתפריט מעטות ועבור טבעונים יש צ'יפס. זה באופן רשמי. בצהרי שישי מוציאים שם בדרך כלל מנות מיוחדות ואפשר להזמין מראש מנה טבעונית. בשישי בו היינו בחיפה לא בישלו.

חוקי הבית. אלו צריכים להיות החוקים בכל בית. לחצו להגדלה.

חוץ מהתפריט יש גם ארבעס. ארבעס זאת קטניה וביחד עם הדגן של הבירה מתקבל חלבון מלא. אני רוצה להאמין בכך לפחות. היה גם אבטיח אורגני מתוק שאחד הברמנים הביא מהסופר האורגני בו הוא עובד, ופרס עבור השתיינים, ככה סתם כי היה לו אבטיח והם היו שם.

פרנציסקאנר כהה. חבל שהתמונה לא מעבירה את הנוקשות של ראש הקצף.

לסיבוב הראשון הזמנתי מכבי מהחבית, כי ככה הבטחתי פעם בתגובה לטוקבק. החשאי לקח פרנציסקאנר כהה. לא זוכרת אם הן נכללו בHappy Hour או ששילמנו מחיר מלא, שעלה לאחרונה בעקבות מס השטייניץ. מדיניות הHappy Hour של הדאנק מוזרה קצת: 5 או 6 חביות שמשתנות מדי יום ואפילו במהלך היום, נמזגות תמורת 2/3 מהמחיר הרגיל. השעה השמחה נמשכת מהפתיחה בשעות הצהריים ועד מתישהו בערב, 8 או 9. בעקבות הגזרות שנחתו עלינו, הנוהל ממשיך ברגיל בשישישבת, אולם בשאר ימות השבוע, ימים שבהם מגיעים לשתות השתיינים ולא הבליינים, ההנחות על הבירות הנבחרות ממשיכות לאורך כל היום. אנחנו שתינו עם בלוטות הטעם (והריח והראיה) ולא עם הארנק, ובחרנו מה שהתחשק לנו בלי קשר לשעות או להוזלות. עוד נלגמו בשישי ובשבת פורטר אלון מוצלחת מחבית חדשה של נגב, ניוקאסל, גמברינוס ופילזנר אורקוול. את שני האחרונים אני שתיתי, כי קשה להתמודד עם משהו כבד יותר מפילזנר בחום של אוגוסט.

בשבת בצהריים אלכס מהדאנק, בעל המקום, בעל הבלוג שקושר ברשומה הקודמת על הגולדסטאר בהדר, והאיש שלא איפשר לנו להכנס ולשתות מחבית השפאטן האחרונה שנשארה בארץ אי אז, היה שם עם אשתו ובתם. העברנו כמה שעות בדברי הלל לבירות גרמניות וצ'כיות (החשאי שמר על זכות השתיקה בעניין האחרונות), בביצ'ינג על יבואנים תאבי בצע שהעלו את המחירים ללא כל פרופורציה לגזירות שטייניץ ובדברי הלל על תינוקות שאוכלים הכל, כמו המתוקונת מהתמונה למטה, שקצת מצליחה להוציא את העוקץ מעניין הרייך החיפאי.

smoochable!

אם היינו מתגוררים בחיפה, במקום הגיוני ולא באיזו ורדיה שצריך 70 אוטובוסים כדי לצאת ממנה, הדאנק בטח היה הפאב הקבוע שלנו.

 

החברה הגיאוגרפית

או: שלוש בירות, שלוש ערים ושלושה אזורי חיוג ב24 שעות.



הזמן: שישי בערב, שבת אחה"צ, מוצ"ש

המקום: נס ציונה, בהאב החדש של אבא שלי, שטרן 1 בפלורנטין ובדאנק בחיפה

השותים: החשאי ואני, עם אבא בשישי ועם הברמן הכי טוב בארץ במוצ"ש

הנשתים: St. Bernardus Prior 8  (עמ' 218), Kasteel Cuvee Du Chateau (עמ' 290), Pilsner Urquell (עמ'

1. סן ברנרדוס. התלבטתי אם בכלל לכתוב עליה, כי היא היתה לי חמוצה-מרירה. זאת לא הבירה, זאת אני. הברנרדוס משובחת ואהובה עלי מאוד. אני מעדיפה את האבט ואת הכריסטמס אבל לעולם לא אתנגד לכוס פריור. אבא אפילו הגיש בכוסות מתאימות, גביעים עם מיתוג של לף שלפני הרבה שנים קנינו לו ליום ההולדת. את הפריור, ביחד עם עוד כמה בקבוקים בלגיים, הבאנו ליום הולדתו האחרון. אבא שלי לימד אותי לשתות בירה, כשהייתי בת שנה ואכלתי בצל בנגיסות משמע הוא היה תפוח. אני לימדתי את אבא שלי לשתות "בירות בטעם פירות", ככה הוא קורא לאיילים בלגיים. את הסן ברנרדוס האדומה שתינו לראשונה ביום העצמאות לפני שנתיים או שלוש. החשאי עבד, מאיר פיצ'חדזה היה עדיין בחיים וההורים שלי אספו אותי והלכנו ליפו לתערוכה שלו. אחר כך קפצנו לצהריים בביסטרו תמרה והצעתי לאבא שלי שנקנה בקבוק גדול של ברנרדוס. השאר היסטוריה שבעיקר התבטאה בגיהוץ כרטיס האשראי בחינאווי. ארוחת הצהריים הזאת התקיימה בגלגול הקודם, לפני שמה שהיה אפשר לקרוא לו המשפחה שלי קרס במהירות שיא ובאלימות מדהימה.

אני עושה עוול לסן ברנרדוס. מגיע לה (נו, לי) יותר מלגימה שתכליתה איננה אלא דרך להעסיק את עצמי בסביבה זרה ומוזרה. אני חושבת שמעולם לא ריחרחתי בירה כמו שריחרחתי אותה, בלי לזכור כמובן כלום מהריח.

2. שבת בצהריים, במכנסיים קצרים ובכפכפים, בשטרן, לראשונה מזה חודש ושבוע. כריס, הברמנית הכי יפה בארץ, מתחילה משמרת, המשמרת האחרונה שלה. היא התפטרה ונוסעת לבקר את אמא שלה באנגליה. איזה מזל שהגענו ושנפרדנו ממנה. השולחנות בחוץ עמוסים, הבר אפלולי וריק. הזמנתי קסטיל כי עוד לא שתיתי אותה. זאת בירה חזקה, בת 11%. בירה של חורף. מיושנת בחבית עץ אלון.מרגישים את העץ ויש לה טעם של יין. לא השתגעתי מכלום חוץ מהגביע, ששפתו מוזהבת ורגלו מעוצבת בדמות הטירה. תראו:

איכות המשקאות זה פרמטר חשוב בבחירת בר, אבל אפשר לשתות גם בבית. המוזיקה בבית טובה יותר והמטבח לא מפלה צמחונים. צוות ברמנים מוצלח זה אולי המרכיב המשמעותי ביותר בבר וחנן, הבעלים של השטרן, יודע לבחור את האנשים הטובים ביותר לתפקיד. אני מקווה שייצא לי לפגוש את כריס בעתיד. אם לא מאחורי הבר אז על הכיסא לידי.

3. אחרי כשעה החלטנו לצאת מהשטרן. הייתי צריכה שינוי אוירה. אחרי פרידה, שהיתה גם פגישה ראשונה עם חגית זוגתו של חנן ועם בנם הקטן, נכנסנו לאוטו וכעבור שעה קלה עלינו בפרויד, עם הגב לים ולמת"ם ועם הפנים למרכז הכרמל. חיפה נוסכת בי שלווה. אכלנו בסנדוויץ' בר כרמל ואז ירדנו לדאנק. לא לקחנו בחשבון את העניין הזה של משחק הכדורגל ששודר אתמול בטלויזיה, אבל למזלנו היה שולחן פנוי רחוק מהמסך – עד כמה שאפשר להתרחק בדאנק. הברמן הכי טוב בארץ הצטרף אלינו לבירה ולרקימת תכניות לערבי קוקטיילים עתידיים. הזמנתי פילזנר. תכלס, בירה בלגית כבדה לא באמת הלכה טוב עם הגרדרובה, שמצידה לא ממש הלכה עם מזג האויר החיפאי הצונן; צ'כית קלילה ולא מזיקה התאימה לי יותר. כמה דקות אחרי ההזמנה קיבלתי את התוצאה של המזיגה האיטית שמקפידים עליה בדאנק: ראש קצף עבה ומאסיבי. אם לא היתה בי טיפת בושה, הייתי מבקשת כפית – זה היה יותר קצפת מקצף! לפני שעברתי ללגום אכלתי את הקצף בעזרת השיניים והלשון. ככה נהגתי לעשות עם המכבי או הגולדסטאר שאבא שלי היה חולק איתי כשהייתי בת שנה-שנתיים.

לילה בדאונטאון חיפה

הזמן: אתמול בלילה
המקום: חיפה, העיר התחתית
השותים: החשאי, הברמן הכי טוב בארץ ואני
הנשתים:
O'Hara's Leann Follain (עמ' 27)
Beck's (עמ' 78)

את שעות בין הערביים בילינו בטעימת דופלבוקים בגינה ציבורית בצפון העיר. זה הרבה יותר מהוגן ממה שזה עשוי להישמע.במפגש למדתי שהאדלווייס הכהה דווקא לא חדשה בארץ, היא פשוט מאוד לא ממש נפוצה, ושרק אמריקאים וישראלים אומרים סאאז. צ'כים וגרמנים אומרים – שכחתי מה הם אומרים. מישהו יכול בבקשה לטקבק בבקשה את צורת ההגיה הנכונה? תודה.

אחר כך עלינו לרכבת ושמנו פעמינו לחיפה. הסיבה, שיחה מלב אל לב על אלכוהול עם הברמן הכי טוב בארץ, אורון מהבלוג חלומות רטובים, היתה תירוץ טוב לבקר במוסדות בירה חיפאיים. יש הרבה כאלה, אבל הרבה הזדמנויות מתפספסות כשנוחתים בממגורות דגון אחרי 11 בלילה, שעה שלא ממש קיימת בעיר הנמל הצפונית.

אורון לקח אותנו לסנדק, המקבילה המקומית לפאב עמירם בתל אביב ואחד החללים המגניבים יותר שיצא לנו לשבת בהם: שולחנות עץ, מבנה צר וארוך שמחולק למקטעים שונים, clutter שנצבר במשך 32 שנים מאז שנפתח הבר, שכולל מזכרות ימיות, בירצ'נדייז של פעם, בקבוקי אלכוהול ישנים ופוסטרים של הסנדק וגם ויברציות של רכבות משא. אחרי טעימה של 7 או 8 דופלבוקים, שלא מדווחים ברשומה הזאת כי על שניים מהם כתבתי כבר ואת האחרים לא ניתן להשיג בארץ, רציתי לשתות משהו קליל, אז פסחתי על הברזים הבלגיים והזמנתי בק'ס מהחבית.

בק'ס זאת בירה מברמן, גרמניה, עיר שמפורסמת בזכות סצינת הפאנק שלה ובזכות הבק'ס. ביקרתי שם פעם עם חבר שלי לשעבר לסופ"ש בו נשארנו אצל חברים שלו. שתינו ייגרמייסטר (הי, מדובר ב1997! הייגר לא היה טעים גם אז, אבל לפחות לא היה ממש בזוי לשתות את זה!) וקימרלינג ובעיקר בק'ס. דיברנו על בק'ס. החברים שלו, רובם על הבטחת הכנסה, סיפרו כמה מגניב לעבוד בבק'ס ואיך שהעובדים מקבלים בכל חודש ארגז בירה הביתה ובנוסף לזכות הגדולה הזאת גם משלמים להם! על לעבוד במבשלה!

אז זו בירה קלילה, פילזנר לא ייחודית מדי – בדיוק מה שהתאים באותו רגע.

אה, בנוסף לבק'ס ולפאנק, ברמן גם ידועה כעיר פרולטרית עם נטיה חזקה לצד השמאלי של המפה הפוליטית הגרמנית וכאחד האזורים בהם המפלגה הנאצית לא זכתה ליותר מדי פופולאריות (לפחות לפי כריסטופר בראונינג בספרו אנשים רגילים – זהירות, קישור לכתבת שואה). למען האיזון שמנו פעמינו לרייך השלישי החיפאי, הלא הוא הדאנק, כדי לשתות איזו נאצית בהירה או כהה. הגענו לשם ב1:05, 5 דקות אחרי הקריאה האחרונה. אחורה פנה לאזור הנמל, העוגן כבר נסגר, ליבירה תמיד סגורים בימי ראשון, אז נכנסנו לג'ק והאפונים, שהאטרקציה המרכזית בו היא ארון זכוכית עם תצוגה מקסימה של בקבוקוני אלכוהול קטנים. בשלב הזה רציתי כבר קפה, אז הזמנתי את החלופה ההולמת – או'הארה. סטאוט אירי. קפה, קלייה, רמז של שוקולד, מרקם קרמי, זהו. לא משתגעת על סטאוט, אבל לא היה מצב לקפוצ'ינו.

היינו הלקוחות האחרונים. יצאנו וליווינו את אורון הביתה. חזרנו לתחנה, פספסנו את הרכבת והרגנו שעה בשממה של הנמל. אפילו פיצוציה אחת לרפואה לא היתה פתוחה בסביבה, אבל שמחתי לגלות תחנת אוטובוס לעמאן ואירביד. מגניב.

חג שמח לקוראים. הבלוג מוכן לפסח עם ארגז מלא בכל טוב. מאחר והחשאי ואני עתידים להצטרף להמוני בית ישראל לחוויית פקקים משותפת בחול המועד, עדיין לא ברור מתי נשתה ומה, אבל אני מאמינה ומקווה שאירועי החג לא יעמדו ביני לבין המשימה שבזכותה אני משחיתה מילים על בירה – כמעט 300 מותגים ב-9 חודשים.