יש! יש! שתינו טובורג 6!

הזמן: שני בערב, ערב חג הBeers 2012

המקום: בו אנחנו בדרך כלל שותים

השותים: החשאי ואני

הנשתה: Tuborg 6% (עמ' 146)

מי בכלל העלה בדעתו בסוף מרץ 2011, שהגביע הקדוש של חוברת המותגים יהיה בקבוק של בירה מסחרית להחריד, שהופצה בסופרמרקט ובסופר באבא? לא אנחנו, זה בטוח. היינו בטוחים שנזיע על משהו קצת יותר אקזוטי מטובורג 6, מהדורת טובורג בחוזק 6% שבושלה והופצה לרגל 60 שנות מדינה, אבל החיים מזמנים הפתעות בדיוק מהסוג הזה.

הזענו על הבירה. ניסינו להפעיל קשרים. הפצתי מיילים בין בירגיקס ושלחתי הודעות בדף הפייסבוק של קוראים ושותים (הצטרפו ולייקקו, למה אתם מחכים?) וכל נסיונות האיתור עלו בתוהו. בשבוע שעבר כבר חשבתי שסגרנו את ספר המותגים, אבל אז הגיעה התגובה מאוריאל ממבשלת Ka-Beer ומבירדי, שבאורח פלא מצא אצלו בקבוק ישן שתוקפו פג לפני כשנה וחצי. אוריאל הציע לתרום את הבקבוק לטובת הבלוג, תוך הסתייגות מהתכולה הישנה ואנחנו קפצנו על ההצעה. הי, זה לא יכול להיות גרוע יותר מאפשרויות אחרות לטובורג 6 שהועלו בחודשים האחרונים, כדוגמת חיזוק בקבוק טובורג רגיל באלכוהול עד לרמה של 6%.

""אני יושבת מעל התפריט של דליריום קפה והם מתלהבים לי מטובורג? 'פגרים" - מיזה.

ולהפתעתנו הנעימה, גרוע זה לא היה. כבר התסיסה ששמענו בפתיחה, שהעידה על כך שעדיין יש גזים בבקבוק רוממה את רוחנו. כשמזגנו ראינו בועות וראש קצף קטן שהתפוגג מהר. הבירה צלולה ובצבע נחושת – כהה יותר מהטובורג רד. הריח מאוד לא אופייני לטובורג ולשכנותיה למדף הלאגרים הגנריים בסופר: מעט חמוץ, תפוח, לתת ואלכוהול. מרגישים שעבר זמנה, אבל זוועה זאת לא היתה. הטעם היה קצת מוזר. פירותי קמעה ומתקתק, כשות לא קיימת ולתת קצת בולט. זמנה של הבירה עבר וזה ניכר, אבל שוב, בהתחשב בנתונים, לא גרוע. הגוף רזה, הגיזוז עדין, הסיומת מתקתקה, יחסית ארוכה ולא מעיקה.

אכן, זאת היתה הפתעה מבורכת. די הכנו את עצמנו לזוועה שלא הגיעה והאמת היא שאפילו נהניתי קצת מהבירה. לא מספיק כדי שאתחיל לשוטט בשוק העתיקות של דיזינגוף בשישי בבוקר כדי למצוא בקבוקים שנמצאו בבוידעם של קבצן תלאביבי, אבל מספיק כדי שאהנה גם מהבירה עצמה ולא רק מתחושת ההישג.

תודה רבה לאוריאל.

להתראות מחר בנוקיה!

לא דובים, טובורג.

הזמן: שלישי בערב
המקום: רחוב חנקין ברחובות, מחוץ לקמפוס הפקולטה לחקלאות
השותים: אני והחשאי, הצופה – פרנק זעתר.
הנשתה:  Tuborg Green (עמ' 144)

אתמול החשאי אסף את פרנק זעתר מדרך נמיר ואז שניהם פגשו אותי באבן גבירול פינת לסקוב ונסענו לדרום הרחוק להופעה של לא דובים במועדון הסטודנטים של הפקולטה לחקלאות. כן, רחובות זה הדרום הרחוק. בגוגל מפס הפנימי שלי ערד ודימונה קרובות ונגישות יותר מעיר המדע והגת. כיוון שנסענו רחוק הצטיידתי בשתיה, טובורג גרין מהפיצוציה. עוד לא הספקתי לשחרר את פקק הנצרה וכבר מצאנו את עצמנו בשערי הקמפוס. כולה 20 דקות נסיעה. די מפתיע. די מפתיע שהופתעתי, בהתחשב בעובדה שזאת לא הפעם הראשונה שלי באזור.

עמדנו להכנס לקמפוס והשומר בשער הסתכל עלינו במבט קצת מפוקפק – אנחנו, שלושה חננות שלא היו שורדים במשחק ידידות בין הפועל מרמורק למכבי שעריים, העדפנו לא להכנס בשערי מוסד חינוכי עם בקבוק בירה באמתחתנו. כן, זאת רחובות, אבל סדרות קולג' אמריקאיות קרובות אלי יותר מהשנה שאותה העברתי במעונות של האוניברסיטה העברית, אז הורדנו את הבקבוק בבחוץ, דקה ורבע בערך. החשאי היה במצב רוח נדיב ודאג שאשתה את רוב הבקבוק.  לאגר סטנדרטי שנלגם ישר מהבקבוק, וכותבת הבלוג איננה קהל היעד שלה וזה בסדר גמור.

ההופעה, אגב, היתה מגניבה לגמרי. אם אתם לא נמצאים ברגע זה ממש במועדון ההוא ליד המנזר בתל אביב, אז פספסתם את סיבוב ההופעות, אבל אתם לגמרי יכולים להאזין לשירים, להוריד את המוזיקה ואף לרכוש את הדיסק בבנדקאמפ של לא דובים.

היי, מישהו מאנשי השיווק של טובורג קורא אותי? אני מחפשת בנרות בקבוק של טובורג 6. תוכלו לעזור?

 

עוֹלָם יָשָן עָדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה?

הזמן: שלישי בערב, אחרי הפילאטיס
המקום: פאב רוני עמירם AKA פאב עמירם, ליד אוסישקין
השותים: החשאי (שלא עושה פילאטיס) ואני
הנשתה:  Weihenstephan Hefe-Weissbier (עמ' 136), טובורג אדום (עמ' 145)

האמת היא שבכלל הלכנו למ.א.ש בקצה דיזינגוף, קרוב למכון הכושר. אני חושבת שרציתי ניוקאסל לפני השינה ונדמה לי שמגישים אותה שם. אבל המ.א.ש היה מפוצץ, כל כך מפוצץ שאנשים התגודדו בחוץ. שידרו שם על המסכים איזה משחק כדורגל אז ברחנו משם. המונים + עשן סיגריות + ספורט טלויזיוני (חוץ מCurling! ביום ראשון צפיתי במשחק של נבחרת קנדה מול נבחרת גרמניה במכון – זה כמו הוקי של פועלי ניקיון!) זה ממש לא סגנון הבילוי שלנו. אז עשינו עיקוף קטן והגענו לפאב שנמצא עוד יותר קרוב למכון – פאב עמירם.

עמירם הוא אחת התגליות החביבות עלי בעיר. בפעם הראשונה קלטתי אותו לפני 10 שנים, כשרכבתי על אופנוע עם איזה דייט מהמם. ציור קיר של גינס,  אדניות עם עציצי גרניום, דלת מעץ וחושך מצרים בשישי בלילה. הייתי בטוחה שהמקום קשור באיזושהי צורה לחברה הסקוטית, אולי איזה מרכז הדרכות. היי, אין שם שלט, וב2001 לא ידעתי שאין קשר בין החברה הסקוטית לסטאוט האירי…

הבחור זנח אותי לטובת מכשפה מאילת ואז הכרתי את החשאי ואחרי כמה שנים עברנו לתל אביב. קצת אחרי שעברנו  גיליתי שהחלל הפינתי הוא פאב עמירם, שמוזג בירה בפינה הזאת עוד משנות ה-70, סוגר את העסק מוקדם משקיע יותר באוסף וויסקי מרשים ומאובק מאשר במוזיקת רקע וטוען לכתר ממציא הפלטת המטוגנים. תמיד הצטערתי שלמרות הקירבה היחסית לבית אני לא פוקדת אותו בתכיפות גבוהה יותר, כי חוץ מתמחור לא סימפטי בעליל, יש בו את כל מה שאני מחפשת בפאב: ספסלי עץ, בר עץ מסיבי ועמוס במזכרות ובבירצ'נדייז שנס ליחו, גברים מאפירים בחולצות ג'ינס ומיזוג תרבויות ברמת אור לגויים: ברז של גולדסטאר לצד ברזים של מ"בי (טוב, אני לא באמת מחפשת את הרמוניית הברזים הזאת, אבל נחמד שהיא שם, לא?).

הגענו בסביבות 10 בערב. כרגיל – הפאב היה ריק, אבל רמזים מפוקפקים הובילו לחשדות שמשהו לא רגיל קורה פה. ראשית – כיתובים על Happy Hour על הדלת; שנית, הכרזה שהפאב פתוח גם בשישי בערב וגם בשבת, הזמן בו אנשים רגילים יוצאים לפאבים, אבל עמירם יוצא מהפאב; שלישית, מאחורי הבר עמדו בחור ובחורה צעירים; רביעית והמזעזע ביותר – אהילי המקרמה האדומים, שעיטרו את המקום בצלליות ובאפלולית ביתית וסבנטיזית, הוסרו. לשאלתי השיב הבחור שעמירם ואשתו בתאילנד, שהוא קנה ממנו את המקום ושחוץ מהוספה של מס' מנות לתפריט והסרה של "המקרמה המזעזע, שאת הראשונה שמתלוננת על הסרתו" (לדבריו), הוא לא שינה את המקום בכלל.

ואכן, הברזים אותם ברזים. הזמנתי חצי ויינשטפן והחשאי הזמין חצי טובורג אדומה וכרוביות מטוגנות. הכרוביות הגיעו עם לימון וטוגנו במקום. הן היו טיפה קשות (כרובית רכה זה לרכרוכיים!) והוגשו על מצע חסה ובליווי לימון שהקפיץ את המנה. אבל נחזור לבירה, אני לא עכברוש העיר. לבירה לקח קצת זמן להגיע. מזיגה איטית, מחזה די נדיר במחוזותינו. הויינשטפן הגיעה בכוס ממותגת, עם ראש קצף יפה. שתיתי הרבה בירת חיטה לאחרונה ואני יותר ויותר נהנית ממנה. הויינשטפן מרירה יותר מהחיטות הגרמניות (והלא גרמניות, להוציא את הברנרדוס) שדגמתי לאחרונה, ועם פחות בננה.

הטובורג הגיעה בגביע דומה לגביע של סטלה אבל ללא מיתוג והברמנית התעקשה שזה חצי. חצי ממה? אין לי מושג. באיזשהו שלב, כשרוקנו את הכוסות, רציתי ללכת עם הגביע של הטובורג לשירותים, למלא אותו במי ברז ולהעביר את התכולה לכוס של בירת החיטה, אבל השתפנתי, או התעצלתי, או התעייפתי. מה עוד אפשר לומר על הטובורג? שהיא טובורג. חביבה בשביל מה שהיא. החשאי טוען ששינו בה משהו ושכיום היא דומה עוד יותר לגולדסטאר.

אגב (אעלק אגב – המשפט הבא ממש חשוב וראוי היה להכנס בראש הרשומה): מה קורה עם פאב אביר? הוא נסגר? בבקשה לא… אם כן, איפה ניתן לשתות את בירת אביר? זאת הבירה השניה בספר והיא ישראלית – אני מוכרחה לשתות אותה.