סיפורים מן הפרובינציה – אוקטוברפסטינג בראשון

הזמן: חמישי שעבר, בהפוגה בלימודים
המקום: פאב הפיראט, אזה"ת ראשון לציון
השותים: החשאי, אני, הילדה השוודית המתה ואלוף העולם במיקסולוגיה
הנשתים: Löwenbräu Oktoberfestbier, Tucher Bergkirchweih Festbier, Bischoff Kellerbier

למרות שהרשומה האחרונה התמקדה בהמלצות לבילויי בירה, לא ממש תכננתי לתשמש אותן ולצאת. ככה זה כשהדדליין דוחק: טיפוח דלקות מפרקים בחסות האגודה להתעלמות מוחלטת מכללי הארגונומיה והחלפת סוכריות טיקטק ברטלין נדמים כדבר הנכון לעשותו. זה לא מה שהעסיק את החשאי או את הילדה השוודית המתה. הם התעסקו באיסוף מודיעין אינטרנטי, שהניב מידע על הימצאותם של חביות טוכר ולוונבראו חגיגיות בראשון.

בינתיים אלוף העולם במיקסולוגיה התקשר ואמר שהוא בדרך לתל אביב. שמרתי את הקובץ המותחל-בקושי ובמבצע תיאום מופלא עלינו ארבעתנו על קו 274, משלוש תחנות שונות. כבר ביקרנו ב"פיראט", ביקור שלא תועד בבלוג אבל קיבל סיקור כאן. למתעצלים להקליק, מדובר בפאב ע-נ-ק, בחלל שפעם שימש כאולם חתונות והיום מאכלס תאים ספוני עץ ו-50 ברזי בירה, מחירים זולים, אוכל טעים, רוסי בבסיסו, נדיב בכמויותיו ומאתגר לצמחו-טבעונים, ושירות אסטרונאוטי אבל מקסים ומשתדל. זה הרושם שנוצר בביקור הראשון, ובביקור השני הוא לא השתנה.

למטה – ספון עץ כמו בטנה של ספינת פיראטים. למעלה, מצופה קטיפה ומרובה קרניזים כמו אולם חתונות בראשון לציון.

מוכווני מטרה כהרגלנו, התבייתנו על חצאים של הבירות הנ"ל, ששלושתן שווקו כבירות אוקטוברפסט, למרות ש(א) מבשלות טוכר ובישוף אינן מבשלות מינכנאיות וש(ב) בישוף איננה בירת מארצן/ אוקטוברפסט לא רק גיאוגרפית, אלא גם סגנונית. מילא. את האחרונה כבר שתינו, מבקבוק, במרץ האחרון. זאת הבירה שנעלה את המסע בעקבות ספר מותגי הבירה 2011, אבל ככלל, בירות גרמניות כיף יותר לשתות מחבית והקלר לא יוצאת מהכלל.

נראה כי אחרי היעדרות קלה שהורגשה בזמן שרדפנו אחרי מותגי הספר טוכר חוזרת למדפים ולברזים בגדול. לא מזמן סקרנו כאן בירות שונות של טוכר ששתינו בקיץ והנה עוד אחת, סתוית ויש להניח מוגבלת בכמויות ובתפוצה (ובנוהל הרגיל, אם קלטתם חבית, טקבקו ואפשרו לציבור לחסלה בעודה טריה). למרות שלא מדובר בבירת אוקטוברפסט לפי החוקים,  הברגקירשווי פסטביר קלילה וזהובה חיוורת כמו בירת אוקטוברפסט. יש לה ניחוחות חציר אופייניים, אבל קלטתי גם משהו מטריד באף, שלא ידעתי להגדירו. הטעם שלה מתקתק עם קצת מרירות עשבונית וכמו בירות אחרות של טוכר, היא חביבה אבל לא מפילה.

50 ברזים, ווי שיט יו נוט.

גולת הכותרת של הערב היתה, ללא ספק, לוונבראו אוקטוברפסט, מהממת שכמותה. את טיול הבירה לגרמניה ובלגיה שערכנו בשנה שעברה התחלנו ב-6.10, 3 ימים אחרי סיום החגיגות במינכן. לפני שהגענו למינכן העברנו סופ"ש בקלן-במברג-מנזרים, כדי לאפשר לעיר להתנקות לגמרי מכל הזימה והזוהמה שליוותה את הפסטיבל, אולם לצערנו, יחד עם מתקני הלונה פארק שפורקו והלדרהוזן שאופסנו בארון עד לחגיגה הלוקאל-פטריוטית הבאה, גם בירות האוקטוברפסט נטשו את העיר. לגרמנים חוקים משלהם ובגלל זה אנחנו אוהבים אותם – בירה עונתית לא תצא מהברזים בתום העונה. קצת התבאסנו שפספסנו את ההזדמנות, אבל הרחובות הריקים יחסית ואולמות הבירה המרווחים פיצו על כך. כמו שכתבתי ברשומה האחרונה, אהבנו את לוונבראו במינכן וההזדמנות לשתות אותה כאן שימחה אותנו עד דלא ידע (הי, עכשיו גיליתי שהקדשנו רשומה לביקור בלוונבראו!). אני שמחה לכתוב שההשקעה בכרטוס הרב-קו השתלמה ובגדול. כל כך נהניתי שחרגתי ממנהגי והזמנתי אותה גם בסיבוב השני. היא נמזגה טריה, גרעינית ומאלטית כמו שאני אוהבת, מרירות עשבונית שאופיינית לכשות מסוג הלרטאו וגוף קל שמאפשר לגמוע עוד ועוד. רק ראש הקצף הקטנטן קצת קלקל את השלמות, אבל ביצ'ינג על מזיגה זה נושא לרשומה נפרדת.

אהובתי!

על השולחן נצפו בירות נוספות ולא קשורות לחגיגה, כמו הESB המהממת של פולר'ס והפורטר אלון של נגב שהיתה קצת שטוחה ועייפה וגם שליש של גמברינוס, הצ'כית הקלילה והלא ממש מרשימה, שגם היא, כמו הפורטר אלון וכמו סילבסטר סטאלון, היתה מעבר לשיאה, אבל נדרשה לטובת הפרוייקט השני שלי, שהוא אחת הסיבות לירידה בתדירות הפרסומים כאן: שתיית 1001 בירות ותיעודן בבלוג  The Beer Gatherer.

15.10.12 ספוטד: לוונבראו וקלרביר מהחבית בפורטר אנד סאנס. לכו.

טיפול בהזעות יתר

כל מיני בלוגי אופנה מבוססי השקות ושוחד מחרטטים בימים האחרונים על בואו של הסתיו. בולשיט. אולי חנויות הבגדים חידשו את חלונות הראווה, אבל כולנו יודעים שהקיץ עדיין פה ושיקח הרבה זמן עד שהעונה השניה, הידועה בשם "לא חורף", תגיע. אנחנו מזיעים כמו חזירים והמזגן עדיין פועל בלילה, לפחות בגדה הדרומית של הירקון, וגם צריכת הבירה שלנו עדיין מוכוונת קיץ. בחוץ – חיטה (בעיקר החשאי) ופילזנר צ'כי (בעיקר, אם לא רק אני). בפנים – בקבוקים גדולים של בירות גרמניות, משופשפים מחיכוך ומיחזור ומגלגולים בסופרמרקטים גרמניים שם הם נמכרים באירו אחד במקרה הרע. כאן אפשר למצאם ב-10-12 ש"ח במקרה הטוב, ובמצבנו אנו, עם המיסוי הביזיוני ועם מה שנדמה כהתנהגות בזויה של בעלי חנויות ויבואנים שתופסים טרמפ ומעלים מחירים באופן לא ריאלי לחלוטין, 10-12 ש"ח לחצי ליטר בירה זה מקרה לא רע בכלל.

שלוש בירות קייציות ממבשלת Kulmbacher שתינו לאחרונה: פילזנר, אקספורט והלס. הפילז והאקספורט סבירות. הפילז גרעינית ולימונית בריח ומרירה בטעם, האקספורט מריחה מעט פירותית ונטעמת מרירה אך אנמית. ההלס (Kulmbacher Lager Hell) היא בירת קיץ מוצלחת ביותר: ניחוחות נעימים של קש, לימון וגרעינים/ לתת, מרירות עדינה עם לתת מודגש, מגוזזת היטב, מאוזנת עד מאוד ובעלת גוף קל. אחת מהקניות הטובות.

מבשלת טוכר מנירנברג, העיר והמשפטים, מספקת אף היא אופציות זולות ודי טעימות לקיץ. כבר שתינו בירות של טוכר במסגרת פרוייקט ספר מותגי הבירה (ר' 110, 111). באיזשהו שלב הן נעלמו ממדפי ארצנו אבל לאחרונה נתקלנו בהם שוב. למרות הגוף המלא,  Tucher Dunkles Hefe Weizen היא בירה קלה לשתיה. יש לה מתיקות מאלטית וניחוחות נעימים של טופי, מעט דבש ובננה. הHefe Weizen Leicht, בירת החיטה הקלה של המבשלה, רחוקה מלהיות מדהימה. היא רכה, מימית וטיפה חמצמצה. הרחתי בננה, בוץ ומעט זיתים שכעבור זמן מה התפוגגו. כמו בירות נטולות אלכוהול, גם בירות לייט סבירות קשה להכין (מישהו זוכר את הגולדסטאר לייט? היא דווקא היתה לא רעה יחסית לז'אנר). ה-Helles Hefe Weizen היא הילדה המוצלחת של המשפחה. מעוננת עם ניחוחות של סוכריית חמאה, מסטיק וקצת ציפורן, מתוקה עם רמזים של חמיצות וסיומת מאלטית.

חוץ מאלו שאני אפילו לא זוכרת איפה קנינו אותן, שתינו טוכר גם בחוץ, ב-Drafts & More  55, בר מתועש וחסר נשמה על ה"טיילת על המים" ביס פלאנט המפלצתי שבמערב ראשון לציון שמתאים לגישת ה"גדול יותר" שמאפיינת את העיר שכולה פסטיש (שלא תטעו: לא מדובר בטיילת על החוף; מתחם הבילויים גובל במתחם השפד"ן. אם אתם מתגעגעים לארוחת הצהריים של אתמול אתם מוזמנים לקפוץ מדק העץ למים). במסעדה שמתהדרת ב55 ברזים טעמנו את הTucher Urfränkisch, שהיתה פחות או יותר הברז היחיד המעניין במקום. זאת בירה בצבע ענבר כהה וצלול עם ריחות של דובדבן, מאלט וסירופ תירס, שזה משהו שאף פעם לא כיף להריח. היא מתוקה, קלה לשתיה ומאלטית מאוד. אם מעניין אתכם לקרוא על ה-55, שחר הרץ כתב ביקורת על המקום באתר Beers. תמיד נחמד להתנסות בבירה חדשה, אבל בהחלט לא נפלנו ממנה.

אם אני צריכה לבחור שתיים מבין הבירות שהוזכרו כאן, שתי ההלס הן הבחירה הבטוחה והמוצלחת.

תיכף הסתיו יגיע ונחזור לשתות קצת בירות בלגיות.

משימה חוצה גבולות #1

טוכר

הזמן: ערב יום כיפור
המקום: איזו מסעדה איטלקית בבמברג, גרמניה
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Tucher (עמ' 147)

רגע לפני שאומת הבירגיקס מחרימה את הבלוג וכותביו, הסבר הכרחי:

קצת לפני הנסיעה ניסיתי להזמין בקבוק של טוכר באחד מברי הבירה המקומיים ונאמר לי שלא ניתן להשיגה בארץ זמן מה. לא הרמתי ידיים. אחרי שסרקתי חנויות באזור המרכז ובצפון ולא מצאתי ולו בקבוק אחד של טוכר לרפואה, היא התווספה לרשימת הבירות שצריך לשתות בחופשה. לרגע אפילו שקלנו לסטות מהדרך ולקפוץ לנירנברג רק כדי לשתות אותה on location. זה די ביר-גיקי, כן?

בסוף ויתרנו על רעיון הנסיעה ובערב הראשון שלנו בעיר הבירה במברג, אחרי הגיחה ההכרחית לשלנקרלה, התיישבנו לפיצה במסעדה טרנדית שהגישה בירות תוצרת חוץ, קרי טוכר. הריח לא היה אופייני כל כך לבירות חיטה והגוף חלש. הטעמים האופייניים לא כל כך מורגשים: קצת בננה, כמעט ואין מסטיק. הייתי מעדיפה לפסוח עליה לו רק יכולתי.

greetings from Bamberg

אל דאגה. חוץ מהטוכר שתינו בירות כמעט בכל המבשלות המקומיות.