בירה בחוץ: ברוז'

בן זוגה של חברתי הטובה ע' עבר בספטמבר האחרון להתגורר בברוז' בבלגיה למשך כחצי שנה. מבחינתם, עזיבת הבית על שלושת הילדים והחתול, היא אמצעי להשגת מטרה גדולה ומשתלמת בטווח הלא-מיידי. מבחינתי מטרת העל של הרילוקיישן שלו היא הביקור שע' תערוך שם בשבוע הבא, שהוא בעצמו אמצעי לרכישת בירות בלגיות למען המטרה הנעלה של צליחת ספר הבירות הגדול, אותו אני מתעדת בבלוג בירה השני שלי. בחמישי בערב סיפרתי לחשאי על נסיעתה הקרבה של ע' והוא הזכיר לי שלא ממש כתבתי על טיול הבירה שערכנו באוקטובר שעבר. בשנה שעברה הבלוג היה מפוקס כולו על שתיה בעקבות ספר מותגי הבירה ואתנחתא לטובת העלאת זכרונות לא ממש היתה במקום גביה בסדר העדיפויות, ובכל זאת היו בבלוג אזכורים לטיול:פעם אחת כתבתי על בירה בקלן; ברשמי הטעימה של שלנקרלה סיפרתי על הערב הראשון בבמברג,בו גם שתינו טוכר שבאותו זמן לא נמכרה בארץ; על מינכן לילרתי החודש וגם בשנה שעברה, כששתינו בבית לוונבראו מפחית, חודש אחרי ששתינו בברוהאוס. ואפילו כתבתי על ארוחת צהריים בברוז', בה שתינו את ההוגרדן גרנד קרו, שנמצא בספר המותגים אך בין ההורדה לדפוס לפתיחת הבלוג ירדה מהמדפים.

לא מבטיחה כלום, אבל בהשראת ע' ובעלה ולטובת הנוסעים והמגגלים, שמגיעים לבלוג בתקווה למצוא מידע על בירות בחו"ל, אנסה בשבועות הקרובים לכתוב על יעדי הבירה אותם כבשנו בטיול. באופן טבעי להקשר, אתחיל In medias res, .בברוז'. נחתנו בליאז' ומיד נסענו לגרמניה, שם בילינו שבוע, שלאחריו חזרנו לשבוע נוסף בבלגיה. המסלול נראה לנו טבעי, שכן מה יותר טבעי מלהתחיל את החלק הבלגי של הטיול בפלישה לחבל הארדנים? בכל מקרה, בברוז' נשארנו לילה אחד, בין הסופ"ש בבריסל לבין אנטוורפן. שתי הערים הגדולות שוכנות במרכז המדינה וברוז' במערבה, שעה וקצת נסיעה מכל אחת מהן. מכיוון שזהו בלוג בירה וברוז' היא אחת מהערים המתויירות ביותר באירופה, אפסח על תיאורי הקתדרלות והתעלות ועל המלצות לחנויות תחרה. אנחנו הגענו לשם בגלל הבירה ואתם כאן כדי לקרוא על בירה*.

אבל עברנו ליד, בדרך לצ'יפס.

מבשלת De Halve Maan היא בטח אטרקציית הבירה הראשית של העיר. זאת מבשלה משפחתית בת למעלה מ-150 שנה, שנמצאת במרכז העיר ומייצרת פנינים כדוגמת ברוגסה זוט וסטראפה הנדריק שהבליחו לרגע בארצנו. היא מציעה סיורים מודרכים בתשלום, שמסתיימים בתצפית פנורמית על העיר. אומרים ששווה לבקר שם, אבל החשאי ואני היינו מוכווני פאבים. בגלל שכבר שתינו את הבירות של המבשלה לא נכנסנו, לא ביקרנו, אז אני לא יכולה להמליץ.

הגענו לברוז' בשעות אחר הצהריים ותכננו לנסוע לאנטוורפן כעבור 24 שעות פחות או יותר. בגלל שחוץ מבירה רצינו לראות את העיר וגם בגלל שהבנו שכדאי שנוריד הילוך אחרי כמויות האלכוהול שצרכנו בבריסל, החלטנו להתמקד במקומות שנראו לנו מעניינים. מחוץ לשעות העבודה החשאי ואני קצת זקנים ומפגרים טכנולוגית ונעזרים במדריכי טיולים, כגיבוי לתחקיר האינטרנטי ולסיוע של ידעני וידועני בירה. חוץ ממישלן הצטיידנו גם בGood Beer Guide to Belgium, שעזר לנו לבחור את יעדי הרביצה. קוראים ושותים, כן?

הדה סטרוזי הראשון שלנו

יעד הבירה הראשון שלנו בברוז', מרחק 3 דקות הליכה מהבד אנד ברקפסט המקסים בו שהינו היה הBierboom: שילוב של חנות, פאב וסלון אפלולי המתמחה בבירה ואבסינת'. נראה כי הבעלים מתגוררים מאחורי החנות ובזמן שהיינו שם בחורה צעירה, כנראה הבת, באה והלכה. שלפנו מהמקרר בירות אקראיות עם תווית יפה וכך שתינו לראשונה בירה של מבשלת דה סטרוזי, אחת מהמבשלות המעניינות והחדשניות ביותר שפועלות כיום בבלגיה. החברים מעליית הגג ביקרו השנה במבשלה עצמה וחזרו עם חוויות ועם בקבוקים שלשמחתנו זכינו לשתות מהן. בימים שקדמו לביקור בברוז' כבר הבנו שמקומות רבים בבלגיה אימצו את קונספט כל המרבה הרי זה משובח: פאב שמחזיק מאות סוגים שונים של בירה בלגית איננו מחזה נדיר במדינה ולכן המבחר הדי מצומצם בבירבום – אין שם ברזים – הוא קצת חריג, אבל במבט רטרואקטיבי על אתר האינטרנט ועל עדכונים מהשטח, האיכות משחקת כאן תפקיד מרכזי, עם בירות למביק קשות להשגה ובירות ממבשלות בוטיק פחות ידועות, אך איכותיות. במקררים יש אפליה מתקנת לבירות פלמיות, אבל לא נכנס לסכסוכים אתניים עכשיו. כמו בכל מקום בבלגיה, גם כאן מקפידים על מזיגה נאותה, כזאת שמשאירה ראש קצף ענק ומגונן, אך בניגוד למקומות אחרים, לא מדקדקים בקטנות כתחתיות תואמות וכוסות ממותגות (אולי בגלל שדה סטרוזי ובראסרי דו בוק פשוט לא מתעסקים בזוטות שיווקיות?). האפלולית של המקום נעמה לנו, המוזרות מצאה חן בעינינו ונשארנו לשני סיבובים שלאחריהם הצטיידנו במספר בקבוקים לקחת הביתה.

קמברינוס, ברוז'

מהבירבום השקט שמנו פעמינו לBierbrasserie Cambrinus, מסעדה הומה וצפופה שכמו הגמברינוס באשדוד ועוד מיליון ברים אחרים ברחבי העולם קרויה על שם מלך פלנדריה ופטרונם של מבשלי הבירה. המקום מפורסם הן בזכות מבחר הבירות הנמזגות בו, מבקבוקים ומחבית והן בזכות התפריט המתמחה במנות מבושלות בבירה. צמחונים שאנחנו, התמקמנו על הבר, ליד זוג ניו זילנדים שהגיע מתחרות בירה במינכן, שם הם שימשו כשופטים. עשרות לוחות פח על הקירות, 8 ברזים מאחורי הדלפק וכ-400 בקבוקים במקרר יש בגמברינוס. 400 בקבוקים, שמתוכם דלינו כמעט את הגביע הקדוש של עולם הבירות:הבלונדינית וה-8 של המבשלה הטראפיסטית Westvleteren. בניגוד לשימאיי וללה טראפ, שנמצאות בכל חור בעולם, המודל השיווקי של הנזירים השתקנים שמאיישים את המבשלה מבוסס על ביקוש-יתר. עקרונית, הבירה נמכרת רק קמעונאית, רק בארגזים, רק במנזר ורק בתיאום מראש עם הגבלת מספר הארגזים לאדם/ מבקר/ מכונית. ליד המנזר, שנמצא בווסטוולטרן, יש בר שמחזיק באופן קבוע את כל ארבעת הבירות של המבשלה. קחו אספקה לא סדירה, שלבו עם כללי מכירה נוקשים, ביקורות נלהבות פרי עטם של יודעי ח"ן וקבלו הייפ. בעוד שהמחיר הקטלוגי עומד נכון להיום על 30-39 אירו לארגז של 24 בקבוקים (כמה עולה ארגז גולדסטאר?), המחיר לבקבוק בודד בחנויות ובפאבים שמתעלמים מההתחייבות לא למכור את הבירה מגיע ל-10-12 אירו. אז זה מה שהזמנו בקמברינוס: ווסטוולטרן בלונד ו-ווסטוולטרן 8, שתיהן עשירות ומהנות וגם בקבוק של Hop Ruiter בהמלצת השופט הניו זילנדי, בירה בלגית חזקה וכשותית בצורה מפתיעה.

דיוקן עצמי עם ווסטוולטרן

קצת יותר מ-3 שעות עברו מהרגע בו נכנסנו לבירבום ועד שהתיישבנו ביעד השלישי, האחרון והנחשק ביותר מבחינתנו בברוז': 't Brugs Beertje. ברחוב צדדי בקרבת מרכז העיר, מאחורי דלת לא מרשימה בעליל שוכן אחד מבתי הבירה המרשימים ביותר בבלגיה ויש האומרים בעולם כולו. הדובון מברוז', משחק מילים פלמי, נפתח בשנת 1983, עם סטוק של 120 בקבוקים. כיום התפריט כולל כ-400 סוגים שונים של בירות בלגיות: טראפיסטיות ובירות מנזרים אחרות, סייזון, למביק, קוואדרופל ושאר טובין מהארץ השטוחה.

סוגרים את הערב בברוז'

על הבירטייה והפארטיה מנצחת כבר כמעט 30 שנים דייזי, שמשרה על המבקרים אוירה ביתית ומסבירת פנים. הכניסה לבר קטנה וצפופה אולם החדר האחורי מרווח יותר. נרות על השולחנות, בירצ'נדייז על הקיר ותמונות שלה עם צייד הבירה, מייקל ג'קסון זצ"ל. עבר זמן רב מאז הטיול ואני לא זוכרת מי בחר את הבירות שהזמנו. יש סיכוי שזכינו להמלצת הצוות, כי Prearis Quadrupel המצויינת, הכמעט-פורטרית, ראתה אור ב2011; שום סיכוי ששמענו עליה לפני כן. גם בירת ההאלווין, Smisje Speciaal היתה בטח המלצה. הרשמים ביומן מעידים שרבצנו בבירטייה כמעט שעתיים. שני סבבי בירה, נישנוש תפוצ'יפס וגבינות (ביקרנו שם 3 שבועות לפני שחזרתי לטבעונות), רביצה בכורסאות הנוחות וספיגה איטית של האוירה ושל האלכוהול. אם יש לכם זמן לבר אחד בברוז', זה המקום.

בית העסק המובחר. לגמרי.

ביום המחרת, לפני שנסענו לאנטוורפן ואחרי שהחלמנו מההנג אובר בעזרת ארוחת הבוקר העשירה בHobo Bed and Breakfast, טיילנו בעיר, רגלית וסירתית (אכן, שיט תעלות. תהרגו אותי), ועשינו שופינג בBier Temple המקומי. קטן יותר מהסניף בבריסל, זה עדיין דיסנילנד לאוהבי הבירה הבלגית: כוסות, חולצות, אפילו בובות פרוותיות של הפיל הורוד של דליריום ובקבוקים. המון. מארזי מתנה, בקבוקי מגנום, תויות מוכרות כהוגרדן ודובל ובקבוקים אלמוניים, גם, במחיר משולש ואף מרובע מכל בירה אחרת בחנות, וסטוולטרן 12. המחירים גבוהים כצפוי ממיקום החנות והביקורות מצביעות על חנויות איכותיות יותר כבכחוס קורנליוס שמרוחק ממרכז העיר, אבל את רוב קנייות הבירה שלנו ערכנו בביר טמפל. בטיול הבא נהיה חכמים יותר.

*ובכל זאת: שוקולדים משובחים בDumon Chocolatier, צ'יפס טריים ומהממים בשה וינסנט, תיקי מעצבים יד שניה – ויטון להמוניות, דלוו לאנינות בSecondo

חוצפה ישראלית

הזמן: שני בערב
המקום: סלון ברלין, תל אביב
השותים: החשאי ואני
הנשתה: מכבי(עמ' 189)

ה-Delirium Cafe הוא תחנת חובה של כל חובב בירה המבקר בבלגיה. קומפלקס ענק, צפוף ורועש שגדולתו  בתפריטו: 2004 סוגים שונים של בירות, שנספרו בזמן ביקור נציגי ספר השיאים של בירה במקום לפני מספר שנים. התפריט של המקום הוא חוברת עבת כרס, עם מספר עמודים גדול יותר מזה של קטלוג איקאה (מישהו קיבל השנה ויכול לנדב לי? נראה לי שהדוור הפסיכופת שלנו העלים את החוברות בכוונה) ובו, לפי ארצות וסגנונות, מככב אוסף הבירה שמאושפז בחדרי הקירור הענקיים. כמו הפרובינציאליים הטובים שאנחנו, עוד לפני שחיפשנו את הבירה הבלגית אותה נלגום במקום, חיפשנו בקדחתנות את הנציגות הישראלית. מצאנו. שתיים. הראשונה היא Simcha Beer, שמיוצרת בחמניץ, מקום שאולי נשמע כמו שם של שכונה בבני ברק, אבל הוא למעשה עיר די מגעילה במזרח גרמניה (פעם ישנו שם. סניף של איקאה מהווה את האטרקציה הגדולה של המקום). השניה – מכבי. ברגע הזה הבנתי את הכוונה מאחורי סלוגן האייטיז "בעולם קוראים לזה חוצפה ישראלית". באותו תפריט, בין בירות_____ מגרמניה, בוטיקים בלגיים והתפריט ההיסטרי של הHoppy Loft, הקומה העליונה של הדליריום בה מוגשות עשרות בירות כשותיות ממבשלות אוונגרדיות מרחבי היבשת ומארה"ב. אי אפשר שלא לתהות מי לעזאזל שותה מכבי במקום כזה (למען הסדר הטוב, התפריט של הדליריום מלא בנציגויות זרות רבות לא מזמינות כלל וכלל. KEO הקפריסאית, לדוגמא).

קיר מצופה בבקבוקי דליריום בדליריום קפה

את מטבעות האירו שלנו הוצאנו על בירות בלגיות באותו ערב, זולות יותר מה7 אירו שבקבוק של מכבי עולה. בכל מקרה, זאת בירת הייצוא מס' אחת של ישראל, לפי ויקיפדיה וטמפו כאחד, אבל ככל שהחך הישראלי הלך והתעצב עם כניסת שחקנים חדשים לשוק, נראה כי סר חינה בעיני הנייטיבס. לפני כשנתיים, במילותיהם של אנשים שגולשים באתר ICE, המותג עבר מתיחת פנים, שכלל שינוי מתכון ולוגו. מהתווית הוסרו איורי המדליות בהן היא זכתה בתחרויות בשנות ה-70, שכילדה הייתי בטוחה שהן קשורות לזכייתה של מכבי ת"א בגביע אירופה,הפונט שונה והמראה נקי יותר. במקביל, נערך קמפיין הטמעה שהריח והרגיש כמו התחייה מחדש של Pabst Blue Ribbon, בירה אמריקאית זולה שזכתה לעדנה מחודשת ואירונית-משהו בקרב היפסטרים: תחרות צילומי שפמים בבלוג אופנת רחוב מחד, מכבי הום טור מאידך ונוכחות בולטת של ברזים בפאבים מעופשים מסוג הפרוזדור כתוספת שתופסת.

מהדורת רטרו של בירה מכבי שהושקה בתדר לפני מס' חודשים. באופן אירוני, הבקבוקים החדשים מוצלחים יותר.

אז למרות שיש לנו בקבוק מכבי במקרר (אחד מהנ"ל), החלטנו לשתות את הבירה בפאב תלאביבי היפסטרי מהסוג שאנחנו מדירים את רגלינו ממנו בדרך כלל. די אירוני, בהתחשב בעובדה שהחלטנו לחסוך ולצמצם ביציאות לא הכרחיות. אתמול, לפני שביקרנו את סבתא, עצרנו בתחנה של רחוב רש"י וקפצנו לסלון ברלין לבירה. נפלנו על הHAPPY HOUR, אחד המשתלמים בעיר (15 ש"ח לחצי!), הצטופפנו בפינה בנסיון להתחמק כמה שיותר מעישון פאסיבי שעודד ע"י המקום בצורת מאפרות מאולתרות מתחתיות הייניקן שמונחות על הדלפק, כירסמנו שקדים במים וארעבס על חשבון הבית ושתינו. הריח של מכבי אופייני לפילזנרים. מה זה אופייני? שאלה טובה. קצת לתת, קצת כשות, קצת מהכל ובעיקר חלש. הטעם, אנמי, מריר מעט. לא משהו לכתוב עליו הביתה או להמליץ למבקר בדליריום להזמין. ובכל זאת, לקראת אמצע הכוס הבנתי משהו לגבי הטעם של בירה מכבי, לגבי ההגדרה המדוייקת שלו, מבחינתי, לפחות: טעם פרימורדיאלי. הטעם הראשוני, שהגדיר לחושים שלי מה זה בירה: משקה מר עם קצף שאבא שותה ונותן לי לטעום אי-שם בסוף הסבנטיז. האנטגוניזם להיפסטריות עדיין שריר וקיים, חוסר ההבנה מה העולם מוצא בבירה הזאת, כשמטר מסלון ברלין, בפראג הקטנה, נמצאות דוגמאות נהדרות לז'אנר עדיין לא נפתר, אבל כמו עוגיית מדלן שטעמיה דומיננטיים יותר בתאי הזכרון מאשר על הלשון, כך גם מכבי, בירה בינלאומית.

בעזרת הCRU

הזמן: יום שני שעבר
המקום: De Brun, ברוז'
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Hoegaarden Grand Cru (עמ' 130)

שתיית ההוגרדן גרנד קרו הדירה שינה מעיני. בין הורדת ספר מותגי הבירה לדפוס ובין פתיחת הבלוג ייבוא הבירה לישראל הופסק. התחלתי לרחרח ולנסות לאתר בקבוק אבל אחרי שקניתי את כרטיסי הטיסה חברים בגרנד קרו שלי הבטיחו שאוכל למצוא בקבוקים של הבירה הזאת בכל קרן רחוב בבלגיה. מן הסתם, הקרו צדק ובכל מכולת ובית קפה ניתן להשיג את הבירה הזאת. אי לכך, רציתי לשתות אותה בקרן רחוב או לפחות במלון, בערב, אחרי סבבי הפאבים, כי למה לבזבז את זמן הפאבים שלנו על בירה נפוצה כל כך? החשאי לא כל כך התלהב מהרעיון והדאוס אקס מכינה, שמנע גם ויכוח, גם התכלבות, גם בזבוז זמן פאבים על הוגארדן וגם פוטנציאל לפספוס עקב המשא ומתן, התגלה בדמותה של מסעדה צמחונית בעלת סקיילייט מקסים בשם De Brun, מטר ממרכז העיר ברוז'.

סוף סוף משהו שהוא לא צ'יפס או פרעצל!

המסעדה, שפתוחה רק בשעות הצהריים, מגישה מנה אחת משביעה שכוללת את כל אבות המזון ומגיעה בגדלים שונים, אשר משתנה מדי יום. אפשר להוסיף קינוחים ושתיה, מיצים סחוטים, בירות אורגניות וגם את הגרנד קרו המיינסטרימי, שהפתיע לטובה. הגוף קל, בעיקר ביחס לאחוז האלכוהול הגבוה, אבל הבירה נחמדה. לא כתבתי יותר מזה. הבירה שהחשאי הזמין, Moinette Biologique, איכזבה אותנו. אלכוהול מורגש מדי וגוף מפוספס. האכזבה גברה כשהבנו שהיא מיוצרת על ידי Dupont, שבאמתחתם גם סייזון שהתחבב עלינו עד מאוד בטיול.

לוגמת בשופי ונרגעת מטורניר הסייף שהותיר בי את סימניו