כשות על הלשון – בירות בוטיק ישראליות לקיץ

הזמן: ערבי הקיץ הנוכחי

המקום: בבית ובפאב הקבוע

השותים: החשאי ואני

הנשתים: בירות ישראליות, כשותיות ומרעננות

היוש. הגיע הקיץ. אולי תיכף יסדרו לנו איזו מלחמה לטובת התעשיות הביטחוניות והמורל. אולי לא. נקווה שלא. אבל הנה כמה דברים שבטוח יקרו, כי הם קורים בכל קיץ:

  1. מלא אנשים יטוסו לבורגס.
  2. חשבון החשמל יזנק לארבע ספרות.
  3. מדורי האלכוהול והצרכנות בעיתונות המודפסת ובמרשתת יתמלאו בציטוטי קומוניקטים או כתבות מאולצות שלא מחדשות כלום על לאגרים גנריים שקיימים בשוק עשרות שנים.

איזו עונה משעממת. תכלס, לא הייתי מתעוררת מנמנמת הבלוג אם לא היו צצות אלטרנטיבות מרעננות ששווה לכתוב עליהן. 3 בירות, שתיים מהן חדשות ממש ואחת שהושקה לראשונה בסוף הקיץ הקודם, אם אינני טועה, אבל שווה איזכור, כי זאת אחת הבירות הטובות ביותר שבושלו בארץ EVER.

המשותף לשלושתן הוא הסגנון – IPA, שימוש בהרבה כשות אמריקאית

מבשלת שפירא, חביבי הבלוג, הפניקו הקיץ עם אמרילו IPA. 6.5% אלכוהול עם תווית תכולה ואריה עם טורבן וקיצית ובציון שנה – האם זה מרמז שזאת בירה עונתית? התחלה של סידרה? בשנה הבאה נזכה לסיטרה IPA? לא ברור. הבירה ענברית וטיפה עכורה, עם ארומה הדרית וטריה ואזכורים ללתת למטה – טיפה לחמי. הטעם נהדר: כשותי, הדרי ומריר בדיוק במידה והגוף בינוני. בירת קיץ נפלאה ומאוזנת ומאוד שפיראית – שום נסיון לאוונגארדיות. במקום – סטייה קלה מהמיינסטרים ובירה שבא פשוט לשתות ולשתות.

הבאה בתור היא Pressure Drop של מבשלת השכן, שמבושלת במבשלת העם. 6% אלכוהול, תווית צבעונית ומעניינת. אין לי מושג מי עומד מאחורי השכן. או שהיה לי מושג פעם לפני שניצלתי את כל מאגרי הB12 שלי? קניתי בקבוק בביר בזאר, קיררתי אותו במקרר הבירה הביתי וחלקנו אותו באחד הערבים בשבוע שעבר. לבירה הענברית הזאת יש ניחוחות טרופיים של מנגו ואננס, טעם מריר שמשאיר בפה תחושה יבשה, ועם זאת בסיס ביסקוויטי מורגש, ושוב מנגו ואננס. זה קצת כמו פאי פירות טרופיים, איזה כיף! הגוף מלא והסיומת כשותית אף היא, אבל הפעם הרגשתי אלמנטים ירוקים של אורן וגראס, במקום הפירותיות הטרופית.

לסיום, בירה חדשה-ישנה מבית היוצר של דאנסינג קאמל. הIPA הראשונה של מבשלת הבוטיק הראשונה בארץ (חוץ מהברוהאוס ברוטשילד, השם יקום דמו.) במגוון הבסיסי של המבשלה יש בירה שבעבר נקראה IPA. בירה חזקה, מתובלת בסילאן, בעלת 7.5% אלכוהול. הסילאן כבר מסגיר שזאת לא IPA לפי הספר – אינדיה פייל אייל מקבלת את הטעמים שלה משילובי כשות, לתת ושמרים, ללא תוספות, אולי חוץ מדריי הופינג, שזאת תוספת של כשות אחרי הבישול. השם של הבירה הותיקה שונה לפני כשנתיים לOlde PAPA, ומי שמגיע ברגיל לדאנסינג קאמל ורוצה בירה מרירה וכשותית יודעת לבקש את האמריקן פייל אייל, הפטריוט.

Doc's Green Leaf Party היא IPA שבושלה לזכרו של חברו של דיויד כהן, ד"ר דון מוריס שנפטר באוגוסט 2014. היא יצאה לראשונה בספטמבר בשנה שעברה, ומאז, מדי פעם, מגיחה לברזים של דאנסינג קאמל בתעשייה ובפלורנטין ועוד פחות מכך לביר אנד ביונד ולביר בזאר, שמקבלים, ספורדית, בקבוקים. בקרב הבירגיקס והלקוחות הקבועים כל חיבור שלה לברזים יוצר התרגשות, שמובילה ליציאה דחופה לפאב, כדי לא לפספס אותה. ככה היא טובה, וקשה לי לחשוב על בירה ישראלית אחרת שיוצרת כזה באזז בקרב הגיקים.

6.8% אלכוהול וכל טוב – גוף מלא, ניחוחות כשותיים טרופיים עם דומיננטיות של מנגו, טעם מריר ויבש עם נגיעות של פירות טרופיים וסיומת כשותית ומלאה. יש לדאנסינג קאמל דפי פייסבוק. תעשו לייק לאחד מהם ותעכבו מתי מחברים חבית ותעזרו להגדיל את הביקוש; כלקוחה קבועה, אני ממש רוצה שהבירה הזאת תכנס למגוון הבסיסי של המבשלה

את התמונה של הדוקטור'ס צילמתי בעצי בפעם האחרונה ששתינו אותה – בדאנסינג קאמל  פלורנטין. את התווית של השכן הורדתי מדף הפייסבוק של המבשלה ואת התמונה של הבקבוק של שפירא גנבתי מרייטביר. .

תיקון ליל שבועות

הזמן: אתמול בלילה אחרי ארוחת החג
המקום: שופלנד – ברחוב, יהודה המכבי
השותים:  החשאי ואני
הנשתה: Houblon Chouffe (עמ' 128)

אחרי ארוחת חג מוזרה. הבטון מתפוצצת, העייפות משתלטת. בכל זאת, כדי שהיום לא יסתכם בעבודה-אוכל-שינה, יצאנו לבירה בבר ליד הבית.

שני דברים טובים יש ביהודה המכבי: הטמבוריה הכי חמודה בעולם והבר של השוף. כן, שלושה סוגי שוף שנמזגים מהחבית. לא שתושבי השכונה מעריכים את זה; בערבים בהם משדרים ב"בר" (לשעבר בית קפה, לשעבר חומוסיה, תמיד עם שולחנות על המדרכה בלי חציצה מהרחוב, בלי טיפה של פרטיות) משחקי כדור כאלה או אחרים, על השולחנות תמיד רואים יותר בקבוקי גולדסטאר מאשר כוסות של שוף. זאת רק סיבה אחת לאנטגוניזם שלי כלפי האנשים שתופסים לי את המרחב הציבורי ב-6 השנים האחרונות. אני מקווה שכשהאיראנים יכבשו את תל אביב הם יתחילו ביהודה המכבי.

הגענו מאוחר. היה ריק, חוץ משני שולחנות. המלצרית כבר החלה לערום את הכיסאות ואמרה שהמטבח סגור, אבל שהברזים פתוחים. כל הדושבאגס של השכונה הלכו כנראה לתיקון ליל שבועות – בטיים אאוט בטח כתבו שצריך.

מבין שלוש הבירות מהחבית בחרתי בהובלון. אני בתקופה מרירה בחיי (בבירה, בבירה. בחיים האמיתיים הכל מייפל) אז דילגתי על הלה שוף והמקשוף ובחרתי באופציה הכשותית. הבירה בשופלנד מוגשת על תחתית ממותגת, בכוסות טוליפ עם הגמד החמוד. אלו כוסות של 330, עם שפה גבוהה בשביל הקצף, אבל כנראה שמיומנות המזיגה איננה הצד החזק של המלצרית וקיבלנו כוס מלאה בבירה כמעט עד גדותיה, כמעט בלי קצף. יש שיגדירו זאת כבוננזה, אבל אני אוהבת להתחיל לשתות עם שכבת ההגנה הלבנה.

הרחתי אשכוליות, תפוזי דם וגם פרחי היביסקוס, טעמתי מרירות, אשכולית, אוטוטו קמפארי. סיומת ארוכה. מרענן.

חתולת רחוב שיצרתי איתה קשר עין התמקמה בחיקי וגירגרה. ברקע התנגן רגאיי גרוע, שיר אהבה לישראל במבטא צרפתי או ג'מייקני, מאיפה לי לדעת? חלון הראווה של חנות הכותנות ובגדי התינוקות שבמספר 40 התרוקנה. היא מצטרפת ל"פינת הילד", עם הצלופן בחלון שלא הצליח להגן על הצעצועים מפני שמש הצהריים, שאת מקומה תפסה חנות הפרחים. עוד מעט תפתח שם מספרה או חנות משקפיים.

יש לי בר של שוף ליד הבית אבל כדי שאהנה ממנו הרחוב צריך להתרוקן מאנשים.

קווי 48

הזמן: ארוחת הערב (בוריטו. כן, אפשר לקנא. מאידך, אפשר להכין לבד)
המקום: הסלון
השותים:  החשאי ואני
הנשתה:Samuel Adams Latitude 48 IPA (עמ' 240)

רכש נוסף מפסטיבל הכשות שנערך במחסני Beer and Beyond בסופ"ש האחרון הוא הלטיטיוד של סם אדמס,  שקרוי על שם קו הרוחב בו גדלים זני הכשות שמשמשים ביצירתו: East Kent Goldings מקנט שבדרום אנגליה, Ahtanum  מצפון מערב ארה"ב וSimcoe, גם היא מארה"ב, Hallertau Mittelfrueh מבוואריה וזאוס, אמריקאית גם היא.

הריח מתוק. פרחים ואפרסק. שנינו הרחנו את זה. הטעם (well duh…) כשותי. המרירות בהתחלה די עדינה, אבל אחרי כמה דקות בכוס הטעם נעשה אגרסיבי יותר. אני בטוחה שיש כאלה שזה מגניב אותם. היה לא רע בכלל, אבל זאת לא אחת מהIPA המהממות.

בזמן השתיה החשאי שאל מה אחוז האלכוהול בבירה. לפני שהספקתי לענות 5.9 – אינפורמציה שסיפקה באדיבותה המדבקה בעברית, הוא ענה 6% – המספר שהודפס על התווית המקורית. כן, מדובר בעשירית אחוז. כן, אני יודעת שאני נקראת אנאלית לגמרי. אבל נשגבת מבינתי הסיבה לחוסר האחידות המוזר הזה. יש מישהו מטמפו בקהל?

בכל מקרה, חובבי המריר-מריר הזה, שבטח יאהבו את המריר-מריר הזה מוזמנים לבקר באתר בירמאסטר ולהדפיס קופון המקנה בקבוק חינם של סם אדמס לטיטיוד או בלאק לאגר למבקרים בפסטיבל הבירה במעברות, שיתקיים בחמישי-שישי הקרוב.

תשדיר השירות הובא לכם באדיבות הבלוג, שלא מקבל שלמונים מביר מאסטר או מאף אחד אחר ויידחף ביחד אתכם כדי לקבל בקבוק בירה חינם אין כסף.