יש לי בירה הכי טובה

הזמן: ראש השנה
המקום: הפאב של ליבירה בעיר התחתית בחיפה
השותים: שנינו
הנשתים: ליבירה ביטר (עמ' 166), ליבירה פורטר (עמ' 167), ליבירה חיטה (עמ' 168), ליבירה דאבל פילס (עמ' 169)

אז סוף סוף שוב הגענו לשתות ליבירה בפאב של המבשלה, אחרי שבגיחות הקודמות שלנו לחיפה זה התפספס, בין אם בגלל היום ובין אם בגלל הקשר הביקור. לא כל כך היינו במצב רוח לבילויים ולכן לא הקפצנו את הפמליה שמצטרפת אלינו לשולחן בביקורים בעיר הכי לא ישראלית בישראל. אחרי המתנה בת 40 דקות לפתיחת דלתות הפאב, וסיבובים בעיר התחתית עם עצירות מול חלונות ראווה שהקפיאו את שנות השמונים, התיישבנו על הבר.

אני לא זוכרת מתי טעמתי את ליבירה בפעם הראשונה, אבל אני זוכרת את הפעם הראשונה ששתיתי את הביטר שלהם, בערב אחד בשטרן 1, שפלת רוח. הביטר הזאת, עם הטעם הגרעיני הבוטה שלה, עודדה אותי. מאז אני שומרת למבשלה חסד נעורים ועד שהתחלתי עם הבלוג הזמנתי את הביטר בכל הזדמנות. בפאב עצמו יצא לנו לבקר קצת אחרי הפתיחה, אבל בחצי שנה האחרונה זה התפספס, כאמור. טוב שצצה לנו הזדמנות, גם אם הנסיבות לנסיעה לצפון מצערות ועצובות. עצובות מדי.

בליבירה, נכון לעכשיו, יש 7 ברזים. שני ברזים אורחים (IPA של דאנסינג קאמל וסטאוט מעושן של סלארה), ארבעת הקבועות  של ליבירה וברז נוסף, עונתי/ נסיוני. פסחנו על סלארה ועל הדאנסינג והתחלנו בWeiss, בירת החיטה, ובדאבל פילס. לשתיהן יש קטע מעניין שקצת חורג מההגדרות והקטלוג.  החיטה זהובה ועכורה, עם טעם של גלידה מסטיק וטיפה חמצמצות, ריח של בננה, ואיזון, למרות הפאנקיות. היא לא חיטה חיטה בלגית אבל היא גם מתוקה מדי מכדי להיות גרמנית. הדאבל פילס מתקתקה, טעם של ביסקוויט קרמל ולתת מאוד מורגש. זאת בירה קלילה למרות ה-6% שהיא מכילה.

לסיבוב השני הזמנו את הפורטר ואת הביטר וייס, מהברז המתחלף. לפורטר יש צבע של קולה וריח של קליה שרופה. מרירות בפה, גוף קל, אפטרטייסט קצת לימוני. הביטר וייס אדמונית ועכורה, עם ראש קצף יפה. יש לה ריח טיפה חמצמץ , טעם של סוכריות חמאה והיא מחליקה בפה. בכל זאת, משהו בה מתפספס ולא התלהבנו ממנה. איזה כיף שאת הביטר שמרנו לסיבוב האחרון.

אז כן, הביטר, גולת הכותרת של הביקור. אם הייתי מרכיבה נבחרת כדורסל של בירה ישראלית, הביטר היתה נמנית על החמישיה הפותחת. צבע אדום יפה, ראש קצף, ריח של גרעיני עפולה  וטעם חמוץ-מריר וגרעיני. מגניב שגם אחרי כל הזמן שעבר, בו הבירה הפכה מחוויה מוחשית לזכרון, לא התאכזבתי.