לפלפית

הזמן: שני בערב, לפני הסרט
המקום: טמפל בר, סינמה סיטי תל אביב
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Leffe Brune (עמ' 179)

שוב ישבנו בטמפל בר אחרי שכבר גידפתי את המקום בעבר. זהו טיבו של קהל שבוי, מהסוג שלרשותו כ-50 דקות מסיום הלימודים ועד לתחילת הסרט ושמעדיף ללגום בירה בהמוניות של בר אירי מזויף מאשר להתמודד עם פיצה דלוחה בתהומות של מתחם המזון המהיר.

החשאי הזמין מקיואן ואני ידעתי מהרגע בו נכנסנ ספוגי עשן סיגריות לאזור הלא-מעשנים שמתוכנן בצורה הכי גרועה שאפשר לתאר שאשתה לף. מחד, מבחר הבירות בטמפל לא מעניין במיוחד. מאידך, מבחר סוגי הלף בספר המותגים די גדול ועדיין לא שתיתי אפילו אחד מהם, ארבעה חודשים לפני סיום הפרוייקט.

אז הזמנתי חצי ליטר של לף ברון. הרבה שנים לא שתיתי את הבירה הזאת ולא ידעתי למה לצפות. חשבתי שעכשיו, אחרי אי-אלו בירות ששתיתי בשנים האחרונות, אגחך על עצמי ועל הטעם הקלוקל שהיה לי אי-אז. בדומה לדליק ווליניץ אחרי סיום עבודתו של הלובי של מגדלי הדניס במפרץ אילת, מסתבר שגם אני טעיתי – הלף ברון זאת אחלה בירה! מתקתקה, ארומטית ולחלוטין אפשרית לשתיה גם בקיץ.

בטמפל בר מקפידים על הגשה בכלים המתאימים ובלי קשר לטראומה של שלשום בערב, נהניתי מהגביע הממותג בעל הרגל הארוכה שנוחה לאחיזה ומהשוליים הרחבים שמאפשרים להטביע את כל הפנים במשקה.