בירה – תרופה לכל מכה

הזמן: מוצ"ש
המקום: חדר השינה
השותים: החשאי החולה ואני
הנשתה: Brooklyn Winter Ale

החשאי חולה. נאלצנו לבטל את סיבוב הברים הדרומי שתוכנן שבועות מראש ליום חמישי האחרון והעברנו סופ"ש רגוע ככל הניתן, שהסתיים מוקדם. לפני השינה מזגתי לנו – לי יותר, לו מעט, אנחנו לא סגורים על המידה המדויקת של כוס בירה כוס בריאות – מהבקבוק של הברוקלין ווינטר אייל שקניתי בשבוע שעבר, להתנסות נוספת אחרי הטעימה  בתערוכת Beers.

זו בירה חומה כהה, חצי שקופה, חצי אטומה עם מעט ראש קצף כהה. הרחתי ציפורן, שרי וקליפות תפוז, ריחות של סנגריה ופונץ' חם. בפה הורגשה נוכחות של מרירות, עוד הדרים ומעט קקאו. הגוף מלא והסיומת ארוכה, והפעם, בניגוד לטעימה בBeers, גם גיזוז מחיה נפשות.

השוויתי את רשמי הטעימה מהתערוכה לאלה של אתמול ולמעט הגיזוז, אין הרבה שינוי.

הערב שוב נחים.

בירכיאולוגיה

בירכיאולוגיה (שם-עצם, נקבה)
חפירה במעמקי המקרר ומציאת בירות נשכחות.

הזמן: הערב, לפני ואחרי צפיה בפרק מהעונה הרביעית של The Wire
המקום: חדר המגורים
השותים: החשאי ואנוכי, שתומת העין
הנשתים: Brewdog 77 Lager,  Brooklyn East India Pale Ale

אנשים שמבקרים בדירתנו כשרק החשאי בבית מתקשים להאמין שה2.5 הצפון תלאביביים משכנים זוג נשוי ולא רווקים מטונפים. ערימות הספרים והתקליטים, רהיטי האיקאה, קישוטי קיר בדמות תחתיות לבירה והיעדרם של תינוקות מקשים על החשאי להוכיח שכאן באמת גרים בכיף הוא ואני. טוב שדלתות המקרר אטומות ושקלישאת הרווקות והגבריות לא מוחצנת. כן כן, אנחנו מאלה שמסדרים את המקרר אינטואיטיבית, כלומר מה שנכנס אחרון נמצא בהישג יד. כך בירות שנרכשו בימים האחרונים למטרות יישון נמצאות ממש בהישג יד, בעוד שאחרות נשארות מאחור בחושך בזמן שהתאריך האחרון לשיווקן חולף ביעף.

שתינו בבית הערב, רק שנינו, לראשונה זה זמן רב, והחלטנו לחפור במקרר ולהוציא מציאות. החשאי התחיל ושלף את ה-Lager 77 של מבשלת Brewdog הסקוטית, שעומדת ומחכה לתורה מאז האביב. ספר מותגי הבירה מלא בפרסומות לבירות של ברודוג. היו תוכניות לשווקן בארץ, אבל, גורסים מקורות יודעי דבר, המבשלה לא עמדה בעומס והתכניות נגנזו. הגיע לכאן איזה רבע משלוח ולפני חודשים רבים הצלחנו להשיג 5 או 6 בירות שונות, עליהן שמרנו מכל משמר, עד ששמענו מאחרים ששמו את הידיים על בירות מאותו משלוח שכדאי לשתות אותן ולא לחכות לבר מצווה של הבן שאין לנו. בינתיים הזדמן לנו לשתות בירות של ברודוג מהמקרר שלנו ועוד אחת נוספת בערב טעימות .

המבשלה הזאת אלופה בשיווק  ואורן אבראשי מהבלוג בירה ועוד מרחיב על כך. הערב שתינו את אחת מהבירות הסטנדרטיות של המבשלה, הלאגר 77 שהתחבב עלי אוטומטית בזכות שמו; שנה נהדרת למוזיקה. זוהי בירת פילסנר בת 4.9% אלכוהול – סטנדרטי במונחי העולם הרחב, מטרנה במונחי ברודוג, שהביאו לנו את קץ ההיסטוריה בבקבוק עטוף בפוחלץ, שמכיל בירה בת 55% אלכוהול.  ב-77 אין גימיקים. זאת בירה זהובה-ענברית מעורפלת קמעה (כנראה בגלל שתוקפה פג לפני חודש) ומאוד בועתית, עם ריחות בולטים של לתת, מעט מיץ של חמוצים, ממתקים וכשותיות ומרירות בולטת, אבל לא תוקפנית ומאוד עשירה ורעננה. הבירה מחליקה בגרון ומשאירה אחריה טעמים של לתת, הרגשה של איזון ורצון לעוד – רצון שבזמן ובמקום האלה לא ממש ניתן לסיפוק. נו, אולי בכל זאת יביאו אותה?

כשהפרק נגמר ניגשתי אני למקרר וחפרתי עד לפנים המדף, שם מצאתי בקבוק של East India IPA ממבשלת ברוקלין, בירה שנורמן פרמיום ייבאה באופן סדיר במהלך הקיץ. שתינו דגימה במסגרת טעימות IPA שנערכו במבשלת העם באוגוסט, קנינו בקבוק, מן הסתם במטרה לשתות אותו סוליקו ולכתוב עליו, אבל אותו בקבוק נקבר ותחת תילי בירות במקרר ומחוצה לו ונשכח עד הערב. הופתעתי לגלות שתאריך התפוגה שלו עדיין לא הגיע, אבל לא אופתע לגלות שהבירה כרגע לא משווקת כאן. כשלון שלנו ואני מקווה שרשמי הטעימה הבאים ישמשו אתכם בקיץ הבא, בתקווה שנורמן שוב יביאו אותה. כן, אני ממש מקווה שנורמן שוב יביאו אותה, כי היא כיפית ממש!  יש לEIPA ריח מתקתק של ממתק, שעשה לי אסוציאציות לדוכנים של לונה פארק (של קוני איילנד, אם לדייק; ברוקלין, אחרי הכל), וטעם כשותי וממש מריר, אבל עם רמיזות מתקתקות – מתקתקות כמו סוכריות הדבש האלו שלעסתי אצל סבתא-רבא שלי בשנות ה-80. הגוף של הבירה בינוני, היא מגוזזת מאוד והסיומת קלילה.

בעולם המקביל בו היינו מנהלים משק בית נורמטיבי, עם פרחים לשבת, חנוכיה בשלוף, עוגיות לאורחים וראנר לשולחן שנקנה בהום-סנטר עם התלושים לחג, היינו שותים את שתי הבירות האלו בעונתן, אבל לא נורא. בישראל אף פעם אין באמת חורף ואפשר לדמיין שאנחנו בקיץ של לפלנד או משהו.

שניים זה תמיד ביחד

הזמן: הערב, רביעי
המקום: שוב פינת האוכל
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Brooklyn Monster Ale (עמ' 186)

כמה טוב שאני לא לבד בעסק הזה של צליחת חוברת המותגים. בעוד שפעמים רבות אני נוקטת בגישת "בלי כיבודים" ומסרבת אפילו לתרום לגימונת לטובת בלוטות הטעם של שותפי לשתיה, טעימות אחרות לא הייתי מסוגלת לצלוח ללא מעט עזרה מידידי, ובמיוחד מהחשאי. את המאנסטר אייל, לדוגמא. קשה לי, קשה לי עם הז'אנר הזה, יין שעורה. כבד לי מדי, ייני לי מדי, חמוץ-מתוק לי מדי.

מזל שהחשאי ואני חלקנו בקבוק. לא שלא הייתי גומרת בקבוק לבד. אני זורקת אלכוהול רק במקרי חירום, אבל הייתי גוררת את הבקבוק שעה שבה הנוזלים היו משתטחים והגזים מתפוגגים והשתיה היתה עוד פחות נסבלת.

Off Label לכבוד הקיץ

הרבה מהבירות שמחכות לנו כרגע במקרר הביתי הן מאלה שמקוטלגות כאן כOff Label. בז'רגון הפרמצבטי פירוש המונח הוא "מחוץ להתוויה" ובהקשר הבלוג הכוונה היא לבירות שלא מופיעות בחוברת מותגי הבירה, שאחריה אני עוקבת, אבל ששתייתן מתועדת בבלוג זה בכל זאת. אחת מהן זאת הברוקלין סאמר אייל ששבתה את עיני בשר המשקאות לפני מספר שבועות בזכות התוית המגניבה. החשאי אמר שאני אוהבת אותה בגלל הצבעוניות האייטיזית, אבל לי היא פשוט הזכירה את קוני איילנד (שם ביקרנו בדיוק לפני 4 שנים, אבל מי סופר?)

הסאמר אייל היא בירה קייצית, שמופצת בין אפריל ליולי. היא קלילה ומרעננת, יש לה צבע של קש, ריח של לתת וטעם של טוסט. אם לא היו לי עוד 200+ בירות לשתות עד סוף השנה, ברוקלין סאמר אייל היתה הופכת אצלי למרענן הרשמי של הקיץ.

 

לילה טוב ברוקלין


הזמן: חמישי בלילה
המקום: בבית
השותים: אנחנו
הנשתים: Brooklyn Lager (עמ' 86), Brooklyn Brown (עמ' 85)

המקרר שלנו מכיל בעיקר נוזלים: קולה, בירה שחורה, רוזטה ואורז'ה לקוקטיילים, טבסקו ומיני רטבים חריפים ובירה. הרבה בירה. זתמיד היתה לנו בירה במקרר אבל עכשיו עם המשימה יש הרבה יותר ממנה, כי מה לעשות, זול יותר לשתות בבית. כשמדובר בבירה שממילא לא נמכרת בחביות אז אפילו אין תמריץ לשתות אותה בבר.

אתמול יצאתי מהבית בסביבות 7:30 בבוקר וחזרתי איפשהו באזור 23:30. היה יום מתיש והיה גם יום חמישי, אז יציאה ממש לא באה בחשבון. הזמנו פיצה, פתחנו את המקרר ולקחנו שני בקבוקי ברוקלין מתוך החמישה שבמלאי.
שתיהן טובות ואהובות עלינו. הלאגר מרירה, האייל עם ניחוחות קרמליים ופרחוניים וטעם מאוזן והרמוני. הבראון טובה יותר לדעתנו. שתינו, פיניתי את הבקבוקים לכיור, החשאי הוריד את קרטון הפיצה לפח, צחצחתי שיניים ונפלתי שדודה.
שבת שלום!