בירס 2017 – הזמן הזה בשנה

בימי שלישי, רביעי וחמישי בשבוע הקרוב ייערך שוב פסטיבל בירס. אנחנו מלווים את הפסטיבל הזה מתחילתו, ב-2011 כשניהלנו חשבון טוויטר מקרטע ולאחר מכן עם הבלוג, לעתים בלעדיו ופעם אחת בלעדיי, כשהחשאי הסתובב לבד בעודי שותה בפריז. לפעמים השתתפנו בטעימות העיתונאים, כשהיה צורך לא חסכנו בביקורת. ב-2012, לקראת השנה השניה של התערוכה, פרסמנו מדריך שלמרות השינויים שעברו על הענף ועל התערוכה, עדיין רלוונטי למדי, בעיקר החלק של לא להיות דושים (כתוב שם דושבאגס, אבל בינתיים המילה נכנסה לשיח והתאקלמה מורפולוגית בשפה העברית). חוץ מנושא הדושיות, תתייחסו ממש ברצינות לעניין של שתיית מים, כי אין דין פסטיבל בירה בינואר במקום סגור לפסטיבל תחת שמש אוגוסט הקופחת.

הרבה השתנה בענף הבירה מאז 2011. לא בצריכה – הממוצע שלנו עדיין עומד על כלום עם שום דבר – וגם לא ביציאות הסקסיסטיות פינת המיזוגניות של מותגים וברים אחת לרבעון. יש יותר מותגים, יותר מגוון ויותר מלחמה על ליבנו, כיסנו וכוסנו. חם לי ואין לי כוח לקרוא את פסק דין חטיב, אז באקט אלטרואיסטי, הנה רשימה של בירות ששווה לכם לבדוק, ובונוס בסוף – בירות שטרם שתיתי ולכן אלו יהיו הראשונות שאטעם ביום שלישי.

Lindemans Gueuze Lambic:

lindemans-gueuzeגוז זאת תערובת של למביק צעיר ומיושן, שמבוקבק לתסיסה שניה בבקבוק. למביק זאת בירה בלגית שמיוצרת באזור בריסל ומותססת ספונטנית, עם שמרים שנמצאים באוויר. אלה היו שני משפטים על שניים מהסגנונות האהובים ביותר על בירגיקס, ובהחלט מהסגנונות המרתקים ביותר. למביקים בתוספת פירות, טובים יותר או פחות, אפשר להשיג בארץ הרבה שנים. למיטב ידיעתי, זהו הגוז הראשון שנמכר בארץ.

למה לצפות? לחמוץ. טיפה אסידיות, רמיזות לתפוחים, גיזוז מרענן וגוף קל. בירות חמוצות הן טעם נרכש, אז שתו לאט ותשתמשו בחוש הריח שלכם. יש בירות טובות יותר בז'אנר, אבל בהחלט טבילת רגליים ולשון ראויה.

איפה למצוא? בדוכן של נורמן פרמיום/ הכרם. לא בבירס! התרשלתי בעבודת התחקיר והסתמכתי על קטגוריית בירות חדשות באתר של בירס. סליחה. באוזנייה נמסר לי שהכרם מגיעים עם דוכן על טהרת הIPA ועם דוכן של שוף. שוף הובלון, IPA בלגית חביבה, תהיה בדוכן של שוף. קנו לינדמנס גז בחנות המשקאות הקרובה לביתכם אם כך.

 

אלכסנדר חיטה ישראלית

alexander-hita.pngחיבתנו למבשלת אלכסנדר, לאנשיה ולמוצריה, פרושה לאורכו ולרוחבו של הבלוג ובצדק: בירות טעימות, קומוניקטיביות שמבושלות ללא פשרה על איכות. לקח להם איזה עשור, אבל הקיץ הם התחילו להפיץ בירת חיטה, אחד הסגנונות האהובים בארץ. החיטה של אלכסנדר היא בסגנון גרמני (כמו ויינשטפן, נניח), עם מרכיבי הבסיס בלבד: מים, דגנים, כשות ושמרים.

למה לצפות? כשטעמתי אותה הרגשתי דומיננטיות של ניחוחות תיבול וטעיתי לחשוב שזאת בירת חיטה בלגית (כמו הוגארדן, נניח), עם תוספות של זרעים והדרים. הרחתי גם משמש, תפוז בשל וציפורן, וטעמתי לחם בננה, שקדים וציפורן. בירה טעימה. כמה טעימה? שלחתי בקבוקים לחו"ל.

איפה למצוא? אצל אלכסנדר, נו.

אבל לא בבירס, כי מסתבר שגם הם לא משתתפים השנה. מה יהיה?

Petrus

PETRUS

בירות בלגיות חמוצות, בלנדים של בירות חדשות עם כאלו שעברו יישון בחביות משומשות לתקופה של שנתיים-שלוש. לא למביק כי הן לא מיוצרות באזור בריסל אלא באחד מהמחוזות הפלמיים של בלגיה. למרות אחוז האלכוהול הגבוה יחסית קלות לשתיה בגלל החמיצות. יש שלוש במגוון. תשוו אותן לגוז של לינדמנס, זה מעניין!

איפה למצוא? בפרוטרי

 

Hitachino Nest XH

HITACHINO XH

אייל בלגי חזק – הסגנון האהוב על הישראלים כי יש בו הרבה אלכוהול והוא מתוק אז אפשר להשתכר איתו די מהר ולדפוק את המערכת – אבל ממבשלה יפנית. הוא מיושן בחביות סאקה ומקבל פיניש בחביות סוג'ו. שתיתי לאחרונה לפני 4 שנים מבקבוק שאחי הקטן והמצויין הביא באחת מגיחותיו לארץ ודי נהניתי. אין לי הרבה סבלנות היום לבירות בלגיות חזקות וכהות, בטח שלא באוגוסט, אבל חובבי הז'אנר בוודאי יהנו מההתנסות. 8%.

איפה? בדוכן של פרוטרי.

 מוסקו מעושנת

MOSCO

מוסקו איננה נמנית על המבשלות החביבות עלי, בלשון המעטה, אבל הבירה המעושנת שלהם זאת יציאה טובה. שתיתי אותה לראשונה בטעימה עיוורת והיא היתה מוצלחת ובפעם השניה מבקבוק מזוהה וטיפה פחות אהבתי. "מעושנת" זה לא ממש סגנון בירה, אלא טעמים וניחוחות שמקורם בלתת ולעתים בתוספות ותבלינים. שלנקרלה (בדוכן של פרוטרי) היא האורים והתומים של הז'אנר, ומפיקה לאגר בהיר, קליל ונהדר, דופלבוק עשיר ומארצן קלאסית מלתתים מעושנים.

למה לצפות? הבירה המעושנת של מוסקו ניחנה בהרבה ניחוחות של פנול (בנזין/ פלסטיק שרוף/ כבול) עם טיפה שוקולד ולחם קלוי. אם אתם מכירים ואוהבים את הסגנון, תבדקו אותה. אם טרם התנסיתם, שלנקרלה בהירה זאת יופי של התחלה.

איפה? אצל מוסקו

 Buster's Pils

Buster's Pils

המלצתי על יותר מדי בירות כבדות וחמות, אז הנה המלצה על הפילזנר של באסטר'ס – הסיידריה מבית שמש של דני ומאט נילסן שלפני שהם סחטו תפוחים הם הכינו IPA ביתית נהדרת תחת המותג Isra-Ale. הפילס של באסטר'ס נוטה לפירותיות ומתיקות, היא קלילה ואין יותר מדי מה לכתוב עליה, כי ואללה, פילזנר זאת בירה ששותים.

איפה? בדוכן של באסטר'ס. כדאי לנסות את הלימונדה האלכוהולית שלהם אם היא תמזג באירוע, כי קיץ.

ומה אני הולכת לטעום? לצערי ההפקה לא עדכנה באתר את רשימת המותגים והמציגים, ומעמוד הפייסבוק קשה לקבל תמונה מלאה. בכל זאת הצלחתי לקלוט שתי בירות שעוד לא טעמתי ועל כן מסקרנות אותי. הראשונה היא של בירה  של מבשלה שנמצאת בחדרה, לא ברור אם ביתית, מסחרית או בדרך לקבלת רישיון בשם BlinderWeiss, שמבשלת בירת חיטה. טעמנו משהו שלהם בדאנק בחיפה ביום הסגירה ואני שמחה על ההזדמנות לנסותה שוב. **עדכון – דרור מוסר שהיא מבושלת במוסקו. תודה על המידע דרור!**

השניה ממש מרגשת אותי, כי היא שיתוף פעולה בין דאנסינג קאמל התל אביבית לבין שפירא: בירה בשם נענע, מבוססת על הפייל אייל של שפירא, עם הקסם שדיויד כהן יודע להפיק מהתבלין אחרי קיצים רבים של בישול הגורדון ביץ' בלונד. היא מרגשת כי הרבה זמן לא נראו כאן שיתופי פעולה בין מבשלות מקומיות, וכששתיים מהמבשלות האהובות עלי יוצרות משהו ביחד, הפוטנציאל גבוה.

נתראה בשלישי!

shapiro_dancingcamel

 

כשות על הלשון – בירות בוטיק ישראליות לקיץ

הזמן: ערבי הקיץ הנוכחי

המקום: בבית ובפאב הקבוע

השותים: החשאי ואני

הנשתים: בירות ישראליות, כשותיות ומרעננות

היוש. הגיע הקיץ. אולי תיכף יסדרו לנו איזו מלחמה לטובת התעשיות הביטחוניות והמורל. אולי לא. נקווה שלא. אבל הנה כמה דברים שבטוח יקרו, כי הם קורים בכל קיץ:

  1. מלא אנשים יטוסו לבורגס.
  2. חשבון החשמל יזנק לארבע ספרות.
  3. מדורי האלכוהול והצרכנות בעיתונות המודפסת ובמרשתת יתמלאו בציטוטי קומוניקטים או כתבות מאולצות שלא מחדשות כלום על לאגרים גנריים שקיימים בשוק עשרות שנים.

איזו עונה משעממת. תכלס, לא הייתי מתעוררת מנמנמת הבלוג אם לא היו צצות אלטרנטיבות מרעננות ששווה לכתוב עליהן. 3 בירות, שתיים מהן חדשות ממש ואחת שהושקה לראשונה בסוף הקיץ הקודם, אם אינני טועה, אבל שווה איזכור, כי זאת אחת הבירות הטובות ביותר שבושלו בארץ EVER.

המשותף לשלושתן הוא הסגנון – IPA, שימוש בהרבה כשות אמריקאית

מבשלת שפירא, חביבי הבלוג, הפניקו הקיץ עם אמרילו IPA. 6.5% אלכוהול עם תווית תכולה ואריה עם טורבן וקיצית ובציון שנה – האם זה מרמז שזאת בירה עונתית? התחלה של סידרה? בשנה הבאה נזכה לסיטרה IPA? לא ברור. הבירה ענברית וטיפה עכורה, עם ארומה הדרית וטריה ואזכורים ללתת למטה – טיפה לחמי. הטעם נהדר: כשותי, הדרי ומריר בדיוק במידה והגוף בינוני. בירת קיץ נפלאה ומאוזנת ומאוד שפיראית – שום נסיון לאוונגארדיות. במקום – סטייה קלה מהמיינסטרים ובירה שבא פשוט לשתות ולשתות.

הבאה בתור היא Pressure Drop של מבשלת השכן, שמבושלת במבשלת העם. 6% אלכוהול, תווית צבעונית ומעניינת. אין לי מושג מי עומד מאחורי השכן. או שהיה לי מושג פעם לפני שניצלתי את כל מאגרי הB12 שלי? קניתי בקבוק בביר בזאר, קיררתי אותו במקרר הבירה הביתי וחלקנו אותו באחד הערבים בשבוע שעבר. לבירה הענברית הזאת יש ניחוחות טרופיים של מנגו ואננס, טעם מריר שמשאיר בפה תחושה יבשה, ועם זאת בסיס ביסקוויטי מורגש, ושוב מנגו ואננס. זה קצת כמו פאי פירות טרופיים, איזה כיף! הגוף מלא והסיומת כשותית אף היא, אבל הפעם הרגשתי אלמנטים ירוקים של אורן וגראס, במקום הפירותיות הטרופית.

לסיום, בירה חדשה-ישנה מבית היוצר של דאנסינג קאמל. הIPA הראשונה של מבשלת הבוטיק הראשונה בארץ (חוץ מהברוהאוס ברוטשילד, השם יקום דמו.) במגוון הבסיסי של המבשלה יש בירה שבעבר נקראה IPA. בירה חזקה, מתובלת בסילאן, בעלת 7.5% אלכוהול. הסילאן כבר מסגיר שזאת לא IPA לפי הספר – אינדיה פייל אייל מקבלת את הטעמים שלה משילובי כשות, לתת ושמרים, ללא תוספות, אולי חוץ מדריי הופינג, שזאת תוספת של כשות אחרי הבישול. השם של הבירה הותיקה שונה לפני כשנתיים לOlde PAPA, ומי שמגיע ברגיל לדאנסינג קאמל ורוצה בירה מרירה וכשותית יודעת לבקש את האמריקן פייל אייל, הפטריוט.

Doc's Green Leaf Party היא IPA שבושלה לזכרו של חברו של דיויד כהן, ד"ר דון מוריס שנפטר באוגוסט 2014. היא יצאה לראשונה בספטמבר בשנה שעברה, ומאז, מדי פעם, מגיחה לברזים של דאנסינג קאמל בתעשייה ובפלורנטין ועוד פחות מכך לביר אנד ביונד ולביר בזאר, שמקבלים, ספורדית, בקבוקים. בקרב הבירגיקס והלקוחות הקבועים כל חיבור שלה לברזים יוצר התרגשות, שמובילה ליציאה דחופה לפאב, כדי לא לפספס אותה. ככה היא טובה, וקשה לי לחשוב על בירה ישראלית אחרת שיוצרת כזה באזז בקרב הגיקים.

6.8% אלכוהול וכל טוב – גוף מלא, ניחוחות כשותיים טרופיים עם דומיננטיות של מנגו, טעם מריר ויבש עם נגיעות של פירות טרופיים וסיומת כשותית ומלאה. יש לדאנסינג קאמל דפי פייסבוק. תעשו לייק לאחד מהם ותעכבו מתי מחברים חבית ותעזרו להגדיל את הביקוש; כלקוחה קבועה, אני ממש רוצה שהבירה הזאת תכנס למגוון הבסיסי של המבשלה

את התמונה של הדוקטור'ס צילמתי בעצי בפעם האחרונה ששתינו אותה – בדאנסינג קאמל  פלורנטין. את התווית של השכן הורדתי מדף הפייסבוק של המבשלה ואת התמונה של הבקבוק של שפירא גנבתי מרייטביר. .

"יושבים ביחד על החול, ים כחול, בקבוק של בירה, זה רק אני והחשאי והשפירא"

פרולוג

לונגשוט 2011. הסומלייה ואני מתחילים לדבר. לא ברור למה ועל מה. שניה אחר כך מגיע אחד, איציק שפירא. הוא פתח מבשלה. שתי דקות דיבור והחלטנו, הסומלייה ואני, לנסוע לבקר במבשלה של איציק. שבוע לפני לונגשוט 2012 הגענו לבקר. בחמישים ואחד השבועות שעברו בין השיחה לביקור, נתקלנו בשפירא לא פעם ולא פעמיים. שתינו בירות שלהם בפסטיבלים, בפאבים וגם בבית, אבל לא ממש כתבנו עליהם עד היום. חיכינו לביקור במבשלה. משפחת שפירא – זה עסק משפחתי – לא שקטה על השמרים בשנה האחרונה, הוציאה בירה עונתית לחורף שהיתה מאכזבת (בדגש על היתה. הסבר ופירוט בהמשך), העמידה ברזים ברחבי ירושלים, הפיצה בקבוקים גם למרכז, הוציאה בירצ'נדייז מגניב – תחתיות וחולצות – הפיקה סרטוני וידאו קורעים וביולי, ממש לפני שביקרנו, החלה להפיץ בירת חיטה קיצית. במשך הזמן קרו דברים גם לאותה עונתית חורפית, אבל על כך בהמשך. קודם אתנחתא ויזואלית.

הזמן: צהרי שישי בסוף יולי, יומיים אחרי מחטף ביבי-שטייניץ
המקום: מבשלת שפירא, אזור התעשיה בבית שמש
השותים: דני ואיציק שפירא, שאירחו והשקו את הסומלייה, הילדה השוודית המתה, החשאי ואותי.
הנשתים: שפירא פייל אייל, שפירא אוטמיל סטאוט, ג'קס ווינטר אייל ושפירא חיטה.

בשישי בצהריים שומם באיזור התעשיה נחם בואכה בית שמש. אפילו הכורדי הגרעיני מהמפעל השכן נח מהקליה. שומם, אבל לא קשה למצוא את המבשלה, ששוכנת בהאנגר לא קטן, שמכיל את מיכלי התסיסה והבישול, שמסוגלים להפיק 8000 ליטרים של בירה בחודש, וקומת גלריה קטנה עם משרד, בר קטן עם ברז, שולחן ארוך שלא צילמתי ופוטנציאל מגניב ביותר לברו-פאב צנוע/ חלל אירוח וטעימות למבקרים, ברגע שיסדרו שם את המזגן.

המבשלה נפתחה לפני שנה. כמו אצל מבשלים רבים אחרים, איציק נחשף לבירות בוטיק בטיול לארצות הברית והתמחה במבשלת Left Hand בקולורדו. אחרי כמה שנים של בישול בבית בירושלים והשתתפות בתחרויות, ועם מה שנראה מרחוק כתכנית עסקית רצינית ומקיפה, פתחו האחים את המבשלה. הם הביאו ציוד, עבדו על מיתוג ושכרו את שירותיו של יוחאי קודלר, האיש שהפריח את השממה בקרית גת ופתח שם את מבשלת הנגב,שמשלמת מסים מלאים ומנופחים, שלא כמו המפעל ה*יותר* ידוע בעיר.
והיתה גם אג'נדה. רצון להיות "גולדסטאר בוטיק", לדבריהם. מה זה גולדסטאר בוטיק? נדמה לי שהכוונה היא לבירה נגישה הן בהיבט הזמינות והן בהיבט הטעם, בלי התחכמות ובלי נסיון להמציא את הגלגל או להביא בשורה מהפכנית כזאת או אחרת. לא מפתיע, אם כן, ששפירא יצאה לשוק עם שתי בירות בלבד: Pale Ale (להלן: הירוקה) ו-Oatmeal Stout (להלן: האדומה). צעדים מדודים שמאפשרים לשוק להכיר, לעכל, להסתגל ולאהוב. לקראת תערוכת Beers 2012 הוציאו בשפירא מהדורת חורף מוגבלת בת 1000 בקבוקים של ה-Jack's Winter Ale (להלן: הסגולה). יוחאי טס ללימודים בגרמניה, פטריק ואן דם, שבישל עד לא מזמן באלכסנדר פיתח עבור שפירא את בירת החיטה (להלן: הצהובה) כבירה עונתית לקיץ, שיצאה לשוק כשבוע-שבועיים לפני הביקור שלנו. העבודה עם אנשי מקצוע משתלמת לצרכן הקצה: הבירות של שפירא הן מהבודדות בשוק ששומרות על אחידות ולא מפתיעות ומשתנות מבישול לבישול, מבקבוק לבקבוק. בעולם אידיאלי לא הייתי מתעכבת על הפרט הזה, שצריך להלקח כמובן מאליו, אבל בישראל יש יותר "הפתעות" משגרה. ר' הרשומה הקודמת, על עוג קיצי של מבשלת הגולן.

נאמנים לסלוגן, "בירה ירושלמית", רוב נקודות המזיגה של שפירא שוכנות בעיר הבירה במלרע, בפאבים שמלווים אותם מתחילת הדרך. בתל אביב היא נמכרת בבקבוקים במספר חנויות ופאבים. זכור לטובה שיתוף הפעולה עם דיויד כהן והדאנסינג קאמל שנמזג בפאב בפלורנטין. אני חושבת שלחיפה הם עדיין לא הגיעו: הם מפיצים את הבירה עצמאית ולא רק מחירי הבירה גבוהים בארץ, גם הדלק.

פתחנו שולחן במשרד ופתחנו בקבוקים. התחלנו עם האדומה.כמעט כל מבשלה ישראלית מתהדרת בסטאוט, אבל זאת של שפירא מתהדרת בתפנית מעניינת ומיוצרת, ובכן, משיבולת שועל. לדעתי זאת הבירה המסחרית היחידה בארץ בסגנון זה (בנוהל הרגיל, אם יש תיקונים טקבקו בבקשה). היא כהה, בעלת ראש קצף בצבע בז', ריח של אפיה, קליה, קפה וקצת עץ וטעם מריר, קלוי ונעים. המרקם חלק הגוף בינוני ובסיומת יש קפה.

הירוקה זהובה, מעט עכורה ועם ראש קצץ לבן. יש לה ריח קצת אשכוליתי, אבל לא כמו של הIPA האמריקאי שצובר כאן פופולאריות בקרב חובבי הבירה (מודה באשמה). המרירות שלה עדינה, כשותית ונחמדה, הגוף שלה קל וחלק והסיומת מרירה עם טיפה מאלט. שתי הבירות הללו לא מחדשות הרבה וזה בסדר. כיף לשתות אותן, הן טעימות, קלילות ומזמינות קניה של שישיה או סיבוב חוזר בפאב. גולדסטאר בוטיק, כן?

הבאה בתור היתה הצהובה, בירת החיטה. כשבוע לפני הנסיעה יצא לחשאי ולי לדגום בקבוק מאצווה מפוספסת שלא יצאה לשוק. שמחנו לגלות שהבעיות תוקנו. המראה שלה עדיין בעייתי במקצת: היא צלולה ובעלת מעט מדי קצף, אבל חוץ מהמראה החיטה של שפירא די אופיינית לז'אנר: ניחוחות של ציפורן, מסטיק ולחם, טעם נהדר מתוק-חמוץ וסיומת ארוכה ומסטיקית.

והנה הגענו לג'ק ווינטר אייל, הבירה הסגולה והחורפית, בירה עונתית בת 6.8% אלכוהול שמיושנת עם שבבי עץ שהושרו בג'ק דניאלס – נתנו לה קצת להתחמם בחדר הממוזג. כפי שכתבתי כאן למעלה וברשומה שקדמה לתערוכת Beers, היא לא הותירה בנו רושם ראשוני טוב, אולם חברים שטעמו אותה ביחד איתנו אמרו לחכות ולתת לזמן לעשות את שלו. נתנו. איזה מזל. טעמנו אותה בתערוכה עצמה ואז שוב כחודשיים לאחר מכן ואז שוב בביקור במבשלה. הזמן עושה לה טוב. טוב מאוד אפילו. נכון ליולי 2012 הג'ק זו בירה מתקתקה ועשירה, מעט אלכוהולית, ובעלת גוף מלא וכבד, עם סיומת של עץ ושל שרי. באף יש שרי, אלון וניל ומעט אלכוהול. יש לנו בקבוק נוסף של הסגולה במקרר. ניתן לו לסגור שנה ונפתח אותו בדצמבר או בינואר, בתקווה שלא נפספס את השיא שלו.

באופן טבעי, עיקר השיחה שלנו נסבה על מס הבירה. הענף, אומרים האחים, עדיין לא רווחי והם בקושי סוגרים את החודש. התגמול כרגע נגזר מסיפוק ומפידבקים, מאנשים ששותים ונהנים ומנקודות מזיגה חדשות; פחות מספירת מזומנים. עם הון סימבולי, כך למדנו בפקולטה למדעי הרוח שבהר הצופים, לא קונים במכולת וגזירת המס עלולה להפיל את שפירא, כמו את המבשלות הקטנות האחרות שבימים אלה נאבקות על קיומן.

אבל נסיים בנימה אופטימית ובשתי המלצות: השבוע,כשהתחלתי לכתוב את הרשומה, נתקלתי בפייסבוק בתמונה של בישול מהדורת 2013 של הסגולה, אותה בישל יוחאי, שחזר לעמדת הברומאסטר בשפירא אחרי הלימודים. קנו שישיה. שמרו אותה ופתחו בקבוק אחת לחודשיים; זאת דוגמא מצויינת לבירה שמתיישנת יפה. אגב, שבוע לפני הביקור שתינו אותה במסגרת טעימת אורך של מבשלות ישראליות והרחנו חבית ווניל. טעמנו אלכוהול, בננה, מעט עץ וברבן. מה נשתנה בשבוע אחד? כנראה שהאוכל שנלווה לשתיה וסדר הטעימה.

וגם, כמו בשנה שעברה, גם השנה תתארח המבשלה בפסטיבל הבירה הכפרית של מועצה אזורית מטה יהודה. כאן הפרטים: פסטיבל בירה כפרית מטה יהודה.

הגעתם עד כאן? קבלו את הסרטון הבא של בירה שפירא (NOT!) – שימו לב להתאמת צבעי החולצות לבקבוקים!

picasion.com

IPA for the US of A – הגרלת כרטיסים לפסטיבל הIPA בנינקאסי ביום שישי הקרוב

ביום רביעי ה-4 ליולי יחגוג העולם 236 שנים לארצות הברית, הארץ והאומה שהביאו לנו ג'נוסייד אינדיאני ואת שחרור אושוויץ, את דיק צ'ייני ואת נועם חומסקי, את תכניות הריאליטי מחד ואת טוני מוריסון מאידך ואת (הנה, הגענו לבירה, ברור שנגיע לבירה. זה בלוג בירה, לא?) באד לייט ואת התחייה של בירות הבוטיק בכלל ושל סגנון ה-IPA בפרט.

יומיים אחרי חגיגת ההנחות בוול מארט בצ'יקאסה אוקלהומה והזיקוקים מעל ההדסון בניו יורק, הצוות של בירדי והנינקאסי עורכים פסטיבל IPA אמריקאי עם בירות בסגנון ה-IPA ממבשלות בוטיק ישראליות , מבשלות מסחריות ומבשלים ביתיים.

מי יהיה שם? טקוואנביר, ג'ויה, לאפינג בודהה, אייזיס, אלכסנדר (אתם חייבים לטעום את הגרין שלהם), שפירא, נינקאסי (בירת הבית), שופ הובלון, שריגים – רונן (ההודית המכוערת, הבירה הישראלית האהובה עלי מכולן), גופר'ס והדובים (יהיה עוד משהו חוץ מהאינדירה?) – רשימת מציגים ראויה ומעניינת, ללא ספק.

האירוע יערך ביום שישי בצהריים, בין 12-18, בנינקאסי, הפאב של בירדי, שנמצא ברח' היסוד 4, קרוב לבלומפילד, לבית המשקאות של נפתלי ולשר המשקאות. יש המון חניה בסביבה וקוים 25 ו-125 ממרכז תל אביב עוצרים לא רחוק משם. יהיה גם ג'אנק פוד אמריקאי (המבורגרים, נקניקיות, פופקורן וצ'יפס) והופעה של שי טוחנר ומיה יוהאנה מנחם שמנגנים פולק אמריקאי.

מחיר הכניסה 30 ש"ח כולל קופונים לשתי טעימות חינם, אבל בירדי ונינקאסי תרמו לבלוג זוג כרטיסים, שאותם נגריל בין קוראינו, וכך זה עובד:

השאירו תגובה לפוסט זה וספרו לנו מהי הבירה האמריקאית האהובה עליכם, עם כתובת מייל אמיתית, כדי שנוכל ליצור אתכם קשר במידת הצורך. 

רוצים להגדיל את סיכויי הזכיה? תעשו "לייק" לדף הפייסבוק של הבלוג, כדי לקבל עדכונים על פוסטים ועל עניינים שלא נכנסים לבלוג עצמו. רוצים להכנס להגרלה 3 פעמים? לייקקו גם את הדף של הנינקאסי, הפאב של בירדי. תשאירו הודעה (נפרדת) שלחצתם על הכפתור המתאים בפייס, כדי שנדע.

הגרלה רנדומלית תיערך ברביעי ביולי, בשעה 16:00. הודעות לשני הזוכים ישלחו לאחר מכן.

נו, אז מהי הבירה האמריקאית האהובה עליכם? עלי, נכון לעכשיו, זאת AleSmith IPA


גמלים בערבות פלורנטין

הזמן: שלישי בערב, בשעה השמחה
המקום: Dancing Camel, רח' ויטל, תל אביב
השותים: החשאי ואני
הנשתים: דאנסינג קאמל – גולם, שפירא/ דאנסינג קאמל Beyond the Pale

לכל תלמידי ספרות שנה א', קבלו השלמת פערים: מעתה, לא צריך את פרי ואת שטרנברג כדי לקרוא את הבלוג, כי כל המידע על מה שקורה ולא נכתב ייחשף במילים הבאות: אנחנו עובדים, שותים בירה וכותבים עליה בBeer Gatherer, שותים בירה ולא כותבים עליה בכלל או שותים בירה בפאב הדאנסינג קאמל  אלו בערך ארבעת המצבים שלנו בשעות הערות. לאחרונה התווספה גם האלגברה הליניארית לשגרת החיים. על כך ר' אריסטו, פואטיקה.

דאנסינג קאמל זכתה לאחת התגיות השמנמנות ביותר בבלוג. למבשלת הבוטיק העברית הראשונה לפי הנרטיב המקובל (אני בכל זאת תומכת בגירסה לפיה הברוהאוס היא החלוצה), 7 בירות בספר המותגים. שביעיה שאת רובה ניתן היה למצוא עד לפני שבוע רק ברחוב התעשיה, בברזים בפאב של המבשלה. נכנסנו לשם לראשונה במאי, אחר כך ביולי ומאז לא יצאנו. לא אוהבת הצהרות נאמנות, אבל הדאנסינג קאמל הפך לפאב הביתי שלנו.

מה הופך פאב למגרש הביתי? לא הבירות. הבירות בדאנסינג טובות, תמיד טריות, ולצד הקבועות מככבות בתפריט גם עונתיות. אבל זאת לא הסיבה. פאב הופך לקבוע כי משהו באויר בא בטוב ולנו יש כימיה עם הדנסינג. העובדים, כולם, מגניבים, המוזיקה תמיד מתנגנת בעוצמה שמאפשרת דיבור והיא יותר נסבלת ממהזוועות שמשמיעים במקומות שאינם הבית שלנו, האוכל פשוט, אבל עם אופציות צמחוניות וטבעוניות, המחירים זולים יחסית לעיר ואפשר גם לקנות כרטיסיית בירות שמוזילה עוד קצת את התענוג (חשוב, כשפוקדים מקום הרבה), המיקום מבחינתנו מעולה – מרחק נסיעה קצר וליד תחנת אוטובוס, וגם מבודד ממקומות הבילוי העירוניים – והקהל מורכב בעיקר מקבועים נטולי מכנה משותף מלבד הבחירה בדאנסינג: בירגיקס לצד אקס-פטס לצד פרופסורים לצד תיירים לצד אנשים אקראיים שגילו את המקום לצד חברי מועדון ה-100. טוב לנו שם. מכינים לחשאי סנדויצ'ים צמחוניים, שמים לי אקסטרה שום בלחם שום, הHappy Hour נדיב (1+1 על הבירות עד 8 בערב; אנחנו מעדיפים לצאת מוקדם, ישר אחרי העבודה ולפני שמקומות הבילוי האהובים עלינו מתמלאים.

בפורים האחרון קרה המקרה והדנסינג התפשט והתרחב ותקע יתד במורד רחוב ויטל בפלורנטין, היכן שהיצע הפאבים רחב והבליינים הדושבאגים משתינים במבואת הבניין של חברים שלנו. ביום שלישי, אחרי שגם בשישי וגם בראשון הצקנו למורגן על הבר ברחוב התעשיה הטרחנו את עצמנו עד לפלורנטין כדי לבדוק את המקום החדש וכדי לנצל את יתרונו היחסי על פני הפאב ברח' התעשיה: 10 ברזי בירת בוטיק ישראלית. 6 של הגמל המרקד ועוד ארבעה ברזים מתחלפים. כרגע הולכים שם על חוזק, ובפאב נמזגות ה8.8 של ג'מס, עוקץ יונק הדבש של  מבשלת הדובים שטרם טעמתי,שתינו הערב בבית,  גולם – 11% מבית הדנסינג קאמל שברגיל לא נמזגת בתעשיה והשת"פ הבוטיקי הישראלי הראשון: Beyond the Pale, פייל אייל של מבשלת שפירא שעברה אייסינג והעפילה ל8% אלכוהול.

ברזיייייייים

חוצמזה, התקרה בפלורנטין נמוכה יותר, העיצוב משיק לזה של ספינת האם – דקורציה מועטה, מדפי עץ בבר (אם אכתוב שהעיצוב מינימליסטי אטעה אתכם לחשוב על פיק-אפ בר של קבוצת משקיעים סליזיים) ויש מנעול בשירותים.

החשאי חיכה לי שם, אחרי סיבוב וחצי. אני הייתי מוכוונת מטרה: השפירא. דיווחים מקדימים נלהבים על השידוך בין הגמל התלאביבי והאריה מבית שמש שהחשאי החרה-החזיק אחריהם לא הותירו בידי ברירה; הזמנתי את הבירה. היא עכורה וענברית ובעלת ראש קצף לבן ויש לה ריחות של פרחים ושל וניל. הטעם שלה מר-מתוק עם טופי וקרמל וגוף מלא, מרקם חלק וסיומת גרעינית. מהממת. פשוט מהממת. אם אתם בתל אביב הסופ"ש, לכו לשתות אותה. תשתינו בשירותים של הפאב, לא מתחת לחלון ביתם של תושבים.

יש אריה בכוס!

אח"כ הזמנתי גולם, בירה ששתיתי לאחרונה בינואר. זאת בירה מעורפלת בצבע ענברי כהה, והפעם הרחתי בה  ריבה ואורנים וטעמתי מרירות מעודנת. בכל פעם שאני שותה אותה הריח הדומיננטי משתנה – עניין שבטח קשור לאצוות הבישול וגם למצב הצבירה שלי (שלשום – אחרי ארוחת ערב מוקדמת במסעדת חבש האתיופית).

היה כיף. האוכל אותו אוכל (יקר בשקל-שניים מבתעשיה), הצוות אותו צוות מגניב שנחלק בין שני הסניפים, בטח עם כוח עזר חדש. המחירים זולים יותר מרוב מקומות הבילוי בסביבה והבירה אוכלת בלי מלח כל בירה שמוגשת מערבית לרח' התעשיה להוציא את חמארות הגולדסטאר בשוק לוינסקי, אולי. נהנינו ואולי אפילו נגיח שוב לביקור מתישהו, אם נהיה במצברוח לצאת מהאפלולית הנעימה של בסיס האם.

Beers2012 – לקראת התערוכה

הזמן: רביעי בערב
המקום: חדר ישיבות בקומת הקרקע של היכל הספורט יד אליהו, היכל נוקיה בשבילכם, הצעירים.
השותים: מי שהיחצ"נים של תערוכת הבירה הזמינו  לטעימה
הנשתים: בהמשך הרשומה

שבוע הבא הולך להיות קשה. הוא יפתח בכנס מהעבודה, יסתיים בבכחנליית יום הולדת ובאמצע הדובדבן שבקצפת, החגיגה שבהיכל שלה כל השנה אני יושבת ומחכה. Beers 2012 תערוכת הבירה ביד אליהו. היום הוזמנו לטעימה של בירות בוטיק ישראליות שיימזגו ביומיים האלה: חלקן חדשות שמושקות בתערוכה או שבושלו במיוחד בכמות מוגבלת לכבודה, אחרות כבר מוכרות ונמכרות ומקצתן סיידר. אני לא אוהבת סיידר, במיוחד לא את אלה היבשים. ניסיתי לאהוב פעם כשגרתי באנגליה אבל זה לא זה. תפוחים, יעיד החשאי, טובים לטארט טאטן. אנחנו כותבים בלוג בירה אז נחזור לעיקר, לפי סדר הטעימה.

על אחוזת בית – אלנבי ממבשלת המעיין באשדוד שמעתי לא מזמן ונכונה לי הפתעה חיובית ביחס לתיאורי הזוועה שליוו את הדיווח על שתייתה. בקומוניקט כתוב שזאת "בירת לאגר אדמדמה ממיטב המסורת הבווארית". יצא לנו לשתות אי-אלו בירות בוואריות בחיינו, ואחוזת בית קרובה לבוואריה כמו שרח' אלנבי קרוב למדרחוב הראשי של מינכן. צבעה יתר חום-נחושת עכור, יש לה ריחות של דבש ולתת קלוש ואלכוהול שמורגש מדי גם באף וגם בפה בשביל בירה בחוזק 5.3%. היא אנמית מאוד בפה וממהרת להסתלק משם.

בירת הPrivate Lavel הוגדרה בקומוניקט כשת"פ של מבשלת הדובים ומבשלת העם, שזה מצחיק, כי זה בערך כמו שאני אודיע על שיתוף פעולה ביני לבין עצמי. אותם אנשים עומדים מאחורי שני הפרוייקטים, רק שהדובים לא מציגים בתערוכה באופן רשמי ואילו מבשלת העם מגיעה בתור עצמה – שירות בישול למותגי בירה נטולי מבשלה משל עצמם. הפרייבט לייבל נראית יותר בווארית מהבירה של אחוזת בית: צהבהבה, עכורה ואטומה עם ראש קצף. יש בה ריח קלוש ומעניין של עשבוניות וגם פירותיות (ליצ'י, אמר החשאי). היא מרירה מאוד ועם סיומת ארוכה ויבשה. בירה טובה ולא מפתיעה בכשותיותה (שני סוגים – הלרטאו הגרמנית וצ'ינוק האמריקאית), בהתחשב בנפשות הפועלות. היא נעשית אפילו טובה יותר בלגימה השניה והשלישית. פאן לי, אמרה אמי הרוחנית לאה שנירר וצדקה.

אחריה הגיעה בירה מלכה חיטה. איזו התרגשות! הבירה הרביעית בלבד עד היום שהוציאה המבשלה המופלאה מהגליל המערבי, שקיימת כבר 5-6 שנים. מלכה הביאה לנו את האדמונית – אחת מהישראליות האהובות עלי ביותר בכל הזמנים ואת הבהירה – סייזון מגניב במיוחד. אפילו נסענו לבקר במבשלה בקיץ האחרון מרוב שאנחנו אוהבים את בירה מלכה. אך כגודל הציפיות כך גודל האכזבות and then some. הבירה דווקא התחילה בסדר – הצבע נכון, הריח יותר מדי מסטיקי, הבירה מימית מדי, המרירות בטעם לא במקומה (שלמיטב הבנתנו אינה מגיעה מכשות) ונעדרת חמיצות ומתקתקות שחיטה בווארית דורשת.  מה לעזאזל קרה שם? אנחנו מתים על בירות חיטה, מתים על מבשלת מלכה והאנטי קליימקס היה גדול וכואב. משהו שם התפספס בגדול. אין לי אלא לקוות שנפלנו על בקבוק או אצווה שלא סגורה על עצמה ושבפעם הבאה שננסה אותה (וננסה – בטח שניתן הזדמנות נוספת) היא תהיה אחרת. "מזכיר לי ויינשטפן", אמרה מי שישבה לשמאלי. הלוואי.

מהנקודה הזאת אפשר רק לעלות, והנה עלינו לג'מס בלייזר, ששוב בושלה ושתימזג בתערוכה בדוכן של המגזין בלייזר ולא בעמדה של ג'מס, שיגישו את הרפרטואר הרגיל שלהם. אהבנו את הבירה כששתינו אותה לפני כמה חודשים ואנחנו אוהבים אותה גם עכשיו. יש לה ריח גרעיני, קליה, קפה וקצת אשכוליות, טעם מריר וקלוי, קפה ומעט מדורה, גיזוז עדין וחלקה לשתיה. אם לסכם – טעים. נחמד שיש עוד הזדמנות לשתות אותה.

הבאה בתור – מבשלת שפירא, עם Jack's Winter Ale. שפירא זאת מבשלה שנפתחה בקיץ ומעסיקה כברומאסטר את יוחאי קודלר שהקים את מבשלת הנגב. החשאי ואני דגמנו את שתי הבירות שהמבשלה משווקת, הPale AleוהOatmeal Stout בפסטיבל הבירה של יואב יהודה. אנחנו משתדלים לא לסקור בירות בפסטיבלים, בטח לא בירות מסחריות שניתן להשיג ולהתעמק בהן גם מחוץ לאירועים מיוחדים. בגלל עומס אלכוהולי עדיין לא יצא לנו לטעום ולכתוב על המבשלה (לתוהים מה בתכנית הבלוג ל2012, אז הנה תוכנית לרשומה עתידית). ממה שאנחנו זוכרים הבירות היו מאוזנות מאוד ונכונות. הג'ק, שמיושנת עם שבבי עץ שהושרו בוויסקי ג'ק דניאלס לא. זאת בירה עכורה ומעוננת, שנראית כמו הסוף של הבקבוק. הבירה הריחה לי ממי ורדים, סוכריה ומלפפון, המרירות שלה לא נעמה לי בכלל. טעמתי גם טופי ומעט חמצמצות. מרקמה חלק מדי, הסיומת לא נעימה. זין, כתבתי על עותק הקומוניקט שקיבלתי. איזו אכזבה.

מבשלת הגולן בישלה לקראת הפסטיבל את העוג החורפית, חיטה דאבל בוק. זוהי בירת חיטה חזקה, עם 7.5% אלכוהול וצבע כהה מאוד יחסית לחיטה (אבל לא חום כהה דופלבוקי). היה לה ראש קצף נחמד ריח שהזכיר לחשאי בננה רקובה ולי, כמו גם למסובים אחרים, הזכיר את האימרה הפולנית "זה לא רקוב, זה דבש". אחרי שניה התחלתי להרגיש גם ריח פנולי, כמו פלסטיק של פלסטר. היא חמצמצה אבל יש בה גם מתיקות, מאוד חלקה בפה ובסיומת שלה מופיעים אלמנטים חיטתיים כדוגמת מסטיק ובננה.

הטריפל של מבשלת פאבו תושק לראשונה בפסטיבל . (תיקון טעות: הטריפל הושקה בקיץ ואף נמזגה בשטרן, מה שאומר שיכול להיות שאפילו שתיתי אותה. תודה לילדה השוודית המתה על התיקון) היא בעלת 9% אלכוהול, צבעה נחושת עכור, והקצף הדליל מתפוגג במהירות אחרי המזיגה. יש לה ריח פירותי וקלוש שנעם לי למדי וטעם מריר ועשבוני. כשות אמריקאית בולטת בארומה ובטעם. לא מפילה, אבל לא רעה כלל וקלילה לשתיה ביחס לאחוזי האלכוהול הגבוהים. יש לי הרגשה שהיא תצבור פופולאריות.

לאחר מכן שתינו את הטריפל הבלגי של מבשלת שריגים, ה-love child (או הממזר?) של מבשלת רונן ושל עמק האלה, מבשלה שנפתחה רשמית השבוע ושמעניינת אותי מאוד. אם האדמונית של מלכה זאת אחת הישראליות האהובות עלי בכל הזמנים, אז ההודית המכוערת של רונן זאת הישראלית האהובה עלי בכל הזמנים נקודה. (ונכון לעכשיו). הטריפל הבלגי מגיע מסדרת הבירות של מבשלת עמק האלה, שמבשלת את בירת החיטה הטובה ביותר מבין הישראליות שטעמנו, והיא בלגית כמו סנדרה קים (אזהרת אירוויזיון), אם לא יותר. צבעה זהבהב עכור. היא כבדה והאלכוהול ניכר בטעם שלה ובריח המתוקים מאוד. 9.2% הופכים אותה לשיאנית האלכוהול של ערב הטעימות.

קינחנו באלכסנדר בלאק, שיצאה עוד בשנה שעברה ומבושלת ומופצת מאז. זאת בירת פורטר חומה כהה ואטומה עם ראש קצף קטן בצבע חום בהיר, ריחות של קלייה וקפה שעשו לי טוב וטעם שאף הוא עשה לי טוב: מריר מאוד, מאוד, מאוד. יותר קיצוני מהג'מס בלייזר. הסיומת מרירה אבל קצרה (זה קטע כזה בבירות של מבשלת אלכסנדר).

סיכום? עזבו, בואו לBeers במקום.