מסיבת סיום

הזמן: היום האחרון של 2011, היום האחרון של פרוייקט קוראים ושותים

המקום: חדר המגורים, ליד המתקן לייבוש הכביסה ומול ערוץ 9 בMUTE

השותים: החשאי, אני ואיש הבירה

הנשתה: Martens Gold (עמ' 198)

קשה לי להתחיל לכתוב את הרשומה הזאת, האחרונה במסגרת הפרוייקט. מועצת רבני הבירה הוציאה פסק הלכה שמותר לי למשוך עד לתערוכת Beers 2012 כדי לסגור שנה מאז הוצאת ספר המותגים, ויש עדיין תקווה כלשהי לבקבוקים מאובקים ומשלוחי חירום של בירות שחסרות להשלמה עגולה ומושלמת של המשימה, אבל זהו, נגמר. לא הבלוג. הבלוג ימשיך באותה כתובת וימשיך לעסוק בבירה אבל לא באותה מתכונת, ואולי גם תחת כותרת אחרת, כי אתמול הפסקתי לשתות עם ספר מותגי הבירה בישראל. נגמר המרוץ קצר הנשימה אחרי בירות שכבר לא מייצרים/ כבר לא מייבאים. נגמרה תקופה של צריכה מתועדפת ומחושבת של בירה וקבלת החלטות על פי הרשימה ולא כתגובה לתשוקה רגעית (זאת בירה, לא צעיף של הרמס, לחלוטין מוצר לקניה ספונטנית בעשירון שלנו). נמשיך עם טיולי בירה ברחבי הארץ כי החשאי ואני road trippers מושבעים ואין מצב שנשמע על פאב בעמק בית שאן שמגיש גולדסטאר במזיגה איטית ונתעלם מהמידע, אבל בזמן שלנו. לא על חשבון שעות שינה/ לימודים/ כושר. נלגום בירות חדשות שמיובאות לארץ, נבקר באירועים, נעלה לרגל למבשלות חדשות ונכתוב, אבל פשוט בתדירות נמוכה יותר ובשופי. אולי בדרך גם נחזיר את המילה האחרונה במשפט הקודם לשימוש יומיומי. היא מקסימה.

אבל שניה, נסחפתי. רציתי רק לספר שאתמול בלילה שתינו Martens Gold מפחיות שנקנו במכולת בתחנה המרכזית הישנה מול שידורי הערוץ הרוסי, בלווית לחם בירה מלחם ארז והאג'יקה של מבשלת לאפינג בודהה, והיא היתה לגמרי בסדר! לאגר בהירה וקלה לשתיה למרות 6.5% אלכוהול. גמרתי את החצי ליטר שלי ושתיתי עוד קצת מהפחית של החשאי. לא באמת ציפיתם שנמזוג אותה לסניפטר, כן? טוב, איש הבירה מזג רק כדי לעמוד על טיבו של הצבע, אבל צורת השתיה האידיאלית לבירה שכזאת היא מהפחית. רצוי בפארק, אבל אפשר גם בסלון כשבחוץ זורמים נהרות של קאווה במחיר מופקע.

לא שהיא ברשימת הTo Drink שלי לשנת 2012 ולא שהחשאי יחליף את שתי הלוונבראו ב17 ש"ח מטיב טעם ברביעיית גולד ב18 מהתחנה המרכזית (אכן, המחירים עלו), אבל את חוויית התחתית של החבית שלה ציפיתי לא קיבלתי ממנה.

זה לא מצחיק, אבל זה די טוב, לא?