בירוש און דה רוקס

הזמן: ראשון בערב
המקום: נורמה ג'ין
השותים: החשאי, אחי הקטן והמצוין ואני
הנשתה: Liefman Fruitesse (עמ' 176)

אחרי כחצי שעה וטעימת קרלסברג וטובורג אדומה (שמיוצרת רק בישראל בגלל שהישראלים רגילים ללאגר כהה; הס מלהזכיר את הסיבה או את השם המפורש של הלאגר הכהה שישראלים רגילים אליה…) החלטנו לפרוש בנימוס מסדנת הבירה של בירמאסטר שהתקיימה בזמן אמיתי. יוסי המדריך היה מצוין וידע להעביר את החומר בצורה מרתקת אבל זאת בדיוק הסדנה שאני מנסה לגרום למחלקת משאבי אנוש בחברה שלי להזמין ליום גיבוש (לא למחלקה בה אני עובדת – אני מרגישה בבית בסדנאות אפיה). מברמנים – שהם קהל היעד הטבעי של מועדון הברמנים של זמן אמיתי – הייתי מצפה שידעו ממה מורכבת בירה ומה ההבדלים בין אייל ללאגר ואילו טעמים דומיננטיים בכל אחד מסוגי הבירה העיקריים.טוב, נו, גם הייתי מצפה מברמנים שידעו שמיץ אננס זה רכיב אלוהי, אבל שאין לו כל קשר למאי תאי. אני, ולא אלון דה לוקו, חיה בלה לה לנד.

בקיצור, חתכנו ועלינו לנורמה ג'ין. כשאני יושבת בבר אני נוהגת לשתות מהחבית, אבל התפריט הכביד עלי. ישנתי 4 שעות בלילה, הייתי עדיין תחת השפעה של כדור ערנות (אל תשאלו) ורציתי לשתות את הדבר הכי קליל בתפריט. כמעט והתפתיתי לבק'ס ללא אלכוהול (אנחנו עדיין ברמדאן?) אבל אגף הפירותיות בתפריט קרא לי והזכיר לי את ההדרכה של איש השיווק של דובל שנכחתי בה לפני מס' חודשים. ליפמנ'ס פרוטס, שמגיעה בכוס עגלגלה וחביקה משל היתה שוקו בחיבוקי במקס ברנר, ונמזגת און דה רוקס למטרות צינון הכרחי ביום המעיק שעבר עלי.

אכן, צנון צוננתי. הריח, שהתחיל חמוץ מדי, נפתח והתעדן אחרי כמה דקות בכוס עם הקרח וגם החמיצות בטעם נרגעת. הבירה הזאת, כמו רוב סוגי בירות הפירות,  נמכרת בבקבוק של 250 מ"ל. בטח זה עניין שיווקי, אבל כמות גדולה מזאת היתה מוגזמת. אחי הקטן הוא קניין בירות מוצלח אבל שתיין בירה הוא לא – הוא נהנה מהלינדמנס תפוחים שהוא הזמין. החשאי, שלא ממהר לשום מקום, שתה בישוף דופלבוק מהחבית והבחין בחיקוי שלנו שהתיישבו מימין לאח הקטן: הוא – בישוף דופלבוק. היא – ליפמנס פרוטס. טוב, לא באמת חיקוי. הם היו נקיים ורעננים. קינאתי בהם קצת.

בשורות טובות

הזמן: רביעי בערב
המקום: נורמה ג'ין ואז שטרן1
השותים:  אני ואז החשאי ואני
הנשתים: St. Bernardus Abt 12 (עמ' 221), St. Bernardus Tripel (עמ' 220), Hobgoblin (עמ' 127)

אז רק הבוקר אני מתפנה לכתוב על מעללי ביום רביעי. טוב שטרחתי לתעד את הדברים בזמן אמת, כי גם שתיתי כל כך הרבה וגם אני מתאוששת מהקונצרט של מקהלת הצבא האדום ע"ש אלכסנדרוב, שהתקיימה אתמול בערב במסגרת אירועי שבוע הגימלאים בתל אביב.

במקרה ועדיין יגיעו לבלוג הזה ממונחי חיפוש שקשורים למקהלת הצבא האדום (היו אי-אלו כאלה שהגיעו דרך הרשומה על מבשלת פאבו),שבעולם קרויה אנסמבל אלכסנדרוב אבל כאן היא עדיין משווקת תחת המותג המקורי והאיכותי, אז היה מעולה. קטיושקה, קלינקה, השיר הזה שהגבעטרון שרים (כולנו במצעד?) ושאר להיטים, בללייקאיסט עם אצבעות ארוכות שניגן סולו מטורף, רקדנים שהברכיים שלי כאבו לראותם, וידאו קליפים סובייטיים מיליטריסטיים וקולות שמיימיים. מה הם שותים כדי להגיע למנעד המופלא הזה? בטח לא בלטיקה.

דבר אחד הפריע לי. 27 מיליון מתים במלחמה הפטריוטית הגדולה, חורבן בצ'צניה ובלאגאן באפגניסטן ואין להם מספיק רפרטואר וכבוד כדי לדלג על ההבאנו שלום עליכם והירושלים של זהב? פאקינג פיזדטץ.

טוב, עכשיו בירה.

לפני ששתיתי את הבירות שלהן מוקדשת הרשומה הזאת ישבתי כמעט שעתיים בבית הספר לברמנים של זמן אמיתי במפגש עם מר בראם ורוויק, מנהל הייצוא של מבשלת דובל. היה מעניין, בעיקר לשמוע על המבשלה וללמוד איך משווקים לברמנים (קהל היעד של ההרצאה. אני סתם נדחפתי, כחברה לא-ברמנית במועדון הברמנים). טעמנו דובל, מרדסו טריפל ואת הליפמנים החדשים. אני מדלגת עליהן בסקירה, כי אני משתדלת לא לכלול בספירה שלי בירה שנלגמה באירועי טעימות.

כשהאירוע הסתיים עליתי לנורמה ג'ין, כדי לנצל באופן מיטבי את ההמתנה לחשאי, שיצא מרעננה כדי לאסוף אותי. נותרה כחצי שעה להאפי האוור המשתלמת יחסית לברים שווים (17 ש"ח לשליש מהחבית עד 20:00). הייתי רעבה אבל גם הנורמה ג'ין די שונאי צמחונים אז נשארתי עם אוכל נוזלי.

הסט. ברנרדוס אבט 12 מתקתקה וחזקה מאוד, עם טעמים פירותיים ואפטרטייסט של תמרים. אני מאוד אוהבת את הברנרדוס למיניהם וזאת האהובה עלי מכולם, אבל שלשום היא פחות ריגשה אותי מבעבר, אולי בגלל שאני קצת בפאזה כשותית כרגע. לטריפל היה טעם מעורפל, היא מרירה ועם אפטרטייסט ארוך. אלה רשמי הטעימה שלי. מה זה אומר? כנראה שסיבוב נוסף על הברנרדוס ברבעון הקרוב. להגנתי יכתב שהגעתי אחרי יום עבודה, שני אוטובוסים ג'יפה וטעימות נדיבות למדי של דובל, מרדסו וליפמנ'ס, כשעל מעט הקוגניציה שלי אמורה לגונן הזיוה שהזמנתי דרך הסיבוס לארוחת צהריים. במקום באוכל ליוויתי את השתיה בשיחה עם שניים שעלו אף הם מההדרכה ודיברנו על מחלות, תינוקות, שיווק ולהקות ניו ווייב. כשהחשאי הגיע עזבנו את הנורמה ג'ין ושמנו פעמינו לפלורנטין, אחרי מידע מסעיר שקיבלתי מעכברוש העיר, שההובגובלין שוב זורם בברזים של השטרן.

(תזכורת פאניקה: כאן וכאן. בינתיים יבואן אחר לקח לחיקו את המבשלה וגם מסתמן שהדליריום תחזור בקרוב למדפי ארצנו)

למרות שיש לי בקבוק במקרר, החלטתי לחגוג את הקאמבק בבירה מהחבית, לא פניה כזאת חדה מהבלגיות הכבדות שהיו הדומיננטיות באותו ערב. מאוזנת, פירותית ועם ריח של סילאן. תענוג. החשאי הזמין קרומבאכר חיטה וציין שיותר טעים לו מהחבית.

הערב נבלה במולי בלומ'ס בפעם הראשונה, אבל עד שהמוח שלי יתפוצץ מחלילים איריים, הנה עוד קצת מקהלת הצבא האדום, בימים בהם ג'ינס סובייט היה IN:

מוקדש לארז.

מתוק, מתוק/ הוא טעם החיים/ אם רק יודעים כיצד לטעום/ אם רק יודעים

הזמן: אתמול, אחרי ארוחת ערב חג
המקום: נורמה ג'ין, אליפלט 23
השותים: הבת דודה מאמריקה, החשאי ואני
הנשתה: Young Double Chocolate Stout (עמ' 157)

הכביסה במכונה ותיכף הבת דודה אוספת אותי. אין לי הרבה זמן ולכן אני מדלגת על הדיווח על הבר המשובח בו ישבנו שלשום בלילה כדי לדווח בקצרה על הדאבל שוקולד סטאוט שלגמתי אתמול בערב בנורמה ג'ין, אולי המקום עם האקוסטיקה הכי מעפנה באזור. החשאי התביית על שוף הובלון, הבת דודה התלבטה בין דאנסינג קאמל לבישוף אור וייס ולאחר טעימה החליטה על הגרמניה ואני, בניסיון להתגבר על הווליום, צרחתי בקול רם שאני רוצה את הדאבל שוקולד סטאוט. המלצרית מייד התנדבה להוציא לי טעימה לפני ההחלטה הסופית, צעד נבון מבחינתה ומבחינת הנורמה ג'ין, אבל אני הבטתי בה בבטחון ונדתי בראשי בשלילה. לא באתי ליהנות, רבאק, אני במשימה.

מי ששתה סטאוט בחייו וגם מי שרק קרא עליהם, יודע לצפות לטעם שוקולדי, בין טעמי הקפה וארומת הלתת הקלוי. לא כאן. למרות השם שבפירוש מכריז על הרבה שוקולד, ולמרות שהמשקה אכן מכיל שוקולד מריר אמיתי, שום דבר לא מכין אותך לטעם הזה, של ליקר שוקולד עם רמיזות דובדבנים, מהסוג שהורים מקבלים באריזות שי לפני פסח ומכניסים אחר כבוד לארון המשקאות, ליד הביילי'ס, השיבאס, הוודקה גולד והלימונצ'לו שהדוד רקח בתחילת המילניום. קיבלתי הלם. היה מתוק. מתוק מדי. שמחתי שהזמנתי רק שליש. ועדיין, אני רוצה לתת לסטאוט הזה הזדמנות שניה. יש לי כבוד לטעמים מודגשים.