IPA for the US of A – הגרלת כרטיסים לפסטיבל הIPA בנינקאסי ביום שישי הקרוב

ביום רביעי ה-4 ליולי יחגוג העולם 236 שנים לארצות הברית, הארץ והאומה שהביאו לנו ג'נוסייד אינדיאני ואת שחרור אושוויץ, את דיק צ'ייני ואת נועם חומסקי, את תכניות הריאליטי מחד ואת טוני מוריסון מאידך ואת (הנה, הגענו לבירה, ברור שנגיע לבירה. זה בלוג בירה, לא?) באד לייט ואת התחייה של בירות הבוטיק בכלל ושל סגנון ה-IPA בפרט.

יומיים אחרי חגיגת ההנחות בוול מארט בצ'יקאסה אוקלהומה והזיקוקים מעל ההדסון בניו יורק, הצוות של בירדי והנינקאסי עורכים פסטיבל IPA אמריקאי עם בירות בסגנון ה-IPA ממבשלות בוטיק ישראליות , מבשלות מסחריות ומבשלים ביתיים.

מי יהיה שם? טקוואנביר, ג'ויה, לאפינג בודהה, אייזיס, אלכסנדר (אתם חייבים לטעום את הגרין שלהם), שפירא, נינקאסי (בירת הבית), שופ הובלון, שריגים – רונן (ההודית המכוערת, הבירה הישראלית האהובה עלי מכולן), גופר'ס והדובים (יהיה עוד משהו חוץ מהאינדירה?) – רשימת מציגים ראויה ומעניינת, ללא ספק.

האירוע יערך ביום שישי בצהריים, בין 12-18, בנינקאסי, הפאב של בירדי, שנמצא ברח' היסוד 4, קרוב לבלומפילד, לבית המשקאות של נפתלי ולשר המשקאות. יש המון חניה בסביבה וקוים 25 ו-125 ממרכז תל אביב עוצרים לא רחוק משם. יהיה גם ג'אנק פוד אמריקאי (המבורגרים, נקניקיות, פופקורן וצ'יפס) והופעה של שי טוחנר ומיה יוהאנה מנחם שמנגנים פולק אמריקאי.

מחיר הכניסה 30 ש"ח כולל קופונים לשתי טעימות חינם, אבל בירדי ונינקאסי תרמו לבלוג זוג כרטיסים, שאותם נגריל בין קוראינו, וכך זה עובד:

השאירו תגובה לפוסט זה וספרו לנו מהי הבירה האמריקאית האהובה עליכם, עם כתובת מייל אמיתית, כדי שנוכל ליצור אתכם קשר במידת הצורך. 

רוצים להגדיל את סיכויי הזכיה? תעשו "לייק" לדף הפייסבוק של הבלוג, כדי לקבל עדכונים על פוסטים ועל עניינים שלא נכנסים לבלוג עצמו. רוצים להכנס להגרלה 3 פעמים? לייקקו גם את הדף של הנינקאסי, הפאב של בירדי. תשאירו הודעה (נפרדת) שלחצתם על הכפתור המתאים בפייס, כדי שנדע.

הגרלה רנדומלית תיערך ברביעי ביולי, בשעה 16:00. הודעות לשני הזוכים ישלחו לאחר מכן.

נו, אז מהי הבירה האמריקאית האהובה עליכם? עלי, נכון לעכשיו, זאת AleSmith IPA


פוסט סנט פטריק טראומה

יכול להיות שאסתכן כאן באובדן קוראים ובסכסוך קולגיאלי, אבל הנה, אכתוב זאת: ההתלהבות הזאת מאירלנד היא מעבר לבינתי. מוזיקה מחורבנת, וויסקי לא מעניין, ספרות בסדר אבל אף אחד לא יוצא מכליו בשביל לקרוא את רודי דויל ובירה חביבה אבל חדגונית וחיוורת לעומת היצע הכשות-לתת במים של שכנותיה. ובכל זאת, אני מסירה את הכובע בפני מחלקת השיווק של גינס ישראל שמוציאה לפאבים רבבות צעירים ישראלים שטופים פטריוטיזם זול, שנאת זרים ופחד קמאי מ"התבוללות" לחגוג חג לאומי לזכרו של ההוא שייבא את הנצרות לאירלנד (ושבקיץ מוציאים רבבות לחגוג את הבלומסדיי, מועד שמכל חוג מכריי, הבלונדינית היא היחידה שראויה לחגוג אותו.  היא קראה את יוליסס. את כולו. אתם לא וגם העותק שברשותי משמש כמעצור לדלת).

הסופ"ש האחרון היה היה חג הגינס. הוא לא התחיל ככה, לא ממש. בשישי בצהריים, אחרי הלימודים, החשאי ואני נסענו לנינקאסי, שאירחו תחרות בישול סטאוט ביתי. בשנים עברו נערכה בתקופה זאת של השנה תחרות אתגר הסטאוט, שת"פ בין גדי דבירי מבירדי, שגיא קופר ממועדון הבירה הישראלי וגינס. השנה לא התקיים אתגר הסטאוט, בו הבירות נשפטו בטעימה עיוורת לפי קריטריונים ברורים. במקום זה, בירדי/ נינקאסי וי.ד עסקים, המשווקים של או'הרה, בירה אהודה במחוזותינו, ערכו אירוע למבשלים ביתיים שהטעימו את תוצרתם ונתנו לקהל לשפוט. ולהכתיר את האירית הטובה באירוע.  למרות החשש – שהתממש – מצפיפות, נסענו בידיעה שזאת הזדמנות להתנסות בבירות של מבשלים שפחות יוצא לנו לפגוש, אם בכלל. מרוב הבירות לא נפלנו. זכורה לטובה בירת פורטר חלשה של לנר, קלויה, יבשה ונעימה והבירה של מבשלת ג'מוס, שגם זכו בתחרות הלונגשוט ביולי האחרון.

הזוכה בתחרות היה מתי רוזן מהבלוג "הבשורה על פי מתי", שהגיש סטאוט חביבה ורד אייל שפחות היה לטעמי.

פלאפל בג'ינה, קניה של בירות בלגיות בלשכת השר, אלגברה ליניארית וטעימת סם אדמס היסטורית והיסטרית שבה עוד יסופר והופ – הגענו למוצ"ש ולכביש החוף, בדרך לGoose Pub בקיבוץ עין שמר, פאב בניהולו של חבר של איש הבירה שהזמין אותנו לעשות אצלו את החג, ביחד עם קד"מ של גינס. המשלחת כללה את שלושתנו ואת הילדה השוודית המתה.

הגוס פאב ממוקם באסם תבואה ישן. הוא ענק, מרוהט כולו בעץ ועם תפריט בירה שרואים יותר ויותר במחוזותינו: הקרלסברגיה הרגילה + כמה בלגיות חזקות + היצע בקבוקים שמחוזק במספר בירות בוטיק ישראליות (מחכה ונגב, לפי אתר האינטרנט). אבל הפאב נמצא במרחק 50 ק"מ צפונית לעיר, וחוקי המשחק קצת שונים שם, נראה לי. טוב, ההיצע מכובד.

המקום ענק. פילסנו את דרכנו לשולחן במפלס העליון שהשקיף על ההתרחשות: צפיפות, מוזיקה רועשת שלא ממש זיהיתי מעדות הI'm a single Lady,עם כמה צלילים איריים מעצבנים מהשתולים, הסרט של סקורסזה בכיכובם של מאט דיימון וליאונרדו דיקפריו. השוודית, החשאי ואני הזמנו ויינשטפן, בירה מגרמניה, מדינה עם מסורת בירה מרתקת והיצע מגוון, מוזיקה מעולה ועבר ספרותי שמכסה על הווה לא כזה מרתק. איש הבירה הזמין שוף הובלון אאל"ט. הבירה שלי היתה טעימה. המנות שהזמנו היו מטוגנות לעילא ולעילא ועשו את העבודה, השירותים היו נקיים בתחילת הערב  ואני ממש לא זוכרת הרבה מעבר לכך. זה סימן טוב? נראה לי שכן.

גוס פאב ממעוף הציפור

בשנה הבאה נשאר בבית. קיבלתי מנת יתר של תילתנים ומרצ'נדייז גינס/ ג'יימסון.

להתראות באוקטוברפסט!

בירות של חורף

 

הזמן: שישי שמשי בצהריים, בעת הפסקת מתודית מהלימודים לקראת המבחנים
המקום: על הבר בנינקאסי
השותים: החשאי ואני
הנשתים: La Trappe Isid’or, McChouffe

בשניה שהרגשתי שתאי המוח שלי מתחילים להתפלג בינומית, יצאנו החשאי ואני לארוחת צהריים מהירה בסינג לונג. במקום לברר אם מנת הבננה המטוגנת מתפריט הקינוחים במקום היא טבעונית, החלטנו לקנות שוקולד מריר כמו נשמתה של מי שנפלה על המתרגל הכי מזעזע בתולדות האוניברסיטה הפתוחה שילווה אותה בטרה אינקוגניטה הידועה גם כמקרוכלכלה וללכת לשתות בירה בנינקאסי.

אחרי ששילמנו את החשבון המחשבה על חיפוש שוקולד נורמלי באזור הזה של תל אביב שמבשלת אחוזת בית חייבת לקרוא בירה על שמו, כבר לא קסמה לנו יותר אז ויתרנו על מוצקי הקקאו ונסענו לנינקאסי, שם באותה עת התקיים אירוע של החלפת ספרים. הכיוון הקהילתי של הנינקאסי מוצא חן בעיני מאוד: אירועים כמו ערבי הקוקטיילים של המפ"ל ועליית הגג, פסטיבלים של מבשלים ביתיים, כמו זה שהתקיים שם בשבוע שעבר בנושא בירות חורף וערבי ריקודים לטיניים הופכים את הנינקאסי למקום שמגיעים אליו כי נעים, ביתי ומעניין שם ולא כדי לדפוק ראש. ובנוסף לכל אלה יש שם אוכל מעולה, ידידותי לצמחונים ומסביר פנים לטבעונים, וכמובן בירה.

התיישבנו על הבר ולמרות השמש והפעם הראשונה זה שבועות רבים שיצאתי מהבית בלי מעיל, הזמנו בירות חורפיות. החשאי לקח מקשוף, שעליה כבר כתבנו במסגרת משימת ספר המותגים ואני ניצלתי את ההזדמנות להתעמק באיזידור, בירה של המבשלה הטראפיסטית ההולנדית לה טראפ שנחתה כאן בדצמבר, ושקרויה על שמו של הברומאסטר הראשון של המבשלה.  זאת בירה אידיאלית לחורף. עם 7.5% אלכוהול היא פחות כבדה מהקוואדרופל הפופולארית של המבשלה. צבעה נחושת אדמדמה, ויש לה ריחות פירותיים שהזכירו לי תפוח עץ וקינמון – טארט טאטן אולי? זאת בירה מרירה ועשירה בטעמים, עם סיומת מרירה וארוכה וגוף מלא, מהסוג שלא ממש מומלץ לשתות אם אתם מתכננים להעביר את השעות שלאחר השתיה עם עקומת הצריכה הפרטית.

המקשוף של החשאי היתה אף היא עשירה, כהה ומתובלת, כאן הורגשו גם ציפורן ופלפל, בנוסף לקינמון, ולמרירות התווספו רמיזות מתוקות שנחשפו במהלך השתיה. היא פחות מגוזזת מהאיזידור וככזאת חורפית יותר בעיני,

מי משתיהן יפה יותר? וואלה, שתיהן, שתיהן יפות יותר ובצהרי חורף שמשי, את שתיהן, שתיהן אוהב יותר, גם את זו וגם את זו.

באים, הולכים, שותים מהברזים.

הזמן: מוצ"ש ואז ראשון
המקום: נינקאסי, פורטר אנד סאנס ושוב פורטר אנד סאנס
השותים: החשאי, אני ובסוף עוד איש בירה חשוב ששתה מים
הנשתים: Foster's (עמ' 266), Erdinger Weissbier Dunkel (עמ' 45), Chimay White (עמ' 301)

לא ממש נשמתי בימים האחרונים, בין חדר כושר להפגנה לבדיקות רפואיות לאזכרה. לא ממש היה לי זמן לכתוב, אבל לעומת זאת יצא לי לשתות מספר בירות. לא משהו מעניין מדי, אבל עצם העובדה שמצאתי אותן בחביות מספיקה לי; ככל שאני מתקדמת כך המבחר החביתי שעומד לרשותי הולך ומצטמטם.

במוצ"ש נסענו לנינקאסי לסגור חוב. כשחזרנו הביתה בשישי החשאי ואני קלטנו שיצאנו משם בלי לשלם; כל אחד חשב שהשניה סגר/ה את החשבון. התיישבנו על הבר והזמנו – אם כבר הגענו לשם ואם כבר היה לנו חשבון פתוח, אי אפשר שלא להמשיך ולהתפיח אותו. להפתעתי לא הייתי צריכה לחפור בתפריט הבקבוקים. לברזייה של נינקאסי הצטרף ברז חדש ונוצץ של פוסטר'ס (שממלא מקום עד שתגיע בירה חדשה ואיכותית, כך נאמר לי). איך היה? אצטט עוד מישהו שהיה נוכח בבר,  שכינה את הבירה האוסטרלית הזאת "אחלה מים".

ביום ראשון היינו פעמיים בפורטר אנד סאנס. בפעם הראשונה אחרי קופת חולים במרכז העיר ולפני הרופא שבצפון העיר ובפעם השניה אחרי הרופא ולפני עניין נוסף בדרום העיר. בעיצומו של הקרוס קאנטרי העריתי לגרוני חצי ארגינגר ווייסביר דונקל, שהוגשה בכוס הנכונה אבל לא הלהיבה אותי ועוד כוס של שימאיי לבן (טריפל) מהחבית ששיעממה אותי.

אני חושבת שהשיעמום נובע גם כתוצאה מסוף השבוע המגוון בירתית וגם מהזכרונות מהטיול שעדיין מסרבים להרפות. טוב, וגם בגלל שאלו לא ממש בירות מהממות.

נשארו עוד חודשיים לסיום המשימה. אני עומדת בה. אין מצב שלא. עדיין לא בטוחה לגמרי מה יהיה ב2012. לא בא לי לעזוב את הבלוג.

כך סגרתי את תשע"א

 

הזמן: אתמול בלילה אחרי גיחה לסופר/ היום בצהריים לפני השנ"צ
המקום: הדירה ברמת גן של אחי המצוין/ נינקאסי ביפו בואכה תל אביב
השותים: החשאי, אחי הקטן ואני/ הגברת עמה אני חולקת את רשימת החברים המשותפים המפתיעה ביותר, האדון מבירה ועוד, אשתו, בנם, החשאי ואני.
הנשתה: Floreffe Double עמ' 268), Grolsch (עמ' 114)

לא יודעת למה אני טורחת לתכנן תכניות; בטח 80 אחוז מהרשומות כאן מתחילות ב"היינו אמורים לעשות X אבל אז קרה Y ועשינו Z" והנה עוד רשומה ברוח הזאת. תכננתי ללכת לפילאטיס, איחרתי, עשיתי את רוטינת האימון שלי במקום (עם אולסטאר. במידה ותהיתם, לא כיף להתאמן על הליכון עם אולסטאר). אחרי האימון תכננתי לרבוץ על הספה ולצפות בדיוידי של The Wire עד שארדם, אבל בדרך למכון אחי הקטן התקשר, וגרם לי למכור את תכניותי בעבור נזיד עדשים, פשוטו כמשמעו.

בגלל שאחי לא מצטיין בגזרת הבירה – גולדסטאר שנשאר ממסיבת הפרידה של אשתו לא נחשב – הבאנו מהבית בקבוקים. הובגובלין (שכתבתי עליו כאן) ופלורף דאבל, שקניתי ביום ראשון בחנות האלכוהול השכונתית שלי, דרך היין בקניון האלפיון, כמובן, במקום לפתור עוד שאלה על עקומת תמורה.

פלורף נמצאת על המדפים כאן די הרבה זמן, אבל אני לא זוכרת ששתיתי אותה לפני כן. היא חביבה מאוד והרגישה לי קלילה יחסית למקשוף ששתיתי ערב קודם לכן. נו, זה מובן מאליו – לפלורף יש 6% אלכוהול, למקשוף 8. אני חושבת שאלמלא אחי הקטן והמצוין, שהיה הערני והסקרן מבין המסובים, היינו מפספסים את הארומה של זרעי הכוסברה וקליפות התפוז שהחושים שלו קלטו לראשונה. כשנחזור לשתות לפי הדחפים ולא לפי רשימה בהחלט אחזור אליה.

פאסט פורווארד להיום בצהריים. תכננו לנסוע לדרום העיר כדי לפדות סירים בתמורה לקופונים. משפחת רק בירה שמה פעמיה לנינקאסי אז החלטנו להצטרף לפטי ד'ז'ור של בירה ובורשט. תפריט הבירה הדי-גדול של הנינקאסי סגר עלי. אם נתעלם לרגע מבירות הבוטיק הישראליות, נותרו בתפריט 6 בירות שלא נסקרו כאן בבלוג, שלחמש מתוכן מתוכננות טעימות ספציפיות. בצר לי הזמנתי גרולש, בירה קלילה עם בקבוק מגניב ובלי יותר מדי יתרונות נוספים. לא, בעצם יש, למי שדופק ברז מחגי ישראל וחוגג את חגי עכו"ם. הנה יתרון אחד והנה עוד אחד, שמדגים שלבירות מעפנות יש מקום בעולמנו.

אתן לכם לבלוע את הגפילטע ואשים פעמי לסלון, לצפות בThe Wire. אולי גם אשתה בירה. עד לפעם הבאה, תהיו לראש קצף עשיר ויציב ולא לזנב, אוקיי?

הרחק מהמון מתהולל

הזמן: שני בערב, אחרי שיעור במיקרוכלכלה
המקום: נינקאסי פאבליק האוס, תל אביב-יפו
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Kozel Cerny (עמ' 279)

אחרי יום עבודה ארוך ומתיש פיזית ותרגול שמנוון את המוח החשאי אסף אותי ושמנו פעמינו אל הסינמה סיטי, במטרה לצפות בסרט שמוקרן כבר בערך חודשיים. נשארו כרטיסים רק לשורה הראשונה. ויתרנו וברחנו משם לנינקאסי. היינו יכולים להשאר באזור ולשתות בטמפל בר, אבל הפקקים בחוץ, הדחיפות בתור והרעש הסטטי הבלתי נסבל של מתחם סגור בחופש הגדול הוביל לפנית פרסה ולנסיעה לקצה השני והשקט של העיר. רציתי לאכול משהו לא מטוגן ולשתות בשקט.

בנינקאסי יש עכשיו מבצע על הבירות הצ'כיות והגרמניות מהחבית – חצי ב20 ש"ח, מחיר שבעולם השפוי נחשב לנורמלי וכאן בישראל למחיר בתחתונים. החשאי הזמין מקשוף אבל אני החלטתי לנצל את המבצע כדי לשתות את הקוזל הכהה. היא הרבה יותר סולידית מהבהירה, ששתיתי ביום חמישי (או אולי זאת אני הסולידית אחרי היום הארוך הזה). קצת מימית, שזה מינוס, עם טעמים של לתת קלויה וקצת קרמל שזה לגמרי פלוס. אכלתי תפוד מהתנור שהיה טעים ומנחם (ולא מטוגן! אוכל ברים לא מטוגן רולז!), שילמנו את החשבון וחזרנו הביתה.

רגוע, לא מסעיר ובעיקר שקט. אני חושבת שכדאי שנדחה את הסרט לספטמבר, כשהנוער יחזור למכלאות.

הארד דיסק חיצוני

הזמן: שישי לפנות ערב
המקום: נינקאסי, לפני הסגירה
השותים: החשאי ופקעת העצבים AKA אני
הנשתה: Krombacher Pils (עמ' 291)

בשתי הזדמנויות שונות היום, שתיהן בהקשר של בירה, התייחסתי לחשאי בתור תאי הזיכרון הנוספים שלי או ההארד דיסק החיצוני. באמת, אני נעשית יותר סנילית מיום ליום, לא זוכרת מה קראתי ומה שתיתי, מותגים מתערבבים לי בראש ולא הריטלין, לא הB-12 ולא החומצה הפולית לא עוזרים לי. מזל שיש לי את החשאי, שלפעמים עושה קצת סדר בדברים. הוא זכר שאת המרדסו בלונד שתיתי במעברות בספטמבר, לדוגמא. בספטמבר! כדי להזכר במה ששתיתי בשבוע שעבר אני צריכה להכנס לבלוג. או הקרובמאכר פילז שהתלבטתי לגביו היום לפנות ערב בנינקאסי, לשם הגענו קצת לפני הסגירה וסיום שבוע ההרצה, כדי להתנחם בקרפלעך ובירה אחרי שקצת יצאתי משלוות הנפש ומסשן הלימודים: הוא אמר שהוא חושב שכבר שתיתי את זה, אבל בטוח לא כתבתי. אני לא זוכרת אם שתיתי בעבר קרומבאכר פילז, אבל כך או כך, לא כתבתי עליה.

בזמן שהחשאי נהנה מבירת חיטה בננתית מכוס ממותגת, אני לגמתי את הפילזנר שלי, שהתאים למזג האויר, למצב הרוח ולאוכל, מתוך לא אחרת מאשר כוס של אבאים (כוס הזכוכית עם המשושים שממנה אבא שלכם שתה מכבי/ נשר/ באדווייזר/ אמסטל בשנות ה-70 וה-80. להמחשה, ר' אודות הבלוג). הרגשתי כמו הכוכבת של הפאב. הקרומבאכר מגוזזת, עם ראש קצף יפה, טעם לימוני ולתתי אופייני.

Hasbeera

הזמן: רביעי בערב
המקום: פלורנטין. שטרן 1 ואז נינקאסי
השותים: גיס, גיסה, החשאי ואני
הנשתים: La Trappe Quadrupel (עמ' 162), Gordon Finest Gold (עמ' 101)

גיס, גיסה והאחיינונה הגיעו לחופשה שמבוססת יותר על קילומטראז' ופחות על בטן-גב. אתמול בערב החשאי ואני לקחנו אותם למקום אליו מגיע כל דובר אנגלית שנקרה בדרכנו – לשטרן 1, ללגום בירה ולהתגאות בכך שמים רבים זרמו לאגני החמצון במערב ראשל"צ מאז שרוד סטיוארט פירסם כאן שנדי והיום אשכרה אפשר לשתות בירה בלבנט. הם – חמושים בבטן מלאה מארוחת צהריים בג'מס בה גיס דגם את ה8.8, גיסה לגמה את הסטאוט, החשאי כיבד את גרונו באמבר אייל ואני, שאכלתי קוסקוס במשרד והצטרפתי כדי לראות את האחיינונה, שוב גמאתי דארק לאגר.

השטרן היה ריק כשנכנסנו אז כרגיל, התמקמנו על הבר מול הברזים. אני מתחילה לחוש במצוקה בשטרן. יש שם הרבה ברזים שאני אוהבת (ליבירה ביטר, מלכה אדמונית, IPA של הדובים, באס והובגובלין צצים בראשי. הייתי כותבת גם בישוף, אבל בדיוק הם עברו לקרומבאכר), אבל אני צריכה ככל האפשר להצמד לתוכנית ולשתות לפי הספר. אז הזמנתי לה-טראפ קוואדרופל, אולי הבירה הכי פחות קיצית במלאי החביות של השטרן. גם גיס הזמין אותה. זאת בירה טראפיסטית עם כל הכרוך בדבר: פירותית, ארומטית, 10% אלכוהול שמכבידים על הנשמה בקיץ התלאביבי, אבל מה, אחכה איתה עד לחורף?

שילמנו בשטרן ועצרנו לאתנחתא בפיצה הטובה ביקום ואחרי שהתמלאנו המשכנו לנינקאסי, הפאב החדש של גלית דבירי ממפעלות בירדי, שיפתח באופן רשמי ביום ראשון, אבל בינתיים הוא בהרצה ואני מרוצה: קירות ספוני עץ, מקום מואר יחסית, היצע ברזים מעניין שמתחיל בסטלה (!) ונגמר, לפחות כרגע, בגורדון פיינסט גולד, בקבוקים לרוב ואוירה מזמינה ולא יומרנית בעליל. צפוי, בהתחשב בעובדה שגלית היא אולי ביראית-על ואחת ה(א)נשים היותר נחמדים שפגשתי בסצינת הבירה כאן, אבל היא בהחלט לא מישהי ששמה היה צץ בראשי לו הייתי צריכה לחשוב על חיית לילה. טוב שכך. אני מעדיפה את הבירה שלי צוננת וטריה, את המוזיקה לא משתלטת (לפחות לא בפאב; בבית ובהופעות זה משהו אחר) את האוכל ידידותי לצמחונים ואת האויר נקי. הנינקאסי מספק את כל זה, בתוספת ווייב משפחתי מהסוג הטוב. אם הייתי נמנית על חוגי הפו"פ, כמו שקראו לזה בתקופה שרוד סטיוארט פרסם שנדי, לא הייתי יוצאת לנינקאסי כדי להכיר בנים, אבל אם הייתי עובדת באזור, לגמרי הייתי מגיעה לשם עם הקולגות כמה פעמים בשבוע לחצי אחרי יום העבודה. הזמנתי גורדון פיינסט גולד מחבית. אני מתה על הגביע של הגורדון,  אבל כאמור כאן וכאן (היי, תיעוד של המפגש ההיסטורי עם אנשי וכלבת דיזנגוף 100!), פחות מתה על הבירות. 10% אלכוהול אבל חסר לי משהו, גם בטעם וגם בגוף. אני מקווה שזה לא יהפוך אותי לפרסונה נון גראטה ברחוב היסוד, שכן אני מתכננת על הנינקאסי ובעיקר על בירות הבית שאוטוטו יוגשו שם.