שוב נתחיל מחדש

לא מצאתי תמונה של טייבה חלאל. בלאט.

 

הזמן: ראשון, לפני הקאמבק לחדר הכושר
המקום: פינת האוכל
השותים: החשאי ואני
הנשתים: טייבה ללא אלכוהול (לא בספר), Starobrno Dark (עמ' 224)

היום הזה עומד בסימן ניקוי אורוות: מעבר על מאות מיילים שהצטברו בשבועיים וחצי של היעדרות מהעבודה; חזרה לחדר הכושר אחרי שלושה שבועות של הקפאה ורבעון של הזנחה; ושתיית בירות שאנחנו לא ממש רוצים לשתות כדי לפנות מקום במקרר לבירות שהצטברו במקומות אחרים בבית -לא היתה לנו סיבה אחרת לשתות את בירת התפוחים הלא-אלכוהולית של מבשלת טייבה ובטח שלא לחזור לעוד סיבוב עם סטארוברנו אחרי האכזבה של אתמול.

ובכן, באופן לא מפתיע לטייבה תפוחים יש טעם של ויטמינצ'יק מוגז וחלש, משהו שאמהות שרוצות לפנק וחרדות לשיניים של ילדיהן יכינו: מעט מדי תרכיז ומים שעברו בסודה סטרים. אולי על קהל היעד המוסלמי זה עובד, עלינו לא. באופן קצת יותר מפתיע הסטארו דווקא לא רעה. לא היו בה הרבה גזים, תכונה שניתן אולי לייחס לגילו של הבקבוק – התאריך האחרון לשיווק הוא יום שלישי הקרוב פעמיים כי טוב – גם הריח לא ממש הפיל אותי – הרחתי צימוקים ופיספסתי את ריחות הקלייה שהחשאי איתר – אבל מבחינת טעם היא היתה בסדר גמור: הקלייה מורגשת והתחושה היבשה בפה מצאה חן בעיני. וגם: 3.8% אלכוהול. לא שזה אי פעם היווה שיקול, אבל אם כבר אלכוהול לפני אימון עדיף שיהיה מהז'אנר של הסטארו.

צ'כית לסיום התקופה

הזמן: מוצ"ש, שניה אחרי כתיבת הרשומה הקודמת
המקום: home sweet home
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Starobrno (עמ' 223)

זאת לא הבירה הראשונה שלנו בארץ. אתמול קיבלנו את השבת בדאנסינג קאמל עם ת'רוג וויט המצוינת והארומטית (חשבו על לימון ורוזמרין בריח) והבעלזבוב הברוטאלי מדי לטעמי, שזה לצ'ה דל דיאבלו שעברה תהליך הקפאה.הדאנסינג מסתמן כאחד המקומות הקבועים שלנו ולכן השקעתי בכרטיסייה של עשרה חצאים בהנחה, שמתווספת לאוסף כרטיסיות הקפה שאני מטפחת בארנק. נראה לי שהכרטיסייה של הדאנסינג תתמלא מהר יותר מזאת של סגל/ בוטיק סנטראל/ לה מולאן/ לה בון פטיסרי/ לאביט (תלאביבים – שימו לב לפריסה הרחבה), ולו בגלל שבבירה יש לי פרטנר, בעוד שבקפה אני סוליקו.

אתמול בערב שתינו בירת בוטיק אמריקאית שדי איכזבה ובקבוק של קפוצינר, בירת חיטה בווארית צלולה ולא טעימה שחשדנו שהיא מקולקלת.

הבחירה בסטארברנו היא שלי ורק שלי. החשאי, כידוע, איננו מחובבי הבירות הצ'כיות, אבל רציתי לסגור את הווקאנס בבירה קלילה. וקלילה איט וואז. לא יותר מזה. אחרי הלאגרים הטריים והעשירים בלתת של החופשה, הפילזנר הצ'כי מהבקבוק היה נפילה והנפילה היתה צפויה. נו, מילא.