פסטיבלי בירה בסופ"ש הקרוב

הבטחנו אתמול, אז בואו נחזור רגע לפסטיבלים. Drink and be merry, for tomorrow we may die, כפי ששרו אמביקס (זהירות, קראסט):

1. פסטיבל הבירות הביתיות המרכזי של השנה, הלא הוא אירוע הLONGSHOT של סמואל אדמס יתקיים גם השנה במרינה בהרצליה. הלקחים נלמדו והוא יערך רק ערב אחד – ביום חמישי, ה2.8. סביר להניח שיימזגו שם מלא בירות מעפנות, אבל בטוח יימזגו גם מלא בירות טובות, אז כדאי לבוא. השאירו את הילדים בבית – גם את התינוקות בעגלות; משטרת ישראל הם דושבאגים ויסגרו את האירוע אם יראו שם קטינים. פרטים נוספים בדף האירוע ופעילות חמודה בדף של סמואל אדמס VIP בפייס.

2. באסרו חג של הלונגשוט, קרי יום שישי, יצויין יום הIPA. גם השנה Beer and Beyond והדובים מתארגנים על כל הכשותיות שיש בנמצא, אלו שמבושלות בארץ ובירות ייבוא. בגזרת המקומיות יהיו גם בירות של לאפינג בודהה ואת הביתית של מייבירוביץ' שכבר מבשלים מסחרית, שעליהן לא נגזר מס, אז אפשר להקיש את המערכת ולשתות רק אותן. הפעם האירוע יערך בפורטר אנד סאנס בתל אביב בשעות היום, אז אפשר להשאיר את האוטו בבית, לקחת אוטובוס – הרבה קוים עוצרים בסביבת הפורטר – וליהנות מהמבחר.

גם כאן יש דפייסבוק לאירוע.

בואו להגיד שלום.

מס על בירה, פחחחחחחחחח

תכננתי לכתוב היום רשומה קצרה, רק כדי ליידע אתכם על שני אירועים שיתרחשו בסופ"ש הקרוב, אבל ביבי ושטייניץ שוב החליטו לקלקל, והפעם את הנושא שלשמו התכנסנו.

בהינף קולמוס החליטו קריוס ובקטוס של הפוליטיקה הישראלית, AKA ביבי-שטייניץ, להעלות את המס על הבירה. הבשורה תפסה אותנו בבית, ברביעי בערב, כשהחשאי ואני אירחנו מפגש טעימות. מתוך שמונת הטוענים שלושה מתפרנסים מבירה. האחד מנהל באחת מהמבשלות הגדולות; השני הוא בעלים של מבשלת בוטיק; לשלישי יש עסק שכל מהותו ופעילותו מוקדשות לקידום תרבות הבירה בארץ. שלושה אנשים שהולכים להפגע ישירות מהמס הזה ישבו אצלנו בסלון בשעה שההודעה על המס הספיני במהותו פורסמה. איפה היו בני משפחותיהם והעובדים שלהם, שאף הם הולכים להפגע מכך? לא יודעת. הסלון צר מלהכיל טעימה המונית. חמשת המסובים האחרים גם יפגעו מהמס הזה. לא אדבר בשם החברים, אבל החשאי ואני מסוגלים לספוג את ההעלאה הקרובה. אנחנו מרוויחים יפה (ביחס לרוב האוכלוסיה, כן? זה לא אומר שאנחנו יכולים לקנות בית או לממן ילדים) – נשחוק עוד קצת את המשכורת.

המס הזה בזיוני. בגלל ששחקתי את עצמי אתמול בדיונים על הנושא, אחרוג ממנהגי ואעשה קופי-פייסט. לא ליחצ"נים (אם כי במקרה הספציפי הזה קוראים ושותים ישמחו לפרסם הודעות לתקשורת), אלא לגדי דבירי, הבעלים של בירדי ואחד מעמודי התווך של הענף שהולך ונבנה כאן:

בהמשך להעלאת מס הקניה על הבירה ובעקבות שיחות שלי עם אנשי בירה מזועזעים כמה נקודות שצריך להעלות:
1. הכי קל זה לבוא ולהפציץ, בלי לחשוב. למרות שבתחומים אחרים יודעת הממשלה לאמץ כל מיני חוקים ותקנות מחו"ל ולהתלות בכך שבאירופה זה גם ככה, פה משום מה הראש נטמן בחול ולא נראה שממש ניסו לבדוק מה קורה שם כי אם היו בודקים היו מגלים שבמדינות אירופאיות שיודעות בירה מהי מתייחסים אחרת למיסוי על בירה.
2. מיסוי בגובה של 4.19 ש"ח לליטר הוא מכת מוות לתעשיית בירת הבוטיק הישראלית. גם ככה מדובר בשוק קטן ובהקפיי ייצור נמוכים יחסית. זו תעשייה צעירה ומתפתחת ובמקום לעודד אותה מורידה הממשלה גרזן עליה. אני מאוד מקווה שזה נובע מכך שעדייין לא יודעים בממשלה שיש תעשייה כזו ולא שמכה זו הונחתה תוך ידיעה שהיא תפגע בתעשייה.
לכולם ידוע שמה שמניע בסופו של דבר את הכלכלה אלו הם העסקים הקטנים ותעשיית בירת הבוטיק בנוסף לכך היא גם מוקד תיירותי ומוקד הסברתי חשוב מאוד במלחמה נגד השימוש לרעה באלכוהול. (ביננו, כמה שיכורים ראיתם מסתובבים ברחוב עם בירת בוטיק ישראלית, כמה ילדים שיכורים נתפסו כשהם שותים בירת בוטיק ישראלית?) ולכן באירופה השכילו להבין זאת והעניקו הקלות למבשלות הקטנות.
3. שיעור מס הקניה ביחס לעלות המוצר הוא שערורייתי !!! בחישוב גס, שיעור המס נע בין 70% מעלות הבירה במבשלה קטנה ל- 300% !!! (שלוש מאות אחוז) במבשלה תעשייתית גדולה. שיעור מטורף לכל הדעות שלא ברור אם יש לו אח ורע באיזשהו מקום.
4. ואם יצקצקו המתחסדים בלשונם ויגידו שהכלכלה במצב שביר וצריך להגביר את גביית המיסים אז תרשו לי להגיד שיש ענף שלם בתחום האלכוהול שמשום מה זוכה ליחס מועדף ולפטור ג ו ר ף ממיסוי זה – ענף היין. אולי הגיע הרגע להשית גם עליו איזשהו קצה של מס שיעזור למלא את הקופה.

מישהו, לא יודעת מי, כבר העלה עצומה הקוראת לביטול המס. תחתמו, בבקשה תחתמו. עצומות תמיד נראות לי כמו אקט פופוליסטי שלא באמת עוזר, אבל שני הליצנים* האלה לא ממש נרתעים מפופוליזם זול, נניח דוגמת העלאת מס על ייצור משקה בן 5% אלכוהול והנחתת מכת מוות על תעשיינים זעירים, אזו אולי זה יעזור.

העצומה כאן:

לקישור לעצומה הקליקו על התמונה

 

*ליצנים מפחידים אותי. אם אי פעם אחלה בסרטן, הכימותרפיה/ ביולוגיים לא יפחידו אותי – "רופאי החלום" שמסתובבים במחלקות יגרמו לגרורות להתפשט. גם בהקשר הבריאותי ביבי ושטייניץ מפחידים אותי, אבל זה סיפור אחר (מי אמר אבחנה שגויה כי המערכת התקמצנה על אמצעי הדמיה יעיל ולא קיבל?)עם הג'לולוגים שקוראים את הבלוג, ויש כאלה, הסליחה.

האימפריאל מכה שנית

הזמן: אתמול בערב וגם היום בערב
המקום: כאן
השותים: צמד הבטלנים
הנשתים: Samuel Adams Imperial White ( עמ' 242), Samuel Adams Imperial Stout (עמ' 243)

מייד אחרי שאפרסם את הרשומה הזאת אמחק את שני הסמואל אדמס האחרונים בדף שותים וכותבים של הבלוג. 11 בירות של סמואל אדמס מופיעות בספר המותגים. חלקן חדשות כאן בשוק, אחרות עונתיות ואחדות – כולל השתיים שייסקרו היום – מיוחדות וחזקות מאוד.

אתמול בערב, אחרי המיצפטל ולפני האימון, פתחנו בקבוק של האימפריאל סטאוט. אחוז האלכוהול כפול מזה שבגינס ובאו'הרס ושלא במפתיע, זה התבטא גם בטעם שהיה מתקתק קצת ובמרקם שלא היו קרמי, אלא קצת יותר מוגז. כל קשר בין הסטאוט שמוגש לכם במולי בלומ'ס לאימפריאל מקרי בהחלט.

את האימפריאל ווייט שתינו הערב, כשחזרתי מגיחות לאירועי לילה לבן (פסטיבל פאנזינים והופעות פאנק ברחבה תחנה המרכזית החדשה – אולי החלל עם האקוסטיקה הכי מגניבה שנתקלתי בו ב-18 השנים שאני פוקדת הופעות פאנק בישראל, מכירת ספרים בבית אריאלה והופעה של ניפל טוויסט באותו מקום, שנאלצתי לעזוב בגלל חשד למצב חירום עם החתולה). אין כאן שומדבר סמלי.

אז הווייט היא בירת חיטה שבינה לבין הבוואריות המוכרות והאהובות גם אין שומדבר. היא כמו בירת חיטה בלגית על ספידים, או כמו גירסת מיינסטרים של הקריספי ווייט של אביר האלה:  מעורפלת, כהה, עם טעמים חדים ותוקפניים. טוב שלא חרגנו ממנהגנו וחלקנו את הבקבוק. אין סיכוי שהייתי מצליחה לגמור בקבוק שלם בזמן סביר לפני שהנוזל מתחמם ומשתטח.

 

 

סיומת מרירה ליום חמצמץ

הזמן: הערב כשחזרתי מהעבודה
המקום: בבית
השותים:  החשאי ואני
הנשתה: Samuel Adams Summer Ale (עמ' 234)

הסאמר אייל של סמואל אדמס באה לי בטוב היום. שבוע עבודה שהתחיל ברגל שמאל ובמבוכה גדולה וענייני משפחה שעושים קמטים ולא מצחוק די מינחסו לי את היום. מעבר לאובססיית הסמואל אדמס הזמנית שלי ההיצע כרגע במקרר כולל בעיקר סטאוטים וIPA ואני רציתי לסגור את היום עם משהו קליל, חיטה אמריקאית, לדוגמא. לא שהכרתי את הז'אנר לפני כן ולא שבכלל הייתי מודעת לעובדה שאני שותה בירת חיטה, כן? כל קשר בינה לבין הבננות הכבדות של בוואריה והכוסברה והערפיליות של בלגיה מקרי בהחלט. הסאמר אייל לימונית, צלולה וקופצנית ועםטעם של דגנים שלאחריהם מרגישים קצת כשות (ויש לה פקק תכלת קיצי וחמוד). אני חושבת שזאת בירה שאנשים שהולכים לים יהנו לשתות אותה על החוף.

בספר מותגי הבירה ממליצים ללוות אותה בדגים ופירות ים, סלטים קייציים, פסטות ללא רטבי שמנת או גבינות מתובלות. אנחנו שתינו אותה בצמוד לאורז מתובל ולטופו ופטריות מוקפצים ברוטב על בסיס חמאת בוטנים וטבסקו שהחשאי הכין. היה טעים והכרחי אחרי כמעט שבוע של משלוחים ואוכל בחוץ.

מחכים לצאת השבת

הזמן: היום, שבת
המקום: בבית
השותים:  החשאי ואני
הנשתים:Samuel Adams Boston Lager (עמ' 232), Samuel Adams Honey Porter (עמ' 239)

אחרי ארוחת צהריים בפת קואה (כן, כן, הסינית של אהרוני מהאייטיז עדיין חיה ובועטת!) חזרנו הביתה להתחרדן במזגן עד לפתיחת שערי הקניון. אירועים שצפויים להתחולל החודש מאלצים אותנו לצבוא על פתחי רשתות הקונפקציה. בינתיים שלפנו את הבירות מחזית המקרר – סמואל אדאמס, שנרכשו סופ"ש האחרון בדרך היין בקניון G מתחת לפנטהאוז שלנו.

זה מוזר שעדיין לא שתיתי את הבוסטון לאגר; זאת לא הבירה הנפוצה ביותר של המבשלה? זאת שגם אפשר למצוא בברזים? בכל מקרה, בבית שותים מבקבוק והנוזל שנמזג מהבקבוק היום לפנות ערב היה ענברי ושקוף למדי, עם ריח מעקצץ של לתת. זאת לאגר מאוזנת, מרירה ונעימה ומתאימה לקיץ. pubable – משהו שהייתי מזמינה בפאב.

כעבור שעתיים שתינו את ההאני פורטר, שלה צבע של קולה וריחות של שוקולד וצימוקים ואחרי שתי דקות בערך גם דבש. הבירה טעימה. למרות שהיא מכילה רק 5.45% אלכוהול לפי התוית באנגלית ו5.5% לפי התוית בעברית, היא היתה קצת כבדה. הדבש לא ממש מורגש. הבירה מתקתקה אבל המתיקול לא בוטה (כמו בברבר למשל). היה לי טעים, אבל ההאני פורטר איננה בירה שהייתי יכולה לשתות ממנה הרבה.

הכי טוב בבית

הזמן: אתמול אחרי העבודה
המקום: ביתנו הקט
השותים:  החשאי ואני
הנשתים: Samuel Adams Black Lager (עמ' 238)

אחרי החוויות הלא נעימות, שהובילו לרשומות מרירות ולא מכשות, מגיעה לכם, קוראים יקרים, ולנו, שותים זולים, דיווח על משקה סולידי מהמקרר הביתי. הסמואל אדמס שקיבלנו כתמריץ למקדימים לפסטיבל מעברות חיכה לנו בקדמת המדף.

הבלאק לאגר היא בת הדודה האמריקאית של הקרומבאכר הכהה. צבעה – כמה מפתיע – שחור כמעט ואטום. היא מריחה מקרמל, חרובים, לתת קלויה (איזה כיף! קלוי זה שני רק לעשן בדירוג הריחות שלי) ומעט קפה. טעמה מריר-מתוק, טיפה שוקולד וגם קפה. חביבה ביותר, להוציא את הסיומת הקצרה מאוד.

יש הרבה הפתעות במקרר שלנו: כמה אוף-לייבלים שאני כבר מתה לנסות, שוקולד סטאוטים לאתגר ראש-בראש, יין שעורה וסמיקלאוסים שממתינים בסבלנות לתורם בסוף השנה. אילו בירות יש לכם במקרר הביתי?