סוף עונת הבירות

זו רק אני או שגם אתם שמתם לב שבישראל קיימת מעין חפיפה בין עונת הרחצה ל"עונת הבירות"? השוק מתעורר לקראת יום העצמאות, כתבות היח"צ עולות לפורטלים, החברות הגדולות מפיקות אירועים ומפרסמות יותר ורוב הפסטיבלים, קטנים כגדולים מתקיימים בתקופה הזאת (להוציא את BEERS ואת חג הגינס, הלא הוא סט. פטריק'ס דיי, שחל במרץ, ללא כל התחשבות במזג האויר המזרח תיכוני).

נדמה שמחוץ לחוג המצומצם יחסית של חובבי הבירות, המשקה הזה עדיין נתפס כמרענן, כמשקה קל שהולך טוב עם רביצה בחוף או בפיקניקים. אפילו אם נתעלם מבלגיה ומהאיילים הכבדים ורוויי האלכוהול שיוצאים משטחה, במדינות כגרמניה, אוסטריה, צ'כיה ושווייץ צורכים לאגרים קלילים לאורך כל השנה. לא יודעת למה במקום בירות עונתיות יש בישראל עונת בירה. לא יודעת. בטח לאורן אבראשי יש תשובה מפורטת ומבוססת, אולי כזאת שבכלל סותרת את ההנחה שלי.

בכל מקרה, אם אתם נמצאים או מגיעים היום לתל אביב, תוכלו לחגוג את סוף העונה בשני אירועים שונים. הראשון, האוקטוברפסט של פאולנר במתחם התחנה. בכתבה פרסומית שהופיעה השבוע בעכבר העיר מופיעה רשימה של פאבים שמציינים את האוקטוברפסט. המאנקי'ס באילת מוזגים ויינשטפן וקפה דליה בתל אביב, שמתהדר בגינת בירה שמספרים שהיא חביבה ביותר, מוזגים לכבוד האוקטוברפסט ווסטונ'ס סופר פרמיום. מבשלת ויינשטפן אמנם קרובה למינכן אבל איננה נמצאת בשטח השיפוט שלה ולכן הבירות הנהדרות שמבושלות בה לא נמזגות באוקטוברפסט האמיתי. אם היטלר היה מתאמץ קצת יותר אולי הוא היה כובש את בריטניה ובכך הופך את ווסטונ'ס לדוייטשה סיידר. זה לא קרה ולכן הבחירה לחגוג אוקטוברפסט בשתייתה קצת תמוהה לעניות דעתי.

בכל מקרה, פאולנר היא בירה מינכנאית אמיתית, עם בירה מיוחדת שמבושלת לכבוד האוקטוברפסט ונמזגת הערב במתחם התחנה, יחד עם בירת החיטה המוכרת ועם פאולנר סלבטור, דופלבוק כהה וחזק. ביקרתי באירוע אתמול בערב וחזרתי לדווח. שתיתי בירה טריה, בניגוד לפעם הקודמת בה שתיתי פאולנר אוקטוברפסט, שתפסה כיוון שונה מהרצוי, הבירה שנמזגה אתמול היתה טריה, עם ריחות לתת וחציר מרעננים ומרירות מאוזנת. חצאי ליטר נמזגים לכוסות בירת חיטה ממותגת מפלסטיק קשיח שנראות כמו הדבר האמיתי ובדוכן הבירצ'נדייז אפשר לקנות גם ספלי חרס מסורתיים.

אני די סולדת מאירועים המוניים, אבל היה נחמד אתמול בערב. היו הרכבים שניגנו מוזיקה שלא מעניינת אותי אבל לא הפריעו לנהל שיחה עם בת הדודה מאמריקה ואוירה נעימה ומשפחתית למדי. בשעות הערב המוקדמות נצפו במקום משפחות עם ילדים, שזה תמיד יותר נחמד מקבוצות בני נוער שטופי זימה וזוהמה, שמנסים לשדל אותך לקנות עבורם טובורג או מרצדס (ע"ע טעם העיר). ככל שמנגישים יותר את הבירה לקהל הרחב ומנטרלים את המימד הבלייני והאלכוהולי מהסיפור ייטב לכולנו – חובבי בירה, הורים וילדים. טוב עשתה עיריית תל אביב שאפשרה כניסה חופשית (עם הגבלת מכירה לבני 18 ומעלה כמובן), שלא כמו עיריית הרצליה שסגרה אירוע הלונגשוט למבוגרים מעל גיל 18. בקיצור, תגיעו. אין סיבה שלא יהיה כיף.

עוד היום בדרום העיר, פסטיבל סיום הקיץ של בירדי בנינקאסי. יש דף אירוע בפייסבוק, בו פרטים על האיוונט שיתחיל ב-18:00. המתכונת זהה לזו של האירועים בבירדי/ נינקאסי: 30 ש"ח כניסה, תשלום נפרד על טעימות, אוכל מטוגן. המשתתפים? נורמן פרמיום, היבואנים של סופר-בוק הפורטוגלית, השחקנים הקבועים מגזרת הביתיות שמשתתפים באירועים של בירדי (ללה, הבשורה, לאפינג בודהה, טאקוונביר…). יימזג צ'ייסר בכניסה, אגב מימד בלייני ואלכוהולי. האוירה באירועים של בירדי תמיד מצויינת – משפחתית לקבועים, מסבירת פנים לחדשים ובגזרת הביתיות יש לרוב הפתעות מעניינות. האם נגיע? הנטיה כרגע לא ללכת, כי כניסה בתשלום שאיננה כוללת תלושי טעימה, קונספט שנהוג ברוב האירועים בארץ מייקרת מאוד את הבילוי ותכלס, די מבאסת. אבל שמועה שהגיעה ממקור אמין גורסת שבמקום תימזג בירת האוקטוברפסט של לוונבראו, אולי המבשלה המינכנאית שהכי אהבתי בטיול הבירה שלנו בשנה שעברה. אז אולי. הבירה לא תהיה טריה כמו בלוונבראו, אבל הכניסה תעלה פחות מכרטיס טיסה.

וגם הבירה די זולה

לוונבראו ברוהאוס – הכניסה חופשית

ואם אתם בדרום תל אביב, קפצו לנמל יפו ושתו איזו שפירא או ג'אפה אייל מהברז של הביר מרקט, רגע לפני שסוגרים את הים.

פרוייקט הגולדסטאר עוצר במדרשת שדה בוקר

שלו ושלה. איזו פאב מדרשת שדה בוקר.

לא היו לנו שום תכניות אלכוהוליות לסוף השבוע המדברי שהעברנו בתחילת יוני. אם לדייק, לא היו לנו תכניות בכלל. נכנסנו לאוטו, נסענו, עצרנו בצומת קמה ושתינו סן מיגל סלקטה דלוחה, המשכנו לנסוע, לא פנינו לערד מכורתנו (תמיד יש פעם ראשונה) ואיפשהו בהר הנגב עצרנו בתחנת דלק נוספת כדי להצטייד במים ולנסות להבין איפה נישן הלילה. בסוף הגענו למדרשת שדה בוקר, בסוף היה חדר פנוי בבית הספר שדה במקום ובגלל ש beggars can't be choosers לא היססנו ולקחנו אותו ללילה. מזל. עם כל הכבוד לסצינת הצימרים ה"מפנקים", איפה עוד היינו מקבלים חדר עם 6 מיטות, שבהן 2 מיטות קומותיים? ברור שניצלנו את הפסיליטיז. אחרי מקלחת קצרה הלכנו לבדוק את מה שהמקום מציע. לא, לא התצפית על בקעת צין, מיינד יו. את המרכז המסחרי.  סניף כשר וסגור של פיצה דומינו, מרכול, סניף של קופת חולים, מספרה שפתוחה פעמיים בשבוע, דואר, מעדניה עם גבינות מקומיות ובירות בוטיק ופאב. אואזיס בשם איזו פאב, ממוקם בין המוזה בערד לחבית במצפה רמון.

זה לא כל כך נעים לראות פאב סגור

רול-אפים של פאולנר ודגלים של גולדסטאר בכל מקום ושלט מעץ עם ימי הפתיחה, ש-ו' לא כלול בהם. קארמה. חבל, כי זה לגמרי מתאים לפרוייקט הגולדסטאר של הבלוג: פאבים בטיזי לוך הם לחם חוקנו כשאנחנו יוצאים מהאינקובטור שידוע גם כביתנו הקט.

שוטטנו בשבילי הישוב וצפינו בשקיעה, אכלנו ארוחת ערב מוסדית בחדר האוכל של המדרשה ואחר כך התיישבנו על ספסל מתחת לירח. צופים בכוכבים למעלה ובפנסי הג'יפים שירדו לטיול לילי בנחל צין למטה, חשבנו שנסגור את היום בסביבות 10. בלי ספרים, בלי טלויזיה, בלי בירה אבל עם עייפות שהצטברה מיום של נסיעות ושוטטות בחום – פוטנציאל ליקיצה מוקדמת ולטיול לפני שהחום הופך למוגזם מדי. אבל אז, לא יודעת למה, החלטנו לבדוק שוב את הפאב. אולי נפלה טעות בפרסום או אות מהשלט. בנקודה הזאת אתם בטח מבינים שהמקום אכן פתוח בימי שישי ואנחנו מבינים שהפאב נפתח יחסית מאוחר. הגענו ראשונים. מלבדנו היה שם גלעד הברמן והבעלים, החתולה והכלב.

חתולת הבית המהממת. בכלל, שדה בוקר מלאה בחתולים יפים, רגועים ומטופחים.

במקור מעכו, גלעד התחנך בבית הספר התיכון הסביבתי שבישוב ואחרי הצבא החליט להשאר במדבר. רעיון הפאב קרם עור וגידים בשנה שעברה, אחרי המונדיאל או היורו או איזשהו אירוע כדורגל קיצי, שבו גלעד הרים מסך, ארגן כסאות ומזג בירה. לפני מספר חודשים הוא פתח את האיזו, אחרי עבודת שיפוץ שכללה ניגור רהיטי עץ מאסיביים עם פינת שאנטי (ברור!) וגלריה קטנה וחמודה (לא ברור בכלל). אנחנו ישבנו על הבר, קרוב לברזי הגולדסטאר והפאולנר וקרוב לצלחת הזיתים המפולפלים והטעימים. יש תפריט ידידותי לצמחונים שכולל גם טורטיות עם שעועית, בניגוד לגרסת הערסים/ חתונות המאכזבת בכל פעם מחדש של אנטריקוט בסיבוב, אבל המטבח סגור בסופ"ש.

הכלב המהמם ואופניים עם מושב לילד ברקע. שכונה. איזה כיף זה שכונה.

הגלריה. בא לי לישון שם.

לאט לאט התחילו להגיע אנשים למקום. מקומיים, כמובן, שלא התלבשו ליציאה, כי פאב ביתי/ שכונתי זה מקום שהלקוח הקבוע אמור להרגיש מספיק בנוח כדי לצאת אליו גם בפיג'מה. גיאולוגים והידרולוגים שחיים ועובדים במדרשה, חיילים בחופשה שקפצו לרגע, נשים בכפכפים שקפצו לצ'ייסר ג'יימסון. שכונה, כמו ששכונה צריכה להיות: מסבירת פנים, נינוחה ובטוחה לבאות (ולבאים) בשעריה. החשאי ואני שתינו מכל המבחר שבברזים (פאולנר וגולדסטאר, כן?). הבירות טריות-טריות. המערכת נקיה ומתוחזקת. ביקשתי שימזוג לי את הגולדסטאר לאט. אין מה למהר. היא היתה אגוזית, מגוזזת בדיוק במידה, עם ראש קצף גדול ויפה. לו היתה עבודה באזור ובהנחה שיש במדרשה ספריה ציבורית, היינו עוברים לשם בלי לחשוב יותר מדי, כי את הצלע השלישית ברשימת הצרכים שלנו, איזו פאב מספק.

כשפוגשים יעלים, אפילו ההנגאובר נעים.

מכירים מקומות שווים לשתות בהם גולדסטאר? שתפו אותנו.

הגרמניה המנומסת

הזמן: הערב, בזמן שהכביסה הלבנה הסתובבה במכונה
המקום: פינת האוכל מאיקאה
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Paulaner Dunkel (עמ' 257)

בא לי לישון. זה לא יקרה בקרוב כי יש כביסה לתלות, טקסטים לקרוא וחדר כושר מלא בדושבאגס לבקר. הפסקה מתודית באמצע יחידה 3 של הקורס ורגע לפני שמכונת הכביסה מסיימת לג'עג'ע את הבית מוקדשת לפאולנר דונקל ששתיתי לפני כשעתיים עם הפיצה מאתמול. לא ממש מגיע לה, לפאולנר דונקל, יותר מהפסקה מתודית. היא מתוקה לי יותר מדי ופחות טעימה מהסלבטור המגניבה ומהפאולנר הרגילה. החשאי דווקא אהב ולא הבין מה הקטע, כי חיטה גרמנית נוטה למתיקות.

למבשלת רונן יש בירה בשם החיטה המחוצפת. השם עונה על מה שאני מחפשת בחיטה שלי, משהו מפתיע, שיגרום לי לזקוף גבה. מבחינתי, הפאולנר דונקל מנומסת יתר על המידה.