באים, הולכים, שותים מהברזים.

הזמן: מוצ"ש ואז ראשון
המקום: נינקאסי, פורטר אנד סאנס ושוב פורטר אנד סאנס
השותים: החשאי, אני ובסוף עוד איש בירה חשוב ששתה מים
הנשתים: Foster's (עמ' 266), Erdinger Weissbier Dunkel (עמ' 45), Chimay White (עמ' 301)

לא ממש נשמתי בימים האחרונים, בין חדר כושר להפגנה לבדיקות רפואיות לאזכרה. לא ממש היה לי זמן לכתוב, אבל לעומת זאת יצא לי לשתות מספר בירות. לא משהו מעניין מדי, אבל עצם העובדה שמצאתי אותן בחביות מספיקה לי; ככל שאני מתקדמת כך המבחר החביתי שעומד לרשותי הולך ומצטמטם.

במוצ"ש נסענו לנינקאסי לסגור חוב. כשחזרנו הביתה בשישי החשאי ואני קלטנו שיצאנו משם בלי לשלם; כל אחד חשב שהשניה סגר/ה את החשבון. התיישבנו על הבר והזמנו – אם כבר הגענו לשם ואם כבר היה לנו חשבון פתוח, אי אפשר שלא להמשיך ולהתפיח אותו. להפתעתי לא הייתי צריכה לחפור בתפריט הבקבוקים. לברזייה של נינקאסי הצטרף ברז חדש ונוצץ של פוסטר'ס (שממלא מקום עד שתגיע בירה חדשה ואיכותית, כך נאמר לי). איך היה? אצטט עוד מישהו שהיה נוכח בבר,  שכינה את הבירה האוסטרלית הזאת "אחלה מים".

ביום ראשון היינו פעמיים בפורטר אנד סאנס. בפעם הראשונה אחרי קופת חולים במרכז העיר ולפני הרופא שבצפון העיר ובפעם השניה אחרי הרופא ולפני עניין נוסף בדרום העיר. בעיצומו של הקרוס קאנטרי העריתי לגרוני חצי ארגינגר ווייסביר דונקל, שהוגשה בכוס הנכונה אבל לא הלהיבה אותי ועוד כוס של שימאיי לבן (טריפל) מהחבית ששיעממה אותי.

אני חושבת שהשיעמום נובע גם כתוצאה מסוף השבוע המגוון בירתית וגם מהזכרונות מהטיול שעדיין מסרבים להרפות. טוב, וגם בגלל שאלו לא ממש בירות מהממות.

נשארו עוד חודשיים לסיום המשימה. אני עומדת בה. אין מצב שלא. עדיין לא בטוחה לגמרי מה יהיה ב2012. לא בא לי לעזוב את הבלוג.

לא מלקקת דבש

הזמן: שני בערב, אחרי השיעור האחרון במיקרו/ חמישי בערב, לפני הסיוט שנקרא רמי לוי בחמישי בערב
המקום: פורטר אנד סאנס על הבר/ כיסא הפלסטיק בבית
השותים: היפה והאמיצה ושפחתכם הנרצעת/ החשאי וכלתה הסוררת של אמו
הנשתים: Barbar (עמ' 83),Fuller's Golden Pride (עמ' 264)

לקחתי הפסקה קלה מהסקירה לטובת ההגרלה (עוד לא נרשמתם? למה אתם מחכים?), טיפול במשברים ובעיטה בחביות של הדאנסינג קאמל ביום שלישי. הימים הבאים הולכים להתיש אותי. עוד מעט המבחן במיקרוכלכלה ולאט לאט אני מתחילה להפנים את משמעות הדבר ואת העובדה שעשרת הימים הקרובים יוקדשו לעקומות תמורה. לא שלא אשתה, אבל גם לא אבלה עד 1-2 אחרי חצות. לא, באמת שלא. נכנסתי לבונקר חמושה בריטלין ומודיפיניל לשעת חירום, ובמלאי הבירות שבמקרר (שגדל עד מאוד בקניות ברמי לוי אתמול ובקפיצה לשר המשקאות לצורך קניות לעבודה הבוקר), עם זכרונות מתוקים מימים יפים יותר, בהם שילמתי מחיר מופקע על פיתה עם כרובית במזנון והתענגתי על כל ביס ועל כל דקת זמן איכות עם היפה והאמיצה, רגע לפני שהיא ובן זוגה, היפה והאמיץ, עולים על המטוס בחזרה לארץ שבה הזהב מתגלגל ברחובות ולבירת החיטה מוסיפים משמשים.

בעודנו משוחחות על בשמים ובגדים ובנים כמטרוניתות הנשואות שאנחנו, התקשר החשאי ואמר שהוא צריך להסתובב קצת עד שהשפעת הבירה שהוא שתה מוקדם יותר תתפוגג ושאל איפה אנחנו. קבענו להפגש איתו בנקודת האמצע, שבמקרה נפלה על הפורטר אנד סאנס. התיישבנו על הבר, היפה והאמיצה הזמינה את הכהה המרושעת של רונן, החשאי, בחור אחראי, הזמין קולה ואוכל ואני, בלי יותר מדי ברירות ואפשרות בחירה, הזמנתי ברבר. קיץ, חם, ג'יפה ואני לא ממש מתה על הדבשיות של הבירה הזאת ממילא, אבל ברוב המקרים אני מעדיפה לשתות מהחבית אם יש לי הזדמנות. וגם: אני סוגרת את הפרוייקט הזה של שתיית המותגים שבספר עד ה31 לדצמבר. מישהו מבטיח לי שבזמן שנותר יהיו ימי חורף סוערים בהם מה שאבכר יהיה דווקא ברבר? מזג אויר חורפי מסתדר לי טוב יותר עם סן ברנרדוס ועוד יותר טוב עם קוקטיילים חמים דוגמת רום בחמאה או טום וג'רי.

flash forward לאתמול בערב. יצאתי מאוחר מהעבודה. שמתם לב שהימים הולכים ומתקצרים? הגעתי הביתה בחושך והחשאי דרבן אותי לצאת לקניות גדולות, דבר שלא יצא לנו לעשות כבר יותר מחודשיים. בגלל שכל מדריכי הצרכנות הנבונה מתריעים שאסור לצאת לסופר על בטן ריקה, ניגשתי למקרר שלנו, שחוץ מהמדף התחתון שמאחסן את בקבוקי הבירה הוא די ריק ועלוב, ושלפתי בקבוק של פולר'ס גולדן פרייד. חיפשתי את הבירה הזאת די הרבה זמן ובשבוע שעבר נודע לי שנורמן פרמיום הפסיקו לייבא אותה. אם אתם מוצאים בקבוקים והיא מסקרנת אתכם – קנו, אבל שימו לב שהבירה פגת תוקף, אם זה משנה לכם. הטעם, כמובן, משתנה. הספר הכין אותי לטעם מודגש של לתת, גוף מלא ומרירות מאוזנת. במציאות שתינו בירה מרירה אבל דבשית, חזקה ושטוחה יחסית. כמעט בארלי וויין, אם תרצו. מה ששתינו לא היתה כוונת המשורר, או הברו-מאסטר, אבל זה מה שיש. אם נורמן יחליטו לייבא אותה שוב, אשמח לנסות את הגרסה הטריה.

קוואק קוואק דלה אומה*

הזמן: שישי בין ערביים
המקום: פורטר אנד סאנס
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Kwak (עמ' 277)

כרגיל, כל התכניות שהיו לי ליום הזה התפיידו עם ההשכמה שלוותה ביובש בגרון, תופעת לוואי נפוצה אחרי ערב קוקטיילים**. אז מה עשיתי במקום להפגש עם בת דודתי, להתאמן במכון, לשטוף כלים וללמוד? אה, עשיתי שופינג לחגים במחסני Beer and Beyond, אחר כך הדרמתי לדאנסינג קאמל ושתיתי שליש Eve.  אז החשאי הצטרף אלי והמשכנו לשתות: הוא APA וIPA, ואני גורדון ביץ' בלונד, שהמתכון שלה שונה ומתובל כיום בנענע יבשה ומוגש עם פלח לימון שנותן קיק קייצי ומגניב לבירה. החלטנו ללכת למזנון לאכול משהו בפיתה ובדרך חזרה לאוטו לעצור בפורטר אנד סאנס. אם אנחנו כבר בחוץ ושותים, כדאי לכלול בעסק גם בירה שעדיין לא כתבתי עליה. אז שוב התיישבנו על הבר הריק בחלל השקט – קליינטורת יום שישי של הפורטר עסוקה בפיתוח מלנומות בים בשעות האלה – והזמנתי קוואק מהחבית.

פעם מזמן שתיתי קוואק בבית, מבקבוק, וזכרתי אותה כבירה טעימה למדי. אבל כדי לחוות אותה כראוי צריך לשתות אותה כמו שהעגלונים בבלגיה שתו, עם מתקן העץ המפורסם. אז הזמנתי חצי, שנמזגה לכוס זכוכית בעלת תחתית עגלגלה שמותאמת למתקן. מה אומר ומה אגיד, זאת היתה אחת מחוויות השתיה היותר מעצבנות. הבירה באמת נחמדה. חזקה מאוד ומתקתקה, לא יותר מדי מורכבת אבל טובה. הידית הזאת אולי עובדת על תיירים במרכז בריסל שמצטלמים עם עגלות פרסומת של קוואק (ככה סיפרו לי; מתעתדת לבדוק את העניין בחודש הבא), אבל אני התעסקתי בקשר יד-עין-בירה במקום להתרכז בטעמים. זה לא כיף בכלל. הברמן הציע להחליף לי את הספל, אבל העדפתי להתמודד עם הגימיק הלא מוצדק הזה כמו גדולה. יש לי כוח רצון וסיבולת, אבל אשמח להוכיח את יכולותי לפורטר בתחרות שתיה שהם מסרבים לקיים מחשש לקיא על הרצפה.

חזרנו הביתה, נרדמתי על שיעורי הבית, התעוררתי אחרי שעתיים והמשכתי ללמוד. ברשותכם, אסגור עכשיו את הבסטה. צריכה לישון קצת לפני חדר כושר/ פגישה עם בת הדודה/ לימודים ועוד בירה.

* קווה קווה דלה אומה בויקיפדיה. אני תמיד הייתי בטוחה שהמילה האחרונה היא עומר, כמו עומר שריף.

**למרות העיסוק המוגבר בבירה בחצי השנה האחרונה, החשאי ואני לא זנחנו את אהבתנו הראשונה והותיקה, שהיא ערבוב קוקטיילים על בסיס רום. אתמול הצלחתי להשחיל לגאנט הסשנים שלנו מס' קוקטיילים שמשלבים רום וקמפרי. עם המשתתפים שחשו מרומים הסליחה, למרות שהכתובת היתה על הקיר כבר כמעט שנה…

דו-קרבות בפורטר אנד סאנס

הזמן: אתמול בערב, אחרי קפה וקרואסון שקדים במאפיית לחמים
המקום: פורטר אנד סאנס ברחוב הארבעה
השותים: החשאי ואני, מאוכזבים שנקלנו בדלתות נעולות בדאנסינג קאמל ונכונים לשתות הרבה כי הגענו בתחבורה ציבורית
הנשתים: Sir Alex (לא בספר), Bitburger (לא בספר), Barbar Winter Bock (עמ' 84), Spaten Optimator (עמ' 305), Gordon Finest Scotch (עמ' 103), Bernard Dark (עמ' 90)

פורטר אנד סאנס הוא אטרקציית בירה אמיתית, עם כחמישים ברזים שבצינורותיהם זורמים להיטים כניוקאסל וסן מיגל לצד מותגים לא שגרתיים כסמיקלאוס ואורבוק 23. שתינו שם בקיץ האחרון אחרי מס' נסיונות כניסה כושלים – המקום תמיד מלא – ובגלל שזכרנו לרעה את האופציות הצמחוניות העלובות בתפריט לא ביקרנו שם שוב. אחרי שהגענו לדאנסינג קאמל הסגור החלטתי להתייחס להמלצה של הילדה השוודית המתה, שבחלופת מיילים שהתנהלה לאורך היום כתבה שהאוכל דווקא בסדר. היא טבעונית, אז אם היא הסתדרה שם לחלוטין מגיעה לפורטר הזדמנות נוספת, מה גם שעצרנו קודם לפתיח פחמימתי בלחמים השכנה.

לאחר עיון בתפריט החביות החלטנו להתחיל בבירות קלילות ולטפס בהדרגה. בחרנו שתי בירות שלא זכרנו מהדפדופים הלעתים-יומיומיים בחוברת המותגים (אני לא זוכרת את מספרי העמודים בעל פה, אוקיי?): אני הזמנתי שליש של סיר אלכס הצ'כית והחשאי הזמין כוס של ביטבורגר הגרמנית.

הביטבורגר, שהיתה טעימה יותר מהשתיים, היא פילסנר בעלת מרירות מעודנת וריח שהזכיר לי ביסקוויטים. הסיומת שלה ארוכה וטעימה. סיר אלכס מרעננת, עם אף של סוכריות ורתר'ס אורגינל ופה מריר. הסיומת שלה קצרה ונשכחת והגיזוז שלה בינוני. ניסיתי לחפש פרטים על הבירה הזאת, אבל לא מצאתי עליה כלום – לא בגוגל, לא בביר אדבוקייט ולא ברייט ביר. אני חוששת שטעיתי בכתיבת השם. מישהו יכול לעזור? (עדכון – זאת בכלל בירה גרמנית בשם Alex Rolinck. תודה רבה לDSG)

אחרי הפתיח עברנו לבירות מהספר ובלי היסוס הזמנו את האופטימייטור, הדופלבוק של שפאטן, שלפני מס' שבועות נאמר לנו שהסטוק אוזל ושתיכף לא נוכל להשיגה. אהבתי אותה. בריח שלה אפשר למצוא סילאן, צימוקים, תפוחים מבושלים ושזיפים מיובשים והטעם הקצת חרוך תואם: מאוד "מבושל", כמו לפתן מרוכז. ביקשנו מהברמן טעימה מהדופלבוק של בישוף כנקודת התייחסות. הבישוף היא יותר בירה מתירוש, והטעמים שלה הרבה פחות מרוכזים משל השפאטן. שנינו מעדיפים את הבישוף.

במקביל אליה שתינו את הווינטר בוק של ברבר. על הברבר הרגילה אני לא משתגעת  וגם זאת נעשתה קשה לשתיה אחרי זמן קצר. הריח שלה פרחוני, כמו צוף, והטעם פרחוני-דבשי. המרירות שלה בקושי מורגשת והסיומת תרופתית.

כמו ב1940, גם בסיבוב הזה גרמניה ניצחה.

בנקודה הזאת חיזקנו את עצמנו בניוקי סולת צמחוני ומצוין ולאחריו הזמנו את הסיבוב האחרון לערב, שכלל את הפיינסט סקוטש של גורדון הסקוטית והברנרד הכהה מצ'כיה. הגורדון חזקה, 8% אלכוהול, ומוגשת בכוס thistle ייחודית ומהנה לאחיזה. הריח שלה דובדבני במקצת וטעמה מתוק-מריר ומשלב מרירות עם דובדבן וקצת עץ, בעיקר בסיומת. קשה לי עם הבירות של גורדון. הן תקיפות מדי עבורי.

לברנרד הכהה יש קצת סילאן בטעם כמו בדופלבוק, אבל זאת לאגר מרירה ומוגזת. גם הריח שלה דופלבוקי אבל מריר. נהניתי ממנה. החשאי גם. כן, כן, סוף סוף נמצאה הבירה הצ'כית שהתחבבה על החשאי. תיכף המשיח דופק בדלת.

בסיבוב הזה הברנרד ניצחה ובנקודה הזאת החלטנו לפרוש, לטובת חשבון הבנק והבריאות.