בירס 2017 – הזמן הזה בשנה

בימי שלישי, רביעי וחמישי בשבוע הקרוב ייערך שוב פסטיבל בירס. אנחנו מלווים את הפסטיבל הזה מתחילתו, ב-2011 כשניהלנו חשבון טוויטר מקרטע ולאחר מכן עם הבלוג, לעתים בלעדיו ופעם אחת בלעדיי, כשהחשאי הסתובב לבד בעודי שותה בפריז. לפעמים השתתפנו בטעימות העיתונאים, כשהיה צורך לא חסכנו בביקורת. ב-2012, לקראת השנה השניה של התערוכה, פרסמנו מדריך שלמרות השינויים שעברו על הענף ועל התערוכה, עדיין רלוונטי למדי, בעיקר החלק של לא להיות דושים (כתוב שם דושבאגס, אבל בינתיים המילה נכנסה לשיח והתאקלמה מורפולוגית בשפה העברית). חוץ מנושא הדושיות, תתייחסו ממש ברצינות לעניין של שתיית מים, כי אין דין פסטיבל בירה בינואר במקום סגור לפסטיבל תחת שמש אוגוסט הקופחת.

הרבה השתנה בענף הבירה מאז 2011. לא בצריכה – הממוצע שלנו עדיין עומד על כלום עם שום דבר – וגם לא ביציאות הסקסיסטיות פינת המיזוגניות של מותגים וברים אחת לרבעון. יש יותר מותגים, יותר מגוון ויותר מלחמה על ליבנו, כיסנו וכוסנו. חם לי ואין לי כוח לקרוא את פסק דין חטיב, אז באקט אלטרואיסטי, הנה רשימה של בירות ששווה לכם לבדוק, ובונוס בסוף – בירות שטרם שתיתי ולכן אלו יהיו הראשונות שאטעם ביום שלישי.

Lindemans Gueuze Lambic:

lindemans-gueuzeגוז זאת תערובת של למביק צעיר ומיושן, שמבוקבק לתסיסה שניה בבקבוק. למביק זאת בירה בלגית שמיוצרת באזור בריסל ומותססת ספונטנית, עם שמרים שנמצאים באוויר. אלה היו שני משפטים על שניים מהסגנונות האהובים ביותר על בירגיקס, ובהחלט מהסגנונות המרתקים ביותר. למביקים בתוספת פירות, טובים יותר או פחות, אפשר להשיג בארץ הרבה שנים. למיטב ידיעתי, זהו הגוז הראשון שנמכר בארץ.

למה לצפות? לחמוץ. טיפה אסידיות, רמיזות לתפוחים, גיזוז מרענן וגוף קל. בירות חמוצות הן טעם נרכש, אז שתו לאט ותשתמשו בחוש הריח שלכם. יש בירות טובות יותר בז'אנר, אבל בהחלט טבילת רגליים ולשון ראויה.

איפה למצוא? בדוכן של נורמן פרמיום/ הכרם. לא בבירס! התרשלתי בעבודת התחקיר והסתמכתי על קטגוריית בירות חדשות באתר של בירס. סליחה. באוזנייה נמסר לי שהכרם מגיעים עם דוכן על טהרת הIPA ועם דוכן של שוף. שוף הובלון, IPA בלגית חביבה, תהיה בדוכן של שוף. קנו לינדמנס גז בחנות המשקאות הקרובה לביתכם אם כך.

 

אלכסנדר חיטה ישראלית

alexander-hita.pngחיבתנו למבשלת אלכסנדר, לאנשיה ולמוצריה, פרושה לאורכו ולרוחבו של הבלוג ובצדק: בירות טעימות, קומוניקטיביות שמבושלות ללא פשרה על איכות. לקח להם איזה עשור, אבל הקיץ הם התחילו להפיץ בירת חיטה, אחד הסגנונות האהובים בארץ. החיטה של אלכסנדר היא בסגנון גרמני (כמו ויינשטפן, נניח), עם מרכיבי הבסיס בלבד: מים, דגנים, כשות ושמרים.

למה לצפות? כשטעמתי אותה הרגשתי דומיננטיות של ניחוחות תיבול וטעיתי לחשוב שזאת בירת חיטה בלגית (כמו הוגארדן, נניח), עם תוספות של זרעים והדרים. הרחתי גם משמש, תפוז בשל וציפורן, וטעמתי לחם בננה, שקדים וציפורן. בירה טעימה. כמה טעימה? שלחתי בקבוקים לחו"ל.

איפה למצוא? אצל אלכסנדר, נו.

אבל לא בבירס, כי מסתבר שגם הם לא משתתפים השנה. מה יהיה?

Petrus

PETRUS

בירות בלגיות חמוצות, בלנדים של בירות חדשות עם כאלו שעברו יישון בחביות משומשות לתקופה של שנתיים-שלוש. לא למביק כי הן לא מיוצרות באזור בריסל אלא באחד מהמחוזות הפלמיים של בלגיה. למרות אחוז האלכוהול הגבוה יחסית קלות לשתיה בגלל החמיצות. יש שלוש במגוון. תשוו אותן לגוז של לינדמנס, זה מעניין!

איפה למצוא? בפרוטרי

 

Hitachino Nest XH

HITACHINO XH

אייל בלגי חזק – הסגנון האהוב על הישראלים כי יש בו הרבה אלכוהול והוא מתוק אז אפשר להשתכר איתו די מהר ולדפוק את המערכת – אבל ממבשלה יפנית. הוא מיושן בחביות סאקה ומקבל פיניש בחביות סוג'ו. שתיתי לאחרונה לפני 4 שנים מבקבוק שאחי הקטן והמצויין הביא באחת מגיחותיו לארץ ודי נהניתי. אין לי הרבה סבלנות היום לבירות בלגיות חזקות וכהות, בטח שלא באוגוסט, אבל חובבי הז'אנר בוודאי יהנו מההתנסות. 8%.

איפה? בדוכן של פרוטרי.

 מוסקו מעושנת

MOSCO

מוסקו איננה נמנית על המבשלות החביבות עלי, בלשון המעטה, אבל הבירה המעושנת שלהם זאת יציאה טובה. שתיתי אותה לראשונה בטעימה עיוורת והיא היתה מוצלחת ובפעם השניה מבקבוק מזוהה וטיפה פחות אהבתי. "מעושנת" זה לא ממש סגנון בירה, אלא טעמים וניחוחות שמקורם בלתת ולעתים בתוספות ותבלינים. שלנקרלה (בדוכן של פרוטרי) היא האורים והתומים של הז'אנר, ומפיקה לאגר בהיר, קליל ונהדר, דופלבוק עשיר ומארצן קלאסית מלתתים מעושנים.

למה לצפות? הבירה המעושנת של מוסקו ניחנה בהרבה ניחוחות של פנול (בנזין/ פלסטיק שרוף/ כבול) עם טיפה שוקולד ולחם קלוי. אם אתם מכירים ואוהבים את הסגנון, תבדקו אותה. אם טרם התנסיתם, שלנקרלה בהירה זאת יופי של התחלה.

איפה? אצל מוסקו

 Buster's Pils

Buster's Pils

המלצתי על יותר מדי בירות כבדות וחמות, אז הנה המלצה על הפילזנר של באסטר'ס – הסיידריה מבית שמש של דני ומאט נילסן שלפני שהם סחטו תפוחים הם הכינו IPA ביתית נהדרת תחת המותג Isra-Ale. הפילס של באסטר'ס נוטה לפירותיות ומתיקות, היא קלילה ואין יותר מדי מה לכתוב עליה, כי ואללה, פילזנר זאת בירה ששותים.

איפה? בדוכן של באסטר'ס. כדאי לנסות את הלימונדה האלכוהולית שלהם אם היא תמזג באירוע, כי קיץ.

ומה אני הולכת לטעום? לצערי ההפקה לא עדכנה באתר את רשימת המותגים והמציגים, ומעמוד הפייסבוק קשה לקבל תמונה מלאה. בכל זאת הצלחתי לקלוט שתי בירות שעוד לא טעמתי ועל כן מסקרנות אותי. הראשונה היא של בירה  של מבשלה שנמצאת בחדרה, לא ברור אם ביתית, מסחרית או בדרך לקבלת רישיון בשם BlinderWeiss, שמבשלת בירת חיטה. טעמנו משהו שלהם בדאנק בחיפה ביום הסגירה ואני שמחה על ההזדמנות לנסותה שוב. **עדכון – דרור מוסר שהיא מבושלת במוסקו. תודה על המידע דרור!**

השניה ממש מרגשת אותי, כי היא שיתוף פעולה בין דאנסינג קאמל התל אביבית לבין שפירא: בירה בשם נענע, מבוססת על הפייל אייל של שפירא, עם הקסם שדיויד כהן יודע להפיק מהתבלין אחרי קיצים רבים של בישול הגורדון ביץ' בלונד. היא מרגשת כי הרבה זמן לא נראו כאן שיתופי פעולה בין מבשלות מקומיות, וכששתיים מהמבשלות האהובות עלי יוצרות משהו ביחד, הפוטנציאל גבוה.

נתראה בשלישי!

shapiro_dancingcamel

 

ביעור חמץ – בקטנה

בשבוע שעבר כתבתי שחגיגות טרום-פסח מסתמנות כמסורת הבירה הישראלית הנכונה והשבוע מתקיימים כמה אירועים ששווים ביקור. מצפון לדרום, כי ככה קל.
אלכסנדר ירו את יריית הפתיחה באירוע ביעור החמץ שלהם בשישי האחרון. נבצר מאיתנו להגיע – הקרדיט להיעדרותנו מגיע לישראל כץ ולתחבורה הציבורית הראויה שפועלת מחוץ לתל אביב – אבל מהתמונות נראה שהיה כיף. לטובת המפספסים, החליטה המבשלה לקיים יום פתוח ארוך מהרגיל בשישי הקרוב, עם בירה מהחבית והנחות. שווה עצירה בדרך מ- ואל-. בין השעות 9-16 במבשלת אלכסנדר, צבי הנחל* 19, אזור התעשייה עמק חפר.

הדנסינג קאמל, ספינת האם, מבשלת הבוטיק הישראלית הראשונה, היא גם מבערת החמץ הראשונה. מסיבת ביעור החמץ (שנודעה בעבר בשם Kick the Keg Party) מתקיימת השנה בפעם ה-11, באותה מתכונת: 80 ש"ח בכניסה ושתיה עד דלא ידע, מ-17 חביות שונות של תוצרי המבשלה. כל הליין הרגיל והאהוב (עלי),  וכן המוקפאות (מגוג, גוליית, גולם ובעל זבוב), והעונתיות – אז אם פספסתם את התרוג וויט בסוכות, את ה613 בראש השנה, את הצ'רי ונילה סטאוט בחנוכה או שאין לכם סבלנות לחכות לבירת הנענע הישראלית הראשונה והנהדרת גורדון ביץ' בלונד – בואו. הם מוזגים גם "מרור מרטיני", שזה וודקה עם חזרת. תשמרו את הקיבולת לבירה. באמת.

שבת, החל מ-8 בערב, התעשייה 12, תל אביב. תבואו ותחזרו בתחבורה ציבורית.

בשבת האחרונה טיילנו עם המשפחה בעמק האלה, תירוץ טוב (שוב) לעצור לבירה במבשלת שריגים, שיקיימו בשישי הקרוב בין 10:30-17 שולחן עורך. בתפריט – השילוש הקדוש של בירה, אוכל ומוזיקה חיה שאיננה מטאל או הרדקור לדאבוננו, סיורים קצרים בתוך המבשלה וגם 2+1 על הבירה. קחו נהג תורן חובב פריחה, ושלבו עם סיבוב בפארק קנדה, כדי שכל הצדדים יהנו. הנה זה בפייסבוק.

לפני כשנתיים מצאנו את עצמנו בירושלים כמה ימים לפני הפסח. עלינו לבירה כדי לשתות קוקטיילים בגטסבי, ומצאנו את עצמנו בוהים בתדהמה בבעלי עסקים שחונטים את ברזי הבירה בנייר אלומיניום ושוטפים את משטחי העבודה כאילו שבריאות הציבור מעניינת אותם. ירושלים חוגגת את הסינדרום שלה עד הסוף ובעוד שבשאר הארץ שערי החמץ ננעלים בבוקר של ליל הסדר, שם מקדימים ומחמירים. אז כשעדיין מותר, ברביעי עד שישי בשבוע הקרוב, תתקיים מהדורת האביב של הJCBF, Jerusalem Craft Beer Fair. האנשים שמאחורי הפסטיבל הם בירתנו – מרכז הבירות הירושלמי – חנות לממכר בירות, ציוד לבישול, סדנאות והפצת הבשורה. היריד, שבו 20+ מבשלות/ מותגים ימזגו 60+ בירות שונות, יתקיים במתחם התחנה הראשונה (זה איפשהו בין גן הפעמון למושבה הגרמנית) בערבי רביעי וחמישי ובשישי בבוקר תתקיים במסגרת היריד תחרות מבשלים ביתיים. יש לי חיבה לדברים שקורים בירושלים ולא מדיפים ארומות של פטישיזם לרגבי אדמה; אם ביומיים הקרובים אצליח ללמוד לסרוג (צריך להעביר את הזמן איכשהו בפקקים שישראל כץ סידר לנו), יש סיכוי טוב שנגיע לשם.

רביעי-חמישי: 18-24
שישי: 11-14
כניסה חופשית, התחנה הראשונה ירושלים.

לסיום – מקום שכבר הרבה זמן אנחנו מתכננים להגיע אליו. אולי נצליח בשישי? עד מתי יש רכבות תזכירו? Brew Shop – בית מלאכה לבירה, הוא המיזם של תומר רונן (מבשלת הדג הלבן, לשעבר נגב) וגלעד נאמן (מבשלת החלוץ), שפתחו בבאר שבע חנות לממכר בירות בוטיק, ציוד לבישול ומזיגה ומארגנים סדנאות, קורסים וירידים. ביעור החמץ שלהם כולל הנחות על חומרי גלם למבשלים, שלא ישתעממו בפסח, מבצעים על בקבוקים, בירה מהברזים – ברגיל נמזגת שם ה-40 מעלות בצל של תומר ותוצרת הארץ של גלעד – ועוד 2 בירות עונתיות, שיימזגו בכוס מיוחדת לאירוע, לידיעת האספנים.

תמונה שגנבתי מדף הפייסבוק של ברושופ

שישי, 11-15, הרצל 32 באר שבע. פייסבוק, כי האתר שלהם עודכן לאחרונה ב2015: כאן

בטוח יש אירועים נוספים, אבל אלו האירועים שנהיה בהם או שהיינו שמחים לבקר בהם לו יכלנו.

*שם הרחוב השני** הכי חמוד בארץ

**הראשון הוא כמובן רחוב פילון בתל אביב

שישי של בירה ישראלית

הזמן: שישי האחרון של חודש אוגוסט
המקום: פסטיבל הבירה של מטה יהודה בצהריים, מסעדת טאיזו בתל אביב בערב
השותים: החשאי ואני
הנשתים: בירות בוטיק ישראליות שונות ומשונות בצהריים, אלכסנדר טאיזו בערב

פסטיבל הבירה הכפרית של מטה יהודה תמיד היה אחד מאירועי הבירה החביבים עלי. היה בו תמיד את הרוח הקהילתית והמשפחתית שחסרה בפסטיבלים מסחריים אחרים, ובמקום הגבלת גיל ומאות טינאייג'רים שזה עתה הגיעו לגיל שאפשר להתחיל ומגיעים עם אג'נדה שכוללת פיצוי על כל 18 השנים בהם צריכת האלכוהול שלהם לא התבטאה בראש חוצות, האוירה בפסטיבל מטה יהודה תמיד היתה רגועה יותר וידידותית – אפילו אני, שבימים כתיקונם דוגלת בכל פרקטיקה ויקטוריאנית בסוגיות חינוך וחיברות ילדים, נהניתי מנוכחותם בפסטיבל. תמיכת המועצה האזורית בעסקים קטנים (או בתחביבים גדולים) של תושבי האזור ראויה לציון ומהווה מושא לקנאה מצד אלה שהרשות המקומית שלהם עסוקה בבריונות כלפי עסקים קטנים.

לא ביקרנו בפסטיבל, שמתקיים, אם אינני טועה, פעמיים בשנה, זה זמן מה, אבל אתמול בבוקר החלטנו לחצות את שישים הקילומטרים שמפרידים בין מגדלי היוקרה לצומת גבעת ישעיהו ולבקר ביומו השני של הפסטיבל. הגענו ממש בסיום ההקמה, טיפה אחרי 11 בבוקר. המתחם להט מחום והמאווררים זרזפו מים על כשני תריסר רוכבי האופניים שסיימו את המסלול שלהם בלגימת בירה צוננת. בערב הקודם, כך סיפרו לנו, הגיעו כ-3,000 אנשים, בתוכם הרבה מבוגרים, שנהנו מהופעה, מג'אנק פוד ומבירה. הסתובבנו שם כשעתיים שבמהלכן הגיעו עוד ועוד אנשים, גם משפחות, אבל עם ילדים גדולים ובגיל שתיה.

IMG_20130830_124917

מי היו שם? החשודים הרגילים – שריגים, שפירא, באסטר'ס עם הסיידר ועם החוצפה IPA שמבושלת בבית, אביר האלה ומבשלת השחר, ללה, מבשלת הנגב, המרכז לבירה ביתית, ואורחים מרחוק: דאנסינג קאמל התל אביביים והצבי הכפר סבאים, שמבשלים חוזית במבשלת העם. וגם טאקוונביר, מנו, מבשלת שמשון שפתחו פאב בקיבוץ צרעה ושבקומוניקטים היחצניים שליוו את הפסטיבל הוגדרו כותיקי המבשלים באזור, ומבשלת מוסקו שקיבלו את הרשיון לפני מספר חודשים וכבר מעמידים מתחמים מרשימים באירועים. שכחתי מישהו?

מבחינת הבירות, לא טעמנו משהו חדש שהרטיט את נחירינו ואת בלוטות הטעם. פוסט שני ברציפות שאני גומרת את ההלל על הדאבל IPA של ישרא-אייל, אבל היא באמת שווה את זה. גם הבירות של ללה חביבות עלינו למדי, וכבר נמאס לי לכתוב על דאנסינג קאמל-שריגים-שפירא, אבל לא ממש מתחשק לי לכתוב על בירות שכל קשר בין התווית שלהן לתכולת הבקבוק מקרי במקרה הטוב ומביך במקרה הפחות טוב. האם זאת סטגנציה? אובדן תקווה וייאוש כללי עקב המיסוי ופשיטות של מע"מ על מבשלים ביתיים? סתם אדישות? בורות? התפשרות על מכירת תוצרים בינוניים כדי לא לבזבז אצוות בישול? ואולי זה אנחנו, שבשנתיים וחצי מפתיחת הבלוג ומהפעם הראשונה בה פקדנו את פסטיבל הבירה הכפרית של מטה יהודה טעמנו אלפי בירות מעשרות מדינות, חידדנו את החושים והעלינו את סף הריגוש? לא יודעת. האוירה המהנה עדיין נמצאת שם בפסטיבל מטה יהודה, נשמח אם בפעם הבאה ניווכח בחידושים ושיפורים בתחום הבירה, ושהטמפרטורה תהיה אנושית יותר.

בערב, אחרי שני פרקים של מד מן ומקלחת, חזרנו למכונית והדרמנו עד בגין פינת רחוב הרכבת, לארוחת ערב בטאיזו. אם לא שמעתם על טאיזו, כנראה שאתם קוראים וואינט יחסים במקום אקטואליה בוערת, קרי מדורי ביקורת המסעדות. הזמנו 3 שבועות מראש, התרענו על צמחו-טבעונות מבעוד מועד ובמשך שעתיים פונקנו במנות מופלאות ועשירות. לראשונה שמענו על הטאיזו מספר חודשים לפני הפתיחה. ידידינו א', שאיכשהו היה מעורב בייעוץ אלכוהולי למקום שבבעלותו של הבעלים של וודקה סטוליצ'ניה, סיפר לנו שבמקום תוגש בירת בית שאלכסנדר מבשלים במיוחד למקום – לאגר אסייאתי יבשה. עכשיו, א' שופע בסיפורים שנשמעים לא סבירים בעליל, וכל נסיון לאמת את השמועה עם אנשי בירה נחל כישלון, עד לפתיחת המסעדה, אז השמועה התבררה כנכונה, כמו שאר הסיפורים הלא-סבירים של א'.

20130830_194256איך הבירה? זהובה, מעט עכורה, עם ראש קצף גדול. ארומה של לתת ושל כשות גרמנית – עשבונית וטיפה פרחונית. בפה מורגשת הלתת, מעט מתיקות ומעט מדי יובש. גוף קל. יותר מרירות היתה עושה לבירה טוב. מחיר – 32 ש"ח. גבוה, אבל פחות ממחיר בקבוק של בירה ישראלית בברים רבים בעיר, וייחודי למקום. טאיזו היא מהמקומות הבודדים בארץ עם בירת בית אמיתית, כזאת שבושלה במיוחד עבור המסעדה או הבר. רוב המקומות שמגישים "בירות בית" מוזגים בירה צ'כית/ אוסטרית כלשהי שהיבואן שאיתו הם בהסכם מספק להם יותר בזול.

פסטיבירה בבירה

הזמן: שוב רביעי בערב
המקום: שוב בחרוסלמה, הפעם בפסטיבל הבירה
השותים: החשאי ואני ואלפים אחרים
הנשתים: נגב אואזיס, Isra-Ale Chutzpa Double IPA

הפרזנטציה של יום רביעי הסתיימה מוקדם מהצפוי. במקום לחזור הביתה ולנסות להשלים שעות שינה או שעות מד מן, אספתי את החשאי מהעבודה שלו ובהחלטה של רגע שוב עלינו לירושלים, לפסטיבל הבירה.

זאת הפעם הראשונה בה ביקרנו בפסטיבל הבירה של ירושלים, שנערך תשע שנים ברציפות (כלומר, הוא התחיל קצת לפני שברחנו מהעיר). השנה התארחה במתחם ההכרזה על הזוכים בתחרות הלונגשוט למבשלי בירה ביתיים. למען הגילוי הנאות אכתוב שלפני כחודשיים התחלתי לעבוד בחברת טמפו, שמייבאת לארץ את סמואל אדמס, נותנת החסות ומעניקת הפרסים לתחרות. אמנם לא בחטיבת הבירה, אבל עדיין אני עובדת בחברה.  מכל מיני סיבות שרחוקות מבירה, אהבת בירה או בישול בירה מרחק שמים וארץ די יצא לי החשק ללוות את התחרות ולסקר אותה או אפילו להגיע לטעום את הבירות. אבל בסוף מצאנו את מרווח הזמן ובעזרת הווייז הגענו בדיוק לרגע ההכרזה. ברכות לכל הזוכים. אין לנו מושג איך היו הבירות, כי עד שהגענו כל המתחרים כבר סגרו את הבאסטה. ההסתפחות לפסטיבל מסחרי שמטרת המציגים בו היא מכירת בירה הגבילה את המציגים במתחם הלונגשוט למזיגת 4 ליטר לכל בירה שמשתתפת בתחרות – ללא תשלום. תנו לבאי הפסטיבל בירה בחינם – הם לא יקחו? ברור שכן! 4 ליטר הם פחות מ-40 כוסות טעימה, כשלוקחים בחשבון פחת ומזיגות לא מדויקות; בהתחשב בנתונים הללו לא היה לנו סיכוי לטעום משהו, אז לא נתייחס לזוכים, אבל נפנה את מבשלת ז'אן, שאנשיה קיבלו כרטיסים לGreat American Beer Festival לבלוג של דרור טרבס, לסקירה של הפסטיבל ושל מבשלות בקולורדו היפה.

את רוב הזמן שלנו בפסטיבל העברנו במתחם המסחרי, שהרגיש כמו טעם העיר רק עם בירה במקום אוכל (תודה לעובדת כחולת השיער מהביר מרקט ביפו על התיאור המדויק): המון אנשים שבאו בשביל הבילוי: מוזיקה, דוכנים, ג'אנק פוד וכמובן – בירה. הרווינו את צמאוננו בדוכן של נורמן פרימיום, שהשיקו השבוע את אואזיס מבית מבשלת הנגב. אל תחפשו אותה באתר של המבשלה, שלא עודכן לגבי הרחבת קו המוצרים. זאת בירה קיצית בת 4.7% אלכוהול, קלה לשתיה, עם ניחוחות של ריבת תפוז ודשא וטעמים בולטים של לתת. בירה קיצית כיפית, crowd pleaser במוצהר, ומוצלחת ככזאת. לטעמי גוף קליל יותר היה מוסיף לה, אבל בכל זאת נהנינו מאוד. חוץ ממנה שתינו גם את חוצפה – הדאבל IPA החזקה, היבשה והמעולה של Isra-Ale. הסיידריה כשרה לפסח ולכן הבירה מבושלת בבית ונמזגת רק באירועים מיוחדים. אם אתם נופלים עליה – שתו אותה. זאת אחת מבירות הIPA המוצלחות ביותר שמבושלות בארץ.

היו מתחמים של המבשלות/ ייבואנים הגדולים, מתחם פעיל של בירות בוטיק ישראליות עליו ניצח לאון מפאב הגלן (ר' רשומה קודמת. מאז כבר הספקנו לבקר בו שוב), דוכנים של מבשלות וייבואנים קטנים יותר, ממוסקו ועד בישוף, אבל היינו עייפים והיה צפוף ורועש, אז כעבור שעה וקצת יצאנו. הייתי מפנה אתכם לאתר של הפסטיבל, אבל יש בו חלקים שלא עודכנו מאז הונחה אבן הפינה לבית המקדש השני ואין לי חשק להשיב את פני קוראינו ריקם כשהם ישאלו איפה אפשר להשיג בארץ את גרין קינג בבקבוק או את בימיש בחבית.

אין תמונות, כי הייתי עייפה מכדי לצלם. תתמודדו.

Beers 2013 הנקודה החמה בעיר בנקודות.

הנה אבא של יאיר ניצני!

הנה אבא של יאיר ניצני!

מזג האויר: אי אפשר להתעלם מהסערה שהשאירה מבקרים רבים בבית ואף את אחד המציגים. הצלחנו להגיע, אבל מאז יום שלישי אנחנו שומעים קולות וקובלנות על הבחירה בעריכת בירס בתחילת ינואר. להזכירכם, גם בשנים קודמות היה, ובכן, חורפי. לא קיצוני כמו השבוע, אבל גם לא אביבי. אין לי מושג אילו החלטות יתקבלו בסטודיו בן עמי בעקבות העיתוי האומלל של הסערה, אבל אני מקווה שגם בשנה הבאה התערוכה תיערך בחורף. הקיץ – ובקיץ הכוונה לתקופה שבין המימונה לשמחת תורה – עתיר אירועי בירה קטנים כגדולים. אם יוחלט לשנות את עונת האירוע, בירס עלול להטמע בין שאר האירועים הפסטיבלים שלו עלול להיפגע. מאחר והאירוע מיועד גם לקהל המקצועי, קרי העוסקים בענפי ההסעדה והאירוח, חשוב שהוא יתקיים לפני עונת השתיה, כדי שיהיה לעוסקים בדבר – ספקים ולקוחות – זמן להתארגן.

אלכסנדר פסטביר: הבירה החדשה הכי טובה באירוע. זה קטע של אלכסנדר. שתי הבירות הרגילות של המבשלה, הבלונד והאמברה, הכי מכוונות לטעם ההמון שאוהב הייניקן אבל מעוניין להפגין תחכום, אבל כשבאלכסנדר מבשלים בירה שהם אוהבים, אוצר המילים שלי מצטמצם ל"וואו". הם התחילו עם הבלאק שהיתה סבבה ואז הגיעה הגרין, IPA מרה, רעננה ולא חנפנית, ועכשיו הפסטביר, בירת אוקטוברפסט גרעינית, מרירה, טיפה אגוזית ומאלטית. כדי לסבר את האוזן, הבירות ה"מיוחדות" של אלכסנדר אינן חתרניות או נסיוניות – הן פשוט ממש טובות.

עוד דברים טעימים: קודיאק, הבירה שהדובים הכינו לכבוד התערוכה היתה טעימה מאוד. בירת חיטה כשותית שנעדרת מאפיינים של חיטה, אבל בכל זאת טעימה ומעניינת. APA של שינקין, פאב רענני שמבשל במבשלת העם, מריר וקליל. לבירה החמה של מבשלת ללה ממכבים הגעתי במצב שכרות מתקדם. לא זוכרת טעמים וניחוחות אבל היא היתה הדבר הנכון בזמן הנכון. בירת הכוסמת של מידן תקבל מתישהו רשומה נפרדת, אבל אזכיר אותה גם כאן. לבירת החורף של מלכה הייתי בטח צריכה לתת להתחמם קצת לפני ששתיתי אותה – מתובלת, מתקתקה ועם זאת יבשה מעט.

IMG_2972

אנשים שמבשלים בשביל הכיף שלהם: אלה שמבליחים מדי פעם בפסטיבלים, לא מתפעלים דפי פייסבוק, לא מתעסקים במכירות וקומבינות עם קבלות או בלי, עם רשיון או בלי. פשוט מבשלים בירה טובה כי זה מה שהם אוהבים לעשות והכי כיף שהם לא מנסים להתחנף לאף אחד. דוגמאות? רונסטאר שעדיין לא שתינו אצלו פעמיים את אותה הבירה ושיבולת (גילוי נאות – אנחנו יושבים איתו לעתים בטעימות בירה) שבשנה שעברה הכין ברלינר וייצן חמוצה ולא קומוניקטיבית והשנה הכין פורטר עם פולי קפה, חזק ואוונגארדי. הכי כיף כשלא מתחנפים לבלוטות הטעם שלך.

IMG_2997

בירצ'נדייז: לא יעזור כלום, אחוזת בית הוציאו את הבירצ'נדייז הכי טוב בארץ – כוס של בירת ג'סי כהן, קומפלט עם אגרוף פנתרים שחורים. נמכרה ב20 ש"ח יחד עם בקבוק בירה בן חצי ליטר ומחזירה את הבירצ'נדייז למקום הטבעי שלו: פריט שמטרתו לקדם את המשקה. מחוץ לדוכן המזכרות של Beerandbeyond נמכרו גם חולצות אצל שפירא. הייתי שמחה לראות יותר קד"מ כי זה משמח וכי אישית, אני אספנית של ג'אנק.

IMG_2985

גדולות, אייכן? למרות שלא הזלתי דמעה על היעדרה של מב"י מהתערוכה, קצת חבל לי שהם לא היו עם איזו ויינשטפן מיוחדת או תחרות מגניבה. הם מריצים עכשיו תחרות מזיגה של גינס בפאבים ברחבי הארץ ואפשר היה לשלב את הפעילות הזאת בבירס בכל מיני צורות, כמו שיתוף קהל המבקרים או גמר התחרות. בנוסף, איפה סמואל אדמס? בתרדמת חורף? איפה אביר וגולדסטאר בלאק רוסט? שלא כמו מבשלות עצמאיות, לגדולות יש מערך שיווק והפצה מפותח ולכאורה הן לא צריכות את בירס כדי למקסם מכירות, אבל היעדרות מהאירוע ממצב אותן מחוץ לשוק המתפתח. זאת בשעה שבעולם הרחב התאגידים כן מנסים להשתלב בנישת המבשלות הקטנות.

גימיקים ואטרקציות: זה הזכרון הדפוק שלי או שגם בגזרה הזאת היתה קצת רגיעה, יחסית לשנים עברו? לאן נעלם בקבוק המרדסו האנושי שהסתובב בנוקיה בשנים עברו? הצוללן של ג'מס? התמונות הממוגנטות? לפחות האריה של שפירא הפגין נוכחות.

IMG_2989

גימיקים ואטרקציות 2: Touch, הבירה של מבשלת העם ומאיר אדוני. תוית מהממת, ריחות מעניינים של אניס ומרציפן ומטרה ראויה ביותר – תרומה למרכז נא לגעת ביפו – וזהו. איפה הבירה בתמונה? הלתת, הכשות, הגוף, משהו?

רון חולדאי: מעטים הם המקרים בהם אני משתכרת. אין לי כבד מברזל, אני פשוט נוהגת לשתות כמויות קטנות. אבל כשאני משתכרת, מה שקורה בבירס, אני הופכת לסוציאלית ונחמדה ובגדול, להיפוך של דימוי המשתכר האלים. בגדול זה טוב, ביום שלישי הצטערתי על כך, כשרון חולדאי נהנה מפוטו-אופ עם בירות ישראליות ביד אליהו בשעה ש2 ק"מ דרומית להיכל, בשכונת הארגזים, שוב הוצפו הרחובות ושוב פונו בתים.

(פתח תקוה היתה מרוויחה אם ג'רמי מהג'מס היה ראש העיר)

(פתח תקוה היתה מרוויחה אם ג'רמי מהג'מס היה ראש העיר)

Beer Awards: השאירו אותי עם סימן שאלה. אין לי מושג על סמך מה התקבלו ההחלטות להענקת הפרסים, אבל האם באמת הכרחי לתת פרסים לבר הטוב ביותר בראשון לציון או בפתח פאקינג תקוה? אי אפשר לאחד את כל גוש דן? אם אין לפורטר אנד סאנס מתחרים בגזרת מסעדת הבירה, האם יש טעם להעניק בכלל פרס בקטגוריה הזאת? האם הענקת הפרס בפעם השלישית ברציפות לדאנק (אחד הברים האהובים עלי, וזה בכלל לא משנה) ולשטרן 1 ובפעם השניה ברציפות לגלן לא מעידה יותר על סטגנציה בענף מאשר על מצויינות של המקומות המדוברים? קטגוריות שהייתי שמחה לראות בשנה הבאה: הברופאב הטוב בארץ ושוב הענקת מפעל חיים. חוץ מיקיר מערכת בלייזר מתי המקלל יש עוד אנשים שבמשך שנים רבות עושים את החור הזה למקום נסבל יותר לשתיינים וחובבים.

טייבה: חסרו לי באופן אישי.

כל הכבוד: לסטודיו בן עמי, שהרימו תערוכה לעילא ולעילא, למרות התקופה המבאסת שעוברת על הענף. ישר כח על הארגון, על הפקת הלקחים משנים קודמות והכי חשוב, על ערב ממש כיפי. להתראות ב2014.

(רוצים עוד? יש תמונות בעמוד הפייסבוק של הבלוג)

Beers 2013 – החגיגה שבהיכל

BeerLogo1הזמן: אתמול בערב
המקום: חדר הישיבות הטעימות בהיכל הספורט יד אליהו (היכל נוקיה, לדור שלא ידע את כיכר מלכי ישראל)
השותים: החשאי, אני, בלוגרים, יחצ"נית ואנשי סטודיו בן עמי
הנשתים: דוגמיות נבחרות לקראת תערוכת Beers2013

בשלישי ורביעי הבאים, ה-8-9.1, תערך זו השנה השלישית תערוכת Beers. לאורך השנה מתקיימים פסטיבלים רבים בהם מוזגים את המשקה התוסס (פחות או יותר), אולם תערוכת בירס היא האירוע המרכזי והחשוב מכולם. במשך יומיים יימזגו בהיכל כ-200 סוגי בירות, על ידי כמעט כל העוסקים בתחום בישראל. יבלטו בחזרתם, אחרי הפסקה של שנה: י.ד עסקים, מבשלת דאנסינג קאמל והלאפינג בודהה. יבלטו בהיעדרם, אחרי שנתיים בהם תחזקו מתחם גדול שכלל סדנאות וטעימות: מבשלות בירה ישראל. אוי לא, נאלץ לכתת את רגלינו לסופר או לפאב הסחי השכונתי כדי לשתות סטלה/ טובורג/ גינס. שמחתי לראות שבין המציגים השנה נוכחות גדולה של "מבשלות ביניים" – אלו שעדיין אינן מבשלות בוטיק עם רשיון אבל מבשלות בנפחים גדולים מכדי להחשב כמבשלות ביתיות. אני מדברת בין היתר על ללה, הבשורה, גופר'ס (שהציג גם בשנה שעברה) ולאפינג בודהה. בגזרת המבשלים הביתיים יציגו גבעתיים (שנה שלישית ברציפות), רונסטאר, שיבולת אלכס פוקס, ג'ויה ואבשי (חמשתם הציגו גם בשנה שעברה). דגתי גם שמות שאני לא מכירה, או לפחות לא זוכרת: דור איילון, זן, גלבוע, דופין, ו-Butcher.

בשנים הקודמות התערוכה נפרשה על פני יומיים, שנחלקו ליום שהוקדש לקהל המקצועי ויום נוסף פתוח לקהל הרחב. השנה הונהג שינוי. הקהל המקצועי ששותה חינם, מוזמן להכנס בחינם, להתעדכן ולטעום בין השעות 14-17. בשעה 5 התערוכה נפתחת לקהל הרחב, מתחם המבשלים הביתיים נפתח אף הוא ומעות נגבות תמורת טעימות. למרות שהשינוי לא כל כך נוח לי באופן אישי, הוא מבורך: יותר גמישות לקהל המשלם ואי-נוחות מסויימת שתסנן אי-אלו מבקרים שלא באמת קשורים לענף. אני מאמינה שצמצום השעות המוקדשות לקהל המקצועי יאפשר למציגים לעבוד ולהתנהל בצורה יעילה יותר מול לקוחות פוטנציאליים ומול התקשורת. לא צריך לדאוג לי, אני כבר אשלים את שעות העבודה שאפספס…

בכל מקרה, אתמול התאספנו בחדר הישיבות בהיכל, לטעימה מודרכת לקראת התערוכה. 13 טעימות: 2 סיידרים, השאר בירות. 4 ישראליות, השאר זרות. הטעימות, הבירות, היו מוצלחות ברוב המקרים, אבל  מתוך 13 טעימות,שתינו 9, מתוכן בירות שכבר סקרנו במסגרת ספר המותגים ובירות נוספות ששתינו במהלך השנה האחרונה. בירה נוספת, פאבו טריפל, הוטעמה בערב שנערך לקראת התערוכה הקודמת. אמנם במהלך 2012 המבשלה מיתגה את עצמה מחדש – הטביעה לוגו בעברית על התויות – אבל תסכימו איתי שלא מדובר בחידוש מסעיר.

ולא שלא קרו דברים, ולא שלא התחדשנו בבירות חדשות. מבשלת העם מתקתקת בירות של מבשלים ביתיים חדשים וותיקים שמעוניינים לבחון את השוק לפני השקעה בציוד, רשיון ותעודת כשרות ומנפיקה את סדרת המיוחדות של הדובים, שמבטיחים בירת חיטה כשותית לכבוד התערוכה; מבשלת מלכה מהגליל המערבי ואלכסנדר מעמק חפר בישלו אף הן בירות חדשה לקראת האירוע. נורמן פרמיום ימכרו וימזגו להמונים דובל מחבית ובראם וורוויק, מנהל הייצוא של דובל מורטגאט, ידבר על הבירה בכל שעה עגולה. שווה להקשיב לו, כי הכריזמה והידע שנוטפים מהבנאדם הופכות כל עובר אורח לחבר בכת השטן. יש מותגי בירה גרמניים שזקפו ראש בשנה האחרונה, בזמן האוקטוברפסט קיבלנו מהדורות מיוחדות של לוונבראו, טוכר ופאולנר, מבשלת בזלת הוציאה מהדורה קיצית של עוג, שפירא בישלו בירת חיטה שהיתה מעפנה ואז שיפרו אותה, הבירות של מבשלת שריגים נמזגות ונמכרות ברחבי הארץ ואומרים שאוטוטו תפתח הסיידריה של Isra-Ale. קרו דברים, אבל הם פחות באו לידי ביטוי בטעימה בה נכחנו.

ארבעת החידושים לדידנו היו שני סיידרים נוספים מסיידריית Westons הבריטית, שמייבאת נורמן פרמיום. בשנה שעברה התעלמנו מהסיידרים בסקירה, השנה לא, אבל מעולם לא טענו לקונסיסטנטיות. Henry Westons Medium Sweet Cider היה די מתוק, קצת מסריח וקל לשתיה. ה-English Vintage Cider קיבל טעמים של עץ וניחוחות של גבינת צ'דר וצמחי תבלין ירוקים. למרות ה-7.3% אלכוהול הוא קל מאוד לשתיה ונעים. אנחנו לא מחובבי הסיידר, אבל לעתים נחמד לי לשתות סיידר תפוחים. לא יודעת אם נורמן פרמיום ימזגו את האגסים של ווסטונ'ס בתערוכה, אבל אני מקווה שכן. וגם, מתערוכת בירס הראשונה אני זוכרת לטובה סיידר אגסים סמיך, לא מסונן מצרפת. אם תתקלו בדוכן שלהם, שווה לבדוק את העניין (וכמובן, לא לפספס את ישרא-אייל, שיציגו אף הם).

בקבוק משפחתי לארוחת שישי

בקבוק משפחתי לארוחת שישי

בגזרה הישראלית מבשלת הגליל מקיבוץ מורן יצאו עם בירת סייזון, אייל בסגנון בלגי-וואלוני עם ניחוחות של מסטיק, ירקות ותבלינים – זעתר? הטעם מתקתק ומעט מריר. היא עדיין לא הגיעה לשיאה ואני מקווה שבשבוע הבא היא תתעדן ותתאזן. אם לא, באסה לכם אבל פחות באסה לנו, כי אנחנו מתכננים לעלות לפאב המבשלה באחד מסופי השבוע הקרובים וננסה את הבירה שוב שם, אם ישארו בקבוקים.  האטרקציה הגדולה של ערב הטעימות ואולי בכלל של התערוכה, היא מוסקו, מבשלת בוטיק ישראלית חדשה, שנמצאת בשלבים מתקדמים של הוצאת רשיון. המבשלה ממוקמת במושב זנוח (זהו שמו של המושב, באמת!) במטה יהודה, קרוב למבשלת שריגים, כך מספרים. אין לי פרטים על המבשלה, לא מכירה את המבשלים, שככל הידוע לי לא עשו סיבוב כמבשלים ביתיים. בתערוכה המבשלה תמזוג שתי בירות, בלונד ורד אייל, אותו טעמנו אתמול. הרד אייל אדמונית-עכורה ויש לה ריח של ירקות וסוכריה. הטעם מריר ומעט אגוזי, הגוף קל והגיזוז עדין מאוד. יש בה עדיין משהו בוסרי והרבה מקום לשיפור ואני בהחלט מצפה לשתות את הבירה הבהירה של מוסקו בשבוע הבא.

בירה מוסקו בהופעת בכורה. אהבתי את התוית.

בירה מוסקו בהופעת בכורה. אהבתי את התוית.

בשנה שעברה פרסמנו כאן את מדריך קוראים ושותים לBeers 2012 שזכה לצפיות רבות.  אין לנו הרבה מה להוסיף ולתקן, חוץ מההמלצה החמה להיעזר בMoovit, אפליקציית התחבורה הציבורית המצויינת והיעילה יותר מאתרי האינטרנט של חברות האוטובוסים, ועל אלכס פוטייטוס הידידותי לטבעונים שימכור תפודים לוהטים וערבים לחך במתחם (בחייאת, תביא גם את הנקניקיות הטבעוניות!)

אה, וההנחה.מי שמתכונן מראש מרוויח. הדפיסו את התמונה והביאו אותה עמכם:

beersinvitation

סמואל אדמס לונגשוט 2012 – סיכוי קלוש להבטחת איכות?

לפני כמה חודשים קיבלנו בקבוק ממבשל ביתי. לא אציין את שמו רק אומר שהבחור מוערך מאוד בקרב קהילת המבשלים המקומית. הוא לא הגיש בירות ללונגשוט השנה וגם לא לתחרות בשנה שעברה. זה לא שלא היו לו בירות. הוא בישל ובקבק לקראת ההגשה, אבל, כך הוא אמר, אם הוא לא מרגיש שהבירות שלו יכולות להגיע לגמר, לפחות למקום שני, הוא לא מגיש. יש שיגידו שהבנאדם פרפקציוניסט.לא מיהרנו לפתוח את הבקבוק שלו וכעבור יומיים הגיעה בפייסבוק ההודעה הבאה: "היי, בדיוק גיליתי שיש לי בעיה עם כמה בקבוקים שהזדהמו ויש להם ריחות לא טובים. קחו את זה בחשבון ואם הבקבוק מריח לא משהו- תשפכו ישר לביוב… סורי.."  כעבור יום הגיעה הודעה נוספת: "יכול להיות שזה בקבוק דפוק- אם הוא מריח לא משהו, גם אתם אל תשתו אותו- המקום שלו בכיור (גיליתי 3 בקבוקים דפוקים מתוך איזה 12 ששתיתי, אתמול פתחתי 2 דפוקים ולכן החשש הגדול).
סורי, אבל זאת פעם ראשונה שיש לי ווריאציה בין בקבוקים שחלקם מקולקלים. צריך לגנוז את הבאצ' הזה."

בסופו של דבר נפלנו על בקבוק תקין ועל בירה טעימה. התמזל מזלנו, אבל החלק החשוב בסיפור, הרלוונטי להמשך הרשומה הוא האחריות שאותו מבשל גילה כלפי התוצר והשתיינים, שקיבלו את הבירה להתרשמות ולא לצרכי יחסי ציבור; אותו מבשל ביתי לא ממש מייחצן את עצמו וגם אם כן, הבלוג הזה איננו בהכרח פלטפורמת היח"צ המתאימה לצרכיו (ר' נוהל ביקורות). המבשל הוציא אזהרת מסע למי שקיבל את הבקבוקים והפסיק את הפצת הבירות מהבישול הספציפי הזה. לא מתים מבירה מקולקלת (יש רופא בקהל שמוכן להתחבר לפאב-מד ולבדוק את ההנחה הזאת?), אבל חבל על תאי הכבד של השותים ועל המוניטין של המבשל שעלולים ליהרס או לא להיבנות.

ואחרי הסיפא, לעניינינו, פסטיבל סמואל אדמס לונגשוט במרינה הרצליה. ראשית – ההפקה היתה מצוינת. הצמצום ליום אחד, הקמת מתחם אחד לכל המתחרים והאחדת הדוכנים, ניהול הקופה וכמובן המיקום ראויים לתשבוחות. אפשרות לאוכל צמחוני/ טבעוני בדוכני המזון היתה מוסיפה, בידול של שתי המבשלות המסחריות שמזגו בתחרות מהמבשלים הביתיים היתה מועילה הן לביתיים והן למסחריות (את זה דווקא היה בשנה שעברה) וגם המאווררים הגדולים האללה שמתיזים מים או לפחות בירצ'נדייז בצורת מניפה ממותגת של סמואל אדמס/ בירדי/ מועדון הבירה הישראלי היו מועילים לכולנו. אוגוסט, מישור החוף, אתם יודעים. אבל בסך הכל היה יופי של אירוע, שנתן חשיפה מכובדת למבשלים ביתיים.

החזיר השוטה בדרך לשתיית סמואל אדמס אוטופיאס. ברכות!

איך היו הבירות? אוף, בא לי לסגור את הרשומה בנקודה הזאת ולא להכנס לנקודה הכואבת. אותו מבשל שנזכר למעלה הוא אולי דוגמא לפרפקציוניזם מוגזם, אבל בצד השני של הספקטרום כיכבו במרינה מבשלים ומבשלות שגבו 5 ש"ח לטעימה של בירות שנמזגו בשיטת המצליח וגרמו לחברים רבים איתם דיברנו וחלקנו טעימות להתבאס רצח. עברנו כמעט בכל הדוכנים* ודגמנו עשרות בירות. שתינו כמה בירות טובות (ראויות לציון: פילזנר של ג'מוס, בירה של באדר אשר, שכחנו איזו, המעושנת של אי.זי ביר), כמה בירות בינוניות והרבה בירות גרועות: בירות לא מאוזנות (ולא במכוון), מקולקלות, קקפוניות. שמענו הגדרות שמעידות על בורות המבשלים. בפעמים המעטות שתחקרנו וביקרנו, דבר שלא כל כך נעים לעשות במעמד של פסטיבל ומול אנשים שזו לנו הפעם הראשונה שפגשנו אותם, שמענו אפולוגטיקה והאשמות בנוגע לטיב הרכיבים. ייחלנו למרקקות, כי לא נעים לשפוך תכולה של כוסות על דק העץ הנאה של המרינה בהרצליה.

שתינו הרבה בירות גרועות והתבאסנו, גם על תאי הכבד שהוקרבו וגם על המבשלים. אני תוהה אם התוצרים שנמזגו יצאו מהמטבח/ מחסן כשהם תקינים וללא פגם, לדעת המציגים. האם לפני הצגה לקהל הרחב האצוות נדגמו על ידי מישהו חוץ מהמבשלים ואימותיהם? האם הם ניתנו לביקורת אחד על אחד, משוב ממישהו נטול פניות ואי-נעימות? בקרת איכות ויושרה פנימית ייטיבו עם המבשלים הביתיים (ובעצם עם כולם, גם עם תעשיית הבוטיק ועם מבשלות שמוציאות למכירה או למזיגה אצוות פגומות).

היו בדוכנים הרבה השפעות אמריקאיות (IPA, דריי הופינג) והרבה השפעות בלגיות (תיבולים ותוספים שונים ומשונים). חסרה לנו המסורת הגרמנית של הקפדה, דיוק וחוסר פשרות בכל הנוגע לטיב המוצר. אפשר לבקש קצת מאלה לתחרות של שנה הבאה?

סיכום מספרי  וניתוח מצב האומה מזוית לגמרי אחרת ברשומה מצויינת של אורן אבראשי.

*דווקא על חלק מהזוכים פסחנו, אבל זה לא כל כך טראגי: את לאפינג בודהה יוצא לנו לשתות די הרבה, בשלושת החתולים פגשנו לפני שבועיים בלבד ואת ההתפתחות של האימפריאל רד IPA של החזיר השוטה ליווינו במפגשי טעימה בחצי השנה האחרונה.

פסטיבלי בירה בסופ"ש הקרוב

הבטחנו אתמול, אז בואו נחזור רגע לפסטיבלים. Drink and be merry, for tomorrow we may die, כפי ששרו אמביקס (זהירות, קראסט):

1. פסטיבל הבירות הביתיות המרכזי של השנה, הלא הוא אירוע הLONGSHOT של סמואל אדמס יתקיים גם השנה במרינה בהרצליה. הלקחים נלמדו והוא יערך רק ערב אחד – ביום חמישי, ה2.8. סביר להניח שיימזגו שם מלא בירות מעפנות, אבל בטוח יימזגו גם מלא בירות טובות, אז כדאי לבוא. השאירו את הילדים בבית – גם את התינוקות בעגלות; משטרת ישראל הם דושבאגים ויסגרו את האירוע אם יראו שם קטינים. פרטים נוספים בדף האירוע ופעילות חמודה בדף של סמואל אדמס VIP בפייס.

2. באסרו חג של הלונגשוט, קרי יום שישי, יצויין יום הIPA. גם השנה Beer and Beyond והדובים מתארגנים על כל הכשותיות שיש בנמצא, אלו שמבושלות בארץ ובירות ייבוא. בגזרת המקומיות יהיו גם בירות של לאפינג בודהה ואת הביתית של מייבירוביץ' שכבר מבשלים מסחרית, שעליהן לא נגזר מס, אז אפשר להקיש את המערכת ולשתות רק אותן. הפעם האירוע יערך בפורטר אנד סאנס בתל אביב בשעות היום, אז אפשר להשאיר את האוטו בבית, לקחת אוטובוס – הרבה קוים עוצרים בסביבת הפורטר – וליהנות מהמבחר.

גם כאן יש דפייסבוק לאירוע.

בואו להגיד שלום.

מס על בירה, פחחחחחחחחח

תכננתי לכתוב היום רשומה קצרה, רק כדי ליידע אתכם על שני אירועים שיתרחשו בסופ"ש הקרוב, אבל ביבי ושטייניץ שוב החליטו לקלקל, והפעם את הנושא שלשמו התכנסנו.

בהינף קולמוס החליטו קריוס ובקטוס של הפוליטיקה הישראלית, AKA ביבי-שטייניץ, להעלות את המס על הבירה. הבשורה תפסה אותנו בבית, ברביעי בערב, כשהחשאי ואני אירחנו מפגש טעימות. מתוך שמונת הטוענים שלושה מתפרנסים מבירה. האחד מנהל באחת מהמבשלות הגדולות; השני הוא בעלים של מבשלת בוטיק; לשלישי יש עסק שכל מהותו ופעילותו מוקדשות לקידום תרבות הבירה בארץ. שלושה אנשים שהולכים להפגע ישירות מהמס הזה ישבו אצלנו בסלון בשעה שההודעה על המס הספיני במהותו פורסמה. איפה היו בני משפחותיהם והעובדים שלהם, שאף הם הולכים להפגע מכך? לא יודעת. הסלון צר מלהכיל טעימה המונית. חמשת המסובים האחרים גם יפגעו מהמס הזה. לא אדבר בשם החברים, אבל החשאי ואני מסוגלים לספוג את ההעלאה הקרובה. אנחנו מרוויחים יפה (ביחס לרוב האוכלוסיה, כן? זה לא אומר שאנחנו יכולים לקנות בית או לממן ילדים) – נשחוק עוד קצת את המשכורת.

המס הזה בזיוני. בגלל ששחקתי את עצמי אתמול בדיונים על הנושא, אחרוג ממנהגי ואעשה קופי-פייסט. לא ליחצ"נים (אם כי במקרה הספציפי הזה קוראים ושותים ישמחו לפרסם הודעות לתקשורת), אלא לגדי דבירי, הבעלים של בירדי ואחד מעמודי התווך של הענף שהולך ונבנה כאן:

בהמשך להעלאת מס הקניה על הבירה ובעקבות שיחות שלי עם אנשי בירה מזועזעים כמה נקודות שצריך להעלות:
1. הכי קל זה לבוא ולהפציץ, בלי לחשוב. למרות שבתחומים אחרים יודעת הממשלה לאמץ כל מיני חוקים ותקנות מחו"ל ולהתלות בכך שבאירופה זה גם ככה, פה משום מה הראש נטמן בחול ולא נראה שממש ניסו לבדוק מה קורה שם כי אם היו בודקים היו מגלים שבמדינות אירופאיות שיודעות בירה מהי מתייחסים אחרת למיסוי על בירה.
2. מיסוי בגובה של 4.19 ש"ח לליטר הוא מכת מוות לתעשיית בירת הבוטיק הישראלית. גם ככה מדובר בשוק קטן ובהקפיי ייצור נמוכים יחסית. זו תעשייה צעירה ומתפתחת ובמקום לעודד אותה מורידה הממשלה גרזן עליה. אני מאוד מקווה שזה נובע מכך שעדייין לא יודעים בממשלה שיש תעשייה כזו ולא שמכה זו הונחתה תוך ידיעה שהיא תפגע בתעשייה.
לכולם ידוע שמה שמניע בסופו של דבר את הכלכלה אלו הם העסקים הקטנים ותעשיית בירת הבוטיק בנוסף לכך היא גם מוקד תיירותי ומוקד הסברתי חשוב מאוד במלחמה נגד השימוש לרעה באלכוהול. (ביננו, כמה שיכורים ראיתם מסתובבים ברחוב עם בירת בוטיק ישראלית, כמה ילדים שיכורים נתפסו כשהם שותים בירת בוטיק ישראלית?) ולכן באירופה השכילו להבין זאת והעניקו הקלות למבשלות הקטנות.
3. שיעור מס הקניה ביחס לעלות המוצר הוא שערורייתי !!! בחישוב גס, שיעור המס נע בין 70% מעלות הבירה במבשלה קטנה ל- 300% !!! (שלוש מאות אחוז) במבשלה תעשייתית גדולה. שיעור מטורף לכל הדעות שלא ברור אם יש לו אח ורע באיזשהו מקום.
4. ואם יצקצקו המתחסדים בלשונם ויגידו שהכלכלה במצב שביר וצריך להגביר את גביית המיסים אז תרשו לי להגיד שיש ענף שלם בתחום האלכוהול שמשום מה זוכה ליחס מועדף ולפטור ג ו ר ף ממיסוי זה – ענף היין. אולי הגיע הרגע להשית גם עליו איזשהו קצה של מס שיעזור למלא את הקופה.

מישהו, לא יודעת מי, כבר העלה עצומה הקוראת לביטול המס. תחתמו, בבקשה תחתמו. עצומות תמיד נראות לי כמו אקט פופוליסטי שלא באמת עוזר, אבל שני הליצנים* האלה לא ממש נרתעים מפופוליזם זול, נניח דוגמת העלאת מס על ייצור משקה בן 5% אלכוהול והנחתת מכת מוות על תעשיינים זעירים, אזו אולי זה יעזור.

העצומה כאן:

לקישור לעצומה הקליקו על התמונה

 

*ליצנים מפחידים אותי. אם אי פעם אחלה בסרטן, הכימותרפיה/ ביולוגיים לא יפחידו אותי – "רופאי החלום" שמסתובבים במחלקות יגרמו לגרורות להתפשט. גם בהקשר הבריאותי ביבי ושטייניץ מפחידים אותי, אבל זה סיפור אחר (מי אמר אבחנה שגויה כי המערכת התקמצנה על אמצעי הדמיה יעיל ולא קיבל?)עם הג'לולוגים שקוראים את הבלוג, ויש כאלה, הסליחה.

פסטיבירה בסנטר

הזמן: שישי, אמצע יולי, כשהאויר הפך למים
המקום: דיזינגוף סנטר, הבניין האפל
השותים: החשאי, בת הדודה מאמריקה (שכבר כמעט שנה מתגוררת בגבעתיים, אבל למה לקלקל?)
הנשתות: בירות בוטיק ישראליות.

בדרך הביתה, אחרי חצי מנה ורימונדה אצל הקוסם, חשבתי לעצמי שאני ממש הולכת ליהנות מכתיבת הרשומה הזאת. על פניו, פסטיבל בירה בסנטר, בשישי, ביולי, נשמע כמתכון בטוח לאסון. כל העולם ומשפחתו מגיעים לאכול קציצות ביריד האוכל, חוץ מבן ה-14 שהחליט שהוא ילד אימו וברח מההורים לאכול גלידה במקדונלדס. עמוס, צפוף ולא קשור לבירה.

לאירוע הזה הלכנו ומאחד מאירועי הבירה המוצלחים ביותר בשנה האחרונה  חזרנו.

פסטיבל בירות בוטיק בדיזנגוף סנטר

אם אתכחש לרגע למיזנטרופיה, יריד האוכל הביתי בסנטר הוא בדיוק המקום בו צריך להתקיים יריד בירה, בהנחה שהמבשלים והמבשלות לא מסתפקים בשכמותנו, בירגיקס הששים אלי פסטיבלים נידחים בשעות לא הגיוניות. בקרב קהל מזדמן, רעב וצמא מסתתר פוטנציאל רב למצוא שתיינים חדשים, או להעביר שתיינים ותיקים מדת הקרלסברג-גינס-פאולנר לחיקה החמים של סצינת הבוטיק. דוכני הבירה נדחסו לאחד מהמפלסים הצרים שמשקיפים על הרחבה המרכזית של יריד האוכל. החללים הגדולים יותר בקומה נתפסים על ידי דיירי הקבע של היריד וזאת אולי הביקורת היחידה שיש לי על אתמול: היה צר וצפוף, גם לשותים וגם לעוברים ושבים שבסך הכל רצו לרדת מאמריקן אפרל לחנות הכל בדולר. היה קשה במיוחד למסתייעים בכסאות גלגלים והליכונים, ולמובילים עגלות ילדים וגם למבקרים, שרצו לתקשר עם המבשלים. עם זאת, מתחם הבירה היה המשך ישיר לדוכני האוכל וזאת החוזקה שלו; לו היו ממקמים אותו באזור אחר ומרווח יותר בבניין, נניח באחד המעברים או ברחבה של הבניין השני, ההקשר היה מתמסמס וכך גם הרבה מהקהל הפוטנציאלי. כטבעונית, שלפני פסטיבלים דואגת ללכת לאכול בידיעה שמאירועי בירה בהם האוכל המוגש מתמצה בנקניקיות ובביגלה בדוכנים, המיקום שיחק לטובתי. היה חם מדי בשביל תבשילים, אבל הכנתי את המערכות הפנימיות בעזרת פיתה דרוזית עם חומוס, חצילים וטאבולה.

ספרתי 13 מציגים, שהיוו תמהיל מייצג לתעשיה: מחד, מבשלים ביתיים שזו להם הפעם הראשונה של מזיגה מול קהל (מבשלת שלושת החתולים מקרית ביאליק). מאידך, מבשלות בוטיק גדולות עם נקודות מכירה  בפריסה ארצית (ג'מס, אחוזת בית). באמצע: שועלי פסטיבלים ותיקים שאולי תיכף יהפכו למסחריים (גופר'ס, לאפינג בודהה). עוד הציגו: מבשלות בוטיק ברשיון – דאנסינג קאמל שכמעט אף פעם לא יוצאים מגבולות העיר ואייזיס ממושב דקל בנגב שכמעט אף פעם לא מגיעים לעיר; גל'ס, ללה, רונסטאר, השחר והבשורה – כולם מאזור greater מבואות ירושלים; ומייבירוביץ' מעמק חפר.

רואים את הלוח והכיתוב בגיר? אותי זה קונה.

כהרגלנו בקודש, החשאי ואני התמקדנו בהתחלה במבשלים חדשים ובבירות שטרם שתינו. הדוכן הראשון שזכה לקבל את מעותינו (5 ₪ לטעימה 100 מ"ל, יותר לשליש; אנחנו קנינו טעימות) התהדר בעמדת מזיגה ספונת עץ, בלוגו הנושא את הספרה 4 ובשם RonStar, אותו הוא חולק עם קוטל עשבים. אמרו לי שהמבשלה מזגה גם בנוקיה, אבל אני לא זוכרת הרבה מאותו ערב. פתחנו בלאגר מעושן ובאמרילו פייל אייל. הלאגר המעושן היה מריר ומרענן, טיפה חמוץ בסיומת ועם פחות מדי עשן לטעמי, אבל בדיקטטורה שלי, אין דבר יותר מדי עשן. בעולם האמיתי היא בוודאי נכשבת למעושנת ולמרות ההתקטננות שלי, זאת בירה מהנה לשתיה. האמרילו אף היא היתה עדינה. הבירה קרויה על שם סוג הכשות הדומיננטית בה. מי ששתה את אלכסנדר גרין ואת ההודית המכוערת של רונן-שריגים, יזהה את האמרילו, שאחראית על הניחוחות והטעמים האשכוליתיים. כאן האמרילו כמעט ולא הורגשה. המרירות והארומה היו עדינים מאוד. בירה חביבה, אבל המעושנת היתה מוצלחת יותר. כך או כך, החשאי ואני סיכמנו שזה היה סיפתח ראוי לסבב הטעימות.

המשכנו במבשלת הבשורה, המבשלה הביתית של מתי מהבלוג,שאת תוצריה טעמנו לראשונה באירוע הסטאוט שנערך בנינקאסי בחורף. מתי הציג שתי בירות, את בטי, סטאוט עם ארומות עדינות של קליה, שניכרת גם בטעם וטיפה בסיומת, מרירות, טעמי קפה דומיננטיים וטיפה חמצמצות. הבירה עברה כברת דרך בארבעת החודשים האחרונים והיא בהחלט אופציה ראויה לחובבי הסטאוטים הטיפה יותר אגרסיביים מגינס-מרפי'ס. דולסה, רד אייל בלגית, היא בירה עכורה ואדמדמה, שבלגימה ראשונה עוטפת את חלל הפה בחמצמצות. אחרי שמחכים קצת החמיצות מתעדנת ומפנה מקום לטעמי לתת. בכוס הריקה הרחנו מעט עשבוניות כשותית. פחות התרשמנו ממנה, אבל יש לנו סבלנות ואנחנו מחכים להזדמנות הבאה לשתות ממנה.

(אין תמונות מהדוכן המושקע של הבשורה, כי חלק תחתון של בחורה בסקיני וחוטיני שמחזיקה בקבוק בירה לא בא לי בטוב בפרסומות ללאגרים מסחריים, אז על אחת כמה וכמה בבירות בוטיק).

כשהגענו לדוכן של לאפינג בודהה אמרתי לוובה שתפעל, שרק באתי להגיד  שלום, ושאני מתמקדת בבירות שטרם טעמתי.  השלום התפתח ללגימת בירה חדשה, בנוהל הרגיל של הלאפינג בודהה. המבשלה משתתפת בהרבה אירועים וכמעט לא קורה שהבודהות לא מגישים משהו חדש. לא בטוחה אפילו אם יש להם בירות קבועות בתפריט. הפעם – דורטמונדר, לאגר בהירה שמקורה בדורטמונד שבגרמניה. שכחתי לכתוב רשמי טעימה אבל טעמתי את המקור לפני כמה חודשים, DAB בפחית שדרור הביא מאחת מנסיעותיו. הבירה של הבודהות, אם אני זוכרת נכון, בכלל לא דומה לה וזאת מחמאה, כי הDAB היתה סתם עוד בירה אנמית ומסחרית. אבל שוב, אין רשמי טעימה. סליחה.

עבור שלושת החתולים, שהם בעצם שני מבשלים מקרית ביאליק, זו היתה הפעם הראשונה של הטעמה מול קהל. החשאי, בת הדודה מאמריקה ואני חלקנו 4 דגימות: אמריקן פייל אייל יבשה קמעה, מרירה, אבל לא מפילה; ספטמברפסט – לאגר וינאי מתקתק ודבשי בריח, מריר עם סיומת מתוקה ופרחונית ומרקם שמנוני מעט; Kosher Stout, יעני אויסטר סטאוט בלי האויסטר עם ריח טיפה אלכוהולי ושוקולדי, טעם אלכוהולי מדי אבל גם מריר ויבש, גוף בינוני ודומיננטיות של קפה וקליה בסיומת; ו-ESB ענברית, עם ריחות של לתת וטיפה פירותיות, קצת מימית, מרירה ועם סיומת גרעינית. החשאי ואני חיבבנו את הסטאוט ואהבנו מאוד את הESB. בת הדודה מאמריקה העדיפה את הספטמברפסט. החתולים הציגו בערך 6 בירות מסוגים שונים ואני מקווה שיצא לנו לדגום את הבאות בקרוב.

שתינו שוב את הרד אייל התפוזית והמצוינת של מבשלת ללה, שהפכה לשחקנית קבועה בפסטיבלים, קינחנו בIBA של מייבירוביץ ושמנו פעמינו לפלאפל, מרוצים מאירוע מוצלח, מבירות טובות ובעיקר מסלבריטי ספוטינג היסטרי: חוזה מדינת דיזנגוף סנטר, שמואל פלאטו שרון, שנכנס למספרה (עם שנדלייר שמשתלשל מהתקרה! שנדלייר!!), ליד הדוכנים.

להתראות בעוד שבועיים בלונגשוט במרינה בהרצליה.