פרוייקט הגולדסטאר – בירה מעוננת ליום בהיר

גולדסטאר unfiltered

הזמן: חמישי בערב, אחרי העבודה
המקום: מסעדת Deca, השכנים של הדאנסינג קאמל
השותים: החשאי, אנוכי ועוד אנשים
הנשתה: Goldstar Unfiltered בהופעת בכורה

פרוייקט הגולדסטאר קיבל תפנית חדה ומעניינת. כידוע לקוראים הקבועים של בלוג, בין טעימת בירות אמריקאיות כשותיות, סקוטיות מעושנות ובירות גרועות מאל סלבדור בחללים סגורים, במנות קטנות כדי שהבקבוק יספיק לכל הטועמים, אנחנו נוהגים ונהנים לשתות  גולדסטאר בפאבים נידחים ובחמארות עם שולחנות מוכתמים בטבעות בירה דביקות, בקרבת שתיינים קבועים שלמרות רושם ראשוני עוין מפנים מקום לזרים. אנחנו נהנים שהבירה נמזגת טריה-טריה, לאט-לאט, צלולה וריחנית, לעזוב לרגע את מחברת הטעימות ואת הסטטיסטיקות שכרוכות בניהול הבלוג המקביל ופשוט ליהנות מבירה מוכרת. ולמי שלא מכיר: הקלידו גולדסטאר בחלונית החיפוש שבצד שמאל של המסך.

כשהוזמנו למסיבת עיתונאים/ אירוע יח"צ להשקת "גולדסטאר חדשה", דברים התחברו: בקבוקים מסומנים שאורן ביקש שנדרג את תכולתם רגע לפני טעימת ה-Vertical Epic (כנסו כנסו לדוגמא מאלפת של שיווק בירה) והופעה רגעית ותמוהה בתפריט של בר תל אביבי, שתועדה במצלמתו של דרור. אכן, הגולדסטאר הלא-מסוננת, אותה תכננו לשתות ביום הולדתי הקודם (אך במקומה נהנינו מהייניקן לא מפוסטרת) יוצאת מגבולות פס הייצור והמרתף של מרכז המבקרים ועומדת להגיע לנקודות מזיגה ולחנויות מובחרות ממש בימים הקרובים תחת השם גולדסטאר Unfiltered. נחום, מנהל ההדרכה של טמפו, טועם גולדסטאר לא מסוננת על בסיס יומיומי וקיווה שהבירה בגירסתה הגולמית-יותר, תשווק באופן מסחרי. בשנים האחרונות השוק הבשיל ונפתח לטעמי בירה מורכבים יותר מאלו של הלאגרים הבהירים, הן בזכות מבשלות הבוטיק המקומיות והן בזכות עבודה של היבואנים. מבחני טעימה עיוורת שמכון סקרים ערך בקרב קבוצת גברים בגילאי 25-35* הראו כי הלא-מסוננת היתה המועדפת על ידי הנסיינים.

Good Head

Good Head

אז מה היה לנו? קודם כל בירה יפהפיה שנמזגה מחבית: מעורפלת, בצבע ענבר-זהוב עמום, עם ראש קצף לבן ועבה שירד לאט והשאיר "תחרה" לבנה ומקסימה על דפנות הכוס. לא מסוגלת לזכור מתי בפעם האחרונה נמזגה לנו בירה כל כך יפה. הרחנו לתת, קרמל ומעט בננה – ברחרוח עיוור אפשר אולי לטעות ולחשוב שמדובר בבירת חיטה. הטעם? מריר ושמרי ואז מופיעה מעין מתיקות ביסקוויטית, נעימה, כמו פתי-בר. הגוף, כצפוי, מלא יותר מזה של הגולדסטאר הרגילה, הגיזוז רך יותר. בטעימה שהזכרנו לעיל היה קונצנזוס בין השותים – כל אחד מהם עם קילומטראז' טעימות מכובד ביותר – שגולדסטאר הרגילה טעימה יותר. הבירה שהוטעמה בהשקה כבר היתה מוצלחת יותר מהגולדסטאר המסוננת, כמו שצריך.

לשולחן הוגשו גם בקבוקים. פתחנו בקבוק, מזגנו והשווינו לחבית. המראה דומה רק פחות יפה, בלי ראש הקצף המושי-מושלם והטעם עדין יותר. הבקבוקים נחמדים מאוד והתווית יפה ומעוצבת כמו שמבשלות גדולות שמשחקות בסדרות מיוחדות מעצבות תוויות, אבל עד כמה שהבקבוקים נחמדים גולדסטאר זה משקה של חוץ – של פאבים ומוזגים שיודעים את מלאכתם, מתחזקים את הברזים ולא "מיישנים" חביות מותחלות בשמש הקופחת.

יפה להם!

יפה להם!

אחסוך לכם את הצורך בכתיבת תגובות ואומר שאין לי מושג איפה הולכים למזוג או למכור את הבירה. בקומוניקט כתוב ש"גולדסטאר Unfiltered תושק תחילה במהדורה מיוחדת בחנויות האלכוהול הנבחרות, ובחבית מזיגה בברים ובפאבים נבחרים בהם מבלה הקהל הנאמן של גולדסטאר, ובהמשך תושק ברשתות השיווק לצד גולדסטאר המקורית." אתם מוזמנים לעדכן כשאתם רואים אותה. המחיר המומלץ לצרכן (לבקבוק) הוא 7.99 ש"ח, מעט יותר מגולדסטאר 330 מ"ל רגילה, כך אמרו במסיבת העיתונאים,

(*יום האישה שמח, בננות! מרימה לכבודנו איזו בירת פטל ורדרדה בת 3%, בלאט)

הטרילוגיה החיפאית חלק א' או: פרוייקט הגולדסטאר מעפיל להדר

(חם מדי לרשומות ארוכות, אז החלטתי לפצל את ביקור סוף השבוע בחיפה לשלוש רשומות נפרדות ולקחת את הזמן שלי על מספר רשומות רחבות יותר)

ממש מעל שוק תלפיות , יש בהרצל כיכר , מקום שם שכתוב על המגן שמש שלו בירה מחבית… יוסי זה הבעלים , בחור כבן 60 , נחמד והזוי , כמו שאני אוהב… תגידו שאלכס מהדאנק שלח אותכם…

                                                                   (אלכס מהדאנק, בתשובה לשאלה איפה עוד אפשר לשתות בחיפה)

נקודות הציון הנ"ל לא ממש עזרו לשני התלאביבים המיוזעים שפקדו את חיפה בצהרי שישי. התדיינות עם חיפאי הווה ועבר בפייסבוק הובילה אותנו לבית הקרנות, בצד השני של רחוב הרצל. הרמתי טלפון לממליץ שהורה לנו לעשות פרסה וללכת לכיוון ארלוזרוב. הלכנו. הגענו לחנות הפרוות של האחים קינרייך שעדיין עומדת שם. הפגנות אנונימוס שבשנות ה-90 יצאו מהאוזן השלישית במדרחוב נורדאו לא הצליחו לסגור אותה. איזו חיפאית חושבת על פרוות כשחם כל כך?

בכל מקרה, לא עולים בארלוזרוב. ממש מתחת, בהרצל, יש פניה לרחוב-מדרגות ואם מסתכלים טוב רואים בצד שמאל את הצלון.

יש גולדסטאר, יש גם הייניקן. באנו בשביל הגולדסטאר. הנוזלים בכוסותיהם של שאר המסובים – בחוץ, חבורת גברתנים מקועקעים, אחד עם חולצת בלאק סבאת', שאולי והלוואי קשורים לסטודיו לקעקועים שממול, בפנים יוצאי חבר העמים ויוצאי קרן אפריקה בשולחנות נפרדים – נחלקו בערך 50/50 בין שתי הנציגות של טמפו.

התיישבנו קרוב למזגן ועישנו פאסיבית. לא תמיד אוכפים בחיפה את חוק איסור העישון במקומות ציבוריים. זה רע, אבל החמארה הצדדית הזאת איננה המקום להתחיל בו את הקמפיין.

אנחנו הגענו בשביל הגולדסטאר, אז הזמנו גולדסטאר יפה, ריחנית וטעימה. רצינו גם לאכול, אבל היה רק מזה שהגיע לצד הבירה: זיתים גדולים, מלפפונים כבושים ומשוחררים מומלחים, בוטנים ובייגלה.החום והנסיעה התישו אותנו ובגלל שרצינו לאכול לא נשארנו לסיבוב שני. שילמנו 36 ש"ח, השארנו טיפ ויצאנו עם עוד מקום לאוסף בתי המרזח האהובים עלינו, ש-42 שנה מוזגת את הבירה הכי טובה בחיפה, לדברי יוסי הבעלים.

כן, 18 ש"ח לחצי גולדסטאר, אחרי מס השטייניץ. עד לפני מספר שבועות חצי גולדסטאר עלתה שם 15.

פרוייקט הגולדסטאר עוצר במדרשת שדה בוקר

שלו ושלה. איזו פאב מדרשת שדה בוקר.

לא היו לנו שום תכניות אלכוהוליות לסוף השבוע המדברי שהעברנו בתחילת יוני. אם לדייק, לא היו לנו תכניות בכלל. נכנסנו לאוטו, נסענו, עצרנו בצומת קמה ושתינו סן מיגל סלקטה דלוחה, המשכנו לנסוע, לא פנינו לערד מכורתנו (תמיד יש פעם ראשונה) ואיפשהו בהר הנגב עצרנו בתחנת דלק נוספת כדי להצטייד במים ולנסות להבין איפה נישן הלילה. בסוף הגענו למדרשת שדה בוקר, בסוף היה חדר פנוי בבית הספר שדה במקום ובגלל ש beggars can't be choosers לא היססנו ולקחנו אותו ללילה. מזל. עם כל הכבוד לסצינת הצימרים ה"מפנקים", איפה עוד היינו מקבלים חדר עם 6 מיטות, שבהן 2 מיטות קומותיים? ברור שניצלנו את הפסיליטיז. אחרי מקלחת קצרה הלכנו לבדוק את מה שהמקום מציע. לא, לא התצפית על בקעת צין, מיינד יו. את המרכז המסחרי.  סניף כשר וסגור של פיצה דומינו, מרכול, סניף של קופת חולים, מספרה שפתוחה פעמיים בשבוע, דואר, מעדניה עם גבינות מקומיות ובירות בוטיק ופאב. אואזיס בשם איזו פאב, ממוקם בין המוזה בערד לחבית במצפה רמון.

זה לא כל כך נעים לראות פאב סגור

רול-אפים של פאולנר ודגלים של גולדסטאר בכל מקום ושלט מעץ עם ימי הפתיחה, ש-ו' לא כלול בהם. קארמה. חבל, כי זה לגמרי מתאים לפרוייקט הגולדסטאר של הבלוג: פאבים בטיזי לוך הם לחם חוקנו כשאנחנו יוצאים מהאינקובטור שידוע גם כביתנו הקט.

שוטטנו בשבילי הישוב וצפינו בשקיעה, אכלנו ארוחת ערב מוסדית בחדר האוכל של המדרשה ואחר כך התיישבנו על ספסל מתחת לירח. צופים בכוכבים למעלה ובפנסי הג'יפים שירדו לטיול לילי בנחל צין למטה, חשבנו שנסגור את היום בסביבות 10. בלי ספרים, בלי טלויזיה, בלי בירה אבל עם עייפות שהצטברה מיום של נסיעות ושוטטות בחום – פוטנציאל ליקיצה מוקדמת ולטיול לפני שהחום הופך למוגזם מדי. אבל אז, לא יודעת למה, החלטנו לבדוק שוב את הפאב. אולי נפלה טעות בפרסום או אות מהשלט. בנקודה הזאת אתם בטח מבינים שהמקום אכן פתוח בימי שישי ואנחנו מבינים שהפאב נפתח יחסית מאוחר. הגענו ראשונים. מלבדנו היה שם גלעד הברמן והבעלים, החתולה והכלב.

חתולת הבית המהממת. בכלל, שדה בוקר מלאה בחתולים יפים, רגועים ומטופחים.

במקור מעכו, גלעד התחנך בבית הספר התיכון הסביבתי שבישוב ואחרי הצבא החליט להשאר במדבר. רעיון הפאב קרם עור וגידים בשנה שעברה, אחרי המונדיאל או היורו או איזשהו אירוע כדורגל קיצי, שבו גלעד הרים מסך, ארגן כסאות ומזג בירה. לפני מספר חודשים הוא פתח את האיזו, אחרי עבודת שיפוץ שכללה ניגור רהיטי עץ מאסיביים עם פינת שאנטי (ברור!) וגלריה קטנה וחמודה (לא ברור בכלל). אנחנו ישבנו על הבר, קרוב לברזי הגולדסטאר והפאולנר וקרוב לצלחת הזיתים המפולפלים והטעימים. יש תפריט ידידותי לצמחונים שכולל גם טורטיות עם שעועית, בניגוד לגרסת הערסים/ חתונות המאכזבת בכל פעם מחדש של אנטריקוט בסיבוב, אבל המטבח סגור בסופ"ש.

הכלב המהמם ואופניים עם מושב לילד ברקע. שכונה. איזה כיף זה שכונה.

הגלריה. בא לי לישון שם.

לאט לאט התחילו להגיע אנשים למקום. מקומיים, כמובן, שלא התלבשו ליציאה, כי פאב ביתי/ שכונתי זה מקום שהלקוח הקבוע אמור להרגיש מספיק בנוח כדי לצאת אליו גם בפיג'מה. גיאולוגים והידרולוגים שחיים ועובדים במדרשה, חיילים בחופשה שקפצו לרגע, נשים בכפכפים שקפצו לצ'ייסר ג'יימסון. שכונה, כמו ששכונה צריכה להיות: מסבירת פנים, נינוחה ובטוחה לבאות (ולבאים) בשעריה. החשאי ואני שתינו מכל המבחר שבברזים (פאולנר וגולדסטאר, כן?). הבירות טריות-טריות. המערכת נקיה ומתוחזקת. ביקשתי שימזוג לי את הגולדסטאר לאט. אין מה למהר. היא היתה אגוזית, מגוזזת בדיוק במידה, עם ראש קצף גדול ויפה. לו היתה עבודה באזור ובהנחה שיש במדרשה ספריה ציבורית, היינו עוברים לשם בלי לחשוב יותר מדי, כי את הצלע השלישית ברשימת הצרכים שלנו, איזו פאב מספק.

כשפוגשים יעלים, אפילו ההנגאובר נעים.

מכירים מקומות שווים לשתות בהם גולדסטאר? שתפו אותנו.

מעיין הגולדסטאר

את התכניות ליום הולדתי ה34 שחל אתמול הגיתי לפני חודשים רבים: לשתות גולדסטאר. אבל לא סתם גולדסטאר, אלא גולדסטאר בחנות המפעל, קרי במבשלת טמפו עצמה, ואז להצפין ולשתות עוד גולדסטאר. לא סתם גולדסטאר, אלא גולדסטאר שנמזגת מברז הנחושת של מעיין הבירה בחיפה.

לטמפו יש מרכז מבקרים שמארח, בתיאום מראש, כל אחד מעל גיל 16. הנסיבות וחוקי מרפי (או חוקי מרפי'ס?) הובילו לכך שלא הצלחתי לתאם סיור בעצמי. לתפקיד הדאוס אקס מכינה נכנס ידידי אורן מטמפו ומהבלוג בירה ועוד, שביום רביעי הודיע  שהחשאי ואני מסופחים לסיור של עובדי פאב הטמפטיישן התלאביבי למחרת ב-10 בבוקר.

ארבע שעות בילינו עם נחום בסיור ושתינו כל מילה שיש לו להגיד. עם פז"ם של 30 שנה בטמפו, הבנאדם ראה הכל וחווה הכל. במרתף בו נערכת ההדרכה יש ויטרינה בה הוא מציג את אוסף טמפו שלו: בקבוקים של מהדורות מיוחדות של הבירות, ספלים ופריטי אספנים הקשורים בטמפו שהגיעו אליו בדרך לא-דרך, כמו בקבוקי זכוכית משפחתיים של משקאות קלים, שנטו להתפוצץ בידי הצרכנים עקב התסיסה.

תמונה נדירה של בקבוק גדול שנמצא במפעל טמפו שנסגר בחולון, הבקבוק הקטן והקלאסי ושני ברמנים במצב ערות בשעה 10 בבוקר.

אביר המקוריתתתת!!!!1 ואבירצ'נדייז

כאמור, הסתפחנו לחבורה של ברמנים, ולכן ההדרכה היתה מוכוונת בר. למדנו כלמיני דברים על אורך חיי מדף, לדוגמא: חבית גולדסטאר או מכבי ששוכבת במחסן (חשוך וקריר, כמובן), מתה אחרי חודשיים. אחרי החיבור לברז, חבית הגולדסטאר/ מכבי מתה אחרי 3-4 ימים. מ.ש.ל: לשתות גולדסטאר רק במקומות שעפים על הבירה הזאת. לא בבתי קפה, לדוגמא, כן אצל מתי המקלל.

נחום גם מזג דוגמאות של בירה מקולקלת, כדי שנלמד לזהות קלקול רק מהמראה, לפחות כשמדובר בלאגר:

הדבולוציה של הלאגר

חוץ מזה, קיבלנו טעימה של האבולוציה של גולדסטאר. בירה בשלבי התפתחות שונים נמזגה מקנקלים: הגולדסטאר שבושלה ב11.1, יום לפני הביקור, היתה למעשה תירוש: עכורה, כמעט לא מגוזזת, מתוקה להחריד עם דומיננטיות של הלתת. הגולדסטאר מה4.1 הסריחה קצת. נחום הרגיע ואמר שזה חלק מהתהליך. היא התבהרה קצת למרות שבגדול העכירות ניכרה בה, אבל לפחות היא עוברת כבירה: יש מרירות. הדגימה האחרונה שקיבלנו היא בירה מדצמבר, בת כחודש. בירה "ירוקה" – ריחה מתקרב לריח הלאגר המוכר והרגשנו גם כשות וגם לתת. כמעט לא מגוזזת, לא מסוננת ומרירה.

גולת הכותרת מבחינתי היתה אמורה להיות טעימה של גולדסטאר הישר מפס הייצור. לדאבוני, פרוייקט השתלטותי על העולם עדיין בשלבי פיתוח. זאת הסיבה (היחידה!) לכך שטמפו לא עובדים עדיין לפי התיעדוף שלי ולכן נלקחנו לסיור בפס הייצור של הייניקן, שמבושלת בהולנד ומותססת חלקית בתהליך השינוע בדרכה לנתניה. רעש, קור, ופס ייצור רובוטי ומופלא לשכמותנו, שמוקסמים מפוטוריזם ותיעוש, ובקבוקי הייניקן היישר מהמכונה, לפני הכניסה לתהליך הפיסטור.

24,000 בקבוקים בשעה. מי שותה את כל זה?!?!

ליומולדת הבא - משקפי פראדה חתוליות.

וואו, זה היה טעים. כל כך לא קשור להייניקן שקונים בבקבוקים מהסופר. טרי-טרי, עם נוכחות של שמרים ודגנים בפה. לבקש כוס זכוכית כדי להתחיל לרחרח ולשתות כראוי היה קצת מוגזם, לצערי, אז תצטרכו להאמין או לתאם הגעה למפעל ולקוות ליפול על יום הייניקן, למרות שביקבוקים של גולדסטאר ומכבי חייבים להיות שוס גדול לא פחות. (פרטים בדף של מרכז המבקרים של טמפו)

תודה רבה לנחום על הנתינה, השיתוף ועל כל ההעשרה. תודה גם לאורן על העזרה ולצוות של הTEMPTATION. נבוא לבקר ולשתות גם אצלכם גולדסטאר.

אם שותים לא נוהגים ומטמפו לקחנו רכבת למה שהחיפאים קוראים "העיר", הדאונטאון היחיד בישראל – התחתית – ונפגשנו לארוחת צהריים עם יאמה, חברה, תופרת בחסד עליון, חובבת בירה ונכדה לשוטר תנועה שכל יום ישב במעיין הבירה לארוחת צהריים. יאמה הזמינה את "הבירה העכורה הטעימה הזאת" וכדי שהיא תזכור את השם נתנו לה את בקבוק הפאולנר של אקסין, בובת הבליית' החדשה שלי שהתלוותה אלינו לסיור (ובטמפו  הושארה בתיק – מספיק הסתכלו עלינו בעין עקומה כשסיפרנו שהיתה תקופה שהיינו נוסעים לבלות בפאב המוזה בערד).

בירצ'נדייז לבובות, אכן כן.

בחישוב גס, לא התראינו עם יאמה למעלה משנתיים וחצי. התרכזנו בהשלמת פערים ובדיבור צפוף על בובות עד שהמקום נסגר. הפנקס לא הוצא ולכן אין רשמי טעימה. אין ברירה – "נאלץ" לבקר שוב במעיין הבירה.  אבל הביטו איזה יופי – כל כך צלולות וקצופות:

זוכרים את התמונה של הקלקולים מלמעלה? אז זהו, שלא.

אחרי מעיין הבירה דשדשנו  בבוץ לסשן קוקטיילים במפ"ל של ידידינו אורון מהבלוג חלומות רטובים ואז לשליש הכרחי של ליבירה ביטר, שעליה כבר כתבנו בעבר ובטח נכתוב גם בעתיד.

לא דובים, גולדסטאר.

הזמן: שלישי בלילה, בשעה שכבר צריך לישון
המקום: האוזן בר בתל אביב, שסו"ס אוכפים את חוקי העישון
השותים:  החשאי ואני. לידנו גיסצעיר, מולנו על הבמה אחי הקטן והמצוין, משיק ביחד עם חבריו, הלא הם לא דובים, את אלבומם הראשון, בעזרת הנשים.
הנשתה: גולדסטאר (עמ' 94)

קיוויתי שבאוזן בר מחזיקים חביות מגזרת הגינס-ויינשטפן-סטלה. זה היה מעלה את הסיכוי לטובורג ירוק בבקבוק ולמחיקת בירה נוספת מהרשימה. הסיכוי די גבוה, בהתחשב בעובדה שמבשלות בירה ישראל חולשות על נתח נכבד מהשוק (כך זה נראה בעיני הבלתי מזוינות), אבל כשראיתי את קולקציית הברזים של טמפו, החשאי ראה רשומה נוספת בפרוייקט הגולדסטאר. הכוונה המקורית היתה לשתות גולדסטאר בברזים "מיתולוגיים", כמו מעיין הבירה בחיפה, המוזה בערד או אצל מתי המקלל, אבל רשומה על הגולדסטאר באוזן בר תוביל גם להשתפכות על לא דובים, הלהקה שבה אחי הקטן והמצוין מנגן, ועל כמה שהם טובים וכמה שכדאי לכם לנסוע לראות אותם ביום חמישי בחיפה או בשלישי הבא ברחובות (הנה דף איוונט בפייסבוק עם פרטים)

שתיתי שתי כוסות, האחת זכוכית, השניה פלסטיק כי ההופעה עמדה להתחיל כשהזמנתי. החבית חדשה והבירה טריה, אבל טמפרטורת ההגשה באוזן בר נמוכה מדי ומשתקת את בלוטות הטעם.

ועד שאחזור לשתות גולדסטאר במקומות מרגשים, או לחילופין, עד שיזדמן לי לשתות את כל מבחר הבירות של מבשלת הדובים, הנה יוטיוב של האנגלים באים:

יום טמפו


הזמן: שישי בצהריים
המקום: רח' מטלון תל אביב – בנג'מין בר ואז מתי
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Heineken (עמ' 132), גולדסטאר (עמ' 94)

אחרי תחרות הברמנים של אנגסטורה שהתקיימה במועדון הזמן אמיתי היינו חייבים לשתות ולאכול משהו. שוק לוינסקי היה קרוב מספיק ובשעה שהגענו מרוקן מספיק וחצי סגור כדי שנוכל להתמודד איתו בשיש בצהריים. הסנדויצ'יה שרציתי לפקוד כבר היתה סגורה, אז נכנסנו לבנג'מין בר, נחלת בנימין פינת מטלון,  שמעוצב כבר תל אביבי עם תקרה גבוהה ולאונג' בחדר פנימי, אבל עם וייב של חמארה במוזיקה (מרגול מהאייטיז! ציון גולן!!) ובאוכלוסיה. הזמנו סלט וחציל בטחינה. בגזרת הבירה הברזים הציעו מרפי'ז, גולדסטאר והייניקן. החשאי הזמין גולדסטאר ואני בחרתי בהייניקן,עוד משוכה בדרך ליעד הנכסף של סיום הספר עד סוף השנה. בספר כתוב שהיא מתאימה ללוות, בין השאר, אוכל אסייאתי. אם הייתי מחובבי המונוסודיום גלוטומט המוקפץ בהרבה יותר מדי שמן, אולי הייתי קונה את הקטע. זאת בירה קלה מאוד, מרירה, אבל בלי שום מאפיין בולט מלבד הקלילות. הייניקן קרה + אוכל כבד יכולים אולי ללכת ביחד, אבל זהו. נראה לי שחוץ מאטרקציית תיירים באמסטרדם אין לבירה הזאת יותר מדי מה להציע.

שבעים היינו מוכנים לחזור הביתה וברגע אחד החלטנו שאנחנו מוכנים להכיל את המיתוס ואת קיתונות העוינות שאיימו שנקבל עת נבוא בפתחה של הטרה אינקוגניטה והתחנה ההכרחית במסגרת פרוייקט הגולדסטאר שנזנח אך לא נשכח: החמארה של מתי המקלל. מתי לא היה שם. נכחו במקום הדור השני והשלישי, נראה לי, שגם ביקר מס' דקות לפני כן בבנג'מין – אולי המקומות קשורים – ופרלמנט שישי שפינה מקום לי ולחשאי באחד השולחנות וצחק עלינו כשסירבנו בנימוס להצעה לא חוקית. דיברו שם על חיים גורי (AKA החתיך, לפי המרצה במבוא לשירה עברית בת זמננו), יבי ועמוס קינן, שרו בצוותא את שיר הרעות – ההמנון הרצוי למדינת ישראל לפי המסובים. הצטרפתי. אין מצב שישנו את ההמנון לשיר הרעות. קל יותר להתכוונן על הפלגיאט לסמטנה  – הגננות, שגדעון סער מתעקש להפוך לקלגסיות, יתקשו למשטר את מיתרי הקול של ילדי הגן עם הסולמות של סשה ארגוב.

לגולדסטאר לקח זמן להגיע לשולחן. היא נמזגה לאט – בשני הסיבובים. היא היתה לי טעימה. מאוד. לא יודעת אם זאת אכן הגולדסטאר הטובה ביקום ולא איכפת לי מהסיפורים על הברזים האגדיים. טוב, זה בולשיט. אם לא היה איכפת לי מהסיפורים, הייתי פשוט שותה גולדסטאר פעם אחת וממשיכה הלאה.

פרוייקט הגולדסטאר יוצא לדרך

או: וכל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר.

הזמן: אתמול לפנות ערב, כשעדיין טחנתם גופות צלויות/ עמדתם בפקקים בדרך מהכנרת
המקום: פאב המוזה, ערד
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Paulaner (עמ' 256), גולדסטאר (עמ' 94)

אז החלטתי לעשות משתיית הגולדסטאר תת-פרוייקט ולתור את הארץ בחיפוש אחר ברזים. איכותיים – מה שזה לא אומר – ופאבים מעניינים לשתות בהם את הבירה המזוהה ביותר בארץ עם, ובכן, בירות.

אתמול התחלנו בפרוייקט, שוב בספונטניות. חשבתי לנסוע בצהריים למבשלת הגולן אבל החשאי הניא אותי בתואנת פקקים ומנגלים והציע שניסע לערד במקום. לא ביקרנו בערד מראש השנה לדעתי. אני מכירה הרבה אנשים שלא ביקרו בערד מאז ההופעה ההיא של משינה ב1995 ועוד הרבה אנשים שלא היו שם אף פעם, אבל עבור החשאי ועבורי לא להגיע לערד במשך 8 חודשים זה די שיא. שיא שלילי, כי ערד זאת העיר שלנו, שני תלאביבים עם שורשים בשרון שמעודם לא קראו ספר של עמוס עוז. בעולם טוב יותר בו עבודות שיווק וIT היו פרושות לאורך כל הארץ, היינו קונים שם וילה משנות ה-70 שמשקיפה למדבר ונושמים אויר יבש ועתיר פוספט באופן יומיומי. מאחר והדרך היחידה שלי להתפרנס בערד היא פחות או יותר לנעוץ טיקטים במפעל של מגבות ערד אנחנו עדיין ב-03, מפנטזים על שנות הפנסיה בשכונת חצבים ומגיחים לשם מדי פעם, סתם כך.

אז נסענו לערד, עם עיקוף היסטרי דרך דימונה והסניף המקומי של הבודהה בורגר, שם הצטרפנו לקהילת העבריים המקומית, שחגגה במנגל טבעוני, מפעל הטקסטיל המבודד והמאובטח בעולם ומישור רותם, שתיכף משנים את שמו למישור עידן עופר, ולפנות ערב נכנסנו לעיר, למוזה.

כשיצאנו מהמכונית חששנו: חזית המקום מעוטרת בשלטים של לף, קרלסברג וגינס. היתכן כי המוזה הפנתה את הגב לטמפו? שמחנו לגלות שאולי בגזרת הקד"מ מב"י ניצחה, אבל בפנים הגולדסטאר זורמת כרגיל.

בדרך כלל אנחנו אוכלים שם ונמתחים על כסאות אחרי הנסיעה הארוכה ומזמינים גם אוכל פאבים בגזרת הצ'יפס והפיצה. הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, התיישבנו על הבר, שבעים, והזמנו מהברמן והמלצרית שעמדו בצד השני של הדלפק וזיהו אותנו מביקורים קודמים. אנחנו בפאב בערד. אנחנו בדרך כלל שותים בתל אביב. איזה כיף!

הזמנתי חצי גולדסטאר. החשאי, כדי לאזן את הפטריוטיות, הזמין פאולנר מהחבית. הוא התעלם מתפריט בקבוקי הבירה של נורמנ'ס, כי מזה יש לנו מספיק בעיר. בין ההזמנה לשתיה כירסמנו זיתים. הבירות נמזגו באיטיות, כמו שצריך. יש זמן. העיניים נודדות מצעיפי קבוצות הכדורגל שמכסים את כל הקירות והתקרה לתצוגת בקבוקי הבירה מעל הבר ומבחינות בבקבוק זכוכית גדול ומיוחד של אנגסטורה ביטרס שגורם לי לחייך ולבעלים לתהות על החיוך.

כוסות גולדסטאר ממעל

מה מסתתר מאחורי הבר?

הבירות מגיעות. טריות ומדויקות. הפאולנר, בירת חיטה גרמנית נפוצה במחוזותינו וחביבה יותר מויינשטפן, החיטה השניה שנפוצה כאן מאוד. ריח של קרם בננה, כבד יחסית לבירת חיטה וצבע צהוב-כתמתם. המרירות שלה נעימה, בעיקר בסיומת הארוכה. אבל נסענו 140 ק"מ בשביל הגולדסטאר, והגולדסטאר במוזה שווה את הנסיעה, לפחות עבורנו. הבירה טריה. ראש הקצף יפה וזקוף. הגיזוז מדוייק, מעקצץ אבל לא מטריד וטעמי הקליה קלושים אך מורגשים. מרגישים יותר לתת מפרחים, אבל יש קצת כשות בסוף. לפני כשבועיים החשאי הזמין גולדסטאר מהחבית במקום כלשהו בתל אביב, שלא נסמך על קהל של שתייני בירה מהחבית. זה ניכר בגולדסטאר שלו, שהיתה שטוחה גם בטעם.

אם החיטה

הכוכב של הפאב

שתינו, שילמנו ויצאנו לשוטט בשכונת שקד בשעת השקיעה האיטית. יש שם הרבה חתולים רגועים. אין להם סיבה להיות נוירוטים. עוד סיבה לעבור לשם.

יש מצב להחליף את עמוס עוז בתור סופרת העיר?