תענוגות ארציים זה אנחנו

הזמן: שבת בצהריים, בהפוגה מהלימודים
המקום: על הבר בפורטר אנד סאנס
השותים: שנינו, שבעים וקצרים בזמן
הנשתה: Tilburg Dutch Brown Ale

בין עודפי היבוא לפרדוקס החיסכון התגנבנו החשאי ואני מהבית לבראנץ' אנגלי שמנוני וטבעוני שריפד לנו את הבטן ופתח לנו את התיאבון לכוס בירה צוננת, רגע לפני מנת הריטלין הבאה והרכינה מעל תרשימי הזרימה. הפורטר אנד סאנס נמצא במרחק יריקה מהרוגטקה, שם אכלנו. התמקמנו על הבר ברגיל וקיבלנו תפריטים.

כמו איתן בשעתו, גם החשאי לא היסס לרגע. לקח לו בדיוק שניה לעבור על התפריט ולבחור באינדירה של הדובים. אני? 50 הבירות מהחבית החזירו אותי לתחושת חוסר האונים שתוקפת אותי בימים האחרונים מול שאלות רב-ברירה בנושאי השקעה; מכירה את הכל, אבל לא בטוחה בשום דבר ומפחדת להתחייב. לכן עשיתי את מה שאני משתדלת לא לעשות והפכתי את התפריט, לצד של הבירות מהבקבוק, אולי משם תבוא הישועה.

היא באה, בערך. מצאתי בירה שעדיין לא שתיתי. טילבורג, אייל חום הולנדי, שנצפה בארצנו עוד בסוף 2011. לא רק שלא שתינו אותו, אפילו לא קנינו בקבוק הביתה. בזמן שמזגתי את הנוזל החום-אדמוני הכהה והצלול לכוס, הברמנית הביאה לדלפק הדפס של הטריפטיך גן התענוגות הארציים של הירונימוס בוש  והזמינה את החשאי לשחק "איפה אפי" ולמצוא את הדמות הבלתי מזיקה  לכאורה שמופיעה על התוית.

מצאתם?

לכאורה, כי במבט מפוקס קולטים חצי איש-חצי דג עם קלחת על הראש, שיושב על כורסא ובולע אישה עם עוגן שתקוע לה בישבן. גן עדן עכשיו. התעמקנו בציור, נפעמים מהטירוף. הבירה יפה, יפה מאוד. צלולה, כהה ועם ראש קצף  אוורירי. היא הריחה כמו לחם ותפוחים ואגסים מבושלים (נו, בסדר, כמו קומפוט). הריח רמז על גוף קל.

הטעם? מריר וסתמי. לא גן עדן, לא גיהנום. חסר תכלית. הגוף קל, הגיזוז קל, הסיומת קצרה. הדבר היחיד שמעניין בבירה הזאת (שמבושלת במנזר בטילבורג, ליד טילבורג, הולנד על גבול בלגיה, אותו מנזר שמבשל את לה טראפ. תיקון נוסף בזכות התגובות)  זה התוית. אגב, המבשלה מעוניינת להחליף את התוית בדמות אחרת מהציור הגאוני הזה והם עושים את זה בשיתוף הגולשים, זה מה שהולך היום אצל הצעירים באינטרנט. הכנסו לאתר, הצביעו לדמות השניה משמאל למעלה, ומסרו ד"ש לחברים מהגדת ראשי הציפורים.

אחר כך החשאי הזמין פראנציסקאנר כהה. שטפתי בעזרתה את הטעם וחזרנו הביתה לערב של ריטלין ומקרוכלכלה.

אהובי הפרנציסקאני

הזמן: ראשון בערב, אחרי ביקור אצל סבתא
המקום: פראג הקטנה אשר באלנבי
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Franziskaner Hefe-Weisse (עמ' 271)

כשחוזרים ב-8 בערב מהעבודה, הדבר האחרון שבא לך לעשות זה ללכת לחדר. במקום זה, הדפסתי קופון מגרופון והעליתי את החשאי לקו 125, לביקור קצר אצל סבתא שלי אחרי חודש של Drug Holiday נחוץ ביותר מכל הגורמים המבוגרים במשפחתי. אחרי הביקור, בו אפילו רוגלע וענבים לא הסכמנו לטעום, קפצנו לפראג הקטנה וניצלנו את הקופון כדי לסתום עורקים ולהגיר בירה לקיבותינו שלא חשדו בכלום. תכננתי לשתות סטאוט, אבל איך שהתיישבתי על הבר בלוטות הטעם שלי התאפסו. עם כל הכבוד למטרה של הבלוג הזה, הן יודעות מה טוב לגבירתן. זה חייב להיות פרנציסקאנר (או – פרנציסקאאאאאנר) שילווה  את הכולסטרול הבצקי.

לפני כמה ימים שתיתי פראנציסקאנר צלולה בבית ונשאלתי מה ההבדל בין השתיים. אני לא מומחית גדולה לבירה (וזה אנדרסטייטמנט), אבל חוץ מהסינון הצלולה יותר קריספית ובמעורפלת הטעמים נעים יותר לכיוון של פונץ' בננה מסטיקי הרבה יותר חזק. מה טוב יותר? אני  אוהבת את שתיהן, אבל רגילה יותר להפה שנסקרת ברשומה זאת.

שוב אני חייבת לציין לטובה את מוזיקת הרקע בפראג הקטנה. אתמול הנעימו את שהותנו במקום הBusiness.

שקוף שהיה שמח

הזמן: רביעי בערב, אחרי מפגש עם הבלונדינית והסינולוגית בקניון G צמרת
המקום: צפונית למגדלי אקירוב
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Franziskaner WeissBier Kristal Klar (עמ' 273)

לפני הרבה שנים נולדה תינוקת לקולגה של החשאי במעבדת הצילום בה הוא עבד. לקראת החגיגות לרגל בואה של התינוקת לעולם ניצל האב הטרי את המשאבים העודפים של החברה ועיצב הזמנות שיכנסו בדיוק לשוליים של גליונות הדפוס. ילדה ראשונה, אז הוא חירע עליה את הגליונות השקופים. הקופירייטינג של ההזמנה התכתב עם החומר והסלוגן שליווה את התאריך ואת התמונה היה "שקוף שיהיה שמח". אני לא יכולה לדווח לכם האם היתה אמת כלשהי בפרסום, כי שקוף שהדרתי את רגלי מהאירוע, אבל כשהסינולוגית הגיעה אלי ללמוד למבחן כלשהו העין שלה קלטה את ההזמנה ומאז, 7-8 שנים מאוחר יותר, הסלוגן הזה עדיין קורע אותנו.

איכשהו תמיד הכל משתלב. נפגשתי עם הסינולוגית ועם הבלונדינית – בוגרות החוג לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית, רגע לפני שהספינה הזאת טבעה – ואז הגעתי הביתה ושלפתי את הפרנציסקאאאאאנר שהחשאי הביא – אי אפשר להגיד את השם המפורש של הבירה הזאת בלי להאריך את ה-a עד אינסוף. שקוף שהופתעתי מהבקבוק, שהכיל חצי ליטר תבין ותקילין של בירה שקופה ולא מעורפלת כחיטה בווארית סטנדרטית. גם שקוף גם שהיה טעים – אי אפשר לטעות עם פרנציסקאאאאנר ועם הנזיר הזחוח על התוית שיודע שתיכף את, השותה, תתמסטלי מריחות וטעמים של בננה ומסטיק.

__________________________________

בימים טרופים אלה אי אפשר שלא להתייחס לאירועי השעה. אני מקווה שגם אתם תצטרפו הערב לחוגגים את יום הIPA, רצוי עם תוצרת מקומית (פיסטה, דנסינג קאמל, דובים, רונן או לאפינג בודהה—- מי עוד מבשל ומוכר IPA?), אבל אפשר גם עם לאטיטיוד 48 של סם אדמס, הEIPA של ברוקלין או החדשה של פולר'ס שממש לא מזמן הגיעה לארץ ושטרם הספיקותי לשתותה, למרות שהיא מחכה לי במקרר.