הרחק מהמון מתהולל

הזמן: שני בערב, אחרי שיעור במיקרוכלכלה
המקום: נינקאסי פאבליק האוס, תל אביב-יפו
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Kozel Cerny (עמ' 279)

אחרי יום עבודה ארוך ומתיש פיזית ותרגול שמנוון את המוח החשאי אסף אותי ושמנו פעמינו אל הסינמה סיטי, במטרה לצפות בסרט שמוקרן כבר בערך חודשיים. נשארו כרטיסים רק לשורה הראשונה. ויתרנו וברחנו משם לנינקאסי. היינו יכולים להשאר באזור ולשתות בטמפל בר, אבל הפקקים בחוץ, הדחיפות בתור והרעש הסטטי הבלתי נסבל של מתחם סגור בחופש הגדול הוביל לפנית פרסה ולנסיעה לקצה השני והשקט של העיר. רציתי לאכול משהו לא מטוגן ולשתות בשקט.

בנינקאסי יש עכשיו מבצע על הבירות הצ'כיות והגרמניות מהחבית – חצי ב20 ש"ח, מחיר שבעולם השפוי נחשב לנורמלי וכאן בישראל למחיר בתחתונים. החשאי הזמין מקשוף אבל אני החלטתי לנצל את המבצע כדי לשתות את הקוזל הכהה. היא הרבה יותר סולידית מהבהירה, ששתיתי ביום חמישי (או אולי זאת אני הסולידית אחרי היום הארוך הזה). קצת מימית, שזה מינוס, עם טעמים של לתת קלויה וקצת קרמל שזה לגמרי פלוס. אכלתי תפוד מהתנור שהיה טעים ומנחם (ולא מטוגן! אוכל ברים לא מטוגן רולז!), שילמנו את החשבון וחזרנו הביתה.

רגוע, לא מסעיר ובעיקר שקט. אני חושבת שכדאי שנדחה את הסרט לספטמבר, כשהנוער יחזור למכלאות.

קבלת שבת

הזמן: שישי אחה"צ
המקום: דאנסינג קאמל ואז הפורטר אנד סאנס, עיה"ק ת"א
השותים: החשאי ואני
הנשתים: dancing Camel Hefe-Wit (עמ' 121), Tripel Karmeliet (עמ' 156)

שומדבר לא הלך כמתוכנן אתמול. במקום לנסוע למדבר ולצפות במטר הפרסידיים נשארנו בתל אביב. במקום למצות את השישי נפלנו שדודים ושיכורים במיטה ב9 והתעוררנו שוב בסביבות 1 אחר חצות. בלי הנגאובר – על כל כוס בירה שתינו ככוס וחצי מים. ואז מקלחת, הספר המאכזב שאני גוררת כבר כמעט חודש ולישון. לפחות הלילה היה סביר ולא היה צורך למזג את הבית, לראשונה בחודש האחרון.

הכל התחיל מדודה שהחשאי פיתח לבישוף דופלבוק, שפחות ופחות נמזג בברזי עירנו. התקשרתי לפורטר אנד סאנס כדי לאמת את הנתונים שבאתר ולוודא שהברזים לא הוחלפו לרעתנו. מונית שירות לחשמונאים פינת דרך בגין וברגע האחרון לפני חציית מגרש החניה, שפעם היה השוק הסיטונאי ועוד מעט יהיה מגדל של מליאנים, החלטנו לקפוץ לדאנסינג קאמל ולסגור את סקירת הבירות של המבשלה, שמקוטלגות בחוברת המותגים. נשארה לי רק בירת החיטה, שבדיוק בושלה. החשאי הזמין את האמריקן פייל אייל וניצח. אני אוהבת את החיטה שלי גרמנית ולא בלגית.

 

לחיינו


אז החלק המכובד של שתיית הבירות של הדנסינג קאמל נשלם, אבל הוא בהחלט לא תם. אני נהנית גם מהבירה וגם מהאוירה שלא קשורה לשומדבר, וגם מהדרך לשירותים שעוברת במבשלה וליד הארון שמלא  בפרפרנליה משובחת.

אחרי סירוב מנומס לצ'ייסר, שמנו פעמינו לפורטר אנד סאנס. היה ריק למדי. אחר הצהריים של שישי. החשאי ואני התמקמנו על הבר והסכמנו שהרבה יותר כיף לשתות בחוץ בשעות היום. הוא הזמין את הדופלבוק שלו ובא על סיפוקו. אני הזמנתי טריפל קרמליט, שהגיע בכוס ממותגת וחתיכית במיוחד ועם ראש קצף מרשים ושמח:

 

his and hers


(התמונה צולמה אחרי שראש הקצף נרגע קצת)

נהניתי מהטריפל. היא חזקה, אבל נוחה לשתיה. לא ממש מתאימה לקיץ – לדעתי היא זאת שמוטטה אותי. תוך כדי שתיה הצקתי לברמן בעניין תחרות השתיה וקיר התהילה שבפורטר. הוא טוען שלאחר שמתחרים הקיאו את נשמתם בכל רחבי המסעדה הם לא יחזרו על התחרות, לא במתכונתה הקודמת (ריצה על הברזים עם כוסות של 200 מ"ל בשעתיים). אני לא בנאדם תחרותי במיוחד, אבל אני חושבת שאוכל להתמודד עם גברברי הבלייזר ששמם מונצח במסגרת.

לסיבוב הבא בחרתי בקוזל הבהירה, פילזנר ואופציה קצת יותר שפויה בחום הזה. הסמל של הבירה הזאת, שיצורה, אליבא דספר המותגים, החל ב1874 הוא תיש. בספר כתוב שבמבשלה חי תיש מחמד בשם אולדה ושהוא חי במבשלה מאז שהוא היה בן שנתיים. בטח הוא אוכל מלא ג'יפת בישול טעימה במיוחד. לא יודעת למה, אבל זאת חיה שחביבה עלי במיוחד בזמן האחרון. כל כך חביבה עד שהכינוי החדש של החתול שלי זה התיש מבני ע"יש.

כמו כוס בירה של אבאים, אבל בלי המשושים

כשסיימתי, עברתי לפרנציסקאנר הכהה שהחשאי הזמין ולא רצה לסיים. לא ממש מפתיע שכל התכניות להמשך הערב: אפיית קלתית, צפיה בסרט ולימודים התפוגגו ברגע שהגוף שלי פגש את המזרון.