למה פיל?

הזמן: שישי בערב אחרי יום ארוך בצפון
המקום: מול הטלויזיה
השותים: אני וקצת החשאי
הנשתים: Carlsberg Elephant (עמ' 299) וקרלסברג (עמ' 298) להשוואה

חששתי שקרלסברג אלפנט יהווה את אחד המכשולים ביני לבין צליחת ספר המותגים. הוא לא מבושל ומופץ באופן סדיר בישראל. ביריד טעם העיר ביקרנו כדי לדגום אותו, אבל מב"י סיפקו בירות מיוחדות אחרות במקום. ויינשטפן ויטוס ודונקל זה אחלה, אבל אני רציתי לשתות את האלפנט.

ואז הגיע דרור טרבס, מהבלוג רק בירה, מראה המקום הטוב ביותר שאני מכירה בעברית לבירה בארץ ובעולם. בעיקר בעולם. באחת מנסיעות העבודה שלו הוא הבחין בפחית של אלפנט, נזכר בי, בבלוג ובנסיונותי להשיג את הבירה הספציפית הזאת וקנה לי אותה. למרות שאלו בירות מסוגים שונים, החלטנו לשתות את האלפנט מול הקרלסברג הרגילה, כדי לעמוד על ההבדלים. קניתי פחית מייד אין אשקלון בסופר. כבר כתבתי על קרלסברג רגילה. נהניתי ממנה. שתיתי אותה בחתונה של חברה. הערב, בבית, אחרי שעות של נהיגה בכבישים שלא יכולים להכיל את הסיפתח המסריח של השנה הזאת, הוצאתי את שתי הפחיות מהמקרר.

בעוד שהקרלסברג הרגילה [להלן: קרלסברג] בהירה, כמעט ירקרקה בצבעה, האלפנט ענברית. היא גם מגוזזת יותר. מריחים בה קצת דגנים. הריח של הקרלסברג מתכתי; כך אני זוכרת אותה. יש לה גוף דליל, אנורקטי אפילו. הטעם – סתמי. לא טעים לי. מסתבר שרמת האדרנלין בדם צריכה להיות גבוהה כדי שאהנה מקרלסברג. הגוף של האלפנט לא מלא בצורה משמעותית. למעשה, הגוף לא מצליח להחזיק את כמות האלכוהול. היא מרירה באופן לא נעים ויותר מכל היא מזכירה לי את הבלטיקה.

הנה אלפנט טוב:

חצי אוף-טופיק, אבל חצי לא, בגלל האלפנט וראש השנה: בספטמבר האחרון מלאו 20 שנה למותו של יוסי אלפנט. שני שירים שלו נכנסו לאוסף הראשון של נענע דיסק, שב-1991 היווה נדבך מרכזי בפס הקול של החיים שלי. "סדר יום" של להקה רטורית הוא אחד הרצועות הטובות באוסף. אלפנט נפטר ביום שישי, ה6.9. ביום ראשון חגגנו את ראש השנה בבית של סבא וסבתא ברמת גן. לפני האוכל עלעלתי בחלק הראשון של ידיעות אחרונות ונתקלתי בידיעה על מותו של אלפנט, שתפסה חלק מינורי בדף האחורי. נשמתי עמוק והלכתי לשירותים, לבכות על מותו של מוזיקאי שלא הכרתי לא באופן אישי ובאותה תקופה אפילו לא לעומק, אבל שכמה דקות של מוזיקה שהוא חתום עליה עזרו לי להחזיק את הראש מעל המים. ואז שפשפתי את העיניים, שטפתי פנים ויצאתי לארוחת הערב.

מסתבר שזו הבירה המשמחת באולם

הזמן: ראשון בערב, בחתונה של הסינולוגית ובח"לה
המקום: הנחלה, צומת בית עובד
השותים: אנוכי. אחי הקטן שנזעק להחליף את החשאי הממוגרן בתור מלווה נהג ולא שתה.
הנשתה: Carlsberg (עמ' 298)

"עונת החתונות" זה מונח שראוי לשימוש בהקשר קצת יותר רחב משני אירועים בתוך עשרה ימים שלפניהם שקט תעשייתי בן למעלה משנה וחצי ולאחריהם חור שחור שבמקרה הממש טוב לא יתמלאבעוד ביקור בכמה כסף.

אם בשבוע שעבר אחי סיפק לי הזדמנות לשתות וליהנות מבקבוקי אפס פילזנר, הרי שאתמול הסינולוגית שאינה סינטולוגית התחתנה בגן אירועים שהפניק בבר בנוהל הרגיל וכלל ברז של קרלסברג.

כמו בחתונה של אחי בשבוע שעבר, גם כאן היה אוכל סבבה ושתיה סבירה וגם כאן לא האבסתי. אני חושבת שככל שאני שמחה יותר באירוע כך רמת השיעמום והציניות יורדת ואת הזמן אני מבלה בפיזוזים ובשיחות. אתמול – עם חברות לשעבר ללימודים שהיו שיכורות מהתחת, עם קולגות לשעבר שהפגינו נוכחות ועם דודתו של החתן, אחראית הקופה הראשית בסופר השכונתי שקולט את בקבוקי הבירה הריקים שלנו, עמה ניהלתי דיון על חוק הפיקדון נושא שהפעם האחרונה בו הוא עלה לדיון באירוע היה בטח בבר מצוה של הבן של אלפרון. הפעם לא ויתרתי על משקאות החתונה האולטימטיביים (קמפרי תפוזים ורום אשכוליות), אבל בעיקר שתיתי מים וקרלסברג קרה ומעלה קצף בהייבול, שריעננה אותי בין דדי קול לג'ינג'יס חאן על רחבת הריקודים. כשהחשאי הממוגרן שאל אותי מה שתיתי בחתונה וסיפרתי לו שהיה לי כיף עם הקרלסברג, הוא סינן שההקשר קודם אצלי להכל. הוא צודק. הייתי מתבאסת לשתות אין כמעט מצב שהייתי שותה קרלסברג בכל סיטואציה אחרת ועוד נהנית מזה. חתונה זה לא מקום לכשות ומרירות. בהנחה שאף אחד מהמתחתנים איננו בירגיק, בירה של חתונה צריכה לרענן, להחליק בגרון ולא להפריע לעיקר (שזה כמובן ריקוד ברכבת).

טעם העיר – probably the suckiest event in town

אתמול נפתח אירוע טעם העיר. הוא ימשך עד יום חמישי. יש שם דוכן של מב"י (מבשלות בירה ישראליות, כלומר האנשים שמביאים לכם את הבירות הגנריות שנמכרות בערך בכל פאב שני). מגעיל שם. אל תלכו.

נתוני הפתיחה, אובייקטיבית, לא היו מזהירים. התעוררתי בחמש וחצי בבוקר, נסעתי לטיול גיבוש עם החברה בכרמל, הזעתי כמו חזירה למרות הגשם והרגליים כאבו לי. הגעתי הביתה בסביבות 8 בערב, שטפתי פנים ויצאתי עם החשאי לצעידה משמימה בפארק עד למתחם האירוע. כשמוסיפים לתערובת קורט מיזנטרופיה מקבלים אותי כערימת ג'יפה חמוצה ונפוחת גפיים ועיניים – לא משהו מלבב להיות בקרבתו או להיות בכלל.

האמת, אלמלא המתחם של קרלסברג בכלל לא היינו מגיעים. אני מסוגלת לסבול המונים בשבוע הספר. זהו. בכל מקום אחר אני מתחרפנת. אבל אמרו שבטעם העיר מב"י שולפים חביות של בירות שבדרך כלל לא נמכרות והיו שמועות על בירת האלפנט שמופיעה בחוברת. יש שם גם מתחם לא רע של נורמן פרמיום אבל אנחנו לא צריכים את טעם העיר בשביל סן ברנרדוס וויט.

במתחם של מב"י אין אלפנט. יש קרלסברג פריז שקרכלשהו ויש קרלסברג spec סליחה, Carls ספיישל,  שיש בה פחות או יותר חצי מאחוזי האלכוהול של ה-Carlsberg Special Brew, תרכובת טוקסית שנצרכה על ידי פאנקיסטים זולים באנגליה בשנות ה-90. הכיתוב השיווקי מעל הדוכן אמר משהו על בחירתה של הבירה לטובה ביותר בחגיגות 150 השנים לקרלסברג או משהו בסגנון. בלי יותר מדי התלהבות קנינו שליש שהגיע בכוס פלסטיק וכדי לאזן את הטעם הזמנו גם ויינשטפן דונקל. הקרלסברג המיוחדת היתה חסרת טעם באופן לא מפתיע בכלל. לא שזה הפריע לילדים המחוצ'קנים שהתגודדו בקרבת המתחם וחיפשו מבוגרים אדיבים בגיל תיכון פלוס שיואילו בטובם להיות גברים ולקנות עבורם בירה. בטח הם קנו את הקרלסברג הרגילה, היא עלתה פחות.

חיפשנו בכל זאת משהו לאכול אבל שום דבר לא עורר בי תיאבון. לא הריחות, לא הכלים החד-פעמיים, לא ההתגודדות מול הדוכנים. החשאי קנה פיתה דרוזית בסגנון עדות ירידי האוכל בקניון וגם כוס של ויטוס. אני שתיתי כוס של מיץ קני סוכר שתובל בקצת לימון. היה טעים. היה יכול להיות יותר טעים אם היו מתסיסים את המיץ הזה ואז מאשפזים אותו באיזו חבית עץ לכמה שנים.

נקודת האור היחידה בערב הזה היא החיזיון הקטן והמופלא בו נתקלנו ביציאה מהמתחם, שהחשאי תיעד במצלמתי. ציפור שבחרה לבנות קן בתוך גוף תאורה בפארק הירקון.

היום חוזרים לשגרה ולסקירה.

יודעים איפה אפשר להשיג את האלפנט (וגם טובורג 6%)? שתפו בבקשה!