N'ice – how nice!

הזמן: שישי בערב, לפני ההופעה של גיליאם באוזן בר
המקום: על הבר בשטרן1
השותים: החשאי, המתופף המופלא ואני
הנשתה: N'ice Chouffe (עמ' 210)

ככל שהפרוייקט מתקרב לקו הסיום, כך ההזדמנויות לשתות בירה שעוד לא שתיתי מהחבית נעשות נדירות יותר. לכן, כששטרן 1 פרסמו בפייסבוק שלכבוד דצמבר הם מוזגים נייס שוף, הודעתי לחשאי שלפני מופע המחווה לזאפה בניצוחם של גיליאם באוזן בר נקפוץ לסיבוב בירה.

הנייס שוף זו בירת הכריסטמס של מבשלת אשוף, שמייצרת את "הבירות עם הגמדים". קר בדצמבר ובירות כריסטמס מאופיינות באחוז גבוה של אלכוהול ותוספות של תבלינים שמחממים את הלוגמים.

שטרן זה הבר שאיכשהו כל אורח שהגיע אלינו מחו"ל בשנה ומשהו האחרונות נלקח לשם והפעם תפס את משבצת אורח הכבוד המתופף המופלא שקפץ לכאן מלוס אנג'לס. השטרן זה הפאב השלישי שפקדנו איתו. בשבוע וחצי האחרונים נפגשנו בדאנסינג קאמל ובפורטר אנד סאנס  למפגן ראווה פטריוטי של בירות מקומיות, בדגש על IPA. המתופף המופלא ואני הכרנו לפני 18 שנה. הוא ניגן בלהקה השניה שהפכה לי את החיים ושנתיים מאוחר יותר ניגנו ביחד באותה להקה. אם לפני 18 שנים היה מבקר אותנו איש מהעתיד ומספר לנו שנשב יחד בברים תלאביביים ונשתה בירות בוטיק ישראליות לא הוא ולא אני היינו קונים את המידע: אני נגעלתי מאלכוהול, הוא לא היה מאמין שיש בירה חוץ מגולדסטאר.

18 שנים מאוחר יותר המתופף המופלא מתגורר בלוס אנג'לס ושותה STONE ובירות אמריקאיות מגניבות אחרות ואני מרחרחת בירה ומגרגרת רום בזמני הלא פנוי.

בכל מקרה, התיישבנו על הבר, הנייס שוף נמזגה לי מבלי שאפילו ביקשתי, החשאי הזמין את המכה הראשונה של מבשלת הדובים ומתופף הפלא, שהתבאס שלא נמזגה IPA מהחבית, הלך על שוף הובלון.

סליחה על משחק המילים המפגר (חוץ מהבירות, משחקי מילים מפגרים זה בטח המוטיב החוזר הבולט בבלוג), אבל הנייס שוף היא באמת נייס. ורי, ורי נייס. יש לה גוף מלא וריחות של ציפורן וקינמון, אבל את הטימין ותפוז הקירסאו שהיא מכילה אליבא ד'ספר לא הרחתי (וגם את מה שהרחתי הרחתי בקושי, ר' המוטיב החוזר של הימים האחרונים – צננת חורף מעיקה). זאת בירה מתקתקה עם רמזים למרירות עדינה וסיומת קצרה מדי, לצערי. שתיתי לאט, נתתי לבירה להפתח ולהתחמם. רציתי להמשיך לסיבוב נוסף של תה, אבל המסובים ואנשי המקום הביטו בי בעין עקומה. חשבתי לחמם את הגרון עם סינגל מאלט, אבל בסוף החלטתי שלא* ומבירת הגמדים עברתי לכוס של בירת פילים, הלא היא דליריום טרמנס המצוינת שגם נמזגת מהחבית בשטרן.

משם שמנו פעמינו לאוזן בר. עוד לא עלו סרטונים מההופעה של אתמול, אז הנה אחד מערב המחווה הראשון:

לוויסקי גיקס שזוקפים גבה בתמיהה:

א. המבחר בשטרן גדול ומבלבל. וויסקי זה תענוג יקר ולא התחשק לי ליפול.

ב. חשבתי על משהו פירותי, אבל הסקאלה שאני יותר מכירה ובטוחה איתה זה אילה/ כבול.

ג. האף שלי סתום. להוציא מלא כסף ולקבל חצי מהתמורה?

תיקון ליל שבועות

הזמן: אתמול בלילה אחרי ארוחת החג
המקום: שופלנד – ברחוב, יהודה המכבי
השותים:  החשאי ואני
הנשתה: Houblon Chouffe (עמ' 128)

אחרי ארוחת חג מוזרה. הבטון מתפוצצת, העייפות משתלטת. בכל זאת, כדי שהיום לא יסתכם בעבודה-אוכל-שינה, יצאנו לבירה בבר ליד הבית.

שני דברים טובים יש ביהודה המכבי: הטמבוריה הכי חמודה בעולם והבר של השוף. כן, שלושה סוגי שוף שנמזגים מהחבית. לא שתושבי השכונה מעריכים את זה; בערבים בהם משדרים ב"בר" (לשעבר בית קפה, לשעבר חומוסיה, תמיד עם שולחנות על המדרכה בלי חציצה מהרחוב, בלי טיפה של פרטיות) משחקי כדור כאלה או אחרים, על השולחנות תמיד רואים יותר בקבוקי גולדסטאר מאשר כוסות של שוף. זאת רק סיבה אחת לאנטגוניזם שלי כלפי האנשים שתופסים לי את המרחב הציבורי ב-6 השנים האחרונות. אני מקווה שכשהאיראנים יכבשו את תל אביב הם יתחילו ביהודה המכבי.

הגענו מאוחר. היה ריק, חוץ משני שולחנות. המלצרית כבר החלה לערום את הכיסאות ואמרה שהמטבח סגור, אבל שהברזים פתוחים. כל הדושבאגס של השכונה הלכו כנראה לתיקון ליל שבועות – בטיים אאוט בטח כתבו שצריך.

מבין שלוש הבירות מהחבית בחרתי בהובלון. אני בתקופה מרירה בחיי (בבירה, בבירה. בחיים האמיתיים הכל מייפל) אז דילגתי על הלה שוף והמקשוף ובחרתי באופציה הכשותית. הבירה בשופלנד מוגשת על תחתית ממותגת, בכוסות טוליפ עם הגמד החמוד. אלו כוסות של 330, עם שפה גבוהה בשביל הקצף, אבל כנראה שמיומנות המזיגה איננה הצד החזק של המלצרית וקיבלנו כוס מלאה בבירה כמעט עד גדותיה, כמעט בלי קצף. יש שיגדירו זאת כבוננזה, אבל אני אוהבת להתחיל לשתות עם שכבת ההגנה הלבנה.

הרחתי אשכוליות, תפוזי דם וגם פרחי היביסקוס, טעמתי מרירות, אשכולית, אוטוטו קמפארי. סיומת ארוכה. מרענן.

חתולת רחוב שיצרתי איתה קשר עין התמקמה בחיקי וגירגרה. ברקע התנגן רגאיי גרוע, שיר אהבה לישראל במבטא צרפתי או ג'מייקני, מאיפה לי לדעת? חלון הראווה של חנות הכותנות ובגדי התינוקות שבמספר 40 התרוקנה. היא מצטרפת ל"פינת הילד", עם הצלופן בחלון שלא הצליח להגן על הצעצועים מפני שמש הצהריים, שאת מקומה תפסה חנות הפרחים. עוד מעט תפתח שם מספרה או חנות משקפיים.

יש לי בר של שוף ליד הבית אבל כדי שאהנה ממנו הרחוב צריך להתרוקן מאנשים.