מדריך קוראים ושותים לBeers 2012

אמנם 2012 רק התחילה, אבל אם נסתמך על נסיון העבר הקרוב, קרי על השנה שעברה, רוב הסיכויים שאפשר להכתיר את תערוכת Beers 2012 בתור אירוע הבירה הגדול והמרכזי של השנה. לא יודעת לגבי האירוע הטוב של השנה, אבל גדול ומגוון זה בטוח.

יומיים של תערוכה, ימי שלישי ורביעי השבוע. הערב הראשון לקהל מקצועי, מה שזה לא אומר, הערב השני פתוח לקהל הרחב. בערב השני הטעימות בתשלום, אם אינני טועה ומטעה, במחיר הסטנדרטי של אירועי טעימות, 5 ש"ח ל-100 מ"ל משקה ובחישוב פשוט 25 ש"ח לחצי ליטר בירה, מחיר זול לכל הדעות.

12 יבואנים, 23 מבשלות בוטיק, 9 מבשלים ביתיים, אין לי מושג כמה סוגים שונים של בירה (וסיידר, שנוכחותו בולטת יותר השנה). החברות הגדולות יהיו שם, בירות ייבוא יימזגו שם, מבשלות בוטיק יערכו תצוגת יכולות ומבשלים ביתיים ינסו למשוך את תשומת ליבם של משקיעים ובעלי ברים.

החשאי ואני ביקרנו בתערוכה בשנה שעברה. היה עמוס, דחוס וכיף ויצאנו משם עם קצת תובנות שהחלטנו לחלוק עם המבקרים של השנה. אז הנה זה.

לפני התערוכה

מכינים שיעורי בית.

נכנסים לאתר התערוכה וקוראים על הבירות. גולשים ברשת (אפשר גם בבלוג הזה, אם אתם מתעקשים), מחפשים המלצות, לוקחים בחשבון שרוב החומר בעברית שתגיעו אליו זה שכפולים של הודעות לעיתונות מטעם משרדי יחסי ציבור, קוראים בין השורות ומתכווננים על מה שמעניין. לא תצליחו לשתות את הכל. רוב הסיכויים שגם לא תצליחו להגיע לכל הדוכנים, אז כדאי להגיע מוכנים.

אם שותים לא נוהגים.

אתר האינטרנט של דן, אתר האינטרנט של אגד. אתם הולכים לתערוכת בירה, רבאק. אם תגיעו ביום של הקהל המקצועי, כנראה שתשתו הרבה בחינם. אם תגיעו ביום שפתוח לקהל הרחב, תשתו הרבה. נקודה. חפשו חלופה. אוטובוס לא טוב לכם? יש מוניות. גם מוניות לא בא לכם בטוב? נהג תורן.

אם שותים אז אוכלים.

רפדו את הבטן במשהו שומני לפני כן. יהיו במקום דוכנים של מאכלי ירידים (לא קורן דוג או איינג'ל הייר, זה יריד ישראלי; תחשבו נקניקיות, פרעצל וסושי – הכל כשר, מוסרים מסטודיו בן עמי) ומחוץ להיכל הספורט יש סניפים של פיצה האט, ארומה ואיזו חתוליה, אבל בעדה שלנו מאמינים שעדיף לשתות על בטן מלאה.

מגיעים מוקדם.

בערב נעשה בלתי נסבל. התורות ארוכים, המקום צפוף.

בתור

בסוף כולם נכנסים.

אל תהיו דושבאגס. אפילו אם הצלחת להשיג כניסה בחינם כי אתה מנהל תחום משקאות אנרגיה בחברה לשיווק אלכוהול/ באמצעות המסעדה הפריפריאלית של אבא שלך/ דרך הבלוג המעפן שלך ושל אשתך, תעמדו בתור. לא, באמת שעצם הקיום שלכם לא מקנה לכם זכויות יתר. אל תגרמו לי לייחל לדריסתכם על ידי נהג שיכור ביציאה, זה לא נעים לי.

קחו את הכוס.

היא חדשה והיא שלכם והיא בת הלוויה שלכם הערב. לכאן תמזגנה הטעימות. נפחה 170 מ"ל. נפח הטעימה: 100 מ"ל. זכרו זאת כשלא מוזגים לכם עד הסוף.

בתערוכה

עושים סיבוב לאוריינטציה.

החלל טבעתי וגדול. תקדישו כמה דקות להליכה מהירה בין הדוכנים, איתור הבירות שמצאו חן בעיניכם במהלך שיעורי הבית שהכנתם, תצפית על דוכנים אחרים שנראים מגניבים וקבלת החלטות לגבי חלוקת הזמן. החשאי ואני נתחיל עם המבשלים הביתיים שמבשלים בנפחים קטנים ועל כן המלאי שלהם קטן ועלול לאזול במהרה, נמשיך למבשלות בוטיק ישראליות ונקנח ביבואנים. יש גם הרצאות מטעם מב"י (המבשלה שדואגת שכל פאב יספק לכם קרלסברג, טובורג, סטלה, לף, ויינשטפן וגינס) שיתקיימו מדי שעה ועשויות לעניין את מי שרוצה להרחיב את האופקים הבירתיים. למיטב הבנתי בכל שעה תתקיים הרצאה בנושא אחר, אז כדאי לבדוק מה מעניין.

מתאזרים בסבלנות.

רוב האנשים שיאכלסו את הדוכנים הם לא ברמנים מקצועיים. לחלקם זאת הפעם הראשונה בתערוכה ובמפגש עם קהל רב כל כך. הם רוצים להטעים ושמחים לדבר ולפרט על הבירה שלהם, אבל תתחשבו בהם.

פותחים את הראש.

בירת דלעת? בירה עם צ'ילי?? כן! איפה עוד יצא לכם לטעום דברים כאלה? לא טעים? עוברים הלאה, כלום לא קרה.

אם שותים אז שותים.

שתו הרבה מים, ביחס 1:1 לפחות לבירה. תבקרו הרבה בשירותים, אבל זה יחסוך מכם הנגאובר והקאות.

אם שותים אז שוטפים.

שטפו את הכוס בין טעימה לטעימה, כדי לנקות אותה משאריות המשקה הקודם. אני נוהגת לשלב את השטיפה עם השתיה, החשאי מערבל מים בכוס ושופך אותם לדליים שנמצאים בדוכני המזיגה בדיוק למטרה הזאת.

מתקשרים.

כל יוצר שמח לקבל מחמאות על תוצרתו וכך גם מבשלי בירה. זרקו מילה טובה אם טעים. לא טעים? זה כבר עניין יותר מורכב. אם אתם רואים שיש עם מי לדבר ואם יש זמן ואין לחץ בסביבה, ואם אתם מסוגלים לתת ביקורת בונה ועניינית – וזה לא עניין של מה בכך ועם כל הפה ג'ורה שלי הרבה מאוד פעמים אני נמנעת ממתן ביקורת לזרים, כי זה כל כך תלוי מצב רוח ודינמיקה בין אנשים – אני חושבת שזה חשוב וכדאי. חשוב להבהיר למה לא אהבת. אם מזגו לך IPA ומרירות של אשכולית שנואה עליך זה מילא, על טעם ועל רח אין מה להתווכח. אם מטעימים אותך בבירה עם ריח של גופרית (שאיננה חלק מפרופיל הבירה, מדגישה הילדה השוודית המתה), הבירה מקולקלת וכדאי שהמבשל יהיה מודע לכך. שטוח מדי? משהו מוזר בטעם? לא מאוזן? איך המבשלה תשתפר אם כולם יגידו לה שהבירה מעולה כשהיא לא? מי שלא מסוגל לקבל ביקורת מוזמן ללכת לעבוד במוסך או בראיית חשבון, או לבשל לעצמו. הוצאת משהו החוצה? קולקציית בגדים? מיצג? בירה? ביקורת היא חלק מהעניין.

רושמים.

בתערוכה יסתובבו שלושה אנשים עם מחברות, שיתעדו, ידרגו וירשמו כי הם חננות אובססיביים. אתם יותר מגניבים ממני ומהשניים האחרים ותתעסקו, בצדק, בשתיה.  אבל איך תזכרו מחר את שמה של מבשלת הבוטיק הצפונית ההיא שהכינה פורטר מהמם, או את השם של הבירה הבלגית החדשה ההיא? קחו דף ועט, קחו גם כרטיסי ביקור ממי שמציע. אפשר גם לצלם עם הסמארטפון.

שופכים.

אחד הדברים שלמדתי בשנה האחרונה (ותודה למורתי לנימוסים והליכות, הילדה השוודית המתה), זה שמותר לשפוך בירה ג'יפה, לא טעימה או אפילו בירה בסדר אבל לא באמת מלהיבה. בטח ובטח באירוע עם כזה שפע ומבחר. חבל להתפוצץ מבירה סתמית. לא בא לך בטוב? רוצה להאמין שיהיו מרקקות ודליים ייעודיים בדוכנים.

מקפידים על כללי האתיקה של השירותים.

אתם תבקרו בשירותים הציבוריים. אתם ואלפי המבקרות והמבקרים האחרים. כששותים משתינים. אם אתם לא, רוצו מהר לאורולוג. כללי האתיקה של השירותים מסתכמים בשלוש מילים: לא להיות דושבאג. אם צריך להרחיב ולהסביר לכם להוריד את המים, לנגב השפרצות, לזרוק את נייר הטואלט למקום המיועד לו ולהשליך תחבושות היגייניות לפח האשפה אתם כנראה דושבאגס.

אחרי התערוכה

לא נוהגים.

שותים הרבה מים לפני השינה.

מתחילים לפזול לצדדים ולזנוח נאמנויות למותגי הבירה הרגילים.

סופרים את הימים לתערוכה הבאה.

Beers2012 – לקראת התערוכה

הזמן: רביעי בערב
המקום: חדר ישיבות בקומת הקרקע של היכל הספורט יד אליהו, היכל נוקיה בשבילכם, הצעירים.
השותים: מי שהיחצ"נים של תערוכת הבירה הזמינו  לטעימה
הנשתים: בהמשך הרשומה

שבוע הבא הולך להיות קשה. הוא יפתח בכנס מהעבודה, יסתיים בבכחנליית יום הולדת ובאמצע הדובדבן שבקצפת, החגיגה שבהיכל שלה כל השנה אני יושבת ומחכה. Beers 2012 תערוכת הבירה ביד אליהו. היום הוזמנו לטעימה של בירות בוטיק ישראליות שיימזגו ביומיים האלה: חלקן חדשות שמושקות בתערוכה או שבושלו במיוחד בכמות מוגבלת לכבודה, אחרות כבר מוכרות ונמכרות ומקצתן סיידר. אני לא אוהבת סיידר, במיוחד לא את אלה היבשים. ניסיתי לאהוב פעם כשגרתי באנגליה אבל זה לא זה. תפוחים, יעיד החשאי, טובים לטארט טאטן. אנחנו כותבים בלוג בירה אז נחזור לעיקר, לפי סדר הטעימה.

על אחוזת בית – אלנבי ממבשלת המעיין באשדוד שמעתי לא מזמן ונכונה לי הפתעה חיובית ביחס לתיאורי הזוועה שליוו את הדיווח על שתייתה. בקומוניקט כתוב שזאת "בירת לאגר אדמדמה ממיטב המסורת הבווארית". יצא לנו לשתות אי-אלו בירות בוואריות בחיינו, ואחוזת בית קרובה לבוואריה כמו שרח' אלנבי קרוב למדרחוב הראשי של מינכן. צבעה יתר חום-נחושת עכור, יש לה ריחות של דבש ולתת קלוש ואלכוהול שמורגש מדי גם באף וגם בפה בשביל בירה בחוזק 5.3%. היא אנמית מאוד בפה וממהרת להסתלק משם.

בירת הPrivate Lavel הוגדרה בקומוניקט כשת"פ של מבשלת הדובים ומבשלת העם, שזה מצחיק, כי זה בערך כמו שאני אודיע על שיתוף פעולה ביני לבין עצמי. אותם אנשים עומדים מאחורי שני הפרוייקטים, רק שהדובים לא מציגים בתערוכה באופן רשמי ואילו מבשלת העם מגיעה בתור עצמה – שירות בישול למותגי בירה נטולי מבשלה משל עצמם. הפרייבט לייבל נראית יותר בווארית מהבירה של אחוזת בית: צהבהבה, עכורה ואטומה עם ראש קצף. יש בה ריח קלוש ומעניין של עשבוניות וגם פירותיות (ליצ'י, אמר החשאי). היא מרירה מאוד ועם סיומת ארוכה ויבשה. בירה טובה ולא מפתיעה בכשותיותה (שני סוגים – הלרטאו הגרמנית וצ'ינוק האמריקאית), בהתחשב בנפשות הפועלות. היא נעשית אפילו טובה יותר בלגימה השניה והשלישית. פאן לי, אמרה אמי הרוחנית לאה שנירר וצדקה.

אחריה הגיעה בירה מלכה חיטה. איזו התרגשות! הבירה הרביעית בלבד עד היום שהוציאה המבשלה המופלאה מהגליל המערבי, שקיימת כבר 5-6 שנים. מלכה הביאה לנו את האדמונית – אחת מהישראליות האהובות עלי ביותר בכל הזמנים ואת הבהירה – סייזון מגניב במיוחד. אפילו נסענו לבקר במבשלה בקיץ האחרון מרוב שאנחנו אוהבים את בירה מלכה. אך כגודל הציפיות כך גודל האכזבות and then some. הבירה דווקא התחילה בסדר – הצבע נכון, הריח יותר מדי מסטיקי, הבירה מימית מדי, המרירות בטעם לא במקומה (שלמיטב הבנתנו אינה מגיעה מכשות) ונעדרת חמיצות ומתקתקות שחיטה בווארית דורשת.  מה לעזאזל קרה שם? אנחנו מתים על בירות חיטה, מתים על מבשלת מלכה והאנטי קליימקס היה גדול וכואב. משהו שם התפספס בגדול. אין לי אלא לקוות שנפלנו על בקבוק או אצווה שלא סגורה על עצמה ושבפעם הבאה שננסה אותה (וננסה – בטח שניתן הזדמנות נוספת) היא תהיה אחרת. "מזכיר לי ויינשטפן", אמרה מי שישבה לשמאלי. הלוואי.

מהנקודה הזאת אפשר רק לעלות, והנה עלינו לג'מס בלייזר, ששוב בושלה ושתימזג בתערוכה בדוכן של המגזין בלייזר ולא בעמדה של ג'מס, שיגישו את הרפרטואר הרגיל שלהם. אהבנו את הבירה כששתינו אותה לפני כמה חודשים ואנחנו אוהבים אותה גם עכשיו. יש לה ריח גרעיני, קליה, קפה וקצת אשכוליות, טעם מריר וקלוי, קפה ומעט מדורה, גיזוז עדין וחלקה לשתיה. אם לסכם – טעים. נחמד שיש עוד הזדמנות לשתות אותה.

הבאה בתור – מבשלת שפירא, עם Jack's Winter Ale. שפירא זאת מבשלה שנפתחה בקיץ ומעסיקה כברומאסטר את יוחאי קודלר שהקים את מבשלת הנגב. החשאי ואני דגמנו את שתי הבירות שהמבשלה משווקת, הPale AleוהOatmeal Stout בפסטיבל הבירה של יואב יהודה. אנחנו משתדלים לא לסקור בירות בפסטיבלים, בטח לא בירות מסחריות שניתן להשיג ולהתעמק בהן גם מחוץ לאירועים מיוחדים. בגלל עומס אלכוהולי עדיין לא יצא לנו לטעום ולכתוב על המבשלה (לתוהים מה בתכנית הבלוג ל2012, אז הנה תוכנית לרשומה עתידית). ממה שאנחנו זוכרים הבירות היו מאוזנות מאוד ונכונות. הג'ק, שמיושנת עם שבבי עץ שהושרו בוויסקי ג'ק דניאלס לא. זאת בירה עכורה ומעוננת, שנראית כמו הסוף של הבקבוק. הבירה הריחה לי ממי ורדים, סוכריה ומלפפון, המרירות שלה לא נעמה לי בכלל. טעמתי גם טופי ומעט חמצמצות. מרקמה חלק מדי, הסיומת לא נעימה. זין, כתבתי על עותק הקומוניקט שקיבלתי. איזו אכזבה.

מבשלת הגולן בישלה לקראת הפסטיבל את העוג החורפית, חיטה דאבל בוק. זוהי בירת חיטה חזקה, עם 7.5% אלכוהול וצבע כהה מאוד יחסית לחיטה (אבל לא חום כהה דופלבוקי). היה לה ראש קצף נחמד ריח שהזכיר לחשאי בננה רקובה ולי, כמו גם למסובים אחרים, הזכיר את האימרה הפולנית "זה לא רקוב, זה דבש". אחרי שניה התחלתי להרגיש גם ריח פנולי, כמו פלסטיק של פלסטר. היא חמצמצה אבל יש בה גם מתיקות, מאוד חלקה בפה ובסיומת שלה מופיעים אלמנטים חיטתיים כדוגמת מסטיק ובננה.

הטריפל של מבשלת פאבו תושק לראשונה בפסטיבל . (תיקון טעות: הטריפל הושקה בקיץ ואף נמזגה בשטרן, מה שאומר שיכול להיות שאפילו שתיתי אותה. תודה לילדה השוודית המתה על התיקון) היא בעלת 9% אלכוהול, צבעה נחושת עכור, והקצף הדליל מתפוגג במהירות אחרי המזיגה. יש לה ריח פירותי וקלוש שנעם לי למדי וטעם מריר ועשבוני. כשות אמריקאית בולטת בארומה ובטעם. לא מפילה, אבל לא רעה כלל וקלילה לשתיה ביחס לאחוזי האלכוהול הגבוהים. יש לי הרגשה שהיא תצבור פופולאריות.

לאחר מכן שתינו את הטריפל הבלגי של מבשלת שריגים, ה-love child (או הממזר?) של מבשלת רונן ושל עמק האלה, מבשלה שנפתחה רשמית השבוע ושמעניינת אותי מאוד. אם האדמונית של מלכה זאת אחת הישראליות האהובות עלי בכל הזמנים, אז ההודית המכוערת של רונן זאת הישראלית האהובה עלי בכל הזמנים נקודה. (ונכון לעכשיו). הטריפל הבלגי מגיע מסדרת הבירות של מבשלת עמק האלה, שמבשלת את בירת החיטה הטובה ביותר מבין הישראליות שטעמנו, והיא בלגית כמו סנדרה קים (אזהרת אירוויזיון), אם לא יותר. צבעה זהבהב עכור. היא כבדה והאלכוהול ניכר בטעם שלה ובריח המתוקים מאוד. 9.2% הופכים אותה לשיאנית האלכוהול של ערב הטעימות.

קינחנו באלכסנדר בלאק, שיצאה עוד בשנה שעברה ומבושלת ומופצת מאז. זאת בירת פורטר חומה כהה ואטומה עם ראש קצף קטן בצבע חום בהיר, ריחות של קלייה וקפה שעשו לי טוב וטעם שאף הוא עשה לי טוב: מריר מאוד, מאוד, מאוד. יותר קיצוני מהג'מס בלייזר. הסיומת מרירה אבל קצרה (זה קטע כזה בבירות של מבשלת אלכסנדר).

סיכום? עזבו, בואו לBeers במקום.