כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת

או: באתי, ראיתי, נכשלתי.

או: הימים הנוראים.

מה שתרצו.

בין עקומת תמורה לעלויות שוליות של מונופול המשכתי במסע לקראת סיום הספר. שישי-שבת-ראשון-שני, בירה בכל יום.

שישי:

Leffe Radieuse(עמ' 182). בירה לא רעה בכלל גם אם לא הבירה הכי מרשימה ששתיתי מימי. מעבר לזה אני לא זוכרת. שתיתי בקוויקי בצהריים, בין שיעור חזרה מוקלט אחד למשנהו.

שבת:

White Shield – זה IPA, זה בריטי וזה לא בספר. ייבוא חדש וטרי שכבר נמצא על מדפי שר המשקאות. זאת היתה בחירה טובה לליווי מנת הקרב שסיפקה לי אנרגיה בעת הוכחת טענות מופרכות: ריח של קרם עוגיות, טעם שעושה נעים בפה, מריר אבל קצת מתקתק וקצת אגוזי. אגדה.

ראשון:

Beck's ללא אלכוהול (עמ' 80). לקחתי כדור כדי להשאר ערה, ערנית ומרוכזת. לא בריא לערבב שמחה וששון, גם כשהששון בד"כ מכיל אחוז נמוך של אלכוהול. בספר כתוב שהיא בירת הייבוא הלא-אלכוהולית הנמכרת ביותר בארה"ב. היא מימית נורא, יורדת בגרון במהירות ולא מלהיבה. נכון לעכשיו הארדינגר היא האופציה הלא-אלכוהולית שהייתי מגישה לו הייתי בעלת חמארה בחמה. שתיתי, חזרתי ללמוד, בערך בחצות לקחתי את החשאי לסיבוב חילוץ עצמות. הייתי סמרטוט ולבשתי סחבות של בית. הוא רצה בירה. באוטו בסוף דיזנגוף לא הכניסו אותנו בתואנה (הגיונית ב1:30 אחר חצות) שסוגרים. יש לי הרגשה שלא עברנו סלקציה.

חזרנו הביתה, המשכתי עוד קצת ללמוד, נכנסתי למיטה אחרי 4, לא הצלחתי להרדם. קראתי, נרדמתי בסביבות 5. ב8:30 התעוררתי מצלצול טלפון. אין ברירה. לקחתי כדור נוסף כדי לשרוד את יום שני.

שני:

McChouffe (עמ' 194) מהחבית בפורטר אנד סאנס. הגאון הכללי אסף אותנו, כשעתיים אחרי תום הפארסה שמכונה גם המבחן במיקרו. היו לי חורים שחורים בפנים במקום עיניים ותחושת הקלה במקום תל אבנים בבטן. זאת אשליה, כמובן, כי מועד ב' קרב בצעדי ענק. אבל לא עכשיו. די, אני חייבת לנוח אחרי הקיץ המעיק שעברתי. עוד בבית ידעתי שאזמין מקשוף, כי מה כבר נשאר לי לשתות בפורטר בשנה הזאת? היה מתאים יותר לשתות את הפאולנר אוקטוברפסט שמוזגים שם, אבל אני במשימה אז השארתי אותה לחשאי, שקיבל לאגר שקפקף ובהיר ושונה משמעותית מהפאולנר אוקטוברפסט פגת התוקף ששתינו במאי. האמת – מהזאת ששתינו במאי נהנינו יותר. והשוף שלי? שוף. כבדה, חזקה ומתובלת, עם סיומת ארוכה. אני אוהבת את הבירה הזאת בדרך כלל אבל אתמול היא בעיקר הרדימה אותי.

היום אני חוזרת לשגרה. יהיה בסדר.

לילה בדאונטאון חיפה

הזמן: אתמול בלילה
המקום: חיפה, העיר התחתית
השותים: החשאי, הברמן הכי טוב בארץ ואני
הנשתים:
O'Hara's Leann Follain (עמ' 27)
Beck's (עמ' 78)

את שעות בין הערביים בילינו בטעימת דופלבוקים בגינה ציבורית בצפון העיר. זה הרבה יותר מהוגן ממה שזה עשוי להישמע.במפגש למדתי שהאדלווייס הכהה דווקא לא חדשה בארץ, היא פשוט מאוד לא ממש נפוצה, ושרק אמריקאים וישראלים אומרים סאאז. צ'כים וגרמנים אומרים – שכחתי מה הם אומרים. מישהו יכול בבקשה לטקבק בבקשה את צורת ההגיה הנכונה? תודה.

אחר כך עלינו לרכבת ושמנו פעמינו לחיפה. הסיבה, שיחה מלב אל לב על אלכוהול עם הברמן הכי טוב בארץ, אורון מהבלוג חלומות רטובים, היתה תירוץ טוב לבקר במוסדות בירה חיפאיים. יש הרבה כאלה, אבל הרבה הזדמנויות מתפספסות כשנוחתים בממגורות דגון אחרי 11 בלילה, שעה שלא ממש קיימת בעיר הנמל הצפונית.

אורון לקח אותנו לסנדק, המקבילה המקומית לפאב עמירם בתל אביב ואחד החללים המגניבים יותר שיצא לנו לשבת בהם: שולחנות עץ, מבנה צר וארוך שמחולק למקטעים שונים, clutter שנצבר במשך 32 שנים מאז שנפתח הבר, שכולל מזכרות ימיות, בירצ'נדייז של פעם, בקבוקי אלכוהול ישנים ופוסטרים של הסנדק וגם ויברציות של רכבות משא. אחרי טעימה של 7 או 8 דופלבוקים, שלא מדווחים ברשומה הזאת כי על שניים מהם כתבתי כבר ואת האחרים לא ניתן להשיג בארץ, רציתי לשתות משהו קליל, אז פסחתי על הברזים הבלגיים והזמנתי בק'ס מהחבית.

בק'ס זאת בירה מברמן, גרמניה, עיר שמפורסמת בזכות סצינת הפאנק שלה ובזכות הבק'ס. ביקרתי שם פעם עם חבר שלי לשעבר לסופ"ש בו נשארנו אצל חברים שלו. שתינו ייגרמייסטר (הי, מדובר ב1997! הייגר לא היה טעים גם אז, אבל לפחות לא היה ממש בזוי לשתות את זה!) וקימרלינג ובעיקר בק'ס. דיברנו על בק'ס. החברים שלו, רובם על הבטחת הכנסה, סיפרו כמה מגניב לעבוד בבק'ס ואיך שהעובדים מקבלים בכל חודש ארגז בירה הביתה ובנוסף לזכות הגדולה הזאת גם משלמים להם! על לעבוד במבשלה!

אז זו בירה קלילה, פילזנר לא ייחודית מדי – בדיוק מה שהתאים באותו רגע.

אה, בנוסף לבק'ס ולפאנק, ברמן גם ידועה כעיר פרולטרית עם נטיה חזקה לצד השמאלי של המפה הפוליטית הגרמנית וכאחד האזורים בהם המפלגה הנאצית לא זכתה ליותר מדי פופולאריות (לפחות לפי כריסטופר בראונינג בספרו אנשים רגילים – זהירות, קישור לכתבת שואה). למען האיזון שמנו פעמינו לרייך השלישי החיפאי, הלא הוא הדאנק, כדי לשתות איזו נאצית בהירה או כהה. הגענו לשם ב1:05, 5 דקות אחרי הקריאה האחרונה. אחורה פנה לאזור הנמל, העוגן כבר נסגר, ליבירה תמיד סגורים בימי ראשון, אז נכנסנו לג'ק והאפונים, שהאטרקציה המרכזית בו היא ארון זכוכית עם תצוגה מקסימה של בקבוקוני אלכוהול קטנים. בשלב הזה רציתי כבר קפה, אז הזמנתי את החלופה ההולמת – או'הארה. סטאוט אירי. קפה, קלייה, רמז של שוקולד, מרקם קרמי, זהו. לא משתגעת על סטאוט, אבל לא היה מצב לקפוצ'ינו.

היינו הלקוחות האחרונים. יצאנו וליווינו את אורון הביתה. חזרנו לתחנה, פספסנו את הרכבת והרגנו שעה בשממה של הנמל. אפילו פיצוציה אחת לרפואה לא היתה פתוחה בסביבה, אבל שמחתי לגלות תחנת אוטובוס לעמאן ואירביד. מגניב.

חג שמח לקוראים. הבלוג מוכן לפסח עם ארגז מלא בכל טוב. מאחר והחשאי ואני עתידים להצטרף להמוני בית ישראל לחוויית פקקים משותפת בחול המועד, עדיין לא ברור מתי נשתה ומה, אבל אני מאמינה ומקווה שאירועי החג לא יעמדו ביני לבין המשימה שבזכותה אני משחיתה מילים על בירה – כמעט 300 מותגים ב-9 חודשים.