מה שהרופא רשם

יותר סולידי מפרנציסקאאאאנר

הזמן: ממש עכשיו, שבת לפנות ערב
המקום: מול המחשב, בתל אביב
השותים:החשאי ואני
הנשתים:  Benediktiner Weissbier

זה פסח הרבה יותר סולידי מקודמיו.כמעט בלי גיחות החוצה. שני מפגשים חפוזים עם חברות שנמצאות בתל אביב מדי יום, אבל חיות על מסלול רכבת-עבודה; השבוע העצל פינה להן זמן לנשום ולשבת, סתם לשבת. טעימת בירה אחת, קלילה ומצומצמת; קפיצה לדאנסינג קאמל בפלורנטין, לשמש כצלע הלא-סקנדינבית במפגש קצר עם בירגיקס דנים. הרבה שעות בית, הרבה שעות מתמטיקה, הרבה שעות של חתול בחיקי, נסיעה ערבית לחיפה, למשחק בבובות. זהו.

בדיוק מה שהרופא רשם: להשתחרר מלוח הזמנים.

כך גם שגרת השתיה. תכניות לטעימות אורך של מבשלות ישראליות נדחו ונתנו אויר לנשימה. תכניות לרוקן את המקרר ולפנות מקום לרכישות חדשות לא יצאו לפועל. לעומת זאת, ערבבתי קוקטייל לראשונה זה חודשים רבים. לראשונה זה שנים רוקנתי את בקבוק הרום הלבן בלי בקבוק רזרבי במזווה ואפילו לא נלחצתי (מדי). גם עכשיו, רגע לפני שחוזרים למרוץ, לשיעורי השלמה, לפרוייקט חדש בעבודה, לחדר הכושר אחרי העדרות של מספר חודשים, אני יושבת עם החתול בחיקי ומקלידה לאט, תוך כדי לגימת אובייקט הסיקור. בנדיקטינר. בירת חיטה בווארית שהחשאי קנה השבוע בטיב טעם, ולא נכנסה לרוטינת הFIFO שאנחנו מנסים לסגל.

אין בה משהו חדש או מסעיר. זאת פשוט בירת חיטה בווארית, בלי גימיקים, עם ריחות של בננה וציפורן, טעם מתקתק-חמצמץ של בירת חיטה ומראה מרהיב עם ראש קצף מאסיבי שמגן על נוזל עכור וכתמתם. בדיוק מה שהרופא רשם: בירה טובה ולא מאתגרת מדי.