בירות? לא בספרנו

הזמן: אתמול בערב
המקום: טיילת בת ים הקרירה והחצי ריקה
השותים: המדען המטורף, הלא הוא נמרוד מעליית הגג, החשאי ואני
הנשתים:בישוף פילס, קרושוביצה כלשהי

חמש דקות לפני שיצאנו לסינמה סיטי, לסרט ולבירה בטמפל בר נמרוד התקשר. גמרתי את הקפה, שטפנו פנים ועלינו לצד השני של נתיבי איילון. הסרט יחכה וגם הקילקני. על החיבה שלי לטיילת בת ים ולמקומות הבילוי שבה כבר כתבתי כאן וגם כאן, אבל על אף ניסיונותי לקדם את האזור כהרחבה של תל אביב – הי, קו 25 מגיע לשם! – קשה לגרום למקומיים לדלג על קו הרוחב של השטרן. איזה כיף שמצאנו פרטנר לבת ים!

בגלל שרצינו להכיר לנמרוד את פאב הקג שזכור לנו לטובה מפסח, שוב פסחנו על תחנה סופית. הוא הזמין לונדון פורטר של פולר'ס, החשאי שוב הזמין דופלבוק של בישוף ואני הזמנתי פילס של בישוף, שהחשאי אישר שטרם שתיתי. כשקראנו את התפריט נמרוד שאל אם אני לא לוקחת איתי את ספר מותגי הבירה כשאני יוצאת. השבתי בשלילה. אני ממילא לא מסמנת בספר מה נשתה ואני נסמכת על תאי הזיכרון של החשאי. לפעמים במקרה הספר איתי, אבל בדרך כלל זה עוד משהו להכניס לתיק שעמוס בג'אנק ממילא.

הפילס של בישוף איננה משהו לכתוב עליו הביתה. מים מוגזים בצבע של שמן קנולה צלול. בלי טעם או ריח מובחנים במיוחד. הזמנתי גם צ'ייסר של וודקה ביתית. לא היה במלאי את וודקת החזרת הקיצונית שטעמנו בביקור הקודם, אז בחרתי בוודקה שמתובלת באגוזי מקדמיה.

כיף בקג – הצוות נחמד, האוירה טובה, יש מבחר בירות (זאת לא אשמתם שבחרתי לשתות בירה מעפנה) ואוכל טוב: על השולחן שלנו כיכבו לחם גרוזיני פריך ושמנוני, צלחת מלפפונים ועגבניות שרי כבושים וצ'יפס גדולים המטוגנים בקליפתם. עם זאת, שיאו של הביקור לא קשור למקום, אלא למיני-פלאסק שנמרוד שלף מהכיס, ובו דגימה מהרום שהאחים רוזנבלט זיקקו ב2008. תכולת הפלאסק נמזגה לגביע בירה נקי שביקשתי מהברמן. תשמעו (או בעצם, תקראו), זה היה מרגש. זכינו לטעום את הרום הזה בשלבים שונים  ובכל פעם הוא עולה מדף במזווה הרום הוירטואלי שלנו. הגוף שלו חלק ומאסיבי יותר, יש הרגשה של עץ, ריח של ענבים וטעם מאוד פירותי. למדענים המטורפים מעליית הגג יש מגע זהב. בין אם הם רוקחים ליקרים או מבשלים בירה (את היין שלהם לא טעמתי) זה תמיד יוצא מצוין, אבל הרום הוא ליגה אחרת. כמי שבסיס האם שלה הוא בכלל קוקטיילים וטיקי, זאת זכות גדולה בשבילי ללוות את ההתיישנות וההתפתחות של הזיקוקים של הרום הישראלי השני (מה זה הראשון? קפטן רום מהמדף התחתון בסופר, כמובן!)

אחרי הקג שמנו פעמינו לבית חצ'פורי שכבר היה סגור, אז נכנסנו במקום לסניף הבת ימי של פראג הקטנה. נמרוד הסתפק בקפה, החשאי הלך על אדלווייס כהה ואני הזמנתי קרושוביצה בהירה וגם לביבות תפודים. הזמנתי בהירה, אבל אני לא בטוחה מה קיבלתי, כי הצבע שלה היה ענברי ודי עמוק, אז יכול להיות שזאת היתה הכהה. פילזנר היא לא היתה, היא חסרה את המרירות האופיינית.

בתפריט של פראג הקטנה יש שני סוגים של קרושוביצה, בהירה וכהה, שניהם עם תכולת אלכוהול של 3.8%. והנה מלכוד: בספר המותגים מופיעות שתי קרושוביצות, האחת כהה בת 3.8% והשניה בהירה, פילזנר, עם 5% סטנדרטי. באתר היבואן רדקס מצויינים שני הסוגים שבספר. חיפוש בRATEBEER העלה בירה נוספת עם 3.8%, אבל ייצורה הופסק ב2010 והיא הוחלפה בבירה אחרת, עם 4.2% אלכוהול.

WTF?!?!?

הניחוש שלי – פראג הקטנה לא עדכנה את התפריט מאז ההחלפה.

מסקנה א': מכיוון שאני לא יודעת מה שתיתי, לא אחווה דעה ואחכה להזדמנות אחרת שתגיע בבקבוק או בתפריט והגשה קוהרנטיים יותר.

מסקנה ב': כדאי להסתובב עם הספר

דו-קרבות בפורטר אנד סאנס

הזמן: אתמול בערב, אחרי קפה וקרואסון שקדים במאפיית לחמים
המקום: פורטר אנד סאנס ברחוב הארבעה
השותים: החשאי ואני, מאוכזבים שנקלנו בדלתות נעולות בדאנסינג קאמל ונכונים לשתות הרבה כי הגענו בתחבורה ציבורית
הנשתים: Sir Alex (לא בספר), Bitburger (לא בספר), Barbar Winter Bock (עמ' 84), Spaten Optimator (עמ' 305), Gordon Finest Scotch (עמ' 103), Bernard Dark (עמ' 90)

פורטר אנד סאנס הוא אטרקציית בירה אמיתית, עם כחמישים ברזים שבצינורותיהם זורמים להיטים כניוקאסל וסן מיגל לצד מותגים לא שגרתיים כסמיקלאוס ואורבוק 23. שתינו שם בקיץ האחרון אחרי מס' נסיונות כניסה כושלים – המקום תמיד מלא – ובגלל שזכרנו לרעה את האופציות הצמחוניות העלובות בתפריט לא ביקרנו שם שוב. אחרי שהגענו לדאנסינג קאמל הסגור החלטתי להתייחס להמלצה של הילדה השוודית המתה, שבחלופת מיילים שהתנהלה לאורך היום כתבה שהאוכל דווקא בסדר. היא טבעונית, אז אם היא הסתדרה שם לחלוטין מגיעה לפורטר הזדמנות נוספת, מה גם שעצרנו קודם לפתיח פחמימתי בלחמים השכנה.

לאחר עיון בתפריט החביות החלטנו להתחיל בבירות קלילות ולטפס בהדרגה. בחרנו שתי בירות שלא זכרנו מהדפדופים הלעתים-יומיומיים בחוברת המותגים (אני לא זוכרת את מספרי העמודים בעל פה, אוקיי?): אני הזמנתי שליש של סיר אלכס הצ'כית והחשאי הזמין כוס של ביטבורגר הגרמנית.

הביטבורגר, שהיתה טעימה יותר מהשתיים, היא פילסנר בעלת מרירות מעודנת וריח שהזכיר לי ביסקוויטים. הסיומת שלה ארוכה וטעימה. סיר אלכס מרעננת, עם אף של סוכריות ורתר'ס אורגינל ופה מריר. הסיומת שלה קצרה ונשכחת והגיזוז שלה בינוני. ניסיתי לחפש פרטים על הבירה הזאת, אבל לא מצאתי עליה כלום – לא בגוגל, לא בביר אדבוקייט ולא ברייט ביר. אני חוששת שטעיתי בכתיבת השם. מישהו יכול לעזור? (עדכון – זאת בכלל בירה גרמנית בשם Alex Rolinck. תודה רבה לDSG)

אחרי הפתיח עברנו לבירות מהספר ובלי היסוס הזמנו את האופטימייטור, הדופלבוק של שפאטן, שלפני מס' שבועות נאמר לנו שהסטוק אוזל ושתיכף לא נוכל להשיגה. אהבתי אותה. בריח שלה אפשר למצוא סילאן, צימוקים, תפוחים מבושלים ושזיפים מיובשים והטעם הקצת חרוך תואם: מאוד "מבושל", כמו לפתן מרוכז. ביקשנו מהברמן טעימה מהדופלבוק של בישוף כנקודת התייחסות. הבישוף היא יותר בירה מתירוש, והטעמים שלה הרבה פחות מרוכזים משל השפאטן. שנינו מעדיפים את הבישוף.

במקביל אליה שתינו את הווינטר בוק של ברבר. על הברבר הרגילה אני לא משתגעת  וגם זאת נעשתה קשה לשתיה אחרי זמן קצר. הריח שלה פרחוני, כמו צוף, והטעם פרחוני-דבשי. המרירות שלה בקושי מורגשת והסיומת תרופתית.

כמו ב1940, גם בסיבוב הזה גרמניה ניצחה.

בנקודה הזאת חיזקנו את עצמנו בניוקי סולת צמחוני ומצוין ולאחריו הזמנו את הסיבוב האחרון לערב, שכלל את הפיינסט סקוטש של גורדון הסקוטית והברנרד הכהה מצ'כיה. הגורדון חזקה, 8% אלכוהול, ומוגשת בכוס thistle ייחודית ומהנה לאחיזה. הריח שלה דובדבני במקצת וטעמה מתוק-מריר ומשלב מרירות עם דובדבן וקצת עץ, בעיקר בסיומת. קשה לי עם הבירות של גורדון. הן תקיפות מדי עבורי.

לברנרד הכהה יש קצת סילאן בטעם כמו בדופלבוק, אבל זאת לאגר מרירה ומוגזת. גם הריח שלה דופלבוקי אבל מריר. נהניתי ממנה. החשאי גם. כן, כן, סוף סוף נמצאה הבירה הצ'כית שהתחבבה על החשאי. תיכף המשיח דופק בדלת.

בסיבוב הזה הברנרד ניצחה ובנקודה הזאת החלטנו לפרוש, לטובת חשבון הבנק והבריאות.

שלשום תמול

הזמן: שלשום, בסביבות 11 בלילה
המקום: שטרן1, פלורנטין
השותים: החשאי, הקנדית ואני
הנשתים: Newcastle Brown Ale (עמ' 208), Bischoff Doppelbock (עמ' 60).

"קחו אותי למקום שאתם מבלים בו", ביקשה תמר, כמעט 15 שנים מאז הפעם האחרונה (והראשונה) שהתראינו, כשהתארחתי אצלה בבית אמה בויניפג, קנדה. אחרי שייקים, שניצל סייטן ובורגר סויה בבודהה בורגר, וסקירה היסטורית של תסרוקות ושל בנים הזמנו את החשאי להצטרף אלינו ושמנו פעמינו אל השטרן. היה עמוס. חמישי בערב. אנחנו לא רגילים להיות בשטרן בזמן הזה והשטרן לא רגיל אלינו בזמן הזה. יצאנו לשוטט בחוץ, חשבנו לוותר ולהכנס לנורמה ג'ין במקום (אנחנו מבלים בנורמה ג'ין פעם בשנתיים בממוצע – זה נחשב?) אבל גם שם היה עמוס. חזרנו לשטרן ובדוחק נמצא לנו מקום.

אנחנו אוהבים להביא לשטרן אורחים, במיוחד אורחים מחו"ל וכאלה היו לנו לא מעט בזמן האחרון. גם נחמד שם וגם כולם מוצאים מה לשתות, חוץ מתמר, שבירה עושה לה לא טוב. בדוחק היא מצאה סיידר והתמקמה עליו. החשאי התחיל לאחרונה לפתח חיבה מיוחדת לדופלבוק. באירועי בירה הוא מתרוצץ ומחפש את הצדיק שימזוג לו את הבירה הכמעט-בוצית הזאת אך בינתיים לשווא. בישוף היא אחת הגרמניות היותר חביבות עלינו (יש מצב שמשפט ברוח הזאת כבר מופיע בבלוג ברשומות שמזכירות את פאולנר ו/או ארדינגר). בחוברת המותגים מופיעות שלוש בירות מהמבשלה הזאת, שתיים כבר נשתו במסגרת הפרוייקט ובשלישית טרם נתקלנו למיטב זכרוני.

אני הזמנתי ניוקאסל בראון אייל, שנמזגת בשטרן עם גז חנקן. היא יותר עדינה, פחות מוגזת ממה שנמזג מחביות בפאבים אחרים בעיר ולמרות שהמשורר והמבשלה התכוונו שכך נשתה את הניוקאסל, אני מעדיפה אותה קצת תוקפנית. אולי כי ככה התרגלתי. פעם ביליתי לילה בניוקאסל, בהופעה. אני לא זוכרת כלום מהעיר הזאת חוץ מאת הגשר הענק, ושהלכתי למכולת לקנות חטיפים ובירה, אבל בטח זאת לא היתה ניוקאסל, אלא משהו יותר רעיל ויותר זול.

אתמול בצהריים הלכנו לחדר הכושר כדי לשרוף קלוריות ואחר כך אכלנו מרקים בגבאי החדש בצפון דיזנגוף וגלידה (הוא) וקרפ (אני) בוניליה ירמיהו כדי לרפד את הבטן. אחרי ההכנה הזאת נסענו לזמן אמיתי לפסטיבל בירות ישראליות שאורגן על ידי בירמאסטר. הגענו בסביבות השעה 18:00, שעתיים לפני הסיום, ובשעתיים האלו הצלחנו לטעום בירות מרוב הדוכנים.

שלוש מבשלות שמופיעות בספר הציגו בפסטיבל: אביר, בזלת ואלכסנדר. לא התכוונו לבקר אותן. את אביר נשתה ב"אביר" (או בברז) והשתיים האחרות נפוצות למדי. למרות שתכננו לשתות בפסטיבל מהבירות שלא יוצא לנו להתקל בהן בשגרה, את הקופון האחרון שנשאר לנו נתנו לאלכסנדר, שבתמורה מזג לנו מהבירה הכהה, שאותה טרם יצא לי לשתות. אני אפילו לא מתכוונת לפתוח את הספר כדי לבדוק מה שמה של הבירה הזאת. האף והפה שלי סבלו משיתוק בשלב הזה; לא סופרת את ההתנסות הזאת כחלק מהפרוייקט.

מה כן נשתה? אנסה להזכר:

הSpicey Monster של גל'ס – בירה קלילה שמתאימה לקיץ הישראלי. טיפה יותר מדי אניס לטעמנו, אבל היא כיפית. שתינו את הבירות של גל במספר הזדמנויות ומרגישים את השיפור מטעימה לטעימה.

ליבירה ביטר – אחת הישראליות האהובות עלי ביותר, מרה-מרה עם סיומת גרעינית, כמו לחם כפרי ומשובח.

גולדה – IPA וRoyal Oak. הIPA טובה יותר.

Gopher's – רציתי את המעושנת אבל כבר נגמר, אז שתיתי שוב את הSunny Friday, בהירה והולמת את היום, למרות שהיא נלגמה אחרי השקיעה. קניתי גם פותחן – הלוגו שלהם חמוד.

הIPA החדשה של מבשלת רונן – עוד בירה קיצית, והפעם מרירה ואשכוליתית. זאת הפעם השניה ששתיתי אותה. בפעם הראשונה לפני שלושה שבועות היא נטעמה לי כמעט כקוקטייל, עם רמזים לליצ'י ביחד עם האשכולית. הפעם היא נדגמה אחרי אי-אלו בירות אחרות אז הטעמים התערבבו לי. זאת בסה"כ הבירה השלישית שרונן מוציאים. זה מגניב. הניסויים נשארים במשפחה והקהל נהנה ממוצרים מוגמרים ומדוייקים. אני מקווה שהייצור וההפצה שלהם יגדלו ושבחוברת המותגים הבאה הם יופיעו, בין הקרלסברג לשימאיי.

מבשלת החלוץ – זכרתי במעומעם ודי לטובה את בירת המתנדבת ששתיתי במעברות. את המאדפה, בירה עם הל גם שתינו במעברות. פחות מדי מגוזזת לטעמי אבל חוץ מזה חביבה. טעמתי גם אקספרימנטים, בירה עם סלק שלא היתה לי טעימה ובירה שמתובלת בשום – בדיוק הדבר שאמור לקנות אותי, אבל היא לא ריגשה.

מבשלת גבעתיים – English Royal עם מייפל שנהניתי ממנה. מייפל, איזה כיף! לגמנו גם עונתית אחת, אבל אני לא זוכרת אותה.

לאפינג בודהה – לא זוכרת איזו. אחת שיושנה במקרה כ-10 חודשים במבשלה וזה מה שיצא. יצא טוב. נו, לאפינג בודהה.

אביר האלה – האיש והאגדה והגבינות המיטגנות שריחן המעלף מילא את הזמן אמיתי. לקחתי בירות הביתה, ליישון, שתיתי סיידר ולקחתי שני בקבוקים בשביל תמר. אנחנו מתכננים טיול בחול המועד פסח ואני חושבת שהיא תיהנה מהן. רק שלא נשכח לקחת פותחן שעם.

תודה לאדון צילום משכר  🙂

5 בירות, שטרן 1

עוד שני סקירות רטרוספקטיביות בקנה עד להסתנכרנות מלאה. ככה זה כשמחליטים בשבת על פרוייקט, ניגשים לביצוע ביום שני אבל מתחילים לתעד רק ביום שישי. זאת הופעת הבכורה בבלוג של הבר הקבוע שלנו, שטרן 1, ואם כלום לא ישתנה, כלומר אם נמשיך להוציא את מעותינו שם והם בתמורה יספקו לנו מבחר מעניין של בירות והרגשה שאנחנו רצויים שם על הבר, אני מאמינה שהשטרן עוד יוזכר כאן אי-אלו פעמים בעתיד.

הזמן: רביעי בערב
המקום: שטרן 1 בפלורנטין
השותים: החשאי ואנוכי
הנשתים:

Franziskaner Hefe-Weisse Dunkel (עמ' 272)

Bischoff Ur-Weisse (עמ' 59)

Sam Adams Winter Lager (עמ' 232)

Belhaven Scottish Stout (עמ' 65)

הגענו דקה לפני 8 בערב אז פספסנו את ההאפי האוור. עצוב מאוד כי לא זול בשטרן, במיוחד כשאתה לא רוצה להעביר ערב שלם על כוס אחת, או במקרה של החשאי – לא יכול. הוא שותה מהר.

התחלנו עם המוכר: חיטה גרמנית לאדון ולגברת. אני חושבת שרק לפני שנה בערך התחלתי ליהנות מבירת חיטה, בטח ברגע שהדריכו אותי לחפש את הבננה והציפורן. בישוף היא בירה שאני תמיד שמחה לחזור אליה ופרנציסקנר זאת פשוט בירה עם שם שמצחיק אותנו נורא.

שחר הרץ ממליץ ללוות את הבירות האלו באוכל גרמני. בשטרן מגישים נקניקיות, אבל אנחנו צמחונים אז נטשנו את העמדה שלנו וקפצנו לג'וזפה לאכול את הפיצה הכי טובה בעיר. אחרי שני רבעים לשתיין חזרנו לעמדה הקבועה שלנו מול הבר להמשך הערב.

שנינו לא חובבים גדולים של סטאוט. כלומר, אני לא חובבת גדולה והחשאי שונא סטאוט כמעט כמו שהוא שונא פילסנר צ'כי, אבל הבלהייבן קצת שונה מהאיריים וחזקה מהם ומבחינתי נסבלת יותר. לרוב לא אזמין סטאוט, אבל אני במשימה ואני צריכה לסמן את הוי גם על המשקאות הפחות מהנים. החשאי חגג עם וינטר לאגר מתובלת ועשירה מהחבית.

לסיום החלטנו לחלוק בקבוק מהמבחר המכובד שבתפריט. הפור נפל על O'halon's Yellow Hammer עם הטעמים והארומות הקיציות והמהנות, שלא מופיעה בספר. לא יודעת אם היא בכלל מיובאת לישראל באופן סדיר – לא היתה מדבקת יבואן על הבקבוק.

בירות חיטה בשטרן