רפסודיה רומנית חלק II: שותים טוב בבוקרשט

על הבר בבוקרשט

על הבר בבוקרשט

בחופשת פסח החשאי ואני הצטרפנו לשאר בני משפחתו לטיול אינטנסיבי ובלתי נשכח ברומניה. בין טירה לארמון, בין בית כנסת לבית קברות ובין זארה לסופרמרקט שתינו הרבה. ברשומה הראשונה על בירה ברומניה כתבנו על לאגרים מקומיים ולמדנו ש-98.4% מצריכת הבירה ברומניה מבוססת על ייצור מקומי, בעיקר של תאגידי הבירה הגדולים (קרלסברג, סאב-מילר, היינקן וכו'). עם זאת, ה-1.6 אחוזים הנותרים אינם קוטלים קנים, בלשון המעטה. כשיודעים איפה לחפש, מגלים שרומניה היא יעד לא רע בכלל לקראפט ביר.

לא מדויק. לכתוב ש"רומניה היא יעד לא רע בכלל לקראפט ביר" זה כמו לומר "ישראל זאת מדינה סובלנית ללהט"בים", אבל כמו שבתל אביב בדרך כלל לא יעשו עניין מזוג חדמיני שמסתובב ברחוב, כך בבוקרשט, בירת רומניה, אפשר למצוא מבחר בירות נפלא, שמתחיל בקלאסיקות גרמניות מוכרות מגזרת פאולנר ונגמר ב – וואו, יש כל כך הרבה אפשרויות לסיים את המשפט הזה! בואו נלך על – בקבוקים נדירים של הוצאות מוגבלות של Brewdog.

כמו שההכללה על הסובלנות התלאביבית בעצם מתמקדת באזורי חניה 1 ו-2 של העיר, כך גם ההכללה על בוקרשט תופסת לגבי רדיוס מצומצם בעיר העתיקה.ישבנו לשתות בשלושה מקומות: Beer O'clock, Beer O'clock 2 ו-La 100 de Beri.
טיפ #1: אם אתם רוצים ליהנות מהארומה של הבירה שתזמינו, תגיעו מוקדם. ממש מוקדם. בשעות הפתיחה. 4 אחר הצהריים בBeer O'clock, מוקדם יותר בLa 100 de Beri. מדיניות העישון הליברלית הופכת כל קריק לשלנקרלה.

טיפ #2: אויר הלילה הקר של בוקרשט באביב עוזר להיפטר מניחוחות העשן שסופגים הבגדים. עם הגיעכם לחדר המלון, פתחו את החלון לרווחה והניחו את הבגדים על אדנו עד הבוקר.

IPA מעושנת פאסיבית

IPA מעושנת פאסיבית

אמנם בשנה שעברה נפתחה חנות בירות הבוטיק הראשונה בעיר, The Real Beer Shop, אבל היא טיפה מרוחקת מהמרכז, ולנו היה לוח זמנים עמוס למדי. עם זאת, מהפייסבוק של החנות למדנו שהמבחר די זהה לתפריטים של אותם ברים.

לBeer O'clock יש שני סניפים, שממוקמים באותו רובע תיירותי-בלייני, מרחק של כ-4 דקות הליכה. זה הסניף הראשון, הגדול יותר. השירות בו פחות טוב. בסניף השני נהנינו יותר, אולי כי היינו חכמים והגענו אליו בפתיחה, לפני שהוא הפך להיות מעבדת ניסוי אונקולוגית. אתר האינטרנט והתפריט מתהדרים בלמעלה מ-160 בירות, שלמעט ברזים בודדים כולן מוגשות בבקבוקים. הכמות לא באה על חשבון האיכות וביר אוקלוק מחזיקה את מיטב תוצרת גרמניה, בלגיה, צ'כיה, סקוטלנד ואנגליה, וגם נציגות של מבשלות הקראפט הידועות של ארצות הברית. מיטיבי הלכת ימצאו שם בקבוקים מיושנים של איילים בלגיים ומהדורות מיוחדות של ברודוג ועוד ועוד תופינים. המחיר? כדי להשוות ניקח בירה מוכרת, שנמכרת גם בישראל. שימאי טריפל. 16 ליי, שבעברית זה 2 אגורות פחות מ17.5 ש"ח. בקבוק 330 מ"ל. בבר. באזור הכי תיירותי של בוקרשט. באתר של ביתה המשקאות של נפתלי אותה בירה נמכרת ב19 ש"ח, בחנות היא עולה 22 ש"ח ובפורטר אנד סאנס היא עולה 36 ש"ח. היא עולה פי 2-3 מבירה מסחרית בכל מקום אחר במדינה, אבל ישראלים חובבי בירה שיגיעו לשם ירגישו שהם הקישו את המערכת.

פריג'ידר מלא בבירות אנגליות בביר אוקלוק.

פריג'ידר מלא בבירות אנגליות בביר אוקלוק.

הפאב הנוסף בו ביקרנו שוכן במרחק יריקה מהביר אוקלוק הראשון. La 100 de Beri מתהדר בתפריט בן 100 בירות, שפחות או יותר זהות להיצע של הביר אוקלוק. פחות או יותר, כי בין התפריט הבלוי להיצע במקרר קיים פער. בירות רבות בהן חשקנו פשוט לא היו בנמצא, אך כשהלכנו לבחור בעצמנו גילינו מציאות, בעיקר מהגיזרה הגרמנית. האוירה ב- 100 de Beri יותר ידידותית, העיצוב פחות אלגנטי, עם ואזות מלאות בפקקים ושלטי פח ממותגים שתלויים אקלקטית על הקירות. מהברזים נמזגות מספר בירות אנגליות כמו מארסטונ'ס אויסטר סטאוט בשאיבה ידנית, וכן נציגות לצ'כיה ולגרמניה, אבל גם כאן האטרקציה התיירותית למבקרים מישראל היא אוסף הבקבוקים. המלצרים חברותיים ובעלי ידע ומאחור יש אולם שתיה נוסף עם ספסלים, קצת יותר מאוורר מהכניסה המעושנת.

IMG_3931

בשני המקומות הצטיידנו בבקבוקים לטעימה במהלך הטיול ולהטסה הביתה. המחירים כל כך נמוכים שחבל לחזור לארץ עם גרביים מלוכלכות מגולגלות בשקית כביסה – עטפו בעזרתן בקבוקים של למביקים ושל איילים סקוטיים משובחים. סקירה של הבירות ששתינו וקנינו בפאבים בבוקרשט תופיע בבלוג השני שלנו, The Beer Gatherer.

בירכיאולוגיה

בירכיאולוגיה (שם-עצם, נקבה)
חפירה במעמקי המקרר ומציאת בירות נשכחות.

הזמן: הערב, לפני ואחרי צפיה בפרק מהעונה הרביעית של The Wire
המקום: חדר המגורים
השותים: החשאי ואנוכי, שתומת העין
הנשתים: Brewdog 77 Lager,  Brooklyn East India Pale Ale

אנשים שמבקרים בדירתנו כשרק החשאי בבית מתקשים להאמין שה2.5 הצפון תלאביביים משכנים זוג נשוי ולא רווקים מטונפים. ערימות הספרים והתקליטים, רהיטי האיקאה, קישוטי קיר בדמות תחתיות לבירה והיעדרם של תינוקות מקשים על החשאי להוכיח שכאן באמת גרים בכיף הוא ואני. טוב שדלתות המקרר אטומות ושקלישאת הרווקות והגבריות לא מוחצנת. כן כן, אנחנו מאלה שמסדרים את המקרר אינטואיטיבית, כלומר מה שנכנס אחרון נמצא בהישג יד. כך בירות שנרכשו בימים האחרונים למטרות יישון נמצאות ממש בהישג יד, בעוד שאחרות נשארות מאחור בחושך בזמן שהתאריך האחרון לשיווקן חולף ביעף.

שתינו בבית הערב, רק שנינו, לראשונה זה זמן רב, והחלטנו לחפור במקרר ולהוציא מציאות. החשאי התחיל ושלף את ה-Lager 77 של מבשלת Brewdog הסקוטית, שעומדת ומחכה לתורה מאז האביב. ספר מותגי הבירה מלא בפרסומות לבירות של ברודוג. היו תוכניות לשווקן בארץ, אבל, גורסים מקורות יודעי דבר, המבשלה לא עמדה בעומס והתכניות נגנזו. הגיע לכאן איזה רבע משלוח ולפני חודשים רבים הצלחנו להשיג 5 או 6 בירות שונות, עליהן שמרנו מכל משמר, עד ששמענו מאחרים ששמו את הידיים על בירות מאותו משלוח שכדאי לשתות אותן ולא לחכות לבר מצווה של הבן שאין לנו. בינתיים הזדמן לנו לשתות בירות של ברודוג מהמקרר שלנו ועוד אחת נוספת בערב טעימות .

המבשלה הזאת אלופה בשיווק  ואורן אבראשי מהבלוג בירה ועוד מרחיב על כך. הערב שתינו את אחת מהבירות הסטנדרטיות של המבשלה, הלאגר 77 שהתחבב עלי אוטומטית בזכות שמו; שנה נהדרת למוזיקה. זוהי בירת פילסנר בת 4.9% אלכוהול – סטנדרטי במונחי העולם הרחב, מטרנה במונחי ברודוג, שהביאו לנו את קץ ההיסטוריה בבקבוק עטוף בפוחלץ, שמכיל בירה בת 55% אלכוהול.  ב-77 אין גימיקים. זאת בירה זהובה-ענברית מעורפלת קמעה (כנראה בגלל שתוקפה פג לפני חודש) ומאוד בועתית, עם ריחות בולטים של לתת, מעט מיץ של חמוצים, ממתקים וכשותיות ומרירות בולטת, אבל לא תוקפנית ומאוד עשירה ורעננה. הבירה מחליקה בגרון ומשאירה אחריה טעמים של לתת, הרגשה של איזון ורצון לעוד – רצון שבזמן ובמקום האלה לא ממש ניתן לסיפוק. נו, אולי בכל זאת יביאו אותה?

כשהפרק נגמר ניגשתי אני למקרר וחפרתי עד לפנים המדף, שם מצאתי בקבוק של East India IPA ממבשלת ברוקלין, בירה שנורמן פרמיום ייבאה באופן סדיר במהלך הקיץ. שתינו דגימה במסגרת טעימות IPA שנערכו במבשלת העם באוגוסט, קנינו בקבוק, מן הסתם במטרה לשתות אותו סוליקו ולכתוב עליו, אבל אותו בקבוק נקבר ותחת תילי בירות במקרר ומחוצה לו ונשכח עד הערב. הופתעתי לגלות שתאריך התפוגה שלו עדיין לא הגיע, אבל לא אופתע לגלות שהבירה כרגע לא משווקת כאן. כשלון שלנו ואני מקווה שרשמי הטעימה הבאים ישמשו אתכם בקיץ הבא, בתקווה שנורמן שוב יביאו אותה. כן, אני ממש מקווה שנורמן שוב יביאו אותה, כי היא כיפית ממש!  יש לEIPA ריח מתקתק של ממתק, שעשה לי אסוציאציות לדוכנים של לונה פארק (של קוני איילנד, אם לדייק; ברוקלין, אחרי הכל), וטעם כשותי וממש מריר, אבל עם רמיזות מתקתקות – מתקתקות כמו סוכריות הדבש האלו שלעסתי אצל סבתא-רבא שלי בשנות ה-80. הגוף של הבירה בינוני, היא מגוזזת מאוד והסיומת קלילה.

בעולם המקביל בו היינו מנהלים משק בית נורמטיבי, עם פרחים לשבת, חנוכיה בשלוף, עוגיות לאורחים וראנר לשולחן שנקנה בהום-סנטר עם התלושים לחג, היינו שותים את שתי הבירות האלו בעונתן, אבל לא נורא. בישראל אף פעם אין באמת חורף ואפשר לדמיין שאנחנו בקיץ של לפלנד או משהו.