שניים זה תמיד ביחד

הזמן: הערב, רביעי
המקום: שוב פינת האוכל
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Brooklyn Monster Ale (עמ' 186)

כמה טוב שאני לא לבד בעסק הזה של צליחת חוברת המותגים. בעוד שפעמים רבות אני נוקטת בגישת "בלי כיבודים" ומסרבת אפילו לתרום לגימונת לטובת בלוטות הטעם של שותפי לשתיה, טעימות אחרות לא הייתי מסוגלת לצלוח ללא מעט עזרה מידידי, ובמיוחד מהחשאי. את המאנסטר אייל, לדוגמא. קשה לי, קשה לי עם הז'אנר הזה, יין שעורה. כבד לי מדי, ייני לי מדי, חמוץ-מתוק לי מדי.

מזל שהחשאי ואני חלקנו בקבוק. לא שלא הייתי גומרת בקבוק לבד. אני זורקת אלכוהול רק במקרי חירום, אבל הייתי גוררת את הבקבוק שעה שבה הנוזלים היו משתטחים והגזים מתפוגגים והשתיה היתה עוד פחות נסבלת.