הופ הופ דובל טריפל הופ

 

בשבירה חדה ימינה מהנושא שהנחה אותנו ברשומות האחרונות,אנחנו חוזרים לחפור על בירה שבחנויות מפוקפקות שלא באמת מבינות משהו בבירה (אבל בטח מבינות דבר או שניים במכירות) מתוייגת קרוב לודאי כ"פרמיום".

אכן, זה הזמן הזה בשנה שתשלובת דובל מורטגט משווקת לקהל המעריצים את הדובל טריפל הופ. עברה שנה מאז שהגיעה לישראל הטריפל הופ הקודמת, אז בקצרה: קחו דובל רגילה, שמבושלת עם כשות מסוגים סיריאן גולדינג ועם זאץ, הוסיפו לה זן כשות נוסף, העבירו אותה תהליך dry hopping שמוסיף ארומה ומרירות, הקפיצו את אחוז האלכוהול במעט, בקבקו מספר מצומצם יחסית של התוצרת, הפיצו ברחבי העולם והרי לכם Duvel Tripel Hop. למה זה טוב? אם אתם לא מבינים למה זה טוב, אני לא מבינה איך הגעתם לבלוג הזה. חובבי בירה אוהבים חריגות, פרשנויות וחידושים ודובל השכילה לייצר בסיס אוהדים רחב, שצמא לכל חידוש שמגיע מהמבשלה. הבירה שווקה לראשונה בשנת 2007. עד 2011 זן הכשות שהתווסף לה היה אמרילו, אבל החל משנה שעברה דובל התחילו לשנות את הכשות השלישית. בשנה שעברה שמו לנו סיטרה, זן אמריקאי כמו האמרילו. השנה התוספת השלישית הינה סוראצ'י אייס, כשות יפנית שכוכבה דרך בשנים האחרונות.

דובל טריפל הופ יוצא באביב. בשנים הקודמות נורמן פרימיום, היבואנית, שיווקה אותה בבקבוקי 750 מ"ל שתומחרו מהצד של הביוקר. השנה, לא ברור אם בתיאום עם הגזירות שניחתו עלינו, הבירה מגיעה בבקבוקי 330 מ"ל, שלדברי פופו עלון, סמנכ"ל השיווק של נורמן (שגם נתנה לנו בקבוק, להלן גילוי נאות), יוצאת יחסית ואבסולוטית זולה יותר מהבקבוקים הגדולים. הבקבוק עולה שקל-שניים יותר מדובל רגיל, שגם ככה אינה נמנית על בירות מזן ה-3 ב-10, אפילו לא כשמדובר באירו, אבל זה כבר ידוע לכולנו ומי שזה לא בא לו בטוב מוזמן לדפדף אחורה להמלצה על זלאטי בזנט, שזאת בירה טובה וזולה.

בכל מקרה, אנחנו בענייני דובל טריפל הופ סוראצ'י אייס, שאותה מזגנו ממש עכשיו, ביחד עם כל 9.5 אחוזי האלכוהול שבה. כמו כל בירה של דובל, היא נמזגת נהדר: זהובה-ענברית, צלולה על גבול העכירות, עם ראש לבן וגדול והמערבולת הזאת שנגרמת על ידי האות D שחרוטה בתחתית הכוס הממותגת. ניסיתי לצלם את זה, אבל לא ממש הצלחתי.

???????????????????????????????

אם תתאמצו, אולי תצליחו לראות את המערבולת באמצע הגביע.

באף אפשר להריח בננה, אבל לא כזאת של בירת חיטה, הרבה שמרים ותיבול. זאת בירה מרירה, שמרית, בטעם אפשר לחוש בגרידת לימון. החשאי אומר שביחס לטריפל הופים הקודמות, זאת דומה יותר לדובל המקורית, אבל לא ערכנו טעימה השוואתית והוא נסמך על זכרונו החד בדרך כלל. עם זאת, אני שמרתי רשמי טעימה מהטריפל הופ של 2012, ולמדתי שהקודמת היתה אורנית וירוקה בריח ומרירה וטיפה חמצמצה בטעם. בנוסף, השנה הרגשנו את האלכוהול יותר מבפעמים קודמות.הגוף של הסוראצ'י אייס מלא והסיומת שלו בצקית למדי.

???????????????????????????????

זאת בירה טובה ומעניינת. בקבוק ה330 מ"ל בא בטוב, כי היא ממלאת מאוד. הקיבולת שלי ירדה בחודשים האחרונים ולא הייתי מצליחה לגמור את הבקבוק לבד גם ככה; בשביל לצלוח בקבוק 750 מ"ל היינו צריכים לארגן ארוחה משפחתית והסבירות שזה יקרה נמוכה מהסיכוי שאשתתף בתחרות ידוי פטיש במכביה הקרובה. חפשו אותה בחנויות, כי זאת מהדורה מוגבלת, או שתחכו שנה לטריפל הופ הבאה. אולי עד אז יהיה שלום, הלוביסטים של רפאל יעשו הסבה לחקלאות אורגנית והמס על הבירה יבוטל.

 

התאפסות

הזמן: סוף השבוע וגם הערב.
המקום: בMASH בדיזינגוף אבל בעיקר בבית
השותים: אני והחשאי
הנשתים: Murphy's Irish Stout (עמ' 201), Marston's Pedigree (עמ' 185), Duvel Tripel Hop (עמ' 118), Zipfer (עמ' 143)

עם כל זה שבירה היתה בערך הדבר האחרון שהעסיק אותי בסוף השבוע, בין ג'יינז אדיקשן להפגנה בכיכר המדינה, בין סט חדש של תרגילים בחדכ"ש לשמלות חדשות וכמובן צריכת יתר של מיקרוכלכלה, עדיין אפשר לומר שהסופ"ש היה פורה מבחינת צריכת האלכוהול. אחרי האימון והגלידה בשישי אחר הצהריים החשאי ואני התגלגלנו לM.A.S.H, בר הכדורגל והמבוגרים בסוף דיזנגוף, מהמקומות האלה שאפשר לכלול תחת ההגדרה המילונית ל"ספון עץ". החשאי זרם לכיוון הבוסטון לאגר של סם אדמס אבל אני הייתי מוכוונת מטרה: מרפי'ס מהחבית, או הגינס של הפאבים שמוזגים גולדסטאר. סטאוט אירי כהה, קרמי, קלוי וחמצמץ שהיה לי די טעים, החליק במורד הגרון ופילס את הדרך לארבעת הקוקטיילים שחלקתי עם החשאי ב223.

הגענו הביתה שתויים קמעה וטובי לב, הישר לספה ולDVD של הנערה שבעטה בקן הצרעות המשמים והמרדים. פתחנו בקבוק של פדיגרי, בירה טובה עם שם של אוכל לכלבים ועם טעם מודגש של הלתת. לפני שנכנסתי את עצמי לברוך של הבלוג הזה שתיתי אותה מהחבית אבל הנסיון הזה לא זכור לי כחוויה חיובית מדי. נחמד לגלות שהזכרון מתעתע או שזכיתי לחוויה מתקנת.

(במהלך החיפוש אחר הלוגו, נתקלתי בקישור הבא: מרמייט עם מארסטון!)

שבת הרגישה כמו ערב חג. אחר הצהריים אחי הקטן והמצויין אסף אותנו לביקור אצל סבתא במרכז העיר. חזרנו הביתה בכוחות עצמנו ובסיוע של מונית, כי הדרכים, כולל המסלול של מונית השירות של קו 5,  נחסמו לקראת ההפגנה. קבוצות עם שלטים DIY יצאו לרחובות עוד בשעות האור. תורידו את המשטרות ותקבלו אווירת יום כיפור קלאסית. בבית המתנתי לטלפון של העלמה שחצתה את הירקון ורקמתי תכניות להתמקמות, למקרה (שלא קרה) שאירוע היום-עצמאות שיק יקבל תפנית מעניינת למהומות ולביזה. התלבטתי האם לנצל את ההזדמנות ההיפותטית של חלון מנותץ בZadig and Voltaire או באמור. העלמה, אשה צנועה, העדיפה את Furla. הדוקטור שעמה, שבהרבה שנים האחרונות מקיף את הכיכר בדרכו לבית החולים העירוני, לא הכיר אף אחד מהשמות.

בכל מקרה, עד שהם הגיעו, החשאי ואני שתינו. ומאחר והתעתדתי להפגין במגרש הביתי והאהוב, הלא הוא כיכר המדינה, החלטתי שהחגיגיות שבאויר והמיקום דורשים את הבירה הכי מפונפנת במקרר, הTripel Hop של דובל, הכשותית המהממת והיקרה מדי, שנמזגה לטוליפ ונלגמה בהנאה השמורה לבירות יקרות מדי. כשאעלה עשירון אולי אפילו יהיה לי טוליפ של דובל, לכו תדעו.

כיכר המדינה לא עלתה בלהבות ואני התנדפתי משם די מהר, רק כדי לצפות בגוש הצדקנות הקרוי אושרת קוטלר מצקצקת בסיפוק, כי המספרים מהשטח לא באו לה בטוב. אמן שיוציאו אותה לוויקאנד על חשבון הערוץ בקלאב הוטל טבריה עם ז'וז'ו אבוטבול. עזבו אתכם מה300 אלף בתל אביב; 16,000 איש בכפר יהושע! 10K בראש פינה!! 4000 באילת! מתי בפעם האחרונה התקיימה הפגנה המונית בראש פינה, דאמיט? ההתרגשות למראה המספרים גימדה את הזכרון מהטריפל הופ.

לא הספקתי לסכם את הסופ"ש והנה הגיע יום ראשון, ואיתו ארוחת ערב שלוותה בבקבוק של Zipfer, לאגר בהיר עם 5.4% אלכוהול בדף שמוקדש לה בחוברת ו3.5% לפי הכתוב על תוית הייבואן. כך או כך זו בירה קלילה ונעימה ששופעם אטרקציות: צורת בקבוק לא שגרתית, 660 מ"ל תכולה, שזה שני שלישים בבקבוק אחד ופקק מתברג שלא דורש פותחן.

טוב, זהו. קשה לסקר 4 בירות שנשתו על פני שלושה ימים גדושים כל כך. אני חוזרת למיקרוכלכלה.

פרידה

הזמן: ראשון בערב
המקום: פינת האוכל בבית הוריו של החשאי
השותים: החשאי, אחיו, גיסתו, אביו ואשתו
הנשתה: Duvel (עמ' 149)

רגע לפני שגיס, גיסה ואחיינונה נלקחו אחר כבוד ואחרי שבועיים עמוסים לעייפה ומהנים במיוחד לשדה התעופה, החשאי פתח בקבוק דובל גדול עם פקק שמפניה פטרייתי. הסבתא נתנה לאחיינונה את הפקק והקטנה רחרחה וקבעה: רום. היא הועמדה על טעותה במהרה, אבל תראו לי עוד בת חמש שרום זה חלק מעולם האסוציאציות שלה. לא, בעצם תראו לי חובבי אלכוהול שרום זה חלק מעולם האסוציאציות שלהם, באמת אסתפק בכך.

הבירה, זהובה כצמתה של איכרה אוקראינית, נמזגה לכוסות רבועות שבהם אנשים מבוגרים בטח שותים שיבאס כשבאים אורחים. הכוסות הושקו, המשפחה הושקתה. גיס לא אוהבת בלגיות בהירות. גיסה, חשאי ואביו אהבו. אני עדיין לא בטוחה מה דעתי על דובל. אם תשאלו, אוטומטית אשיב שאני נמנית על מחנה שימאיי, אבל אני לא בטוחה בכלל שההצהרה הזאת תחזיק גם בטעימה השוואתית או בטעימה עיוורת. חם לי מאוד ואני מחפשת בירות קלות יותר מדובל. פילזנרים.

אחר כך נסענו לשדה התעופה ושתינו מיצים מארקפה במחירים מופקעים עד שהענף הקליפורני עבר לבדיקת הדרכונים.

בשורות טובות

הזמן: רביעי בערב
המקום: נורמה ג'ין ואז שטרן1
השותים:  אני ואז החשאי ואני
הנשתים: St. Bernardus Abt 12 (עמ' 221), St. Bernardus Tripel (עמ' 220), Hobgoblin (עמ' 127)

אז רק הבוקר אני מתפנה לכתוב על מעללי ביום רביעי. טוב שטרחתי לתעד את הדברים בזמן אמת, כי גם שתיתי כל כך הרבה וגם אני מתאוששת מהקונצרט של מקהלת הצבא האדום ע"ש אלכסנדרוב, שהתקיימה אתמול בערב במסגרת אירועי שבוע הגימלאים בתל אביב.

במקרה ועדיין יגיעו לבלוג הזה ממונחי חיפוש שקשורים למקהלת הצבא האדום (היו אי-אלו כאלה שהגיעו דרך הרשומה על מבשלת פאבו),שבעולם קרויה אנסמבל אלכסנדרוב אבל כאן היא עדיין משווקת תחת המותג המקורי והאיכותי, אז היה מעולה. קטיושקה, קלינקה, השיר הזה שהגבעטרון שרים (כולנו במצעד?) ושאר להיטים, בללייקאיסט עם אצבעות ארוכות שניגן סולו מטורף, רקדנים שהברכיים שלי כאבו לראותם, וידאו קליפים סובייטיים מיליטריסטיים וקולות שמיימיים. מה הם שותים כדי להגיע למנעד המופלא הזה? בטח לא בלטיקה.

דבר אחד הפריע לי. 27 מיליון מתים במלחמה הפטריוטית הגדולה, חורבן בצ'צניה ובלאגאן באפגניסטן ואין להם מספיק רפרטואר וכבוד כדי לדלג על ההבאנו שלום עליכם והירושלים של זהב? פאקינג פיזדטץ.

טוב, עכשיו בירה.

לפני ששתיתי את הבירות שלהן מוקדשת הרשומה הזאת ישבתי כמעט שעתיים בבית הספר לברמנים של זמן אמיתי במפגש עם מר בראם ורוויק, מנהל הייצוא של מבשלת דובל. היה מעניין, בעיקר לשמוע על המבשלה וללמוד איך משווקים לברמנים (קהל היעד של ההרצאה. אני סתם נדחפתי, כחברה לא-ברמנית במועדון הברמנים). טעמנו דובל, מרדסו טריפל ואת הליפמנים החדשים. אני מדלגת עליהן בסקירה, כי אני משתדלת לא לכלול בספירה שלי בירה שנלגמה באירועי טעימות.

כשהאירוע הסתיים עליתי לנורמה ג'ין, כדי לנצל באופן מיטבי את ההמתנה לחשאי, שיצא מרעננה כדי לאסוף אותי. נותרה כחצי שעה להאפי האוור המשתלמת יחסית לברים שווים (17 ש"ח לשליש מהחבית עד 20:00). הייתי רעבה אבל גם הנורמה ג'ין די שונאי צמחונים אז נשארתי עם אוכל נוזלי.

הסט. ברנרדוס אבט 12 מתקתקה וחזקה מאוד, עם טעמים פירותיים ואפטרטייסט של תמרים. אני מאוד אוהבת את הברנרדוס למיניהם וזאת האהובה עלי מכולם, אבל שלשום היא פחות ריגשה אותי מבעבר, אולי בגלל שאני קצת בפאזה כשותית כרגע. לטריפל היה טעם מעורפל, היא מרירה ועם אפטרטייסט ארוך. אלה רשמי הטעימה שלי. מה זה אומר? כנראה שסיבוב נוסף על הברנרדוס ברבעון הקרוב. להגנתי יכתב שהגעתי אחרי יום עבודה, שני אוטובוסים ג'יפה וטעימות נדיבות למדי של דובל, מרדסו וליפמנ'ס, כשעל מעט הקוגניציה שלי אמורה לגונן הזיוה שהזמנתי דרך הסיבוס לארוחת צהריים. במקום באוכל ליוויתי את השתיה בשיחה עם שניים שעלו אף הם מההדרכה ודיברנו על מחלות, תינוקות, שיווק ולהקות ניו ווייב. כשהחשאי הגיע עזבנו את הנורמה ג'ין ושמנו פעמינו לפלורנטין, אחרי מידע מסעיר שקיבלתי מעכברוש העיר, שההובגובלין שוב זורם בברזים של השטרן.

(תזכורת פאניקה: כאן וכאן. בינתיים יבואן אחר לקח לחיקו את המבשלה וגם מסתמן שהדליריום תחזור בקרוב למדפי ארצנו)

למרות שיש לי בקבוק במקרר, החלטתי לחגוג את הקאמבק בבירה מהחבית, לא פניה כזאת חדה מהבלגיות הכבדות שהיו הדומיננטיות באותו ערב. מאוזנת, פירותית ועם ריח של סילאן. תענוג. החשאי הזמין קרומבאכר חיטה וציין שיותר טעים לו מהחבית.

הערב נבלה במולי בלומ'ס בפעם הראשונה, אבל עד שהמוח שלי יתפוצץ מחלילים איריים, הנה עוד קצת מקהלת הצבא האדום, בימים בהם ג'ינס סובייט היה IN:

מוקדש לארז.